ההגירה שלנו

[קרין*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום.
לפני כשנתים התחיל תהליך שבו אני ומישפחתי מנסים להגר לקנדה ועכשיו אנו נמצאים בשלבים מתקדמים מאוד (עוד כ-3 שבועות בערך מגיע הוויזה ואז אורזים וטסים). למרות שיש לי שם דוד ובנות דודות מתוקות וחמודות יש לי עדין חשש. כולם אומרים לי שזה טיבעי לפחד קצת ליפני דבר גדול שכזה אבל זה לא ממש עודד אותי, אנחנו נעבר לאלברטה קלגרי, קראתי על קנדה המון אך אני מרגישה שהמידע הזה לא עוזר כמו שבן אדם שעבר לקנדה בכללי ובמיוחד לקלגרי יעזור לי לכך אני רוצה לשאול אותכם אך אתם הרגשתם שעברתם, אך נפרדתם מהחברים, אך הקור שם(אני אישית בן אדם שאוהב חום נורא וזה אחד הסיבות שאני חוששת מקנדה) אך הרגשתם ביום הראשון, אך היתרגלתם לשפה לאנשים ולמקום, מה היו הקשיים וגם הרגעים הטובים יותר וכו.
אני ומשפחתי לא סיפרנו לאף אחד כימעט עד היום וגם בהווה אנו לא סיפרנו לכן זה יבאו על חברי בהפתעה וגם לזה אני דואגת והיתי שמחה לישמוע אך אתם נפרדתם מחברים וכולי.
להיתראות ולא לישכוח לרדת למטה ולהגיב

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום הראשון נמשך רק 24 שעות - לא זוכרת ממנו הרבה. גם אנחנו בקלגרי כבר כמה שנים, יש לי הרבה מה לספר אבל לא הרבה זמן כרגע.
העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך לגבי הקור היא - פשוט לקבל אותו. לא להשוות לארץ, לא לחסוך במעילים-מגפיים-כפפות טובים (והם לא יהיו זולים), ולנסות ליהנות מהטוב ולזכור שהקיץ יגיע מתישהו. ליהנות מהשקט של השלג, מהכיף שבחזרה לבית חמים, לצאת להליכה גם בטמפרטורות שבהן ישראל היתה מסתגרת בבית.

הפרידה מהחברים היתה לא פשוטה, ממש הרגשנו מול כמה חברים שבגדנו בהם. חלק מהקשרים נשמרו, חלק התמוססו. הכי חשוב - לא לצפות שהחיים ימשיכו כמו בארץ, רק בקנדה. החברה הרבה פחות מוחצנת מאשר בארץ. יש לי חברות קנדיות אבל הקשר התפתח באיטיו. הרבה יותר מקשרים עם ישראליות. זה לא בהכרח דבר רע כי החברות הקנדיות שלי נפלאות, לעומת כמה קשרים עם ישראלים שזרמו בהתחלה אבל נתקעו אחרי כמה חודשים. אין כאן דגש על קשרים חברתיים בלתי פוסקים כמו בארץ, הקשרים הרבה יותר ״מאורגנים״ דרך בית הספר או השכונה או העבודה או ארגונים שהרבה אנשים חברים או מתנדבים בהם. מה שאומר שלא נוצרים קשרים אינסטנט כמו בארץ אחרי סיבוב אחד בגינה. יש הרבה יותר זמן בית ומשפחה, החיים הרבה פחות אינטנסיביים מבארץ - אנחנו בביקור מולדת והילדים שלי משתאים כל פעם מחדש כמה הטלפון לא מפסיק לצלצל לעומת השקט היחסי בבית. לנו זה מתאים וכאמור, החשוב הוא לא להשוות אלא לקבל את ההבדלים ולחשוב עם עצמכם עם אילו חסרונות אתם מוכנים לחיות ועם איזה לא, ולזכור שלכל אדם וכל משפחה יש העדפות אחרות ומקום אחר שהם מרגישים בו טוב.