אמא וסבתא מלחמת עולם

[מיואשת*]

אמא שלי אישה מדהימה. עוזרת, אוהבת, תומכת. לכל אחד יש את החסרונות שלו כמובן, אך סה"כ אנחנו מסתדרות מצויין והיא עוזרת לי המון עם הילד.
יש בעיה אחת רצינית: סבתא שלי, שהיא גם חמותה.
אמא שלי לא סובלת אותה, אחרי שהציקה לה ושנאה אותה וסיכסכה וכו' במשך 20 שנה. אנחנו לא קשורים לסבתא הזו, רואים אותה פעם בכמה חודשים. אבל אני נורא מרחמת עליה ומרגישה שהיא עדיין סבתא שלי. היא לא בודדה, היא גרה ליד המשפחה של הבן שלה, אבל אני מתארת לעצמי שרוב היום היא לבד עם המטפלת שלה. הבן שלי הוא הנין היחיד שלה והוא נורא משמח אותה.
כשאנחנו נפגשים זה תמיד אצל ההורים שלי (אבא שלי נוסע להביא אותה) ואז אמא שלי הופכת לאדם אחר- קנאית, שטלתנית, צרת עין, לא רוצה שהסבתא תיגע בילד ובכלל שנבוא לשעה ונלך, כאילו שהסבתא לא תיהנה מאיתנו. ממש מגעיל להיות שם.
אם אני מנסה להתנגד לאמא שלי בכל דבר הקשור לסבתא היא נהיית היסטרית, מתחילה לבכות ולעשות לי יסורי מצפון: אני אזכור לך את זה, את רוצה ללכת לאישה שמיררה לי את החיים, מי יותר חשוב לך...
הנטיה שלי היא לאמא שלי כמובן, אבל אני מרחמת על הסבתא שעבר עליה כל כך הרבה רע (ניצולת שואה) למרות שאני יודעת שהיא היתה רעה לאמא שלי.
אמא שלי לא מוכנה לטפל בעצמה (הצעתי פרחי באך) בעניין הזה, כאילו היא רוצה לשמר את זה.
היא פשוט בנאדם אחר בכל הנוגע לסבתא.

אתמול דיברתי עם הסבתא, היא כל כך היתה מאושרת לשמוע את הילד והבטחתי שנבוא לביקור. מסתבר שאבא שלי סיפר לאמא שלי שאנחנו רוצים ללכת והנה אמא שלי מתחילה עם האיומים והתמרונים.
אני אובדת עצות.

[צפרדע_ית]

שלום.
את נקראת לי אישה בוגרת ואנטיליגנטית.
את באמת חושבת שאת צריכה להלחם את המלחמות של אמא שלך?
אם לאמך יש בעיה עם חמותה - זו הבעיה שלה, אם את רוצה לתקן אותה (את אימך) את הופכת את כל העניין לבעיה שלך. האם את מעוניינת בכך? הלא יש לך כבר ילד קטן אחד לטפל בו.
צר לי אם אני נשמעת קצת תקיפה. גם לי יש אמא שגרמה לי כל החיים להלחם את מלחמותיה עם כל העולם. וגם חמותי כזאת, ולקח קצת זמן עד שהבנתי...
הבחירה בידייך. אני חושבת שכדאי להסביר לאמך שכך זה לא יעבוד, ועם כל הצער שבעניין כדאי לה להבין איפה היא נגמרת ואת מתחילה. ושאם זה לא יעבוד עם הביקורים המשותפים - תאלצי להגיע לסבתא במקום להגיע אליה...
בהצלחה.
ץ
>צפרדעית מאמינה שהתשובה איננה בפרחים אלא בהבנה והקבלה העצמית<

[צפרדע_ית]

אה, כן, נסי את הלך רוח כנוע...
ושוב, מתנצלת על התקיפות...
ץ

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כשאנחנו נפגשים זה תמיד אצל ההורים שלי (אבא שלי נוסע להביא אותה)
ואם תיפגשו במקום אחר, לא תיפתר הבעיה?

אתמול דיברתי עם הסבתא, היא כל כך היתה מאושרת לשמוע את הילד והבטחתי שנבוא לביקור. מסתבר שאבא שלי סיפר לאמא שלי שאנחנו רוצים ללכת
מידור מידור מידור . לא כולם חייבים לדעת הכל.

[באופן_לייט*]

שתי רמות של פתרון - מעשי מיידי "שיטחי" לעשות מה שקרוטונית אמרה.
קבעי עם הסבתא רבה פגישות נפרדות, אל תספרי לאמא ובא לציון גואל.

פתרון עומק - קשור לאיכות החיים שלך ובטח בא לביטוי בעוד מקומות לעבוד על היפרדות מאמא בקצב שמתאים לך.

זה שחמותה היתה חמות איומה לא אומר שהיא היתה סבתא איומה לך ואין סיבה שאת תתקעי באמצע
(מזדהה כמי שהיתה תקועה המון זמן בין אמה וגיסתה)

[קצת_פחות_מיואשת*]

קבעי עם הסבתא רבה פגישות נפרדות, אל תספרי לאמא ובא לציון גואל.
ומה אני אמורה לומר לסבתא שלי: אל תספרי שבאתי? (למה לא לספר? אני יודעת שהיא לא רוצה שתבואי.. ואז הסבתא עם ההתבכיינות הפולנית).

הקטע הוא שזו תחושה של- אני לא אמורה לאהוב את מי שעשה רע לאמא שלי. ואני יודעת שסבתא שלי עשתה לה רע.

פתרון עומק - קשור לאיכות החיים שלך ובטח בא לביטוי בעוד מקומות לעבוד על היפרדות מאמא בקצב שמתאים לך
למה לי? אמא שלי מקסימה, כיפית, עוזרת ותומכת. כשאני צריכה את עזרתה היא עוזרת וכשלא היא מרפה. הבעיה היחידה היא בענין הסבתא.. וזה קורה אחת לכמה חודשים.

[או_רורה*]

יש לי משהו לומר מזווית אחרת:

נכון, את לא אמורה להיות בסדר ולאהוב את מי שפגע באמא שלך.

אבל... זה היה לפני המון שנים, בוודאי, והרבה לפני שהיא נהייתה סבתא רבה.
תני לה ליהנות מהנין בלי קשר לטעויות שהיא עשתה בצעירותה.


ובקשר למה שאמרו לך, להיפרד מאמא - הכוונה לא הייתה שהיא חלילה לא בסדר, אלא שבנושא הזה אין ביניכן גבולות, ולכן אין נפרדות.
את לא רוצה להיפרד במישור הזה - סבבה, אבל אם זה היה ככה לא היית פותחת את הדף.

[קוראת*]

אני דווקא מבינה את אמא שלך. כן, כן. אני אפילו חושבת שבעבורה כדאי לך לצמצם את המפגשים עם הסבתא ולהבהיר לאמא שאת נפגשת עם הסבתא באופן מאוד מצומצם כדי לכבד את זקנתה.
את מספרת שאמך היא נפלאה ועוזרת ותומכת. עם זאת, היא נכנסת להיסטריה כשאת רואה את הסבתא. אם היא כל כך נהדרת ויחד עם זאת כל כך סובלת כשאת רואה את הסבתא, סימן שהסבתא גרמה לה לסבל עז שגם לו מגיע מקום. אז נכון שלפי "החוקים" של מה שראוי, אז ראוי שאמא שלך תשחרר אותך בעניין הזה ותהיה איזושהי נפרדות והיא תנהג באופן בוגר. אבל היא לא מצליחה. שוב, היא לא מצליחה כנראה באמת משום שמררו לה את החיים, ולמרות שהיא אמא נהדרת.
ולדעתי, הפגישות שלך עם הסבתא נועצות לה סכין בלב. אז אפשר להמשיך לאמלל את אמא שלך, בשם החוקים. ואפשר גם להחליט שאת "מפרגנת" לה את החולשה הזאת. היא, אחרי הכל, יותר חשובה מהסבתא.

[קוראת*]

כשאני צריכה את עזרתה היא עוזרת וכשלא היא מרפה. הבעיה היחידה היא בענין הסבתא.. וזה קורה אחת לכמה חודשים.
לזה התכוונתי. אם זאת היתה בעיה כללית של שתלטנות, היה פה מקום לשים לה גבולות. אבל, אם זאת בעיה ייחודית, הייתי הולכת איתה בעניין. היא זקוקה פה לתמיכה שלך, גם אם זה לא לעניין. לדעתי, את צריכה לתת לה את זה.

[צפרדע_ית]

אני לא אמורה לאהוב את מי שעשה רע לאמא שלי. אני מבינה שכך לימדו אותך לחשוב.
לא הגיע הזמן ללכת עם מה ש את חושבת?
מן הסתם את מבינה שזו טעות לא לפגוש את הסבתא, אחרת לא היית פותחת את הדף, לדעתי את לא אמורה להסתיר את פגישותייך עמה, לא להתרברב בהן בפני אמך אמנם, אך גם לא לבקש מהסבתא "לא לספר".
שוב, בתור אדם בוגר יש בחירות בוגרות שעלנו ליצור. אולי קצת קשה, אולי לא נעים, אך בוגר.
מרגיעון - "כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי."
בחיי מתאים.
בהצלחה.
ץ

[באופן_לייט*]

ומה אני אמורה לומר לסבתא שלי: אל תספרי שבאתי? (למה לא לספר? אני יודעת שהיא לא רוצה שתבואי.. ואז הסבתא עם ההתבכיינות הפולנית).
את לא אמורה להגיד לה כלום,
תבקרי וזהו
לעשות איתה דיון על "אל תספרי לאמא" זה להשאר באותו מקום - בין שתיהן - שהתרשמתי שאת רוצה לצאת ממנו.

וכאשר סבתא תגיד (אם בכלל תגיד) לאמא תתיחסי בשלווה - כן הייתי עם הילדות אצל סבתא רבה (או כל נוסח אחר שמבהיר שאת יותר לא משחקת במשחק הזה ששיך להן.
(את יכולה לומר לאמא שלך משהו כזה בשיחה רגועה שאת מרגישה שנתקעת בין שתיהן, שאת מבינה את הקושי שהיה לה מול חמותה אבל את רוצה קשר עם סבתא (נוסח מתון יותר)

[באופן_לייט*]

אני מניחה שאת רוצה להיפגש עם סבתא אחרת לא היה עולה כל הדיון.
אם את לא רוצה להיפגש עם סבתא אז קחי את דברי קוראת ויישמי