בן הזוג וההחלטה ללדת בבית

מבחינה רגשית* לי לא היתה התלבטות לגבי לידת בית - זה "הרגיש לי נכון". כבר לפני שנים, כששמעתי על כך לראשונה וילדים לא היו בתכנית שלי כלל וכלל
עמדת בן זוגי* תחילה התנגד והיה המום מול הרעיון הזה "מאיפה באו לך הרעיונות החדשים הללו?" אבל היו איזה 3 שיחות (לצערי די כוחניות מצידי), איכשהו (יש לי מזל) משהו עבר כבר בשלב ראשוני היתה נכונות לשמוע על הנושא החלטתי לקבוע עם דר' ברדה (כי הוא גם רופא וגם בבית). אך מטעמי דחינות כרונית ? לא עשיתי כן.
דיברנו עם זוג חברים שחשבו ללדת בבית (וילדו בקיסרי בסופו של דבר...) אני חושבת שעמדתו המתונה של הבעל השפיעה על זוגי, למרות שזו היתה שיחה קצרצרה שעיקרה - נדבר על כך בפגישתנו הבאה. קולגה שלו ילדה בבית ובאה לעבודה עם הילד, ונראתה מאושרת. ובאותו שבוע הזמנתי וקיבלתי את ספרה של אילנה שמש. בנזוגי קרא אותו (בהעדרי) ולמחרת בבוקר אמר אגבית "אם הכל יתפתח כשורה נלד בבית".
כששאלתיו אח"כ ענה שבעצם התנגדותו פחתה במהלך הדרך אך הוא עצמו כבר היה רגיל להיות בעמדת ההתנגדות, הספר גרם לו לעצור רגע ולחשוב מה עמדתו בדיוק.
כרגע אם כך שנינו מסכימים - לידת בית עדיפה במקרה של הריון תקין ובסיכון נמוך.

אני רוצה לספר מה עזר לי בהתלבטות מול לידת בית. אני שלושה חדשים אחרי לידת בית החולים שלי. מה שהתחיל בהתכוונות ללידת בית, עבר דרך שבועות של איסוף מידע ושיחות עם יולדות בית ולבסוף שיחה חשובה אחת עם מיילדת רוסיה שאינה מוסמכת, למיטב ידיעתי, וגם אינה עובדת. בשיחה איתה היא נגעה במקומות חשובים, במבטא רוסי היא שאלה "איך המצב בבית ואיך הקשר עם בעלי?" ואני הבנתי שהוא תומך בלידת הבית אבל לא פנוי אליה ממש, שהקשר ביננו נמצא בשלב חשוב של בניה ושינוי ושבעצם איננו פנויים לקחת זאת על עצמנו. עוד היא שאלה "על אמא על אבא על אחות" ושוב ידעתי שאינני רוצה להסתיר מאימי את לידת הבית שלי ויותר מכך כדי ללדת בבית אני צריכה את ברכתה, אותה מילדת דיברה על כוחה של אמא חרדה ודואגת לעכב לידה, ידעתי שמבחינתי בחירה בלידת בית מחייבת אותי לעבור תהליך עם אמי. נקודה נוספת בה נגעה הייתה מוכנות הגוף והכנת הגוף ללידה טבעית זורמת ובריאה, והבנתי ששם נמצא הדגש שלי, יש לי עבודה לעשות עם עצמי ועם גופי כדי ללדת לידה טבעית. את השיחה סיימתי בוכה מהתרגשות והמשכתי בתהליך הבדיקה והעיבוד. בהמשך התהליך החלטתי ללדת בליווי תומכת בבית חולים ליברלי. ילדתי בשבוע ה-42, תינוק במשקל 3,600, מלווה בבעלי ובתומכת מופלאה (סלעית), הגעתי לבית החולים עם פתיחה של שש, חתמתי שאיני מעונינת בהכנה לעירוי ובזריקה לכווץ הרחם וילדתי בלידה טבעית בה רציתי כל כך ובה האמנתי. סה"כ ארכה הלידה בבית החולים כשלוש שעות. איני מנסה להטות החלטה אלה להעלות את שלושת הנקודות למחשבה ולהרגשה שעזרו לי להחליט. כשאני חושבת על הריון נוסף ולידה נוספת אני יודעת שהאפשרות ללידת בית תעלה שוב ואולי אף תמומש.

עדי, תודה שכתבת.
לידה היא באמת תהליך מאוד משפחתי. במיוחד לידת בית. ויפה שהעלית את זה כי כמעט לא מדברים על זה.
לי למשל היה מאוד חשוב לשתף את המשפחה. ואמא שלי לא רצתה לשמוע כלום. זה ממש תקע אותי. רציתי שתהיה חלק מזה. ולא שאנחנו כאלה חברות קרובות אבל רציתי אותה שותפה (לא בלידה עצמה). לקח הרבה זמן עד שהיא התחילה להתעניין ולהקשיב. ואני אפילו לא יודעת להסביר למה זה כ"כ חשוב לי.

שמבחינתי בחירה בלידת בית מחייבת אותי לעבור תהליך עם אמי.
למה?
האם זה משהו מאוד פרטי ואישי שלך, שמבחינתך באופן אישי המיילדת הזאת קלעה, שאת עדי המסוימת זקוקה לברכה של אמא שלך לגבי אופן הלידה?
כי זה לא כך לגבי הרבה יולדות. את גם צריכה את ברכתה כדי להחליט אם להניק או לא? כדי לבחור במיטה משפחתית או במיטת תינוק בחדר השני?

ואני אפילו לא יודעת להסביר למה זה כ"כ חשוב לי.
בדיוק היה על זה דיון בדף אחר. אוף! לא זוכרת באיזה דף. אני הייתי אומרת: תחפשי דרך להבין עם עצמך למה זה כל כך חשוב לך. זה נשמע כמו משהו שאת צריכה לפתור עם עצמך, בלי קשר לאמא האמיתית שלך.

זו שאלה מאוד מעניינת, אבל ברשותכן אני הייתי רוצה להעביר את הפוקוס למה שנראה לי דבר שנשכח בדיבורים האלה על "אירוע משפחתי" ו"תמיכת האמא של היולדת" וכל זה:
הלידה היא אירוע חשוב וקריטי קודם כל ליולדת ולעובר שלה. אוקיי? לסבתא ולדודים ולכל מיני כאלה יש מקום, אבל מי שיולדת ומי שנולד הם המרכז בלידה.
ולדעתי, כל מי שרוצה ללדת בבית כדאי לה להרהר קודם כל בזה. כמה היא חשובה בעיני עצמה, וכמה התינוק שלה חשוב לה. למה אמא של היולדת יותר חשובה מהיולדת או מהיילוד?
ואני לא מנסה חס וחלילה לשכנע אף אחת ללדת בבית.
להיפך.
אני לגמרי מאמינה שמי שמרגישה שמסיבה כלשהי אין אצלה מוכנות אמיתית ללדת בבית, שלא תלד בבית.

וחלק לא מבוטל במוכנות הזאת הוא הנכונות הרגשית לתת לעצמך את המקום הראוי אצלך.
וזה דבר שלוקח שנים לפתח, בחברה שלנו, כי משום מה רבות מהאמהות שלנו (בניגוד לאמהות היקואנה, כנראה) מוכשרות במיוחד בעירעור הביטחון העצמי שלנו, באנטי תמיכה, ובאנטי העצמה שלנו. רבות מהן נראות כאילו מטרתן היחידה בחיים (לפי מעשיהן ודבריהן) היא לערער את בטחוננו ולהסביר לנו כמה אנחנו לא מבינות כלום, ורק הן יודעות מה אנחנו צריכות לעשות. אה, והן גם מענישות אותנו אם אנחנו לא עושות מה שהן אומרות לנו. מוזר ביותר.

>יונת, שיעורי בית בשבילך: להביע הערכה לאמא שלך< }

_פנויים? לקחת על עצמכם? תיאור מפתיע.
וללידת בית חולים הוא פנוי?_
דווקא אני מבינה מה עדי מנסה לומר...אני חושבת שאם הבעל לא פנוי ריגשית ללידה(ולא משנה כרגע אם הבביה'ח או בבית) האנרגיות מחלחלות לתוכה. ואפילו שבבית נעים יותר-זה עדיין מחלחל.
מאידך
אני מסכימה לחלוטין על דבריה של בשמת לגבי "המשפחתיות" בלידת בית.
ולדעתי, כל מי שרוצה ללדת בבית כדאי לה להרהר קודם כל בזה. כמה היא חשובה בעיני עצמה, וכמה התינוק שלה חשוב לה. למה אמא של היולדת יותר חשובה מהיולדת או מהיילוד?
וחלק לא מבוטל במוכנות הזאת הוא הנכונות הרגשית לתת לעצמך את המקום הראוי אצלך
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

התחמקתי מזה עד עכשיו, אבל הזמן מתחיל להיות דוחק.וסוף סוף הוא לא במילואים או בחו"ל. הטענות של בן זוגי הן בנוגע לבטיחות של לידות הבית.
הטענה שלי ,שחלק גדול מניתוחים קיסריים(13 אחוז מתוכם לפי הסטטיסטיקה למעלה) וכן לידה מכשירנית היא בגלל התערבויות בבית החולים, כך שיש סיכון גם שם.
הטענה שלו , שממילא לא נלד באופן רגיל בבית החולים, אלא ניקח מיילדת פרטית או משהו דומה כך שהסיכון לא חל לגבינו. הוא אמר שכשהיתה ירידת דופק בלידה הוא ממש נלחץ .הזכרתי לו שכתוב בספרים שנפוצה ירידת דופק במהלך ציר ולכן זה לא מסוכן. ובכלל לחברה שלי היתה הפרדות שלייה בבית מבלי שתכננה לידת בית . מה ההבדל?

גברים צריכים מספרים ועובדות. "חוויה לגמרי אחרת" לא עושים את זה לגבר שלי;-)

גברים צריכים מספרים ועובדות
טוב, עדי יותם תרצח אותי נפש, אבל , אני מוכרחה מוכרחה, חייבת ממש, לחזור לאישיות הקודמת שלי לרגע ולשאול בחוצפתי חסרת הטקט הישנה:
למה לכל הרוחות חשוב מה הוא צריך? הוא יולד? חשוב מה את רוצה, מרגישה, חשה, מבינה, יודעת ובטוחה בו. הוא לא מאמין לך ולא סומך עלייך? שיטפל בבעיות שלו.
זהו. נרגעתי.
לא צריך להסביר לי. אני יודעת למה היא רוצה שבן זוגה יהיה איתה. לא כולם כמו בן זוגי הנפלא (ששש, אין פירוט מחמת עין הרע, אבל שתדעי שכשהוא שמע לראשונה על כוונתי ללדת בבית, הוא איבד שליטה על ההגה וכמעט היתה תאונה

).

ובשמת הישנה- אכן אני יולדת, אבל הריון הוא משותף. אני חושבת שבן זוגי ממש לא אנטי, אבל חסרים לי נימוקים לוגים לשכנע אותו. ובאופן כללי אני חושבת שזה רק הוגן- אם בן זוג חושב אחרת ממך, יש מקום לטיעונים לוגיים..זה חלק מכבוד הדדי. בסך הכל עניין רציני על הפרק.

בשמת,
יש נשים שכותבות כאן ולהן חשוב גם ההיבט הזוגי / משפחתי של הלידה. אמנם לידה היא אירוע שהאישה והילוד במרכזו אך היא לא לבד שם. יהיה נעים אם תפסיקי "להיכס" בכל מי שמציינת שחשובים לה גם הדברים הללו, או שתמיכת הסביבה היא חלק מהשיקולים שלה. זו שאלה לגיטימית למי שמתלבטת (גם אם בעולם מושלם לדעתך זה היה אחרת).
על אותו משקל, העובדה שהתברר שיש עמדה נוספת לגבי פינוי מהבית שלך לא הופכת את השאלה לגבי פינוי, ללא רלוונטית כחלק מהשיקולים ללידת בית.
את כבר ילדת בבית, את כבר יודעת.
בדף הזה כולנו נוטות לעבר לידת בית ומעדיפות אותה יחד עם זה אנחנו גם רוצות לברר לעצמנו דברים ולגבש עמדה מושכלת.
אם יש לך משהו עניני לתרום מתוך דעתי המלומדת (כלומר, על סמך קריאה מאסיבית בנושאי לידה וכן הלאה, לא שליפה של אחת שאנטי שדוגלת בלידת בית לכל אחת)( אני, ואולי גם אחרות, אשמח לשמוע.
בנתיים, אמרת שאת יודעת, אבל זה לא תורם לי כי לא הראת לי מה כדאי לי לבחון, אילו שאלות כדאי לי לשאול, איפה כדאי לי לקרוא, מה כדאי לי לקחת בחשבון. אני שמחה בשבילך שכבר סיימת את התיכון - אני עוד בכיתה ט' אנא אפשרי לי ולנו ללמוד ואל תבטלי את שאלותינו / מחשבותינו כלא רלוונטיות או לא נכונות.
תודה וערב טוב

אכן אני יולדת, אבל הריון הוא משותף.
נכון. ואם יש לו חשש אפילו קל שבקלים שמשהו יכול להשתבש זכותו המלאה (והשווה. שיוויון זה גם לצד השני) לרצות לידה בבית חולים.

ובכל זאת, את יולדת. שיביא הוא הוכחות לכך שלידה בבי"ח בטוחה יותר, טובה יותר. שידמיין את עצמו במקומך, עם הרופא שבלי להגיד מילה עושה סטריפינג (ואין לך אפילו הזדמנות להגיב או להתכונן), עם החתך המאיים, ולא משנה מה עשית ואיך התכוננת, עם אינפוזיה וכסא גלגלים, עם מוניטור "רק עוד חצי שעה", עם לקחת לך את הילד "להשגחה", כי הוא יצא לא במידות הנכונות, עם בקבוקים למרות שעשית כל מה שיכולת להגיד שהוא יונק. אני לא ממציאה. הדברים האלו מופיעים בכל כך הרבה סיפורי לידות ביתחולימיות. זה לא אנקדוטה (מה שמזכיר לי - אוספים עכשיו סיפורים ).
אני בהחלט בעד תשובות לבן הזוג, וחושבת שהוא זכאי לכך, אבל גם שהוא צריך לקחת חלק בחיפוש התשובות, שיתאימו לו, ושהוא צריך לזכור כל הזמן, שלא הוא זה שעובר את הלידה.
אני יודעת שיש גם לידות בי"ח טובות (למרות שכפי שבשמת כתבה, יש הרבה לידות שהיולדות חוות אותן כטובות, וזה בפני עצמו טוב וחשוב ויופי), אבל עבור עצמי ממש לא הייתי מאחלת שכמותן). אבל בבי"ח ישנה הרולטה התמידית, משחק המזל האכזרי. מיילדת פרטית מקטינה אותו, אבל האם המיילדת מספיק משפיעה? או שכשיבוא הרופא, היא תאלץ להתקפל (או להלחם, שזה גם לא משהו שהייתי רוצה שיהיה חלק מהלידה שלי, וזה משפיע על כל הלך הרוחות בחדר, גם בלי להאמין בכל מיני אנרגיות מיסטיות)? הלוואי והייתי יכולה להראות לכן את הסרט שראיתי, מונולוגים של מיילדת בי"ח (טבעית, אוהדת...). זו לא הכוונה שלו, אבל לי הוא צעק לידת בית. [ובמאמר מוסגר אציין, שלפני שהכרתי את שרה לה, חשבתי להדיח את יוזמת הסרט שתיילד אותי בבית. היום אני יודעת שזה לא מציאותי.]

יש נשים שכותבות כאן ולהן חשוב גם ההיבט הזוגי / משפחתי של הלידה. אמנם לידה היא אירוע שהאישה והילוד במרכזו אך היא לא לבד שם. יהיה נעים אם תפסיקי "להיכס" בכל מי שמציינת שחשובים לה גם הדברים הללו, או שתמיכת הסביבה היא חלק מהשיקולים שלה. זו שאלה לגיטימית למי שמתלבטת (גם אם בעולם מושלם לדעתך זה היה אחרת).
פלונית אחרת, תודה, אבל כתבתי בתקוה שהיא תבין מה אני כותבת, והיא אכן הבינה.
אם תקראי בעיון את תשובתי , תראי שזה היה מיועד אליה ואליה בלבד, ועם הסתייגויות בהתחלה ובסוף.
אני מצפה שבמקרה כזה, דברי ייקראו כפי שנכתבו, ולא יוכנס להם מה שאין בהם. לא ביטלתי שום מחשבות שלך .
למה שאת כתבת אני התייחסתי בדברי הנ"ל:
לא צריך להסביר לי. אני יודעת למה היא רוצה שבן זוגה יהיה איתה

אבל זה לא תורם לי כי לא הראת לי מה כדאי לי לבחון, אילו שאלות כדאי לי לשאול, איפה כדאי לי לקרוא, מה כדאי לי לקחת בחשבון.
ועל זה כתבתי בדף זה ובדפים אחרים (למשל, זה של סמדר נ - שוב, דברים לסמדר באופן אישי אבל גם אחרות יכולות להשכיל מהם, כל עוד הן מבינות שכתבתי אותם למישהי ספציפית שאני יודעת שתבין, ולא ניסחתי "לקהל הרחב", ובעוד דפים שקשורים בלידות בית, אני לא זוכרת איזה). כתבתי הרבה, כולל רשימת השאלות שכדאי לשאול את המיילדת ועוד שיקולים. פשוט צריך לקרוא. מצטערת, אבל לא עשיתי דף שלי עם כל מה שכתבתי בנושא. האתר מחולק לפי דפים, לא לפי כותבים (וטוב שכך).

על אותו משקל, העובדה שהתברר שיש עמדה נוספת לגבי פינוי מהבית שלך לא הופכת את השאלה לגבי פינוי, ללא רלוונטית כחלק מהשיקולים ללידת בית.
טוב, הנחתי בטעות שהניסוח שלי היה מספיק ברור.
אז כנראה שלא.
אז ניסוח יותר ברור, אני מקווה:
בעבר כתבתי בדף הזה שהמיקום של דירתי בקומה השלישית בלי מעלית מהווה בעיה בלידת בית.
ובכן, זה לא היה מדויק (אולי באמת אני צריכה לקרוא את כל הדף מתחילתו ולתקן דברים שהתגלו מאוחר יותר כלא מדויקים).
מאז התברר, שאין בהכרח בעיה מבחינת הקומה, זו לא בעיה אובייקטיבית בלידת בית.
המיילדת המקורית שלי לא התלהבה מזה ואמרה שקומה שלישית בלי מעלית היא בעיה. לעומתה, הקולגה שלה והגיבוי שלה (כפי שכתבתי בעבר, אילנה לא היתה בארץ בלידה שלי וילדתי עם מיכל בונשטיין, אחת משתי המחליפות של אילנה אז) לא התרגשה מזה בכלל, ואמרה שאין שום בעיה עם קומה שלישית בלי מעלית. ראשית, היא הסבירה, גם בהולנד ובאנגליה יולדים בלי בעיה בקומות עוד יותר גבוהות בלי מעלית. שנית, היא הזכירה לי, גם בקומה רביעית בלי מעלית (ויותר) קורה שצריך לפנות אנשים באמבולנס, למשל במקרה של התקף לב (הרבה יותר קריטי ודחוף מאשר פינוי בלידה) ואין פה שום בעיה (אני בעצמי עדה. כבר ראיתי כמה פעמים שפינו פה זקנים באלונקה מקומה רביעית בלי מעלית לאמבולנס ברחוב).
אני מקווה שהניסוח הזה ברור יותר.

יש גם הבדלים בין מיילדות. יש דברים שמפחידים מיילדת א, ולא מפחידים את המיילדות ב, ג, ד, ה וו. למשל, יש מיילדת שמפחדת כשיש הערכת משקל מעל 4 קילו ולא מקבלת לידות כאלה. יש מיילדת אחרת שמפחדת ליילד בבית בשבועות 35-6 (שהם גבוליים, ומיילדות אחרות מוכנות ליילד אותך אם את מוכנה תיכף לנסוע לבית החולים עם היילוד). יש מיילדת שלא תהיה מוכנה ליילד אותך אם את כבר בחודש עשירי. נדמה לי שרק ד"ר ברדה מוכן ליילד בבית לידת עכוז. וכן הלאה.
אם כן, מעבר לדברים שמקובלים על כל מיילדות הבית - אלה שמוסכמים על כולן כ"לידה בסיכון נמוך" בלי בעיות, ומצד אחר אלה שמוסכמים על כולן כ"לידה בסיכון גבוה" שהן בשום אופן לא יילדו בבית - יש גם דברים שהם רגישות אישית של כל מיילדת, וקשורים גם לדברים שמפחידים אותה אישית, וגם לדברים שקשורים בניסיון שלה לאורך הקריירה שלה, עם מה היא מרגישה ביטחון ועם מה לא, במה היה לה ניסיון טוב וממה יש לה זיכרון רע.

זכותו המלאה (והשווה. שיוויון זה גם לצד השני) לרצות לידה בבית חולים
ובכן, תמר, הפעם בניסוח מנומס:
אני חולקת על טענה זו. אמנם, קודם, בתגובתי לדבריה של מתלבטת בית, אכן הקצנתי את ניסוחי לכדי הגזמה לגבי הצד של הבעל. עם זאת, אני מאמינה באמתת ובתמים שאין לבעל זכות שווה בנושא זה.
יש לו אמנם זכות לשאול. יש לו זכות להעלות ספקות. בהחלט. אבל מי שיולדת היא האשה.
היא גם זאת שבהריון. היא גם זאת שתניק. יש דברים שאין לגבר זכות שווה בהם, כי הוא לא עובר אותם. אין לו מושג מה זה אפיזיוטומיה לאשה. בחיים הוא לא יעבור את זה. הוא לא מבין מה זה שיש תינוק בבטן. בחיים לא בעטו בו מבפנים. אין לו ולא יכולה להיות לו תחושה של אמא. הוא בחיים לא יילד. זה לא משהו שהוא מסוגל בכלל לדמיין.
אני מבינה שגברים רבים אינם מתמצאים בנושא הלידה (אני חושבת שנדיר הגבר שמקשיב לסיפורי לידה מילדותו, או זוכר אותם, או מבין את משמעותם, בעוד שרובנו שמענו במשך שנים משהו על הריונות ולידות. רק לדוגמא, נתקלתי בגברים רבים שלא האמינו לנשותיהם שיש דבר כזה בחילות בהריון - בעוד שלא נתקלתי באשה שלא יודעת שזו תופעת הריון מפורסמת) ואני שמחה שהם דואגים לבטיחות של נשותיהם וצאצאיהם.
עם זאת, אם הם כל כך דואגים אז שיילכו לקרוא - כמו שעשה גיא הד, וכל הכבוד לו. להפיל את החרדות שלהם על האשה, כשהיא עוד בהריון, נראה לי לא הוגן.
יתר על כן: יש הבדל ענקי, לדעתי, בין להבין משהו בעצמך (לקרוא המון חומר, נגיד כמה ספרים, מחקרים רציניים באנגלית על לידות, אלפי דפים שמתארים את חוויותיהן של נשים אחרות בבתי החולים בישראל, עם דירוג של בתי החולים וכל מה שקורה שם, עוד ועוד ועוד), ולהגיע למסקנה מושכלת על סמך כל החומר הרב שאת קוראת - לבין להרצות את הידע הזה למישהו אחר, ועוד במטרה לשכנע אותו.
ההבדל תהומי.
אני יודעת שיש לא מעט דברים שאני למדתי ואני יודעת, אבל אני ממש לא חושבת שאני מסוגלת ללמד אותם.
זו מיומנות שונה לחלוטין.

לכן, עם כל הכבוד לבעל, שיצלצל בעצמו למיילדות בית וישאל אותן את השאלות הקשות. זה המקצוע שלה. לשלוח את האשה למצוא לו תשובות לשאלות וללמד אותו? למה היא צריכה לשכנע אותו? כי רוב הנשים הולכות כמו עדר למקום שגילדת הרופאים הצליחה להשתלט עליו? אז האשה שהגיעה למסקנה שהיא לא רוצה את הלידה שהם מציעים צריכה גם לשכנע את הבעל נגד הזרם החברתי? נגד כל המיתוסים, הדיעות הקדומות, הפחדים של החותנת והחמות? הבורות שמסביב? וכל זה צריך ליפול על אשה בהריון, עם כל הפחדים שלה בעצמה? )-:

והערה שאמחק בקרוב:
הזכרתי שבעלי כמעט עשה תאונה למשמע הרעיון (שטות שלי, להעלות את הנושא באמצע נסיעה במהירות של 100 קמ"ש). היו מריבות קשות מאוד. הוא התנגד בחריפות, חד משמעית וטוטאלית. "למה שלא תלדי בבית החולים כמו כולם? כולן יולדות ככה וזה בסדר גמור! אני לא מוכן ללידת בית ואין על מה לדבר".
מה שיכנע אותו?
הפגישה עם המיילדת.
היא אדם זר, נטול אינטרס (לא, למיילדות הבית המוסמכות והמקצועיות בארץ ממש אין עניין "לשכנע" אף אחד. הן רוצות רק את אלה שרוצים מעצמם), בקיא ומקצועי, שיכול להתייחס במקצועיות לשאלות.
גם הסתבר לי, להפתעתי, שהטרידו אותו דברים שבכלל לא ניחשתי, כי הוא לא נתן לי אף פעם הסבר מדוייק מה לא נראה לו. למשל, הסתבר שהוא היה מוכן ללדת בצימר של אילנה כי הוא חשב שיש שם ציוד מיוחד, ומיכל הסבירה שלא, הציוד צמוד למיילדת ואין קשר איפה היא. והיא גם פירטה לו מה הציוד ולמה (ערכת החייאה, כל כמה זמן היא עוברת השתלמות, עירוי, בלוני חמצן, וכן הלאה).
גם מאוד הרגיע אותו כשהיא הסבירה לי, באיזה מצבים היא תפנה אותי, גם אם התוצאה תהיה לידה רגילה בסוף, רק בגלל שמשהו לא ייראה לה מאה אחוז והיא לא לוקחת צ'אנסים.
נראה לי שאחד הדברים שהכי שיכנעו אותו היה זה: שהוא הבין שלא אני קובעת פה. מיילדת מקצועית עם סמכות וידע מוכנה ליילד אותי בבית אך ורק אם הכל מתנהל מאה אחוז. אבל אם יש חשש הכי קטן לבטיחות שלי או של היילוד - עוברים לבית החולים "על אפי ועל חמתי" (כמובן, לא על אפי ועל חמתי, אבל לבעלי היה חשוב לדעת שהמיילדת בראש "בטיחותי" לגמרי).
מאז ראיינתי הרבה יולדות בית שבן זוגן התנגד וקיבלתי רושם שבעלים רבים מרגישים כמו בעלי, והשתכנעו מאותם דברים.
וזה למה?
כי כשנשותיהם באות עם הרעיון, זה כנראה נראה לרבים מהם "קיצוני", מפני שזה כל כך "שונה" ומנוגד ל"מה שכולם עושים".
אבל כשהמיילדת המיועדת (או רופא, שסמכותיותו בעיני רבים מהם עוד יותר גדולה) נשמעת כל כך ההיפך מ"קיצונית" וכל כך "רפואית" ושקולה - אז הם רואים שזה לא ככה שהאשה הולכת ללדת באיזה ג'בל והרעיון תקוע לה גם אם משהו נורא יסתבך.

טוב, סליחה, יצא נורא ארוך (לקח לי שעות לכתוב, בהפסקות), אבל אני מקווה שיותר מועיל.

גברים צריכים מספרים ועובדות.

זו בדיוק היתה העמדה שלי. לא הייתי מוכן לסכן את אישתי ולא את הבן שלי גם אם זה אומר חוויה פחות טובה בלידה (בשמת, זו הלידה של אישתי אבל זה גם הבן שלי וזה בהחלט ענייני אם הבחירה בלידת בית עלולה לסכן אותו). אבל העובדות הם חד-משמעיות לטובת לידת-בית. אין כל נימוק רציונלי או לוגי שאפשר להעלות נגד לידת בית מתוכננת. גם רופאים ששאלתי אותם בנושא, ושהתגובה הראשונית שלהם היתה נגד, לא הצליחו לגבות את תגובתם בנימוקים רציונליים.

מעבר לכך, באמת מדובר ב חוויה אחרת לגמרי גם לגבי האבא. בבית הייתי יכול להתרכז באופן מלא באישתי ולהשתתף דרכה בתהליך הלידה (רוב הזמן היינו שנינו לבד. המיילדות היו בחדר אחר ורק נכנסו מדי פעם לבדוק פתיחה ודופק עוברי). זו היתה חוויה נפלאה.

בבית החולים (עברנו לקפלן לאחר 18 שעות של לידה פעילה בבית) הייתי כל הזמן צריך לשמור ולהיות במשא ומתן עם הצוות. היה לנו הרבה מזל, ורוב הרופאים והמיילדות ניסו ללכת לקראתנו ולמלא את רצונותינו, אך עדיין הייתי צריך להבהיר להם כל פעם מחדש (3 משמרות עברו עלינו שם) מה חשוב לנו ומה מפריע לנו (כלומר, לאישתי). הדריכות הזאת השתלמה - עצרתי את אחת המיילדות שתי שניות לפני ביצוע חתך, ואישתי סיימה את הלידה בריאה ושלמה.

לאחר שעברנו את החוויה גם בבית וגם בבית חולים טוב (היה שם הרבה יותר טוב ממה שחשבנו שיכול להיות בבית חולים, גם בלידה וגם אחריה) ההחלטה של שנינו היא חד-משמעית: בפעם הבאה - בבית.

I'm with Basmat on the husband thing!
I think the woman has MORE say on the matter then her hubby, though it is very helpful if they are both feeling the same by the end (no wander it takes 9 months

).
My husband was very opposed to my unasisted birth idea. He said that a homebirth with a midwife would do (probably out of desperation) but I knew that that is NOT what I wanted. I got him different reading matterials (which he hardly looked at) and spent many hours trying to convince him. He kept on waiting for me to 'snap out of it' and just follow what he concidered safe and better. A midwife neighbour of mine came one day to talk to him. She said something that really touched him. She said that every woman should follow her dream birth. No one but her own body should take that away from her. My husband still waited for me to change, but he stopped trying to push. It wasn't until birth actualy started that he became as supportive as I really needed him!

I have often read of husbands becoming supportive only when birth starts. In the unassisted birth community there are many solo birth stories where women choose to birth alone.
I liked my couple's birth which brought my hubby and myself closer together and have left us with the most memorable event ever in our lives, but I guess I would concider going solo myself had he not been there for me.
But that is just me

BTW, I know this is purely semantics (is it?) but the words meyaledet ylda oti it wrong. No one but your self can meyaled you (unless it is a c-sec). The midwife can catch your baby but not deliver him/her

קראתי שוב את הדיון כאן, ומצטיירת התמונה שהאב והאם הם שני צדדים נפרדים בנוגע ללידה. את המקרים שאני מכיר זה ממש לא מייצג. למרות שהאשה היא זו שיולדת, הלידה היא חוויה משותפת (כפי שגם מנטי מעידה). משום כך גם ההחלטה על מקום ואופי הלידה היא משותפת. אני לא חושב שיש כאן מקום לעימות.

במקרה שלנו הדחיפה ללדת בבית באה מכיוון אישתי ואני העלתי את ההסתיגויות, אך לשנינו היו אותן ציפיות מהלידה, גם מבחינת החוויה וגם מבחינה רפואית (רק לא חתך!). אני עשיתי את הבדיקה האינפורמטיבית בשביל שנינו. שמחנו לגלות שהבחירה ללדת בית לא כרוכה בהעלאת הסיכון. מצד שני, היה ברור לשנינו שאם לידה בבית חולים תתגלה כיותר בטוחה אנחנו נלד שם (אני כותב בלשון רבים כי כך אנחנו דיברנו על זה).

בשמת, אני מבין שאת מכירה מקרים אחרים, אבל לא ברור לי עד כמה הם מייצגים את הכלל (לפחות, הם שונים מרוב המקרים שאני מכיר).

מתלבטת בית, האם האיש שלך רוצה לידת בית? כלומר, האם הוא מעוניין אך חושש מהסיכונים, או שהוא בעצם רק מחפש סיבות לדחות את הרעיון? במקרה האחרון, אולי כדאי שתדברו על העניין ברמה החוויתית והרגשית, לפני שתעברו על הספרות הרפואית בנושא.

אז נכון שלגבר יש פה תפקיד חשוב לעשות מחקר משלו אם הוא מתנגד, אבל כולנו יודעים כמה קשה לשכנע בנושא הזה. אז לא תזיק קצת עזרה שלי נניח לשכנע את בעלי (שבמקרה לא היה צריך כל שכנוע). זה לא שמתלבטת בית תסחוב אותו בכח למיילדת שישתכנע, אבל לרובינו (נדמה ככה) היו בעלים מתנגדים שהיה צריך לשכנע. לא כולם בר עדש. ואפשר לתת למתלבטת בית רעיונות איך לעזור בשכנוע אם זה מה שצריך.

אולי כדאי שתדברו על העניין ברמה החוויתית והרגשית, לפני שתעברו על הספרות הרפואית בנושא.
את השלב הזה הם כבר עברו. נשאר רק לדעת מה הסיכונים במספרים. זה מה שמעניין אותו. לדעתי, מתלבטת בית, אתם בשלב של ללכת להפגש עם מיילדת או ברדה אם נראה לך שזה יותר מתאים. כבר הצעתי לך שיבוא לדבר איתנו אבל לדעתי זה לא יזיז אצלו כלום.

_כי כשנשותיהם באות עם הרעיון, זה כנראה נראה לרבים מהם "קיצוני", מפני שזה כל כך "שונה" ומנוגד ל"מה שכולם עושים".
אבל כשהמיילדת המיועדת (או רופא, שסמכותיותו בעיני רבים מהם עוד יותר גדולה) נשמעת כל כך ההיפך מ"קיצונית" וכל כך "רפואית" ושקולה - אז הם רואים שזה לא ככה שהאשה הולכת ללדת באיזה ג'בל והרעיון תקוע לה גם אם משהו נורא יסתבך._ בדיוק. ואין הבדל אם הוא ישמע את המידע ממני, ממך או מעומר. זה אחרת כשזה מאיש מקצוע. ובשמת צודקת, אין לו אינטרסים. למיילדות בית לא חסרות יולדות, ברדה ידע מלכתחילה על כוונתינו ללדת בבית בלעדיו ושמח לחוות את דעתו ולספר על המיילדות שהוא מכיר.

אני שמחה מאד על הדיון שהתפתח.
אתמול היתה לנו שיחה. במהלכה אמרתי שלא רלוונטי לדון במרכזי לידה שאולי יפתחו ואולי לא. שאם הוא רוצה להציע אלטרנטיבה , אשמח לשמוע אבל זה צריך לבוא ממנו. הוא הציע שאלד בבית חולים אבל שאשלח פקס בקשות כמו שסיפרתי לו ש עדי יותם עשתה. אמרתי שאם הוא רוצה אני פתוחה לשמוע אבל שיציע מקום ספציפי ותה"ש לא בא בחשבון מהסיבה שהם ידועים בהתערבויות שלהם.
בבוקר הסתבר לי שהוא הלך לקרוא קצת על לידות בית . (קראנו יחד המון לפני הלידה הקודמת, זה לא עניין חדש. בזמנו התפשרנו כאמור על לידה פרטית בבית חולים בעקבות הקריאה,). הצעתי לו שניפגש עם ברדה או עם מיילדת בית .
הוא דווקא רוצה להיפגש עם רופא שיסביר לו מדוע לידות בית זה מסוכן ומה הבעיות בהם וכך לראות אם ניתן לענות על הבעיות הללו. אמרתי לו שזו בעיה בעיני. רופאים מתייחסים פעמים רבות אל הלקוחות שלהם כאל ילדים מפגרים ולא כאנשים בעלי שכל וקומון סנס. כבר שאלנו בעבר כמה רופאים וקיבלנו תשובה שהייתי מכנה אותה "רגשית" ולא לוגית.
הוא הציע שכשניפגש עם קופרמינץ, נשאל אותו בנושא. אני חושבת שזה רעיון רע. יש הרבה חוקים בבתי חולים שאין להם סיבה ורופאים מאמינים בהם. לדוגמא הפרדת האם מהיילוד שקראתי המון מחקרים נגד המנהג הזה ולא ברור לי מדוע עושים כך.

מסכימה איתך. רופאת המשפחה שלנו שמעה על כוונתנו ללדת בבית, והיא סתם הפחידה את בנזוגי. אותי לא, כי קראתי מספיק וידעתי לענות לה, אבל עליו היא השפיעה מאד, גם ברמה המודעת, וגם ברמה הפחות מודעת. היא העלתה מעט מאד דברים שבאמת רלוונטיים, אבל קשה לעמוד בפני רופא שאומר לך שאת (אישית) בסיכון כי... ולא מתייחסת לחומר שהבאתי לה (הסכמתי לפגישה כי הרגשתי מספיק בטוחה בעצמי, ובאתי מוכנה).
מיילדות הבית לא מנסות לשכנע. הן כן נותנות מידע ומענה. בנזוגי הפך ממש מעריץ של המיילדת, בזכות תשובותיה המקצועיות לכל בעיה שהוא העלה, בפגישה הראשונית וגם אחריה - בפגישות הבאות ובשיחות טלפון שלו אליה.

הוא דווקא רוצה להיפגש עם רופא שיסביר לו מדוע לידות בית זה מסוכן ומה הבעיות בהם וכך לראות אם ניתן לענות על הבעיות הללו...... הוא הציע שכשניפגש עם קופרמינץ, נשאל אותו בנושא. אני חושבת שזה רעיון רע. יש הרבה חוקים בבתי חולים שאין להם סיבה ורופאים מאמינים בהם
מתלבטת בית, אצלנו דווקא פגישה עם חברה גניקולוגית "מערכתית ונחרצת" די שכנעה את בעלי... הוא ראה שהרבה מהנימוקים הם ... איך נגיד?! "מערכתיים" דווקא הנחרצות שלה החד משמעית הבהירה לו שצריך לחשוב לבד. לא תכננתי שזה יהיה ככה, כשהוא הציע לשאול אותה שאלתי "בשביל מה" הרי תשובתה צפויה. (והיא אכן היתה צפויה...(-:). אבל אחרי החד משמעיות שלה היה לו ברור שצריך ללמוד יותר לבד. אמנם הוא לא בר עדש ולא יוזם חיפוש מידע ולמידה של הנושא אבל הוא בהחלט פרו לידת בית במידה מפתיעה לאור עמדת המוצא הנחרצת שלו נגד.

רופאים מתייחסים פעמים רבות אל הלקוחות שלהם כאל ילדים מפגרים ולא כאנשים בעלי שכל וקומון סנס. כבר שאלנו בעבר כמה רופאים וקיבלנו תשובה שהייתי מכנה אותה "רגשית" ולא לוגית
פגשתי גם הרבה רופאים שלא מתיחסים ללקוחות כאל מפגרים, אומר אפילו שרוב הרופאים שפגשתי התיחסו אלי כאל אדם חושב ונבון (כדאי לבוא עם שאלות מוכנות וגם לשאול שאלה פתוחה "יש עוד משהו שאני צריכה לדעת / לשאול?"
אני מאוד מתחברת לבעלך - אם ראית בדיון למעלה, גם אני בדיוק את זה מחפשת - בשביל השקט שלי צריכה רופא "מערכתי" שיגיד לי מה הוא תופס כבעיה / סיכון ואז אבדוק מה הפתרונות שהוא מציע, מה הפתרונות שמציעה גישה מילדותית ומה הסיכון שזה ייקרה. אני זוכרת שהרופאים רואים וזוכרים בעיקר תקלות והדבר מקצין עוד יותר ביחס ללידות בית (כי אז הם באמת רואים רק את התקלות).

אם אני אדע מה רופאים תופסים כסיכון אוכל להבין (ולהעריך) למה מילדות בית לא תופסות את זה כסיכון ואוכל להחליט אם אני מרגישה בטוחה אחרי שבררת או שאני מרגישה שאחד הצדדים מתעלם ממשהו. (גם רופאים מתעלמים מחלק מהסיכונים - כמו למשל סיכון לקרע /ניתוח קיסרי/ניתוק ילודים מאמהותיהם וכו').

לפלונית- אבהיר את עצמי
רופאים מתייחסים פעמים רבות אל הלקוחות שלהם כאל ילדים מפגרים ולא כאנשים בעלי שכל וקומון סנס. כבר שאלנו בעבר כמה רופאים וקיבלנו תשובה שהייתי מכנה אותה "רגשית" ולא לוגית

שאלנו עד כה, במשך ה3+ שנים האחרונות כל רופא נשים שפגשנו יחד בבדיקות , במעקב הריון, במעקב רגיל את דעתם על לידות בית ומכולם קיבלנו תשובה שמזלזלת באינטילגנציה שלנו. תשובה לא רצינית ולא עניינית.
למה בעלי שאל אותם?
בגלל הסק לוגי שכנראה לא תמיד עובד. שרופא חושב על כל האופציות שבאות בחשבון. בעצם, אין לי הסבר. אני לא מבינה הרבה דברים שמתרחשים. כתבתי כבר על הפרדה בין האם לילוד. כמו כן דיבור מעל ראשה של אשה ערומה בבדיקות, אי דאגה לרווחתה של היולדת בלידה ולו בנושאים שלא גוזלים מאמץ רב ויש עוד הרבה.

האם האיש שלך רוצה לידת בית? כלומר, האם הוא מעוניין אך חושש מהסיכונים, או שהוא בעצם רק מחפש סיבות לדחות את הרעיון? במקרה האחרון, אולי כדאי שתדברו על העניין ברמה החוויתית והרגשית, לפני שתעברו על הספרות הרפואית בנושא
כמביטה אובייקטיבית על המצב שלכם, מתלבטת בית, נראה לי שההריון והלידה מעלים הרבה בעיות תקשורת שקיימות ביניכם גם ככה. מצד אחד אני מסכימה לחלוטין עם דבריה של בשמת -- הלידה היא בעיקר שלך. מצד שני אני כן מאמינה שאישה לא יכולה לבודד את עצמה בלידה מתוך התא המשפחתי אליו היא שייכת -- הווה אומר, בעל וילדים. ללדת בבית כשיש בעל שהוא נגד -- רע מאד ואולי אפילו עלול להשפיע על התקדמות הלידה. השאלה שאני שואלת היא מה באמת מפריע לבעלך? רצון אינדווידואלי משלך? דרך ששונה מהדרך שלו? לא נראה שהוא מוכן בכלל ללכת על איזו דרך של אמצע. להתייעץ עם הסמכויות הנכונות במקרה הזה. לחפש תשובות בעצמו ולא רק דרכך. ללכת להתייעץ על לידת בית עם רופא משפחה,למשל, זה כמו ללכת להתייעץ עם אחות טיפת חלב לגבי אי מתן חיסונים.

הריונית,
אני מסכימה עם הפתיח שלך, הלידה היא בעיקר שלך. מצד שני אני כן מאמינה שאישה לא יכולה לבודד את עצמה בלידה מתוך התא המשפחתי אליו היא שייכת –
לא בטוחה לגבי ההמשך, שוב, מאחר ונראה לי שדרך החשיבה שלי דומה לזו של בעלה של מתלבטת בית, אני רואה תהליך למידה אחר, לא בעיית תקשורת/ בעיה ביחסים.

הריונית שלום
זו יכולה להיות נקודת מבט מעניינת אבל לגמרי לא משקפת את המצב שלנו כזוג. הוא מוכן בהחלט לשמוע על שגיונות שונים ורצונות (הכל בעיני המתבונן) והקו האדום שלו בנושא הבטיחות. כל שאר הדברים הוא מוכן להתגמש( מחיר לא מבוטל למשל שהפריע לבעלים אחרים)
הוא לא ביקש להתייעץ עם רופא משפחה אלא עם רופא נשים ולהבין מה הטיעונים שלו נגד לידת בית כדי לראות אם אפשר לענות על הטיעונים הללו.
בל נשכח שלידת בית בארץ הוא דבר חריג, לא הרגיל.
מה שהעלתי כאן ואולי אכתוב בצורה מפורשת כיוון שנכתבו פה שוב ושוב דברים המעוותים את מה שאמרתי:
בעלי מוכן לשמוע על לידת בית. הוא רוצה לקבל מידע על בטיחות העניין.
הציעו לי כאן להיפגש עם ד"ר ברדה ואני אעלה את ההצעה.

מתלבטת בית אני מתנצלת אם היה נשמע שאני נכנסת לכם לתוך היחסים.
לגבי ד'ר ברדה-בזמנו נפגשנו איתו והוא אכן איש מקצוע שקול,רציני,לא יומרני ולא "בומבסטי". לידות הבית הן בנפשו אולן מצד שני הוא עשה לי רושם של "מערכתי" מספיק. כדאי.

ראיתי פתאום שנושבת כאן רוח בדף הזה , אני רוצה קצת להאיר משהו-
בנזוגי מאוד בעד מה שאני ארצה- האם זה נשמע מוזר? הוא אמור לתמוך בי בהחלטתי. וכך הוא עושה.
אין לו כל בעיה עם לידת בית אם זה מה שיתאים לי, אם אני אהיה רגועה עם זה.
לא יודעת למה כל כך הרבה גברים נדמים בעיני עצמם כאילו הם יותר אחראיים מבת זוגם. כלומר- שבת הזוג החליטה שזה מתאים לה וקראה חומר העוסק בבטיחות וכו' וכאילו אי אפשר לסמוך עליה שתעשה את ההחלטה הנכונה.
חברה אמרה לי שההבדל נעוץ אולי במבנה השונה שלנו- גברים צריכים בלידה שני דברים: לראות שהאשה שלהם בסדר- שפויה ובטוחה ושה"עניין" יסתיים וכמה שיותר מהר. המטרה עומדת לנגד עיניהם והתהליך לא משמעותי כמו עבור האשה.
אשה יודעת מה היא מרגישה ולא רואה את עצמה מבחוץ, אלא מבפנים וזה כנראה שונה...(-; ....
היא רואה את התהליך כמשמעותי ולא מוכנה לעבור פרוצדורות קשות ומיותרות רק בשם המהירות ("שהילד כבר יצא!!"...)
אני חושבת שבנזוגי יוכל לעזור למי שבעלה מתנגד , אבל אולי בגלל שהוא כל כך לא מחזיק מהרופאים שהם יודעים על מיילדות הרבה יותר מהמיילדות עצמן (בהתחלה זה שורוק - או קובוץ, ואח"כ זה חולם)

אני לא מסכימה עם עדינה מאד. בעלי לא חושב שהוא אחראי ממני או שאינו סומך עלי. וגם התהליך חשוב לו מאד. עם זאת, הוא מעוניין לשקול את הנושא הזה באופן רציונלי וזה לגיטימי ביותר. יש הרבה מאד על הפרק.

לא יודעת למה כל כך הרבה גברים נדמים בעיני עצמם כאילו הם יותר אחראיים מבת זוגם. כלומר- שבת הזוג החליטה שזה מתאים לה וקראה חומר העוסק בבטיחות וכו' וכאילו אי אפשר לסמוך עליה שתעשה את ההחלטה הנכונה.

עם זאת, הוא מעוניין לשקול את הנושא הזה באופן רציונלי וזה לגיטימי ביותר
שישקול. שישקול. זה לגיטימי. אבל למה אנחנו לא רואים אותו כאן שואל שאלות, אלא את שואלת בשבילו?

ובכל זאת, אני לא אומרת שהמיילדת יילדה אותי, אלא עזרה לי כשילדתי.
האמת, אני לא יודעת אם אני אומרת שהמיילדת יילדה אותי. אני אומרת?
אני אומרת תמיד "המיילדת שלי" אבל אני לא זוכרת את עצמי מספרת את סיפור הלידה שלי עם "המיילדת יילדה אותי". זה לא חלק מאף סיפור לידה שלי (שעוד לא נכתב).

בקשר לבעל... גם אצלנו, אני רציתי ללדת בבית. בן זוגי לא חשב שזה רעיון טוב, אבל חשב שזו צריכה להיות החלטה שלי.
ילדתי בבית לפני שלוש שנים.

השבוע בקרנו יולדת (קרובת קרובת משפחה) בבית חולים. בן הזוג אמר כמה פעמים "אני לא מבין מי בא ללדת בבית חולים. למה היא לא ילדה בבית?"
גם לפני הלידה הוא ניסה בעדינות להציע לה לחשוב על לידת בית.

רציתי לשתף.

למה אנחנו לא רואים אותו כאן שואל שאלות, אלא את שואלת בשבילו?
בשמת, לא כל אדם מרגיש בנוח עם צורת התקשורת הזו של צ'יק צ'ק. זאת באמת לא סיבה לביקורת.

בן הזוג אמר כמה פעמים "אני לא מבין מי בא ללדת בבית חולים. למה היא לא ילדה בבית?"
D-:

למה אנחנו לא רואים אותו כאן שואל שאלות, אלא את שואלת בשבילו
אם בעלי היה מתנהג כמוני בדיוק זה היה משעמם, לא?

תודה , גיא.

עדכון: אתמול הוא דיבר עם שיין בטלפון. הצחיק אותו שלשיין , לדבי ולטיה יש מבטא דומה ואינטונציה דומה. קבענו איתה להיפגש. הוא אמר שזה קצת יקר בעיניו, אבל כיוון שהיה מוכן לשלם מחיר דומה לתה"ש בזמנו הוא לא פוסל את זה בגלל המחיר.מלחיץ אותו שהיא גרה בחצרים . אמרתי שאם אחרי הפגישה , זה עדיין יראה לו רחוק די אולי ניפגש עם מישהי קרובה יותר( איך יודעים מי גרה איפה?)
הסכמנו שהפגישה הזו לא מחייבת ואם אחריה זה עדיין לא יראה לו ננסה לבדוק אופציות אחרות. הוא לא מרגיש צורך להיפגש עם ברדה דווקא, כיוון שבעיניו המיילדת היא ממילא עושה את העניין בכוח האישיות שלה. אם דבי היתה מיילדת בבית הוא היה מסכים בלי היסוס ללדת איתה.

לא כל אדם מרגיש בנוח עם צורת התקשורת הזו של צ'יק צ'ק. זאת באמת לא סיבה לביקורת.
לא זאת היתה שאלתי, אבל מדבריך אני מבינה ששוב היה מקום לטעות בפירוש דברי.
לא התכוונתי שהוא דווקא ייכנס לאתר באופן טבעי . אבל הנה מתלבטת בית כבר הסבירה, וזה נשמע הרבה יותר טוב.
והלוואי שכל המיילדות הטובות - כמו דבי - יתווספו למיילדות הבית במהרה בימינו אמן.

שליחה על ידי מיכל* » 27 יוני 2005, 19:54

חברה שלי רוצה ללדת בבית. מחפשת חומר באנגלית לתת לבעלה החושש/ מתנגד. יש המלצות?

מיכל, דף שלם לרשותה (-:
מאמרים על לידות בית
(ואם הוא יכול לתרגם לעברית באותה הזדמנות (-;
ראי מדור לידה - יש המון חומר בכל מיני כיוונים

ובעיקר ב- מדור לידת בית.