אמא שלי התרחקה ממני בשנתיים האחרונות עקב קשר לא בר

חשוב לציין הסיפור יישמע אולי מוזר אבל הוא אמיתי לחלוטין ואנסה לקצר אותו כמה שאפשר, לפני שנתיים אבי נפטר מהמחלה. ולאחר מכן אמא שלי שתמיד הייתה אישה חזקה ועצמאית ועובדת נפלה לדיכאון דיי כבד (תקופה ארוכה שלא עבדה והייתה במיטה פחות או יותר). שורה תחתונה היא הייתה במצב של הזקקות רצינית לעזרה. ופה אחותה הגדולה, עזרה וגם הכניסה אותה לאישפוז שעזר, חשוב לציין. (חשוב לציין שאחותה עזרה לה מאוד) ובמהלך התהליך אימי הייתה צריכה להסכים שאחותה תיהיה האפוטרופוס החוקי שלה עקב מצבה. אמא שלי היום השתקמה חזרה לאיתנה, אבל היא עברה לגור אצל אחותה, ופה מתחיל בערך מסע של השתלטות של אחותה על כל פרט בחיים שלה (ולא אין בינייהם קשר מיני לכל השואלים והחושבים). אמא שלי אהבה את העבודה שלה מאוד ואני יודע שהיא רצתה לחזור אליה, אבל במקום זה היא עובדת אצל אחותה בגן שהיא מנהלת (מה שאף פעם לא עניין את אמא שלי). וסכסכה בינינו, באופן מוחלטכך שהיום אינ לא רואה את אמא שלי בכלל. ואני לא יודע מה לעשות. אחותה שתלטנית וחולת כוח ותמיד הייתה ואני יודע שאמא שלי ממש מפחדת ממנה ועושה כל מה שהיא אומרת להץ חושבאיך להחזיר את אמא שלי לקשר איתי ולנתק אותה מאחותה?

Hש בייני לבין אמא שלי מראש ואני עובד תוך כדי הלימודים על מנת לממן מגורים, ואייני מנצל את אימי כלכלית כלל חשוב שתבינו תמיד הייתי לעזר להורים גם כאשר אבי היהנ חולה, זה ברמה שאני צריך לעזוב את הלימודים באמצע שהולכים לי מצויין כרגע, רק כי אחותה אומרת לה שאין שום סיבה שתממן אותי ועושה לה תנאים. בנוסף חשוב לי לציין כי אמא שלי רצתה לחזור הביתה לבית בו גרה עם אבא שלי שהיה בבעלותה( היום בבעלות אחותה משום שאימי חתמה על אפוטרפסות על אמא שלי והרכוש של אמא שלי בעצם עבר אלייה). והיא החליטה למכור אותו..(הבית הזה היה המזכרת היחידה שלי ושל אמא מאבא שלי). ועל זה לא אסלח לה בחיים. גם אמא שלי נשברה כששמעה שאחותה מכרה את הבית, וניסתה להתחנן שלא תמכור אותו, אבל היא לא הסכימה בטענה שרק ככה היא תוכל להמשיך הלאה. בפעם האחרונה שדיברתתי עם אמא שלי אמרתי לה שהיא מוכרחה להחזיר לעצמה את החיים שלה ושאחותה הורסת אותה. ואז רבנו ממש, היא אמרה שאחותה זה הדבר הכי טוב שקרה לה, ושבזכותה היא חזרה לחיים ושהיא לא רוצה לעזוב, ושכואב לי שהיא מאושרת. אני באמת עובד עצות, ואני עצמי לא מדבר עם אחותה, היא אדם אגרסיסבי מאוד ואפילו אלים ואני יודע שאמא שלי מאוד פוחדת ממנה.

חשוב לציין הסיפור יישמע אולי מוזר אבל הוא אמיתי לחלוטין ואנסה לקצר אותו כמה שאפשר, לפני שנתיים אבי נפטר מהמחלה. ולאחר מכן אמא שלי שתמיד הייתה אישה חזקה ועצמאית ועובדת נפלה לדיכאון דיי כבד (תקופה ארוכה שלא עבדה והייתה במיטה פחות או יותר). שורה תחתונה היא הייתה במצב של הזקקות רצינית לעזרה. ופה אחותה הגדולה, עזרה וגם הכניסה אותה לאישפוז שעזר, חשוב לציין. (חשוב לציין שאחותה עזרה לה מאוד) ובמהלך התהליך אימי הייתה צריכה להסכים שאחותה תיהיה האפוטרופוס החוקי שלה עקב מצבה. אמא שלי היום השתקמה חזרה לאיתנה, אבל היא עברה לגור אצל אחותה, ופה מתחיל בערך מסע של השתלטות של אחותה על כל פרט בחיים שלה (ולא אין בינייהם קשר מיני לכל השואלים והחושבים). אמא שלי אהבה את העבודה שלה מאוד ואני יודע שהיא רצתה לחזור אליה, אבל במקום זה היא עובדת אצל אחותה בגן שהיא מנהלת (מה שאף פעם לא עניין את אמא שלי). וסכסכה בינינו, באופן מוחלטכך שהיום אינ לא רואה את אמא שלי בכלל. ואני לא יודע מה לעשות. אחותה שתלטנית וחולת כוח ותמיד הייתה ואני יודע שאמא שלי ממש מפחדת ממנה ועושה כל מה שהיא אומרת להץ חושבאיך להחזיר את אמא שלי לקשר איתי ולנתק אותה מאחותה?

Hש בייני לבין אמא שלי מראש ואני עובד תוך כדי הלימודים על מנת לממן מגורים, ואייני מנצל את אימי כלכלית כלל חשוב שתבינו תמיד הייתי לעזר להורים גם כאשר אבי היהנ חולה, זה ברמה שאני צריך לעזוב את הלימודים באמצע שהולכים לי מצויין כרגע, רק כי אחותה אומרת לה שאין שום סיבה שתממן אותי ועושה לה תנאים. בנוסף חשוב לי לציין כי אמא שלי רצתה לחזור הביתה לבית בו גרה עם אבא שלי שהיה בבעלותה( היום בבעלות אחותה משום שאימי חתמה על אפוטרפסות על אמא שלי והרכוש של אמא שלי בעצם עבר אלייה). והיא החליטה למכור אותו..(הבית הזה היה המזכרת היחידה שלי ושל אמא מאבא שלי). ועל זה לא אסלח לה בחיים. גם אמא שלי נשברה כששמעה שאחותה מכרה את הבית, וניסתה להתחנן שלא תמכור אותו, אבל היא לא הסכימה בטענה שרק ככה היא תוכל להמשיך הלאה. בפעם האחרונה שדיברתתי עם אמא שלי אמרתי לה שהיא מוכרחה להחזיר לעצמה את החיים שלה ושאחותה הורסת אותה. ואז רבנו ממש, היא אמרה שאחותה זה הדבר הכי טוב שקרה לה, ושבזכותה היא חזרה לחיים ושהיא לא רוצה לעזוב, ושכואב לי שהיא מאושרת. אני באמת עובד עצות, ואני עצמי לא מדבר עם אחותה, היא אדם אגרסיסבי מאוד ואפילו אלים ואני יודע שאמא שלי מאוד פוחדת ממנה.

אני חושבת שלמרבה הצער הענקי לא תמיד ניתן לעזור לאדם להתנתק מאדם אחר שאלים נפשית כלפיו.
זה לא אומר שאין תקווה. זה אומר להרפות לעת עתה ולאפשר לזמן ולתהליכים טבעיים שקורים במצבים כאלה לעשות את שלהם.
במקרה שלך זה כואב במיוחד כי מדובר באמא. קשה מאוד להרפות מקשר עם אמא ולאפשר לה להישאר במערכת יחסים אלימה שחונקת אותה ולא מאפשרת לה להיות בקשר איתך.
ועם זאת, לא בטוח שיש משהו אחר שניתן לעשות.

היא היתה במצב מאוד פגיע והאדם שהיה שם בשבילה, ראה אותה ועשה בשבילה דברים שהיטיבו איתה היה אחותה השתלטנית.
לא בטוח שהיא מסוגלת להתנתק. לפחות לא עכשיו.

הייתי מציעה - לאפשר לה להמשיך להתחזק, גם במחיר השתלטנות של אחותה. לנסות לשמור איתה על קשר קליל ולא מחייב מידי פעם, בלי להיכנס לעומק הסוגיות של החיים שלה והקשר בינה לבין אחותה. ולאפשר לזמן לעשות את שלו. היא תתחזק, תחווה את עצמה כמתפקדת לאורך זמן. ונראה לאן ילכו הדברים.

נראה לך?

מחזקת את מה שכתבה לב שומע, וגם, בהרבה מאוד ערים פועלים מרכזי גישור עירוניים חינמיים או במחיר מופחת. אפשר אולי לפנות לאחד כזה בעיר מגוריכם, ולבקש גישור משפחתי.
בהצלחה! ל.

אוקיי אז ככה, החלטתי לשנות טקטיקהולבר עם דודה שלי ולשקם את הקשר איתה כדי שתאפשר לי לפחות לחדש את הקשר עם אימי. ניפגשנו בחצר של הבית שלה ואמרתי לה שאני מקבל לחלוטין את הקשר שלה ושל אמא אבל תוך אמירה מה מפריע לי. באיזשהו שלב אמרתי לה שלדעתי הקשר יהיה אפילו טוב יותר אם יגורו בנפרד, לא בכעס כמובן. ואז היא אמרה לי שהקשר בייניהם הוא עמוק ושכרגע היא האדם המרכזי בחיי אמא שלי ושזה לא הולך להשתנות. אמרתי לה שאני מקבל את זה אבל ממש רוצה לראות את אמא שלי. כרגע המצב הוא שהגענו להסכמה שאני ואימי יכולים להיפגש חצי שעה פעם בשבוע בנוכחותה בלבד. היום כשניפגשנו אמא שלי יצאה לחצר באמצע הפגישה והיא אמרה לה לחכות לה בפנים ולא איפשרה לה לדבר איתי. לאחר שהלכתי כעבור שעה אמא שלי התקשרה ממש בוכה ואמרה שכרגע אחותה החליטה שאסור לנו להתראות ושלא אתקשר יותר או אנסה ליצור קשר כי היא תיאלץ לפנות למשטרה. ניסיתי לדבר אליה אך היא אמרה שהיא אוהבת אותה ותעשה מה שהיא תגיד לה אפילו שזה קשה, כי ככה זה אהבה, והיא מוכנה לוותר על הכל כדי לספק את הרצון של אחותה לשלוט בחייה. זה כואב לי לראות איך אימי מקריבה את כל החיים החברתיים והאישיים שלה למען אחותה, וממש מיואש מהמצב. לגבי גישור לא נראה לי שיש על מה לדבר מבחינת אחותה וכיוצא בזה גם מבחינת אימי. כרגע אייני יכול לדבר איתה כלל עקב האיסור שאחותה הטילה עליה. אני גם מפחד שאמא שלי מתאהבת בה, זה קשר חולני ולצערי אני לגמרי מיואש

בעניין הגישור - אתה פונה למרכז הגישור, והם פונים לצדדים המעורבים.
אבל, אם אמך אינה כשירה מבחינה קוגניטיבית, לא יתקיים איתה הליך גישורי. כן אפשר לקיים כזה הליך עם דודתך.
האם אין קרובי משפחה נוספים שאפשר לערב אותם במה שקורה, ולבקש עזרה?
בהצלחה.
ץ

שליחה על ידי א* » 08 אוגוסט 2020, 21:43

תפנה לעורך דין. צריך לבדוק מה קרה עם מכירת הבית ועם הכסף של הבית, יש מצב שכבר יש צוואה לטובת אחותה או ילדיה.

אפוטרופוס שמנתק בין אמא לבנה מועל בתפקידו ויש מה לעשות.

אם כי אנחנו שומעים רק את הצד שלך, ובהנחה שמה שאתה כותב כמה אתה טוב זה אמת.

חשוב לי לציין אימי אדם חזק וכל חייה הייתה עצמאית וגם השתקמה לאחר האישפוז. מבחינה קוגניטיבית היא כשירה. אך מול אחותה איינה יכולה לעשות דבר. היא לא תגיד עליה מילה רעה. אך כרגע היא מבחינתה רכוש שלה, היא עושה כל מה שאחותה מצווה עליה לעשות, היא טוענת שבזכותה היא חזרה להיות מאושרת והיא אוהבת אותה ולא מסוגלת לחיות בלעדיה. ואחותה אומרת לה שאם היא לא תעשה כרצונה היא לא תראה אותה יותר ולא את ההורים שלהן. לכן הליך גישור לא נראה לי רלוונטי במקרה הזה

עורך דין זה נכון וחשוב.
הייתי מציעה לשאול בעצתו של פסיכולוג/ ית טובים.
אולי ניתן לעשות ביקור בית אצלה, איכשהו לשוחח איתה לבד ללא האחות.
ואם זה לא עובד בטוב, אפשר גם ב9חות טוב.
אין לה זכות למנוע ממך להיפגש עם אמא, וכדאי שעורך דין טוב לדיני משפחה יבהיר לה את זה.

יש אפשרות לפנות למשטרה.
היא לא יכולה לאסור על אמך להתראות איתך ולהיות איתך בקשר,זה לא חוקי, זו התעללות לכל דבר.

חשבתי שאולי כדאי להתיעץ עם ארגון שנקרא בזכות (לא זכותי - ארגון אחר לגמרי)
יכול להיות שמנסיונם יוכל לתת עצה/ סיוע/הכוון
אני שמעתי הרצאה של עובדת במקום והתרשמתי ממנה ומהארגון.
אם אני זוכרת נכון השרות שלהם אינו כרוך בתשלום.

קראתי באתר
הפעילות והשרות שניתן בארגון הזה הוא ללא תשלום.
אני שמעתי את יקירה אברך
אולי שווה לפנות ישירות אליה.

זה נשמע נורא. סיפור קיצוני מאוד. הזוי.
הייתי שוקלת לפנות לעובדת סוציאלית במקום המגורים של האם.
האם דודתך היא עדיין האפוטרופוס החוקי של אמך?
אם כן, הכתובת הראשונית בעיני היא עובדת סוציאלית ופקידת סעד לסדרי דין במקום המגורים של האם.
זה תפקידה של פקידת הסעד למנוע התעללות על ידי האפוטרופוס.
מה שאתה מתאר זה אלימות נפשית קשה. קיצונית. מזכיר סיפורי כתות.
ו.. פלוני אלמוני, אולי תמצא לעצמך ניק? כינוי?
ככה יהיה יותר קל לנהל את השיחה כאן.

הסתכלתי באתר של בזכות.
נשמע כמו כתובת מאוד מתאימה.

וגם - כמה זמן עבר מאז האשפוז של אמך?
אפשר לנסות לפנות לבית החולים ולספר להם את הסיפור. אולי יוכלו להזמין אותה להגיע לפגישת מעקב ולנסות להיכנס למעורבות.

העניין שהכול על השטח האפור כי כעיקרון שמה בפניה עובדה שזה או אני או היא. אמא שלי יכלה לבחור לראות אותי אך העדיפה את הקשר עם אחותה. בימים האחרונים אני מתחיל להבין לצערי שהקשר שלהם הוא גם מיני. כמו שזה נראה אמא שלי אוהבת אותי מאוד. אך לא כפי שהיא אוהבת את אחותה. לפני כמה מצאתי מכתב שאמא שלי כתבה לה ליומולדת שלה, לא אפרט את כל פירטיי המכתב אלא רק את סופו. "אני יודעת שכל חיי סלדתי ממך וניסיתי לברוח ממה שאני מרגישה. אך היום אני מבינה שאת האדם הכי חשוב לי בעולם, ואני מאושרת על כך שניתנה לי הזכות לחלוק איתך את חיי ולהיות לצידך, היום אני יודעת שבלעדייך אני כלום ואני תלויה בך. אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם. מי זה אני מסיק שהקשר שלהם הוא מעבר לסתם יחסי תלות. לא יודע מה לעשות. ולגבי השאלה היא עדיין אפוטרופוס גוף ורכוש של אמא שלי

זה נכתב לאחר שנה שיצאה מהאישפוז ועברה לאחותה אז היא עוד הייתה מרשה לה לראות אותי מידיי פעם

הבעיה עם לערב פן משפטי זה שאחותה נתנה לה בחירה והיא זו שבחרה בה

אפשר לציין שריח יערות עולה באפי ממש מההודעה הראשונה? מאפיינים: סיפור הזוי , כתיבת גוש, פלוניות.
התשובות שלכן יפיפיות, אבל אין מה להכנס למעורבות רגשית, כי יש בצד השני טרול משועמם.

אני לא מריחה ריחות.
שומעת סיפור קשה ולצערי אני מכירה סיפורים כאלה מהחיים.
למען האמת, אני לא בטוחה שאני פעם הבנתי לאשורו את המונח טרול. בייחוד לא בהקשרים של באופן

פלוני, אני מכירה היטב את המורכבות בהתמודדות בשטח אפור.
נדמה לי שמה שאתה מתאר חצה כבר מזמן את גבולות האפור, בייחוד שמדובר בהתנהלות של אפוטרופוס.
זה שאחותה של אמא שלך בחרה להשתמש במונח בחירה, זה לא אומר עדיין שאכן היתה כאן בחירה. אמא שלך היתה במצב של תלות שלא באמת מאפשרת בחירה.
אני חושבת שזה מצב שנכון להכניס אליו דמות טיפולית עם סמכויות חוקיות, כמו פקידת סעד לסדרי דין, שהתפקיד שלה בין השאר הוא להיות אחראית על אפוטרופוסים ולוודא שהם לא מנצלים את תפקידם לרעה.

פקידת סעד לסדרי דין, שהתפקיד שלה בין השאר הוא להיות אחראית על אפוטרופוסים ולוודא שהם לא מנצלים את תפקידם לרעה.
זה מענין! לא ידעתי שפונקציה כזאת קיימת.
(הגיוני שתהיה קיימת, אבל בכל זאת הופתעתי)

איזה סיפור עצוב.
מההתחלה.
למה בכלל לאשפז אשה באבל. דיכאון זה חלק טבעי מאבל, ויש הרבה מענים בקהילה וגם תרופות פסיכיאטריות שאפשר ליטול בבית. אני בטוחה שאפשר היה לתמוך אחרת. לולא מה שמצטייר בסיפור כמניפולציה מחושבת ואכזרית של הדודה.
מאחלת מכל לבי ריפוי שלם למשפחתך

באופן טבעי

באופן טבעי