האם אני מאוהבת

שלום.

יש לי בן זוג חמוד חכם ואוהב מזה כשנה וחצי ואנחנו חושבים להתחתן, אבל מידי פעם מהרהרת באחד החברים שלו. מדובר בחבר טוב שיוצא לנו לפגוש די הרבה.
החבר הזה מתנהג כמגלה בי עניין, יש לו טמפרמנט שמושך אותי, אבל אין לי מושג אם אלה רק תחושות בעלמא
או שיש דברים בגו. הוא שואל אותי לתחומי העניין שלי ומחמיא לי על טעם טוב, מציע לי מיוזמתו ספרים לקרוא שנראה לו שהם "מתאימים לי"
או בקיצור, אני מרגישה שהוא קצת אישי מידי כלפי. הצרה היא שגם אני לא אדישה, אני לא ממש מכירה אותו אבל הוא גורם לי לאיזו התלהבות שלא קיימת עם בן הזוג. עם בן הזוג אני חשה שלוה ביטחון והכרות עמוקה, וחווה תקשורת מעולה. הוא לא מהטיפוסים הטמפרמנטים אלא קצת יותר "כבד".

מצד אחד טוב לי עם בן זוגי, והרבה פעמים אני כבר משתוקקת להתחתן איתו ולהתחיל את החיים.
מצד שני, אני כל כך ביקורתית כלפיו ויש דברים שחסרים לי אצלו ונראה לי שאצל הבחור השני קיימים.
זה בטח נשמע כמו מחשבה בוגדנית של כל מי שנמצא במערכת זוגית ומפחד להסגר בה, ואולי זה באמת מקור החששות.
בגדול אני בעיקר פוחדת מעצמי, מההרגשה שהנה יש פה משהו טוב שאני הולכת לפספס ולהצטער כל חיי.

האם כדאי לברר את העניין עם החבר או שצריך להדחיק ולמחוק - ואיך?

עצות יתקבלו בברכה.
תודה.

איש אינו מושלם ולעולם יימצאו באנשים מסוימים מעלות שאין בנו או בכל אדם אחר... וכמובן שאותם אנשים מסוימים ניחנו הן במעלות והן בחסרונות, וגם להם אין איכויות מסוימות שיש לאחרים מסוימים אחרים, בין אם מדובר בתחומי עניין, בידע אישי, ביכולת הקשבה, ביכולת לעשות אהבה, ביכולת להכין לזניה ארטישוק ,תרד וגבינה כחולה ברוטב פרמז'ן... (המתכון כאן למקרה שזה החסרון (: ). לכן נראה לי שחשוב שתבררי עם עצמך ובן זוגך האם הוא האדם המתאים כדי לחיות איתו את חייך (למה "להתחיל את החיים"? את עכשיו בהמתנה למשהו?), וזה בירור שחשוב בלי קשר לאף גורם שלישי... כי למצוא משהו טוב יותר כנראה שכמעט תמיד אפשר אם ממש נחושים לחפש. וזה די שכיח שאנחנו ביקורתיים יותר כלפי הקרובים אלינו ביותר, בין מדובר בהורים, בני זוג, ילדים ושאר ירקות...

כל זה לא אומר שבן זוגך הנוכחי הוא מתאים לך או לא, את רק צריכה לברר את זה. והחבר עשוי להיות אהבת חייך או סתם אשלייה שתתנדף חמש דקות אחרי שתעברי לגור איתו, כי גם איתו תצטרכי לעשות את הבירור הזה, ובכל מקרה זה בירור למצב הנוכחי, ואיש אינו יודע מה יהיה מאוחר יותר. אנשים משתנים, ובמערכת יחסים צריך להשקיע כדי שלא רק תישמר אלא תתפתח לאורך השנים. לא חושב שמישהו יוכל לומר לך מי בן הזוג המתאים לך ביותר, ייתכן שזה הראשון וייתכן שזה השני וייתכן שזה אף לא אחד מהם. בכל מקרה הבירור הזה הוא לא בגדר בוגדנות, אולי זה נשען יותר על חששות אבל בכל מקרה זה נשמע לי כמו בירור אלמנטרי שצריך לעשות לפני שקושרים את חייך עם חייו של אדם נוסף. כתבת שאת חשה איתו "שלוה ביטחון והכרות עמוקה, וחווה תקשורת מעולה", אבל לא ראיתי שכתבת שאת אוהבת אותו. אולי זה מובן מאליו, אולי לא... ואולי פשוט אל תמהרי להתחתן. גם זה אולי חלק מהבירור שנראה לי חשוב לעשות.

בהצלחה.

בכל הנוגע לאהבה ההגדרות הפנימיות שלי אינן ברורות. אני דואגת לו ורוצה שיהיה לו טוב, משתדלת עבורו ושמחה כשהוא משתדל עבורי. אני מרגישה שאנחנו מבינים זה את עולמו הפנימי של זה, ומבחינה מינית טוב לנו. אני לא מתלהבת ממנו, הוא לא טיפוס מרשים (אוי כואב לכתוב את זה, אבל אני מתכוונת הוא לא מרשים מבחינת רושם חיצוני), אבל טוב לי איתו, הרבה פעמים אני מרגישה שאנחנו נכונים אחד לשני, משלימים ויכולים להיבנות ביחד. קשה לי להגיד אוהבת, אבל זה לא רק כלפיו.
ואגב, להתחיל את החיים פירושו בשבילי להביא ילדים.

ציינת כמה דברים חשובים מאד שיש בהם התאמה טובה ביניכם, וזה נפלא.
מצד שני הוא לא חתיך הורס... וגם אין לו את הטמפרמנט שעושה לך את זה.

זה המצב, ואת תצטרכי להחליט על מה את יכולה להתפשר כשמדובר במערכת יחסים רצינית ועל מה לא.
הכי חשוב שתהיי אמיתית עם עצמך.

גם לי היו את אותן מחשבות והתלבטויות בתחילת הקשר,אחרי שנתיים יחד האהבה גדלה ועדיין מידי פעם עלו אותן שאלות. אחרי חמש שנים הקשר העמיק
האהבה גדלה מאוד,ומה שעכשו אני מבינה זה,שעם כל בחור אחר שנהיה יצוצו תהיות,מה היה קורה אילו? ואולי עם ההוא יהיה לי יותר טוב,אני אצחק יותר וכו' וכו'.יתכן ואותו בחור שאת נמשכת אליו,הוא לא קשוב ותומך כמו בן זוגך,יתכן שהוא נחמד ומתעניין רק כאשר הוא מחזר.אולי הוא בכלל קמצן?ואולי לא תסתדרו?ואולי יש לו בעיות ומטענים מפה עד לירושלים(מקווה שאת לא מירושלים) ואולי לא..אבל מה שאהבתי שכתבת,וזה גם מה שחשוב בעצם,זה שעם הבן זוג שלך יש סקס טוב,יש לכם תקשורת טובה,והוא נכון וקשוב אלייך..תשאלי את עצמך את שאלת השאלות,האם את רוצה אותו כאבא לילדייך? אם התשובה חיובית,זאת התחלה מצויינת.
אני חושבת שהקשר שלכם רק ישתפר עם הזמן,שנה וחצי זה כלום. אתם תלמדו אחד את השניה ותשפרו כל הזמן. ברור שיש עליות וירידות ומחשבות באות,אך גם הולכות. בסופו של דבר מה שנשאר זאת החברות,ואמרת שיש לך ביטחון ונעים לך איתו,כמה זה חשוב. מה שכן,אולי את צריכה לעבוד עם עצמך על אושרך,את לא יכולה לצפות מבן זוגך שישעשע אותך כל הזמן,אם הוא טיפוס יותר"כבד"ממך,תבלי עם חברות"קלילות" ותחזרי הביתה שמחה ורעננה. אם זה מעודד אותך,גם בעלי היה "כבד" ואחרי שנים יחד משהו מהקלילות והטמפרמנט שלי חדרו אליו גם. אל תצפי לשנות אותו,קבלי אותו כמו שהוא ותעשי עבודה עם עצמך,תעבדי על לקבל,ועל הביקורתיות,ועם הזמן דברים משתנים מעצמם לטובה.
את ברת מזל שמצאת בחור שכזה,הוא נשמע לי מקסים. אתם יכולים להגיע גבוה גבוה עם קצ תרצון מאמץ

וגם אני חושבת שלא צריך למהר להתחתן. אני קפצתי למים,ומאוד פחדתי..ואחרי החתונה דברים התחילו להשתפר אצלי במחשבות. כי זהו,זה בעלי,בחרתי בו והוא יהיה אב נפלא לילדי,ואין יותר במה להתחבט ולהתבלבל. עברו 5 שנים אוטוטו אנחנו הורים,והאהבה פורחת @}

תודה לך על תגובתך. היא מדויקת ומשמחת.
חשבתי על זה שאחד הרצונות הלא חיוביים שיש לי, זה שיהיה לי מישהו שיגרום לאנשים לקנא בי.
אני רוצה בחור שירשים את הסביבה, ולאו דווקא באופן שטחי, אלא אחד כזה שכולם מבינים שהוא אחלה שבעולם ולא רק אני.
הבחור שלי קצת נחבא אל הכלים ומאוד עדין ולכן אני נאלצת לשאת את טוב ליבו לבדי

.
מוכרחה למצוא דרך להשתחרר מהתלות הזו בקנאה.

_האם כדאי לברר את העניין עם החבר או שצריך להדחיק ולמחוק - ואיך?

עצות יתקבלו בברכה._
אני אישית תמיד בעד לבדוק
אם הבן זוג מפחד מבדיקה זו עלולה להיות בעיה
אם עומדים בבדיקה לדעתי המצב ישתפר
אישית נראה לי שבדיקה חיבת להיות קודם כל ואולי רק בדיבורים ומחשבה ולא אקט פיזי
הרגש מתבהר ככל שלא מפחדים
ככה אני מתרשם ממרום 39 שנים של חיפוש טעיה ומציאת אושר מדהים
אני אישית מאושר היום כמו שלא היתי ולא פגשתי איש
אני לא יודע אבל נראה לי שיש עוד כמוני
נראה לי שזה הכי שווה בעולם

_חשבתי על זה שאחד הרצונות הלא חיוביים שיש לי, זה שיהיה לי מישהו שיגרום לאנשים לקנא בי.
אני רוצה בחור שירשים את הסביבה, ולאו דווקא באופן שטחי, אלא אחד כזה שכולם מבינים שהוא אחלה שבעולם ולא רק אני._
כמו שאמרתי יקירתי..העבודה היא שלך עם עצמך
אני מבינה אותך ומזדהה,גם לי עברו דברים כאלה בעבר,ברגע שהבנתי שאני בעצם מחפשת מישהו או משהו מושלם שלא קיים ואשר יחפה על חוסר הביטחון שלי
שם התחלתי לעבוד על זה
אם זה יעודד אותך..אצלי זה עבר. אני מתה על בעלי ומרגישה ברת מזל וגאה שפירגנתי לעצמי בעל כזה נשמה ,תומך ואוהב ולא ביקורתי שמקבל אותי כמו שאני ונותן לי תחושה של נינוחות. כל השאר שטויות במיץ

ודא"ג אני בטוחה שהאנשים בסביבה שלך מאוד מעריכים את בן זוגך שאינו מברבר ומקשקש שלא לצורך,אנשים נוטים להמשך ולהעריך תכונות של שקט וצניעות,תלמדי ממנו תכונות אלה
@}שבת של שלווה
דא"ג יש תמצית של פרחי באך שמאוד מרגיעה מחשבות טורדניות ,שאני קוראת להם מכונת כביסה בראש(על מצב סחיטה)

נדמה לי ששמה
WHITE CHESTNUT

_אם עומדים בבדיקה לדעתי המצב ישתפר
אישית נראה לי שבדיקה חיבת להיות קודם כל ואולי רק בדיבורים ומחשבה ולא אקט פיזי
הרגש מתבהר ככל שלא מפחדים_
אני מסכימה עם דבריך,אצלנו הכל היה "על השולחן" נאמרו דברים שלבן זוגי לא היה קל לשמוע,אבל בגלל שזה לא היה כבר סוד ההקלה שלי היתה עצומה,מה גם שבן זוגי ידע לשים את הרגש בצד ולדבר איתי כמו חבר שמנסה לעזור. ומאוד הערכתי אותו ואת זה שאני יכולה לדבר איתו על הכל פתוח והוא לא יעזוב או ישבר

אצלנו הכל היה "על השולחן" נאמרו דברים שלבן זוגי לא היה קל לשמוע,אבל בגלל שזה לא היה כבר סוד ההקלה שלי היתה עצומה,מה גם שבן זוגי ידע לשים את הרגש בצד ולדבר איתי כמו חבר שמנסה לעזור. ומאוד הערכתי אותו ואת זה שאני יכולה לדבר איתו על הכל פתוח והוא לא יעזוב או ישבר
שמח מאוד מאוד לשמוע

ממרום שנותי (39) ומערכות יחסי (פרק ב') הניסיון שלי, שתמיד צץ פתאום איזה מכר כזה שאני קצת מתאהבת בו. מעבר לעינוי הקטן ולשמחה המעקצצת שהוא מעורר זו הזדמנות בשבילי לבדוק מה גורם לי להיות כרגע לא מרוצה ולהסתכל לצדדים על אופציות שלא מומשו.
נשמע שאת יודעת בדיוק מה הסיבה עבורך וניסחת אותה בכנות מרשימה.
חייבת להגיד שהתיאור של בנזוגך בפיך נשמע כמו פרטנר מעולה להקים משפחה. אחרי ש"מתחילים בחיים" עולות מאוד המניות של פרגון וטוב לב ותקשורת ואובד העניין בחיצוניות. לחיות בחלון ראווה זה מעייף מאוד, לפחות עבורי. חס וחלילה אני לא מייעצת לך את מי להעדיף. אני רק מייעצת לחשוב במושגים של מרחקים ארוכים ולא סערה רגעית. והחששות שלך מאוד טבעיים, זו אכן החלטה מאוד משמעותית לחיים.

קראתי איפה שהוא שאנחנו בעיקר מתאהבים באינטראקציה של הבן זוג עם הסביבה. שטחי ככל שזה יישמע, בכל האינטראקציות שלו אנחנו רואים צדייםש ונים שיוצאים ותגובות להם. מאחר ואנחנו חיה חברתית זה מה שמכניס את הקסם לנשמה והרבה פחות האינטראקציה האישית.

לפעמים גם בלי לראות הלכה למעשה את האינטראקציה עם הסביבה, מספיק שהוא חכם בצורה יוצאת דופן, שנון בצורה מיוחדת, או חתיך הורס - והנפש כבר יודעת לתרגם את זה למדדי הצלחה במושגים חברתיים - לא בהכרח להתאהב מיידית (שהרי היינו מתאהבות בכל דבר שזז) אבל בהחלט יכול לשמש קרקע פורייה להתאהבות (כמובן שצריך גם כימיה, התאמה, תקשורת ועוד כמה). לכן אנשים "יוצאי דופן" מאחת מהבחינות הנ"ל יותר פופולרים בגדול.

בסיס נוסף להתאהבות כזו שאת מרגישה שזה מרגש ולא רק "נכון" - זה ההערכה. אפשר לאהוב מישהו מאוד אבל לא להתרגש ממנו מהסיבה שפרטתי למעלה, אבל גרוע מזה אפשר להתרגש ממישהו בגלל שטויות (מראה חיצוני, קסם, גנ'טלמניות) אבל לא להעריך אותו. לי למשל זה קורה עם בני זוג צעירים ממני או עם גברים שהם "הולד פאשיין" - נורא מרגש להיות מחוזרת כמו פעם, עם הרבה דרמה ומחמאות ומחוות, אבל בתכלס לרוב זה פשוט לא ממריא כי אין את המרכיב הבאמת חשוב: הערכה.

אבל כשיש הערכה עמוקה לאישיות שלו, להישגים שלו (כן כן להישגים, וזה כלל לא שטחי לטעמי כמו שנהוג לחשוב... ), לאיך שהוא מתמודד עם עימותים בחיים, עם כישלון, מצבי דחק, כמה הוא שאפתן או פיקח וכאלה מין - אז יש בסיס טוב למשהו עמוק ולא רק לחלום ליל קיץ..

אני במקומך הייתי בודקת כמה את מעריכה את הבן זוג וכמה את מעריכה את הבחור השני, בשלב השני, כמה את מתרגשת מהיכולת הבינאישית של הבן זוג עם הסביבה וכמה מהשני.

אני רק יכולה לומר שאני לא מקנאה בך. שאני מתחלחלת כשאני שומעת שאת לא ממריאה בזוגיות. לא צריך כינורות כל היום, אבל צריך בסיס מוצק של התרגשות.
מצד שני גם התעניינות בטעמך האישי ופרגון או-לה דון חואן דה לה מרקו מאת הידיד - הם לא בסיס לדבר, על פניו.

אבל, אני כן יכולה לומר שאני מכירה זוגות ששנים האישה מדברת על הבן זוג בחיוך ועיניים בורקות והבן זוג מסתכל עליה מבעד לחדר מלא באנשים כשהוא נמס מאהבה. אם זה קיים אצלך - אשרייך. אם לא, שווה לעשות בדיקה.

תודה על התגובות.
קראתי איפה שהוא שאנחנו בעיקר מתאהבים באינטראקציה של הבן זוג עם הסביבה

אני יכולה להבין את זה. בן הזוג שלי הוא מאוד עדין, ואף על פי שהוא מוקף חברים ומהווה מעין דבק בין כולם, כשהוא נמצא בחברת הרבים הוא משתדל לא להתבלט. זה קצת מפריע לי, רוב החברים שלו מוצלחים ממנו בעניין הזה, מדברים בפני כולם, מצחיקים את "הקהל" וכו. אבל אני אומרת לעצמי שזה לא החיים, בסופו של דבר זה אני והוא, וזה מה שקובע.
אין לו שום תכונה יוצאת דופן. הוא חכם, טוב לב ורגיש.

אבל, אני כן יכולה לומר שאני מכירה זוגות ששנים האישה מדברת על הבן זוג בחיוך ועיניים בורקות והבן זוג מסתכל עליה מבעד לחדר מלא באנשים כשהוא נמס מאהבה. אם זה קיים אצלך - אשרייך. אם לא, שווה לעשות בדיקה.

זה לא קיים אצלי, אבל האם זה המדד? כלומר הבחור מאוד אוהב אותי, אני מרגישה שאצלי האהבה נבנית. אם אני עוד לא מדברת עליו בעיניים בורקות זה מה שקובע? לרוב אני מרגישה טוב איתו ומבחינה מינית כיף לנו. כשלא טוב לי אני חשה לפעמים שזו תוצאה של הביקורותיות שלי וחוסר היכולת להתמקד בחיובי. אבל הפחד הזה שאם אין ניצוצות זה לא זה, הוא די משתק.

לגבי הבחור השני, היינו בארוע מסויים והבחנתי שהוא מעניק תשומת לב לכל אדם, ואפילו הרגשתי שזה קצת מפריע לי שהוא דיבר בהתעניינות רבה עם מישהי.

שליחה על ידי יול* » 12 יולי 2009, 11:56

אבל הפחד הזה שאם אין ניצוצות זה לא זה, הוא די משתק.
מה שלא יהיה, ניצוצות לא נשארים איתנו לכל החיים. הרי עוד X שנים פלוס X ילדים או ענינים גדולים אחרים שיעברו עליכם, את לא באמת מצפה לראות שם ניצוצות, נכון? וגם אם יהיה איזה ניצוץ מדי פעם, זה הרי לא יהיה כל הזמן (או במילים אחרות, עם ניצוצות לא הולכים למכולת...) אז מה הניצוצות האלה בעצם מודדים? אני לא מאמינה שעל פי הניצוצות אפשר לדעת אם זה זה או לא. האם לא כדאי לבדוק אדם שאיתו את שוקלת לבנות חיים משותפים בפרמטרים מהותיים ומכבדים יותר? (אותו ואותך ואת הקשר שלכם). לפי תפיסתי ניצוצות זה משהו חולף בדיוק כמו זיקוקים בשמים. זה נחמד אמנם, כיף גדול, אבל לא משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו. (אומרת את כל זה לא כביקורת אלא מתוך הזדהות, בדיוק בסוגיה הזו התעסקתי לא מעט בעברי).

לרוב אני מרגישה טוב איתו ומבחינה מינית כיף לנו. כשלא טוב לי אני חשה לפעמים שזו תוצאה של הביקורותיות שלי וחוסר היכולת להתמקד בחיובי
יכול להיות שהביקורתיות וחוסר היכולת להתמקד בחיובי נובעים מהפחד. את עומדת לפני החלטה מאד משמעותית ומפחידה, אז יכול להיות שהביקורתיות ונסיונות מציאת הפגמים אצלו הם איזשהם מנגנוני הגנה אצלך. סך הכל מאד טבעי לחשוש ולבחון את הענין מכל צדדיו וזה בסדר. אבל למה את צריכה להחליט עכשיו? למה לא להמשיך לבנות את מערכת היחסים ואת הקשר והקרבה וההיכרות עד שתתבהר לך התמונה? עד שתביני שכל ההשוואות והביקורתיות הם רק הפחד או שבאמת תראי שמדובר באמת על דברים שאת לא רוצה להתפשר עליהם. לאלץ איזושהי תובנה או מסקנה יכול להוביל למקומות לא נכונים, לרוב עם הזמן הדברים מתבהרים.

אבל כשיש הערכה עמוקה לאישיות שלו, להישגים שלו (כן כן להישגים, וזה כלל לא שטחי לטעמי כמו שנהוג לחשוב... ), לאיך שהוא מתמודד עם עימותים בחיים, עם כישלון, מצבי דחק, כמה הוא שאפתן או פיקח וכאלה מין - אז יש בסיס טוב למשהו עמוק ולא רק לחלום ליל קיץ..יפה אמרת

זה קצת מפריע לי, רוב החברים שלו מוצלחים ממנו בעניין הזה, מדברים בפני כולם, מצחיקים את "הקהל" וכו
הרבה פעמים המצחיקנים האלה,זה בעצם מסווה והם ככה רק בחברה,ומתחת למסכה יש דברים שונים לחלוטין.

זה לא קיים אצלי, אבל האם זה המדד? כלומר הבחור מאוד אוהב אותי, אני מרגישה שאצלי האהבה נבנית. אם אני עוד לא מדברת עליו בעיניים בורקות זה מה שקובע? כמו שכבר כתבתי לך קודם,אצלי הניצוץ הגיע אחרי כמה שנים,ואחרי שעברנו דברים לא פשוטים יחד ובן זוגי הוכיח את עצמו כגבר גבר,הייתי מאוד חולה והוא טיפל בי במסירות עין קץ,אחרי זה ידעתי בוודאות שאני רוצה להיות איתו לתמיד , כ"כ הערכתי אותו
הערכה באה עם החוויות המשותפות

לגבי הבחור השני, היינו בארוע מסויים והבחנתי שהוא מעניק תשומת לב לכל אדם, ואפילו הרגשתי שזה קצת מפריע לי שהוא דיבר בהתעניינות רבה עם מישהי.

מה שלא יהיה, ניצוצות לא נשארים איתנו לכל החיים. הרי עוד X שנים פלוס X ילדים או ענינים גדולים אחרים שיעברו עליכם, את לא באמת מצפה לראות שם ניצוצות, נכון? וגם אם יהיה איזה ניצוץ מדי פעם, זה הרי לא יהיה כל הזמן (או במילים אחרות, עם ניצוצות לא הולכים למכולת...) אז מה הניצוצות האלה בעצם מודדים? אני לא מאמינה שעל פי הניצוצות אפשר לדעת אם זה זה או לא. האם לא כדאי לבדוק אדם שאיתו את שוקלת לבנות חיים משותפים בפרמטרים מהותיים ומכבדים יותר? (אותו ואותך ואת הקשר שלכם). לפי תפיסתי ניצוצות זה משהו חולף בדיוק כמו זיקוקים בשמים. זה נחמד אמנם, כיף גדול, אבל לא משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו.
אנשים כותבים לך פה דברים מאוד יפים ונכונים,מכיוון שעברתי את מה שאת עוברת,אני יכולה להעיד שאלו דברים שמאוד היו עוזרים לי בזמנו לשמוע (וכמה חבל שלא העזתי לכתוב בבאופן),מאוד מציאותי ומרגיע.

האם אתם מתרחקים לפעמים לכמה ימים שבהם תוכלי לנוח ולחשוב ולהתגעגע? האם את משתפת אותו במחשבותייך ולבטייך?

אני מאמין בלמידה עצמית מעמיקה וללא פחד
אני מאמין שאפשר למרות כל ההסחות למצוא את מה שבאמת מחפשים
זה עלול להיות מבלבל אבל מתגמל מאוד לבדוק עם עצמך ...
לדעתי אם ממש בודקים מכל כיוון במשך זמן רב אפשר להגיע לדברים אמיתיים
אין לי מושג על כללים שמתאימים תמיד חוץ מהכלל לבדוק בעצמי ולסמוך הכי הכי על עצמי
ביחוד בדברים שבלב...
בהצלחה במסע שעלול להיות מבלבל ומתיש ממש
אבל גם לעיתים פשוט וללא הסתבכויות מיותרות

לאלץ איזושהי תובנה או מסקנה יכול להוביל למקומות לא נכונים, לרוב עם הזמן הדברים מתבהרים.
אכן

באופן טבעי

באופן טבעי