הייתי אתמול במיני סדנה אנתרופוסופית. מה שלקחתי ממנה היה קו המחשבה על הדרך והמטרה.
אנו חיים במרוץ מטורף של להספיק, לעמוד ביעדים שהצבנו, לכבוש עוד פסגה, לעשות וי על עוד משהו. זה יכול להיות משהו חומרי כמו עוד רכב, עוד גבינה מיוחדת, עוד וילון הודי מיוחד לסלון, וזה יכול להיות גם חויה או התנסות כמו עוד קורס, תואר, תעודה, עוד טיול לחו"ל, עוד בחורה שהכרתי.
בתוך כל ההספק הזה אנו מפספסים את הדרך. אנו מחמיצים את החוויה של להיות, להיות בתהליך השינוי. של לחוות מה קורה לי .
אני מרגישה לאחרונה כמי שעוברת תהליכי שינויים מעמיקים בתוכי, ובחיי משפחתי בעיקר בשנה האחרונה, ובעיקר בחודשים האחרונים.
אינני יודעת מה המטרות שלי בצורה ברורה. אבל אני חשה שאני כל כך ניהנת מהתהליך. מהשאלות שעולות, מבחינה מחודשת של מה שנראה לי ברור מאליו.
זה בא לידי ביטוי אפילו בדברים מאוד קטנים. פתאום מצאתי את עצמי בוחנת את תנועת הידיים שלי כשאני מוחאת כפיים, עונה לטלפון, לוחצת יד למכר.
רציתי להוסיף עוד דברים בנושא אבל מתחיל להתבלבל לי . אז אמשיך אח"כ.
הדרך חשובה מהמטרה
-
מיץ_פטל*
- הודעות: 1618
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
- דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*
-
בועז_חן*
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 25 אפריל 2003, 09:37
- דף אישי: הדף האישי של בועז_חן*
הדרך חשובה מהמטרה
היה לי פה ויכוח על זה עם רועי איפשהו, כי אם הדרך חשובה מהמטרה אז למה לא סתם נשוטט סביב?
הפתרון שלי הוא ינג-ויאנג: אין משמעות לדרך ללא המטרה. אין ערך למטרה ללא הדרך. ואנחנו כל הזמן צריכים לאזן את התשומת לב לדרך עם הפוקוס למטרה.
הפתרון שלי הוא ינג-ויאנג: אין משמעות לדרך ללא המטרה. אין ערך למטרה ללא הדרך. ואנחנו כל הזמן צריכים לאזן את התשומת לב לדרך עם הפוקוס למטרה.
-
סמדר_נ*
- הודעות: 2106
- הצטרפות: 17 אוגוסט 2003, 20:40
- דף אישי: הדף האישי של סמדר_נ*
הדרך חשובה מהמטרה
היה לי פה ויכוח על זה עם רועי איפהשהו,
ב מה אעשה כשאהיה גדולה.
>סמדר נזכרת שוב בהבטחתה לעזור בסידור הדף ההוא<
אבל, בועז, אני לא בטוחה שאתה ומיץ מתכוונים לאותו דבר.
ב מה אעשה כשאהיה גדולה.
>סמדר נזכרת שוב בהבטחתה לעזור בסידור הדף ההוא<
אבל, בועז, אני לא בטוחה שאתה ומיץ מתכוונים לאותו דבר.
-
בועז_חן*
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 25 אפריל 2003, 09:37
- דף אישי: הדף האישי של בועז_חן*
הדרך חשובה מהמטרה
גם אני לא. (-:
הדרך חשובה מהמטרה
גם אני עסוקה בימים אלו במחשבות על דרך. התחושה שלי גם מובילה אותי לחפש איזון. מעניין אותי לצפות באלו דברים וודאיים לי לחלוטין ואלו 'מתחבטים' ומציקים לי. אפשר להחליף את 'דרך' ב'הווה' - לחיות כל רגע באופן מלא ומשמעותי.
יחד עם זאת, המטרה 'צובעת' את הדרך. אני לא מחפשת 'שיוויון נפש' מושלם , הוא נראה לי שייך לאלוהים - הרצון להשיג ולהטביע חותם הוא כל כך אנושי - הרצון שמניע את כל חוסר הנחת הזה של היצירה, הוא משהו שאני מנסה לקבל או לחמול.
יחד עם זאת, המטרה 'צובעת' את הדרך. אני לא מחפשת 'שיוויון נפש' מושלם , הוא נראה לי שייך לאלוהים - הרצון להשיג ולהטביע חותם הוא כל כך אנושי - הרצון שמניע את כל חוסר הנחת הזה של היצירה, הוא משהו שאני מנסה לקבל או לחמול.
-
מיץ_פטל*
- הודעות: 1618
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
- דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*
הדרך חשובה מהמטרה
זהו שאני גם לא ממש בטוחה למה אני מתכוונת. אני כל כך עסוקה במחשבות ששום דבר לא מתגבש לשום דבר.
אבל מאוד הדהד אצלי הרעיון הזה של דרך לעומת מטרה.
כי לפעמים אני מוצאת את עצמי חושבת שבעצם יש לי הכל אבל אין לי כלום. שאני בעלת הרבה יש בחומר אבל מפבנים מרגישה ריק . חוסר.
משיגה משהו אבל אז כל הדחף, המרץ, המוטבציה, הסקרנות, יורדת. כי השגתי את זה. ואז זה כבר לא מעניין אותי. עוד משהו ברשימה.
אם אני צריכה לתת משהו למשהו אז אני פשוט נותנת ועושה וי.
ולא כל כך מסתכלת על דרך הנתינה . על תחושת העברת האנרגיות, על מה שמתחולל בתוכי ובתוך הצד השני.
כשאני הולכת עם הילדים לגינה. העיקר להגיע לגינה. יאללה שנגיע. ואז מתישבת. יופי הגענו. טוב נו מה עכשיו? לנדנד? טוב מנדנדת. לאכול? טוב הנה תפוח.
אבל יש כל כך הרבה מסביב. ומעבר לזה. משהו שקשה לי להסביר אותו.
הדרך זה תנועה. המטרה היא נייחת.
כשאני בתנועה קורים לי דברים. קורים בסביבה שלי דברים. ולא לראות את זה בעיני זה לפספס את החיים.
לרהתמקד רק במטרות זה לחיות בנקודות. ואני הרי הרבה מעבר לנקודה.
גם החיים הם בעצם רצף. הפנים מתחיל כשהבחוץ נגמר, ההתחלה מתחילה כשהסוף מסתיים. אין נקודות חיתוך.
אפילו בלידה. זה לא שניה וזהו. זה תהליך גם המוות. וכשהדברים נעים על רצף. גם קל הרבה יותר לחיות אותם. לחוות אותם. להיות בהם. מאשר במעברים חדים.
אוייש אני שוב מסתבכת....
משהו מצליח להבין אותי?
אבל מאוד הדהד אצלי הרעיון הזה של דרך לעומת מטרה.
כי לפעמים אני מוצאת את עצמי חושבת שבעצם יש לי הכל אבל אין לי כלום. שאני בעלת הרבה יש בחומר אבל מפבנים מרגישה ריק . חוסר.
משיגה משהו אבל אז כל הדחף, המרץ, המוטבציה, הסקרנות, יורדת. כי השגתי את זה. ואז זה כבר לא מעניין אותי. עוד משהו ברשימה.
אם אני צריכה לתת משהו למשהו אז אני פשוט נותנת ועושה וי.
ולא כל כך מסתכלת על דרך הנתינה . על תחושת העברת האנרגיות, על מה שמתחולל בתוכי ובתוך הצד השני.
כשאני הולכת עם הילדים לגינה. העיקר להגיע לגינה. יאללה שנגיע. ואז מתישבת. יופי הגענו. טוב נו מה עכשיו? לנדנד? טוב מנדנדת. לאכול? טוב הנה תפוח.
אבל יש כל כך הרבה מסביב. ומעבר לזה. משהו שקשה לי להסביר אותו.
הדרך זה תנועה. המטרה היא נייחת.
כשאני בתנועה קורים לי דברים. קורים בסביבה שלי דברים. ולא לראות את זה בעיני זה לפספס את החיים.
לרהתמקד רק במטרות זה לחיות בנקודות. ואני הרי הרבה מעבר לנקודה.
גם החיים הם בעצם רצף. הפנים מתחיל כשהבחוץ נגמר, ההתחלה מתחילה כשהסוף מסתיים. אין נקודות חיתוך.
אפילו בלידה. זה לא שניה וזהו. זה תהליך גם המוות. וכשהדברים נעים על רצף. גם קל הרבה יותר לחיות אותם. לחוות אותם. להיות בהם. מאשר במעברים חדים.
אוייש אני שוב מסתבכת....
משהו מצליח להבין אותי?
-
בועז_חן*
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 25 אפריל 2003, 09:37
- דף אישי: הדף האישי של בועז_חן*
הדרך חשובה מהמטרה
אז הנה מחשבה שהיא בטח לא מה שהתכוונת (תעיפי לדף אחר אם לא נראה לך מתאים): ואולי.... הכל תלוי בטיב המטרה?
אולי כשבוחרים במטרה שאינה "אמיתית", התחושה מתנדנדת. רגע יש התלהבות ורגע היא שוככת. התקרבות למטרה כוללת אכזבה, והדילמה בין המטרה לדרך מעצימה. השגת המטרה מדגישה את הריקנות שבה. זה כמו משחק סוליטר מטופש שמושך אותך לשחק בו בגלל האתגר אך כשהצלחת לסדר את הקלפים אתה מרגיש חבל על הזמן שבוזבז במקום התעלות רוח על ההצלחה.
ואולי יש מטרה אחרת? מטרה אמיתית שסוחפת את כל נימי הנשמה. מטרה שבה אין או -או כי עצם קיום המטרה הופך את הדרך לנהדרת פי כמה. זו לא סתם עוד דרך, יפה ונעימה ככל שתהיה, זוהי הדרך אל ה-מטרה.
אני נוטה לחשוב לפעמים שעושר האפשרויות מסביבנו, הקלות היחסית בהשגת מטרות, ותקשורת ההמונים שמעבירה מסרים חדים לגבי מהן המטרות הנורמטיביות גוררים את רובנו לדלג על השלב הכי חשוב - בחירת המטרה. פעם אנשים היו משקיעים בכך שנים. היום זה עלעול קל ברשימת התפקידים בצבא/חוגים באוניברסיטה/ משרות פנויות בעיתון והופ יש לי מטרה.
האם הריקנות לא נובעת מכך שבמקום למצוא את מטרתנו האחת, זו שתסחוף את חיינו להגשמה והנאה, אנחנו משתמשים במטרות משומשות שינקנו מדמויות שטחיות בטלויזיה? כמה אנשים יענו לשאלה "מה מטרתך בחיים?" תשובה שאינה נבובה? כמה אנשים באמת השקיעו מחשבה במקצוע שלהם, ברמת המעורבות שהם רוצים במשפחה, בתפקידם ביקום?
אולי כשבוחרים במטרה שאינה "אמיתית", התחושה מתנדנדת. רגע יש התלהבות ורגע היא שוככת. התקרבות למטרה כוללת אכזבה, והדילמה בין המטרה לדרך מעצימה. השגת המטרה מדגישה את הריקנות שבה. זה כמו משחק סוליטר מטופש שמושך אותך לשחק בו בגלל האתגר אך כשהצלחת לסדר את הקלפים אתה מרגיש חבל על הזמן שבוזבז במקום התעלות רוח על ההצלחה.
ואולי יש מטרה אחרת? מטרה אמיתית שסוחפת את כל נימי הנשמה. מטרה שבה אין או -או כי עצם קיום המטרה הופך את הדרך לנהדרת פי כמה. זו לא סתם עוד דרך, יפה ונעימה ככל שתהיה, זוהי הדרך אל ה-מטרה.
אני נוטה לחשוב לפעמים שעושר האפשרויות מסביבנו, הקלות היחסית בהשגת מטרות, ותקשורת ההמונים שמעבירה מסרים חדים לגבי מהן המטרות הנורמטיביות גוררים את רובנו לדלג על השלב הכי חשוב - בחירת המטרה. פעם אנשים היו משקיעים בכך שנים. היום זה עלעול קל ברשימת התפקידים בצבא/חוגים באוניברסיטה/ משרות פנויות בעיתון והופ יש לי מטרה.
האם הריקנות לא נובעת מכך שבמקום למצוא את מטרתנו האחת, זו שתסחוף את חיינו להגשמה והנאה, אנחנו משתמשים במטרות משומשות שינקנו מדמויות שטחיות בטלויזיה? כמה אנשים יענו לשאלה "מה מטרתך בחיים?" תשובה שאינה נבובה? כמה אנשים באמת השקיעו מחשבה במקצוע שלהם, ברמת המעורבות שהם רוצים במשפחה, בתפקידם ביקום?
משתמשת