אמהות בחינוך ביתי

[נעוות_המרדות*]

פתחתי עכשיו דף חדש, קשר קהילתי, והתחלתי לכתוב בו את המשפט הבא, אגב העלאת הנושא של הקשר בין האמהות (כי התחלתי לכתוב "ההורים" וראיתי שאצלי לפחות, אלה תמיד הנשים שאני נפגשת איתן, קובעת איתן, מגיעה אליהן. גם אם אצל חלק מהן יש בהחלט שני הורים בחינוך הביתי):

ויום אחד אני גם אפתח לדיון את הבעיה שלא-מדברים-עליה, הבעיה של להיות אמא בחינוך ביתי כשאולי לילדים יש גם אבא, שאפילו גר בבית ונשוי לאמא שלהם, ואולי באופן פורמלי או נומינאלי או בלשון רפה "תומך בחינוך ביתי" או סתם "מסכים", אבל מי ש"עושה את החינוך הביתי" הוא האמא. והיא לא תמיד מקבלת תמיכה.
לפעמים מקבלת מקלות בגלגלים.

החלטתי לקיים במקום סתם להבטיח. זה הדף.

[נעוות_המרדות*]

(יכול להיות שאחר כך הדיון יצטרף לאחד משני הדפים הקיימים שעוסקים בבעיות/קשיים של אמהות בחינוך ביתי)

[רוני.של.4*]

_מי ש"עושה את החינוך הביתי" הוא האמא. והיא לא תמיד מקבלת תמיכה.
לפעמים מקבלת מקלות בגלגלים._

באת לי בזמן...

ודווקא היום הוא לקח את הגדולות לפעילות, כי הקטנים חולים איתי בבית, אבל כמו שאני שמחה שהוא יוצא איתן קצת ועושה איתן דברים, אני גם חוששת: האם הוא יעזור להן שם, או יפריע להן? האם הוא שוב יריב איתן בדרך ויבעס להן את שאר היום, כהרגלו? ולמה זה צריך להיות ככה, שאני כל כך לא סומכת עליו...?

[כרכרה_בלי_מקלות_בגלגללים*]

אצלינו, אף אחד לא תוקע מקלות בגלגלים.
ובכ"ז, הקבלה והתמיכה אינן הובלה. וההובלה הינה הובלה.
והיושבים בכרכרה נוסעים לאן שהכרכרה לוקחת אותם. במודע ובלא מודע.

הנה, לקראת מפגש צפוי עם הרשויות,
כשהנסיבות הן כאלה שאני צריכה להסתתר מאחורי גבו הרחב וחיוכו המאיר,
ואפילו שסיכמנו בינינו מה התפקיד שלו (להיות שגריר), ומה שלי (להנהן ולשתוק).
אני משקשקת מפחד.
האם הוא לא יפלוט איזו שטות?
האם הילדים לא יריחו וישקפו את הפחד שלי?

אבל לענין הדף, לדיון בשגרה המבורכת, איך אומרים? טפו טפו חמסה שום בצל. יש לילדים שלי אבא לא רע בכלל. כל ילד וכל אמא ישמחו להודות לאל הטוב על המתנה הזאת, שהיא האבא הזה.
ורק לי יש ביקורת. רק לי לא די בכך שהוא מתבונן בילדים, מאיר לעיני נקודות חשוכות, מציע הצעות לשיפור, ונכון ליישם אותן בעצמו, רק לי לא די בכך שהוא נענה לכל גחמה שלי. רק אני מצפה, שבנוסף, יחלוק איתי את כל דעותי הראדיקליות, והשוני הקטנטן בדעותינו מערער את בטחוני המלא באיש הנפלא שחולק איתי את החיים וההורות.

כמה קשה לי לכנס את עצמי בחזרה לדף.
אם לומר זאת במילים פשוטות: אני חושבת שעם כל היות בן זוגי נפלא בכל מובן, כולל בתור אבא תומך בחינוך הביתי, אני מזדהה מאוד עם הבעיה של להיות אמא בחינוך ביתי כשאולי לילדים יש גם אבא, שאפילו גר בבית ונשוי לאמא שלהם, ואולי באופן פורמלי או נומינאלי או בלשון רפה "תומך בחינוך ביתי" או סתם "מסכים", אבל מי ש"עושה את החינוך הביתי" הוא האמא. , גם אם אני חשה באחוזים מעטים ממנה, יחסית לכותבות מעלי.

[עורכת_קהילתית*]

נשים בחינוך הביתי
בעיות של אמהות בחינוך ביתי

שני הדפים מאוד דומים לזה. לאחד? או שאת רוצה את זה בנפרד?