הורים או חברים

בעקבות "תלונות חוזרות ונשנות" (;-)) בדף דברים שאמא אמרה לי על המשפט שחזר על עצמו אצל הרבה אמהות "אני לא חברה שלך", אני שואלת: הורים או חברים?
לי ברור מאוד שהורים אינם יכולים ואינם צריכים להיות החברים של ילדיהם, ואני רואה שלרבים זה לא מובן מאליו באופן טבעי.
מאחר והיו לי עוד כמה דברים ברורים מאליהם, עד שהתחלתי לגלוש כאן יותר לעומק (חיתולים, לדוגמא...), הייתי רוצה להעלות את הנקודה הזו לדיון.
האם הורים "צריכים" להיות חברים של ילדיהם? האם הם בכלל יכולים (לפעמים? תמיד?) להיות כאלה?
וחברים באיזה מובן? למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שההורים הם חברים של ילדיהם?
האם אינכם חושבים שלהורה מגיע יחס אחר מאשר של חבר (באופן חיובי, אני מתכוונת. לא "יראה" או משהו כזה...)?
עוד תהיות ונקודות למחשבה יתקבלו בברכה, כמובן @]

<ובעוד 20 דפים באתר, אני גם אדע לעשות פרח נורמאלי @}>

לי ברור מאוד שהורים אינם יכולים ואינם צריכים להיות החברים של ילדיהם
אני מיינסטרימית, וגם לי ברור מאוד שמישהי שאני אחראית באופן קבוע על שלומה, בריאותה וחינוכה לא יכולה להיות חברה שלי.
בחברות יש הדדיות שאין ביחסי הורה-ילד. חברות היא מבחירה, עם חברים לא חולקים בית בדרך כלל, גם עם החברות הטובות ביותר לא חלקתי מצבים שבהם בנותי רואות אותי יומיום (למשל, אחרי חמש התעוררויות בלילה ולפני חמש התעוררויות נוספות).
בחברות יש נייטרליות שאין ביחסי הורה-ילד. בחברות יש מה שאין ולא יהיה וגם לא צריך שיהיה ביחסי הורה-ילד - האפשרות לקום וללכת.

שליחה על ידי נועה* » 04 מאי 2005, 08:43

הורות אהבה ללא תנאי בניגוד לחברות.

פעם שמעתי על אבא שהולך עם הבת שלו לדיסקוטק - זה מצב לא נורמלי.

אבא שהולך עם הבת שלו לדיסקוטק - זה מצב לא נורמלי
למה? ולרקוד עם אבא בחתונות של חברים?

ווא, אמא אינקובטור, ממש הצלחת קצר ולעניין להבהיר לי מדוע אני מרגישה כמו שאני מרגישה! לא הצלחתי להסביר לעצמי מה הבעיה שלי עם הרעיון הזה...

למה?
כי חתונות

משפחה, ודיסקוטק

חברים, לדעתי.

לא מזמן חבר אמר לי "אתה אבא שלו לא חבר שלו" והמשפט הזה הדהד בתוכי הרבה זמן. מה המשמעות של הדבר? מה מסתתר מאחורי זה?
האם אני יכול ביחסים שלי עם בני להיות לא חבר? להיות לא אבא?
המשפט הזה הוא משפט מקולקל בעיני משום שהוא מקפל בתוכו הנחת יסוד של או או, משום שהוא משמש בעיקר אנשים עם אג'נדה חינוכית הקשורה בבסיסה לרעיון של סמכות הורית מהזן הישן. משום שאני קודם כל, ומעולם לא הטלתי ספק בכך - אבא של הילד שלי. ואם אני יכול, ואם הוא מרשה וירשה, אשמח להיות לו לחבר (והציר של חברות הוא אחר מדיסקו מחד ויראה מאידך)

משום שאני קודם כל, ומעולם לא הטלתי ספק בכך - אבא של הילד שלי. ואם אני יכול, ואם הוא מרשה וירשה, אשמח להיות לו לחבר
מסכימה מאוד!

זה ממש לא חייב להיות או-או, זה יכול להיום גם-וגם כשבגילאים שונים ובמצבים שונים יש הדגשה רבה יותר על פן זה או אחר. השאלה היא מהי חברות. אם חברות היא אהבה, קרבה נפשית, אינטימיות (ואני כמובן מתכוונת לאינטימיות נפשית), התעניינות הדדית בחיי היום יום ובחיים הנפשיים, תמיכה, וכו' וכו' - אז כל זה ויותר מזה יכול להיות גם בין הורים לילדיהם.

ובגילאים השונים יש הדגשות שונות. ככל שהילדים יותר רכים בשנים - הפן ההורי (האימהי או האבהי) בא וצריך לבוא יותר לידי ביטוי. אבל גם אז לדעתי יכול לבוא לידי ביטוי הפן החברי. וככל שהילדים גדלים יותר ויותר, הפן החברי יכול לתפוס מקום יותר מודגש.

וכשאימא ובת מרגישות שהן גם חברות אין הכוונה בהכרח בילוי משותף בדיסקוטק (למרות שאני ממש לא רואה מה רע בכך, אם שתיהן מעוניינות בכך), אלא שיחות נפש, יעוץ, תמיכה, עניין וכו' וכו' שבגילאים היותר בוגרים הופכים ליותר ויותר הדדיים - כלומר גם הבת יכולה לייעץ, לתמוך באימא שלה וכו'.

וזה מזכיר לי שיש שיר של הביטלז:
i don't like you, but i love you
וכשאימא או אבא מצליחים להיות גם החברים של הילדים שלהם, יש בכך משהו שאומר: אני אוהב/ת אותך כבני/כבתי אבל אני גם מאוד מחבב/ת-מעריך/כה אותך כאדם.

הורים זה הרבה יותר מחברים.

אם הם תקועים לנו בגרון או שמורים לנו בלב,
אם הם בסיס לפריחתנו או בסיס להתערערות
אם הם היו שם כשהיינו צריכים אותם או בדיוק אז הם לא נמצאים
ועוד הרבה אמים
בכל מקרה, אם אנחנו הורים אז אנחנו הורים וישנאו אותנו ויאהבו אותנו
בעצמה הרבה יותר חזקה מכל "חברים" למניהם, עד שיגיע זמן הבן|בת-זוג.
ולילדינו תמיד יהיו רגשות מעורבים כלפינו כי אנחנו מנשקים אותם בפנים
ובאותו זמן מנגבים להם ת'תחת- נכנסים להם לכל הרבדים.

שליחה על ידי חגית* » 08 מאי 2005, 10:43

מבחינתי, הורים הם "הכתפיים הרחבות של הילד". תפקידם להעמיד את הילד על הרגליים.

ילד מעריך את הוריו, חזקים, עובדים, מבשלים, דואגים, תומכים, ועוד. כמובן בדרך נעימה אבל בטוחה.

אני למשל הייתי רוצה להרגיש שההורים שלי הם קיר בטחון עבורי, ואימי תמיד רצתה להיות החברה שלי. לדבר, לשמוע, לייעץ מה קורה איתי. לפטפט על החברות שלי, עוד דבר להרגיש את החיות הצעירה שבי. לי זה לא התאים, רק היום אני יודעת את זה.

לפי דעתי האישית והחויות ילדות שלי, הורים צריכים להיות הורים לתת לילדים את המרחב שהם צריכים, לפנות מקום על מנת שהילדים יוכלו להכנס אל חייהם באופן טבעי.

תודה.

וככל שהילדים גדלים יותר ויותר, הפן החברי יכול לתפוס מקום יותר מודגש_ אולי בגלל שעם הזמן אנחנו פחות ופחות _מנגבים להם ת'תחת- נכנסים להם לכל הרבדים.

נכון מאוד!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יחס בין הורים לילדים יכול להיות חברי, התקשורת יכולה להעשות באופן חברי ואף על פי כן אינכם חברים. הורה זה תפקיד, חבר זה מעמד. הורה וילד לא שווים כי יש אלמנטים של סמכות, אחריות.... ילד לא יכול לומר להורה מה שהורה יכול לומר לילד, והכי חשוב, לילד יש מספיק חברים הוא לא צריך עוד חבר הוא צריך הורה, תפקיד ההורה בין היתר הצבת גבולות, כשהורה הוך לחבר הוא באצמו חוצה את הגבולות והוכח שהכי הרבה מקרים של אלימות ילדים כלפי הורים נובעים מחציית הגבול הזה בדיוק.

״הוכח״. נו באמת.

מעניין..
נתקלתי בדף הזה ורוצה לשתף ולשמוע דעות שונות.

אני אלמנה עם 3 ילדים בגילאים של : 11, 9, 4.
אני אלמנה כבר 4 שנים כמעט, ועם שני הבנים הגדולים ישנה מערכת הורית שנוטה יותר לצד החברי.
כמובן שהיא לא הדדית.
אני לא מעמיסה על נפשם הרכה בעיות קשות מנשוא וחרדות. בשביל זה יש לי חברות.
אבל כן מבלה איתם, עושים יחד המון דברים משותפים, כמו שחמט. משחקי קונסולה. שחיה.
יחד עם זאת בגלל שאין עוד הורה ואין את המיסוך שעוד הורה מאפשר, הם רואים אותי בכל המצבים האפשריים: עייפה, חולה, נלחצת בנהיגה למקום רחוק, שמחה ממשהו בעבודה וכו.
ושותפים במידה שהם יכולים לספוג ולהכיל.
אני מרגישה שאני במידה מסויימת מגדלת את החברים כי טובים שלי.

מצד שני, הקולות מסביב ודי הרבה מהם:)
מסבירים לי כי ילד צריך גבולות, ביטחון הורי וכו.

מה דעתכם?
יש סתירה בין המצבים?

לדעתי, ממה שכתבת, את אמא נפלאה, פשוט מתוך אינסטינקט או בגלל דוגמה טובה מהבית, למרות שהתנאים הבסיסיים בהווה מאוד לא פשוטים.
אם את והילדים מרוצים ומסתדרים, אין לך מה לשנות.
אני חושבת שאת נותנת גבולות, ביטחון הורי וכו.
אני מאחלת לך שתמשיכי ב מגדלת את החברים כי טובים שלי.
אני חושבת שאין סתירה בין המצבים , ושיש לכם מזל גדול שאתם תומכים ואוהבים וכנים ונעזרים ועוזרים.
לדעתי זה טוב שהם רואים אותך בכל המצבים, וכנראה זאת דוגמא טובה, כי הם ממשיכים לראות את האנושיות שלך גם כשקשה.
זה מאפשר לראות איך מתמודדים כשלא קל.

שותפים במידה שהם יכולים לספוג ולהכיל.
הכל במידה. נשמע לי מעולה.

הלוואי שתמשיכי להיות את, ולרוות נחת מהזרעים שאת זורעת, ומהפירות שאת קוטפת.

אין לי מה להוסיף חוץ מאשר

שותפה לסטאטוס שלך...