דף סליחה

[אורנה_שפרון*]

הנה מגיע שוב יום הכיפורים, ושוב עולה המחשבה על חשבון הנפש, אותו חשבון בו אני דנה את עצמי, על מעשי הטובים והרעים. ומכאן אני יוצאת אם בממש או רק בתוך תוכי לבקש את סליחתם של אלה שנפגעו ממעשי, הן אלה שקרו בשגגה והן אלה שנעשו בכוונת זדון ולו היתה כוונה רגעית. ואני מונה את הרעות שעשיתי ועוללתי ליקירי הקרובים ולחברים המקיפים אותי, וגם לאלה שאינני מכירה ופגעתי בהם מחוסר תשומת לב.
ואני ממשיכה בחשבון זה של כוונותי הלא טהורות כלפי בני האדם והעולם כולו, ובכך מניחה שאני אחראית על אושרם של אלה, והם, אלה שפגעו בי אחראים על אושרי שלי. ובקשת הסליחה והסליחה של הזולת היא זו שתניח את דעתי.

בכך מוסתת תשומת הלב שלי מכך שהעלבון והכעס השנאה, המרמור האכזבה מרעילים ראשית אותי, את נפשי, את רגשותיי ואת גופי ממש, ואני ממשיכה לעסוק במה שמחוץ לי, במה שאין לי כל שליטה עליו, ובעצם קובעת שוב ושוב את גורלי כקורבן - קרבן של הזולת, או של הנסיבות, או של הבריאה בכבודה ובעצמה.

פתאום עלה בדעתי שאפשר אחרת.
אפשר לסלוח. לא לחכות לבקשת הסליחה של הזולת, לא להמשיך לחשב חשבונות שהתחילו אי אז בראשית חיי, פשוט לסלוח.
אני סולחת להורי שלא גידלו אותי כמו שאני חושבת היום שצריך לגדל ילדים, או כמו שאני משתדלת לגדל את ילדי,
אני סולחת לבן הזוג שלי, שלא תמיד עונה על הצרכים הכי עמוקים שלי,
אני סולחת לילדי שמצליחים להוציא ממני את כל מה שלא הייתי רוצה שיתגלה לעולם,
אני סולחת לחברי שנוהגים לעיתים בחוסר רגישות,

ובראש ובראשונה אני סולחת לעצמי –
על כך שאני לא מושלמת, ולפעמים חסרה לי סבלנות, ולפעמים אני נוהגת בגסות, ולפעמים אני לא מקשיבה, ולפעמים אני פוגעת, וכועסת, ולפעמים אני חסרת אונים, ולפעמים אני כל-כך טפשה.

ואין בכל זה כדי למנוע ממני להמשיך ולהתכוון לטוב בעולם הזה. ההיפך הוא הנכון. משאוכל לסלוח לעצמי, על כל מעללי, אהיה שלווה ורגועה, נינוחה ואדיבה כלפי עצמי וכלפי הסובבים אותי, שהרי גופי ונפשי אינם מורעלים במרמור ואכזבה, והם יכולים להשפיע מהטוב שבהם על הסביבה כולה. ומכאן אוכל לשלוח את סליחתי לכל אלה שאיני יכולה לראות ולו קמוץ טוב במעשיהם, שכן אני נזכרת ויודעת שכולנו בני אדם, כולנו מוגבלים כאן בגוף הזה ובעולם הזה, והיריעה גדולה מכולנו ואין לה חקר.

ומהמקום העמוק של סליחה, שמחלחל לכל פינות הנפש וממיס את הכעס והשנאה בגוף ממש, יכולה לעלות ההבנה שהכל בתואם, שלעיתים דוקא הטיפשות שלי היא זו שתעורר את הזולת למקום חכם יותר, שהכעס שלי יכול לעורר את הזולת למקום של עוד סבלנות, שחוסר האונים שלי עשוי לגלות לזולת את כוחו, שגסות ליבי היא זו שתתמיר את גסות לבו של הזולת לעדינות.

ואני יכולה לזכור שגם בפני מונחת האפשרות לגדול ולהתפתח מכל הרעות שמונחות לפתחי, הן בידי אדם והן באמצעות הנסיבות,

וכך, יתנתק מעגל הקורבנות שהתחיל אי אז בשחר הימים,

ויבואו המחילה והחמלה עלינו ועל כל העולם.

אמן.

[יער_ה*]

ואו. תודה.
לגריין כל מילה..
רוצה לקרוא עוד כמה פעמים כדי שזה יחלחל.

אמן @}

[הדס*]

_ואו. תודה.
לגריין כל מילה..
רוצה לקרוא עוד כמה פעמים כדי שזה יחלחל.
אמן_
ומאחלת לנו, שנדע לסלוח לעצמנו
שנדע שלמות- במקום מושלמות
תודה לך על המילים!!

[אתי*]

אפשר לסלוח. לא לחכות לבקשת הסליחה של הזולת, לא להמשיך לחשב חשבונות שהתחילו אי אז בראשית חיי, פשוט לסלוח.

ממליצה גם. זה כל כך משחרר.

[גם_אמא_של_אורי*]

מקסים

[טאו_להורות*]

אני מבקשת את סליחתכם חברות יקרות שלי ,שלא הצלחתי למצוא בנפשי את החמלה והכוח לעזור לכן בעיתות קושי , מחלה ומשבר.
אני מבקשת את הסליחה מכל אחת שפגעתי בה , שהתעלמתי ממנה או לא הצלחתי להכיל את קשיה ויגונה.
אני מבקשת את סליחתה של אביבה שליט , שכנתי היקרה שלא יכולתי למצוא בי את הכוח לעזור לה .
אני מבקשת את סליחתה של דו... שפחדיי מונעים ממני לחמול ולאהוב אותה.
אני מבקשת גם סליחה מטו..... שפשוט התעצלתי ולא הייתי בשבילה כשהצטרכה אותי.

סליחה אני מבקשת גם מאלה שכעסתי עליהם כל כך שגידפתי אותם במחשבותי.

סולחת אני לכל אלה ,שפגעו בי בכוונה או שלא בכוונה.
מודה אני להם,שלא אפשרו לי להמשיך בשגרת חיי, שלימדו אותי את השעור ,שלימדו אותי לקחת אחריות על חיי.

[אם_אוהבת*]

תודה על כל המילים החזקות והכוונה מעומק הלב.
חיזקת אותי.
בדיוק הייתי במצב לא קל עם עצמי אחרי חשבון נפש בניסיון לטפל במצבים של קושי לקבל דברים מסויימים בחיי, רצון לשינוי, אי קבלת דרך חיי בעיני המשפחה וכל ההשלכות שנגרמו בכך. זו היתה שנה לא קלה מלאה בביקורות כלפינו וחיכוכים ביננו ובין המשפחה.

גרמת לי רגע לעשות סטופ לכאב הלב שלי ולהפנים גם את מה שבעלי אמר לי אתמול ולא קיבלתי, לקבל את עצמי ואת חיי ולראות את הטוב שבהם ולא מה לא בסדר.

לאמר תודה קודם כל שזכינו לשנות הרבה לטובה מאורח חיינו למרות שבעקבות השינוי התרחקנו מהמשפחה. אבל בעצם הם התרחקו מאיתנו. אנחנו בחרנו לנהוג לנכון לגופינו וכרצוננו ולא צריכים להרגיש אשמה שהם בחרו לכעוס שהשתננו.
משיחה שהיה לי דחוף לבצע לקראת ראש השנה גיליתי שצברו עליי כל כך הרבה מטענים ולא דיברו איתי על כך ועל מה שמפריע כבר הרבה זמן, פשוט היה באויר אנרגיות טעונות או שתיקה, חוסר תיקשורת או דחייה, אי רצון לשמוע את הצד שלנו וזה היה בהול לטיפול.
לא הבנתי איך זה הגיע למצב הזה, ציער אותי וכאב לי על כך שלא מקבלים אותנו כמו שטוב לנו להיות.
טוב זה לא המקום לפרט וגם לא הזמן. אנסה לקבל את הכל באהבה ולא לקחת את האשמה והצער, זה מזיק לי.
לא התכוונתי לשפוך את ליבי בדף שלך אבל זה שוחרר תוך כדי.
טוב ככה זה לקראת הכיפור משתחררים דברים בבום גדול.

[מ_י*]

ערב יום הכיפורים.
מבקשת סליחה מכל מי שנפגע ממני ומדברים שכתבתי
סליחה מניק אל ניק
מאדם שמאחורי הניק לאדם שמאחורי הניק
מאחלת יום טוב של התרוממות הרוח
וגמר חתימה טובה

[פלוני_אלמונית*]

מבקש סליחה גם מטליה אלמתן שהרגזתי אותה מזמן (אולי לפני יום כיפור הקודם). לא היה מוצדק גם אם היא הרגיזה אותי קודם.

[טליה_אלמתן*]

פלוני אלמונית
מבקשת סליחה בחזרה.

[תמרוש_רוש]

הייתי רוצה לבקש סליחה מחברה שלי (שלמיטב ידיעתי לא גולשת פה) על כך שפגעתי בה מאוד, באמירה טפשית וחסרת התחשבות שאמרתי לה על הילד שלה.
ניסיתי לבקש את סליחתה ישירות וזה לא הלך - היא לא הגיבה. עכשיו אני מנסה להשלים עם בחירתה שלא לסלוח לי, ולהימנע מלפתח טינה וחוסר-סליחה כלפיה.
אני אוהבת אותך ואמשיך לאהוב אותך, בלי לצפות ממך למאום, גם אם לא ניפגש יותר לעולם.

[אבישג_א*]

תמרוש כתבת מקסים, תודה.

[שיר*]

מבקשת סליחה מהילדים שלי, על זה שאין לי פניות וסבלנות אליהם, ופעמים רבות אני מוצפת מדי מבפנים מכדי להצליח להתייחס אליהם כמו שהייתי רוצה, וכמו שנכון בעיניי.
והלוואי ואצליח לשנות. לאט לאט
מרגישה שגם מבעלי אני צריכה לבקש סליחה,אבל זה עוד יקח לי זמן להגיע לזה, אני בתהליך. מקווה שבהמשך אצליח לבקש סליחה וגם לסלוח, וגם לתקן יחד.

[אבישג_א*]

ערב ראש השנה ויום הכיפורים זמן של סליחה ופרידה והתחלה חדשה.

הייתי באתר הזה שהיה לי מעין בית וירטואלי במשך למעלה משנתיים וצר לי על האופן שבו עזבתי אותו אז באתי להתנצל ולסגור יפה את הפרק הזה בחיי, מהמקום בו אני נמצאת היום שכבר לא מרגיש קשור לכאן, לכן גם היכולת להפרד.

אני באה מחברה מאוד סגורה ושמרנית, בילדותי גדלתי בעכו, אחר כך פנימייה 4 שנים ומיד אחרי התיכון הגעתי לאיתמר, מעולם לא חייתי במקום אחר אף לא לתקופה קצרה. האנשים שהקיפו אותי והחברה בה גדלתי תמיד נעו על הציר שבין מסורתי לדתי מאוד ובין ימני לימני מאוד. כך שהמפגש עם באופן היה סוג של הלם תרבות עבורי.

הלם וגם הנאה גדולה מהיכולת לשחרר סוף סוף את כל המחשבות המוזרות שהיו לי בראש ולפרוש אותן מול אנשים ולנהל עליהן דיון, מההיכרות עם אנשים רגישים, חושבים, ערכיים, מהמקום שמצאתי לכתוב (ובשבילי כתיבה זו תרפיה והנאה מאוד גדולה), להכיר, לשתף, לדון, לחפש כיווני חשיבה אחרים, זה היה מרתק בעיניי.

ולמדתי כאן גם המון על חינוך ביתי אבל לא רק, אולי לא בעיקר, נפגשתי עם רעיונות שלא הכרתי קודם, דווקא הרעיונות הטבעיים יותר היו מוכרים לי מבית או מהגבעות שלנו (שם הנושאים הללו מאוד מפותחים). למדתי על כבוד הילד, נשמע אולי מובן מאליו אבל האתר הזה עזר לי לתרגם את זה לידי מעשה, אני חושבת שהיחס שלי אל הילדים שלי השתפר לא מעט בעקבות באופן. למדתי כאן הרבה גם על המצב בארץ, כן, פוליטיקה, ומי שמכיר אותי יודע כמה זה השפיע עלי.

עם הזמן שחולף הכל מטשטש לו קצת והופך לבלילה אחת של אירועים, אני יודעת שפגעתי כאן גם בבלגן שיצרתי וגם באמון שקיבלתי מאנשים. אני חושבת שהיה לי קשה לחוש חברה של אנשים שמחרימים אותי ברמה כזו או אחרת, שהתלבטו אם לדבר אתי בכלל ואולי בגלל זה התנהגתי באופן לא חברי, בכל אופן צידה לדרך שאני לקחתי מהסיפור הזה לעצמי זה לתת לאנשים יחס חברי גם אם אני לא מרגישה חברה ואני חושבת שאני משתדלת בזה יותר היום.

רציתי לבקש סליחה מממ, שהייתה מאוד הוגנת אתי לאורך כל הדיונים בינינו ואני כנראה לא החזרתי אותו יחס. רציתי גם לומר לך כבר לפני שנים משהו אז אני מוסיפה את זה עכשיו : את נותנת המון מקום לשכל ומתעלמת מהעובדה שהצד הרגשי אצלך מאוד חזק, וזה פוגע בך לדעתי בכל התחומים, תני לרגש יותר כבוד.

רציתי לבקש סליחה שוב מצילי, למרות שביקשתי כבר ומעוד אנשים שהדיינתי איתם פה והרגשתי שאולי פגעתי בהם בדיון : בשמת, צוויליך, רוזמרין, חלוקית נחל, מיכל בז. אם פגעתי במישהו ושכחתי להזכירו אשמח אם יכתוב לי, הייתי רוצה להתנצל (הכוונה לאנשים שדיברו אתי ופגעתי בהם, לא לאנשים שמלכתחילה תיעבו אותי וגם דאגו לבטא את זה כאן).

יונת שרון, תודה על האפשרות לכתוב כאן, תודה על ההיכרות איתך, היו בינינו לא מעט חילוקי דיעות אבל הכל התנהל אצלך תמיד עם המון כבוד וסבלנות, עשיתי לך הרבה בלאגן, אני מבקשת סליחה. אני מרשה לעצמי להשאיר את דף הבית שלי כאן, פעם כתבת לצילי שלא תמחק דפי בית של אנשים כי אולי הם ישובו לכאן, מכאן הרשות שנטלתי לעצמי. הדפים שכתבתי רובם קשורים לנושאי הליבה של האתר אז אני מניחה שמועילים לאתר ומשאירה גם אותם. האמת היא שהאתר הזה, שבעיניי לפחות, הוא מאוד מאוד מאוד אשכנזי, אליטיסטי, שמאלני, חילוני – הסיכוי שאי מי מבין קרובי או חבריי יגיע לכאן נמוך ביותר, כך יכלתי לכתוב כאן בחופשית גמורה (מה שמעט חסר לי בפייס) לכן גם הכנתי לי כאן סוג של חוברת זיכרון, עם הסיפור של החיים שלי ודברים שרציתי לומר. אם יקרה לי משהו תפני לאילה כהן מהישוב שלי ותסבירי לה איך האתר הזה עובד ואיך מגיעים מדף הבית שלי לכל (רוב) הדברים שכתבתי (ריכזתי שם את רשימת הדפים שפתחתי), תאמרי לה שאני רוצה שיוציאו חוברת זיכרון עבור הילדים שלי ואם הם רוצים אפשר גם חוברת לקהילה.

מי שרוצה לדבר או לדון או להיות בקשר, אני אשמח, שמחתי להכיר כאן הרבה אנשים, עם חלק אני בקשר היום בפייס, עם חלק אחר אשמח לחדש את הקשר בפייסבוק או במייל (רשום בדף בית שלי).

השתדלתי לא להכעיס במכתב הנוכחי, כדי לא לריב, לכן גם ויתרתי על חלק מהאמירות שלי, אבל גם תגובות חיוביות על הפוסט אני מעדיפה מאוד שלא יכתבו לי כאן, אמנם נגמלתי מהאתר אבל לא הייתי רוצה להסחף לאיזה דיון נחמד או סתם להרגיש רצויה. "פעם מכור תמיד מכור" , זה לא יהיה טוב לי, בסופו של דבר זה גם לא יהיה טוב לאתר. אז מי שרוצה להגיב לי על הדברים אפשר במייל או בפייס, בבקשה לא כאן.

שנה טובה ומתוקה שתהיה לכולנו, שנת שלום.