גורה בלי חיתולים בשנית

דף בלי חיתולים

הגורה כבר בת חודשיים, אנחנו בסיבוב שני.
לפעמים אני שוכחת איך זה היה עם הגור ופתאום מגיע שלב שהגורה מזכירה לי.
ולפעמים היא מראה לי עד כמה היא שונה מאחיה...
עוד לא החלטתי אם גורה היא יותר קלה, יותר מודיעה, יותר מתאפקת, או שאני הרבה יותר מודעת.
אני משערת שזה שלוב של שניהם.
התחלתי לקרוא את הבלוג של תבשיל קדרה , בלי חיתולים סיבוב שני , וזה ממש עשה לי חשק לכתוב בלוג משלנו.
הפתיחה שלה שם עם הסיבוב השני ממש מזכירה לי את ההתנהלות אצלנו, כולל את "קנזס" - ולנו יש ממש שדה שיבולים גבוהים שמקיף את הבית
וכולל הקטע של השביתה אצל סבתא D-: .

גיליתי שהכי קל לי בלי חיתול זה דווקא כשנוסעים או יוצאים לסידורים,
גורה עלי במנשא בתנועה נדיר שעושה, וגם בנסיעה לא עושה, כך שמפשפשים ליד האוטו לפני שנוסעים, ושוב כשמגיעים ליעדנו,
זה לא משנה אם זו נסיעה של 10 דקות או של שעתיים, הגורה נשארת יבשה כמעט תמיד.
אולי זה בגלל שאין אצלנו רמזורים... כי דווקא כשנוסעים לעיר היא לפעמים מכריזה שהיא צריכה כשעומדים ברמזור, וזה לא תמיד מתאפשר.
ובסידורים הגור (שנתיים וכמעט 9 חודשים) גם פחות דורש ממני דברים מאשר בבית (רק לתת לו לצאת והוא מבסוט!), ואז אני יותר פנויה להקשיב לגורה.
למשל שבוע שעבר ביקרתי עם הגורה במרפאה,
רופאה חדשה ולא מכירים, הגורה קצת הפוכה בימים האחרונים ומשלשלת, אבל באנו לרופאה למשהו אחר.
אני מוציאה את הגורה הרדומה מהמנשא והיא מייד נכנסת להסטריה.
אני יודעת שזה לא פיפי כי היא פישפשה לפני 2 דקות בחנייה.
אני מציעה שאניק אותה שתרגע והרופאה מסכימה שזה הכי כדאי, אבל היא בהיסטריה ולא רוצה לינוק.
אני מבקשת סליחה מהרופאה ופורשת עם הגורה לשרותים, ממקמת אותה באוויר מעל לאסלה ומציעה...
מייד זרנוק של קקי מרסס את פנים אסלת המרפאה!
אני מנגבת עם נייר את שולי האסלה ואת הטוסיקון וחוזרים לרופאה קצת יותר נינוחים אבל עדיין עם קיטורים (כנראה קיבלה מאמא שלה את ה"חיבה" למרפאות...)
הרופאה בודקת את הגורה, גורה מוכנסת למנשא ונרדמת תוך שנייה ונפרדים לשלום.
והרופאה בכלל לא שמה לב שהגורה עם תחתונים במקום טיטול, ולא היה לה מושג מה קרה בשרותים של החדר שלה... D-:

לעומת זאת בלילה יותר קשה לי.
עם הגור זכור לי שהיו פחות פספוסים בלילות, אולי כי הייתי פחות עייפה?
אולי כי אז לא היה בצד השני שלי עוד גור שבעט בי והסיט את תשומת ליבי מתוך שנתי לגורה הקטנה שבועטת חלש ממנו כשהיא צריכה...
את הטיטול בלילה הורדתי לגורה לפני חודש (כשהיתה בת חודש), מאז יחסית מועטים הבקרים שאני יכולה להגיד שקמנו עם אותו המכנס,
ואפילו בבודדים שכן אז כשהייתי עם הגור בסידורים של הבוקר אז הגורה התעוררה לבד במיטה והרטיבה את המכנסיים.
דווקא הגור עם חיתול בלילה, התחלתי לשים לו קצת לפני הלידה, כשלא היה לי כח לקחת אותו לפשפושי לילה יותר.
למרות שהוא מגיל חודשיים בלי חיתול בלילות, לא הצלחתי לגרום לו להתעורר ממש וללכת לעשות בעצמו כשהוא צריך,
הוא יותר מדי עייף בשביל זה, רוצה שאני אקח אותו על הידיים לפשפש אותו כמו תינוק כשהוא צריך, וכשחלטתי בשלב מסויים בהריון שמעכשיו הוא יקום וילך בעצמו, אז הוא פשוט התחלי להגיד שהוא בעצם לא צריך, ולאחר כמה דקות עשה במיטה...
הוא דווקא היה מרוצה מהחיתול, סוף סוף יש לו כמו לחברים שלו... P-:
ועכשיו יש לי תינוקת בלי חיתול ופעוט שמחותל בלילה... נשמע די אבסורדי, אבל גם אמא צריכה לפעמים לישון...

תתחדשי על הבלוג! אין אפשרות שאבא יפשפש את הגור בלילה?

אבא דאג להודיע כבר עם הגור שזה לא בשבילו בלי חיתול, למרות זאת על אפו ועל חמתו גם לו יצא לפשפש פה ושם.
גם עכשיו הוא חזר על הכרזתו שזה לא מתאים לו בלי חיתול, ושוב על אפו ועל חמתו בריבוע...
הגורה לא מסכימה לחיתול, היא מחותלת ע"י אבא ובוכה ובוכה ובוכה...
כשכלום לא מרגיע אז הוא חייב להוריד לה את החיתול ולפשפש... ואז שוב שקט (-:
בכלל הגורה מאוד רגישה, אם אני מפספסת את הפשפוש שלה היא יכולה לפעמים ממש להעלב!
ומצד שני היא גם ממש דואגת להבהיר כשאני מציעה לה והיא לא באמת צריכה,
בן רגע צרחות עד לב שמים (שגורמות לי להתבייש שהצעתי...) ומיישרת את הרגלים בכעס.
בהחלט "תינוקת ברורה" (איזה ביטוי מעצבן, הא?).
ולשאלתך, עם הגור היו לילות ספורים שאבא היה משתף פעולה ולוקח לפשפש (אולי ריחם עלי כי ידע שאם לא יעזור לי בזה לפעמים אני אהיה ממש ממש עייפה),
אבל עכשיו אין מצב בכלל, מצידו אם אני עייפה שאשים לה טיטול, שום חמלה...

אה, לא ממש הייתי מדוייקת לשאלתך...
כרגע רוב הלילות נגמרים כשאני עם שני הגורים במיטה, והאיש במיטה של הגור, בכלל לא איתנו, בטח שלא בענייני פישפושים.
אני מחכה שיהיה חם לנסות להוריד לו את החיתול, ואז נראה לי שלאבא לא תהיה ברירה והוא יהפוך לאחראי פשפושי לילה של הגור (שזה בעצם מה שהיה בכל מקרה אם היינו מגדלים את הגור עם חיתולים כמו שהאיש רצה...).

בהחלט "תינוקת ברורה" (איזה ביטוי מעצבן, הא?).

לגמרי... כל הזמן אמרו על שלנו (טוב, היא היתה די קופה כשהיא נולדה, זה כנראה הכי טוב שהם הצליחו למצוא כדי להגיד משהו חיובי שמתייחס למראיה

LOL שהלא היתה מהממת מכל בחינה אחרת.)
בכל אופן, אחרי כמה כאלה, האיש התחיל ללחוש לי במין קול כל-יודע "PFF. מטושטשת." עם תנועת ביטול עם היד. (או על תינוקות של אחרים שאמרו ששלנו ברורה, או על הנשמה הטובה שאמרה בעצמה...)

אצלנו האיש היה בהתנגדות מוחלטת, סרב אפילו לדבר על זה. בסוף פשוט התחלתי לדחוף לו אותה עם סיר ורצה להשתין בעצמי. אחרי כמה פעמים הוא נהיה מכור

היום הוא אומר שאין מצב שילד שלנו יושב ביציאות של עצמו שלא מבחירתו האישית.

המון הצלחה! @}

אחרי יותר משבוע "גמילה" (מהמחשב), חוזרת עם מחשב חדש.
בשבוע האחרון שמתי לב בברור שהקטנה (כבר בת חודשיים וחצי) מודעת לחלוטין, ואף יודעת לדבר ...!
כבר מגיל חודש בערך היא התחילה לעשות מין קול של מעין שיעול מאולץ כזה כשהיא צריכה קקי, או כשמספרת לנו שעשתה קקי. עכשיו זה כבר ברור לחלוטין, כשהיא צריכה קקי (ולפעמים גם לפיפי או אפילו פוק), היא עושה מעין "אאאההה, אאההה" זה נשמע כמו שיעול מאולץ, ומי שלא יודע חושב שהיא משתעלת.
אני זוכרת שגם הבכור היה אומר ככה לקקי, אבל לא זכור לי אם זה היה בגיל כ"כ מוקדם בצורה כה ברורה.
בכלל היא מאוד וורבלית, וכבר ממש ממלמלת שיחות, עם הבעות פנים וכו', ובהן גם מספרת על הקקי שעשתה מקודם. בהתחלה לקח לי זמן ללמוד ולהבדיל בין מתי היא אומרת "עכשיו אני צריכה" עיניני ביותר, לבין כשהיא מספרת במהלך שיחה קולחת "אתם לא מאמינים, קודם עשיתי קקי מה זה ענק!" (בבבבב, אאה, אההה...מממפפפ אוווו...),
והייתי חותכת את השיחה ומעבירה אותה אל מעל לקערה, כשהיא מייד מבהירה לי שזו לא היתה כוונתה.
זה מדהים שכבר מגיל אפס הם מודעים למילים, אבל את רובן הם לא מסוגלים עוד לבטא.

עוד דבר ששמתי לב אליו זה בלילות .
בתחילת הדף כתבתי על הפספוסים הרבים בלילה.
עם הבכור הורדתי את החיתול בלילה סביב גיל חודשיים וחצי, וזכור לי שהיה מודיע בברור ע"י בעיטות חזקות, לפעמים אפילו יותר מחצי שעה, עד שעושה במיטה או בקערה בלילה.
והגורה מגיל חודש בלי חיתול בלילה, ועם מלא פספוסים, לא זזה...
והנה הגיע גיל חודשיים ופתאום שינוי,
התחילה לזוז, התחילה לבעוט,
פתאום אם היא צריכה בלילה אז היא מעירה אותי...
לילד הבא החלטתי שזה מיותר להוריד חיתול בלילה לפני גיל חודשיים,
גם חראם על השינה של אמא, שגם ככה צריכה להתאושש מהלידה,
ובעיקר כי זה די חסר טעם ותועלת,
כנראה שתינוק בגיל כזה לא מסוגל להודיע מספיק חזק בשביל להעיר את אמא בלילה.

לפני יותר משבוע קנינו חבילת חיתולים חדשה (של במבו),
אחרי שחבילת החיתולים מהלידה נשארה חצי מלאה, אבל כבר קטנה מדי.
היום הלבשתי לה חיתול ראשון משם, אחרי יותר משבוע שהיתה בלי חיתול בכלל.
האמת שאני לא רואה יותר מידי טעם בלהלביש לה חיתול,
גם עם חיתול היא דואגת להודיע, ואחרי שבורח לה בחיתול היא כ"כ נעלבת ובוכה, שכואב לי הלב,
כך שאפילו כשהיא עם חיתול אני מורידה ומפשפשת אותה, אז באמת שדי מיותר לי, הטיטול הוא בשביל אבא...
עכשיו חזרתי מאיזו הרצאה מענינת, והגורה היתה בלי חיתול, ישבתי בכניסה לחדר ומילינו רבע קערה...
הגורה היתה שקטה, אם הייתי שמה לה חיתול היא בטח הייתה מקטרת מלא לפני כל פיפי ובוכה אחרי כל פיפי...

עוד שמתי לב ל מרווחי הפיפי .
הגור היה עושה כל 10 דקות בערך, ממש מתיש, והיו גם מלא פספוסים, בהתאם.
כנראה כי היה לי איתו עודף חלב מטורף, שגם גרם לו לכאבי בטן ולקיטורים רבים,
כך שכבר לא הייתי בטוחה אם הוא צריך פיפי או מקטר מסיבה אחרת.
והגורה - לפעמים אחרי יניקה רצינית יש לה איזה פיש או שניים בהפרש כזה,
והשאר כל חצי שעה ואפילו שעתיים ויותר, אם היא ישנה, והיא ישנה המווווווון.
כך שכמעט ואין לנו פספוסים עכשיו.

ואוו יצא ארוך... כנראה שהייתי צריכה למלא את החסך אינטרנט מהשבוע האחרון.

דבר חשוב שלמדתי עם הבכור,
זה ש לא כדאי להשוויץ יותר מידי בהצלחות של בלי חיתולים .
עכשיו הולך כל כך מוצלח שאמרתי לעצמי, ננסה ונראה...
ובאמת אחרי מה שכתבתי פה בפעם האחרונה, קמנו בבוקר ובמהלך טיול הגענו לבית של סבא וסבתא,
ושם פעמים כשהצעתי היא לא עשתה, וכמה שניות אח"כ עשתה עלי...
אולי זו שביתה, שכבר היתה לה אצל סבתא בבית?
חזרנו לביתנו, ובערב, מול המחשב, שוב אני חושבת שהיא צריכה, מציעה לה והיא לא עושה,
אני מורידה מהקערה ואחרי כמה שניות - שוב פיפי עלי!
הנה שוב ההוכחה - לילה לפני סיפרתי פה בגאווה על ההצלחות, ויום אח"כ 3 פספוסים!
זה לא שמפריע לי שהיא עושה עלי פיפי,
וזה לא שאין לנו הרטבות מכנסיים במהלך היום (למרות שיש ימים בלי אף הרטבה),
אבל ההרטבות האלו לרוב קורות כשאני עדין מודעת שהיא צריכה ופשוט אין לי זמן או כח לפשפש אותה באותו הרגע.
הפעם זה לא היה נראה כמו שביתה, כי היא לא הייתה עקבית כמו שביתה,
סתם אולי רצתה להזכיר לי שסיפור בשבחיה יגרום לי להרטב D-:
המצחיק הוא, שעם הבכור, יום עם 3 פספוסים היה נחשב יום פישפושים מוצלח...
איך אני יודעת שצריך?
קשה לי לזכור איך היה עם הבכור, נדמה לי שאז חיכיתי שיסמן לי בברור, ואכן כשהסתמכתי על זה היו פספוסים רבים.
בהמשך איתו למדתי שאחרי כל פעם שאני חושבת לעצמי "אולי הוא צריך" הוא באמת עושה.
הפעם כל פעם שאני חושבת את זה אני משתדלת להציע, וכמעט תמיד היא עושה.
אני מסבירה את זה כ"תטלפתיה", הרי היינו בגוף אחד יותר מ-9 חודשים, הגיוני שיש לנו תשדורות על חושיות.
עוד דבר שהיה עם הבכור, זה הרבה הכתמות קקי (וגאזים, ובכי ,וחוסר שינה, והנקות אינסופיות...),
ועכשיו - יש ימים עם קקי אחד או שניים בלבד, ויש ימים עם יותר, אך נדיר שיש הכתמות,
מה שכן- יש לא מעט פספוסי קקי (ושוב, הכל יחסי...), להבדיל מהפיפי שכמעט ולא מתפספס אצלי.
אולי זה בגלל שאין לה שעות קבועות לקקי? הבכור היה עושה בערך בשעות קבועות, למשל מייד כשקם בבוקר.
מתי גומרים קקי?
אני זוכרת שעם הבכור היינו עומדים, לפעמים 5-10 דקות כמעט, מעל הכיור והקקי היה יוצא במרווחים של כמה שניות עד דקה+ עד שסיים.
עכשיו אני לא מחזיקה לפיפי/קקי יותר מכמה שניות (בפיפי שניות בודדות, בקקי לפעמים 20-30 שניות גג),
מה שכן יש קקים מתמשכים דוגמת זה שתפסתי היום בשעות הבוקר המאוחרות:
עושה שפריץ אחד, מורידים מהקערה להפסקה של דקה-חמש דקות,
מודיעה שוב עם ה"שיעול" אאאההה אההה, ושוב מחזיקים מעל הקערה לשפריץ או שניים,
וכך מס' פעמים עד שהקקי נגמר.
וזה יכול להמשך גם 20 דקות, אבל בתכלס הזמן מעל הקערה הוא לא יותר מדקה בסה"כ.

הנה אני רק כותבת ובדיוק מתחיל לו פספוס קקי במכנסיים...
העברתי לקערה...

אני חושבת שזה קורה כי קקי הם מסמנים במובהק בעוד שפיפי הם מעבירים בטלפתיה

מזדהה עם רוב מה שכתבת (יש לי רק אחת

) גם אני החזקתי לקקי בתשלומים.
קוראת.

אצלנו אני כבר לא יודעת... בעניין הקקי, אני מתכוונת. מצד אחד אני חושבת שהוא יכול לעשות קקי בתשלומים במשך כמה וכמה שעות ומצד שני אולי אני רק חושבת ככה והוא בעצם עושה מליון פעמים ביום? אין הכתמות קקי, הכל הוא מבקש (בועט, מתפתל, צועק מה לא מי שלא שומע ומבין-דביל). זה נגמר רק כשהוא הולך לישון לילה עד אז זה הפסקות בין קקי לקקי כשברור לי לחלוטין שזה אף פעם לא נגמר... מחכה שהוא "יפתח פערים" בין קקי לקקי

גמנחנו עם אותו פער גילאים בערך ואותן תכונות קקופוביות בבן הזוג וגם כן סיבוב שני אם כי הסיבוב הראשון שלנו היה התחלה מאוחרת אבל כבר יש דפוסים דומים בעיקר בלילות.
לנו יש המון רמזורים אז המון פספוסים באוטו אבל הכל שטויות, לא? הכי בעסה זה כשהוא לא מרחם עלי ומפספס פיפי מיד עם ההתעוררות-על הגב שלי, נדיר אבל קורה, זה כמובן נוזל ישירות לתוך התחתונים שלי ונראה כאילו אני פספסתי בעצמי...
וגמני קוראת |למה אני לא מצליחה להפנים לעזעזל איך עושים פרח?|

אה, כן, ולגבי בן הזוג הקקופוב, אצלנו זה עבר לו כשהוא הבין שזו סוג של השפלה איומה בשביל הפצפון לעשות בחיתול והוא מצמצם את הפונקציה בדיוק כמוני, היום הוא מסוגל להחזיק אותו עליו בלי חיתול (ואני כל כך גאה בו, אומרת לו את זה כל הזמן!) אבל אם זה לזמן רב, נגיד כשאני אצל הרופא או משהו כזה אז הוא מלביש לו רב"פ וזה נשאר לרוב יבש עד שאני מגיעה לפשפש. הפצפון הנבון למד להתאפק אצל אבא. עם הגדולה בגלל שהתחלנו מאוחר, היא לא היתה מפספסת על אנשים (פעמים ספורות בלבד עלי) ותמיד מבקשת לרדת לרצפה כדי לפספס בנחת שם.

- את זה אני זוכרת איך עושים.

זה כמובן נוזל ישירות לתוך התחתונים שלי ונראה כאילו אני פספסתי בעצמי...
D-:
איך הפלת אותי!
גם אצלנו היה ככה עם הגור, והשבוע קרה לי גם עם הגורה...
טוב שזה מצחיק אותנו
<אני מכירה כמה הורים שהיו מזדעזעים מזה עמוקות, בטח ובטח כשזה קורה על בסיס דו שבועי כמו שהיה עם הגור>

אני חושבת שהוא יכול לעשות קקי בתשלומים במשך כמה וכמה שעות ומצד שני אולי אני רק חושבת ככה והוא בעצם עושה מליון פעמים ביום כשאני חושבת על זה, אז גם אצלנו...

זה כמובן נוזל ישירות לתוך התחתונים שלי ונראה כאילו אני פספסתי בעצמי...
אני כבר מזמן אמרתי שמי שלפתרון ל זה צריך לקרוא "מגן תחתון" ולא לאיוולת שקיבלה את השם הזה...

עברו שבועיים בערך מאז שכתבתי כאן לאחרונה.
היה פסח.
היו מלא אורחים.
היו מלא פספוסים.
אבל ביומים האחרונים נראה לי שאנחנו מתפקסים שוב...
תהיות
שמתי לב שבשיטה הזו, עם הבכור, חיפשתי רמזים ממנו למתי הוא צריך, כלומר התמקדות חיצונית.
ועכשיו אני עובדת על התמקדות בעצמי פנימה, ואם אני מצליחה להיות ממש מחוברת לעצמי, אז אין פספוסים (רק חבל שלא תמיד אני מקשיבה לעצמי...).
כל פעם אחרי שאני חושבת לעצמי "אולי היא צריכה" או כשאני חושבת שהיא בטח עשתה ובודקת ומגלה שלא,
אז ברוב הגדול של המקרים היא עושה כמה שניות אח"כ, בין אם אני מציעה לה לעשות ובין אם לא.
זה מחייב אותי להיות מחוברת כל הזמן למחשבות שעוברות לי בראש כדרך אגב, להתחבר לתת מודע שבי,
וזה מדהים אותי בכל פעם מחדש, שבשביל להצליח בשיטת הבלי חיתולים, אני צריכה להתמקד פנימה-בעצמי, ולא החוצה-בתינוקת!
אני בטוחה שזו טלפתיה, קשר על-חושי עמוק שיש בינינו.
חשבתי על זה שאומרים שעד גיל מסויים (נדמה לי ששנתיים בערך) התינוק לא מבדיל בינו ובין אימו ורואה בהם ישות אחת.
זה נראה לי ממש נכון, ובצורה הרבה יותר עמוקה ממה שרוב האנשים מתכוונים אליה.
אתמול בלילה ראינו סרט בבית, היא ינקה מ-ל-א, ומילאה רבע גיגית של פיפי! (וזה הכל מהחלב שלי?!) בלי אף פספוס!
היתי ממש גאה בעצמי שלמרות הסרט הצלחתי גם להקשיב לעצמי (=לה)

איך הולך עם שניים?
הגור ממש מתוק ועוזר,
לפעמים מביא לי נייר לנגב אם התיישבתי לפשפש קצת רחוק מהטישו,
לפעמים שאני אומרת לו שהגורה צריכה קקי אז הוא עושה לה אאהה-אאהה,
ולפעמים כשאני מציעה לה והיא בוכה אז הוא כועס עלי "אמא די כבר, היא לא צריכה"!
אפילו אם הוא לחוץ לצאת כבר מהבית לטיול או משהו, ואני אומרת לו רק עוד רגע (אחרי מיליון "רק רגעים"), הגורה צריכה פיפי אז אני אציע לה ואז נצא,
אז הוא אומר "אה, נכון, שלא יברח לה במכנסיים..." בהבנה מלאה.
נשמה שלי.
אבל בלילה הוא עדין עם חיתול.
גיליתי שהוא עושה פיפי מתוך שינה בזמן שאני מפשפשת אותה.
אתמול בלילה למשל, שניהם זזו מתוך שינה, החלטתי לשאול אותו לפני שאני מציעה לה.
הוא אמר שהוא לא צריך, חצי ישנון.
הנחתי אותה מעל הסיר ועשיתי לה "פששש פשששש"
יצא לה רק גרעפס, זה מה שהפריע לה, אבל פתאום הרחתי ריח חריף של שתן והבנתי שהגור שוב עשה בחיתול...
זו לא פעם ראשונה שהוא עושה בזמן שאני מפשפשת אותה,
לפני שבוע חשבתי להוריד לו חיתול בלילה, אחרי הכל כבר קיץ, והוא כבר גדול.
אבל פתאום הוא התחיל לעשות כמעט כל לילה, אחרי שהיו כבר לילות שבהם היה בורח לו רק פעם בשבוע.
אולי רגרסיה?
למרות שהוא בלי חיתולים מלידה, ועם חיתול בלילה רק בחצי השנה האחרונה,
לא מצאתי פתרון ללילות, הוא לא מוכן לקום בעצמו.
נראה לי שפשוט אצטרך להמתין שיהיה מוכן וירצה להוריד את החיתול בעצמו,
הדיבור על לנסות לקום לבדו, כנראה שיצר אצלו לחץ.

השבוע הלכתי לצחצח שיניים בבוקר והשארתי את הגורה בסלון,
היא קצת קיטרה...
הגור בא למקלחת וגוער בי "אמא גורה בוכה! קחי אותה על הידיים!!!"
איזה מותק!

בת 5 חודשים.
מלא זמן שלא כתבתי כאן.
גורה התחילה באימוני זחילה כבר בגיל 4.5 ח' (עומדת על 4 בפוינט עם אצבעות הרגלים, ואז עוברת לעמידת 6 ומתנדנדת, ואפילו מצליחה להתקדם קצת מדי פעם), והשבוע כבר התחילה להתישב! (עוד מעט על סיר...?)
ולאחר מלא זמן בלי פספוסים כמעט, היא פתאום מתחילה עם שביתות.
רוצה להתעסק באימונים שלה, או לשחק עם איזה משהו חדש, אז מודיעה כשהיא צריכה, אבל כשאני לוקחת אותה-
או שהיא מתעצבנת שהפרעתי לה ואני מיד מחזירה אותה - לעשות פיפי על השמיכה - ואז לקטר שרטוב לה,
או שהיא בסבבה עם העובדה שלקחתי אותה, אבל אז פתאום מגלה משהו/מישהו מעניין להתרכז בו וכאילו שוכחת שבכלל רצתה פיפי, אני רואה שהיא לא מראה ריכוז של פיפי, ומורידה אותה - להשתין על השמיכה ושוב לקטר שרטוב לה...
דרך אגב "השמיכה" היא "שמיכת הפיפי" יש 2 כאלו, בבית על השטיח, רוב ה"פספוסים" הם בבית על השמיכה המיועדת (מעין שמיכת פעילות),
אני זוכרת שעם הגור, אחרי שהתחיל לזחול, בגיל חצי שנה, גם היו מחאות כנגד ההפרעות שלי, אז פשוט שיחררתי לתקופה ושמתי לו חיתול.
עכשיו אין מצב לחיתול (האריזה שקנינו בתחילת אפריל עומדת לה שלמה ומיותמת...) ואפילו אבא הבין שחיתולים זה לא הקטע של הגורה... (סוף כל סוף

).
היו אפילו 3 ימים לפני חודש ומשהו, שהלכתי לאיזו השתלמות, 3 ימים מרוכזים של הרצאות מבוקר עד ערב.
לא ידעתי איך יהיה עם הגורה בעניין הפשפושים קיקועים,
וביום הראשון הלך כל כך בקלות - ישבתי קרוב לדלת, מתחת לכסאי הסיר ולצידי גורה במכנסיים, בתוך העגלה ותחתיה פרוסים שעוונית ועליה חיתול פלנל.
היו איזה 2-3 פספוסים אבל הרוב הגדול של הפיפי וכל הקקי - בסיר, התרשמתי ביותר שזה אפשרי בכלל ללמוד ככה, לפשפש תוך כדי הרצאה בשקט ללא שום צורך לצאת (את הסיר רוקנתי בהפסקות).
ביום השני ניסיתי לשים לה חיתול, פיפי ראשון בחיתול והגורה מתחילה בצרחות אימה, נאלצתי לצאת איתה (לא רק מהאודיטוריום אלא בכלל לצאת מהבניין!)
הורדתי את החיתול - ושוב שקט, חשבתי שאולי זה היה בכי ללא קשר לחיתול אך בפעם השניה ששמתי חיתול וזה שוב קרה, נשבעתי שיותר לא אשים לגורה חיתולים.
ביום השלישי הטוסיק היה מאוורר ושמח.
את שבועתי הפרתי לאחר כשלושה שבועות, בחתונה של חברתי הטובה, היתי אמורה לעזור לה להתארגן אז שמתי לגורה חיתול...
ובתוך דקות שוב ההסטריה המוכרת של האנטי-חיתול (וזה אפילו בלי שעשתה בו פיפי) והחיתול חזר לו אל התיק.

אני קוראת כאן דברים שכתבתי ונהנית להזכר, חבל שלא כתבתי בלוג כבר עם הבכור...
הרבה דברים והתנהלויות עכשיו נראים לי מוכרים ממנו, אבל שונים, הרבה יותר פשוט וקל לי עכשיו בלי חיתולים.
והגור עדין עם חיתולים בלילה, נע בחוסר שקט מלא זמן כשצריך, אבל לא מוכן בשום אופן לקום וללכת לעשות פיפי ומתעורר בבכי אחרי שבורח לו.
ומה שיותר מעצבן, זה שאפילו אם לא עשה בלילה, אנחנו נאלצים לזרוק את החיתול הנקי כי הוא קורע אותו בבוקר...

ענייני קקי
מאז שכתבתי כאן לאחרונה על ענייני הקקי, הבנתי שאולי יש מלא פספוסים כי לא ממש הצעתי לה לעשות קקי - חיכיתי לסימן ממנה,
מאז התחלתי אחרי כל פיפי (כמעט) להציע לה גם קקי, ומאז פספוסי הקקי כמעט ונעלמו להם (פרט לימי שלשול, ואז אני שמה תחתונים...).

איזה כיף, קיץ!
נכון שכבר קיץ ממזמן, אבל עוד לא יצא לי לכתוב את הערכתי אליו.
לא צריך יותר מכנסים, הפיפי לא מגיע בתדירות גבוהה בגלל שקר,
וחיתולי הבד, שהיא שוכבת עליהם, מתייבשים בתוך שניות בשמש.
השבוע עשיתי כביסה אחרי שבועיים כמעט בהם המכונה עמדה לה בודדה...
וזה היה בגלל שנגמרו לי הבגדים הנקיים שלי...

לילה
כשהתחיל הקיץ מאסתי סופית בשעוונית הגדולה של המיטה הזוגית, נכון שהיא מצופה במעין בד מגבת - אבל זה עדין מרגיש כאילו מניילנים אותי בכל לילה מחדש,
וגם ככה מתחת לתחת של הגורה יש שעוונית קטנה ועליה חיתול פלנל פרוס, והגדול עם חיתול P-:
אז העפתי אותה סופית ולילותינו השתדרגו ללא היכר!
אבל בשבוע האחרון כל קשר בין הטוסיק של הגורה לשעוונית הוא מקרי בהחלט, היא מתרגלת זחילות וגלגולים גם מתוך שינה.
אז היינו איזה שבוע בלי שום הגנה בלילה, יש תקופות אופטימיות שכאלו...
עד ששלשום הגור התעורר מאיזה סיוט והייתי חייבת לצאת איתו מהחדר שלא יעיר גם את הגורה,
וכשחזרתי לחדר, טרוטת עיניים, גיליתי שהמיטה הפכה לשלולית...
(זה כבר די נדיר שיש פספוסים בלילה, בטח שעל המיטה, אבל כשזה קורה זה לא נעים בכלל...)
אז עשיתי צעד נוסף וכבר יומיים שהיא ישנה במיטת תינוק, שבמקור היא הרחבה למיטה המשפחתית, אבל בפועל שימשה עד כה כ"מחסן", לבגדים ומקום להניח בו את הסיר בלילה.
ושוב לא צריך לדאוג מתוך שינה האם השעוונית ממוקמת היטב תחתיה.

החיים שלי שודרגו במליון רמות!!!
החלטנו לפני כשבועיים החלטה חפוזה, טסים להודו!
אבל לא זה מה ששידרג את חיי, כי אם הצורך שיהיה שם בנשיאה של תיק+גורה, לכן סוף סוף קניתי את המנשא שכבר עם הבכור רציתי אך היה לי קצת יקר...
יאמו , איזה כיף! איזה שינוי טוטאלי בהתנהלות חיי!
גורה נמצאת במנשא כל היום (פרט לנסיעות, שינה בלילה ושעת אימוני זחילה ביום).
פתאום אני יכולה לעשות הכל כמו לפני שגורה נולדה.
לבשל, לשטוף כיילים, לשחק עם הגור, ואין עוד צורך להפסיק פעילות בגלל שגורה עיפה וצריך להרדים אותה, היא פשוט נרדמת במנשא בלי לצייץ אפילו.
ושלא נדבר על השידרוג האדיר של

- רק עם 2 ידים, כשהגורה ישנה לה בנעימים, עטופה במנשא, בלי שהגור יעיר אותה בכל שנייה!
וזה מנשא כל כך נוח לשלוף ממנו לפשפושים ולהחזיר לגב/בטן בתוך שניות.
אולי יום אחד תשרה עלי המוזה ואכתוב שיר הלל ליאמו...

באופן טבעי

באופן טבעי