בלוג משחקים בבוץ

רוצה לתעד את היום הזה.
אחרי שנים של תכנונים, דיבורים והתקמצנות במכולת, הטרקטור נכנס היום לשטח והתחיל בחישוף הקרקע מצמחים, לצורך בניית הבית שלנו.
היה לי קשה לראות את ההרס של הצמחייה. מרגישה כמו פושעת אקולוגית.

<עדיין מתלבטת אם לכתוב בלוג בנייה או לא>

את בטוחה שהשם של הדף/בלוג עתידי מתאים?
אני חושבת שהוא קצת מטעה.

את בטוחה שהשם של הדף/בלוג עתידי מתאים?
כן, כי אנחנו מתכננים לבנות בבוץ!

<וחוץ מזה, כל הילדות כשאנחנו משחקים בבוץ, בחול ובלגו, אנחנו לא בעצם מתכוננים לקראת היום הזה? כמו שילדות מטפלות בבובות לקראת היום שיהיו אמהות?>

חזרנו לשטח, לראות איך התקדם.
התמזל לנו מזלנו. הטרקטור עדיין לא נתקל בשכבת אבן. הכל אדמה, והוא הספיק כבר דיי הרבה. נראה לי שיידרשו רק יומיים של חפירות.
ההערכה הראשונה הייתה 5-10 ימי עבודה (באלף שח ליום עבודה). אבל כשלקחנו לשטח את אבא שלי, לאחר שהמודד סימן את החפירות, הוא ישר אמר שזה לא הגיוני. שאין סיבה להציב את הבית בגובה כזה שדרש חפירה רבה ומיותרת שהייתה לוקחת הרבה זמן ומייצרת המון אדמה, ובנוסף הבית היה יוצא מתחת לקו האדמה וזה עלול לגרום לבעיות רטיבות מיותרות (הבית על צלע ההר). כל כך הגיוני! איך לא חשבנו על זה בעצמנו?

מה המשמעות? בית עם עמודים בצד אחד?

כן.
הבית תוכנן כך שחלק ממנו יושב על הקרקע, וחלק ממנו על עמודים. בתחילה אני הסתייגתי מבית על עמודים. אף פעם לא אהבתי את זה. יותר מדי פינות חשוכות עם עקרבים. אבל יום אחד פשוט הבנתי כמה זה הגיוני. יהיה לנו שטח אחסון מתחת לבית, בו נשים את מיכלי איסוף הגשם, ואולי גם חלק מהבריכות של מחזור המים האפורים. בכל מקרה חייבים מחסן לציוד לגינה, אז למה לתפוס עוד שטח בחצר? חלום נוסף הוא לסגור את הצד הדרומי של העמודים בזכוכית ולעשות חממה מתחת לבית. חממה כזאת גם תסייע בחימום/קירור של הבית. והבונוס הוא מרפסת ענקית לנוף. אם לא היינו בונים על עמודים, לא היה נוף (בשבילי זה דווקא לא שיקול, אבל זה יצא טוב).

אז למה כולם חופרים ובונים מתחת לקו הכביש?!?

טוב, הגעתי למסקנה שהבלוג הזה משעמם רצח.
אמנם בשבילינו זה מאוד דרמטי אם פתאום מתגלה שצריך לחפור עוד מטר לעומק כי האדריכל טעה בתוכניות, אבל נראה לי שלקוראים מהצד זה ממש לא מעניין. אז החלטתי למחוק את הדף.

עושה עוד ניסיון.
בהתחלה היה נראה שמשעמם. מאז הכל התהפך 10 פעמים:

שמחנו שהטרקטוריסט גומר את כל החפירות ביום אחד! איזה מזליסטים! סיפתח מעולה לבניה. נכון?
גילינו שבמפת החפירות שכחו את המרפסת. צריך להוסיף לחפירה עוד שטח שלם.
גילינו שקומת העמודים נמוכה בהרבה ממה שהייתה אמורה להיות. צריך להעמיק את החפירה.
גילינו שבחישוב גובה קומת העמודים שכחו לקחת בחשבון את ההבדלים במפלס בבית. צריך להעמיק את החפירה.
הטרקטור צריך לחזור.
הטרקטור לא בא לעבוד היום. יש לו עבודה יותר דחופה במקום אחר.
הטרקטור בא להמשיך בעבודה.
הטרקטור פוגע בצינור המים המרכזי של היישוב. מסתבר שהצינור בכל זאת עובר אצלנו, כמו שחשבו בהתחלה, לפני שהחליטו לקחת צ'אנס ולא להתקין מעקף!
החפירות מתעכבות.
הקבלן רוצה לדעת מתי אפשר כבר להזמין את המכונה של המיקרופייל. מה קורה עם החפירות?
צריך לשלוח למודד את תוכנית הכלונסאות.
אחרי יומיים אני מתקשרת לוודא. לא. המודד לא קיבל את תוכנית הכלונסאות. למה? מתקשרת לברר אצל האדריכל.
התקלקל למהנדסת המחשב. היא לא יכולה לשלוח את התוכניות למודד. יגיע אליה טכנאי בערב.
הקבלן רוצה לדעת מה קורה עם המדידות. מה הבעיה? יש לו תוכנית כלונסאות אצלו, מודפסת!
למה לא אמרו לי את זה קודם P-:
מנסה לתאם שהמודד יקבל את מפת הכלונסאות. במקרה הוא ביישוב. אבל תוכנית הכלונסאות באוטו של הקבלן ביישוב אחר, והקבלן באתר בנייה ביישוב שלישי. המודד במקרה היום ביישוב שלנו. אחרי 10 טלפונים לתיאום, נוסעים לפגוש את הקבלן, לקחת ממנו את התוכנית, ולהעביר למודד. מרגישה כמו במרוץ שליחים.
יש לנו עוד סט של תוכניות, אבל הן עדיין אצל הקבלן השני שהגיש הצעת מחיר. מתקשרים אליו לעדכן שסגרנו עם קבלן אחר, ולבקש את התוכניות. הוא מלכלך על הקבלן שאתו סגרנו.
התברר סופית שהדיסק הקשיח של המהנדסת הלך פייפן, עם התוכניות שלנו.

אז להמשיך בבלוג? נראה לי שיש מספיק אקשן. בינתיים אמשיך, לפחות בשביל שנוכל להיזכר איזו תקופה מהנה זו הייתה

נזכרתי בעוד כמה דברים שקרו בימים האחרונים:

אחותי מראה לי בהתלהבות את העיתון בו כתוב כי החזירו את המענקים לנגב ולגליל. יופי! לא תזיק לנו קצת עזרה. וככה לא נרגיש הפראיירים היחידים שלא מקבלים שקל מהמדינה.
נוסעים לבנק להמשיך בהליכי משכנתא. צריך להתחיל לשלם לקבלן, לטרקטוריסט, למודד.
הפקיד בבנק מסביר שהמענקים רק "לבנייה רוויה", כלומר, לא אנחנו. P-:
מתקשרים לבנק ופותחים את כל החסכונות שלנו. מבאס.

שבוע שעבר נסענו לראות בית שמישהו בונה משלד עץ ולבני בוץ (או יותר נכון "לבני אדמה" כמו שאמר לי אדריכל אחד פלצן). הוא כבר הכין ערימה של לבנים, וערך ניסיון בנייה באחת הפינות בבית. הרצפה בטון, ובאמצע הבית ממ"ד יצוק. גג עץ שטוח.
הביקור אצלו גרם לי להבין שאני צריכה להתחיל בבניית לבני הבוץ מעכשיו, ולא להמתין עד לגמר יציקת הרצפה אצלנו. למרות שהיא יכולה להיות משטח עבודה נוח למדי.
הרעיון המקורי היה לנסות להשיג אדמה צהובה פה ביישוב. היישוב באטרף בנייה, ומדי פעם יש כיס של אדמה צהובה חיימרית. התחלתי לברר והבנתי שכרגע אין שום דבר. התחלתי לברר לגבי קנייה של משאית אדמת חרסית.
לאט לאט החלה לחלחל ההבנה כי האדמה המקומית, האדומה הנפוצה, היא מצויינת מטרה זו. אולי לטיח היא לא מספיק חרסיתית, אבל ללבנים היא פשוט מצויינת. כדי לוודא את ההתאמה של האדמה, צריך לבצע כל מני בדיקות. התחלתי לפתוח ספרים ואינטאנט, לברר מהן הבדיקות הדרושות. בהתחלה נתקלתי בהוראות לבדיקת התאמת האדמה לטיח אדמה. כבר מקריאת ההוראות, יכולתי לדעת בדיוק את תכונות האדמה שלי, מבלי בכלל לבצע את הבדיקות. אני מכירה אותה טוב כל כך מילדותי. שיחקנו באדמה הזאת, חפרנו, ובנינו. כשגרתי בתל אביב היו לי עציצים מלאים באדמה הזאת, אדמה שהבאתי מפה. היום יש לי גן ירק באדמה הזאת. אני יודעת בדיוק איך היא מתנהגת. בכל זאת, יצאתי החוצה והתחלתי לערבב מים באדמה, ליצור בוץ, לשחק בו. איזה אושר! חזרתי לילדות.
הכנתי כדור קטן, והנחתי אותו לייבוש. זריקת הכדור מגובה 6 מטר, אמורה לתת מידע לגבי כמות החול באדמה. אם הכדור מתפצפץ לחלקיקים, האדמה חולית מדי. אם הכדור נשבר רק לכמה שברים, האדמה חרסיתית מספיק. עוד שיטה - הכנתי נחש ועיקמתי ל-U. אם הגליל נשבר, האדמה חולית מדי. אלה בדיקות לטיח.
היום גלשתי שוב, ומצאתי את הדרך לברר את אחוזי החול והחרסית באדמה. ממלאים צנצנת באדמה עד החצי, משלימים עד למעלה במיים, מנערים ומשאירים לעמוד 24 שעות. חלקי האדמה נפרדים למרכיביהם על פי המשקל. השכבות מייצגות את החלקים השונים ואפשר להעריך את אחוז החול והחרסית. לצורך בניית לבני אדמה צריך בין 25-45% חרסית.

אמנם בשבילינו זה מאוד דרמטי אם פתאום מתגלה שצריך לחפור עוד מטר לעומק כי האדריכל טעה בתוכניות, אבל נראה לי שלקוראים מהצד זה ממש לא מעניין. אז החלטתי למחוק את הדף.
לא נראה לי ככה (שמשעמם).

לי, שלא בונה עכשיו, זה מענין לראות מהצד איך זה מבפנים.
אני משערת שלמי שכן מתעתד לבנות בקרוב, זה גם מקור ללמוד (מנסיונכם. הממם. האם זה סוג של ניצול?).

הי בוצית,
הייתי בסדנא בלוטן, שם הם טענו שהאדמה בפתח הבית שלך (של כל בונה) היא האדמה המתאימה ביותר. הם התכוונו שהמון אדמות הן מתאימות, כל אדמה שמכילה מעל 5% חרסית, וצריך לשחק עם אחוז החול והקש שמוסיפים.

מהנסיון (הדל מאוד) שלי, מבחן הצנצנת הוא לא משהו. במקור עושים אותו במיכל מאוד גבוה. לי במבחן הזה יצא שהאדמה לא מכילה חרסית בכלל, ואני בטוחה שהיא כן.
מבחן אחר שעשינו בסדנא, היה לערבב את האדמה עם חול וקש ביחסים שונים (1:1:1, 1:2:1, 1:3:1,... אדמה,חול,קש), לשים שכבה מכל תערובת על לוח עץ, כאשר חלק מהדקים וחלק לא, לחכות יום ולראות מה יצא.
לבדוק האם נדבק חזק, אם נחרץ בקלות עם ציפורן, אם יש סדקים, אם קל לשבירה..
בהצלחה!

תודה זוטא. אני אכן מסכימה, שהאדמה המתאימה היא מה שמחוץ לדלת. זה גם מאוד מסתדר לי עם כל התפישה שלי, ומאוד פרמקלצ'ר. להסתדר עם מה שיש.
היום הכנו שתי תערובות, אבל מחר אעבוד לפי מה שאת כתבת.
ערבבו אדמה חול וקש בשתי תערובות שונות, והכנו מהם: לבנים בגודל 20X15X10, כדורים, ומוטות בתוך מסגרת מתכת, לבדיקת ההתכווצות.
בדיקת ההתכווצות היא רעיון ששמענו עליו אתמול ממישהו שפגשנו בגן המשחקים, בחור חדש בשכונה, שעשה סדנת בנייה בבוץ בניו זילנד. הבדיקה חשובה על מנת לוודא שלא יווצרו סדקים בקיר - אבל אני חושבת שזה רלוונטי רק לשיטת הבנייה שהוא למד, בה בונים קיר רטוב - מניחים את הבוץ הרטוב בלבנה ישר על הקיר. אם יש התכווצות רצינית בעת ההתייבשות של הבוץ, יווצרו סדקים בקיר. אבל בגלל שאנחנו בונים בלבנים מיובשות, האלמנט הזה אינו כל כך משמעותי. לצורך הבדיקה הזאת השתמשנו ב"שטיח" מתכת שנועד לגירוד הרגליים בחורף. ריפדנו בנייר עיתון, ומרחנו בפנים בבוץ. צריך להניח לייבוש ל-28 יום, ולוודא שלא נוצר רווח גדול מדי בין המסגרת לבוץ שהתייבש.

הלבנים שלכם (אחרי שתבנו אתן) לא מיועדות להחשף למים, נכון?

אדמה חרסיתית מתכווצת בייבוש, בהגדרה, לא?

הזמנתי כמה ספרים על בנייה ופיסול בבוץ באינטרנט. יגיעו שבוע הבא (בזכות חבר ששוהה כרגע בניו-יורק). הגעתי למסקנה שבמקום לחפש חומר רציני באינטרנט, יותר קל להזמין ספר שעוסק בנושא. (ובתור מתנה לעצמי הזמנתי גם ספר על קומפוסט מתולעים

)

אנחנו קצת מרגישים שהקבלן חפירות עובד עלינו - התקדמות לא מי יודע מה בזמן האחרון.
המועד להגעת המודד והמיקרופייל נדחים מיום ליום.

מבחן הצנצנצ יצא מוזר. נראה כאילו יש באדמה כ-7% חרסית בלבד. וזה לא הגיוני.

אדמה חרסיתית מתכווצת בייבוש, בהגדרה, לא?
כן.
הלבנים שלכם (אחרי שתבנו אתן) לא מיועדות להחשף למים, נכון?
נכון, וזה מקל עלינו, כי הלבנים לא חייבות להיות טובות כמו בבית בו הן חשופות למזג האוויר.

הפקיד בבנק מסביר שהמענקים רק "לבנייה רוויה", כלומר, לא אנחנו

בוצית, תוכלי להסביר מה זה אומר? גם אנחנו מתכוונים לבנות בבוץ, בנגב.

"בנייה רוויה"
כלומר בתים משותפים, רוויי דיירים.

הפקיד בבנק מסביר שהמענקים רק "לבנייה רוויה",
רק לדירות של קבלנים. אבל זה כרגע. הדברים האלה משתנים כל הזמן, וגם לפעמים בנגב יש מענקים שאין בגליל. בקיצור, הכי טוב לברר בזמן אמת, ומי שיודע הכי טוב זה פקיד בנק המשכנתאות באזור המדובר.
(ואיזה יופי שאתם בונים בבוץ

)

גם אני רוצה לבנות בבוץ. מתישהו, כשנהיה גדולים.
איפה אתם בונים?
אפשר לבוא לעזור?

אפשר לבוא לעזור?
אפשר ואף רצוי!

כשנתחיל ממש לייצר לבני בוץ, אודיע. (בונים בצפון)

אפשר לבוא לעזור?
הלו! אני הייתי קודם

(אני משערת שיש די מקום ועבודה לכו-לם)

אוף, הבנייה הזאת, קשה.
כל היום לרדוף אחרי כולם, לתאם שהמודד ידבר עם האדריכל, ישלח למהנדסת, והם לא עושים את זה, אחרי יומיים את מגלה שההוא לא שלח להוא

אחרי שקצת נזפנו אתמול בקבלן חפירות, היום הטרקטוריסט הספיק המון P-:

מפקח בנייה אחד אמר לאדריכל שלנו שהקבלן שבחרנו לא משהו

בקיצור, מלחיץ כל העסק הזה. אנחנו לא מבינים כלום בבנייה (אם כי יש לנו עזרה מכאלה שמבינים יותר מאיתנו), וכל הסיפור הזה הוא ה-מ-ו-ן כסף, כל טעות (ויש המון טעויות) עולה כסף, ואין איך לדעת מראש מה הטעויות.

בקיצור, המסקנות שלי עד כה - לקחת אדריכל יקר עם ניסיון רב, לקחת מפקח בנייה (אנחנו לא עשינו את שני אלה, אבל אולי זו טעות).

היום סוף סוף מגיע המיקרופייל לקדוח את היסודות. לקח למודד ולמהנדסת כשבוע להצליח לתקשר אחד עם השנייה, לאחר עשרות טלפונים שלי. הוא מצא לה טעויות, והיא כנראה נמחק לה כל הדיסק הקשיח ולא היה לה גיבוי.
המודד שלנו מאוד נחמד. נראה לי אבל שיש לו תסמונת עייפות כרונית או משהו, כי הוא תמיד ישן, או שעובד. סיפרתי לו על הפיצוץ של צינור המיים והוא סיפר ליח חזרה על קידוח שעשו אצלם בכפר, שפגע בצינור ביוב שהיה מוטמן בעומק 12 מ'!
אני מקווה שהמיקרופייל יצליח לגמור היום לקדוח את כל היסודות, כי מחר יום שישי והוא לא יכול לעבוד פה בגלל הרעש, וביום ראשון הוא כבר צריך להיות במודיעין.
חמותי התפחלצה כשהיא שמעה שהיום עושים את היסודות. "אבל מה עם האבן פינה?!? זה ממש לא טוב!" - היא בפנג-שווי. סיפרתי לכם כבר על זה? בכל מקרה, היא תבוא מחר להטמין כל מני פתקים ועניינים בבטון.
מקווה שהכל יילך בסדר ולא יהיו בעיות מיוחדות.

המיקרופייל איחר להגיע ואני כבר הייתי בטוחה ששוב הולך להיות עיכוב. היינו חייבים לגמור את העבודה ביום אחד. הקבלן טען שזה המיקרופייל החדש ביותר בארץ, ולכן יקדח מהר יותר. הוא באמת הגיע באיחור וקדח כל היום. כמויות האבק והרעש שהוא מייצר, מדהימות. לא היה לי איך להגיע מהבית לאתר הבנייה, מסיבות שונות, ונאלצתי לתפוס טרמפים - פעולה שהחזירה אותי 20 שנים אחורה. זה היה דיי משעשע.
ישבתי ליד המיקרופייל. כל האדמה רעדה, ואבק ואבנים עפים החוצה ונערמים כמו בייגלה סביב החור באדמה. כל כמה דקות מתחלף צבע האבק, בהתאם לשכבות האדמה והסלע בהם המכונה חוצבת. יש הבדלים גם בין בור לבור. הקבלן והמפעילים השתדלו מאוד לא לפגוע בשני עצי העוזרד שהיו מאוד קרובים לאחד הבורות. המיקרופייל הוא מכשיר גדול שמחובר לזחל ונראה כמו טנק פאלי, וכדי להציל את העץ הם סידרו אבנים שאיפשרו למכונה לעמוד על שפת התהום ולקדוח. מאוד שמחתי. מההתחלה הזהירו אותי שאי אפשר יהיה להציל את העצים.
בסופו של דבר הם באמת הצליחו לקדוח 18 בורות ביום אחד. התוכנית הייתה לצקת את היסודות באותו יום, אבל משאבת הבטון לא יכלה להגיע, וזה נדחה ליום שישי. הקבלן הבטיח שזה לא עושה רעש. כדי למנוע בלגן עם השכנים הוא קבע את היציקות לשבע וחצי בבוקר (שעד שהם יתעוררו ויראו מה קורה, הוא כבר יסיים לצקת

)
ביום של היציקות (היום) צריכים להגיע המהנדסת וגם איש של מעבדת בטונים שלוקח דגימות של הבטון. זה יום כזה די חגיגי. אבל בגלל שהחמים היו אמורים להגיע, והיינו חייבים ללכת לבנק להוציא כסף מזומן כדי לשלם לקבלן, לא הספקנו להגיע לאתר הבנייה בשלב היציקות, שארך שעתיים בלבד. הקבלן מאוד התפלא איך אני, שאני מגיעה כל יום כמה פעמים ומצלמת כל דבר, דווקא ליציקות לא באתי!
היה קצת מלחיץ להסתובב עם כל כך הרבה כסף מזומן. פחדתי שמישהו בבנק יראה ויילך אחריי.
עכשיו יש לי כ-20 אלף שח קבורים באדמה בבטון!

החמים הגיעו. למען האמת זה צירוף מקרים נחמד שהם באו היום, בדיוק ביום שיצקו את היסודות לבית. הרי זה אמור היה לקרות ביום אחר, וכל פעם נדחה מסיבות שונות. חמותי עצרה בדרך בעפולה וקנתה קריסטלים לטמון ביסודות של הבית, למזל. כשאמרה לנו בטלפון "מה עם האבן פינה?" צחקנו, אבל זה היה ממש כיף! תחילת הבנייה היא אירוע מאוד מרגש, אבל אין טקס שמציין את זה, ואין איך לחגוג את התחושה הזו של ההתחלה. "חנוכת בית" זה משהו שעושים רק כשהבית מוכן. בשבילינו זה מאוד מרגש שאנחנו מתחילים סוף סוף לבנות, אחרי שנים של תכנונים.
היא קנתה 4 אבנים, שנטמנו כך:
ציטרין לשפע בפינה הדרומית מזרחית, אזור הסלון.
רוזן-קוורץ לאהבה וזוגיות בפינה הדרומית מערבית, אזור חדר השינה.
אמתיסט לשלום בית והבנה בפינה המזרחית צפונית, אזור המטבח-מגורים.
קוורץ לידע וחוכמה בפינה הצפונית מערבית, באזור חדר המשחקים של הילדים.
(אם מישהו מבין בזה ורואה שיש כאן טעות, נא לא לציין את זה! אני רוצה להמשיך לחשוב שזה מושלם. תודה!)

מלבד האבנים האלה, חמותי גם הביאה חלוקי נחל עליהם ציירה סמלים שונים בצבעים וכתבה כל מני ברכות כמו "מזל טוב", "אהבה" שמחה" ועוד כל מני.

טמנו את האבנים בבטון של היסודות. בהתחלה הבת שלנו הקטנה ממש בכתה כשקברנו את האבן הראשונה, אבל אחר כך הבינה את הרעיון והביאה את האבנים (וגם נתנו לה להחזיק אבן שלא קברנו).

הטקס היה ממש רעיון מוצלח, ואני ממליצה לכל מי שבונה לעשות משהו כזה. גם עצם ציון האירוע, וגם עכשיו, שנגור בבית, נדע תמיד שיש את כל האבנים היפות האלה ביסידות. זה עושה נעים.

רצפת הבטון נוצקה לפני כשבועיים. שבוע הבא יוצקים את הממד והעמודים.
כבר אפשר לראות איזה נוף יהיה מהחלון של הסלון.
פתאום גילינו שהיציאה האחורית היא מעל קניון בגובה 3 מ'.

היום בןזוגי נסע עם אבא שלי לבקר שותף לשעבר של אבא שלי שנזכר (אחרי שאנחנו מדברים איתו על בוץ כבר כמה חודשים

), שבשטח חקלאי שיש לו יש כמה ערימות של חימר. הם הלכו לשטח והביאו דגימה איתה נערוך נסיונות השבוע.
אח"כ הוא לקח אותם לראות טבון אמיתי. (אחרי שיחות עם קבלן החפירות הבנו שטאבון זה בכלל לא מה שאנחנו מתכוונים. זה בור עגול באדמה, שדפנותיו מרופדות בבוץ. מבשלים שם ומכסים. משהו כזה. למה שאנחנו קוראים טאבון יש שם אחר.) הם הגיעו לאיזה מטע זיתים בו חי זקן אחד שמגדל ירקות בין הזיתים ואופה פיתות בטאבון באדמה. הוא ישב שם על כיסא, מולו כסא ועליו מונחת מראה, והתגלח עם סכין חד-פעמית-רב-פעמית. כמו סרט של קוסטוריצה (אני לא ראיתי, זה בןזוגי אמר, ונהנה מכל רגע).

פתאום קלטתי שעוד שנה (או יותר) נעבור לגור בבית. התחלתי להכין עציצים מפחי שימורים גדולים, של צמחי תבלין לשתול בגינה או להשאיר מחוץ לבית עד שתהיה גינה נורמלית. מן קטע כזה של חסכנות. הוצאתי מהגינה של ההורים זוטה, רוזמרין, אורגנו, ועוד היד נטויה. עד שנעבור כבר יהיו לי המון עציצים גדולים ופורחים בלי שזה עלה לי גרוש. @}

אה, מעולה שאת כותבת שוב סופסוף!

חמותי עצרה בדרך בעפולה וקנתה קריסטלים לטמון ביסודות של הבית, למזל.
צמרמורת עשית לי.
איזה יופי.

בוצית יקרה, איפה את?
איך מתקדמת הבנייה?
מתי אפשר לבוא לעזור לבנות לבני בוץ??

אהלן

אנחנו בתרדמת חורף...
למען האמת, הכנו כבר כמחצית מהלבנים הדרושות, אבל הפסקנו לחלוטין את הייצור. אנחנו מקווים להמשיך כשיהיה מזג אוויר טוב יותר, וחשבנו על "מבצע" לבנייה בלבנים ולטיח בפסח.
כמו כן, מכל מני סיבות טכניות שעלינו עליהן תוך כדי הבניה, הגענו למסקנה שבגלל הבניה באבן ומזג האוויר, אנחנו לא יכולים לבנות כמו שרצינו בהתחלה, וחייבים להשתמש בבלוקים רגילים, כך שבסופו של דבר לבני הבוץ יהוו שכבה נוספת, ולא במקום הבלוקים, כפי שרצינו.

אפשר לדבר איתך במייל? (שלי בדף בית שלי..)

בוצית יקרה, איפה את?
יש עדכונים?
מה לעשות בדף הזה? (אם לא למחוק, צריך לאנדקס ב מדור בית ויישוב )

באופן טבעי

באופן טבעי