דיאלוג מנשא מתוך באופן 55

[אנונימי]

דף עלון

דיאלוג מנשא
מאת: "יקי טבקה" [email protected]
פורסם ב באופן 55 שיצא לאור בחודש נובמבר 2004

לפני כשנתיים, לקראת טיול לצ'ילה וארגנטינה, קנינו מנשא גב, בכדי שנוכל לעשות טיולים ו"טרקים" עם שי, שהיה אז כמעט בן שנתיים.
הטיול היה הצלחה גדולה, אך לחווית המנשא שבאה בעקבותיו לא ציפיתי:
מאחר ורגלי היו מורגלות ב"טרקים", וראיתי כי טוב, החלטתי להמשיך ול"טרק" גם בישובנו; מידי ערב היינו יוצאים, שי ואני, לטיול הקטן שלנו: משייטים ברחובות, רואים אנשים, בתים, גינות, שדות, כבישים ומכוניות. האינטימיות שבין ההורה והילד בטיול מסוג זה היא מקסימלית: שי יושב בגובה הראש שלי, רואה את כל מה שאני רואה, אומר את דבריו הישר לתוך אזני. במהלך טיולים אלו פיתחנו דיאלוגים מופלאים, שבמהלכם שי לימד אותי לחוות את העולם דרך עיניו ואני לימדתי אותו את העולם כפי שהוא נראה דרך עיני: "אבא - מה זה? מגדל מים. למה? ...", "אבא מה זה? הירח. למה הוא עוקב אחרינו? ...".
כששי קצת גדל, שרית, האיצה בי לנטוש את המנשא ולתת לו ללכת. אני, כמובן, ניסיתי לדחות את הקץ ככל האפשר - "הוא עייף", "אני צריך לעשות כושר" ...
הזמן חלף, שי כבר כבד מכדי לשאתו במנשא, וכך איבדנו את אחת מצורות התקשורת הכי אינטימיות שלנו.
לפעמים, אני לוקח אותו קצת על הכתפיים, גם כשלא ממש צריך, בשביל ל"חטוף" עימו דיאלוג קצר.
לפני כחצי שנה נולד ים. החל מחודשו הראשון אני מקפיד לקחת אותו ל"טיולי הרדמה", הפעם במנשא התינוקות. טיולי עימו הבהירו לי ש"דיאלוג המנשא" עובד היטב גם עם תינוקות בני יומם: ניתן להתבונן בהם, להרגיש את תזוזותיהם ולראות כיצד הם מתבוננים וחווים את העולם: "כן ים, זה אור, זה כלב ...".

---

[חגית_ל*]

@} @}

[אילה*]

מאז שנולדה בתי ליאור לפני כ-9 חודשים - נהגתי לקחת אותה במנשא ולצאת לטיול ערב לפני "טקס האמבטיה ושינה" יחד עם שני הכלבים שלנו. הטיול השיג 2 דברים: הכלבים פיתחו קשר לילדה ולא פתחו רגשי קנאה כלפיה ומאידך הילדה נקשרה אליהם ובכל פעם שאנו יוצאים מהבית היא כולה צוחקת ומתרגשת לקראתם. לצערי בערב קר מדי לצאת לטיולים אלו ולכן הפסקנו - מאד מאד חסר לנו - אני מקווה שבאביב נחזור לעשות זאת שוב יחד עם העגלה. (ליאור החלה להיות כבדה). לסיכום הטיולים האינטימיים האלה מאד מקרבים. אני מאד מאד ממליצה.