דף סיפור לידה קיסרי 2

אנונימי

_{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים, דף סיפור לידה קיסרית}

זה התחיל לפני כמעט 6 שנים שבוע 36.5 יום שבת. אני ובעלי עוברים דירה, כשאני אורזת והוא מעמיס. ככה כל השישי שבת, אני לבד...

ביום שני אחה"צ הלכתי, כהרגלי, להטיל את מימי וראו זה פלא דקה שתיים שלוש......שבע והפיפי לא נגמר, שמתי תחתונית ויצאתי. לאחר מס' דקות זו התמלאה החלפתי לפד. גם זה התמלא. צילצלתי לחברה, אמרה:"תעלי לב"ח זו ירידת מים". עליתי לב"ח "רוטשילד" ( - לא ממליצה). שאלו, מה קרה? ירידת מים אמרתי לתומי, כבר הייתה. לא בדקו ישר החדירו זירוז לוריד כדי שהלידה תתקדם ( לא משנה שבנתיים הטיפטוף הפסיק- אבל אף אחד לא שאל). אחרי 48 שעות הגיעה אלי הרופאה האחראית, ואמרה:"משהו לא בסדר, המים ירדו, הזירוז הגיע למקסימום, ואת לא מתלוננת על כאבים - אין צירים. החליטה לקחת אחריות, ובפעם הראשונה לבדוק אותי דרך הנרתיק. אני לא אשכח את הרגע היא לקחה מקל גדול והחדירה אותו לנרתיק, מתברר שכל המים עדיין היו והטיפטוף רק הראה על מאמץ ובצורך של הגוף לנוח. מאחר והן לא טרחו לבדוק, וישר החדירו זירוז, אז הזירוז התחיל לפעול בשניה שהמים נפקעו. תוך חצי שעה הפתיחה הייתה 5, והתחילו לאבד את הילד במוניטור.

לקחו אותי לחדר ניתוח - כי פחדו לקחת סיכון (רק בגלל חוסר אחריות דחפו לי זירוז לווריד). הגענו לחדר ניתוח. והם חתכו את הבטן, רק שהם שכחו להרדים אותי! כשהבטן פתוחה אני אומרת להם "דוקטור, תחכה שאני ארדם" ואז אני קולטת אותו במהירות הבזק שולח את ידו לכיוון הזריקה, שהייתה מונחת על הווריד אך לא לחוצה, שכחו! התינוק נולד 2700 גר', יפה ליום הראשון של 37. אחרי הלידה לא אמרו מילה כאילו כלום לא קרה.

הסיפור השני התחיל יום שישי בצהריים שבוע 40+3. אני חוזרת עם חמותי מהגן של הילד כשלפניי לעלות 3 קומות ללא מעלית. הילד עדיין לא מסוגל לעלות אותן לבד, 1 בצהרים הוא בוכה ועייף. בקשתי מחמותי שתעזור לי, אך זו ללא רחמים: "אני זה לא בעלי, בעיה שלך שאת גרה בקומה שלישית". עליתי (משקל עודף 25 קילו) ועוד ילד בן שנה ו-3 חודשים עליי. התחילו כאבים. הגעתי הביתה, הנחתי את הילד במיטה, ושכבתי בספה. כ"כ רציתי ללדת לידה רגילה. הבטחתי לעצמי שאני עולה רק בהפרש של 5 דקות בין ציר לציר. הזמן עבר, הזמנים בין הצירים מתקצרים, ובשעה 1 בלילה הערתי את בעלי ועלינו לב"ח. בדרך הייתה לי ירידת מים, אז מרוב פחד עליתי שוב לב"ח רוטשילד. הגענו שאני רטובה כולי. הבחורה בקבלה קיבלה אותי, המים ממשיכים וממשיכים ואחרי חצי שעה של צירים חזקים - פתיחה של 3 לטענתה, ירידת מים בלי הפסקה, היא אומרת לי שאין מקום והם מבקשים ממני לנסוע לב"ח רמב"ם מרחק נסיעה של 20 דק' לערך. השעה הייתה 2 או 2 וחצי בלילה הנסיעה ארכה כ5-7 דק' שנראו לי כמו נצח. צירים מחמירים, צרחות וצעקות ומים בזרימה חזקה. איך שהגעתי לב"ח רמב"ם בבדיקה ראשונית של הנרתיק אני בפתיחה של 6. חוסר אחריות מוחלט. הלידה הגיעה לפתיחה של 7 וביקשתי אפידורל. קיבלתי, אך לאחר כ-10 דק' ראו כי אין השפעה כלל על פלג גוף תחתון, אלא שיש השפעה על הוולד, ומתחילים לאבד אותו במוניטור. בהתחלה הם רק הביטו, במין מבט לחוץ. אח"כ דיברו. הבנתי שיש תכנונים, ואז איבדו אותו לחלוטין, קפצו על העגלה כמו בסרטים, וישר לחדר ניתוח. כבר בדרך הביאו לי הרדמה. הכל היה מאוד מהר. התברר שחבל הטבור התנתק מהילד. הוא נולד אפגר 5 - הווה אומר קומה-צמח. החיו לי אותו, ילד מקסים ומשגע, ילד מאוד חם ולבבי, ואני מודה לאלוהים כל יום שהוא איתנו. בב"ח "רוטשילד" הוא בטוח לא היה נולד. האפגר השני שלו כבר היה 10, הוא חזר לחיים.

במשך 8 החודשים הראשונים הוא בכה ללא הפסקה, 24 שעות ביממה. אני נכנסתי לדכאון קשה שאחרי לידה. הצמידו לי פסיכולוגית ועובדת סטציאלית, שבאמת בזכותן החיים הרבה יותר יפים. היום, כשלגדול מלאו לא מזמן 5, אנחנו עובדים על השלישי - יותר נכון שלישית, רק שלצערי הפעם זה שוב יהיה קיסרי ואפילו מתוכנן מראש.

רונית, לגבי הלידה הראשונה - נשמע לי מוכר, קראתי על סיפור דומה בעיתון "כל-בו". האמא תובעת את בי"ח (נדמה לי שרמבם" ) על זה שלא הרדימו אותה בקיסרי.
למה את חושבת שבשני לא היו מנתחים בזמן בבני ציון?
לגבי השלישית - עדיין תוכלי לנסות לידה טבעית - לא?

אוי. מה שכתבת פשוט מזעזע. כל התהליך של הניתוח הראשון.
גם לי היו שני ניתוחים קיסריים, וגם אני, אחרי השני, נכנסתי לדאון (לא קליני) שנמשך במידה מסוימת עד היום...
זה נושא שכל כך נשלט על ידי רופאים גברים, ואין הבנה למה שקורה לנו בתהליך הזה.
אני שמחה שהקטנצ'יק בסדר, ושאת משתפרת, ומחבקת אותך.
כל כך מהר אחרי קיסרי נכנסת להריון? אותי הפחידו שחייבים לחכות שנה, וכך היה..

לפלוני אלמוני - אם בשעה 2 בלילה שלחו אותי לב"ח אחר, כי פשוט אין מקום, אחרי שכבר ירדו המים, ואני בפתיחה של 2 ולא רק. כשהגעתי לב"ח רמב"ם, נסיעה של 10 דקות שנראתה כמו נצח, כבר הייתי בפתיחה של 6.
תודה רבה על העצה, הלוואי שתהיה שלישית. בקצב הזה, אפילו שלישי לא יהיה. פשוט לא הולך. כבר התייאשתי. הלוואי ויאפשרו לי לידה טבעית זה החלום שלי...

תמרולה- בכלל לא אמרו לי שאני צריכה לשמור. את לא הראשונה שאומרת לי, שאמרו לה לחכות לפחות שנה. מחזיקה לך אצבעות שתחזרי לעצמך כמה שיותר מהר. אני למדתי על בשרי - אם אין אני לי מי לי - אבל זה ממש לא היה קל. תומכת ומעודדת תמיד פה בשבילך ( סליחה על פער של חודש מבטיחה שזה לא יחזור על עצמו) ודרך אגב.....

שנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות אושר ושמחה, שנה של אהבה-ידידות אחווה ושלום. שהשמש תמיד תזרח סביבכם וקרניה יאירו את דרככם.

היי, שוב חזרתי והפעם בפי בשורה, אני בהריון! אחרי הרבה תפילות בחגים שהיו, עם הרבה בלאגן ואי סדר, הופתעתי מאוד מאוד. ב-12.09 קיבלתי ווסת אחרונה. כשהפעם אני נחושה בדעתי, קניתי שתי ערכות ביוץ והתחלתי לבדוק מהיום ה-10 עד היום ה-20, יום יום. אין ביוץ, הוכחה חד משמעית לכך שיש לי בעיות פוריות כמו שחשבתי. שהרי בחצי שנה האחרונה הווסת לא מגיעה ללא ארגסט. הפעם ממש התייאשתי ואמרתי "לא אקח ארגסט עד שהווסת תבוא לבד". ביום ה-20 עשיתי בדיקת דם - הריון מאחר והייתי צריכה לעשות צילומים ברגליים. הבדיקה הייתה שלילית, אז הריון לחודש הזה שללתי. הווסת כרגיל לא הגיעה. לא ב-12.10 וגם לא ב-20. רכשתי בדיקה ביתית, וזו ללא הפתעה שלילית. החלטתי לפנות לרופא לקחת ארגסט כדי לקבל, ומרשם לגלולות. הוא הציע שבשביל הפרוצדורה אערוך בדיקת דם. אמרתי לו שיום לפני קניתי בדיקה ביתית, וזו הייתה שלילית. "לא נורא, עדיין תעשי בדיקת דם". עשיתי, ובמקביל גם קניתי את הארגסט. בערב ה-26.10 הייתי צריכה להתחיל את הכדור הראשון עם אוכל. הבטתי בתוצאה, וראו זה פלא יש הריון.... מס'ההורמונים בדם 122 ממש התחלה התחלתית. אני עדיין בהלם, גם הרופא. הוא שלח אותי לעשות ב-30.10 שוב בדיקה, כדי לראות אם זה התפתח או שזה נתקע ( מקווה שלא). החסרון היחיד, בגלל שלא הייתי מוכנה, כלל לא הלכתי לפי הכללים של בנות. מה שיוכרע למדתי שהתקבל בברכה. כל החגים התפללנו, והיה מי ששמע את תפילתינו.. החזיקו לי אצבעות שנעבור זאת בשלום.

מחזיקה לכם אצבעות שתעברו את זה בשלום.
עד כמה שידוע לי אחרי שני ניתוחים קיסריים לא מאפשרים לידה טיבעית.
(לפני הניתוח השני שלי אף החתימו אותי על מסמך שאני מאשרת ויודעת כי הלידה הבאה שלי תיהיה גם בניתוח).
מה שכן על מנת לעודד אותך (מעט), אם הניתוח מתוכנן אז ההרדמה היא אפדורלית ואת ערה ושותפה ללידה.
לגבי שמירה לא להכנס להריון אחרי ניתוח זה לא חד משמעי אצלי לפחות עודדו מיד לנסות להיכנס להריון (אחרי שלושה חדשים) ולא לחכות בגלל הגיל.
בהצלחה והריון קל ונעים , עם לידה קלה. (גם בניתוח).

עד כמה שידוע לי, ניתן לנסות לידה אחרי שני ניתוחים. הדבר תלוי בתנאים אופטימליים שמאפשרים נסיון וקשר מוקדם עם רופא מיילד. בחול פתוחים לזה יותר, אבל אולי תצליחי למצוא גם בארץ מישהו שינסה. קראתי איפשהו על יולדת שהגיעה ללדת והיתה כבר בפתיחה מלאה, הרופאים לא הספיקו לקלוט שהיא אחרי 2 ניתוחים והיא כבר ילדה טבעי...
גם לי לידתך הראשונה נראית כמו עילה מוצדקת לתביעה. אותי אגב בניתוח הקיסרי כמעט איבדו בגלל רגישות לאפידורל. החומר גרם לי הפסקת נשימה והם לא חשבו אפילו לשים לב... וזה עוד קרה בניתוח פרטי, מוזמן מראש, עם מנתחת קרובת משפחה........... אבל על זה בדף אחר.
מאחלת לך בעזרת ה' לידה קלה, אמיתית ומעצימה, בכל דרך שבורא העולם מכין לך - שאין ספק שתהיה הטובה ביותר עבוריך ועבור תינוקך. הרי מי כמוהו יודע מה הכי טוב עבורך ועבור תינוקך?

לאמא T תודה רבה על התמיכה. את צודקת מאה אחוז. אין מצב ללידה טבעית, וללידה רגילה בכלל. את הראשונה שאומרת לי שזה בסדר ההפרש עם הניתוחים. היתרון לפי דעתי היה, שהניתוח הראשון היה סנדלרי למדי, ויצר המון דלקות. רק בניתוח השני תיקנו את הראשון, ואז באמת הבנתי את המשמעות של חתך נורמלי. תודה תודה ושוב תודה.

לעלי מרווה - אהבתי את השם. באיזה דף סיפרת על הניתוח שלך? אשמח לקרוא. את כ"כ צודקת, בורא עולם... שוחחתי עם הרופא שלי, שיחסית הוא נחשב בין בכירים, והוא אמר שאם ייווצר מצב של צירים או ירידת מים צריך בהול להגיע לב"ח, שכן יש מצב שהרחם יתפוצץ בגלל שני חתכים שעבר. לא כדאי לי אפילו לחשוב על ניסיון ללידה רגילה. בכל מקרה, תודה רבה על האכפתיות.

אני די מתרגשת. כבר הגעתי לשבוע ה-10. הזמן פתאום זז מהר מדי. עוד שבועיים בדיקת השקיפות העורפית ושם אפשר אולי לראות. אני מתחילה לחזור לעצמי. עד עכשיו הרגשתי ממש על הפנים-בחילות בלי הפסקה, סחרחורות המון, כאבי ראש לא נורמליים, וחולשה גדולה בכול הגוף. בעלי, שיהיה בריא, באמת תיפקד מצויין. אני מאושרת.

וואהו, אז נורא קשה לי לכתוב, ואני די מבולבלת מההריון הזה, ומאוד מאוכזבת מהרופא נשים שלי, הבחילות ממשיכות כרגיל ההקאות של הבוקר קטסטרופליות אבל ההרגשה בכללית הרבה יותר טובה מהשבועות הקודמים, אתמול נודע לי שגם חברה נוספת שלי בהריון שבועיים לפני, יפה הם ייגדלו ביחד, בכול מקרה הסיפור עם הרופא הוא כזה, הוא ידע שאני מאוד רוצה בת וכשהגעתי לשקיפות העורפית הוא ישר אמר שאני אהיה שמחה עם מה שיש לי בבטן, ואח"כ עוד המשיך לדבר בנקבה הייתי ממש בעננים, 5 דקות אולי פחות לקראת סוף הבדיקה הוולד פתח את הרגליים-שהיו עד עתה מקופלות ולהפתעתינו ראינו עוד...בולבול, הרופא הסתכל עלי ואני עליו ולא ידענו איך להגיב, ומה הוא עוד אומר לי שהוא ראה הריונות שראו את זה, לדעתו זהו לא בולבול אלא תוספת ואל לי להתרגש שכן יש סיכוי עדיין לבת, יצאתי משם מאוד מבולבלת וכך אני עד היום, אם ראו בולבול בפירוש לא נשאר מקום לעוררין למה הוא סתם משלה אותי!?

עפ"י דר' שפירא שהוא מומחה בתחום, עדיין לא ניתן לקבוע את מין העובר בשקיפות אלא מאוחר יותר בסקירה המוקדמת, את יכולה להתקשר ולשאול אותו לגבי בדיוק מאיזה שבוע ניתן להבחין במדוייק, אבל האמת היא שזה הדבר הכי פחות חשוב, רק שיהו בריאים...

תודה על העדידוד מקווה שאחזיק מעמד עד ה-11.1 ב-ה-צ-ל-ח-ה

טוב, אז קצת חזרתי אופרופו לעצמי וליומן הפרטי שלי, אני בשבוע 15- היום והייתה שקיפות וראינו בולבול ללא עוררין, כנראה שיש עוד בן בדרך, כבר התרגלתי לרעיון, קצת קשה לעכל אבל יש לי בשביל זה חצי שנה של עבודה עצמית, הבחילות הורגות אותי וגם הלחצים הקטסטרופליים היום קיבלתי הפנייה למרפאה בסיכון גבוה, כדי להתחילביקורת בגלל כל הלחצים לאחרונה, אני משוגעת על כל הראש לא בא לי לדבר עם אף אחד עם אמא, אושרית, ערן אף אחת מהחברןת שלי אני באקסטזה על כל העולם עצבים מאוד מאוד גבוהים, אפילו בעלי רון אני כל היום מקללת אותו ומסלקת אותו מהבית, עוד יומיים הסקירה רק נראה שהכל בסדר, ביי בנתיים נשתמע.

טוב, אז נכון להיום אני בשבוע 18 ואת הסקירה עברתי בבי"ח רמב"ם וכן יש בן- בולבול נוסף לאוסף, לאט לאט אני מתרגלת לרעיון ולומדת שאלוהים אוהב לתת אגוזים למי שאין שיניים, הבחילות כבר כמעט עברו, ההקאות חוץ מהבקר את היום יחסית אני שורדת טוב, אין לי נטיה גדולה לאכול, למרות שבמשקל עליתי אבל בסה"כ ההסתכלות הכללית הבטן עוד קטנה, השבוע אני נכנסת לחודש חמישי המשקל הנוכחי 77 ק"ג כשהתחלתי עם 67 אבל צריך לקחת בחשבון שהתחלתי עם 4 מיותרים, וזהו פחות או יותר אני כבר לא כל כך מרגישה בהריון, אבל הכל טוב, נשתמע.

אז וואו עבר המון זמן וילדתי לפני 11 ילד מקסים, אני שמחה שלא יצאה לי איזו בת שתשגע אותי ואני שמחה שיש לי את הילד הזה, תודה רבה לאלוהים שמו בישראל רונאל ביי בנתיים

שלום, יש לי את היומן הפרטי שלי קורה לעיתים רחוקות שאני כותבת בו, אין בכלל אנשים שקוראים אבל עןשה לי טוב לכתוב, אז אני נורא מתרגשת מחר היום הראשון של הבן שלי הגדול הוא עולה לכיתה א' ואין כמוני מאושרת, רונאל הקטן כבר ממש גדול הוא בן חודששים וחצי ויריני עולה לגן חובה, סה"כ הכול בסדר כולם ישנים בשעה כזו 3 לפנות בוקר אבל יש כאלה שערים לפעמים, קשה לי מאוד עם גיסתי וחמותי ואני לא יודעת איך לשרוד את המשך החיים בעלי בקטע שלהם לא כ"כ מבין למרות שאמרו לי תתני את המקסימום לחמותך יום יבוא ותקבלי כנגד מאחר ותיהיינה לי רק קלות, עם חמותי אני עוד יכולה להתמודד אבל אחות של בעלי פשוט מקרה אבוד לא פלא שאף אחד לא מעוניין לצאת איתה איך שמתחילים לגלות את האופי הבעייתי והמגעיל שלה כ-ו-ל-ם פשוט מסתלקים, ואפילו לא משאירים עקבות לא פלא שהיא בת 34 עם ילדה שעשתה לגבר נשוי, אשר בעקבות כך ברחה לו אשתו והשאירה אותו לגדל 3 בנים לבד וזו אפילו בשיא חוצפתה תובעת אותו למזונות, מסכן בקושי שורד את החיים הזיון הזה עולה לו ממש יקר, הוא בטוח מצטער היא אפילו לא נותנת לו לראות את הילדה, ממש מאמללת את הידלה והיא לא מבינה את זה, טוב בכול מה שקשור אליה יש לי המון סיפורים שפוגעים ופגעו בי בלי הפסקה אבל מתחשק לי ללכת לישון אספר עוד הרבה בנתיים לילה טוב

שלום, אולי אתן יודעות איך בלינסון בקייסרי , אני קבעתי טור לניתוח עם תאומים לעוד שבועיים אמנם במצגיי ראש אך לאחר טיפולים החלטתי לא להסתכן ואני רוצה ניתוח מתוכנן,אתן יודעות איך בלינסון , הבנתי שהם טובים אך אשמח לחוות דעת נוספת

לשירי, מצטערת עם החגים לא היה לי זמן להכנס, ואת כבר בטח ילדת את התאומים המקסימים שלך, אני רק מקווה שהכל עבר לך טוב, בהתחלה די כואב אבל אח"כ אין כמונו מאושרות, בהצלחה בהמשך הדרך

היי, טוב אז הרבה לא התקדמנו, רונאל בן חצי שנה ואני כבר מדברת עם בעלי על הרביעי יותר נכון רביעית, הוא לעומת זאת מעוניין לשלוח אותי לבית משוגעים, החיים יפים אני אוהבת מאוד את בעלי ואני אוהבת מאוד את ילדיי המקסימים, אני חושבת שאין לי אף אחד מלבדם בעולם,קצת קשה לי נפשית עם לירון הוא טוען שאין לו חברים בכלל, ובהפסקות הוא משחק עם ילדים גדולים ממנו, הוא עדיין מרטיב במיטה ומסכן ממש קשה לו, אנחנו בחופשת חנוכה עכשין, ואני עייפה לילה טוב

נכנסתי לכאן, די במקרה ופתאום כל סיפורי הלידות שלי צפו להם.
גם אצלי 3 בנים , תוך ארבע וחצי שנים, גם אצלי שלושה קיסרים,
וכן היום כשהקטן בן שלוש - כמעט, והגדול בכיתה א' מחלים ממצוקתיו (נולד 900 גר')
וחווה את חייו בכייף אדיר ומלמד את כולנו איך לחיות. אז אני צוחקת מתעלמת מהבטן הנפוחה וחושבת איזה קיסרים יש לי.
איך זכיתי בהם?
וכמה היתברכתי שגדלו בתוכי,יצאו ממני כאלו אנשים יוצאי דופן. כאלו מדהימים. כאלו קיסרים.
וכן, הלידה הניתוחים היו זוועה סיוט לא מומלץ באופן גורף. אבל אם אין ברירה או זה מה שקרה אז זהו. לא רוצה להצטער יותר על אובדן הלידה הטבעית שחשבתי שתהיה.
בזכותם אני משתדלת לא לשכוח ולזכור שגם אני קיסרית, וגם אביהם קיסר.
אך יש דברים שאני יודעת שאולי יוכלו לקבל כדי להשלים חסך גופני עקב לידה שכזו - בלי צירים - בלי לחץ בתעלת הלידה, אני לא יודעת אילו מסזים מתאימים לכך, או איזו פעילות יכולה לשחזר לגוף את הצורך הזה לעבור בתעלת הלידה?
אם מישהו/י יודע אשמח לשמוע.

סיפורך מדהים, אבל לא הבנתי אם את כרגע בהריון או לא, בטן נפוחה תעלת הלידה, הקטן בין 3 ואת עדיין זוכרת יפה לך.
טוב אז שמתי לב שהרבה זמן אני איננה, ואוטוטו כמעל שנה שלא נכנסתי אז רונאל כבר בין שנה ו...5 חודשים היום ליתר דיוק, וואהו ממש גדול, האחים שלו האחד בכיתה א' והשני בכיתה ב' ובדיוק היום שוחחתי עם בעלי מה דעתו על הרביעי, ושהקושי הלימודי גורם לי לדחות זאת והוא מיצידו להוריד מהפרק!?
די קשה לי ביום יום עם אחות של בעלי היא בחורה מאוד רעה אגואיסטית ונרקיסיסטית, קשה לי לראות אותה יום יום האוירה שהיא גורמת לסו7בבים סביבה תמיד עכורה, היא גורמת לסיכסוכים ללא דופי, ולהיות בחברתה רק עושה רע לכולם והיא ממש נהנית מזה, לך תבין צורת חיים של אנשים!?

אני עברתי קיסרי לפני תשעה חודשים ועכשין אני שוב בהריון נורא פוחדת בלחץ בוכה המון צריכה עזרה אני רוצה עוד להוסיף שאני עם עודף משקל שבכלל גורם לי לעצבות וקושי

באופן טבעי

באופן טבעי