הבסיס המדעי לפשפושים

[אנונימי]

דיון שהוצא מהדף בשמת א:

[תמרוש_רוש]

רק רציתי להגיד לך באופן אישי תודה על שהבאת את בלי-חיתולים לבאופן, וכך אפשרת לי להתנסות בדבר הזה.
מיוחד במינו. זה משהו פשוט.. מתוק. מתוק לי בפה היום, כי הייתי בהרמוניה חדשה עם הילד שלי.

דרך אגב, איפה אפשר למצוא קצת חומר על היכולות הסנסומוטוריות המולדות של תינוקות בהקשר הזה, או על תרבויות מפשפשות, או על פרימטים מפשפשים? כי אני מתכננת להביא הרצאה למקום העבודה שלי בנושא, ואני צריכה להיות מוכנה לשאלות בנוסח: האם זה evidence-based approach

[תמרוש_רוש]

אני יודעת שאני אמורה לעשות את החיפוש הזה לבד, אבל אם תציעי לי מילות חיפוש רלוונטיות (תמיד אני מפספסת בקטע הזה), או אם את יודעת שאחד מהקישורים ששמת בדף המבוא יוביל אותי לחומר "תיאורטי", אז זה מאוד מאוד יעזור לי.

[בשמת_א*]

תמרוש רוש, ראשית: הספר של לורי בוקה, ראי קישור במאמר הפתיחה. היא עשתה מחקר על כל התרבויות בעולם שמגדלות ככה.

שנית:
חומר על היכולות הסנסומוטוריות המולדות של תינוקות בהקשר הזה
אני לא יודעת מה להגיד לך.
הEVIDENCE נמצאת בתינוקות.
רוב העולם חי ככה. מעולם לא נזקק לספר לשמוע על זה. הם רק עכשיו לומדים, באדיבותן של חברות הטיטולים שמחפשות עוד שווקים לעשות עליהם קופה, שיש דבר כזה חיתולים. מדובר במיליארדי אנשים במשך מיליוני שנים (מאז שירדנו מהעצים), שהרי מי שמגדל ככה עד היום, לא עבר את שלב החיתולים מעולם...

במלים אחרות:
ואני צריכה להיות מוכנה לשאלות בנוסח: האם זה evidence-based approach
כן, על שאלה מטומטמת כזאת אני אגיד שיש בעיה עם השאלה.
זאת שאלה של תרבות החיתולים.
זה כמו לשאול אם זה EBA להניק תינוקות, כי אתה לא יכול לדמיין אלא תינוק שמקבל בקבוק ואתה לא מאמין וצריך הוכחות שיש חלב בשד ושהוא יוצא לפה של התינוק.
במלים אחרות, האם זה evidence based לגדל תינוקות בחיתולים?

[תמרוש_רוש]

במלים אחרות, האם זה evidence based לגדל תינוקות בחיתולים?
אח, תענוג. בדיוק היפוך הפרספקטיבה שהייתי זקוקה לו.

רוב העולם חי ככה. מעולם לא נזקק לספר לשמוע על זה. הם רק עכשיו לומדים, באדיבותן של חברות הטיטולים שמחפשות עוד שווקים לעשות עליהם קופה, שיש דבר כזה חיתולים. מדובר במיליארדי אנשים במשך מיליוני שנים (מאז שירדנו מהעצים), שהרי מי שמגדל ככה עד היום, לא עבר את שלב החיתולים מעולם...
אני חושבת שאני מנסה להבדיל בין שני דברים. אחד זה היכולת האמהית לזהות צורך ולהיענות לו לפני שהתינור מפריש (שעל זה אין לי ספק - ברור שזה אפשרי, ואני גם יודעת מניסיון איך זה עובד), לבין מה שקורה אצל התינוק: איך עובדים הסוגרים? מתי הם נפתחים כדי לשחרר תכולה? מתי הם נסגרים? (כשאני מזיזה אותו בתנועה פתאומית באמצי פשפש - הזרם מפסיק. זה מעניין... מה זה מלמד אותנו?) כמה שליטה רצונית יש בגיל יום? בגיל חודשיים? איך השליטה הפיזית והמודעות מתפתחת או לא מתפתחת עם ובלי חיתולים? כאן יש לי עדיין הרבה בורות והרבה שאלות.

ולמה זה חשוב לי? כי נראה לי שאפשר להתנהל עם תינוק בלי חיתול רק בעזרת המודעות האמהית, בלי שתהיה מודעות תינוקית (כל עוד הסוגרים לא רפויים מחמת מחלה או משהו), בתנאי שתנאי הסביבה מאפשרים פשפוש מהיר, וכך בתרבות מסוימת מגיל 3 שבועות מצפים מהאם שתהיה יבשה - כי היא יכולה לפשפש את התינוק על ידי תנועה אחת מהירה הצידה, שלוקחת חלקיק שניה. אני לא הייתי יכולה לעשות את זה בגיל הזה גם אם הייתי מזהה כל סימן פשפוש, כי הייתי צריכה לעבור לגור בשירותים - מה שלא בא בחשבון. אז מה קורה בסיטואציה חומרית שמחייבת הפשטה, מעבר לחלק אחר של הבית וכו'? מה קורה בתרבויות באקלימים קרים כשהתינוק עטוף? אז צריך גם את הצד התינוקי שיהיה אקטיבי ו"בעניין". ומה אנחנו יודעים על הצד התינוקי הזה?
אז אני יודעת שהניסיון שלך אומר שהתינוק יכול לחכות לרגע גם בגיל כמה ימים, והניסיון שלי אומר שהוא בהחלט יכול בגיל כמה שבועות, שלא לדבר על זה שהוא מבין, אבל ייתי שמחה לקבל פרסםקטיבה יותר רחבה על זה.

(חברה שלי, אומרת שתינוק לא יכול לשלוט על הסוגרים ושהשליטה מתפתחת רק בגיל שנתיים ושזה מה שלימדו אותה במפורש בקורס על התפתחות הילד. על מה בדיוק המרצים שלה התבססו? אני לא יודעת ואנחנו לא יכולות לחזור אליהם ולשאול אותם... אבל הייתי מאוד רוצה לדעת)

[תמרוש_רוש]

אה, ותודה!

[תמרוש_רוש]

ד"א לשאלתך ב-אמא רגועה או אמא מפשפשת לא קראתי את מה שכתבת בזמנו בעלון, אבל אם יש לך איזה עותק של זה זמין (זמיןן! לא כזה שצריך לחפור בשבילו) אשמח לקרוא.

[בשמת_א*]

אבל אם יש לך איזה עותק של זה זמין
בקרוב אשים ברשת. מצולם או PDF.

תמרוש רוש,

לבין מה שקורה אצל התינוק: איך עובדים הסוגרים? מתי הם נפתחים כדי לשחרר תכולה? מתי הם נסגרים? (כשאני מזיזה אותו בתנועה פתאומית באמצי פשפש - הזרם מפסיק. זה מעניין... מה זה מלמד אותנו?) כמה שליטה רצונית יש בגיל יום? בגיל חודשיים? איך השליטה הפיזית והמודעות מתפתחת או לא מתפתחת עם ובלי חיתולים?
איך עובדים הסוגרים - יש ספרי אנטומיה, יש "סוד השרירים הטבעתיים" מאת פאולה גרבורג, יש. רק לחפש ולקרוא.
מתי הם נפתחים - אצל תינוק שגדל בלי חיתולים את יכולה לראות, שמלידה הוא מסוגל לשחרר באופן רצוני. כשהוא לא משחרר באופן רצוני ("פיספוס") בד"כ יוצא רק מה ש"בורח" לו, כי השלפוחית התמלאה מדי והשריר לא מספיק חזק.
בגיל יום - שליטה רצונית מלאה בשיחרור (יכול לשחרר כשלוקחים אותו, בתנאי שיש לו). בגיל חודשיים יש כבר שרירים יותר חזקים וקיבולת יותר גדולה, כך שגם יכול לחכות יותר זמן.
עם חיתולים - המודעות מתנוונת כנראה אחרי גיל 4 חודשים, כי התינוק מקבל היזון חוזר מהסביבה שההפרשות הן לא דבר ששמים לב אליו. לא נענים לבקשות שלו, ואז הוא מתייאש. כמו כן, לא מתפתחת כלל שליטה בשרירים ובסוגרים, לא לצורך שיחרור ולא לצורך המתנה. אפשר לראות את זה בקלות בתהליכי הגמילה של תינוקות, שבהם יוצאות להם כל הזמן כמויות קטנות ברווחים קטנים. כלומר: בורח החוצה, הסוגרים פתוחים חלקית והשרירים רפויים רוב הזמן. כמו ללכת עם פה פתוח כל הזמן.
בלי חיתולים - התפתחות הדרגתית, אבל מובן שיש הבדלים גדולים בין תינוק לתינוק. לא תוכלי לתת תשובה מדוייקת. רק טווח של התפתחות נורמלית, כמו זחילה או הליכה או אכילת מזון מוצק. אבל בגדול, התפתחות שאינה שונה בהרבה מהתפתחות השליטה בכל השרירים בגוף, כולל למשל השליטה בידיים.

בתנאי שתנאי הסביבה מאפשרים פשפוש מהיר, וכך בתרבות מסוימת מגיל 3 שבועות מצפים מהאם שתהיה יבשה - כי היא יכולה לפשפש את התינוק על ידי תנועה אחת מהירה הצידה, שלוקחת חלקיק שניה
לא ככה. מגדלים ככה גם במקומות מצופים שטיחים ובדים יקרים. לא עושים שום "תנועה מהירה הצידה" אלא לוקחים את התינוק למקום המתאים בדיוק כמו אצלנו.
ומנסיוני ומניסיונן של אמהות רבות אחרות: כבר בגיל כמה שעות התינוק יכול לחכות הרבה יותר מחלקיק שנייה.
וזה קשור לעוד משהו שאני מסבירה בחוג: שיש להם חיישן, כמו מדיד שמן, בשלפוחית. כשהם נולדים, החיישן פועל באופן תקין ומאותת שצריך פיפי כבר בשליש או בחצי השלפוחית, ככה שיש מספיק זמן עד שהיא ממשיכה ומתמלאת לגמרי כדי לחכות שתקחי אותם.
החיישן הזה מתנוון בחיתולים. בגיל שנתיים וחצי הם כבר לא מרגישים אלא כשהשלפוחית כבר מתפקעת להם ובורח להם.

ומה אנחנו יודעים על הצד התינוקי הזה?
תקראי את הספר של לורי בוקה.
אנחנו יודעים שבתרבויות שמגדלים ככה, אין "צד אמהי וצד תינוקי". אלה פשוט לא שני אנשים. צריך להבין שזה גוף אחד, בגיל הינקות. עד שלא נבין את העניין הזה לא נוכל להתקדם. הנקה, פישפוש, אלה בסך הכל שני ביטויים חיצוניים לאותו הדבר: התינוק בשנה הראשונה הוא עדיין חלק מגוף האם מכל הבחינות. אנחנו לא מבינים שזה תינוק קנגורו כי אין לנו כיס שרואים אותו. יש תקשורת. כשאמא "פשוט יודעת" אז גם התינוק "פשוט מתקשר". יש שיתוף פעולה, יש זרימה. זה פשוט לא נראה כמו אצלנו עם הרבה ניסוי וטעייה. באקלימים קרים? אינדיאנים, אינואיט וכמובן ברוסיה, בסיביר, בטיבט, בסין - יש המון בלי חיתולים באיזורים קרים. פה יש עוד כמה משתנים, כמו למשל המחקרים של ד"ר ווסטון פרייס שהראו שהעמים שאוכלים את המזון הטבעי שלהם פשוט לא סובלים מקור (משתלב עם מה שאופק כותב בדפי הטבעונאות שלו, דרך אגב). הם הולכים ברגליים יחפות בשלג (בפרו) והם בריאים ושלמים ובלי כוויות קור. אז קטן עליהם שהתינוק יהיה עם מכנסיים עם חור כמו בסין. או למשל האינואיט (האסקימוסים, כמו שקראו להם פעם) היו מחזיקים את התינוק עירום בתוך האנוראק של האמא. כשהוא צריך לעשות את צרכיו היא שולפת אותו עירום החוצה, מפשפשת ומחזירה. הרגע הזה שהתינוק עושה פיפי בשלג לא מקפיא אותו. הוא עליה. היא מרגישה. הוא מבקש. וגם אנחנו שמנו לב שכשהתינוק עלינו והולכים בחוץ הפספוסים שלנו נדירים. אז זה לא מפליא אותי שבחיים שלא כללו חשמל, מחשב, טלביזיה, טלפון וכדומה היה יותר קשב.

חברה שלי, אומרת שתינוק לא יכול לשלוט על הסוגרים ושהשליטה מתפתחת רק בגיל שנתיים ושזה מה שלימדו אותה במפורש בקורס על התפתחות הילד. על מה בדיוק המרצים שלה התבססו?
בלי חיתולים והממסד הרפואי. הם התבססו על אותו סוג של ידע שלפיו רופאי בתי החולים מיילדים. את "דגים לא יכולים לראות את המים" של מרסדן ואגנר קראת? זה אותו דבר.
מיתוסים שאינם מבוססים על שום דבר חוץ מאמונות חסרות כל בסיס.
ואלה אפילו מיתוסים סופר-חדשים, שנקבעו על ידי השיווק של תעשיית החיתולים החד פעמיים.
שוב, זה כמו בהנקה: יש קונצרנים ענקיים בינלאומיים שמשקיעים המון כסף כדי שתאמיני בטענות הזבל האלה, כי מטרתן למכור טיטולים!
שום מומחים להתפתחות הילד מעל גיל מסוים לא יחזיקו איתם מים, כי אפשר בקלות להזכיר להם (חלק מהם גם זוכרים בעצמם) שעד לא מזמן ילדים נגמלו בגיל שנה עד שנה וחצי בתור הנורמה (כשהיו רק חיתולי בד). ככה שזה ממש שקר ושטות מחוצפים שכל ישראלי מעל גיל 35 יכול בטוח להפריך (גם אז היו ילדים שסחבו את הגמילה עד גיל שנתיים, אבל הם היו המקרים הנדירים יותר, לא הנורמה).

[ניצן_אמ*]

אנחנו יודעים שבתרבויות שמגדלים ככה, אין "צד אמהי וצד תינוקי". אלה פשוט לא שני אנשים. צריך להבין שזה גוף אחד, בגיל הינקות. עד שלא נבין את העניין הזה לא נוכל להתקדם. הנקה, פישפוש, אלה בסך הכל שני ביטויים חיצוניים לאותו הדבר: התינוק בשנה הראשונה הוא עדיין חלק מגוף האם מכל הבחינות. אנחנו לא מבינים שזה תינוק קנגורו כי אין לנו כיס שרואים אותו.
אני מסכימה לגמרי, ומרגישה שזה קצת קורץ למשהו שכתבתי בדף אמא רגועה או אמא מפשפשת, אז רק מסברת את האוזן שהתכוונתי בדיוק לעניין התרבותי. באופן אישי מזדהה לגמרי עם התינוק כחלק מהגוף שעובר הפרדות איטית ועדינה (רצף)
אני כותבת וכבר אני מתכווצת מהטענה האידיוטית הטיפוסית המתקיפה את האמא שמגדלת ככה כמזדהה מדי, כלא משחררת, כמזיקה לתינוק וכו' אוף. שיחשבו מה שהן רוצות.

[בשמת_א*]

אני כותבת וכבר אני מתכווצת מהטענה האידיוטית הטיפוסית המתקיפה את האמא שמגדלת ככה כמזדהה מדי
אני פשוט מרשה לעצמי, ביוהרתי, לדבר כאן בדף הזה כאילו לא יכול להיכנס לכאן אף אחד שחושב ככה. לא רוצה להיות אחראית לשטויות האלה. כמו שאני לא אחראית לכל מיני "מומחים להתפתחות הילד" מטעם עצמם שמלמדים את המסרים השיווקיים של תעשיית החיתולים/החיסונים וכו', במקום איזשהו ידע מבוסס על התחום.

[תמרוש_רוש]

ובקשר לתשובתך המפורטת בעניין הפשפשושים - תודה. אני הולכת לאתר את הספר. אחלי לי מזל (לא מצאתי אותו בקטלוגים של הספריות העירוניות שלנו - כבר רע, אבל יש תקווה)