בבית בצעדי תינוק

[וי_ג'י*]

אני הרבה שם כאן. היו שנים שיותר והרבה והמון, והיו שנים שפחות וכמעט ולא.
בשלב מסוים היה לי קשה עם סוגים שונים של תגובות, והחלטתי שאני פשוט לא אשתתף בדיונים.
עכשיו אנחנו סוף סוף לקראת חינוך ביתי.
בצעדי תינוק לחינוך ביתי. מה זה אומר?
זה אומר שבן השמונה נשאר בבית יום או יומיים בשבוע, ואחותו בת החמש גם.
זה אומר שאני לא מטייחת את ההיעדרות לגננות ולמורות, אלא אומרת: עשינו יום חופש בבית, למדנו בבית וכדו'.

זה אומר גם שאני לא לחוצה מכל הסיטואציה ולא מבקשת יותר אישורים של אף אחד (משפחה, חברים, מורות).
אנחנו מקווים להמשיך להיות רשומים לבית הספר, ליהנות מפעילויות ההעשרה הרבות שיש בו, ובמקביל, חצי מהזמן להיות בבית.
זה אומר שיהיו שיעורים שהילדים ילמדו בבית הספר, אם ירצו. זה אומר שבשאר השיעורים לא יהיו להם ציונים או מחברות.
זה אומר הרבה משא ומתן ותפילות שהמורות והמנהלת ירצו בטובת הילד, ולא יפחדו מסידור קצת שונה.

עם השנים בנינו מערכת יחסים מאד טובה עם בית הספר. שני הגדולים שלנו עברו במערכת בשלום. השני במיוחד פורח במסגרות, בכלל לא רוצה להישאר בבית. הבכור בתיכון שלומדים בו הרבה שעות, אבל יש הבנה של המסגרת שהוא יוצא בחלק מהשעות לחוגים ולימודים משלו. הוא לא התלמיד היחיד בתיכון שלו שמשלב מסגרות באופן כזה, אנחנו ממש מופתעים לטובה.

עכשיו אני צריכה תמיכה, לכן אני כותבת כאן. כי תכל'ס יש שני ילדים בבית. שלפעמים רבים, לפעמים מתוסכלים, כמו היום, לדוגמא, כשניסינו לבנות מכונה כמו של רובי גולדברג ולא כלכך הצליח כמו שרצינו (עדיין).
ברוך ה', בזכות השנים שהיינו במסגרות יש לנו תשתית חברתית איתנה, ולכן לפחות הפן הזה לא מטריד אותי.

פווו, בצעדי תינוק...שולחת...

[תפילה_לאם]

מזל טוב!

[יולי_קו]

בהצלחות רבות!

[זרח_הפרח*]

בהצלחה, לאט לאט.

[בשמת_א*]

מקשיבה (-:

[וי_ג'י*]

תודה על הברכות.

השבוע צפויים לנו שלושה ימים בבית עם שלושה ילדים, אולי ארבעה (מקווה). כבר יש הרגשה של שחרור באויר. אחר הצהרים הלכתי עם שני הצעירים לסרט, והיתה ממש ברגשה של חופש.
באחד הימים השבוע שמתוכננים להיות בבית, אני עובדת שעתיים. אולי הם יבואו אתי. אני מדריכה במוזיאון קטן, והם כבר די מכירים את המקום.
נראה גם איך יגיבו במקום העבודה.
העיקר שאני לא חוששת מזה, יותר סקרנית לראות איך דברים יסתדרו ואיך נצליח לגרום להם להסתדר.
חברה שאלה אם אוכל לעזור לה מחר בהסעות. כתבתי לה שהילדים ישארו מחר בבית, כי נמאס לנו מבית הספר. ככה בפשטות, בלי לטייח או להמציא תירוצים.
הרגשה מאד טובה, להית אמיתית ולא להסתיר.

[וי_ג'י*]

קצת מסתבכת בלי לתת שמות לילדים, אז לבכור נקרא בכור (בן 15) , לשני נקרא שניאור (בן 11) , לשלישי נקרא המופלא (בן 8) ולרביעית - הבת (5).

בבוקר הייתי בגן עם הבת, העברתי פעילות בקשר לל"ג בעומר. היה מאד נחמד. היא בחרה להישאר ושאאסוף אותה בצהרים.
הבכור במסגרת שלו, ואחר כך עם החבר'ה.
שניאור והמופלא נשארו בבית. שניאור קרא ותכנת אפליקציה, ועשה מטלות לימודיות במחשב (שהמורה נתנה באתר של משרד החינוך). המופלא קרא וקרא וקרא, כדרכו, ואז התיישב על המחשב כדי להמשיך לכתוב את הסיפור שהוא כותב כבר כמה חודשים. סיפור אחד הוא כבר סיים, ואז הוסיף לו איורים והדפסנו אותו. עכשיו הסיפור השני בסדרה. תוך כדי הוא חוקר את השפה - מתי משפתמש במילה כזו, האם צריך י'? האם צריך לנקד? יש איזו כספת בסיפור, אז ישבנו ללמוד על סוגי מנעולים, ובדקנו איזה סוגים יש בבית שלנו. את כל זה אפשר לעשות גם אחר הצהרים, אבל כשעושים את זה בבוקר, יש לזה איכויות אחרות.
אחר הצהרים אנחנו הולכים עם סבא להפנינג שחמט.

[תפילה_לאם]

יו, איזה כיף לכם!

אהבתי מאוד את העיקר שאני לא חוששת מזה, יותר סקרנית לראות איך דברים יסתדרו ואיך נצליח לגרום להם להסתדר.

[פ*]

לא חבל שהילדים לא יקבלו תעודת בגרות ולא יהיו להם חברים הם יהיו מבודדים ואומללים .
אני אהיתי בחינוך ביתי וסבלתי.

[יונת_שרון*]

שלום פ,עצוב לי שסבלת. לי יש ארבעה ילדים בחינוך ביתי, ויש להם חברים, לא מבודדים ואומללים, ולגדול גם יש תעודת בגרות. אני מאחלת ל-וי ג'י וילדיה שגם הם ימצאו דרכים לשמור על קשרים חברתיים ופעילויות אינטלקטואליות.

[וי_ג'י*]

אפשר למחוק את הדף. לא בטוחה שעשיתי זאת אי פעם.

התחלנו שנה חדשה והתחלנו אותה במסגרות. עברנו תהליך מאד מעצים עם החינוך הביתי בשנה שעברה, ועכשיו אנחנו בהתחלה חדשה במערכת חדשה.
היינו חייבות לנסות, כדי לדעת שזה עבטרנו זה כבר לא מתאים. העיקר שהלב שלם.