הגעתי לקצה גבול היכולת שלי

האם פה זה המקום?
איך אני ממשיכה מכאן?
אני מתביישת ולכן לא מזדהה בשמי.
יש לי שני ילדים בן שנה ובן שלוש שנים.
מהבוקר אני לא מפסיקה לבכות.
בעלי הגיע עכשיו הביתה ולקח את שניהם. אני לבד וסף סוף נושמת קצת עם עצמי.
הקטן לא זז ממני מילמיטר. יונק ויונק ויונק יום לילה זה לא משנה לו. לא ישן רצוף יותר מחצי שעה- יום או לילה לא משנה לו.
רוצה ידיים כל הזמן, לא מוכן להכנס למנשא וניסיתי מכל הסוגים והמינים.
הבית מהפכה. כשהוא לא על הידיים הוא הופך את הבית, כשאני רוצה לסדר הוא צורח לידיים.
קשה קשה קשה.
אני מרגישה שאני בהתמוטטות. חינוך ביתי? לא עוד הרבה זמן.
נכשלתי.

גדול גדול.

נשמע שאת עוברת משהו מאד מאד קשה ולא פשוט שאין בו בכלל מקום אפילו למחשבה על עצמך שלא לדבר על עשיה כלשהו בכיוון הזה.

אולי אפשר לנסות לפרק את המטען הכבד הזה לאט לאט, לחתיכות ולמנות יותר קטנות, אולי דרך זה נצליח לעזור לך ??

האם את לבד כל הזמן עם שני הילדים ??

הסיפור עם ההנקה של הצעיר נשמע בלתי אפשרי ובלתי אנושי

קודם כל

אני מאד מבינה אותך. אני זוכרת כמה קשה היה עם שניים בדיוק בגילאים האלה. וגם אצלי הקטנה היתה כמו שאת מתארת - צמודה אלי, לא ישנה יותר מארבעים דקות רצוף יום או לילה.
אני מודה שילדי לא היו בחינוך ביתי, וזה עזר אולי לשמור על שפיות. וגם ככה זה היה מאד קשה, לעבוד ביום כשלא ישנים בלילה, ולהתמודד עם הילדים והבית כשחוזרים מהעבודה.
אבל זה עובר. וכשהקטנה היתה בת שנתיים כבר הרגשתי צורך בתינוק חדש, וכשהיא היתה בת שלוש כבר היתה לי ילדה נוספת. וזה היה כבר הרבה יותר קל. וכעבור פחות משלוש שנים עוד ילדה - וזה כבר היה עוד יותר קל. עם ארבעה היה לי הרבה יותר קל מאשר עם שניים קטנים. שניים קטנים בגילאים האלה היה ממש ממש קשה. השלב הקשה ביותר מבחינתי.
מאד חשוב לקבל עזרה, להשתחרר מידי פעם לכמה שעות, ובעיקר לנסות לזכור שזה זמני. עוד מעט יהיה יותר קל.

נשמע שאת באפיסת כוחות,
קודם כל את צריכה לדאוג לעצמך,כדי שלילדים שלך תהיה אמא בריאה בגופה ובנפשה.
לדעתי את צריכה למצוא נערה שתיקח את הילדים פעמיים בשבוע לפחות לשעתיים לאיזה גן משחקים או הפעלה לילדים שיש באיזור שלך ( ג'ימבורי, נופש פעיל ,ספריה..)
בזמן הזה את בוחרת אם לנוח או להשלים פערים בנחת בבית.תהיי אחרי זה כמו חדשה וגם הילדים יקבלו אמא יותר שמחה ורגועה.

דבר נוסף שהייתי מציעה, לבדוק אם לקטנצ'יק יש רגישות סנסורית- תחושתית לכן אולי הוא זקוק למגע רציף איתך.אפשר לנסות לבדוק במרכז להתפתחות הילד לאחר הפניית רופא משפחה.

בהצלחה- אין יאוש בעולם! D-:

לא נכשלת כי את לא במבחן
את סה"כ עייפה, נמאס לך, קשה לך, אולי כועסת...לגיטימי להרגיש ככה ואין צורך להוסיף לעצמך גם אשמה, ובטח לא בושה.

לא ישן רצוף יותר מחצי שעה- יום או לילה לא משנה לו.
צריך לטפל בזה, זה לא תקין , וזה ללא קשר אלייך. אם לך זה קשה תארי לעצמך כמה זה קשה לו....

קודם כל סדרי לעצמך זמן לעצמך - כמה שאת רק יכולה. תתקשרי לאהובים עלייך ותבקשי לקבל תמיכה, אהבה, הקשבה, תבהירי להם שאת כרגע זקוקה לזה.
זה כמובן מתוך הנחה שהאיש מבין ופועל לכך גם הוא...
תטעיני את עצמך , תעזרי בסביבה, תנוחי קצת.
נכון את אמא, אבל את גם בן-אדם.
אח"כ שבי ותחשבי איך את רוצה שהבית יתנהל, ואיך להשיג את זה. בשקט.
את מכירה אותם ויודעת איך לכוון אותם. רק שתוך כדי המהומה זה קשה והכל נהיה בלאגן.
בינתיים חיבוק גם ממני.
וגם אם אכן החינוך הביתי לא יחזיק מעמד עוד הרבה - לא נורא. העיקר שאת תחזיקי מעמד. עבורם....

תודה תודה על התמיכה. יש לי עוד הרבה לשפוך. אבל כרגע בלתי אפשרי. אני אמצע את הזמן.
התמיכה שהענקתן לי עזרה מאוד.
בינתיים
לילה טוב

שלום אמא, את יכולה לכתוב מאיזה אזור את בארץ? אני חושבת שכדאי לך לפתח איזו קבוצת תמיכה של אמהות. להפגש, לצאת עם הילדים כמה שאפשר או להזמין אליכם. להתייעץ, לשתף, לקטר ולהיות ביחד.
ואולי להחליט להפחית חלק מהמטלות גם במחיר של פגיעה בתדמית שלך כאמא שמצליחה לעשות הכל. למשל: לסדר ולנקות רק בסוף היום, לא לבשל כל יום אלא רק פעם ביומיים שלושה, לשבת יותר ולתת לילדים להתרוצץ סביבך בלי שאת זזה ממקום למקום. נשמע לי פשוט שהקטן רוצה להצמד אלייך ואם לא תזוזי והוא יוכל להיות עלייך ככל שירצה, באיזשהו שלב הוא ירצה קצת פחות. גם אני חושבת כמו אמא ל 5 שהשלב הכי קשה זה עם שני ילדים קטנים ואם תוכלי לקחת נשימה ארוכה ולהסתכל קצת קדימה, עוד שנה ואפילו חצי שנה הכול יראה אחרת. אל תרגישי שנכשלת כי את נשמעת לי ממש אמא אוהבת ומשקיעה. ילדת שני ילדים בהפרש קטן ואת מניקה ומחנכת בבית ובעלך בא נורא מאוחר. כל הכבוד לך.

וגם אם אכן החינוך הביתי לא יחזיק מעמד עוד הרבה - לא נורא. העיקר שאת תחזיקי מעמד.

אני מצטרפת לזה מאד מאד. ונשמע לי, וסליחה אם אני טועה, שיש משהו מאד טוטאלי באמהות הזאת עכשו, משהו שלא משאיר טיפת מקום לעצמך. אין חיה כזאת. אי אפשר לתפקד ככה לא לטובתך ולא לטובת הילדים.
היי האמא שאת יכולה להיות. מותר לנו ואולי אפילו חובתנו כאמהות לדאוג לעצמנו. אני מוצאת את עצמי פעמים רבות מסבירה לילדים שאני חייבת לנוח עכשו, כי אחרת הם יקבלו מפלצת לאחר הצהריי. אין ספק שעם תינוק קטן זה הרבה יותר מורכב וקשה - אבל אסור לוותר על זה.

את מאד מאד חשובה, את עיקר הבית ולכן חייבים לדאוג לך !!!!

תנוחי. תפסיקי לחשוב ולעשות תוכניות לשנים הקרובות

.
קחי "פסק זמן" של כמה שבועות, בהם תשתדלי בעיקר לנוח ולאסוף כוחות.
מי שנותנת כל הזמן מעצמה חייבת "להיטען" גם היא...
כשתרגישי פחות עייפה, הרבה פחות עייפה
תחשבי מה את באמת רוצה, בלי לשפוט את עצמך
בלי להכריז על כותרות של כישלון, כניעה או ניצחון -
את לא בתחרות אלא בלחיות את החיים.

לא קראתי את מה שכתבו מעלי, אז אם חזרתי על משהו
סליחה, אפשר למחוק.
מאחלת לך שלוה וכוחות.

קראתי שוב את ההתחלה והיום הדברים נראים אחרת

היתה לי תקופה קשה מאוד, אבל באמת שהכל השתפר.
בעלי קרא אותי לסדר, ו"הכריח" אותי לשנות סדר יום ולהעזר באחרים בלי להתבייש ולהרגיש לא נעים.
במקום להתעסק בסדר בבית- לישון כשאפשר.
אפשר להגיד שהוא הרים אותי מהקרשים והראה לי את הדברים החיוביים בחיים שלי - שאני לא צריכה לקום כל בוקר ולשלוח את הילדים לגנים עד השעה 16:00 ולצאת לעבודה. אני צריכה לשמוח שיש לי את האפשרות לגדל את הילדים שלי.
השבוע-
הלכתי לקוסמטקאית לטיפול פנים מרענן + שעווה (שעושה לי הרגשה טובה וחלקה)
הלכתי להסתפר
נרשמתי להתעמלות
הייתי במשתלה ושתלתי בחוץ צמחי חורף פורחים ורקפות.
נשמתי את הגשם והריח הנקי של מזג האויר.
והכל השתפר: המצב רוח שלי, הפצפון התחיל לישון טוב בצהרים (לא בלילה אבל זה פחות מפריע לי).
הגדול הולך לחברים.
ויש לי יותר זמן לעצמי.

טוב לי.

ותודה לכן שעודדתן אותי.

משמח לקרוא (-: ממש בא לי לחבק אותך בשמחה על דברייך
Pלונית אחרת

יש! ידענו מהתחלה שאפשר לסמוך עליך...
יש חיים אחרי הילדים. (-:

איזה כיף! תמשיכי לראות את הדברים החיוביים בחיים שלי.
תמשיכי לפנק ולטפח את עצמך.

משמח לקרוא

יופי יופי שאת דואגת לעצמך ושיש לך איש שאוהב אותך @}

מה שאפשר ללמוד מזה הוא שכדאי לזכור שלכל תקופה קשה יש סוף.
גם כשחושבים שא אפשר יותר והגעתי ל"קצה גבול היכולת" כדאי לזכור שתמיד תמיד משהו יקרה וזה יעבור.
אם נצליח לזכור את זה תוך כדי התקופה הקשה - היא תהפך לקלה הרב יותר ונרוויח כוחות. @}

שיהיה לך הרבה כח וסבלנות @}
אני שמחה שטוב לך יותר. זה נותן תקווה גם לנו

באופן טבעי

באופן טבעי