בלוג במבי הגן הטבעי

מקווה לעניין הורים שמתלבטים בין חינוך ביתי לגן רגיל ואנשי חינוך מכל הזרמים- בגן חדש שמתחיל עכשיו בניסיון להרויח את הטוב משתי האפשרויות.
אני מאמינה שמצבנו ישתפר אם נחייה בקהילות קטנות ופתוחות עם קשרים מסועפים שיאפשרו לנו להתפתח באופן טבעי בכל התחומים.
תפילתי שבעתיד הלא רחוק קבוצות רבגילאיות קטנות לחניכה טבעית בבית יהוו תשובה איכותית למשבר בחינוך בעולם ויתנו מענה אישי לצרכי הילדים וההורים. מקווה שיאפשר גם פרנסה, מקום לבטוי ולהתפתחות אישית וכבוד לאנשי חינוך ראויים.
כאשת חינוך עם רקע עשיר, ותיקה ומתוסכלת שפשוט הותשה מלנסות לתת יותר כדי לתקן מתוך המערכת בתנאים הבילתי אפשריים הנוכחיים, וכאמא שיודעת על בשרה את הקשיים והנזקים הבלתי הפיכים שעלולים להיגרם לנפש של ילד שחווה את הלחצים במערכת כזאת יום יום ונאלץ להסתגל כדי לשרוד- הרגשתי שאני חייבת לגייס את כל הידע והיצירתיות שלי כדי למצוא פתרון טוב דיו, לילדה הפרטית שלי.
אז הנה יצא שככה ביום בהיר אחד באמצע החיים אני פותחת גן שיחונכו בו חמישה ילדים באופן שהכי דומה לחינוך ביתי, אבל לא בביתם. השם שמצאתי- חינוך טבעי מתכוון להיות האמצע המדויק לנו בין להישאר בבית לבין ללכת לגן רגיל.
מה ההבדל בין ילד בחינוך ביתי לילד בגן שלנו?
הוא לא בביתו, לא עם הוריו, נפגש עם ילדים שלא שייכים למשפחתו, לא בהכרח באיזור המוכר לו. זאת קבוצת מעבר תומכת ליציאה מהנה מחיק המשפחה למעין משפחה מורחבת ואינטימית, אישית. אני מניחה שיש יותר הורים שקבוצה כזאת תתאים לילדיהם, מאשר הורים שמתאים להם להיות אחראיים על כזה פרוייקט בביתם. יש לכך יתרונות וחסרונות. במקרה הפרטי שלנו- היתרונות רבים, אבל כמובן שסידור כזה לא מתאים לכל אחד.
מה ההבדל בין במבי- הגן הטבעי לגן רגיל?
שאצלינו יש יותר חופש שנחוץ לגדילה מאשר מסגרת וניהול קבוצתי. גננת משרד החינוך שלמדה בלוינסקי מוציאה קלסר שכתב מישהו פעם ויודעת מראש שיום אחרי פסח מתחילים את נושא יום העצמאות כי צריך להספיק ושבנובמבר עושים את נושא הפרדס עם ערכה שקנתה. אנחנו חיים בפרדס, רואים את השינויים במטע הפקאנים כל יום, מבקרים בנגרים ומציירים על קוביות עץ, מדביקים עם הנסורת ועוסקים בנושאים שבאים מהילדים. למשל: אחד הילדים יכול לשאול על פטריות מהסיפור "ילדי היער" ונחקור עליהם, או שילד יכול להוביל בקול או תנועה את שאר הילדים למשחק או התעמלות. הם עושים את החוגים. אצלינו זה בא מבפנים. אם לא היתה לשם הזה קונוטציה שלילית אולי הייתי בוחרת בשם: פנימיה.
המילה גן (גינה) מוצאת חן בעיני כי רב היום אנחנו מטיילים ועל הדשא, אבל אנחנו לא גן רשום ומוכר עם סממנים של גני ילדים מאירגון זה או אחר- להיפך: גאוותי היא על כך שאני ממציאה את הגן כך שיתאים לילדים שבאים לבקר בו. אני לא עובדת עם סכמות מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב בו למדתי (שני תארים, אבל מי סופר : ) ולא עם שבלונות מגנים קודמים בהם עבדתי שנים רבות, אלא מתאמצת לברוא/ ליצור יש מאין משהו חדש שיוזן מהחינוך הקיבוצי, האפור, האנטרופוסופי ומעורבות ההורים בהם התנסיתי- כדי לתת את הכי טוב שאוכל.
המסגרת תתאים את עצמה לילדים ולא הילד יתאים את עצמו לשיטה!
עוד הבדל: הקליטה תהיה בנפרד- כל אחד בזמן שמתאים לוורק כשילד מרגיש בבית פה- יש מקום לילד חדש להקלט. וגם- אין אצלנו טיהור באקונומיקה של כל דבר שהילדים נוגעים בו ולכן הילדים הם במרכז ולא מסדרים את הפעילות שלהם כך שתתאים לסידור ונקיון הגן שיראה מבריק כשההורים מגיעים. הבית שלנו מצויין לילדים, אבל לא מצטיין בניקיונות. סתם בית- עם קצת אבק על הספרים. מומלץ לשלוח בגדים נוחים שאפשר למרוח בבוץ. יש אוכל טרי שאני מבשלת בעזרת הילדים. אין טלביזיה! יש מוזיקות מדליקות שאספתי בטיולי בעולם ואפשר לקפוץ על הספות בסלון כמו בג'ימבורי בעצם- זה ממש ממש לא דומה לגן עיריה. התקן בגיל של פיצקה הוא 35 ילדים על גננת ומטפלת. לילדה בת 3 ומשהו אין הרי סבלנות לחכות ש- 34 הילדים האחרים יספרו מה עשו בשבת אז הם פשוט מושתקים. בעיני זה עצוב ואני שמחה שיש באפשרותי למצוא פיתרון לילדה שלי.
וברמה יומיומית: אנחנו שישיה, מטיילים כל יום ולומדים תוך כדי עשיה שגרתית מסקרנות ויצר משחק טבעיים. למשל: מגדלים, מכינים ומחסלים את ארוחת הבקר שאוכלים בפיקניק במקום נעים בפרדס. תוך כדי פוגשים חמור, ציפורים בקן וארנבים ומשתוללים בין העצים. אם מישהו נשרט אפשר לעשות צחוקים כאילו שמזמינים אמבולנס ולהמציא מזה סיפור והצגה. תוך כדי ריפוי אפשר כבר לעשות נעימים עם הצמר גפן על היד או הלחי ולהשוות למגע של חול, נוצה שמצאנו בטיולון ושל ענף. מריחים ומנחשים בעיניים עצומות, אוספים פקאנים וסופרים כמה יש, מסדרים בשורה, עיגול, לפי גודל וכו... אצלנו מותר לצייר על כל הקיר וממש ממש מקסים לראות ילד עם צבע פנדה בכל יד עושה עיגולים עצומים ולומד תוך כדי עירבוב שמאדום וכחול יוצא סגול למשל. אצלינו אם מישהו רוצה לנמנם על ערסל כמו בסיפור על גן גורים (ההשראה שלי), או לבכות באמצע היום הוא מוזמן מאד. כשמישהו בוכה אני מחבקת ושותקת כי ככה אני רוצה שיעשו לבת שלי וגם לי. זה כמו להשאיר את הילד אצל חברה כמוך, שסומכים עליה. מותר וכדאי לדבר בזמן הארוחה ולשחק עם האוכל! ככה לומדים. (אח שלי נהיה מזה קונדיטור). הכל בגבולות.
מה אסור?
מה שמסוכן- אש, חשמל, שקית ניילון על הראש, להחטיף מכות וכו...
ומה שלא כדאי- וזה כבר תלוי סיטואציה: כדאי לשתות מים בשביל לא להתייבש, לא כדאי לבזבז מים, כדאי לסדר כדי למצוא אחר כך, ותמיד צריך לבדוק אם זה באמת נורא קריטי עכשיו, או שאפשר לוותר, למצוא פיתרונות מעניינים אחרים- וזה בעצם הלימוד המהותי.החיים עצמם.
מזמינה פידבקים וביקורים להיכרות והתיעצויות הדדיות. תבואו- יש מלא פסיפלורות ומישהו חייב לאכול אותן! בהתרגשות- עפרה. 0528717905.

מקווה להחליף רעיונות עם קבוצות דומות בארץ ולעבוד יחד. בהצלחה לכולנו.

וכיצד הדף הזה עומד במדיניות הפרסום
אמנם ההזמנה לפסיפלורות מפתה עד מאוד אבל בכל זאת...

אז נעשה פה רגע סדר (בכדי שגם המסודרים יוכלו להרוויח ממה שיש פה, בלי להרגיש שזה על חשבונם, חס וחלילה) מדובר על שני דברים שונים שיש בינהם קשר: האחד הוא פתיחה חגיגית של מסגרת מיוחדת שאני יוצרת בביתי, והשני- רצון לעודד, לקבל פידבק, לתמוך ולהיעזר בעוד קבוצות כאלה שיקומו (אינשאללה) בכל הארץ ושכל אחת תתאים את עצמה למי שיפעיל אותה (הלו- יש גברים בחינוך?), לילדים שיהיו בה ולהוריהם. מאחלת לכולנו בהצלחה בדרך הלא קלה הזאת ומקווה שבעוד שנתיים גן טבעי יהיה מושג שגור ומוכר שיקבל גושפנקא לגיטימית כמו שקורה עם לידות בית, הנקה ממושכת ומזון בריא - כל יום קצת יותר.

יאו- זה קורה! רק העזתי להציע וישר התעניינות כזאת! היום באו להכיר וכבר אני רואה את זה מתחיל בקרוב והלוואי שיהיה לפיצקה טוב עם זה ופתאום דיבורים על ביטוח לילדים והחלטות פראקטיות ובעיקבותם השופינג הבלתי נמנע: מטהר מים, מקומות איחסון, כדורים. איזה כייף לי. בדיוק את זה רציתי. עוד לא הספקתי לארגן וכבר אין לי סבלנות, כמו ילדה קטנה- בא לי להיות בתוך השגרה של זה פועל. אני מגשימה את חלום חיי ברגעים אלו. יולולו...
זה עדיין בשלב האופוריה. מבטיחה קיטורים ויללות בהמשך. השארו איתנו לפרקים הבאים שאחרי הפרסומות. יהיה מעניין. מוזמנים גם לדף הבית האישי שלי ואשמח לתגובות וקריאות ביניים מהקהל. מבטיחה להתייחס. היום אני פותחת את זה עם המשפחה, אז תחזיקו לי אצבעות, אני משקשקת.

מחר בערב ארוחת יומולדת 39 לכבודי במשק ברזילי ואני הולכת לספר למשפחה על המיזם החדש. מאחר וההתנגדות ידועה לי מראש- אני חוששת מאד. מנסה לחזק את עצמי ולהאמין אבל החלושס כבר פה והאפשרות שמשהו לא ילך טוב וכו... כבר היו אצלי לראות את הגן והלכתי לביקור בית להכיר ילד אחד אפילו- אבל עדיין אין גן ומה אם אני דופקת לפיצקה את השנה והיא תפסיד חומר לבגרויות : ) טוב שיש לי את הדף הזה לעשות סדר בראש ולהתכונן. אם יש למישהו הערות תומכות- זה הזמן ואל תהססו.

שוב, בהצלחה

בהצלחה, לא הבנתי את המיקום בארץ?

תודה מאד.
בבצרה, ליד צומת רעננה.
אשמח לקשר עם הגננת שלהם.
עבר יותר בקלות ממה שחששתי שזאת הפתעה לטובה.
פרסמתי בקואופ האורגני שלנו וסיפרתי למכריי אבל אשמח לרעיונות על איפה מפרסמים פה באינטרנט באיזור. מישהו יודע?

נשמע רעיון טוב. וכמה ילדים בקבוצה? יש אתך מבוגר נוסף? רק את? יש אצלנו (חרות) לוח מודעות, אפשר לתלות שם מודעה אם תרצי . בהצלחה

תודה, פלונית- זה רעיון טוב. בקבוצה בתי בת 3.9 ואני מזמינה עוד חמישה ילדים . תפתחי דף בית שנראה מי את.

יש אצלי בבבית עכשיו קיטנה שהיא למעשה פיילוט לגן, רק שההורים מכירים ומעריכים את העבודה שלי עם ילדיהם עד כדי כך שבאים מישובים אחרים במיוחד ומשוחדים מראש בעד כל מה שקורה בגננו הקטון (הילדים בוכים כשצריך ללכת הביתה וההורים נשארים ונשארים ונשארים כי כייף פה).
על הקיטנה אני מתאמנת (גם נחמן מאומן) בהתלבטויות האם עד ארבע, האם ימי שישי, אומדנים (אני מאותגרת בעינין של אומדן) וכו... העיקר שאני נהניית.
בהתחשב בעובדה שאף אחד מאיתנו לא מושלם- אני יודעת שזה הגן הכי טוב שיכול להיות וזה מחזק אותי, אבל פה בבצרה לא כולם כל כך באופנים ולא פשוט לי להסביר הכל מהתחלה כל פעם...

היינו בבית אורן וסיפרתי מספר סיפורי הענקים את "סודו של דוד הקטן" ביער. יש חרובים, אצטרובלים, נוצות מעניינות, קולות וריחות. אם יש לכם זמן לבילוי אני ממש ממש ממליצה על האיזור שם.
חוזרת לקיבוץ הקבוצה שתהיה פה השנה, בואו בהמוניכם : )

לומדת כל יום כל הזמן.
צריכה לשים לב יותר להפרדה בין האינטימיות המשפחתית לילדי הגן והוריהם שיבואו הנה.
מבקשת להיות יותר נבונה בעינין הקצאת אנרגיה }

עכשיו זה מקבל תנופה: אני מגשימה את חלום חיי, זוזו!
הלוואי שהתגובות המשפחתיות אצלינו היו יותר מפרגנות.
עשיתי מודעות מושקעות עם תמונה של אילה ובחיקה שוכב במבי (או במבה) וכיסיתי בלמינציה, יצא שווה לחלוטין ורצתי לתלות פה במכולות וישר טלפונים ואפילו אמרתי לא לאמא אחת חמודה להפליא (כי הילד שלה רק בן שנה וחודש) וחשבתי לעצמי שאם אני במצב של להגיד לא- הרי ששלומי מצויין, אבל בעייתי, כי רב הילדים מעל גיל 2 כבר בגנים. אחר כך נזכרתי שאני רוצה להתחיל רק עם ילד אחד בחודש הראשון ושחשוב שאבחר בקפידה כי זה קורה פה בבית שלי ושהקמתי את הגן הזה לכבוד הילדה שלי שהיא עוד מעט בת 4 ואני מחפשת לה חברים שיבואו. בדיוק כשנגמרו לי המודעות מצאתי 8 צמיגים קטנים של טרקטור של פעם בכחול, צהוב, כתום וירוק וישר נזכרתי שלמרות המבוכה והזיעה הכל בכיוון הנכון.
כולם שואלים אותי: אז מה תעשי עם הבת שלך בשני בספטמבר? ואני עונה: ילד נקלט טוב בגן כשהוא מוכן וזה לא בתאריך שנקבע מבחוץ וידוע מראש. הוא גם מתחיל לדבר, ללכת ולשחות בתאריך שבא ממנו, (מוזמנים להתיעץ איתי בקשר לסימנים שהם נותנים למוכנות). ולפני זה- זה פשוט לא יהיה נכון. אצלנו שני בספטמבר הוא לא חג קדוש- כי הילד במרכז.
אנחנו מתפננות אחת מהשניה על בסיס יומיומי. רב הימים שלנו הם ימי כייף ומידת החופשיות בחיינו בהחלט עונה להגדרה החופש הגדול, בלי מרכאות ובלי מאמץ ומי שרוצה להצטרף אלינו יקבל את המתנה הכי יפה שהורה יכול לתת לילדו. זה לא נשמע צנוע אבל זה באמת.
נקרעת בין הרצון לפרסם מחיר נמוך כדי להתחיל לבין מה שאני מרגישה שצריך להיות המחיר כדי לשמור על גן איכותי עם מעט ילדים, ותמחור זה לא הצד החזק שלי.
אשמח לפידבקים.
לילדי החינוך הביתי ובני משפחותיהם- איחולי המשך שנות למודים פוריות, מוצלחות ומהנות.

עובדת ממש ממש קשה להכין את הבית לילדים שיהיו בו, וחושבת לעצמי: יאו! עדיין לא נרשם אף ילד, מה, הם לא מבינים מה הולך להיות פה עוד שניה? ויש רק חמישה מקומות בסך הכל!
שוקלת לקחת נערה בזמן הצהריים. סקרנית לדעת כמה ילדים ישארו איתנו עד ארבע... אני חושבת שביום שישי אני אקח יום חופש פעם בשבועיים. מה דעתכם? אני כל כך אוהבת את ימי שישי בגן עם החלות וקלבת שבת, אבל אוהבת גם לטייל לסופי שבוע ארוכים מדי פעם כדי להתאוורר ולחזור בחשק מחודש ועם נוצות, אצטרובלים, צדפים ורעיונות שממציאים מחוץ לבית. חבל שלא מכריחים אנשי חינוך לעשות את זה- לי זה עוזר מאד.

סדר היום בגן:
משחקים בחדר
טיול בקר טוב וארוחונת בפקאנים
משחקים על הדשא
מבשלים ארוחת צהרים חמה וטעימה
מפגש שירסיפור עם הצגות ותיאטרון בובות
מנוחה ואירגון הגן
חוגים: ג'אגלינג, מדענים צעירים, מוסיקה מסביב לעולם ושילוב אומנויות

לדעתי תמיד כדאי שיהיו כמה שיותר מבוגרים עסוקים מסביב - אידאל השבט הפעיל.
בהצלחה לכם @}

למפרגנים- תודות. שנה טובה ומיתוקה.

תמשיכי כך זה נשמע נהדר אמיתי וכייפי....

למה את לא פותחת סניף ברעננה? כזה בדיוק אני רוצה, ואין פה......