גמילה מאוחרת במגזר הדתי

אנונימי

דיון שהועבר מהדף של בשמת א:

שלום בשמת. אני נהנית לקרוא את הדברים שאת כותבת. קיבלתי ממך המון עוד מאז ההריון עם הבן שלי.
כיום הוא בן שלוש וחצי. ביום ראשון הוא מתחיל ללמוד ב"חדר", והוא יונק. ההנקה חשובה לו, וגם לי. שוחחתי איתו כמה פעמים על הנושא, והבטחתי לו מסיבה גדולה אחרי שהוא לא יינק כמה ימים רצופים, אבל הוא לא נראה בכיוון להפסיק. חשוב לי שהגמילה תבוא ממנו עד כמה שאפשר. אני חושבת שאם הוא היה בת, בכלל לא היה לי משנה עד איזה גיל. בתקופה האחרונה הוא התחיל לשאול אותי שאלות על שדיים של נשים אחרות. אני חוששת שההנקה תפגע לו בפיתוח הזהות המינית שלו (האם זה יתכן?).
חשוב לי לשמוע אם יש לך משהו להציע לי. אם לגמול, ואיך. הסתכלתי הרבה בדפים על הגמילה, אבל איכשהו המצב אצלנו קצת שונה, בגלל הדת.

אני חוששת שההנקה תפגע לו בפיתוח הזהות המינית שלו (האם זה יתכן?)
לא הגיוני...
מה שכן מומלץ, זה לענות לו בטבעיות לפי הערכים והאמונות שלך, וגם להדריך אותו בעדינות בכללים של החברה שאתם חיים בה.
עם זאת אני מודה שאני לא כל כך מבינה מה פירוש "שאלות על שדיים של נשים אחרות", אז אני לא בטוחה באיזה כיוון להתייחס לשאלה.
אני כן יכולה להגיד לך, שכאשר בתי היתה בגיל הזה, היא כנראה חשבה שלכל הנשים יש חלב בשדיים, כי היה לה הרעיון, שאם היא תהיה רחוקה ממני ותתגעגע ותרצה לינוק, אז אולי היא תינק מסבתא (אמא שלי). במובן זה, מדובר בהתייחסות ל"שדיים של נשים אחרות".
זה הראה לי, שהיא בהחלט הסתכלה על שדיים של נשים אחרות, אבל ראתה אותן דרך נקודת המבט הייחודית שלה כפעוטה יונקת (-: לא מנקודת מבט שקשורה במיניות, או בזהות מינית או מיגדרית.

אבל איכשהו המצב אצלנו קצת שונה, בגלל הדת
אני כן יודעת שהיו בנים שינקו עוד בגיל שהלכו ל"חדר" אבל הם אכן היו מיעוט וזו לא היתה נורמה. בנות ינקו יותר מאחר שלא היה צורך להפריד אותן לחברת הגברים. יש עדויות וגם צידוקים בהלכה להנקה ממושכת של בנים (יש ספר שכתבה מרילין טוקאייר, כיום מאשה פייגל טוקאייר, בשם "דור לדור ישבח מעשיך: קשר הגומלין שבין האם לתינוק מנקודת מבט יהודית" ובו היא מפרטת את ההתייחסויות האלה).

גם היה נהוג לעשות מסיבה ענקית לאחר הגמילה (-:

זו קצת בעיה להציע לך עצות על גמילה, כאשר לא את ולא הוא בעצם מעוניינים בגמילה.
האם אני מבינה נכון, שאף על פי שאת רוצה להתאים את עצמך לקצב שלו, ואף על פי שהוא כלל אינו מעוניין להיגמל, בכל זאת את דואגת שאולי עלייך לגמול אותו מסיבות חברתיות? כלומר מחשש לאי נורמטיביות?

אז כמנהג היהודים, אתחיל בזה שאענה על השאלה שלך בשאלה:
מתי הוא יונק? כלומר, האם יש שעות מסוימות ביום, איך ההנקה קשורה לאורח החיים שלכם כרגע, מה ישתנה בלו"ז מרגע שיילך לחדר, מהן לדעתך ההנקות שהכי חשובות לו היום? ההנקה של ההתעוררות בבוקר? ההנקה של ההרדמה? האם הוא ישן צהריים?

אחרי שתעני, נמשיך.

תפילה_לאם

קוראת בעניין.

תודה בשמת. את מקסימה.
"שאלות על נשים אחרות" זה לדוגמא, שהוא מראה על עצמו ושואל למה לבנות יש שתי בלוטות כאלו. (תשובה: כדי שיוכלו לתת "אממי" (הנקה) לתינוקות שלהן) ואז הוא שאל למה גם לנערות שהוא מכיר יש בלוטות (כדי שכשיהיו להן תינוקות...). אין לי בעיה עם השאלות האלו, אבל אם הוא יעיז לשאול את הרבה (מלמד) בחדר על רעיונות כאלו, הרבה עלול להתעלף. גם הבן שלי נהג לחשוב ולבקש מנשים אחרות לינוק מהן. כשהוא נכנס למעון בגיל שנה ו-8 (מחוסר ברירה), הוא ביקש כל הזמן מהגננת שלו אממי, והיא לא הבינה מה זה וחשבה שהילד רוצה אוכל.
אני חוששת שהוא יזכור את צורת השדיים שלי גם בגיל מבוגר מאוד, וחוששת שזה יפריע לו בחיים איכשהו. מקובל לחשוב בציבור החרדי, ש"מראות אסורים" מפריעים בלימוד תורה.
ידוע לך עד איזה גיל בנים ינקו? כמה זה "הנקה ממושכת"? אני יודעת על שמואל הנביא (שהבן שלי קרוי על שמו...) שינק עד גיל 3. בגמרא כתוב עד גיל שנתיים, אבל עוד לא הבנתי אם זה לפחות עד גיל שנתיים, או מקסימום.
אני אכן מרגישה צורך חברתי נטו לגמול אותו, כבר מאז שהוא התקרב לגיל שנתיים.
ההנקה היא בגדול בשעת ההשכבה, בלילה כשהוא מתעורר - לפחות פעם אחת (בלילה האחרון הוא התעורר המון, ורוב הזמן ינק), ולפנות בוקר עד הקימה. באמצע היום לעיתים רחוקות הוא מבקש גם, בעיקר אם הוא תופס אותי שוכבת במיטה. הוא יכול להרדם גם בלי הנקה פעם בהמון זמן, אם הוא שוכב בעגלה בטיול בחוץ. בקיץ זה יותר קשה בגלל השקיעה המאוחרת (הולך לישון בערך ב19:30). במעון הוא היה אמור לישון בצהריים, אבל בדרך כלל לא נרדם.
חשבתי לקנות לו מיטה יפה משלו באותו חדר. אולי אם הוא לא ישן איתי באותה מיטה הוא יגמל.

תפילה_לאם

"מראות אסורים" מפריעים בלימוד תורה.
אבל כנראה שבהקשר הזה המראה אינו מראה אסור, והוא נחקק בתוככי הילד עם ההקשר שלו ולא במנותק, לא?

יועצת הלכה אמרה לי לאחרונה, שאם אין בעיה מיוחדת ההנחיה ההלכתית היא לא להיניק מעבר לגיל ארבע.

רב אמר לי אותו דבר עד גיל שנתיים. אולי זה שונה בין בנים לבנות.

תפילה_לאם

אצלי מדובר בבן, שבשבוע שעבר ערכנו לו חאלקה.

מזל טוב. גם אתם חרדים? יוצא גם לך לחשוב עד מתי הוא יינק?

"מראות אסורים" מפריעים בלימוד תורה.
את מדברת על ילד בן שלוש? נכון?

אני מדברת שכשהוא יגדל, נניח שיהיה בן 14, אם הזכרון לא יפריע לו.

תפילה_לאם

גם אתם חרדים?
מגדירים את עצמנו דתיים לאומיים.
יוצא לי הרבה לחשוב כמה הוא יינק. חשבתי שאגמול אותו לפני שתתחיל שנת הלימודים החדשה, אבל אחר כך חשבתי שמול המתח של הכניסה לגן ומול המיקרובים שיסתובבו שם, דווקא עדיף לחכות.
בסך הכול הוא יונק בהתעוררות הבוקר ולפעמים להרדמה בצהריים. אמנם מבקש בעוד הזדמנויות, אך אני אומרת בפשטות "איניק אותך בבוקר".
לכן החלטתי לאחרונה שלא אאיץ בו להיגמל כעת ואקווה שזה יקרה מעצמו בחודשים הקרובים, אך אם אראה שהזמן חולף ואנחנו מתקרבים לגיל ארבע ללא גמילה ספונטנית, אגמול אותו.
אולי תרצי לשאול יועצת הלכה באתר של "נִשמת".

אני חוששת שהוא יזכור את צורת השדיים שלי גם בגיל מבוגר מאוד, וחוששת שזה יפריע לו בחיים איכשהו.
הבן שלי, היום בן ארבע וחצי ינק עד גיל שלוש וחצי, והוא בכלל לא זוכר שהוא ינק עד קיץ שעבר (הוא רק זוכר את המתנה שקיבל ואת הרוגלך במסיבה).

לפי הפסיקה האשכנזית ילד יכול לינוק עד גיל 4 אם הוא בריא ועד גיל 5 אם הוא חולה, ולפי הפסיקה הספרדית עד גיל 5 בין אם הוא בריא או חולה (מצטערת שהמקורות אינם נגישים לי כרגע).
באותו ספר שבשמת הזכירה של מאשה פייגל, היא מביאה פסיקה של אחד הראשונים שכאשר אישה מניקה, שדיה הם בכלל לא מראות אסורים ונחשבים כפנים וידיים!

תודה לכן. טוב לדעת שמותר עד גיל 4.

מאמר מדהים שמצאתי (בשמת, כנראה שלא חיפשתי כמו שצריך לפני שפניתי אליך) בדף הנקה ביהדות, שמדהים בפני עצמו. בלעתי את כל המאמר בשקיקה. והנה הציטוט החשוב:

עד מתי יונקים - יונק תינוק והולך עד כ"ד חודש, מכאן ואילך כיונק שקץ, דברי ר' אליעזר; ר' יהושע אומר, אפילו ארבע וחמש שנים [198].
פירש לאחר כ"ד חודש וחזר, הרי זה כיונק משקץ. וזמן ההפסקה - לדעת שמואל הוא שלושה ימים, ולדעת רב הוא מעת לעת. אבל הפסיק מחמת מחלה, יכול לחזור ליניקה [199]. ובתוך כ"ד חודש, אפילו הפסיק מתוך בוריו חודש או יותר, מותר לחזור ולינוק עד סוף כ"ד חודש [200]. יש מי שכתב, שאם אי אפשר לגמול את התינוק גם אחרי כ"ד חודש, אפילו אם הפסיקה זמן מה להניקו, יכולה לחזור ולהניקו [201]. אם נגמל מיניקה, וחלה במחלה שיש בה סכנה, מותר להחזירו להנקה [202], אבל אחרי שעבר החולי, אסור להמשיך ולהניק [203]; ואם הוא חולה שאין בו סכנה, אסור להחזירו להנקה [204].

כמה נחמד לבקר בדף שלי ולמצוא בו שיחה חביבה שכזאת.

כנראה שלא חיפשתי כמו שצריך לפני שפניתי אליך
בלי האשמות עצמיות בבקשה (-: פנית אלי כדי לסדר לעצמך את הראש. קיבלת פה קצה חוט, ורק בעקבות זה עלה בדעתך לחפש מקורות. ככה זה עובד. זה שחיפשת, זו התוצאה של התהליך, זה לא היה יכול להיות הטריגר... (-:

אני באמצע עזרה לחברה במעבר דירה, אז כשאחזור הביתה אתפנה להתייחס בהרחבה לעניין הדרכים לגמילה, אם את עדיין מעוניינת?

הבן שלי, היום בן ארבע וחצי ינק עד גיל שלוש וחצי, והוא בכלל לא זוכר שהוא ינק עד קיץ שעבר
כנ"ל (אצלי שלוש ורבע).

אני מעוניינת מאוד לשמוע את דעתך.

_אני אכן מרגישה צורך חברתי נטו לגמול אותו, כבר מאז שהוא התקרב לגיל שנתיים.
ההנקה היא בגדול בשעת ההשכבה, בלילה כשהוא מתעורר - לפחות פעם אחת (בלילה האחרון הוא התעורר המון, ורוב הזמן ינק), ולפנות בוקר עד הקימה. באמצע היום לעיתים רחוקות הוא מבקש גם, בעיקר אם הוא תופס אותי שוכבת במיטה. הוא יכול להרדם גם בלי הנקה פעם בהמון זמן, אם הוא שוכב בעגלה בטיול בחוץ. בקיץ זה יותר קשה בגלל השקיעה המאוחרת (הולך לישון בערך ב19:30). במעון הוא היה אמור לישון בצהריים, אבל בדרך כלל לא נרדם.
חשבתי לקנות לו מיטה יפה משלו באותו חדר. אולי אם הוא לא ישן איתי באותה מיטה הוא יגמל_
המממ.

אז את בעצם אומרת:

צורך חברתי לגמול
אבל עכשיו קראת מקורות וראית שמבחינה הלכתית ומבחינת דאגות אחרות שלך בכיוון, אפשר להירגע
יונק למעשה רק סביב השינה

אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה, ש"צורך חברתי" לא מתנגש עם ההלכה ועם מה שכתוב במקורות, כי בו מדובר על מי שסביבך.
אז הייתי מתחילה בשינוי קטן אחד:
לא להניק במשך היום. רק כשהולכים לישון.
כך שאם הוא פונה במשך היום, את אומרת "בסדר, אבל בלילה. כשתלך לישון".
כלומר, לא לסרב - רק לדחות.
אם הוא מתעקש או שואל למה - את פשוט אומרת, שעכשיו לא מתאים, אבל כן יתאים בלילה, כשהוא יילך לישון. כמו מנטרה.

ככה את בשלב ראשון מגבילה את ההנקה רק לזמן השינה.

יכול להיות שאם הוא יישן במיטה נפרדת הוא לא יינק בלילה, אבל גם יכול באותה מידה להיות, שהוא כן יתעורר בלילה וירצה לינוק, זה רק יהיה פחות קל לך לבצע את זה ואולי הוא יתעורר לגמרי... אז אני ממש לא יודעת מה להציע פה. זה הימור (-:
סביב השינה, זה עדיין הגיל שבו הילדים זקוקים להמון עזרה. ילדים שלא יונקים נרדמים גם הם במציצה רוב הפעמים: או עם מוצץ, או עם בקבוק (שהורס את השיניים). על כל פנים רובם זקוקים לזה, השאלה היא רק אם באים לקראתם או לא.
לכן, כל עוד למעשה הוא יונק רק בפרטיות השינה וההתעוררות, וזה מפסיק להיות חלק מחיי היומיום - זה נראה לי בטוח.

בשלב השני אפשר, אם רוצים, גם לקצר את ההנקות. כלומר להניק, אבל להגיד שה"אממי" עייף אז אחרי כמה דקות נפסיק ונתחבק (או משהו אחר דומה, לפעמים מכניסים לטיפות על הגב, או כל אלמנט פיזי נעים אחר). וככה את מכניסה אלמנט של עוד צורת עזרה להירדם, אלמנט שהוא שלב מעבר בין ההנקה לשינה ואחר כך יחליף את ההנקה כסיוע לשינה.

זה בתור התחלה.
מה דעתך?

באמת נרגעתי מאז שכתבתי כאן. יש לנו עוד המון זמן עד גיל 4...
שמעתי מאמא אחרת שכשאני אהיה בטוחה שאני רוצה לגמול, אז הבן שלי יבין את זה ויגמל. אני מקווה שמתישהו אני אהיה בטוחה ברצון לגמול אותו.
נראה לי שאני באמת דוחה את ההנקה בדרך כלל לזמן השינה כשהוא מבקש קודם. אני אשתדל לשים לב לזה יותר.
אני מנסה גם שהוא ירדם בלי האממי בתוך הפה, וזה קורה רק כשהוא מספיק עייף, אני מוציאה לו בעדינות, והוא מסתובב לקיר ונרדם. אם אני מלטפת אותו או שרה לו, הוא לא נרדם. אני חוששת שיחסר לי המגע הזה איתו אחרי שהוא יגמל.

אני חוששת שיחסר לי המגע הזה איתו אחרי שהוא יגמל
(-:
מבינה אותך.

שמעתי מאמא אחרת שכשאני אהיה בטוחה שאני רוצה לגמול, אז הבן שלי יבין את זה ויגמל
המממ. לפעמים. אבל יש באמת כל מיני סוגים של תקשורת, וכל מיני זרמים תת קרקעיים. יש אמהות שרוצות לגמול והילד עדיין לא רוצה להיגמל מיוזמתו, אבל זה נכון שכאשר אמא מובילה תהליך גמילה מכוון, אז הוא לא הולך בקלות אם האמא בכלל לא רוצה לגמול P-:

באמת נרגעתי מאז שכתבתי כאן
זה אופייני לכל מקרה של העלאת בעיה בבאופן D-:

באופן טבעי

באופן טבעי