הפך פקעת עצבים. מזכיר אותי.
לא היה ככה בשום גיל.
עברנו תקופה קשה. מלא מחלות וזמן רב בבית. שבועות.
הוא יכול להיות בסדר, רגוע, ואז אני אומרת "לא" על משהו. למשל חוזרים מחבר, הוא עייף מבקש סרט ומחר צריך לקום מוקדם.
אני מסבירה למה לא. הוא מתווכח ואז
הוא למד שיטה, הוא מתחיל לשאוג, ולצווח בהתחלה בשקט מבפנים ואז צרחות. אני מתחרפנת. מפחדת מהשכנים. שלא יחשבו שאני מתעללת בו והוא צורח צרחות.
או שאני נכנסת איתו לעימות מאיימת מאיימת מאיימת, איומים קשים רק שישתוק, או שאני מסכימה לו. או שאני מוצאת איזה משהו לתת לו.
הוא בן שבע וחצי!!! מה קרה לו?! מעולם לא היה כך.
ומה אני עושה. היום הוא צרח צרחות ברחוב עשר בלילה, הייתי בטוחה שיזמינו לנו משטרה והבהרתי לו שבסוף תגיע לפה ניידת להבין למה צורחים ככה.
לא הצלחתי לנהל כזה התקף שקורה כל שעה שעתיים בצורה מכובדת לשנינו. כיצד מתנהלים, מה זה, איך יוצאים מזה
משתמשת