בלוג רונית בלי חיתולים

[אנונימי]

דף בלי חיתולים

[רונית_סלע*]

הקטנה שלי בת חודש, ואתמול בלילה ברגע של אומץ, נחישות ועידוד מבן הזוג החיתול הוסר...
רציתי קצת חיזוקים, אם אפשר- איך עושים את זה עם שתי ילדות גדולות יותר בבית? כלומר, עם קשב? (כי סתם שתהיה עלי עם חיתול טטרה מקופל ברישול בין הרגליים זה הרי לא "הקטע"- זה מה שהיה היום, לא הלכתי איתה לכיור, יש בי מין פחד כזה שאכשל שאפילו לא ניסיתי ). התחלתי ברישום של פיפי, קקי, יניקות ושינה-עירות, אבל אפילו בזה לא הצלחתי להתמיד כל היום. (תשובות שלי לעצמי- טוב, בסדר, רק התחלת, במשך שבוע רק תחפשי דפוסים, זו שפה שצריך ללמוד וכו' וכו'...), אבל כשזה בא מבפנים זה לא תמיד מספיק משכנע, אז אם יש למישהי מכן טיפים למצב כזה, במיוחד בקשר לכל עניין הקשב, איך עושים את זה עם עוד שתי ילדות בבית, אשמח ואודה מאוד.

[רונית_סלע*]

טוב, קראתי עכשיו את הבלוג של רחלי מ , וזה עזר לי מאוד בקטע של הגישה הכללית (בלי לחץ, לא להתייחס כאל עוד משימה מלחיצה, שזו נטייתי המיידית לצערי). אקרא עוד מחר. אבל בכל זאת אשמח להתייחסויות!

[רונית_סלע*]

יעל וסיגל- תודה רבה @} . טוב, אז באמת כמו שהצעתן- אני מנסה, ומופתעת לטובה די הרבה. בינתיים גיליתי שכשאני הולכת אתה לכיור (או שמה אותה מעל הסיר, יש לי עכשיו בסלון ובחדר השינה, ללילה), אם אני נושמת עמוק, מרפה את הגוף ועוצמת עיניים לרגע, היא עושה פיפי בדרך כלל (אני מנסה כל פעם שהיא זזה באי נוחות במנשא, או בזמנים קבועים כמו בבוקר כשקמים או אחרי הנקה (גיליתי שבדרך כלל אז היא עושה). אז כמו כל כך הרבה בחירות אחרות באמהות, אני מגלה שמה שחשבתי שהוא קשה ומפחיד ולא בשבילי, בעצם תורם לי ולכולם (כמובן שגם לה). אלו רגעי מדיטציה קטנים במהלך היום, שמרגיעים ומאפשרים לי להיות יותר נוכחת גם בשביל הבנות הגדולות.
נראה לי ממש קשה כשיש עוד ילדים בבית - אז בעצם זה לא כך בכלל (גם אני פחדתי שזה ככה).
טוב, כתבתי תוך כדי הנקה ביד אחת ותוך הסחות דעת אז זה יצא קצת מסורבל, אבל ארפה מהפרפקציוניזם גם בעניין הזה
שאלה- איך הלבשתן? חסרים לי סוודרים וגופיות בלי תקתקים, האם זה הכרחי? (חשבתי לגזור חליפות אבל זה מרגיש לא נעים)

[רונית_סלע*]

כבר המון זמן רוצה להיכנס ולשתף בהתנסות שלנו, אבל גם אין כ"כ זמן וגם קשה לבטא במילים - כמו שקורה לעיתים קרובות עם חוויות עמוקות. בכל אופן, אנסה- (בלי איזשהוא סדר הגיוני, כרונולוגי או תוכני או אחר)- אחת התובנות החשובות שהיו לי בעניין הזה, שממש עזרה לי ליישם את העניין, היא שכל "הפחד מכשלון-רגשי אשמה והלקאה עצמית-לחץ ומתח מכל העניין" הם חלק מהעניין, כשמדובר ברוב האמהות המערביות. כלומר, שאני לא היחידה שחווה את הרגשות האלו, אלא שהם, וההתמודדות אתם, הם חלק מהתהליך. המאמרים של אינגריד (מהקישור בראש הדף) עזרו לי מאוד בעניין הזה.
זה ממש מדהים, איך בהתחלה, בפעם הראשונה שהורדתי לה את החיתול, הרגשתי כזה פחד ותחושה של איבוד שליטה, כאילו מי יודע מה יקרה. זה מזכיר לי את המשפט ההוא של אמא בחינוך ביתי על זה שכשהוציאה את הילדים מביה"ס הרגישה שהיא קופצת מראש צוק.
והיום...היום אני כבר מעזה לצאת איתה לטיולים בצבעון בלי חיתול, עם עוד זוג מכנסיים במקום עוד חיתול, וכמעט אין פספוסים. עם הקקי לא הצלחתי בכלל, ובדיוק אחרי שחשבתי על זה ותהיתי מה יהיה לגבי זה, מה אני עושה לא בסדר, היו לי שלוש הצלחות (מרגישה שהניסוח הזה לא נכון, סותר בדיוק את מה שכתבתי לעיל כי זה כל הקטע, שלא עשיתי שום דבר, פשוט חשבתי שזה פיפי ויצא קקי...) (וחייבת להוסיף, רק ליתר בטחון- טפו טפו טפו).
עוד דבר שעזר לי הוא ההבנה (שהתחזקה גם היא בזכות המאמר של אינגריד) שזה לא יותר קשה. זה שינוי מוחלט בתפיסה- בדיוק כמו שהחינוך הביתי הוא לא יותר או פחות קשה, זה בכלל לא העניין, כמו שהיא אומרת- זה לא יותר עבודה, זו פשוט עבודה אחרת לגמרי.
אני שמחה מאוד על הדרך הזו!

[רונית_סלע*]

אני מלבישה אותה במכנסיים, בלי חיתול, ומקסימום אם מתפספס מחליפים (צריך לדאוג למלאי של מכנסייים). אני לא זורקת מיד לכביסה אלא מייבשת ומשתמשת עוד פעם- השתן עוד לא מסריח.
מי נתקל בגרביים שלא נופלים?
באמת בעיה, אלא אם כן הגרביים ממש צמודים.

[רונית_סלע*]

היום, בפעם הראשונה- נסענו באוטו והקטנטונת הייתה בלי חיתול בסל קל. בשלב מסויים בדרך עברה בי מחשבה שאם היא תעשה קקי הריפוד יתלכלך (היא הייתה בלי חיתול מתחת בגלל רשלנות שלי ). כנראה שבדיוק כשחשבתי את זה היא באמת עשתה (רק שאני הייתי עסוקה בלחשוב ). כשהגענו הוצאתי אותה מהכסא בלי לבדוק, כמובן, והקקי נמרח עלי, עליה, על הסל-קל ובקיצור בכל מקום.
אבל מה, לקחתי את זה ממש יפה .
אני שמחה, האוטו היה מין מחסום כזה ובכלל בלי לתכנן- זה פשוט קרה.

[רונית_סלע*]

זו האינטואיציה, רק שאנחנו לא יודעות שזה זה!

כן, וככה אנחנו לומדות

[רונית_סלע*]

יש לי התלבטות ואשמח לכל עצה שהיא.
בסוף אוגוסט אנחנו נוסעים לצרפת לעשרה ימים, לביקור בביתו של חמי.
התינוקת שלי תהיה בת כמעט עשרה חודשים, עדיין לא זוחלת ממש אבל עד אז בטח כבר כן.
מצד אחד- חבל לי לשים לה טיטולים (אפילו חיתולי בד נראה לי שתהיה בעיה להביא לשם ), ואני פוחדת שכפי שכתבה כאן למעלה אורית-
הקשב יורד משמעותית עם חיתולים . המודעות צונחת כבמטה קסם , העצלות תופסת מקומה .
ועוד טיטולים, בהם אני ממש לא משתמשת באופן רגיל.

מצד שני- פספוסים אצל אבא של בעלי בבית- לא בא בחשבון.

הרבה מהזמן נהיה בפיקניקים, בטבע וכו', ואז לא תהיה בעיה. ובכל זאת אני פוחדת שהתקשורת תשתבש, שהעשרה ימים האלו יקלקלו הכל .
מישהי התנסתה במשהו כזה?

[רונית_סלע*]

talila, תודה על העידוד.
הרעיון של ה pull ups מעולה- גם אם הם יהיו קצת גדולים נראה לי שזה יהיה בסדר.
ימנע פספוסים אבל ישאיר אותי ערנית .

[רונית_סלע*]

אורית, אמנם יש לי שלוש בנות , אז העצה היא רק משמועות , אבל אני זוכרת שמישהי כאן תיארה שהיא מכוונת עם הזרת את הפין של בנה לכיוון הסיר.

אנחנו בימים של חוסר שיתוף פעולה.
אני שמה לב שבכל פעם שיש לנו כמה ימים ממש טובים- בלי פספוסים בכלל, תקשורת מעולה וכו', דווקא אז מגיעים ימי שביתה. אולי מתוך זה שאני כבר מצפה שלא יהיו בכלל בכלל פספוסים ומתבאסת שכן.
יש מקומות ש-כמו שמישהי כאן תיארה למעלה- היא "נתקעה" עליהם, למשל הכסא של האוטו, ששם אני כנראה ממש לא קשובה.

לעומת זאת, בלילה אנחנו שוב בלי חיתול. עד גיל חמישה חודשים היא הייתה בלי, ואז היא התחילה לזוז הרבה בלילה, וכנראה גם מסיבה כלשהיא עשתה הרבה פיפי בלילה , ולא שיתפה פעולה עם נסיונות הפשפוש. אז הלבשתי לה חיתול בד.
פתאום בשבוע שעבר חשבתי שאולי כדאי לנסות שוב, עברו כ-3 חודשים ואולי משהו השתנה. ואכן- הפיפי הראשון הוא בדרך כלל בסביבות שש בבוקר, ואז אני מפשפשת אותה בקערה וממשיכה לנמנם עד לפיפי/קקי הבא, אחרי כשעה.

[רונית_סלע*]

מאמא מיא, סיפור מעודד. בתור מישהי שלפניה עשרה ימים של עזיבת העניין, זה מעודד לשמוע שאפילו אחרי כמה חודשי הפסקה הם עדיין מתקשרים

[רונית_סלע*]

אצלנו (בן 9 חודשים ) גם יורד לרצפה כשצריך , וכרגע מעדיף לעשות עצמאי (אני יודעת שהוא צריך ומחזיקה אותו בעמדת פשפוש , הוא מתנגד , אני מניחה אותו והוא עושה .לעיתים קרובות זוחל לאזור השרותים ושם עושה . בהדרגה בא אלי לעיתים שאוריד לו מכנסיים ורק אז עושה .

ארני, וואו, הבהרת לי משהו כאן!
כבר כשלושה חודשים שזה המצב אצלנו ( היא בת שנה).
אני חשבתי שזה כי אני כנראה משדרת מתח וציפיות, ודי התייאשתי בעניין הפיפי. (עם קקי כמעט אין פספוסים).
זו איזו תופעה ידועה (שהם רוצים לעשות בעצמם), או שעלית על זה בעצמך?
(אני שואלת כי תוהה אם חסר לי אולי עוד מידע מועיל ואולי כדאי שאקרא יותר או אפילו את הספר).

[רונית_סלע*]

אז אני מנסה לעדכן קצת.
הקטנה בת שנתיים כמעט. המצב שתיארתי בהודעה האחרונה נמשך הרבה זמן, כמה חודשים, שבהם ניסיתי כמיטב יכולתי להרפות ולשחרר לחץ.
קקי היא עשתה תמיד רק בסיר, אבל פיפי כמעט בכל מקום, (אם כי כן נמנעה מלעשות על המיטה והספה). מס' פעמים ביום הייתה מוכנה לעשות בסיר, אבל בשאר הזמן- all over.
זה היה מאתגר כי היה חורף. בסלון יש מזרונים שעליהם פרוש שטיח, אז למשך התקופה הזו הורדנו את השטיח ושמנו סדין ושעוונית, כך שלא היה נורא אם יצא לה עליו.
את השטיחים בסלון הייתי מנקה אחרי כל פשפוש, והאמת היא שבכל זאת היה ריח של פיפי בבית, אבל אני לא הרחתי (בעלי ואורחים מסויימים העירו על זה וכך ידעתי שיש ריח).
זה אולי נשמע כמו סיפור קצת מייאש , אבל האמת היא שהיה די בסדר. ההרפייה המוחלטת מצדי אפשרה לזה להיות בסדר, וגם בעלי שיתף פעולה.
אחרי מס' חודשים זה פתאום חלף, והיא פשוט התחילה לעשות בסיר, לבקש בלי שום פספוס.
אני משערת שהקושי עם הפיפי היה בגלל העובדה שהתחלנו עם הבלי חיתולים באופן חלקי, אבל לא בטוחה לגבי זה.
עכשיו אנחנו שוב בתקופת רגרסיה, שום שיתוף פעולה, אבל זה קשור (אולי) לזה שאני בהריון.