איך מסתדרים כשבן הזוג נעדר

[אמא ל2*]

אני מתחילה וכותבת שאני לא קדושה בדרך כלל ובזמן האחרון קדושה אפילו פחות מהרגיל......
בעל ייוצא למילואים מחר, לחודש.
אני נשארת עם שני ילדים חולים, אני חולה ואין לי מושג מה יהיה .בין היתר היומיים האחרונים היו לא קלים בלשון המעטה.
מה נראה לי מאתגר במיוחד?
מה עושים ששני ילדים רוצים על הידיים?
איך להכין ארוחה , להגיש, להאכיל, לנקות אחכ וגם להצליח לאכול משהו תוך כדי?
איך שומרים על קור רוח בלילות קשים לבד?
כל עצה תתקבל בברכה
אפשר למחוק עוד כמה ימים.........

[POOH_והתוספות*]

קודם כל שולחת איחולי החלמה מהירה לכולכם.

העצות שיש לי:
להשיג עזרה!!
אני באופן אישי עד עכשיו נסעתי להורים כל פעם שהחצי יצא למילואים.

אופציה אחרת לנסוע להתארח אצל חברים [בהנחה שהילדים לא במסגרות] ולפחות חלק מהמילואים להעביר בטיולים בין חברים...


מה עושים ששני ילדים רוצים על הידיים?
אני באופן אישי - יושבת ואז מצליחה להחזיק את שניהם....

ולגבי אוכל אין לי עצות טובות - בד"כ אני לא מספיקה לאכול רק מחממת ומנקה לרוב כשהם ישנים או מעסיקים את עצמם 5 דקות - לפעמים זה קורה כמה שעות אחרי האוכל...

מאחלת לך הרבה כוחות ושיעבור החודש מהר..

[תבשיל_קדרה*]

אוי אוי.
העצות הרגילות שלי - את יודעת - להפגש עם אנשים - אצלם או אצלך.
(מוזמנים גם אלינו לכמה ימים)

לנצל כל הזדמנות למנוחה ולהכנת אוכל לאח"כ (תרמוס תה שתוכלי למזוג ביד אחת, קופסה של פירות חתוכים, קערה של פירות רחוצים - זה הגדול יכול להביא לך כדי שתחתכי לשניכם וכו' וכו').

אופטימיות:
ניתן להעזר בגדול. הילדים האלה "מתגייסים" במצבים בהם עזרתם נדרשת. תתפלאי כמה קל יהיה לך להרדים את שניהם (לעומת כמה קשה לשניכם יחד להרדים שני ילדים)

אופטמיות 2:
עם כל יום שעובר, עובר יום.

אופטימיות 3 (לטיפשים):
בקרוב אצלי

[תבשיל_קדרה*]

אגב, למה לא לעבור ל-בעלי במילואים?

[יעלי_לה]

אתחיל מהסוף:
אפשר למחוק עוד כמה ימים
השתגעת?! הגיע הזמן שנדבר על זה.
ולעניין:
בעלי רוב השבוע לא נמצא, כל שבוע. אני אמנם לא עם שני ילדים אלא עם תינוק שעדיין לא צריך להכין לו אוכל ולנקות אחריו (אלא אם את מחשיבה חיתולים ר"פ), אבל יש לנו את הקשיים שלנו... והשבוע אנחנו גם קצת חולים. איך שלא תסתכלי על זה ההתמודדות שלי שונה משלך, הבעיה היא בעיקר להאכיל את עצמי ולהתקלח, להישאר בקשר עם העולם ולשמור על השפיות. בכל מקרה, לפני כמה שבועות כשהיה לי חום פשוט דרשתי שיבואו לעזור לי, ובסוף אבא שלי בא. אם הוא לא היה בא, מישהו אחר היה בא, ואם לא הייתי מוצאת, הייתי מכריחה את הבעל לעזוב הכל ולבוא. אמנם ממילואים זה יותר קשה... אבל אני בטוחה שלא תצטרכי להגיע לזה...
בני כמה הילדים שלך? יש מצב ל מנשא גב? יש לי אחד מזה כשלושה ימים והוא מגלה לי אפשרויות שלא חשבתי עליהם, כמו לאכול אוכל מבושל באור יום, לקפל כביסה ולשטוף כלים בערות ולא בלילה מתוך שינה - ובהתאם ללכת לישון בשעה פחות-או-יותר נורמלית.

[יעלי_לה]

תבשיל, הוספתי בלי לראות. אכן יש מצב, אם כי בן זוג נעדר ובעל במילואים זה לא אותו דבר. אני הייתי דווקא מצרפת את ההוא לכאן (אם זה מתאים; לא מכירה אותו)

[אמא ל2*]

קודם- תודה על ה גובות, זה יותר חשוב מהכל. לשמוע הזדהות ולא את הנאומים המעצבנים על איך כולם הסתדרו יופי בלי בעיה ו(בעיקר)בלי עצבים.

לגבי להעביר, אין לי בעיה עקרונית, רק אני מבקשת עוד כמה ימים שהדף ישאר, ואז אנפה ממנו את ההתבכינות שלי(אני הרי סופר וומן ולעולם לא מתבכיינת..........) ונדביק עצות מועילות, מה דעתך?
וגם עוד דבר: החופש הבלתי מתקבל הזה של הגברים להיעלם להם:לעבודה,למילואים,לחו"ל.......

וכמובן הצדעה לכל החד הוריות שמסתדרות יופי לבד ולא מבינות על מה העניין. הקושי הגדול שלי , הוא שלרב בערב אני פשוט מרשה לעצמי להתפרק, ללכת, לנשום אויר ונראה לי איום ונורא שזה ימנע ממני. אחרי 21 בערב סבלנותי לא כשהייתה.

להיפגש עם אנשים?האמת שזה קצת קשה לי כי אני מרגישה לא במצברוח רגיל וכי תמיד קורים דברים משונים וכי אני לא אוהבת שלא רואים אותי במיטבי. אולי צריך להתגבר על זה.

כן, נכון צריך לבקש עזרה מהמשפחה(רושמת לעצמי........) כבר הודעתי להם לפני חודשיים שאני צריכה עזרה אבל מספיק שפעם אחת אני מבקשת ולא מסתדר אני יש מרגישה מעיקה ולא נעים לי לבקש יותר. ובכלל בכל רגע נתון אני מרגישה מתמודדת ובשליטה, הבעיה כמובן ההתמוטטות שבאה מתישהוא.
וגם כעסים. אני כועסת על בן הזוג שהולך למילואים (הוא גם חולה אגב, ועד שלא הצעתי את זה הוא לא חשב על להוציא גימלים, בחיים הוא לא הוציא! אז אולי הוא לא ילך מחר בכל זאת......), אני כועסת על המדינה המעיקה הזו שגובה ממשפחתי מחיר כה יקר ואני כועסת על עצמי שלא פשוט זורם לי בקלות הכל.
איך את מקפלת כביסה במנשא גב? היום גיליתי שאפשר לקלח ילד אחד שהשני במנשא גב. הבעיה שהקטנה שלי לא אוהבת להיות במנשא אם אני לא הולכת .
בעצם שאלות פרקטיות שאני צריכה לפתור:
מטלות בבית(כביסה, כלים, לאסוף צעצועים)
להתקלח
מה להגיד ליצחק קדמן כשיגיע לביתי(היום השכנה באה לשאול על מה הבכי? היא חשבה שנירדמתי ולא התעוררתי ,ולכן היא בכתה! הוא נמשך זמן כה רב........ פלא שלא קראו למשטרה)

ולא לגמרי קשור לדף:מה דעתכם על לינה אצל סבא וסבתא?אין מצב שאני אשן שם, אבל לדעתכם זה עשוי להזיק לגדול לישון שם? הוא ישן שם כשהייתי מאושפזת ומאז מבקש כל הזמן לישון שם שוב. אני תוהה אם זה מזיק ועדיף שיהיה עם אמא כשאבא נעדר, או שבעצם אין רע בלישון מדי פעם אצל סבא וסבתא.

ועוד פעם תודה

[אמא ל2*]

בעצם במחשבה שנייה אין לי דעה בנושא איחוד הדפים, מה שנראה לך.

[POOH_והתוספות*]

ולא לגמרי קשור לדף:מה דעתכם על לינה אצל סבא וסבתא?אין מצב שאני אשן שם, אבל לדעתכם זה עשוי להזיק לגדול לישון שם? הוא ישן שם כשהייתי מאושפזת ומאז מבקש כל הזמן לישון שם שוב. אני תוהה אם זה מזיק ועדיף שיהיה עם אמא כשאבא נעדר, או שבעצם אין רע בלישון מדי פעם אצל סבא וסבתא.
לא יודעת בן כמה הוא...
אבל הגדולה שלי [בת שנתיים וטיפה] ישנה מדי פעם אצל ההורים שלי ונהנית מאד...
היא מרוויחה זמן תשומת לב רק לעצמה ומאד אוהבת את זה....
ככה שבעיני ומהנסיון שלנו אין בזה שום רע אם הוא רוצה וטוב לו שם....

[בתנועה_מתמדת*]

אין לי עצות אבל שולחת לך חיזוק ו-(())

<ובעניין הלינה אצל הסבים מפנה אותך לדף של מיצי החתולה שהבכור שלה קצת יותר קטן משלך(אם אני לא טועה) וישן אצל הסבים מדי פעם בהנאה גדולה>
@}

[יעלי_לה]

איך את מקפלת כביסה במנשא גב? היום גיליתי שאפשר לקלח ילד אחד שהשני במנשא גב. הבעיה שהקטנה שלי לא אוהבת להיות במנשא אם אני לא הולכת

פשוט מאוד: שירה וריקודים. עוזר מאוד למצברוח... כשנגמרים השירים, אני עוברת להסברים. דוגמא מהיום:
"מה אני עושה עכשיו? מקפלת כביסה, זאת אומרת את הבגדים שלנו. יש כמה סוגים של כביסה: כביסה מלוכלכת, אלה הבגדים שלבשנו וצריך לנקות אותם, כלומר לכבס אותם במכונת כביסה. ויש כביסה נקייה רטובה, שאלה הבגדים שלנו אחרי שהמכונת כביסה ניקתה אותם והם רטובים וצריך לייבש אותם, אז אני, אמא, תולה אותם על המתקן ייבוש. אח"כ הכביסה הנקייה הזאת כבר יבשה, כי השמש והרוח הוציאו ממנה את כל המים, אז אני מורידה אותה, כלומר את כל הבגדים שלנו הנקיים והיבשים מהמתקן ייבוש, ועכשיו אני מקפלת אותם. למה אני מקפלת אותם? כי אני רוצה שהם יהיו יפים ומסודרים בלי קמטים. ואח"כ אני אשים אותם במקום, כדי שנדע איפה הם, וכשנרצה להתלבש נוכל לפתוח את הארון ולדעת איפה נמצא כל דבר..."
וכו' וכו'. אפשר להמשיך ככה הרבה זמן. האם הוא הבין משהו? אני בספק. אבל הוא הקשיב בשקט ובריכוז ולא הייתי צריכה לרקוד.

[ציפציף*]

אז קודם כל-בהצלחה!
מנסיון שלי פתאום הכוחות שלנו יוצאים אל הפועל ואני מגלה שאני מסוגלת ליותר ממה שחשבתי,
מה שלא מונע ממני להוריד הילוך שהפרטנר חוזר...

[נונה_בי*]

כואב כמה שאני מזדהה. ואני עם אחד, לא שניים.
האיש שלי חזר כבר לפני שבוע וחצי ואני עדיין לא מרגישה לגמרי מאוששת מהנסיעה הזו.
אמנם שנינו שרדנו אבל אני ממש לא יכולה להגיד לך שהסתדרתי. הילד חלה, אני הייתי חולה, חלק ניכר מהזמן שנינו היינו חולים.
כשההורים שלי יכלו הם עזרו. עם בטן של סוף הריון (למרות שיש עוד חודשיים) לא רציתי לישון אצל חברים ו להיפגש עם אנשים?האמת שזה קצת קשה לי ...כי אני לא אוהבת שלא רואים אותי במיטבי.
לרוב הצרה עם הנסיעות והמילואים היא בעיקר הלפני. אני תמיד לחוצה ומדאגת ובסוף מסתדרת איכשהו. הפעם זה היה סיוט!
מאחלת לך שיעבור מהר והרבה יותר בקלות ממה שאת חוששת (ואולי צריך פשוט לייחל להרבה גימלים )


מה דעתכם על לינה אצל סבא וסבתא
בן שנה ועשרה חדשים ישן לילה אחד לפני כחודש ומאז ביקש כבר כמה פעמים להשאר לישון שם. אני רק מחכה שיתאים להם שוב....

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני נשארת עם שני ילדים חולים, אני חולה ואין לי מושג מה יהיה
אוי... תהיו בריאים!

וכמובן הצדעה לכל החד הוריות שמסתדרות יופי לבד ולא מבינות על מה העניין.
פחחחחחחחחחחחחחחח..... (אני תמיד הבנתי על מה העניין).

_בעצם שאלות פרקטיות שאני צריכה לפתור:
מטלות בבית(כביסה, כלים, לאסוף צעצועים)
להתקלח_
הרשי לי להזכיר לך שאת זו שיעצת לי להתקלח בווילון פתוח. (עכשיו הוא כבר בשלב שפותח לי את הווילון בעצמו).
אבל ברצינות - לו הייתי את, הייתי בוחרת להכניס את הגדול איתי למקלחת (כי "פוטנציאל הנזקים" שלו יותר גדול, אז הייתי מצמידה אותו אלי) ולהשאיר את הקטנה בטרמפולינה לידכם. אותה הייתי מקלחת בנפרד, אם בכלל - עכשיו חורף, אפשר גם בלי (אלא אם היא חולה עם חום ומזיעה).

מטלות בבית - צעצועים לא הייתי אוספת, אלא אם הגדול אוהב לעשות את זה כמטלת שעשוע (הוא אוהב לסדר דברים, נכון? ראיתי).
כלים וכביסה - מורידים סטנדרטים, וזה כולל גם לשים את הילדים מול הדי.וי.די ולשטוף כלים 10 דקות.
כשאני הייתי חולה (והוא היה עם וירוס בטן), פשוט רבצתי לידו על שמיכת הפעילות, כל היום, בזמן שהוא שיחק. הכנתי הכל לידי, מטלפון ועד בקבוק מים, ולא זזתי משם. אפשר לעשות את זה עם תינוק, עם ילד זה קצת יותר מסובך - אלא אם את מצליחה לשכנע אותו לשחק קלפים על השטיח איתך, או פעילות שקטה דומה.

[אמא ל2*]

תודה על התשובות הנוספות שאעמיק בהן בהמשך עוד ועוד . רק להבהיר לגבי המקלחת: כשאני מתקלחת\מקלחת את הגדול הקטנה באה ולעיתים רבות מחליקה על הרצפה הרטובה איכשהו עוקפת את כל המכשולים(שני ארגזי צעצועים בפתח חדר האמבטיה......). אין לנו טרמפולינה אבל הקטנה לא חובבת ממילא מקומות סגורים
מחר מגיע המנקה ,אני אשאל אם יש לו עוד יום בשבוע הבא.
סתם טיפ שאולי כתבתי פעם....... שבימים קשים אני לא מכינה ארוחות אלא מפשירה ארוחות;-) פעם קודמת אכלנו כל יום קציצות ברוטב עגבניות......
אולי לינה אצל סבא וסבתא לפעמים זה לא נורא אחרי הכל . אני אשמור את האופציה הזו. ההורים שלי שמחים לעזור, אפילו אמי התקשרה ואמרה שתבוא מחר וזה מעולה לנוכח הדד ליין שיש לי להגיש עד יום שלישי בבוקר.....

[עין_הסערה*]

ואוו, נשמע ממש קשה! אנחנו נהיה לבד שבוע ואני כבר מפחדת...
עוד רעיונות:

• כלים חד פעמיים בעיתות מצוקה, חוסכים שטיפת כלים ארוכה אח"כ (בזבזני במשאבי כדור הארץ, חסכוני בשפיות האמא)
• אם כמויות של צעצועים מתפזרות כל יום, אכסני את כולם במדף גבוה או בארון סגור, והורידי כל יום צעצוע מתפזר אחד (יום לגו, יום קוביות, יום פזלים...) וכך יהיה הרבה פחות לאסוף.

[תבשיל_קדרה*]

מחליקה על הרצפה הרטובה
לפרוש מגבת על הרצפה.

לינה אצל סבא-סבתא - אין רע. בכלל.

הקשים שהצגת בקבלת עזרה (להיות לא במיטבך ולא יודעת לעכל סירוב) - אין ברירה, אם את רוצה להעזר באחרים, את צריכה ללמוד כמה מיומנויות שקשורות בזה.

גם אני בעד לא לאסוף צעצועים. או לאסוף את כולם לארגז אחד בפינה, ולמיין בעוד חודש. או - אם יש לכם מצברוח טוב - לשחק יחד (בהנהגתך) בסידור-מיון.

כביסה עם מנשא - בשמת סיפרה בזמנו שהיא היתה לוקחת בגד אחד, מקפלת, ושמה בארון. ככה את כל הזמן הולכת, כמו שהיא אוהבת, וגם מרויחה שאין לך ערמת כביסה-מקופלת שאת חרדה שמא איזה ילד יקפוץ עליה. קושי: הקילומטראז'.

[מיצי_החתולה*]

<ובעניין הלינה אצל הסבים מפנה אותך לדף של מיצי החתולה שהבכור שלה קצת יותר קטן משלך(אם אני לא טועה) וישן אצל הסבים מדי פעם בהנאה גדולה>
הבכור שלי בן שלוש ושבוע, וישן פה ושם אצל הסבים מגיל שנתיים. יש לו קשר אמיץ וחזק עם שתי הסבתות, והוא הולך לישון שם כשהן מזמינות או ע"פ בקשה שלו, ואף פעם לא היתה עם זה שום בעיה (אם כבר - הבעיה היא שלנו, אנחנו מתגעגעים אליו מהר... ).

אם זה נראה לך מלחיץ מדי, רעיון אחר: לבלות את רוב היום אצל הסבים. כלומר, להפקיד אותו בביתם בבוקר, ולאסוף אותו לקראת ערב, ואם אפשר שהם יקחו אותו ויחזירו אותו, עוד יותר טוב.

בנוסף, אני לא יודעת בת כמה הקטנה שלך, אבל אם יש אפשרות להשאיר מישהו איתם לשעה או לפצל בין שתי הסבתות לשעה-שעתיים ולקחת קצת זמן לעצמך, זה יכול להיות מעולה.

עדיף להבין מראש שהבית יהיה פחות מסודר והארוחות פחות מושקעות מאשר כרגיל, וככה לא תרגישי רע על הבלגן.

לדעתי חשוב להתגבר על הפולניות ודווקא להרבות להיפגש, להזמין אלייך, לצאת החוצה - להיות עם עוד אמא + ילד אמנם יוצר יותר בלגן בתוך בית, אבל הרבה יותר קל להסתדר.

חוצמזה, מקווה שיעבור לך מהר. נשמע קשה ביותר.

<מיצי לא מסוגלת לדמיין אבא שיוצא לחודש. ברררר>

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

להתגבר על הפולניות ודווקא להרבות להיפגש, להזמין אלייך, לצאת החוצה - להיות עם עוד אמא + ילד
אנחנו, אנחנו!

[אמא ל2*]

כלים חד פעמיים........... זה יכול להיות רעיון מעניין בעיקר כי הגדול שלי לכל מנה או תוספת מוציא צלחת+סט סכום תואם וכוס....... פיתרון אחר שאני משתמשת בו כאמור לפעמים זה לאכול אוכל שהכנתי פעם והקפאתי או להזמין אוכל(בעלי כבר הודיע לו אתמול כי היום לארוחת ערב מזמינים פיצה! הוא הודיע לו זאת באותה נשימה עם הבשורה על המילואים ותאמינו או לא הגדול התנחם מייד! כך שלגבי היום בערב העמידו אותי בפני עובדה פחות או יותר.......)
היום אמא שלי כבר באה לעזור כדי שאני אוכל לעבוד. הקטנה עם "לוע מכוער" לדברי הרופאה, אבל היא שמחה לצאת לטיול .
לגבי השיטה של בשמת- כמה כביסה יש לה? לי יש 3 מכונות צחכות לקיפול, זה יקח הרבה זמן אם אני אלך אחד אחד....... מצד שני אין לי פתרון יצירתי יותר מלבד לשים ערמה בקערה על הבימבה או האופניים להבקש מהנהג הקטן להסיע אותם לחדר השני, כמו בקיבוץ.....
דווקא לגבי הבית המסודר- גיליתי שמצב רוחי טוב יותר ודברים יותר קלים לי כשהבית מסודר, וגם קל לשמור יותר על הבית מסודר מאשר לסדר כל פעם את הבלגן. היום הגיע העוזר המוכשר ונראה כמה זה יחזיק....

לדעתי חשוב להתגבר על הפולניות
זה תמיד עוזר בחיים........

אני אחכה קצת עד שהקטנה תחלים, זה היה וירוס ממש לא סימפטי וחבל להדביק אחרים. אפשר להגיד שהיא די בדרך.

ותודה לכולם!

[נוסעת_סמויה*]

אהלן ,
מצוין שפתחת את הדף.
מקווה שכולכם כבר מרגישים קצת יותר טוב.

רציתי להוסיף עוד עצה אחת:
החודש הזה יהיה קשה, אין ספק, אבל מה שיכול לעזור לך הוא לשנות את ההסתכלות עליו, מסיוט ודאִי והרעת תנאים טוטאלית, לאתגר שטמונות בו גם כמה הזדמנויות:

• הזדמנות להשתחרר מהתפקיד המיותר לחלוטין של הסופר-אמא הקולית, לעשות לעצמך הנחות, להיעזר בכל מי ומה שאפשר (לינה אצל הסבים - בטח!), ולהרשות לאחרים לראות אותך לא במיטבך. אני חושבת שתופתעי לראות כמה טוב זה עושה לך ולקשרים עם אנשים סביבך, כמה זה יכול להיות מקרב ומשחרר לכל הצדדים.
• הזדמנות לגלות שאת מסוגלת להסתדר בלי בן-הזוג שלך, לשמור על שפיותך ואפילו להנות לפעמים.
• הזדמנות לחוות משהו אחר עם הילדים, סוג אחר של אינטימיות שמתפתחת במהלך חודש כזה לבדכם.

(עכשיו אני גיבורה גדולה, אבל לפני שבועיים שקשקתי נוכח המחשבה שהבנזוג שלי נוסע לשלושה ימים. בסוף עברה עלינו חוויה חיובית ביותר. נוצרה מין נינוחות של בית שבו מעגלים הרבה פינות, העיקר שיהיה נעים ביחד. העובדה שמלאתי תפקידים מסורתיים של אבא, כמו ההרדמה של הבכורה, העמיקה את הברית בינינו ואת הביטחון שלי ושלה ביכולת שלי לענות על כל הצרכים שלה, גם כשאני בסטטוס של הורה יחיד.)

מקווה שזה עוזר במשהו.

[מיכל_צמות*]

אמא ל2 - קודם כל תהיו בריאים @}.

את בוכה על חודש ואני באתי לבכות על שעה... בן הזוג הודיע עכשיו שיאחר הערב בשעה (זה קורה כל כמה ימים) וזו בדיוק השעה הלחוצה הזו של המקלחות וארוחת הערב וההשכבה... כשזה מגיע ככה פתאם בלי התראה מוקדמת זה הרבה יותר קשה לי מאשר כשאני יודעת מראש ומתארגנת על לקלח יותר מוקדם / להזמין בייביסיטר ועוד... )-:.

אפרופו - אופציה שטרם עלתה כאן - לקחת בייביסיטר - נערה בתשלום שתשחק קצת עם הפעוטות ותעזור לך קצת בבית. בשבילי זה הבדל של שמיים וארץ בהתמודדות.


וכמובן הצדעה לכל החד הוריות שמסתדרות יופי לבד ולא מבינות על מה העניין. אני על ארבעת ילדי מצדיעה להן יום-יום שעה-שעה. (לא רק על החוסר הפיזי הזה שאנחנו מתלוננות עליו עכשיו- צרות של עשירים, אלא בעיקר על הלבדות הרגשית שבגידול ילדים לבד).
מאחלת לך שיעבור הזמן ביעף - פתאם תגיעי לדף הזה ותגידי - הי, זה פאסה, למה עוד לא מחקתי??? (-;

[ורד_לב*]

גמני רציתי לכתוב לך על בייביסיטר, במיוחד כשכתבת על השעה הזו בערב שכ"כ חשובה לך ועושה לך כ"כ טוב.
אולי אפשר שמישהו יבוא להיות עם הילדים הישנים (?) ב-21 בערב כפי שכתבת, או עם אחד ישן ואחד ער ואז תטכלי להתאוורר קצת. או לחלופין לעשות את זה באמצע היום, את האיוורור.
שיהיה בהצלחה!
>ורד פעמיים בשבוע בלי דודו ללילה עד ללידה<

[נונה_בי*]

נכנסתי שוב כי נזכרתי שבימים בהם הקטון היה בריא ואני חולה ביקשתי מהבת של השכנים לקחת אותו לשחק בכדור במגרש ושניהם חזרו מאושרים כל פעם. וגם לי זו היתה שעה של התאוששות ואגירת כוחות.

[אמא ל2*]

תודה על מה שכתבתן
היה ערב קשה ביותר, הקטנה צווחה על הידיים 4 שעות ,לא הסכימה לינוק ולא נרגעה והזנחתי את הקטן-גדול וכעסתי עליו שלא בצדק. נתתי לה רסקיו ואחריו אקמולי. אחרי חצי שעה היא התחילה להרגע סוף סוף והסכימה לינוק ונרדמה. התקשרתי לבעלי והוא לא ענה, חשבתי עליו מחשבות שלא יאה להעלותם על הכתב , אבל אז הוא דפק בדלת כולו חיוכים. ביקשו מהעבודה שלו לשחרר אותו לפרויקט חשוב במיוחד אז הוא משוחרר לכמה ימים.

[תמר_ס*]

אוי , כמה חבל לי שאנחנו לא קרובות.
יופי שהוא קצת בבית(לעבודה, לא יאמן. פשוט הזוי). @}
אתם כבר בריאים?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

היה ערב קשה ביותר

שיהיה לילה שקט ומשפחתי.

[ב_דרך*]

אני הולכת צעד רחוק יותר מ בימים קשים אני לא מכינה ארוחות אלא מפשירה ארוחות
וכשממש אין לי כח וחשק אני מזמינה ארוחות. פינוק אמיתי, ובדרך כלל גם נשאר למחר.

<מיצי לא מסוגלת לדמיין אבא שיוצא לחודש. ברררר>
<ב דרך הופכת לבודדת ל-23 יום החל מיום שישי>

[נוסעת_סמויה*]

נזכרתי בעוד משהו שעזר לי לצלוח את אותם כולה-שלושה-ימים בשלום:
בימים כתיקונם, אחר-הצהריים שלנו נראה בערך כך:
ארבע עד שש: משחקים
שש-שש וחצי: אחד ההורים מכין ארוחת ערב
שש וחצי-שבע: אוכלים
שבע: הבכורה מעסיקה את עצמה. הורה אחד מאמבט את הקטנה והשני מנקה את המטבח ולאחר מכן פונה לאמבט את הבכורה.
שבע וחצי-תשע: הרדמוֹת מקבילות.
תשע: ההורים הסחוטים פונים להתעניין זה בשלומה של זו (ולהפך), ומחלקים את זמנם בין סידורים (בעיקר כביסה) לבין עניינים פרטיים וזוגיים.

כשנשארתי לבד עם הילדות, התחלתי לטפל בהכנת ארוחת הערב פחות או יותר מחמש. וגם בכביסה. הילדות שיחקו בסלון (ולא בחדר שלהן, שהוא מחוץ לטווח הראייה שלי כשאני במטבח). שיתפתי פעולה ככל שהתבקש ממני במשחקי הדמיון של הגדולה, וחילצתי את הקטנה ממצבים מסכני חיים אחת לרבע שעה בערך (אני סתם מגזימה. מה כבר מסוכן בתינוקת במשקל תשעה קילו שעומדת בראש סולם אמיתי, של גדולים, ואין לה מושג איך לרדת ממנו). אבל באופן כללי - הן העסיקו את עצמן לא רע, ואני התקדמתי לאטי בהכנת הארוחה.
(אגב- הכנתי דברים פשוטים. ירקות טריים חתוכים, ירק אחד - אפונה / ברוקולי / בטטה / תפו"א - מבושל במים ומלח, חביתה, לחם עינן, גבינה לבנה ותותים לקינוח).
כך יצא שאכלנו מוקדם יחסית, והתחלנו מוקדם מהרגיל את שרשרת האמבטיות וההרדמות.

בנוסף, במהלך ואחרי ההרדמה של הקטנה, אפשרתי לבכורה להעסיק את עצמה (כולל צפייה בווידאו) וניצלתי את הזמן לסידור הבית. היא הייתה מרוצה מכך שקיבלה הארכה לפני השינה, תהליך ההרדמה התקצר כי היא הייתה עייפה יותר כשהגענו אליו, ולי היה נעים יותר לצאת מהחדר שלה בסוף ההרדמה לבית נקי ומסודר, ולדעת שזהו, עכשיו אני חופשייה לנפשי.

[סוף_מעגל*]

מה דעתכם על לינה אצל סבא וסבתא?אין מצב שאני אשן שם, אבל לדעתכם זה עשוי להזיק לגדול לישון שם? הוא ישן שם כשהייתי מאושפזת ומאז מבקש כל הזמן לישון שם שוב.
מה זה משנה מה דעתנו ? זה ש הוא מבקש זו התשובה לשאלה הזו.
הלוואי שבני היה מבקש כזה דבר. ויש לו שני זוגות (סבים וסבתות) שאני סומכת עליהם במאה אחוז.

[אמא ל2*]

תודה על מה שכתבתן
ותודה לחיבוקים וללוז המפורט(אני נורא אוהבת לקרוא לוזים מפורטים של אחרים) .
אהבה לכולם!

[שאלת_עריכה*]

אז חשבתי לא מעט על הדף
יש בו עצות מצויינות
אני חושבת שלא כדאי לאחד עם בעלי במילואים
אלא להוסיף לדף עצות או לפתוח דף חדש על התמודדות עם ילדים.
הפעם הזו התמודדתי הרבה יותר בקלות מהרגיל, למרות שהיו פי שניים ילדים.......
למה?אני חושבת שהבנתי שבעצם זה לא שונה המון מהיום יום בו אני לרב עם שניים. יתר על כן, נעזרתי קצת יותר ועם פחות רגשי אשם. הבנתי שהיתה לי משוואה לקבל עזרה=אמא שאינה מושלמת והבנתי שזה ממש לא כך. כדי להיות אמא עם כוחות לא צריך לסחוט לעצמך את המיץ.
במיוחד שהתברכתי במשפחה ששמחה לעזור. באופן מפתיע ,אולי בגלל שהייתי יותר רגועה גם הסכימו לעשות זאת לפי דרכי, ובפעמים שלא התאים לי, לקחתי עזרה בתשלום.

[תזמורת_הים*]

, נדמה לי שיש דף בשם אבא נוכח נעדר או משהו כזה, אולי אפשר לאחד אתו. צריך לבדוק ב מדור הורות ומשפחה.

[תזמורת_הים*]

אבא נמצא נעדר

[תבשיל_קדרה*]

אני מציעה לרכז את העצות בראש הדף בעלי במילואים או בראש הדף אבא נמצא נעדר (עם השני יש לי בעיה, כי זה לא שם דף מתאים. אני מבינה את זה כמו אבא שנמצא, אבל מעט שעות ולא מעורב, לא כמו אבא שנמצא שבועיים-כן-שבוע-לא).

[אמא ל2*]

טוב, ערכתי והעברתי ל אבא במילואים
תרגישו חופשי להעיר \לתקן
דף למחיקה

[רוקדת_לאור_ירח*]

_וכמובן הצדעה לכל החד הוריות שמסתדרות יופי לבד ולא מבינות על מה העניין.
פחחחחחחחחחחחחחחח..... (אני תמיד הבנתי על מה העניין)._
באופן אישי מילואים נראים לי חוצפה של המדינה. אם לא הייתי חד הורית ובן הזוג שלי היה צריך לצאת למילואים, נראה לי שהייתי מביאה את הילדים לבסיס ואומרת למפקד שיסתדר איתם בעצמו והולכת לאיזו שעה-שעתיים. לאקס שלי תמיד אמרתי שזה יפה מאד שהוא עושה מילואים אבל שידע שביום שיהיו ילדים זה לא מקובל עלי. בסוף אני עם מילואים כאלה או אחרים רוב הזמן לא קלה היא...

[רוקדת_לאור_ירח*]

ואיך שכחתי טיפ בנושא מקלחת:
אני שמה אותה בעגלה ומחנה את העגלה בפתח המקלחת (אין לי אמבטיה ועל הריצפה רטוב ומחליק). כדי למנוע מחאות אני נותנת לה איזה משחק מעניין לזמן הזה, את מברשת השיניים שלה (סוג של עידוד לצחצוח) ולפעמים משהו לכרסם- דבלה, מלפפון, פריכית אורז. לצערי עניין האוכל עובד הכי טוב ואני מרגישה כמו אלה שעל כל בכי דוחפים לילד ממתק. לא נורא, מקסימום בסוף היא תשקול כמו תינוקת בגילה.

[פלונית_חד_הורית*]

כחד הורית למדתי שאין צורך כל היום או כל ערב בעזרה.
מה שבאמת הכי חסר לי זה פעילות ממלאת מצברים ביממה.
לעסוק במשהו מהנה חצי שעה ביום אבל לבד לגמרי זה ממלא מצברים ליממה.
אחד הלחצים הכי גדולים בלהיות לבד עם תינוק או ילד זה שאין רגע שאת לעצמך 100% .
ככה סתם. בלי להרגיש מה קורה איתו, מה עושה, אולי נפלה השמיכה?
כדאי לבדוק וממש לעשות רשימה מה ממלא אותי.
אצלי זה מקלחת לבד בלי אחריות ובזמן האחרון גם הליכה של 20 דקות.
הנשמה זקוקה לעצמה לגמרי. לחשוב, לחקור, לעבד, להקשיב, לחלום, לבהות.
ופסק זמן כזה זה לא בעיה לארגן. ע"י בייביסיטר, סבא/סבתא חברה
בהצלחה

[ורד_לב*]

אני ממש לא מסכימה עם היות הדף למחיקה. לי הוא מאד עזר, אולי בכ"ז נשאיר?

[אמא ל2*]

למרות ריכוז העצות בדף אחר?