החיים שלאחר הלידה מתוך באופן 58

[אנונימי]

החיים שלאחר הלידה - מתוך באופן 58 שיצא לאור בחודש מאי 2005
מאת: אירית לן

מזל טוב!
היולדת לאה אך מאושרת, הלידה הסתיימה בטוב. תקופה ארוכה של המתנה הגיעה לסיומה. היולדת מוסעת למחלקה, לחדר אותו תחלוק עם יולדת נוספת במשך היומיים הבאים.
בית החולים שוקק פעילות. היולדת מנסה לנוח מעט, אך אחת לעשרים דקות בערך נכנס מישהו: עובד תחזוקה לניקוי הרצפה, עובד תחזוקה אחר מטפל בשירותים, אחות מודדת לחץ דם, ביקור רופאים. עוד אחות נכנסת: את צריכה משהו? יועצת הנקה נכנסת ומציגה את עצמה. אחות נוספת מציעה הסבר ראשוני כיצד לטפל בתינוק. אנשי מכירות: תני לנו כתובת ותקבלי חינם... כדאי לך! הטלפונים הניידים גם הם לא חדלים מלצלצל. וכך זה נמשך לאורך כל היום וכן גם בלילה, אם כי בהפרשי זמן ארוכים יותר. ובשש וחצי בבוקר - השכמה.
בבית החולים הזה הוגדרו שעות ביקור, שלוש או ארבע פעמים ביום למשך כשעה וחצי. האורחים מתייצבים כמו על פי צו, בדרך כלל מתוך תחושת חובה חברתית: טוב, זו קרובת משפחה, אמנם לא מאד קרובה אבל בכל זאת... או - לא נעים להראות אדישים, ובית החולים קרוב לעבודה... והאורחים מגיעים לפי סדר היררכי יורד: הורים ומחותנים, קרובים ורחוקים על משפחותיהם, חברים וחברות. הם גודשים את החדרים, מביאים שוקולד ופרחים. שמחתם ממלאה את המחלקה.
היולדת שלנו שוכבת במיטה ומקבלת בחיוך רפה את שלל הברכות והאיחולים. בקושי הספיקה להתרחץ בפעם הראשונה לאחר הלידה ולפני תחילת שעת הביקור. היא מותשת מעט וקשה לה להתרכז בכל המלל שמסביב. אבל לפחות היא נראית מסודרת.
במהלך שעת הביקור היולדת מתחילה להרגיש לחץ בשלפוחית. הלחץ מתגבר, אך היא מתביישת לקום לפני כל האורחים. מתביישת להראות את הקושי. מלבד זאת, לשותפה שלה לחדר ברח אתמול פיפי ברגע שנעמדה על רגליה. רק חסר לה שזה יקרה גם לה, ועוד בפני קהל. עדיף לחכות, למרות אי-הנוחות המתגברת. רק עוד חצי שעה...
סוף סוף מסתיימת לה שעת הביקור. כל דקה שהאורחים עוד משתהים עולה ליולדת בייסורים. עכשיו היא גם צמאה ורעבה, גם תחושת הגודש בשדיים כבר מתחילה. ופתאום מופיע עוד זוג חברים, מתנצלים על האיחור, איזה מזל שהשומר כזה נחמד ואיפשר להם עוד כמה דקות, רק לומר שלום...
הביקורים נגמרו, השלפוחית התרוקנה ותחושת הרווחה מפנה מקום לרעב. עוד כחצי שעה לארוחת הערב. מבטה של היולדת נתקל בערמת השוקולדים. לא ממש משביע, לא ממש בריא או מחזק, אבל מתוק ואולי יעביר זמנית את הרעב. אולי גם ננמנם בינתיים... אך לא עוברות שתי דקות ואחות נכנסת לחדר לבדוק את מצב התפוסה. יולדת חדשה הגיעה למחלקה. מזל טוב.

בבית
תינוק חדש מגיע הביתה. האם הטרייה קורסת על הספה. יש כל כך הרבה מה לעשות: לפרוק את התיק של בית החולים, ביקור בשירותים, מתה כבר להתקלח. התא הקולי בטלפון מהבהב. עשרים ותשע הודעות ממכרים ומאחלים שרוצים להתעניין בכל היבט של הלידה והתינוק החדש, ולתאם מועד לביקור. ובינתיים התינוק צריך כבר לינוק והיא רעבה...
בימים הראשונים הבעל עוזר, אבל מהר מידי מסתיימת חופשתו והוא חוזר לעבודה, יגיע הביתה רק בערב.
הימים משתרעים לפני היולדת. בין הנקה להנקה צריך לדאוג לכל מלאכות הבית, לדאוג להכנת האוכל וגם להספיק לאכול אותו. התפרים עדיין כואבים ויש תחושת רפיון בקרקעית רצפת האגן. קשה לקום ולנוע בחופשיות, קצת קשה להרים את התינוק על הידיים כל הזמן, להתרגל למשקלו העולה בהתמדה. גם הילד הגדול דורש המון תשומת לב, בוכה ומתעקש יותר מן הרגיל. מזל שהוא בגן עד הצהריים, אבל היציאה לאסוף אותו הביתה כל יום עם התינוק החדש דורשת התארגנות מפרכת: להראות ייצוגית, לסחוב את ה"סל-קל" עם התינוק וגם את התיק עד הגן ובחזרה.
והאורחים עדיין מגיעים בטפטוף יציב. רוצים קפה, תה, כיבוד קל. יושבים לדבר, נשארים כבר לצהריים. אחרי לכתם יש לפנות ערמת כלים מלוכלכים ושוב לבשל. להניק. להחליף חיתולים. כמה זמן עוד נותר עד השעה הגואלת שבה ישוב האב החדש הביתה? רק עוד חמש שעות...
הבעל עוצר בדרך הביתה לקנות עוד עוגיות וחלב, שיהיה לקפה של האורחים של מחר ומתעכב בעוד חצי שעה יקרה. הוא מגיע הביתה מותש ונרתם מייד לעזור בבית. תוך כדי כך הוא שומע כיצד עבר היום: על הקשיים, הכאבים, תחושת אי הנוחות. שוב לא הספיקה להתקלח במשך היום. אז מה היא עשתה כל היום לבד בבית?
אמה מתקשרת. זה לא בסדר להיות כלואה כל כך הרבה זמן ככה בבית. צריך לצאת החוצה, לראות אנשים, לטייל. זה לא בסדר לשקוע ברחמים עצמיים. מה לעשות, קצת קשה לאחר לידה אבל כולנו עשינו את זה וזה לא סוף העולם.
המעסיק מתקשר. הכל בסדר? רוצה גם לוודא שכעבור שלושה חודשים לא יהיו בעיות והעובדת שלו תתייצב כרגיל לעבודה. התחלת לחפש כבר מעון? היא קופאת על מקומה. רגע, רק לפני שבועיים וחצי ילדתי. אבל אולי כבר צריך להתחיל לחפש כדי למצוא מקום טוב. וגם צריך יהיה להפסיק להניק. אבל רגע, רק התחלתי...

גם אם ילדתן בבית, האם משהו מכל זה נשמע לכם מוכר? נוגע אולי בזיכרונות אישיים?

סיפרו לי פעם שבחברות מסוימות, לא מערביות, חל איסור לבקר אישה שילדה במשך ארבעים יום מיום הלידה. במהלך הזמן הזה היולדת אינה עושה דבר מלבד לטפל בתינוקה ובעצמה. קבוצה של נשים מקיפה אותה ודואגת לכל מחסורה, מטפלת בילדיה האחרים ובעבודות הבית, דואגת להזנת היולדת בתבשילים בריאים ומחזקים. בחברות מסוימות אף נהוג לערסל את היולדת ולעסות אותה על מנת להשיב לה אנרגיות שאיבדה ולזרז את החלמתה.
שמעתי וצחקתי. איזו פרימיטיביות.
ואז ילדתי. והבנתי.

הכנה
כאשר אישה נכנסת להריון, כל תשומת הלב מתמקדת במעקב אחרי מהלך הריון תקין והכנה ללידה. כל הזמן דואגים לעדכן בבדיקות החדשות שיכולות לגלות מומים בעובר, לעדכן בכל התסמונות והמחלות, הסיבוכים והפגמים שהעובר עלול חס וחלילה ללקות בהם. הלידה עצמה, למרות שביחס למשך הזמן של ההריון משכה קצר, נתפסת כאירוע המרכזי, אירוע הפסגה שלקראתו יש להתכונן, לקרוא, לשמוע סיפורי לידה ולהתחשל גם לקראת סיכונים וסיבוכים אפשריים. אישה לפני ובזמן ההריון עוברת אינספור בדיקות ומעקבים, ונשאלת ללא הפוגה על הבדיקות שעברה והאם בחרה היכן ללדת, באיזו שיטה ומי מלווה אותה בלידה. אפילו בבתי החולים התחילו להכיר באפשרות שיולדות באות עם דרישות ומשאלות יוצאות דופן, ואפילו עם תוכנית לידה כתובה ומפורטת, בהנחה כמובן שהכל יתנהל כמתוכנן.

אבל לכל מה שקשור בתקופת ההתאוששות שלאחר הלידה כמעט ולא נהוג להקדיש תשומת לב. יותר מכך: הנורמות החברתיות כמו גם חוקי העבודה, הנהוגים כאן ובמספר לא מבוטל של מדינות המחשיבות את עצמן נאורות ומתקדמות, אינם מתחשבים כלל בצרכים האמיתיים של יולדות ושל יילודים. יותר מכך - גם היולדות עצמן אינן מקדישות לכך מראש כל מחשבה. מקובל לחשוב שההתאוששות לאחר לידה תלויה גם בקושי שבלידה עצמה. כלומר - אם ילדת בלידת בית, ללא חתכים וסיבוכים, הרי שעברת את הלידה בקלות ואינך זקוקה לזמן התאוששות. מן הסתם תורמים לתפיסה זאת הסיפורים על היולדת שילדה בבית ולאחר חצי שעה כבר לבשה את הג'ינס מלפני ההריון ונעמדה לבשל ארוחת צהריים לכל המשפחה. עסקים כרגיל. האומנם?

משכב לידה
התקופה המכונה "משכב לידה" היא תקופת החלמה ראשונית, מינימאלית, הדרושה לרובן המכריע של הנשים שילדו כדי להתגבר על התלאות שעבר גופן במהלך המסע הארוך של ההריון והלידה ולהשתקם באופן ראשוני. משום מה, עם בואו של תינוק חדש לעולם נוטה רוב החברה להתעלם מן העובדה שהריון ולידה הם תהליכים של שינויים מאד מהירים ומשמעותיים בגוף האישה, כולל שינויים הורמונאליים, שינויים דרסטיים במשקל שחלים בתוך זמן קצר, הבדלים בחיוניות, בריכוז ובמצב הרוח ובקיצור - טראומה שבעקבותיה יש לשקם את הגוף.
רוב הנשים שעמן דיברתי, ביניהן נשים שעברו לידות רבות ונשים שעברו לידות קלות ביותר בבי"ח או בבית, ציינו תקופה של ארבעים יום כתקופה שרק לאחריה התחילו "לעמוד על הרגליים". אין זה אומר כלל שמדובר בהתאוששות מוחלטת, אלא רק במעבר למצב המאפשר תפקוד בסיסי, שלב ראשוני בהתאוששות אחרי לידה.
יתר על כן, במהלך השבועיים הראשונים לאחר הלידה, מומלץ שהיולדת תנוח בעיקר בשכיבה. המנוחה במצב שכיבה אמורה לסייע לרחם לשוב למיקומו המקורי ביתר קלות, כמו גם לסייע לאם לאזור כוחות. מנוחה טובה ומספקת מסייעת גם לייצור חלב איכותי ובכמות מספקת. ככלל, אם שאינה נחה מספיק, יכולה למצוא את עצמה נכנסת לתוך "מעגל שוטה" שבו איכות וכמות החלב יורדות, ועקב כך התינוק דורש לינוק בתדירות גבוהה יותר. כתוצאה מכך האם זוכה לפחות מנוחה, ייצור החלב בגופה נפגע עוד וחוזר חלילה.
לפיכך, ובהעדר נורמה המאפשרת ליולדת לקבל עזרה במהלך ארבעים הימים שלאחר הלידה כדבר המובן מאליו, על היולדת לדאוג לעצמה מראש ולוודא שתקבל את כל העזרה הדרושה לה בתקופה קשה זו. כבר הזכרנו "תוכנית לידה" - רשימת רצונות ודרישות שהיולדת יכולה לגבש לעצמה לקראת הלידה. באותו אופן, יכולה אישה להתכונן לתקופת ההתאוששות ולהכין רשימת דרישות ובקשות, יחד עם "תכנית התאוששות" ו"סידור עבודה" שיגדיר זמני נוכחות של קרובים וחברים/חברות המוכנים לבוא ולעזור. חשוב גם להגדיר בצורה מדויקת את סוג העזרה, על מנת לזכות במלוא הסיוע הדרוש ולמנוע אי הבנות.
לבקש עזרה
נושא בעייתי שעלה בשיחות עם נשים בתקופה שלאחר הלידה או זמן קצר לפניה הוא הקושי שבבקשת עזרה מאנשים מסוימים או בכלל. לכאורה נראה שבתקופה שלאחר לידה, מתבקש שהאמא תעניק ליולדת את הסיוע המסור ביותר מבחינה איכותית וכמותית, אך לעתים, מדובר במערכת יחסים בעייתית ונראה ליולדת שלא תוכל להסתמך על עזרתה של אמה או שזו תהייה מוגבלת מאד ו/או תעיק עליה נפשית. לעתים מדובר במערכת יחסים בעייתית עם מישהו קרוב אחר והיולדת מהססת לבקש עזרה. לגבי ההתלבטויות האלו נראה לי שיש מספר דברים שכדאי לקחת בחשבון.
ראשית, אם אנחנו מבקשים עזרה מן הסובבים אותנו, ישנם כאלה שעשויים להיפגע מכך שלא ביקשנו את עזרתם. לכן כדאי לפתוח את בקשת העזרה לכולם - אנחנו עשויים להיות מופתעים לטובה מן ההיענות! ודווקא לאלה שיש לנו עמם היסטוריה של התחשבנויות "פולניות" יש את פוטנציאל ההפתעה הגדול ביותר כאן.
דבר שני וחשוב ביותר: גלומה כאן הזדמנות פז לשיפור מערכות יחסים בעייתיות. כשאנו מבקשים (מבקשות) עזרה אנחנו פותחים פתח לאחרים לפתוח את הלב ולהעניק לנו מטובם, מתוך אהבה. זו הזדמנות שכדאי לנצל אותה. וככל שנדייק יותר בהגדרת רצונותינו וצרכינו - גדול יותר הסיכוי לקבל את מה שאנחנו רוצים, במקום לקבל את מה שאחרים חושבים שאנחנו רוצים או צריכים לקבל.

---