דרך ארץ
1
עוד בטרם נתיישב על הארץ הטובה; שכל ארץ טובה היא;הבה נתמתח; נמתח;
את ההתנגדות אל כוח המשיכה; אל הנבדלות הזו; אל חוסר ההסכמה;
אל הדחיה את כוח הכבידה.
זה המכביד בטובו; את האוויר הזה אל האדמה;
ומייצר את הההבדלה הזו;
ההפרדה;
בין דחוס לדליל; בין דליל לדליל מאוד;
בין היש אל האין.
שאינם מופרדים כלל.
הבה נמתח את ייחודו של גרגיר החול; שהווה את ההווייה באשר היא;
הארץ הזו; המכודרת; המקודרת; וסובבת לעד.
חומר מתהווה; שואף אל איזון; מחליף חומריו; ניזון מחומריו;
משאיפת האוויר; מפוח המלבה את אש החיים;
הנשימה המתכרבלת לה; כחומר החי;
כאבן ומים; כחמור וכנמלה.
הבה נתבונן אל שם; אל שמ; אל השם והשמיים; אל הים;
בעזרת השם; בעזרת הים; בעזרת המרחב ובעזרת הזמן;
כל גרגיר מתענג על מיקומו; כל אדם – אדמתו.
שייכת ומשויכת דרך הארץ; כהאדמה; אל כל אדם; כנגזר ממנה; משויך כל יחיד אל אחדותו; אדמיותו;
והדרך בה צועדת הנפש; נסללת בהוראתה; ומשפיעה את כל שפעתה; על ההולך בה.
כך; מתיחת ההתנגדות היא אותה נבדלות מבורכת; המצביעה על אחדותנו;
כולנו;
כל הברואים;
כל היש;
כל המתגשם; אל חומר.
2
חומר חי אם כך ברמותיו; נמצא מתגבש אל גרגירי החול; אשר לשפת הים;וזו שמתחתיו; אל האדמה על כל צורותיה; אבניה; ודאיותיה.
אותה וודאות; כקמטי עורה; הרריה נישאים; אלי מעמקים; מתחת לימיה;
על פניה; על כל פניה; על כל פנים; ומתגבש היש הזה אל צורתו כמים;
אלה; המוליכים את מסרי החיים; את האינטליגנציה; הנשגבת לאנוש;
מוכרת ונשגבת להכלה;
בעודו חומר; המכיל מים; והאש העולה מהחומר; מוזנת ממשבי רוחו;
נשימותיו.
כרקמת הבשר; כגידיו; המתחייה אל אישו; חום הגוף החי; שזו האש;
המפרה את המים;
אל פסיעתו;
על אדמתו;
אל אדמיותו.
שמעפר באנו; אל עפר נשוב; ובדרכנו; אישנו האישית היא; היותיות; נוכחות בהוויה; קיימות; התקיימות.
וגם הצל המוטל כאיניותנו נוכח האור הזה; העולה מתוך האפלה הגדולה;
ככדור האש הזה; כמקור האנרגיה המוחלט; היות זה אשר אנו סובבים אותו; שמממש, המממש, המשמש אותנו; בעודנו מסתובבים; על הכדור; וכהכדור הזה;
סביב עצמנו;
והזמן;
במסילותיו
סובב.
ומכאן; שנמצא החומר החי; הנקרא אדם; אדמה חיה; מיכל מים חי; ייחודי;
בתבנית ארציותו;
שכן חומר מחזיק מים.
ותודעה.
3
ביושבינו על הארץ הטובה; שכל ארץ טובה היא;גם אם מרופדת בצמחיה; גם בעירומה הקשה;
טוב אם נזכור; את ההזדמנות הזו;
המרהיבה; להיות כאן;
עדים.
ולהתבונן.
ובתבונת דרך הארץ; נמצא בסיס האינטליגנציה; השכל הוא ישר;
המציאות היא בסיס הנתונים; והתנהלותה מיושרת אל יחסי הגומלין;
עולה בחומר;
וכולה שכל ישר.
יחסי הגומלין בין חומרים; גם אם נחקרים לעומקיהם;
ומתגלים שם סיבה ומסובב; עדיין מובנים מאליהם;
ברבדים שמעבר לסיבה ותוצאה.
לא התינוק המחייך אלייך הוא המעלה בך את החיוך הזה;
אלא נכונותך לראות דרכו את הזהר הזה;
שמזכיר לה לנפש;
את טהרת מקורה;
את החסד השלם.
ומכאן; שמחה להתבונן בכל אדם; ולהתפעם להתבשם; ממראה העולם כפי שהוא;
והשמים אז פורחים.
4
יחסי הגומלין; הם השורש והנוף המשותפים לחיים משותפים;של כל הברואים; בצוותא; על הכדור הזה; ויש מספיק לכולם.
דרך הארץ איננה מפלה בין אחד לשני; כוח הכבידה חל על כל חומר;
דרך הארץ היא; הסבר הפנים שנוקטים כל הברואים;
בינם לבין עצמם; ויחסי גומלין עם חיים אחרים;
ברואים אחרים; הצומח ומשאבי הארץ.
דרך הארץ לא מתרעמת כלל;
אם לשם תקשורת חשמלית למשל; יכרה ממנה האדם את זהבה;
ואינה סלחנית אל כרייה בזבזנית; לשם צבירה של כוח;
או משחקיהם של בני האדמה.
דרך הארץ מאפשרת עוול ואיוולת; ומי אשר כורה בור עמוק מדי;
שם ממילא יחזור אל עפריו.
ומכך כוללת דרך הארץ את כללי החיים; האוניברסאליים;
בעבור כל היצורים;
ויכול האדם להפר שם; ולרצוח; רק כי אפשר;
ויכול להקפיד על דרך הארץ; אל זולתו; אל כל ברואי האדמה;
אל האדמה עצמה; שהיא הוא - אדם.
5
הסבר הפנים;הוא אותה הבנה העולה כלפי האדמה; בהקשרים האלה של הכרייה בה;
וכאשר מגרד האדם את פניה; טוב אם ישית ליבו אל האיוולת בה נוהג;
כאשר לוקח את שמן האדמה; ובכך מייבש את פנימיותה;
מהשימון הטבעי הנחוץ לה לאדמה; לסכוך קרום פניה; לגמישות עורה.
הוא ההתבוננות; על שיתוף הפעולה האפשרי עם האדמה;
על פני הצלקתה; לשם תאוות משחקים.
במקום בו דרך הארץ מופרת; האדמה איננה פורייה.
6
הקפדה על דרך הארץ; על איך הדברים נעשים; איך הדברים נאמרים;מאפשרת להזיז אבנים והרים; תוך שיתוף קהילה שלמה;
בעסיסיות ההרים האלה; בטריות האבנים; ולהתאחד;
אנושות שלמה; אדמה שלמה;
סביב הדרת הכבוד הבסיסית; שרוכש האדם לעצמו;
בכך שמניח את הדרת הכבוד; כלפי זולתו;
מסביר אל זולתו את פניו; ומאחל לו;
כל הטוב האפשרי שבעולם; המשך הנאה צרופה מהווה חייו;
הסכמה ואושר;
ומכך מתאשר;
מאושר.
מכך שהסבר פנים הוא לב יחסי הגומלין;
בגן העדן האפשרי; לפוסעים על האדמה; ומודעים אל שרירות חמלתה;
שאוספת אל חיקה; את כל שמתבקש; ומאפשרת לחיים לפרוץ מתוכה;
חובקת צמחיה; ונתמכת בם.
7
ועכשיו; כשאנו ישובים אל אדמתנו; ויחסי הגומלין מרעיפים עלינו חירות אין קץ;הרינו כאן; לעבדה ולשמרה;
כפי ששומרת אותנו;
כפי שעובדת אותנו;
האדמה;
ממנה באנו; אליה נשוב.
וטוב לדעת שעבודת הגן; היא העדן האפשרי לה לנפש;
שכן; בשיבתה הזו; שבה לביתה; אל מהותה נשמתה;
אותו שווי המאפשר את מתח החיים;
כהנאה צרופה; מעצם ההלל;
את דרך הארץ; עליה; אם פוסעת נשמת הבריאה;
מתבוננת בצורתה;
כמי שאת;
כמי שאתה.
אין זה חשוב מאיזה תרבות באת; אין זה חשוב מה המזג הפרטי שלך; נהג דרך ארץ כלפי כל הנקרה על דרכך;
הסבר פניך; נהג מילים טובות אל זולתך;אהבתך מובנית מאליה; מובנת מאליה; כיצד הנך נוהג
איך מילותיך נהגות
כוונותיך אם לוטות לך באפלה; ומהו רצונך.
8
הנשב אל הצומת הזה? בו דרך הארץ עשויה להתפרש; להתרחב;ולתת מנוחה אל פסיעות הדרך;
אל התחנה הזו;
אל הבירור הזה.
של דרך הארץ; שניתן לבחינה מחודשת; עם כל פסיעה; והשכל הישר אומר שחיוך יעלה חיוך; הומור יפרק ניכור; ריחוק אינו בהכרח ההקרבה הנדרשת על מנת ליקרב; והכל מרוצף היטב; בעפר; על צורותיו; גם אם הדוק אל שריפתו בתנור; וגם אם אבק מדבר.
הללו את הארץ ואת יושביה; הללו את ההפריה הזו;
האפשרית דווקא מתוך איפשור אל הבלתי צפוי
להיות צפוי
גלוי
וידוע מראש;
שהרי בכל מקרה הפתעת הבלתי צפוי –
בעיקר מפתיעה את עצמה.
זוהי דרך הארץ עליה פאר החיים מתקיימים; ומוזמנים בהחלט כל האדם; אל דרך הארץ.
תודה רבה.
<שלם>
משתמשת