בלוג בלי חיתולים

[אנונימי]

זהו דף בלוג שהוא דף בלי חיתולים

{השלישית בת 5 חודשים ושבוע
אז אתמול התחלנו, באופן לא רשמי וגם בלי הבטחות לאף אחד שאני אמשיך.... ובעיקר לא לעצמי...
כבר שבועיים בערך שהיא מתעצבנת מדי פעם. על פניו זה נראה בלי סיבה, אבל המסעדה אמרה לי שזה יכול להיות שהיא צריכה פיפי או קקי בזמן הזה. ובאמת, זה נראה כאילו היא מתעצבנת לשניה ואז זה מפסיק.
בבוקר התחלתי בכך שהורדנו את החיתול, והצלחתי לקלוע לרוב הפיפים פרט לאחד.
אחר הצהריים נסענו לחמותי, ושם היא היתה עם חיתול. (למרות שכבר שוחחתי איתה בעבר על הרעיון, וזה לא היה נשמע לה משהו זוועתי. פשוט היו הרבה עניינים ומקומות ללכת אליהם, וזה לא הסתדר).
בערב, פספסתי קקי אחד גדול בתוך החיתול. היא לא משמיעה שום קולות עשייה, ואחרי כמה זמן התוסיק היה אדום.
מיד הורדתי את החיתול ונשארנו עד הבוקר (כולל הלילה) יבשים.
כשהיא התעוררה בבוקר, לקחתי אותה לעשות, והיא עשתה באמבטיה.
5 דקות אחר כך היה לה קקי, שפספסתי את תחילתו אבל עשינו אותו בסוף באמבטיה גם.
עכשיו היא עם מכנסיים ומדי פעם אנחנו מטיילות לאמבטיה.

דבר ראשון שמפריע לה הוא כשאני מציעה לה והיא לא רוצה. היא ממש מתעצבנת.
ודבר שני הוא שכשאני לוקחת אותה לאמבטיה, היא מבסוטית מהמקום החדש והדברים החדשים שיש בו ולוקח לה זמן עד שהיא משחררת.
שמתי לב גם שיש לפעמים מרווחים של 10 דקות בין פיפי לפיפי (כמו זה בבוקר כשהיה עם הקקי) ולעתים שעה.
נורמאלי?

בעניין הלילה: שמתי לב כבר כמה חודשים (בגלל חיתולי הבד) שהיא יבשה, אלא אם כן התעוררה לינוק.
הלילה בגלל התוסיק האדום מהקקי, השארתי בלי חיתול ובלי הגנה (זו היתה קצת טיפשות מצדי) והיה מצויין.

ופתאום אגב, לבן זוגי זה נשמע הגיוני...
הוא כבר לא חושב שזה משנה איפה הפיפי והקקי נעשים, בעיקר אם מנקים אחרי...

תגובות:
אמא (14.02.2003 14:31):
אני מכירה את התופעה ומזדהה איתך אבל בכל זאת שאלה:
לא איכפת לך שהילדה עושה קקי באמבטיה?כי אני אישית לא חושבת שזה יכול לפתור ולעזור לה להיגמל..

בשמת א (14.02.2003 15:41):
אמא, אני עונה במקום:
זאת תינוקת בת חמישה חודשים.
הגעתי למסקנה שזה לא מחנך בגיל הזה לעשות באמבטיה... (אם כי שלי מוכן כבר רק בסיר, אבל הוא התחיל מלידה).
והכי חשוב:
זה לא נועד "לעזור לה להיגמל". זו לא המטרה של גידול ילדים בלי חיתולים. המטרה היא לגדל אותם בלי חיתולים, עד כמה שזה נשמע מוזר. שלא יבוססו בהפרשות שלהם, בלי שמקשיבים להם ועוזרים להם לעשות בבית שימוש כשהם צריכים. זה על רגל אחת. חייבת לקחת אותו לסיר אז ביי.

בשמת א (14.02.2003 15:43):
מה שנוח באמבטיה, כמו בחיק הטבע, שלא צריך "לכוון ולקלוע". ושהאמא יכולה לעמוד, ולא צריכה להתכופף. זה מאוד עוזר. לנוחיות של המטפל, אני מתכוונת.

[אביב_חדש*]

לעתים אני יושבת על שפת האמבטיה והרגליים נשענות על השפה שממול, והיא עושה את צרכיה.
היום הכנסתי את הסיר שהיה של הגדולים הביתה, והיא עשתה כבר פעמיים קקי ופיפי שם.

בצהריים כשהלכנו לישון היא היתה מאוד לא רגועה. חשבתי שאולי היא צריכה לעשות משהו, אבל לא הייתי בטוחה. לקחתי אותה לאמבטיה והיא עשתה שם פיפי. גם לא הייתי צריכה לחכות הרבה.

[אביב_חדש*]

בהתחלה תהיתי כמה זמן לחכות. אחר קיבלתי תשובה. אם חיכיתי מעט מדי, כשהתיישבתי על הספה/כסא היא עשתה.
עכשיו אני יודעת שזה דורש דקה +- ועכשיו אחרי יום, לעתים היא משחררת מיד.
אני מאושרת...

[אביב_חדש*]

אתמול בערב הלכנו לקפה-שישי בקיבוץ, היה נחמד מאוד פרט לכך שהשלישית היתה עם חיתולים וניחשתי מתי היא צריכה לעשות.
הבוקר היא התעוררה קצת מצוננת ועד עכשיו היו כבר 3 פספוסים שלי.
האם זה קשור לצינון? אולי...
קראתי שוב את הרשימה של בשמת מהגיליון האחרון של באופן לפני ששלחתי ל-סבא יואל שמתעניין וגיליתי שבשמת מדברת על תינוק בריא. האם מדובר בתינוק בריא באופן כללי (נגיד מחלה מולדת) או אולי במחלה עונתית כמו הצינון?
היו כמה התעצבנויות שלה והיא עשתה בסיר והיו כמה שבהן לא היתה מוכנה לעשות בסיר או באמבטיה.
הרגשתי שההתרגשות שלי מאתמול היתה קצת מוגזמת...

תגובות
בשמת א (15.02.2003 13:17):
כמה תשובות:
ראשית, כן זה קשור לצינון, מנסיוני ומנסיונם של אחרים. כשהם חולים הם בעצמם מאבדים קצת שליטה ולכן לא מאותתים כמו קודם.
לגבי תינוק שיש לו מחלה מולדת - זה תלוי איזו מחלה. יש בוודאי מחלות שבהם תהליך השליטה על ההפרשות יהיה ארוך וקשה יותר, ומחלות שלא. אני התכוונתי לשני הדברים, אבל בעיקר ב"סתם מחלה" כמו צינון.

הרגשתי שההתרגשות שלי מאתמול היתה קצת מוגזמת...
אני דווקא לא מסכימה, אבל על זה אני יכולה לומר שני דברים: האחד, שבדיוק כמו שכתבתי במאמר, אחרי יום טוב יכול (ומשום מה גם צפוי....) יום מלא פיספוסים. והשני, שאחרי שאנחנו "משוויצים" בפני עצמנו על ההצלחה שלנו - הקטנים מתנקמים בנו ופתאום מקלקלים את השורה. לא מבינה איך המנגנון הזה פועל, אבל גם הוא כבר תואר בספרים, וגם יונת ואני ואחרות נוכחנו בזה על בשרנו
במאמר שלי כתבתי שיש פיספוסים בגיל הזחילה, בגלל הלחץ על הבטן - ובכן, עכשיו שהוא מבלה המון על הבטן כי הוא כבר מתהפך לו להנאתו ומנסה לעשות תנועות זחילה, אני ממש רואה שיש פיספוסים בזמן הזה. כבר עכשיו, בגלל הלחץ על הבטן, עוד לפני הזחילה, בורח לו בלי איתות, ואני צריכה לשים לב ולקחת אותו אחרי עשר דקות בערך לסיר. אז שימי לב והיכוני, שהרי גם הקטנה שלך בגיל הזה.

יונת שרון (15.02.2003 21:13):
נשמע שהולך לכן יופי!
לגבי מחלות: אני יודעת שאצל ילדים גמולים זה משפיע, אז הגיוני שגם אצל תינוקות זה יהיה כך -- התחושות בגוף משתנות.
לגבי המרווחים המשתנים: גם אצלנו זה כך. בבוקר כשהוא משחק על הרצפה זה יכול להיות כל 10 דקות; בצהרים לרוב פחות. כשהוא במנשא ואני בתנועה, הוא יכול לא לעשות במשך שעות גם אם הוא ער. אבל ברגע שאני נעצרת... נו טוב, צריך לזכור להוציא אותם בזמן!

[אביב_חדש*]

לסיכום היום:
ארבעה פספסים, יותר פיפי בבוקר, פחות אחה"צ ועטד פחות בערב.
אם אני מציעה והיא לא צריכה אז היא מיישרת את הגב ומוחה.
ולבנות צריך לנגב אחרי פיפי, לא כמו אצל בנים...
אני חושבת שהיא מרגישה שיש ממנה ציפיות ולכן היתה קצת לא רגועה אבל אני נותנת לה זמן להסתגלות.

[אביב_חדש*]

היום יצאתי לטיול ב 10:30 ועד 13:00 בלי חיתולים. אני נדהמתי מהאומץ שלי אבל גם קצת נבהלתי שאולי זה מוקדם.
למרות שהצעתי לה פעמיים פיפי, היא עשתה רק בסוף הטיול בדשא ליד הבית. וואו, איזו כמות...

נזכרתי להוסיף: במקום חיתול להחלפה, לקחתי איתי מכנסיים להחלפה. כמובן שלא הייתי צריכה אותם...

תגובות:
בשמת א (16.02.2003 13:19):
כמו שיונת כתבה: במנשא היא היתה רגועה, ועשתה רק בסוף.
גם שלי מתנהג ככה. בצהרים שעות הוא לא צריך.

[אביב_חדש*]

מאתמול אחה"צ בכל פעם שאני מנסה לפשפש היא מתעצבנת. מתחילים בסיר ועוברים לאמבטיה. אבל זהמעצבן אותה עוד יותר.
חשבתי לי שאולי היא פתאום הבינה את העקרון ונמאס לה לשתף פעולה...
והבוקר פספסתי קקי...

תגובות:
עדי יותם (17.02.2003 23:53):
אם זה מנחם אותך, גם הקטנצ'יק (שגדל בחיתולים) עבר תקופה כזו, כשהייתי לוקחת אותו לסיר בבקרים, בגיל שנה בערך. הורדתי מינונים וסייגתי התלהבויות, ואחרי חודשיים-שלושה זה חזר. בקיצור, יכול מאוד להיות שאולי זה שלב חולף.

[אביב_חדש*]

אז משלשום אני עוקבת אחרי הדפוס הזה. גיליתי שלעתים היא פשוט מתנגדת למרות שהיא צריכה. שניה אחרי שאני מפסיקה להציע לה, היא עושה.
אני החלטתי שאני לא נלחמת. מציעה פעם אחת, ואם לא, אז לא.
קשה לי לתת את כל הקשב כשהילדים הגדולים בבית אז כשהם כאן היא עם חיתול או שהיא עושה עליי (תלוי בכמויות הכביסה שבארון).
הרבה יותר קשה לי להלביש לה חיתולים (וכזכור לכם, אנחנו משתמשים בר"פ) מאז שהתחלנו, לכן אני מוכנה לרוב לספוג פיפי (והיום בבוקר גם קקי) מאשר לשים חיתול.
אגב, בסיר היא מתעצבנת יותר מאשר באמבטיה או בשירותים.
בכמה מן הפעמים שלקחתי אותה לאמבטיה או לסיר והיא לקחה איתה איזה רעשן, היא יכלה להתרכז יותר בפיפי/קקי מאשר להתעצבן.
בסך הכל, היא מרוצה מאוד כשהיא ערומה או רק עם מכנסיים מכיוון שהגוף שלה חופשי.
אני לא יודעת אם זה קשור או לא, אבל היא פתאום התחילה להתהפך מהבטן לגב בנוסף לגב-בטן שכבר עושה חודש או יותר.
אין לי ספק שזה טוב לה, אבל היום אחרי שהתעצבנתי שטרטרו אותי כל כך בשביל הקלטת של הלידה בבית ובסוף לא הראו כלום היה לי יותר קשה לתפוס פיפי.
אני יודעת שאני צריכה הרבה שקט פנימי (שמן הסתם יש ליונת, בשמת ונהר שליט) כדי שהיא תהיה בלי חיתולים, ולא תמיד יש לי.

תגובות:
יונת שרון (20.02.2003 00:41):
גם אצלי קורה הרבה פעמים שהוא מסרב לעשות כשיש לו (למעשה רוב הפעמים -- בגלל רוב הזמן הוא עם חיתול).
רעיון שעלה לי בקשר לזה ועוד לא הספקתי לבצע: להתקין על מכסה האסלה פעלולון, ולשבת איתו על האסלה "הפוך" -- עם הפנים לכיוון מכסה האסלה המורם. אם את מחליטה לנסות את זה, תספרי איך הולך.

תמר (20.02.2003 09:47):
גם אצלי, לאחר הצלחה,(סיפרתי על כך בדף של לגדל ילדים בלי חיתולים) יום למחרת- הקטנה סירבה לכל מה שקשור בכלל לפיפי. החלטתי להוריד הילוך, ולהשאיר את הפישפושים שלאחר שנת הלילה ולאחר שנת הצהרים בלבד.
עכשיו היא לאט לאט חוזרת לעניין. (אבל אל תספרו לאף אחד)
ומגיע לנו מזל טוב- ביום שישי חגגנו לה יומולדת שנה.

יונת שרון (20.02.2003 18:03):
מזל טוב!

[אביב_חדש*]

עברו שבועיים. התאפסנו על הדרך שלנו.
בלי חיתול בלילה, ואחר כך מיד פיפי באמבטיה/סיר/שירותים. אין פספוסים. גם אם היא מתעוררת באמצע הלילה לינוק (נדיר), היא לא עושה פיפי. כנראה ההתעוררות לא מספיק חזקה.
כמובן שאם היא הולכת לישון באמצע היום, אני מורידה את החיתול ומיד בסוף השינה, היא עושה פיפי בסיר/שירותים/אמבטיה.
במשך היום היא עם חיתול רב פעמי ובלי כלום לסירוגין. כשהילדים מגיעים קשה לי מאוד להקשיב לה.
בערב, כשהפיפי מתמעט מאוד, מורידים את החיתול, וגם אם יש פספוסים, הם לא כל 15 דקות, אלא פעם בשעה. אני מסוגלת לעמוד בכמות הכביסות הזו.
הנסיגה שלנו היא בעקבות ההתנגדות שלה לשחרר את הפיפי ברוב המקרים. כלומר, היא רוצה פיפי אבל לא מוכנה בשום מקום לפי הזמנה שלי.
אם אני מציעה לה והיא לא רוצה, היא לא מתעצבנת. רק אם אני מציעה לה והיא צריכה, אז היא מתעצבנת.
לצערי, כנראה פספסנו את חלון ההזדמנויות שעליו בשמת א. בפעם הבאה, נהיה חכמים יותר.
בינתיים, נחמד לנו ככה.

[אביב_חדש*]

אני חייבת לעדכן שאיכשהו הכל הסתדר, והיא מוכנה להיענות לבקשות שלי לעשות פיפי, גם אם טעיתי והיא לא סימנה שהיא צריכה.
אני חושבת שהיא צריכה, מציעה לה, ואם היא לא צריכה, היא עושה קצת, אבל תמיד עושה.
אני מרגישה שזה הצד שלה בקשר. היא נענית לבקשות שלי, באותה המידה שאני נענית לבקשות שלה לקחת אותה לעשות.

בינתיים, בסביבה הקרובה, העניין עושה הדים, והרבה אנשים מתפלאים ומרימים גבה, אבל אני מרגישה שאני עושה את הדבר הנכון עבורינו.

תגובות:
בשמת (08.03.2003 13:06):
איזה יופי! וכבר מזג האוויר נעשה קייצי כמעט, ותיכף נוכל להשאיר אותם חצי עירומים!

[אביב_חדש*]

בימים יפים, אנחנו יוצאות לרבוץ על הדשא, והיא חצי ערומה. בבית, מכיוון שהבידוד מצויין ולא קר אצלנו גם בלי לחמם, אז היא חצי ערומה, או עם חולצה ארוכה של אחיה הגדולים.

[אביב_חדש*]

אוףףף
אתמול, פרט לבוקר, בו עשתה שני פיפים רצופים, בכל פעם שראתה את הסיר/אמבטיה/כיור/שירותים או את התנוחה, היא התעצבנה עליי. כל הפיפים היו על השמיכה/מנשא/שטיח/עליי מזל שהכל מתנקה ומתכבס. בערב שמתי לה חיתול (ר"פ) כשהיו לנו אורחים והילדים היו בהשתוללות אחת גדולה ובלתי נגמרת ודרשו תשומת לב מירבית. הבוקר, הכל מתחיל מחדש, נראה איך יילך היום.

[אביב_חדש*]

היום נסענו למסיבת פורים בקיבוץ של חמותי. עקב הפריחה שיש לה (ראו אצל יונת שרון הודעה מאתמול) נסענו בלי חיתולים וסמכתי על זה שיהיה בסדר בחוץ, על הדשא ובין העצים. זה כמובן הוכיח את עצמו, אבל נהיתה עליה לרגל...
הפריחה נעלמה פחות או יותר, ואני שמחהשלא היו לי פספוסים פרט לזה שבאוטו בדרך.

לפני שנסענו, אש"ש, שהיא מעריצה של העניין, אמרה לי שהיא סיפרה על הבלי-חיתולים ליועצת החינוכית בקיבוץ (אש"ש עובדת בבית התינוקות בקיבוץ) והיא חושבת שזה שלילי ולא טוב לתינוקת... אש"ש אמרה לה שהיא חושבת שזה נפלא אם זה נעשה כמו שצריך. גיחכנו ונסענו...

תגובות:
ציפי (23.03.2003 01:41):
בסין יש פתרון נחמד לבלי-חיתולים. התינוקות לובשים מכנסיים מיוחדים עם פתח רחב באזור הנחוץ, כך שאפשר לראות פעוטים לבושים בשכבות של גופיות-חולצות-סוודרים בחלק העליון ומכנסי-טוסיק-בחוץ בחלק התחתון. אולי הטוסיק מפתח רגישות לקור כמו של הפנים.

אביב חדש (23.03.2003 01:49):
ציפי - השכנה שלי, מעצבת אופנה, נוסעת כל כמה חודשים להונג קונג וסין. בפעם האחרונה היא ביקשה מהמארחת הסינית שתראה לה מקום בו אפשר לרכוש מכנסיים כאלו. בהתחלה המארחת בכלל לא הבינה למה היא מתכוונת, ואחר כך, כשהבינה, היא ממש נעלבה ואמרה לה:
No, just poor poor people... יש בעיקר בצפון סין, ולא בערים המרכזיות. אולי בפעם הבאה היא תקנה לי כאלו, בשביל הקוריוז.
הפעם הסתפקנו בכובע נחמד (לא סיני).

תמר (24.03.2003 09:21):
בהקשר למכנסים עם החור, לבלי חיתולים, ראיתי פעם סרט מזעזע על בתי יתומים בסין (בהם יש בעיקר בנות) ששם קושרים את התינוקות לכיסאות עם רגליים מפוסקות ומכנסים עם חור ומתחתם סיר. מזעזע אמרתי כבר?

קיקה (25.03.2003 11:56):
יש לי מכנסיים כאלה. (יש לי משפחה בסין...). לא נוח בעליל. אולי עם ילדים גדולים יותר. אצלי (חצי שנה) הבבה קצת נמרח על המכנסיים כל פעם שאנחנו עושים. יכול להיות שכאשר עוברים לאוכל מוצק והעניינים נהיים מוצקים יותר, אז המכנסיים שימושיים יותר. לסינים גם לא כל כך אכפת אם מתלכלך, מה שאני לא יכולה להעיד על עצמי.
דווקא אצלנו, עם התחלת הזחילה, הכל פשוט יותר. משום מה אין כמעט פיספוסים והכל ברור יותר. עושים נסיעות שלמות בלי חיתולים. בטח פתחתי פה עכשיו, לא? בכל אופן זה עדיין מרתק ומעניין.

[אביב_חדש*]

הולך לנו יופי, והכל אחלה, וגם הקקי תמיד באסלה (ואיזה כמויות... כיף שזה לא בחיתול).
אבל היא מוכנה רק בחוץ, ולפעמים, קצת קר, אתם יודעים. אני רוצה להאמין שזו הבחירה שלה, מכיוון שתמיד אני מציעה לפני גם בסיר, שירותים, אמבטיה.
בכל זאת אני לא בטוחה שזה שיא הכיף בחוץ.

תגובות:
קיקה (27.03.2003 13:26):
גם אצלי החוץ זה המקום המועדף, אם כי גם בסיר הוא מוכן לעשות בד"כ בלי בעיות. על הכיור והשירותים אין בכלל מה לדבר למרות ששם הוא עשה עד גיל חמישה חודשים. מעניין מה יהיו העדפותיו עוד חודש חודשיים....

יונת שרון (27.03.2003 15:01):
גם אצלנו הוא מעדיף בחוץ. יש בזה הגיון: שירותים בתוך הבית זה המצאה מאוד חדשה. לפני זה לעשות את הצרכים בתוך הבית היה מלכלך.

בשמת א (27.03.2003 16:29):
בכלל הם מעדיפים חוץ. גם מעניין יותר.

[אביב_חדש*]

אתמול בבוקר היא התעוררה עם החיתול (הגענו מאוחר בלילה מנסיעה והיתה לבושה בסִרְבּול כדי שאוכל להפשיט אותה תוך כדי שינה). התעוררה, ינקה, ואחרי חצי שעה בערך, הורדתי את החיתול כדי להחליף, ואופס! החיתול יבש. הילדה חיכתה שאוריד לה אותו בבוקר. איזה יופי! הורדנו, עשינו פיפי והמשכנו כרגיל.

בערב כשהיא קיטרה, אמרתי לבן זוגי שהיא בטח צריכה פיפי. היה צריך לשכנע אותו שאני באמת לא יכולה לעזוב את מה שאני עושה ולהתפנות אליה והוא לקח אותה לעשות בחוץ. שמעתי את הצהלות של זוגי מבחוץ, וכשנכנס הוא אמר לי: "אל תוותרי לי, אני צריך להתרגל..."

[אביב_חדש*]

הבטחתי עדכונים...
אני ממש מרגישה מיום ליום שיפור. בכל יום כשאני משווה לימים שלפני, אני מרגישה שיפור. כמובן שלעומת לפני חודשיים אין מה להשוות בכלל. איזו תקשורת, איזה קשב. גם מצדי, וגם מצידה.
בן זוגי חולק עליי בחלק הזה, אבל אני מרגישה שגם אם חשבתי שהיא צריכה, והיא לא באמת צריכה, היא מתאמצת לעשות "בשבילי" כאות תודה על כך שהיא יבשה כל הזמן.
אנחנו עומדים על 3 פספוסים ביום שזה לפעמים יותר ולפעמים פחות. בעיקר אני שמחה כשיש מעט פספוסים בבוקר, שזה הזמן שהיא עושה הרבה יותר פיפי לעומת אחר הצהריים.

הגלים שהנושא עושה מסביב זה מעניין בפני עצמו. אנשי חינוך שמאמינים בדרך מסויימת (שליטה בסוגרים לא לפני גיל 2-3) מרגישים קצת מאויימים בשבירת התאוריות. אין לי תינוקת מיוחדת, יש לי תינוקת רגילה לחלוטין שהקשב בעניין הצרכים אפשר לה להיות יבשה כל היום (פרט לפספוסים).
אנשים "מן הרחוב", כלומר לא אנשים שמתעסקים עם ילדים כחלק מהמקצוע שלהם, אלא הורים רגילים לחלוטין, מופתעים וחושבים שזה נפלא (כמעט כולם).

[אביב_חדש*]

בימים האחרונים אני נוסעת לעזור לגיסתי עם התינוקת שלה. יש לה פרוייקט עריכה והיא לא מגיעה אליו אם אין לה מי שיהיה עם התינוקת. אני עושה את זה בשמחה.
כשהתחלנו בלי חיתולים היא התעניינה בנושא, וקראה כאן באתר את ראשית הדף הזה, ואמרה שהיא רוצה להוריד חיתול לתינוקת (כיום בת 3 חודשים) אבל לא יודעת איך להתחיל.
בתחילת השבוע שאלתי אותה אם היא רוצה להשאיר אותה בלי חיתול ונראה איך הולך. מאז הם בלי חיתולים, התינוקת מאושרת, האמא והאבא שמחים, ונראה שזה משהו שעשו מאז ומתמיד. רק הילדה הגדולה, בת 3 שנים רוצה לעשות פיפי בכיור...

[אביב_חדש*]

אני לא יודעת מה קורה, אבל היא קצת מתנגדת שאקח אותה. היא לא רוצה כמעט בשום מקום, פרט לבוקר (ומדובר בשלושה-ארבעה פיפים רצופים עם ההתעוררות, כולל קקי אחד) ובמשך כל היום כמעט כלום. היא גם כמעט ולא עושה פיפי. אני יכולה לספור בערך 8 פיפים כל היום.

בנוסף, בשלושת הלילות האחרונים, פספוסים כאילו מתוך שינה. מגיל חודשיים ועד עכשיו, כשהיא ישנה כל הלילה, היא לא עושה פיפי. היא גם לא התעוררה כדי לבקש לעשות. פתאום, כל לילה חוסר נוחות (רק פעם אחת בלילה), שלא ברור מהו, עד שמרגישים את השלולית הנעימה.
עכשיו, כשהיא התחילה לזוז בחוסר נוחות לקחתי אותה לכיור, והיא התעצבנה עליי מתוך שינה. התיישבתי להניק אותה, ותוך כדי הנקה, שהיתה תוך כדי שינה היא עשתה המון פיפי. מה שמאפיין את העניין זה חוסר נוחות בדקה-שתיים שלפני הפיפי והרבה זמן לפני ההירדמות שהיא לא עושה פיפי.

האם יכול להיות שהשלפוחית לא מסוגלת להחזיק את כמות הפיפי הזו?
האם קץ עידן הבלי חיתולים שלנו?

[אביב_חדש*]

גם עם הינוקא היה שבוע עתיר פספוסים: שתי שיניים שבקעו בבת אחת עיצבנו אותו.
אולי זה העניין? בקעו לה שתיים לפני שבוע-שבועיים ועכשיו יש עוד כמה בדרך.

תגובות:
בשמת (25.05.2003 17:40):
אאוריקה! גרמת גם לי להבין!
פתאום היה צריך פיפי באמצע הלילה - ובאמת בשבת גיליתי 3 שיניים עליונות בוקעות בבת אחת!

אוקיי. יש לי פטנט לקטע הזה שהינוקא צריך פיפי לפנות בוקר, מתעצבן ויונק יניקות מופרעות אין ספור מתוך שינה, אבל כשאני לוקחת אותו לעשות פיפי - מתעצבן ומסרב, מתוך שינה.
לרוב עובד דבר כזה: אני מרימה אותו, קמה מהמיטה, ומתחילה לדבר אליו בשקט. אני אומרת לו למשל:
"אני רואה שאתה מתעצבן מפני שאתה צריך פיפי. בוא אני אקח אותך לאמבטיה [אנחנו הולכים תוך כדי והנה אנחנו מייד באמבטיה] והנה עכשיו תוכל לעשות פיפי ואחרי זה תוכל לישון. הנה, פיפי [ הוא כבר בתנוחה, ובדרך כלל רגוע ועושה פיפי]. יופי. פיפי. [מחבקת על הכתף] ועכשיו נעים לך ואתה יכול לישון. לישון. [נרדם עוד לפני שחוזרים למיטה]".
הרבה פעמים אין ברירה. אני הולכת איתו קצת הלוך ושוב, הוא קצת נרדם, ואחרי עוד זמן קצר שוב הוא מתחיל עם ההתעצבנויות ואז בדרך כלל מוכן לעשות פיפי.
אגב, בשעות האלה אני לוקחת לאמבטיה. הזרם כזה ענק, שעם הסיר יש פיספוסים גדולים. גם החושך לא עוזר לי, ובאמבטיה לא צריך לכוון או לראות.
בקיבוץ יצאתי החוצה, ואויר הלילה הצונן בהחלט שיכנע אותו לעשות פיפי בלי טירחה גדולה מצדי.

לפעמים הוא צריך בלילה אם פתאום קריר קצת יותר מהרגיל, בשבועות האחרונים.

משהו שמטריד גם אותי, מתוך חוסר נסיוני וזה שלא זכור לי על זה בספרים:
לדעתי, גם אצלה וגם אצל הינוקא, בגילם יש פשוט ירידה בתדירות הפיפי. בשעות שפעם היה עושה כל רבע שעה, כבר מזמן זה כל חצי שעה או שעה. בשעות שכל חצי שעה - עכשיו לפעמים פעם בשעתיים. בגלל החום אני לפעמים מודאגת שאולי זו התייבשות. לפעמים הפיפי קצת צהוב, אבל לרוב יש הרבה פיפי אחרי שעתיים, ומזה אני מבינה שפשוט נפח השלפוחית גדל, והם מעדיפים לרווח את הפיפים.

והיא התעצבנה עליי מתוך שינה. התיישבתי להניק אותה, ותוך כדי הנקה, שהיתה תוך כדי שינה היא עשתה המון פיפי.
קרה לי וזה מאפיין של "חוסר איזון".
באמת, צמיחת שיניים, מחלה, ואצלנו גם קורה כשאכלתי משהו שלא טוב לו ויש תופעות כאלה ואפילו פיספוסי קקי (בגלל שילשול מאיזה אוכל שאכלתי).

בשמת (25.05.2003 20:25):
טוב:
לגבי שאלותייך הקודמות, אסכם ואומר שלדעתי יש כאן שינויים שקורים עם הגיל לצד הפרעות שכנראה קשורות בשיניים. הנסיגות האלה גם מתוארות בספרים.
לגבי השאלה אם להמשיך או לא, לא אוכל לתת לך כל עצה או תשובה, כי הרי ההחלטה כולה שלך ונובעת מתוך רצונך מצד אחד, וקשב לרצון בתך מצד שני. מה היית מעדיפה? איך את מבינה את ההתנהגויות האחרונות?

ורד לב (25.05.2003 21:00):
יש לי שאלה, לא בקטע של לנג'ס, פשוט כדי להבין, אתן לא מעדיפות פשוט לישון בלילה ורק להניק תו"כ תנומה כשהם צריכים? כי נשמע לי שכדי לפשפש צריך ממש להתעורר כדי לגשת לסיר או לאמבטיה ואז גם אתן וגם הילדים לא ישנים. לא? תקנו אותי אם אני טועה.
ואני ממש לא מתכוונת להוריד לכן, או לנג'ס (אתן מוזמנות למחוק, או להתעלם אם לא בא לכן על שאלתי).

אביב חדש (25.05.2003 23:38):
ורד, אני רוצה להתייחס ברצינות לשאלה שלך: אני לא מתעוררת בלילה. לא כדי להניק ולא כדי לפשפש. בגלל זה זה מטריד אותי כל כך... אם הייתי צריכה להתעורר, אז אולי הייתי מוותרת על הלילה.

יונת שרון (26.05.2003 01:43):
ורד, יש כאלה שלא מוכנים לעשות פיפי במיטה, ואז הם מתפתלים או יונקים בצורה עצבנית עד שלוקחים אותם לעשות.

בשמת א (26.05.2003 10:41):
הינוקא בן 9 חודשים.
בערך מגיל חודשיים וחצי הדפוס שלו הוא כזה:

• עושה פיפי פעם אחרונה בשמונה וחצי (לפעמים אחרי, אם נשאר ער באשמתי, לפעמים פעם אחרונה בשמונה בערב).
• ישן, אבל יונק די אינטנסיבית בין תשע לחצות, וכמה פעמים במהלך הלילה - לא יודעת מתי וכמה, כי אנחנו ישנים ואני לא מסתכלת בשעון.
• בערך בשבע או שמונה בבוקר מתעורר לפיפי ראשון.

זה הדפוס, ויש סטיות. למשל, יכול להתעורר בשש יום אחד לפיפי. או עם השיניים או במחלה פתאום היה צריך פיפי גם באמצע הלילה.
בערך כמונו...
סליחה "מתעורר לפיפי" זה לרוב בצורה שיונת תיארה, בפעם הראשונה. אח"כ נרדם וישן עוד. אח"כ בהתעוררות השנייה לפיפי - כבר מתעורר ממש לפיפי.

[אביב_חדש*]

הרבה זמן לא כתבתי כאן.
אז עברו עלינו כמה דברים.
זה התחיל בנסיעה לחו"ל: חברה נתנה לי חיתולים ח"פ של טיטולים. התינוקת חטפה מהם פריחה רצינית וסבלה מאוד. החלפנו להאגיס וזה עזר. בכל לילה הקפדתי שהיא תישן ערומה ובבוקר מיד פיפי וקקי כדי שלא תשכח.
כשחזרנו לארץ, חזרנו לבלי חיתולים והיא לא שכחה כמו שחששתי. אבל מה, הג'ט לג (לקח לנו כמעט שבוע) גרם לה להתעורר באמצע הלילה, לעתים כמה פעמים, ולעשות פיפי במהלך הלילה. אחרי הלילה הראשון בו עשתה במיטה (לא סוף העולם) הכנתי לי בצד חיתול רב פעמי ושמתי לה אחרי הפיפי הראשון. לרוב היא נשארה ערה כמה שעות, משחקת, כשאני מנמנמת לידה.
עכשיו חזרנו לשגרת לילה, והחיתולים חוזרים למדף בארון...

היום נסענו לירושלים. אני נשארתי אצל חברה לכתוב עבודה ללימודים ובן זוגי עם כל הילדים נסעו לגן החיות התנ"כי. לא רציתי להעמיס עליו הרבה דברים והלבשתי לה חיתול ר"פ. בזמן שאנחנו על המחשב, בן זוגי מתקשר ואומר לי: "הבת שלך אלופה. הרגשתי שאני לא יכול להשאיר אותה עם חיתול. הורדתי, החיתול היה יבש, פשפשתי אותה והמשכנו ככה יבשים כל הטיול. הכי הרבה, היתה עושה פיפי, והייתי מחליף לה".
כל כך התרגשתי ואמרתי לו שהוא אלוף שלקח על עצמו את כל העניין הזה.
אגב, כנראה שהירושלמים לא ראו מעולם עגלול, כי כולם עצרו אותו לשאול מה זה, ואיפה קונים... הקטנה דווקא הביעה שמחה להיות שם וזוגי מספר שבשלב מסויים היא התעייפה, הניחה את הראש על התיק שהיה בעגלול וצפתה על הכל בשכיבה, מבסוטית לאללה.

תגובות:
אמא נמרה (18.07.2003 09:04):
איזה יופי זה.
עכשיו ראיתי בתחילת הדף שהתחלתן בגיל 5 חודשים. נתן לי תקווה שאולי אנחנו נתחיל עוד מעט.

[אביב_חדש*]

אני רואה שעובר הרבה זמן מפעם לפעם שאני כותבת...
מכיוון שהנושא הפך לטריויאלי? כל כך ברור לי שהיא בלי חיתולים, כאילו מאז ומתמיד היא כך.
הילדים משתפים פעולה לפשפושים, מתריעים אם הם חושבים שהיא עומדת לעשות קקי. כשהיא צריכה לעשות קקי, היא משתתקת. היא תינוקת דברנית במיוחד ולכן שתיקה פירושה קקי. גם כשהיא משחקת במשחק מעניין, היא מדברת ומקשקשת. אבל קקי נעשה בשתיקה...
הרבה יותר קל לי לעקוב ולהיות קשובה לה כשהיא עליי ופחות כשהיא זוחלת ומסתובבת.
יש מקומות שהיא כבר לא עושה, לא משנה מה. באוטו למשל, גם בנסיעות ארוכות, היא תקטר ותקטר עד שנעצור ונפשפש אותה. ואז היא מיד נרגעת.
לעתים אני ממש מוותרת, ואז היא עושה פיפי במכנסיים, ומיד אני מחליפה ליבשים.
מה שמעניין זה שהיא מודעת לרטיבות. אם היא עושה פיפי ולא הייתי בסביבה (במטבח והיא בסלון) היא זוחלת אליי, מקטרת, ומחזיקה את המכנסיים כאילו מראה לי.
עכשיו הקקי הוא רק בשירותים, מכיוון שהוא מוצק יותר, מסריח יותר, ולא מתאים לי לעמוד מעל הכיור ולנקות את כל מה שקשור לזה.

ככל שההליכה מתקרבת, אני שמחה שהיא מודעת לצרכיה, ונראה שיהיה לנו מעבר די חלק לגמילה בעקבות הגישה החופשית לסיר, ההתיישבות עליו וכו'. אני מקווה שאני לא מפנטזת, אבל זו תחושת הבטן שלי.

מקווה לכתוב יותר.

[אביב_חדש*]

לא תאמינו, גילינו את הסיר מחדש. אחרי כמה חודשים טובים שהוא היה מאופסן במחסן, המתוקה מסכימה לשבת עליו לעשות קקי/פיפי.
בבוקר היא יושבת עליו ועושה כמה ליטרים של פיפי.
אחר כך היא מסמנת שהיא צריכה קקי ויושבת ועושה.
היא גם מתיישבת עליו לבד לפעמים וקמה ממנו לבד, אז זה אחלה.

תגובות:
בשמת א (02.09.2003 19:25):
וואו, איזה מתקדמת.
הינוקא קטן (7 קילו), ולא עומד לבד, אז אני לא מנסה להכניס סיר בישיבה עדיין.

אם היא עושה פיפי ולא הייתי בסביבה (במטבח והיא בסלון) היא זוחלת אליי, מקטרת, ומחזיקה את המכנסיים כאילו מראה לי.
גם הוא, אבל הוא בלי מכנסיים אז הוא רק מקטר...

ובאוטו מבלבל אותו שאני לפעמים שמה לו טיטול. אם אני לידו והוא בלי מכנסיים אז הוא מקטר כשהוא צריך.
אבל אני לא יכולה לעשות את זה כשבעלי נוהג. הוא מתעצבן שצריך לעצור.

[אביב_חדש*]

כשאני שואלת את הקטנה אם היא רוצה לשבת על הסיר היא עושה לי "כן" עם הראש, יושבת, ועושה.
אם שמתי אותה על הסיר והיא לא רוצה, היא יורדת ממנו תוך שניה.

היום היא עשתה פיפי, כשאני הלכתי להביא משהו מהמטבח, וכשניסתה לרדת מהסיר, הוא התהפך עליה וכל הפיפי נשפח על השטיח....

[אביב_חדש*]

משהו מצחיק.
היום בבוקר היא התיישבה על הסיר מיוזמתה, בלי שנציע. כשסיימה, קמה ולקחה את מברשת השיניים של אחד מאחיה וטבלה בפיפי.
מכיוון שלא ידענו שיש שם פיפי לא נלחצנו, עד שהתחילה להתיז... המברשת הושלכה לפח, והפיפי לשירותים...

[אביב_חדש*]

ביומיים-שלושה האחרונים, כשהיא צריכה היא מביאה לנו את הסיר. לרוב היא באמת צריכה. הסיר הוא גם משחק משעשע לכן לפעמים היא מביאה ולא צריכה, אלא חלק מהמשחקים שלה.

[אביב_חדש*]

היום ביקרתי את חמותי בעבודתה (בית תינוקות בקיבוץ). הקטנה כמובן לא מפשלת, אבל הגיע אמא להניק את תינוקתה, וראתה אותי יוצאת בדיוק מהשירותים ומלבישה את הקטנה. אז שאלה אותי שאלות (הרגילות: איך את יודעת מתי היא צריכה? ממתי היא ככה?) וכנראה אחרי שהבינה שאני בצד שלה, סיפרה לי שעשתה אותו הדבר עם התינוקת שלה מגיל 8 חודשים!
איזה יופי, אה?

[אביב_חדש*]

יוווו, כמה זמן לא כתבתי כאן.
הקטנה בת שנה וחצי. עכשיו היא מוכנה כמעט רק בסיר, ואני קצת מצטערת שלא השארתי את האופציות האחרות פתוחות. בחוץ היא כמעט ולא מוכנה. היא מעדיפה להתאפק עד שתגיע לסיר ולוותר על שיח נחמד. בשירותים אחרים, אין בעיה לרוב, אבל לפעמים היא מתנגדת למקום עצמו.

אני חושבת שאני קצת קונטרול-פריק. פתאום היא אחראית לעצמה בעניין הפיפי-קקי ואני קצת עצובה שהיא לא צריכה שאציע לה. היא מתיישבת לבד, מבקשת לבד, ואפילו מבקשת תחתונים. עם התחתונים יש קטע מכיוון שאני עדיין צריכה להוריד לה את המכנסיים (קשה לה טכנית) אני שוכחת שיש גם תחתונים ואז היא עושה עם התחתונים. את הקקי היא לא מוכנה לעשות עם התחתונים והיא מתעצבנת עליי אם טעיתי ושכחתי להפשיט אותה מהם.
אחרי שהיא מסיימת, היא מתעקשת שאלביש אותה בתחתונים. הימים חמים ומבחינתי היא יכולה להסתובב עירומה, אבל מעדיפה עם תחתונים...

עוד 6 חודשים תינוק חדש ואם הכל יהיה בסדר תוך חודש-חודשיים מהלידה נתחיל גם בלי חיתולים.

[יעל*]

(-: מזל טוב ושיהיה בהצלחה!
(מקוה לעוד עדכונון עד אז...)

[אביב_חדש*]

לפני שבועיים, הלכנו לדשא שליד הבית. הקטנה הביאה איתה בובה ועגלה. אחיה הבכור וחבר שלו שיחקו קרוב. הקטנה לקחה את הבובה ועשתה לה פיפי ("אמא, בובה פיפי"). אז החבר של הבכור אומר: תראו, ליבי מחליפה חיתול לבובה. הסברתי לו שהיא עושה לבובה פיפי בדשא כמו שאנחנו עושים לה.
הוא החליף איתי כמה מבטים לא מבינים והתעקש שתינוקות לא עושים פיפי בדשא, אלא רק בחיתול וצריך להחליף להם. רק הבכור היה אדיש ולא הבין על מה המהומה (הוא בטח לא מבין מה זאת אומרת להחליף חיתול לתינוק...)

[אביב_חדש*]

רציתי לספר ולשתף שהתחלנו (שוב) בלי חיתולים. הפעם עם תינוק בן חודש וקצת. מדהים כמה זה קל יותר בגיל צעיר יותר. אני נפעמת מהקשר והתקשורת.
אני עדיין לא עושה כל היום, אלא רק בחלק מהיום, כשקל לי יותר, אבל הולך יופי, טפו טפו טפו.

[אביב_חדש*]

הולך לנו לא רע, אבל קשה לי להיות עקבית. אם אני יוצאת לטייל או מחוץ לבית, אני לא מורידה. כנ"ל בנסיעות, ולפעמים כשהילדים בבית קשה לי (ובבוקר גם ככה אני עם הגדולה, בת שנתיים, בוגרת השיטה...).
היום הוא עשה קקי תוך כדי יניקה-שינה. הופתעתי. זה מעולם לא קרה לי עם הגדולה.
כשאני מורידה את החיתול אחרי כמה זמן (רב פעמיים, אגב) הוא קצת מתעצבן ולוקח לו זמן לחזור "לתלם". מצד שני, כבר היו מקרים שהתעורר, וקרא לי עד שהגעתי לפשפש אותו.
בלילה, הוא לא עושה פיפי, אבל כשהוא מתחיל לינוק לקראת הבוקר (סביבות 4-5 בבוקר) הוא עושה המון פעמים.

[אביב_חדש*]

אצלנו, למרות שאני קוראת את הסימנים טוב במשך היום, בלילה הוא היה עושה בערך 3 פעמים, עד לפני שבועיים כשחגגנו יומולדת 8 חודשים. פשוט הפסיק לעשות בלילה. אם צריך, מתעורר לקראת 5 בבוקר, ועושים בשירותים/כיור.

[לוטם_מרווני*]

לפני שבוע, כשאדם היה בן 3 שבועות, התחלתי לשים לב לסימנים שלו. אני לא ממש בטוחה אם זה זה- אבל לוקחת אותו לכיור ואם הוא לאצריך הוא בוכה עם כל הלב- מתעצבן ממש. ואם הוא צריך הוא מתרווח, נינוח ותוך 3-4 דקות- משחרר. לפעמים PP, לפעמים קקי גדול.
ביומיים האחרונים החיתולים (ר"פ) 99% יבשים והכל יוצא בכיור.
אני נורא שמחה כל פעם שיוצא, ושמתי לב שינוקא לא מוכן לעשות קקי בחיתול. הוא בוכה ומקטר ורק כשמגיעים לכיור ולתנוחה הנכונה- הוא נירגע ואחרי דקה שתיים משחרר.
כבד לי להחזיק אותו ככה, הגב מתחיל להראות מצוקה. אני מקווה שעם הזמן משך ההמתנה לשחרור יתקצר.
האיש לא נלהב מהשיטה, אצלו הילד עושה בחיתול (האיש בד"כ שם לו ח"פ כי הר"פ מעיק עליו:-P) ואחרי ח"פ הילד לא מאותת כשיש לו יציאה בדרך- כנראה הח"פ סופג ניפלא וזה לא מפריע לו...
אז בעצם כרגע זה השיגעון שלי, והנטל שלי, והשמחה שלי שמצליח. הפספוסים נכנסים למכונת הכביסה, אני לא משאירה את ינוקא ערום אלא עם חיתולי בד ר"פ או טטרה.
בהלילה יש בעיה- אם הוא מחרבן בכיור- הוא מתעורר ולא נרדם. אם הוא מחרבן בחיתול הוא נרדם בחזרה מיד בתנאי שלא מחליפים לו. כשאני עיפה מדי אני מוותרת על הכיור, ושולחת את האיש להחליף ולטייל בסלון עם העירני... ואם אני ממש עיפה, אני מוותרת גם על החלפת החיתול אחרי הקקי.
אבל הלילה ינוקא עשה בכיור, ונרדם 15 דקות אח"כ, עלי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ואם הוא צריך הוא מתרווח, נינוח ותוך 3-4 דקות- משחרר
3-4 דקות זה המון, לא?

[לוטם_מרווני*]

בהחלט המון. יותר מדי!
תובנה חדשה. הוא משחרר אחרי שאני אומרת לו: "פיפי- קקי"!
מה לעשות שלוקח לי 3-4 דקות עד שאני נזכרת להגיד?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יש לו סבלנות, לקטן שלך.

[לוטם_מרווני*]

והנה אנו אחרי הקקי של 4 וחצי לפנות בוקר. ערים:-(
יש שיפור- אני אומרת והוא מבצע, בערך חצי דקה אח"כ.
לאחר שקראתי את כ ל הדפים בנושא, אני תוהה מה יהיה מחוץ לבית והאם הבכיות שלו בנסיעה הן בעצם קריאה לעזרה לשחרור הצרכים...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

והנה אנו אחרי הקקי של 4 וחצי לפנות בוקר. ערים
סיפור חיינו!
טוב, אני לא הוגנת. בד"כ זה קורה ב-5. לאחרונה זנחנו את הכיור ואנחנו עושים בשירותים הגדולים (קניתי ישבנון אבל עדיין לא פיצחתי את הלוגיסטיקה, ונראה לי מסובך להתמודד עם זה בשעות שאני חצי ישנה).
.
אגב, אחרי הקקי אני פשוט נמרחת חזרה על המיטה ונותנת לו לשחק חופשי בחדר, לזחול עלי ו/או להתגלגל על המיטה. איזה 40 דקות לפני שאני מצליחה לקום.

[פלפלית*]

הנסיכה בת חמישה שבועות.
אתמול מצאתי סוף סוף את האתר שלכם, ומוצא חן בעיני הרעיון הזה. בפורום "הנקה" של תפוז. כיוונו אותי למחשבה שזה שהיא מתפתלת, בוכה, מתעצבנת ובועטת תוך כדי יניקה. זה כנראה בגלל שהיא צריכה לעשות.

חקרתי, בדקתי, ניסיתי להשאיר אותה בלי טיטול במשך הנקה וראיתי שזה נכון.

קפצתי על המציאה, והחלטתי להרגיל אותה "בליטיטול".

אבל, איך עושים את זה??
היא עושה תוך כדי יניקה במנות מאוד קטנות (בקושי מלכלכת את הטיטול) וגם שתן זה כך, אם כי שתן היא נותנת בזרמים יותר רציניים, אבל ממש תוך כדי יניקה. מה שקורה- אני מזהה את הצורך לפי ההתפתלות אבל לא מצליחה לנתק אותה מהשד. כשאני כבר מצליחה, ומעמידה אותה מעל הדלי שהכנתי לי ליד המיטה, היא בוכה וצורחת ולא עושה. ברגע שאני מחזירה לה את הטיטול, כנראה היא מרגישה מוגנת, ואז היא עושה בהנאה.

מה עושים?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לוגיסטיקה בלי חיתולים

בעיקרון לא מנתקים בכוח מהשד כדי לפשפש. האלופות מפשפשות תוך כדי הנקה, לתוך קערה שמונחת מתחת. אני מעולם לא ניסיתי: בזמן הנקה הסתפקתי בחיתול בד שהנחתי עליו, רופף, כדי להגן מפספוסים.