יש לי אחות שגדולה ממני בשנתיים (בת 30) כל הצרות של העולם תמיד נופלות עליה בשרשרת, יש לה 3 תינוקות מאבות שונים,לפעמים היא מסתבכת כלכלית ומגיעה לניתוקי מים וחשמל ולרעב,כל הבעלים שלה כל הזמן תובעים זה את זה במשטרה/בית משפט על שטויות והיא מבלה שעות במשטרה ובבתי משפט, מידיי פעם היא מתמוטטת פיזית או שכל הבנות חולות ביחד במחלה קשה,כל פעם שהיא מתחילה עבודה חדשה שנייה לפני המבחן הסופי שלפני הקבלה לעבודה קורה איזה אסון משפחתי שמונע ממנה להגיע ולקבל את העבודה וכדומה.כל יום דרמה חדשה, טלנובלה מהלכת, זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב.....
אנחנו משפחה קטנה ואינטימית ונחשבים בעירנו ל"משפחה טובה" הורים עם תואר שלישי+ , מעמד כלכלי מבוסס, בנים יוצאי יחיות קרביות, הילדים עם השכלה וקריירה ,נחשבים לאנשים צנועים טובים והגונים,גם אחותי "התחילה טוב "סיימה תואר ראשון ומצאה עבודה מסודרת הקימה משפחה ו ...אז כל התחיל להתדרדר אצלה ומאז הוא לא מפסיק להתדרדר,אנחנו משתדלים להסתיר את כל הדרמות שקורות לה מהסביבה החיצונית (פולנים, נו...)ולעזור לה להתמודד בכוחות עצמינו ולכן היא זקוקה כל הזמן לושיחות וונטילציה איתי ועם אימי ויוצא שאני כל הזמן מעודכנת במה שקורה, הבעייה היא שמה שהיא מספרת לי נורא מציף אותי בדאגות וחרדות שמפריעות לי לישון בליילה, מפריעות לי להניק ברוגע את בני, מבלבלות ומדאיגות , כל שיחה איתה מוציאה אותי לגמרי מהמרכז שלי וגורמת לי לתחושת היסטרייה קלה אך קבועה שכל הזמן משתוללת בתוכי.
אני בעצמי אשת טיפול ומטפלת במיקרים קשים מאוד ולמדתי לשים לעצמי גבולות ולטפל מתוך אמפתיה ולא מתוך הזדהות ו"לא לקחת עבודה הבייתה" ,עם אחותי זה פשוט לא מצליח לי,.אחרי כל שיחה איתה אני רוצה לצרוח "הצילו ! מאיפה בכלל להתחיל" אני מרגישה חוסר אונים וייאוש (בשיא הכנות - במקומה פשוט הייתי מתאבדת).הכביכול עזרה שלי מאוד חשובה לה אך אני חושבת שאני בכלל מבלבלת אותה עוד יותר במקום פשוט לעזור לה
מניסיונכם- איך שומרים על המרכז? איך לא נסחפים לתחושת הייאוש וחוסר האונים ?
המרכז שהלך לאיבוד
-
בלה_שנדמה_לה*
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
המרכז שהלך לאיבוד
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה לשוחח באופן קבוע עם מישהו - חברה שלך שהיא בעצמה מטפלת?, לא יודעת...מישהו שיודע להקשיב - כדי להקל עלייך את המשא, כדי שאת תהיי פנויה יותר לאוורר את אחותך.
נשמע מצב לא קל בכלל.
חזקו ואמצו!
אבל זה נורא צרם לי
אנחנו משתדלים להסתיר את כל הדרמות שקורות לה מהסביבה החיצונית (פולנים, נו...)ולעזור לה להתמודד בכוחות עצמינו
נשמע שאתם משקיעים אנרגיה בלנסות להסתיר את המצב וגם מונעים ממנה טיפול מקצועי שהיא אולי צריכה, רק כדי שהסביבה לא תדע. סליחה אם פירשתי לא נכון את מה שכתבת.... אבל למה להתמודד בכוחות עצמנו? למה לא לבקש עזרה?
נשמע מצב לא קל בכלל.
חזקו ואמצו!
אבל זה נורא צרם לי
אנחנו משתדלים להסתיר את כל הדרמות שקורות לה מהסביבה החיצונית (פולנים, נו...)ולעזור לה להתמודד בכוחות עצמינו
נשמע שאתם משקיעים אנרגיה בלנסות להסתיר את המצב וגם מונעים ממנה טיפול מקצועי שהיא אולי צריכה, רק כדי שהסביבה לא תדע. סליחה אם פירשתי לא נכון את מה שכתבת.... אבל למה להתמודד בכוחות עצמנו? למה לא לבקש עזרה?
המרכז שהלך לאיבוד
איך שומרים על המרכז? איך לא נסחפים לתחושת הייאוש וחוסר האונים ?
מנסיוני: ככל שאת מעורבת יותר רגשית, כך את פחות עוזרת לה.
בעצם ככל ש"פחות איכפת לך" את יותר מפגינה שהיא יכולה לנווט את החיים שלה.
לכל אחד ואחת יש את מסלולו כאן ואת מה שבא ללמוד ולהתמודד עימו.
ואין לנו יכולת להיות אחראים על אף אחד.
תני קרדיט לאחותך, לילדיה ,שהכאוס שהם נמצאים בו- זה משהו ששייך למסעם בעולם.
משום מה... כשנוהגים כך, איכשהו העניינים מתחילים להירגע.
בעיקר כשמדובר באדם כל כך קרוב כמו אחות: כשאת משחררת אותה מהצורך להיות עבורך הכבשה השחורה, היא תושפע מזה מאד.
וחוץ מזה
זה נורא קשה ללוות אחות במצב כזה.
מנסיוני: ככל שאת מעורבת יותר רגשית, כך את פחות עוזרת לה.
בעצם ככל ש"פחות איכפת לך" את יותר מפגינה שהיא יכולה לנווט את החיים שלה.
לכל אחד ואחת יש את מסלולו כאן ואת מה שבא ללמוד ולהתמודד עימו.
ואין לנו יכולת להיות אחראים על אף אחד.
תני קרדיט לאחותך, לילדיה ,שהכאוס שהם נמצאים בו- זה משהו ששייך למסעם בעולם.
משום מה... כשנוהגים כך, איכשהו העניינים מתחילים להירגע.
בעיקר כשמדובר באדם כל כך קרוב כמו אחות: כשאת משחררת אותה מהצורך להיות עבורך הכבשה השחורה, היא תושפע מזה מאד.
וחוץ מזה
זה נורא קשה ללוות אחות במצב כזה.-
דרך_עפר_שם_זמני*
- הודעות: 586
- הצטרפות: 31 מאי 2007, 20:52
- דף אישי: הדף האישי של דרך_עפר_שם_זמני*
המרכז שהלך לאיבוד
רק רציתי להגיד שאני קוראת ומזדהה. הייתי במצב דומה. אין לי עצה, חוץ מאשר לזכור שאת לא אחראית עליה. מחזקת את ידיך!
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
המרכז שהלך לאיבוד
קצת מדברת בשפה של דימויים. אם יהיה משהו לא ברור מוזמנת לשאול.
המרכז שלך קצת התבלבל. הוא לא יודע של מה הוא מרכז. הוא צריך שיהיו לו גבולות בשביל לתפקד כמרכז. כרגע הוא מזהה שאת ואחותך הם אחד. הוא ממתין בסבלנות שתחזרי להיות אחת עם עצמך.
איך לשמור על הנפרדות מאחותך?
את אומרת שבתחום המקצועי את מצליחה לשמור על גבולות. נסי לתת ביטוי לגבול שלך עם אחד המטופלים באמצעות דימוי. אם היית צריכה לדמות את הגבול ביניכם למה היית מדמה אותו?
עשי זאת גם לגבי מטופלים נוספים שלך.
לאחר שיהיו בידייך דימויים שונים של גבולות בחרי אחד שמתאים לך כדי לדמות אותו בינך לבין אחותך. בדקי עם עצמך שזה מדוייק לך תמיד יכולה לשנות עד שתרגישי שזה מתאים...
המרכז שלך קצת התבלבל. הוא לא יודע של מה הוא מרכז. הוא צריך שיהיו לו גבולות בשביל לתפקד כמרכז. כרגע הוא מזהה שאת ואחותך הם אחד. הוא ממתין בסבלנות שתחזרי להיות אחת עם עצמך.
איך לשמור על הנפרדות מאחותך?
את אומרת שבתחום המקצועי את מצליחה לשמור על גבולות. נסי לתת ביטוי לגבול שלך עם אחד המטופלים באמצעות דימוי. אם היית צריכה לדמות את הגבול ביניכם למה היית מדמה אותו?
עשי זאת גם לגבי מטופלים נוספים שלך.
לאחר שיהיו בידייך דימויים שונים של גבולות בחרי אחד שמתאים לך כדי לדמות אותו בינך לבין אחותך. בדקי עם עצמך שזה מדוייק לך תמיד יכולה לשנות עד שתרגישי שזה מתאים...
המרכז שהלך לאיבוד
ואוו ! אחרי עוד "דרמות" וליילה כמעט ללא שינה כל כך נעים להתעורר לתוך המילים החכמות שלכם.
בלה - רעיון מצויין, בעבודתי כמטפלת אני תמיד נעזרת בהדרכה וזה עוזר להכניס דברים לפרופורציות, אני שוקלת לחלוק הכל עם חברה אחת (גם מטפלת),זה לא פשוט עבורי ,בגלל ההרגל הפולני של "לא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה"...הצעתי לאחותי גם לחלוק את כל מה שעובר עליה עם עוד אדם/אנשים, יש לה צורך עז לחלוק והיא פשוט במצב של "שילשול מילולי" תמידי בכל רגע שהיא פוגשת בי או באימי , לשתינו כבר אין מקום להכיל את הכל.היא בטיפול כבר שנים אך יש לה צורך עז לדבר על מה שעובר עליה 24 ש' ופגישה שבועית של 45 ד' לא מספקת את הצורך.
אלמונית - נגעת בנקודה הנכונה , אני מעורבת ריגשית ולא מצליחה לא להיות.איך עושים את זה?
בעבר אני ואימי החלטנו לסמוך עליה ולתת לה להחליט לבד לגביי חייה - "שיחררתי אותה מהצורך להיות עבורי הכבשה השחורה" ( עד אז - במצבים שהיא מתפרקת לגמרי פשוט היינו "לוקחות פיקוד" ומחליטים עבורה החלטות לגבי ילדיה ולגבי החיים שלה ), חשבתי שאם נאמין בה וניתן לה אוטונומיה על חייה ב א מ ת ,נאמין בה ולזמן לא מוגבל(ואני בכוונה משתמשת במילה" ניתן "כי היא לא יודעת לקחת לעצמה אוטונומיה) היינו שם כמקור תמיכה אך לא התערבנו חשבנו שהיא תמצא בתוכה כוחות להרים את עצמה למעלה ולהתמודד עם חייה , התוצאה של זה הייתה שהחיים שלה רק הלכו והתדרדרו והיא תמיד בסוף פנתה אלינו לעזרה וביקשה שנתקן את כל הטעויות שנעשו בזמן שהיא ניסתה להתמודד לבד. (החלטנו לתת לה להסתדר כלכלית לבד מבלי התערבויות שלנו ועד עכשיו אנחנו משלמות כדי שהיא לא תיכנס לכלא על החובות שהיא צברה בזמן הזה והבנות במצב נפשי קשה בגלל דברים שהתרחשו כשהיא ניסתה להתמודד לבד- אלו דברים שלא ניתן עכשיו לתקן וקשה לנו לנסות שוב כדי שלא יהיו שוב נזקים).
דרך עפר - האם הצלחת לזכור שאת לא אחראית עלייה? ואם כן - כיצד ? מה היו התוצאות של זה?
חני בונה- מקסים...הדימויים....כאילו ממש דובבת את המרכז שלי .
עם מטופלים אני פחות מעורבת ריגשית, אני רוצה לעזור להם אך אם זה לא יצליח לא תהיה לזה השפעה ישירה על החיים שלי, במקרה של אחותי, אני אוהבת את ילדיה אהבת נפש, הכאב שלהם מכאיב לי מאוד, בעלי אומר לי לזכור שכל הדרמות האלו לא קוראות במשפחה שלנו אלה בשלה - אבל היא גם המשפחה (השבט?) שלי.
דימוי (אאוצ' זה כואב) אולי... אימא...אמא אומנת....אמא חורגת,אבל של הילדות שלה לא שלה (!) לפעמים בא לי פשוט לאמץ את הילדות שלה ,לפעמים היא נתפסת בעיניי כאויב שלהן כי היא הופכת את חייהן לאסון, פתאום אני מבינה שאני במקום מסויים כועסת עליה ,אפילו קצת שונאת אותה על מי שהיא הפכה להיות, על מה שהיא עשתה לבנות שלה בבחירות הגרועות שלה ,על מה שהיא עשתה לחוזק של המשפחה המורחבת שלנו שאותו היא מפוררת לאט ובטוח.
דימוי היחסים שלי עם המטופלים שלי - 2 עיגולים שנושקים זה בזה בנקודה אחת,לשתינו השפעה הדדית ותרומה הדדיעת זה לזה, כל אחת מאיתנו יכול להתגלגל בעולם גם בלי השני.
ואם כבר דימויים- הדימוי של אחותי בעיניי הוא של מערבולת מסוכנת וסוחפת, שכל מי שנמצא בקירבתו נסחף פנימה בלי יכולת להרים את הראש, מלכודת אסונות כזאת, ואני מידי פעם שולחת יד אך במקום למשוך אותה אני מנסה להינצל או על ידי בריחה או על ידי הטבעה שלה,לפעמים אני פשוט צריכה לדחוף אותה עוד קצת פנימה כדי שהיד שלה תעזוב את היד שלי ואני לא אכנס למערבולת שהיא יצרה.
והמקום שבי שעדיין קצת אוהב מתחיל לדאוג מכך שאני 50% ממקור התמיכה שלה ואני לא פועלת ממקום טהור של אהבה אליה ורצון לעזור לה,ולדעתי גם אימא שלי באותו מקום כמוני, והמקום שעדיין אוהב אותה יודע שמגיע לה יותר מכך !
בלה - רעיון מצויין, בעבודתי כמטפלת אני תמיד נעזרת בהדרכה וזה עוזר להכניס דברים לפרופורציות, אני שוקלת לחלוק הכל עם חברה אחת (גם מטפלת),זה לא פשוט עבורי ,בגלל ההרגל הפולני של "לא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה"...הצעתי לאחותי גם לחלוק את כל מה שעובר עליה עם עוד אדם/אנשים, יש לה צורך עז לחלוק והיא פשוט במצב של "שילשול מילולי" תמידי בכל רגע שהיא פוגשת בי או באימי , לשתינו כבר אין מקום להכיל את הכל.היא בטיפול כבר שנים אך יש לה צורך עז לדבר על מה שעובר עליה 24 ש' ופגישה שבועית של 45 ד' לא מספקת את הצורך.
אלמונית - נגעת בנקודה הנכונה , אני מעורבת ריגשית ולא מצליחה לא להיות.איך עושים את זה?
בעבר אני ואימי החלטנו לסמוך עליה ולתת לה להחליט לבד לגביי חייה - "שיחררתי אותה מהצורך להיות עבורי הכבשה השחורה" ( עד אז - במצבים שהיא מתפרקת לגמרי פשוט היינו "לוקחות פיקוד" ומחליטים עבורה החלטות לגבי ילדיה ולגבי החיים שלה ), חשבתי שאם נאמין בה וניתן לה אוטונומיה על חייה ב א מ ת ,נאמין בה ולזמן לא מוגבל(ואני בכוונה משתמשת במילה" ניתן "כי היא לא יודעת לקחת לעצמה אוטונומיה) היינו שם כמקור תמיכה אך לא התערבנו חשבנו שהיא תמצא בתוכה כוחות להרים את עצמה למעלה ולהתמודד עם חייה , התוצאה של זה הייתה שהחיים שלה רק הלכו והתדרדרו והיא תמיד בסוף פנתה אלינו לעזרה וביקשה שנתקן את כל הטעויות שנעשו בזמן שהיא ניסתה להתמודד לבד. (החלטנו לתת לה להסתדר כלכלית לבד מבלי התערבויות שלנו ועד עכשיו אנחנו משלמות כדי שהיא לא תיכנס לכלא על החובות שהיא צברה בזמן הזה והבנות במצב נפשי קשה בגלל דברים שהתרחשו כשהיא ניסתה להתמודד לבד- אלו דברים שלא ניתן עכשיו לתקן וקשה לנו לנסות שוב כדי שלא יהיו שוב נזקים).
דרך עפר - האם הצלחת לזכור שאת לא אחראית עלייה? ואם כן - כיצד ? מה היו התוצאות של זה?
חני בונה- מקסים...הדימויים....כאילו ממש דובבת את המרכז שלי .
עם מטופלים אני פחות מעורבת ריגשית, אני רוצה לעזור להם אך אם זה לא יצליח לא תהיה לזה השפעה ישירה על החיים שלי, במקרה של אחותי, אני אוהבת את ילדיה אהבת נפש, הכאב שלהם מכאיב לי מאוד, בעלי אומר לי לזכור שכל הדרמות האלו לא קוראות במשפחה שלנו אלה בשלה - אבל היא גם המשפחה (השבט?) שלי.
דימוי (אאוצ' זה כואב) אולי... אימא...אמא אומנת....אמא חורגת,אבל של הילדות שלה לא שלה (!) לפעמים בא לי פשוט לאמץ את הילדות שלה ,לפעמים היא נתפסת בעיניי כאויב שלהן כי היא הופכת את חייהן לאסון, פתאום אני מבינה שאני במקום מסויים כועסת עליה ,אפילו קצת שונאת אותה על מי שהיא הפכה להיות, על מה שהיא עשתה לבנות שלה בבחירות הגרועות שלה ,על מה שהיא עשתה לחוזק של המשפחה המורחבת שלנו שאותו היא מפוררת לאט ובטוח.
דימוי היחסים שלי עם המטופלים שלי - 2 עיגולים שנושקים זה בזה בנקודה אחת,לשתינו השפעה הדדית ותרומה הדדיעת זה לזה, כל אחת מאיתנו יכול להתגלגל בעולם גם בלי השני.
ואם כבר דימויים- הדימוי של אחותי בעיניי הוא של מערבולת מסוכנת וסוחפת, שכל מי שנמצא בקירבתו נסחף פנימה בלי יכולת להרים את הראש, מלכודת אסונות כזאת, ואני מידי פעם שולחת יד אך במקום למשוך אותה אני מנסה להינצל או על ידי בריחה או על ידי הטבעה שלה,לפעמים אני פשוט צריכה לדחוף אותה עוד קצת פנימה כדי שהיד שלה תעזוב את היד שלי ואני לא אכנס למערבולת שהיא יצרה.
והמקום שבי שעדיין קצת אוהב מתחיל לדאוג מכך שאני 50% ממקור התמיכה שלה ואני לא פועלת ממקום טהור של אהבה אליה ורצון לעזור לה,ולדעתי גם אימא שלי באותו מקום כמוני, והמקום שעדיין אוהב אותה יודע שמגיע לה יותר מכך !
המרכז שהלך לאיבוד
הדימויים משיכים לעבוד (מדהים אותי כל פעם מחדש איזה כלי עבודה מעולה זה הדימויים האלו...בעיקר כשיש הצפה) :
עם מטופלים אחרים אני רק עיגול שנושק לעיגול יש עוד הרבה עיגולים בגודל ובצבע שלי אם אתגלגל למקום אחר יגיע מטפל-עיגול אחר במקומי, יש לי תחליף,לא הכל על הכתפיים שלי,אני נושקת הכי טוב שאני יודעת ולפרוב זה מספיק לעיגול השני, אם לא - אנחנו נפרדים והולכים לנשוק לעיגולים אחרים.
עם אחותי אני עיגול כחול וכל העיגולים-מטפלים הם אדומים, רק אני ואימא שלי כוחולות , אנחנו נותנות משהו שאף אחד לא יכול לתת, מפחיד אותנו להתגלגל רחוק כי יש לנו אחריות כבדה על הכתפיים העגולות שלנו, לפעמים אנחנו מאבדים את העיגול שלנו מקבלים צורת מערבולת שנושקת בהתאמה לצורת המערבולת שהיא אחותי, זה מעייף ואי אפשר להתגלגל ככה, הצורה המעוותת נשארת ליגם כשאחותי לא דבוקה אליי, מפריע לי לנשוק את חבריי מטופליי וילדיי.
ועוד דימוי מאוד חזק : אחותי היא מערבבת כרונית ,חייה הם מערבולת שהיא בעצמה יצרה ,לפעמים כדי להציל אותה צריך להחליש אותה , כי אם יש לה כוח היא תמיד שוחה איתו לכיוון ההפוך ולמקומות מסוכנים,אם היא הייתה מערבולת בנחל קטן היה אפשר "לעשות ניסויים" לתת לא להסתדר לבד (עם תמיכה מהצד)אולי בסוף תצליח לא לשחות לכיוון ההרסני אבל היא מערבולת באוקיינוס עצום ומסוכן אין זמן ומקום לניסויים ניסויים כאלו יכולים לעלות בחיים.
עם מטופלים אחרים אני רק עיגול שנושק לעיגול יש עוד הרבה עיגולים בגודל ובצבע שלי אם אתגלגל למקום אחר יגיע מטפל-עיגול אחר במקומי, יש לי תחליף,לא הכל על הכתפיים שלי,אני נושקת הכי טוב שאני יודעת ולפרוב זה מספיק לעיגול השני, אם לא - אנחנו נפרדים והולכים לנשוק לעיגולים אחרים.
עם אחותי אני עיגול כחול וכל העיגולים-מטפלים הם אדומים, רק אני ואימא שלי כוחולות , אנחנו נותנות משהו שאף אחד לא יכול לתת, מפחיד אותנו להתגלגל רחוק כי יש לנו אחריות כבדה על הכתפיים העגולות שלנו, לפעמים אנחנו מאבדים את העיגול שלנו מקבלים צורת מערבולת שנושקת בהתאמה לצורת המערבולת שהיא אחותי, זה מעייף ואי אפשר להתגלגל ככה, הצורה המעוותת נשארת ליגם כשאחותי לא דבוקה אליי, מפריע לי לנשוק את חבריי מטופליי וילדיי.
ועוד דימוי מאוד חזק : אחותי היא מערבבת כרונית ,חייה הם מערבולת שהיא בעצמה יצרה ,לפעמים כדי להציל אותה צריך להחליש אותה , כי אם יש לה כוח היא תמיד שוחה איתו לכיוון ההפוך ולמקומות מסוכנים,אם היא הייתה מערבולת בנחל קטן היה אפשר "לעשות ניסויים" לתת לא להסתדר לבד (עם תמיכה מהצד)אולי בסוף תצליח לא לשחות לכיוון ההרסני אבל היא מערבולת באוקיינוס עצום ומסוכן אין זמן ומקום לניסויים ניסויים כאלו יכולים לעלות בחיים.
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
המרכז שהלך לאיבוד
עם אחותי אני עיגול כחול וכל העיגולים-מטפלים הם אדומים, רק אני ואימא שלי כוחולות
האם את יכולה לשנות את הצבע של העגול שלך לאדום?
האם את יכולה לשנות את הצבע של העגול שלך לאדום?
המרכז שהלך לאיבוד
השאלה שמייד עולה לי - האם אני רוצה?
ומי יהיה כחול שם בשבילה?
ומי מבטיח שיגיע אדום מתאים? שבכלל יש אדומים במקום שאליו תידרדר? שאדום בכלל יספיק לה?
ואולי כל האדומים יתגלגלו ממנה בבהלה לאחר שיתעייפו ממנה ויעברו בנונשלנטיות לעיגול שנעים לינשוק אליו? ואז מה?
והיא תיתן לי בכלל לההפך לאדומה? (תשובה : היא לא תרצה בכך אך אני מספיק חזקה בשביל לעשות זאת), ונגיד שאהפול לאדומה מה יהיו ההשלכות של זה עליה? הרי היא לא יודעת לנשוק לאחרים ! .
ובעיקר - מסוכן מידיי לעשות ניסיונות המחיר יהיה יקר מידיי, כואב מידיי, קרוב מידיי....
ומי יהיה כחול שם בשבילה?
ומי מבטיח שיגיע אדום מתאים? שבכלל יש אדומים במקום שאליו תידרדר? שאדום בכלל יספיק לה?
ואולי כל האדומים יתגלגלו ממנה בבהלה לאחר שיתעייפו ממנה ויעברו בנונשלנטיות לעיגול שנעים לינשוק אליו? ואז מה?
והיא תיתן לי בכלל לההפך לאדומה? (תשובה : היא לא תרצה בכך אך אני מספיק חזקה בשביל לעשות זאת), ונגיד שאהפול לאדומה מה יהיו ההשלכות של זה עליה? הרי היא לא יודעת לנשוק לאחרים ! .
ובעיקר - מסוכן מידיי לעשות ניסיונות המחיר יהיה יקר מידיי, כואב מידיי, קרוב מידיי....
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
המרכז שהלך לאיבוד
מקשיבה.
אהבה
אהבה
המרכז שהלך לאיבוד
אני מעורבת ריגשית ולא מצליחה לא להיות
מה שאומר לך נראה לקוח מתסריט הזוי אבל אצלי הוא עבד:
יש כאן מערכת יחסים . את = אחותך.
הצד שלה: מערבולת, חוסר יציבות, תהומות, חוסר יכולת ו/או רצון לקחת אחריות על חייה, על ילדיה.
ואחות ואם שתמיד "מצילות אותה".
הצד שלך: יש מישהי (אחותך) שמאפשרת לך להיות עסוקה בה יום וליל. במחשבות, בדאגות וגם, כפי שאת מתארת-
בהתנהלות היום יומית.
כמו שלה יש צורך גדול בך, גם לך יש צורך גדול בה ובהתנהגות הדרמאטית שלה.
על הצד שלה , על הרצון שלה להשתנות- אי אפשר להשפיע. היא אישה בוגרת וזו דרכה.
על הצד שלך את יכולה להשפיע.
וכאן הבשורה המשמחת: מודעות בלבד מספיקה.
את יכולה לשבת עם עצמך בכנות, שנראה שיש לך לפי דברייך, ולראות מה הרווח שלך מכך שיש לך אחות שכל כך מערבת אותך בדראמות.
התשובות הן אישיות וכל אחד ותשובותיו. אצלי ראיתי שזה היה מבחינתי מתכון בטוח להימנע מלטפל בעצמי בכל מיני תחומים לא נעימים כי צריך לפתוח מקומות כואבים ומפחידים.
וכך בצל הדרמה הייתי מוגנת כי תמיד אצל אחותי היו סערות דחופות הרבה יותר ממה שהעסיק אותי....
אז לא הייתי צריכה להתמודד עם מתח שלי, חרדות, חוסר סיפוק, ועוד המון.
וזה עובד. זה עובד כל כך טוב שהיום אני צריכה לטפל בתחושות האשם (הלא מוצדקות שלי) שבגללי זה המשיך הרבה שנים....
כשיש מישהו, בן משפחה שאורח חייו מעסיק משפחה שלמה- יש לכל אחד מהמשפחה צורך שהוא יהיה כזה.
ועלייך לבדוק ולמצוא אצלך איזה חלק בך זקוק לאחותך שתתנהג כך ואז זה משתחרר.
וכמו שאמרתי- איכשהו ומשום מה השינוי שקורה בך מתחיל לאט לאט להשפיע על כל המשפחה וגם על אחותך.
ודבר אחרון: לא כתבת בני כמה הילדים שלה.
לפעמים, למרות כל מה שכתבתי ואולי כהמשך (כי כשאת מתחילה להיות בקשר עם עצמך ועם המחיר שמערכת היחסים הזו גובה ממך, זה יכול להאיץ את הצורך לפתרון....)
בקיצור- יש מצב של התערבות כלל משפחתית של להתכנס ולאמר לה שאתם מוכנים להמשיך ולעזור לה, אבל רק בתנאי שהיא תלך לטיפול. ואם היא לא מטפלת בעצמה- אתם מסירים ממנה את האחריות עד לרמה של לקחת את הילדים...
זה קיצוני מאד. אבל לפעמים אין ברירה, בעיקר כשמעורבים גם ילדים.
בהצלחה.
מה שאומר לך נראה לקוח מתסריט הזוי אבל אצלי הוא עבד:
יש כאן מערכת יחסים . את = אחותך.
הצד שלה: מערבולת, חוסר יציבות, תהומות, חוסר יכולת ו/או רצון לקחת אחריות על חייה, על ילדיה.
ואחות ואם שתמיד "מצילות אותה".
הצד שלך: יש מישהי (אחותך) שמאפשרת לך להיות עסוקה בה יום וליל. במחשבות, בדאגות וגם, כפי שאת מתארת-
בהתנהלות היום יומית.
כמו שלה יש צורך גדול בך, גם לך יש צורך גדול בה ובהתנהגות הדרמאטית שלה.
על הצד שלה , על הרצון שלה להשתנות- אי אפשר להשפיע. היא אישה בוגרת וזו דרכה.
על הצד שלך את יכולה להשפיע.
וכאן הבשורה המשמחת: מודעות בלבד מספיקה.
את יכולה לשבת עם עצמך בכנות, שנראה שיש לך לפי דברייך, ולראות מה הרווח שלך מכך שיש לך אחות שכל כך מערבת אותך בדראמות.
התשובות הן אישיות וכל אחד ותשובותיו. אצלי ראיתי שזה היה מבחינתי מתכון בטוח להימנע מלטפל בעצמי בכל מיני תחומים לא נעימים כי צריך לפתוח מקומות כואבים ומפחידים.
וכך בצל הדרמה הייתי מוגנת כי תמיד אצל אחותי היו סערות דחופות הרבה יותר ממה שהעסיק אותי....
אז לא הייתי צריכה להתמודד עם מתח שלי, חרדות, חוסר סיפוק, ועוד המון.
וזה עובד. זה עובד כל כך טוב שהיום אני צריכה לטפל בתחושות האשם (הלא מוצדקות שלי) שבגללי זה המשיך הרבה שנים....
כשיש מישהו, בן משפחה שאורח חייו מעסיק משפחה שלמה- יש לכל אחד מהמשפחה צורך שהוא יהיה כזה.
ועלייך לבדוק ולמצוא אצלך איזה חלק בך זקוק לאחותך שתתנהג כך ואז זה משתחרר.
וכמו שאמרתי- איכשהו ומשום מה השינוי שקורה בך מתחיל לאט לאט להשפיע על כל המשפחה וגם על אחותך.
ודבר אחרון: לא כתבת בני כמה הילדים שלה.
לפעמים, למרות כל מה שכתבתי ואולי כהמשך (כי כשאת מתחילה להיות בקשר עם עצמך ועם המחיר שמערכת היחסים הזו גובה ממך, זה יכול להאיץ את הצורך לפתרון....)
בקיצור- יש מצב של התערבות כלל משפחתית של להתכנס ולאמר לה שאתם מוכנים להמשיך ולעזור לה, אבל רק בתנאי שהיא תלך לטיפול. ואם היא לא מטפלת בעצמה- אתם מסירים ממנה את האחריות עד לרמה של לקחת את הילדים...
זה קיצוני מאד. אבל לפעמים אין ברירה, בעיקר כשמעורבים גם ילדים.
בהצלחה.
משתמשת