אם אתה לא סובל אתה לא קיים

[לב_שמח*]

בוקר שמש חורפית נעימה עכשיו בחוץ ואני יושבת קפואה ומשותקת מול המחשב עם גרון חנוק, שומעת מדיי פעם אזעקות רחוקות ואחריהן בומים, מסתכלת על הבת שלי שבמלחמה הקודמת עוד הייתה בבטן - המקום שבו יכולתי לשמור עליה הכי טוב - וסופרת את השניות עד שתגיע השעה אחת וחצי ואוכל ללכת לגן להביא את הבן שלי קרוב אליי בלי לעורר היסטריה.
במלחמה הקודמת גרתי בצפון ומעט הימים שכן הייתי בבית בתקופה ההיא השאירו חוויות מאוד לא נעימות. זאת הייתה המלחמה הראשונה שחוויתי כאמא וסיפרתי לעצמי שאחריה יבואו ימים טובים יותר. והנה אני שוב, שנתיים אחרי, באותה סיטואציה וחשוך מאוד בקצה המנהרה. הפעם אני יודעת שהמלחמה הנוכחית תיגמר ואחריה תבוא עוד אחת ואחריה עוד אחת כי שום דבר לא באמת משתנה.
גם הפעם כנראה שלא מצאנו פתרון נעים יותר ושוב אנחנו מסכנים ונדחקים למלחמת אין ברירה. כשמסתכלים במיקרו - זה כנראה נכון. כשמתרוממים קצת מעל היומיום - אולי אנחנו פשוט לא יכולים אחרת?! אולי אנחנו שבויים בדפוס "אם אתה לא סובל אתה לא קיים". אני חושבת שכיהודים וכישראלים אנחנו נושמים התקרבנות מיום היוולדנו. זה קורה בברית, זה נחגג בחגים, זה מסופר בגאווה בסיפורי התורה ובסיפורי הגבורה, המערכת הרפואית מתייחסת אליך ברצינות רק כשאתה גוסס ונשלח את הילד ללמוד בבית ספר הקרוב המחורבן כי זה מה שיש - הוא כבר יתחשל...
ואז, אחרי שנהיינו ממש מסכנים, אנחנו אלופים בטוב ליבנו אחד כלפי השני וזה מזין אותנו.
אני יודעת שרבים מהמשתתפים כאן לא מקבלים את הדברים שכתבתי לעיל כמובנים מאליהם ובוחרים לא להיות קורבנות אבל אני חושבת שהחברה הישראלית/יהודית מאוד שבויה בהתקרבנות האבסורדית הזאת ואולי אם נבין את זה נוכל באמת לצאת מהלופ ולהתקרב לשלווה.
אשמח לשמוע מה דעתכם

[כוח_האמונה*]

נשמח לארח אתכם בביתנו במרכז הארץ ניתן לצור בקשר בדף הבית. מעבר לזה אין לי ממש מה לתרום לדיון פוליטיקה ואקטואליה זה ממני והלאה...

[לב_שמח*]

כוח האמונה שלום,
תודה על הזמנתך אבל לשימחתי אנחנו כרגע לא בטווח טילים הרשמי ( 3 ק"מ מעבר לו) ורק שומעים בומים רחוקים.
הכוונה שלי הייתה לעורר נקודה למחשבה באספקט החברתי (פוליטיקה היא ממני והלאה גם)
שיהיה לילה טוב ורגוע

[סובל_משמע_קיים*]

התחלתי לצטט את דבריך, ופשוט ראיתי שזה יוצא חצי ממה שכתבת. אז אכתוב ישר בלי לצטט, שאני מסכים עם הרעיון שלך בדבר ההתקרבנות, ושהיא מוחדרת בנו מקטנות, באמצאות המסורת, התרבות. מגדלים אותנו בתודעה של עם קטן מוקף אויבים, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.

לעומת זאת, הייתי מנסה לחדד את אם אתה לא סובל אתה לא קיים. גם הנצרות מושתת על הרבה סבל, האדם נענש באופן מתמיד על החטא הקדמון, שהוא התקרית האומללה של אדם וחוה בגן עדן. ההינדים והבודהיסטים גם מתבססים על עקרון הקיום כסבל. לנו היהודים אין שום זכויות יוצרים או בלעדיות על ההברקה הקופירייטרית הזו. הגורם לסבל הוא הבלגן הגדול שאנו מייצרים לעצמנו. ואת האשמה לבלגן אני מטיל על מוגבלויות החשיבה שלנו. הבלגן נובע מהקושי של כל אחד ואחד מאתנו לדעת מה נכון לעשות. ולכן, הרבה פעמים עושה בדיוק את ההיפך. ומקבל תוצאה בהתאם.

[יול*]

מאד מזדהה עם מה שכתבת, תודה@}
לנו היהודים אין שום זכויות יוצרים או בלעדיות על ההברקה הקופירייטרית הזו.
נכון, זו נטיה כלל אנושית.
אבל לדעתי אצלנו זה מועצם ומוגבר, במסורת היהודית ארוכת השנים יש מקום נכבד ביותר להיותנו - עם נרדף, קטן, אומלל, מסכן ועוד ועוד. תחושת הקורבנות וההתקרבנות נטועה בנו, מפעילה אותנו עוד מימי קדם וחלק בלתי נפרד מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו עד היום הזה ממש.

[סובל_משמע_קיים*]

ההתקרבנות נותנת לגיטימציה לתוקפנות: אנו לא תוקפים, אנו רק מתגוננים. אמר נפוליאון: ההגנה הטובה ביותר היא המתקפה. בעצם, יש לזה גם גרסה יהודית קדומה יותר: הקם להורגך, השכם להורגו. אולי בעצם נפוליאון היה יהודי בסתר? אחד מאנוסי ספרד שהתגלגל בדרך מופלאה?

[יול*]

(-:

[ג'ינ_ג'ית*]

התקרבנות נובעת מבחירה. אם את בוכה שנים על חוסר האהבה וההנאה שלך מבן הזוג שלך וכמה לא טוב לך - זו התקרבנות. את הרי יכולה לבחור לקום וללכת.
היהודים בישראל לא בוחרים את אויביהם, ובטח לא את שכניהם ואחת כמה וכמה את שכניהם האויבים.
ציינת נכון שהמערכת הרפואית מתייחסת אליך ברצינות רק כשאתה גוסס. הידעת שאפשר לגסוס בלי כאב אבל לכאוב עד מוות בלי לגסוס? שם טמון ההבדל. גסיסה היא לא מצב קורבני, זו מצוקה של חיים ומוות ממש. כאב לעומת זאת זה סיפור אחר, דווקא לכאב מתייחסים כמשהו שנתון לבחירה, לשליטה, שהרי הוא סובייקטיבי ולכן לא תמיד נותנים לו מענה (שלא בצדק). לכן דווקא אותו אחד שסובל ולפי התיאוריה שלך - קיים, למעשה לא מקבל עזרה. סיבוב קצר בבית חולים יבהיר איך כבר מזמן לא שועים לצעקות קשישים במסדרונות בתי חולים...
קיצר, התיאוריה מעניינת, לדעתי ממש ממש לא תופסת, בפרט לא בנוגע לסכסוך הישראלי פלשתינאי.

[לב_שמח*]

באמת לא המצאנו שום דבר. כמו שכתבתם:

• לנו היהודים אין שום זכויות יוצרים או בלעדיות על ההברקה הקופירייטרית הזו.

נכון, זו נטיה כלל אנושית.*
אבל כמו שהצלחנו בדורנו להתרומם מעל מוסכמות מתקרבנות מיותרות כמו ברית מילה אולי ההבנה הזאת ברמה הלאומית של החברה הישראלית תצליח להרים אותנו מלהתכונן למלחמה הבאה שבוודאי תגיע אם לא נעשה שינוי אמיתי.
צריכה ללכת אבל אשמח מאוד להמשיך את הדיון כי הנושא הזה מאוד מעסיק אותי ואני מאמינה שהוא הכיוון למציאת האור. ואולי, אפרופו חוסר מקוריות, כשנגיע לשם באמת נוכל להיות אור לגויים

[סובל_משמע_קיים*]

אחת ההגדרות האפשריות למונח התקרבנות_ היא להאנח בפולניות תוך גלגול עיניים תמימות לשמיים (הריקים) "אנו כל כך כל כך מסכנים... כבר שלושת אלפי שנים שאובינו רודפים אותנו לכלותינו ללא לאות... מאיפה יש להם את הכח? הבבלים, האשורים, הפלישתים (ואני שוכח את שאר העמים שהיו אז, כמו היבוסים), היוונים, הרומאים, הנוצרים ימח שמם וזכר אימם הזונה (שבניסיון נואל למחוק את הבושה הזו הם קוראים לה _הבתולה, אך עלינו אי אפשר לעבוד), ומני העמלקים לגווניהם. אנו היהודים מהיום הראשון שעמדנו על דעתינו, תמיד היינו שוחרי שלום, כדברי השיר המתאר זאת בדיוק נמרץ:

פתאום קם אדם, מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת, ובדרכו קורא הוא שלום

איך אפשר, אחרי שקוראים שורות נוקבות אלו להמשיך לטעון שאנו אשמים במותם של אזרחים ברצועת עזה, של נשים, ילדים ותינוקות? הרי ידינו מושטת לשלום, לא לחרב!!! אותם אזרחים, נשים, ילדים ותינוקות הם אלו אשר דחו את ידינו האוהבת והמלטפת, ואף הוסיפו חטא על פשע וירקו עליה וירו עליה אש רצחנית, הבאה עלינו לכלותינו.

אך זו סתם הגדרה אחת אפשרית למונח הזה, התקרבנות. אפשר להחליט שלהתקרבן זו תגובתו הטבעית של הקורבן הכואב את כאבו הלגיטימי, מפגיעתו האכזרית של האוייב המרושע הקם עליו לכלותו.

קיצר, התיאוריה מעניינת, לדעתי ממש ממש לא תופסת, בפרט לא בנוגע לסכסוך הישראלי פלשתינאי.
אני מסכים עם אמירה זו, אכן שום תיאוריה או תיאור לא מתאימים לסכסוך הישראלי פלשתינאי חוץ מ- אויב אכזר וצמא דם הקם עלינו לכלותינו.

כשנגיע לשם באמת נוכל להיות אור לגויים
אנחנו כבר שם וכבר נותנים להם את האור הזה: הפצצות שלנו בחשיכת הליל בעזה אכן מהוות אור לגויים. גם בלי מכשירי ראיית לילה.