בלי חיתולים עם אחים

[אנונימי]

מדור בלי חיתולים

[אלונה_רוטר*]

איך אתן מצליחות להיות בכזה קשב עם הקטנים בזמן שיש לכן גם גדולים?

[יונת_שרון*]

בימים הראשונים כמה דקות אחרי שהבן מס. 2 היה בא אלי, התינוק היה משתין עלי. אז הבנתי שאני מאבדת קשב כשאני עסוקה עם האח, והתחלתי באופן מודע לעשות "הפסקות קשב" קצרצרות כל כמה שניות (הפנית מבט קצרה, ליטוף, כל דבר שעוזר לי לשים לב לרגע יותר לתינוק).

[נהר_שליט*]

ואיך המשפחה משתלבת בחגיגה?
הבכורה(ארבע ושמונה חודשים) מביאה את הקערה וגם לוקחת לרוקן ולשטוף.
הצעירה (שנתיים וארבעה חודשים)מדגימה לעולל איך עושים פיפי בגינה ופעם אחת בזמן שהיא ואחיה הצעיר ינקו היא שמעה קולות חשודים מכיוונו, עזבה את השד וקפצה להביא את הקערה.
והאב??? מאוד גאה בקשת!

[אביב_חדש*]

נהר - אגם בכל בוקר מתריע: "אמא, ליבי התעוררה, צריך לפשפש אותה" והולך איתנו למקלחת ועושה "פששששששששש" ארוך במיוחד...

[דנה_יחזקאלי*]

כשאני מרגישה שהגדול צריך אותי, אני נותנת לעצמי לפספס את הקטן, גם כשאני יודעת שהוא צריך. עד עכשיו הוא היה כל הזמן בלי חיתולים, אז ככה יכולתי לראות אם אכן דייקתי בקשב שלי, וגם אפשרתי לו לחוש את עצמו עושה פיפי.
למצב הזה הגעתי אחרי שקלטתי שאני קצת בלחץ - גם רוצה להקשיב ולדייק בפשפושים וגם לקרוא סיפור ולבנות מגדל עם הגדול ועוד אי אילו כמה דברים שכולנו עושות... עד שעשיתי סוויטץ' והורדתי לחץ מהכיוון של הפספוסים. לא נורא אם יהיה עוד פספוס, העיקר שערוץ ההקשבה פתוח.

[רונית_סלע*]

אני מנסה, ומופתעת לטובה די הרבה. בינתיים גיליתי שכשאני הולכת אתה לכיור (או שמה אותה מעל הסיר, יש לי עכשיו בסלון ובחדר השינה, ללילה), אם אני נושמת עמוק, מרפה את הגוף ועוצמת עיניים לרגע, היא עושה פיפי בדרך כלל (אני מנסה כל פעם שהיא זזה באי נוחות במנשא, או בזמנים קבועים כמו בבוקר כשקמים או אחרי הנקה (גיליתי שבדרך כלל אז היא עושה). אז כמו כל כך הרבה בחירות אחרות באמהות, אני מגלה שמה שחשבתי שהוא קשה ומפחיד ולא בשבילי, בעצם תורם לי ולכולם (כמובן שגם לה). אלו רגעי מדיטציה קטנים במהלך היום, שמרגיעים ומאפשרים לי להיות יותר נוכחת גם בשביל הבנות הגדולות.

[מ_י*]

היום, בעודי יושבת עם הבת שלי והקטנצ'יק על ברכי, פתאום היא אומרת לי שהוא צריך קקי. אני לא שמתי לב והיא הרגישה. זה מאד הפתיע אותי שגם הילדים שמים לב לסימנים.

[תמר_ס*]

אני לא שמתי לב והיא הרגישה. זה מאד הפתיע אותי שגם הילדים שמים לב לסימנים.
גם אצלינו. מדהים. רק מראה איזה תקשורת יש בינהם בלי שום תכנון ודיבור על זה.