איך לדבר גרסת המבוגרים

[חתול_תעלול*]

מכירים את הספר "איך לדבר כך שילדים יוכלו להקשיב ולהקשיב כך שילדים יוכלו לדבר"? אני אוהבת אותו מאוד ומנסה ליישם את הרעיונות שלו בגידול הילדים שלי. אבל ממש לא מצליחה לעשות את ההיקשים הנדרשים לעולם המבוגרים, כי זה מרגיש לי קצת מפגר.

סיטואציה לדוגמא-
גיסתי האהובה מחפשת אהבה. היא נואשה מהחיפוש האקראי ונרשמה לאתר היכרויות לאקדמאיים. היום היא שלחה לי הודעת ייאוש. איזה אנשים מוזרים היא פוגשת, ואיך הם מבקרים אותה ללא הרף, ואז עוד רוצים להמשיך להפגש וכו' וכו'.

מה שרציתי לענות לה באינסטינקט זה- אל תדאגי, זה יעבור, את תמצאי את האחד, כל המוזרים האלה יהפכו לסיפור מצחיק בעברך וכו' וכו'.

מכיוון שהספר המדובר בדיוק היה לי ביד, תהיתי. איך אני יכולה להכיל את הרגשות שלה? לכתוב לה- כן, זה באמת קשה - ?- הרי זה קצת דבילי. זה מה שהיא הייתה שמחה לשמוע?

כנ"ל לגבי שלל סיטואציות עם בעלי

אשמח לשמוע רעיונות ותובנות

[גוונים*]

לכתוב לה- כן, זה באמת קשה - ?- הרי זה קצת דבילי.
למה זה דבילי?

[פלוני_אלמונית*]

אני דווקא מרגישה שהמודל של הילדים יכול בהחלט לעבוד גם על מבוגרים,עם התאמה כמובן למי שמולי.
הזדהות ואמפטיה בדרך כלל גורמים לתחושה טובה יותר משלל עצות וניחומים....

[חתול_תעלול*]

_לכתוב לה- כן, זה באמת קשה - ?- הרי זה קצת דבילי.
למה זה דבילי?_

כי הרגשתי שברור שהיא יודעת שזה באמת קשה. בגלל זה היא כתבה לי. אם היא הייתה רוצה לשמוע את מה שיש לה להגיד, היא הייתה מדברת עם עצמה ולא איתי?

[יונת_שרון*]

מדברים על זה קצת בדף הקשבה פעילה. (וגם בעוד דף שאני לא מוצאת כרגע)

[יעל*]

תקשורת מקרבת

[יעל*]

NVC תקשורת מקרבת

[חלוקית_נחל*]

עקרונות דר' חיים גינות

מי כפייתית ? P-:

זכרתי אותו בגלל הגריין של יונת מהדף על הילד הרעב....

[בשמת_א*]

כי הרגשתי שברור שהיא יודעת שזה באמת קשה. בגלל זה היא כתבה לי. אם היא הייתה רוצה לשמוע את מה שיש לה להגיד, היא הייתה מדברת עם עצמה ולא איתי?
מה פתאום.
היא קודם כל זקוקה לולידציה. כלומר, שתאשרי לה במבט מבחוץ שאכן החוויה שהיא מתארת באמת קשה אובייקטיבית, ולא שתבטלי את דבריה ותגידי לה "שטויות" או שזה לא בדיוק ככה וכו'.

אחרי שתאשרי את החוויה שלה, תכירי בה, תשתתפי בצערה וכו' - אז יהיה מקום להמשך.

(אני אמרתי פעם את דעתי הנחרצת נגד כל אתרי ההיכרויות האלה?)

[אחת*]

אני לא תמיד רוצה שיאשרו לי שאני סובלת וכו'. לפעמים אני רוצה שיתנו לי פתרונות, לפעמים אני רוצה שייגידו לי שהדברים הם לא כמו שאני רואה. שימתנו אותי או שיתנו לי כיוונים אחרים. לפעמים אני ממש אשמח שיסתרו אותי. כמובן שהסגנון חשוב.
בכל מקרה אף אחד לא רוצה לשמוע "שטויות" על מה שהוא מרגיש. זה שונה הלגיד שטויות למישהיש אומרת שהיא שמנה ואת רוצ עלודד אותה, לבין שיחה עם מישהי שמרגישה רע והיא צריכה משהו עמוק מזה.

מי שאומרת אוי כמה מבאס להכיר גברים. רוצה לשמוע או הכרה בזה, והקשבה - או שיחה מעוררת השראה שתגרום לה לראות להתעודד ולראות את הדברים מעט אחרת. או גם וגם, כאמור תלוי.

למשל יש פעמים שאני ארצה שיזכירו לי שהתחושה שלי לא מדוייקת שאני יוצאת מאיזון, שזה רק כרגע שאני מרגישה ככה אבל כבר היו חוויות אחרות נגיד שגרמו לי הלרגיש אחרת. או שאני באמת דרמטית כי.. ההוא עצבן אותי.. כי היה לי יום קשה. אני אל רואה זאת כזלזול. בשביל מה יש חברים קרובים.

ויש פעמים שאני ארצה לשמוע, נכון, את צודקת זה לא פשוט, וגם עצות איך פרקטית לצאת מזה.

ויש פעמים שאני רק ארצה הקשבה והשתתפות בצערי. נכון, זה לא פשוט בכלל, אני מבינה אותך! "גם אני באותה סירה".

זה מאוד תלוי במוד באינטונציה ובמי שמולי. אבל תקשורת מקרבת כברירת מחדל זה לא נכון תמיד.
לכן בשמת לא בטוח שמה שאת כותבת היה נכון לאותה בחורה. וגם בכלל דעות נחרצות בעד או נגד אתרי היכרויות או בכלל דעות נחרצות זה משהו שאותי מאוד מרתיע. כי אין באמת דבר שנכון תמיד או לכולם מלבד אחוז אחד או שניים מהדברים בעולמנו (למשל בלי חמצן אנחנו לא יכולים לנשום, אבל אפילו רצח בנסיבות מסויימות מוצדק).

אתרי היכרויות הצליחו ליצור הרבה זוגות מאושרים מבין החברים שלי, לפחות מחציתם נישאו דרך אתרי היכרויות.
ומביןה אחרים רבים מצאו אהבה באינטרנט בדרכים אחרות או דרך קבוצות שהכירו ברשת.
גם האתרים של היום משוכללים מאוד, מאפשרים חיבור אישי יותר מבעבר, כולל שיחת צט עם מוזיקה, אמירות הומוריסטיות והרבה מאוד תכנים ומידע, אפשרויות התקשרות וחיבור, גישושים ישירים ועקיפים עם הצד שממול.
הבעיה רחוקה מלהיות אתרי ההיכרויות, הבעיה היא שבעידןה אינטרנט וזו חצי בעיה וחצי ברכה - העובדה שאפשר להכי רכל כך הרבה בלחיצת כפתור, שלא כבעבר שהכרת את מי שבשכונה או בעבודה או דרך חבירם - מאפשרת בררנות יתר. וזה עסק אחר שצריך להתמודד איתו.

לפותחת הדף - אנייודעת שנתת זאת כדוגמא אבל כרווקה שמבינה ללבה של רווקה אחרת ף-) מה שאני הייתי אומרת לה זה שכדאי לרענן את הפרופיל שלה באותם כרטיסים, לוודא שהיא משדרת תדמית ודרישות ברורות בצורה נעימה ושובת לב. כך שמספר הפונים או הנענים לפניותיה יגדל וכך גם אפשרויות הסינון.
להתרחב אולי לאתרים אחרים, פחות מיינסטרימים כי שם נמצאים אנשים מגוונים יותר, לבדוק את הגמישות שלה, אולי היא לא מתפשרת על משהו מסויים שדווקא הוא מביא איתו שלל צרות או מצמצם אפשרויות ומבריח אופציות טובות. וגם הכי חשוב- לזכור שמי שלא עושה לא טועה, קלישאה אבל נכונה. היום הסיכוי להכיר ברחוב, או במסגרת חברתית מזערי, שלא כבעבר הרחוק, לכן האינטרנט הפך מוקד להיכרויות ויחד איתו הביא בררנות אינסופית. כי כשבוחרים כמו "מוצר מהמדף" קל לפסול על שטויות ובסוף יוצאים עם מישהו שעל הנייר מדהים אבל האישיות חרא. אז לקחת מאתר ההכרויותא תה יתרון - מאגר גברים שמספרים על עצמם ומאפשרים לך להתעניין בהם. אבל לא ליפול למלכודת שגורמת לך לחשוב שכל הפרטים שמופיעים מולך אומרים לך הכל על הבחור. שזה שהוא משכיל, בעל חיוך חביב, בגובה הנכון, וכותב שהוא אוהב בעלי חיים ובשל לחתונה הופך אותו לדייט טוב או בכלל שותף פוטנציאלי מושלם. שיחת טלפון או שתיים לפני הדייט, כאלו שמקדישים בהם לפחות עשר עשרים דקות להבין מי הוא כמה הוא קשוב, רגיש, מתעניין בך, בעל חוש הומור, כמה הוא פתוח לקבל ולא ליילל על הקודמת... יותר יעיל. יש גברים שכבר בשיחה הראשונה נשמעים תוקפנים, אדישים, תובעניים, או שחוקים מריגושים ועוד... ואחרים שנשמעים נהדר, עושים חשק לעוד, ואז הדייט בדר"כ מוצלח, החוויה חיובית גם אם לא בהכרח מוביל לקשר רציני מסיבות שיכולות להסתבר רק אחרי היכרות באמת פרונטלית.

[אמא_נמרה*]

המחשבות שלי -
ואם חברה היתה מספרת לך (להבדיל) שקשה לה למצוא עבודה , האם היה לך מה לומר לה?

אני חושבת שהייתי אומרת:
א. מה שבשמת כתבה, אישור, השתתפות וחיזוק על המאמצים, הנסיונות, האופטימיות, ההשתדלות.
מחזקת אצלה את ההרגשה שהיא יכולה, שהיא תצליח, שמגיע לה לקבל גבר כמו שהיא רוצה.
ב. הייתי שואלת :איך אני אולי יכולה לעזור לך, כל כך הייתי רוצה להקל עליך...

[מיכל_בז*]

גם אני הייתי מאשרת לה שזה קשה, כי האמת שיש שלב מסוים בחיים שבו להיות לבד זה כבר פשוט על סף הבלתי נסבל. וגם הייתי מנסה להבין איתה מה בדיוק היא מחפשת כי אני מאמינה שברגע שיודעים מה מחפשים יותר קל למצוא. ובעיקר הייתי משדרת לה המון אמונה ואופטימיות כי הרי ברור לך שזה יקרה בסוף, נכון? לפעמים כל מה שצריך לשמוע מאנשים אחרים זה את האמונה הנחרצת שמה שאת רוצה יקרה, בדיוק כשאת כבר מתחילה להתייאש. שיהיה לך במה לתפוס, כשאת מתחילה להחליק במדרון.

ואני הכרתי את בן זוגי באינטרנט, לא בדיוק באתר הכרויות, אבל עדיין.

[בשמת_א*]

וגם בכלל דעות נחרצות בעד או נגד אתרי היכרויות או בכלל דעות נחרצות זה משהו שאותי מאוד מרתיע
את זה אני לא הייתי אומרת לבחורה... את זה אני אומרת כאן. לכן.

וגם הייתי מנסה להבין איתה מה בדיוק היא מחפשת כי אני מאמינה שברגע שיודעים מה מחפשים יותר קל למצוא
אוקיי, עכשיו שמיכל כתבה, אז אני אנצל את ההזדמנות שלי להגיד במה אני כן מאמינה:
אני מאמינה שמי שמחפש (ת), העבודה הראשונה שלה (או שלו, אבל אני אדבר מעכשיו כאילו מדובר באשה (-: ) היא לנסח בצורה ברורה ומפורטת את מה שהיא מחפשת, עד לפרטים הכי קטנים. ולחשוב על זה. לבדוק. למדוד על עצמה. על זה דווקא טוב להתייעץ עם אנשים שמכירים ואוהבים אותך באמת, ושמפרגנים באמת, כי הם יכולים לעזור לדייק את החיפוש וגם לתקן כל מיני דברים, שהם באמת רלבנטיים ומעשיים.

כדי להכיר מישהו מתאים, צריך לדעת בצורה ברורה מה מתאים לנו. לתאר לעצמנו תמונה.
התמונה יכולה להשתנות מול המציאות, אבל צריך שתהיה תמונה.
ולא של מראה חיצוני.
תמונה של אישיות.
למשל, האם חשוב מישהו נדיב, או לא? האם חשוב לה שהוא יהיה טיפוס אינטלקטואלי, או לא?

[מיכל_בז*]

נכון, וכמה חוש הומור זה קריטי? חשוב לה שהוא יהיה מצחיק ממש או שידע לראות את ההומור בחיים? וציניות - מקובל או לא? אופטימיות - כמה זה חשוב? וכסף? (מותר להיות כנים עם היקום...) גמישות, כמה זה חשוב?

נכון שזה מצחיק להתנהג כאילו יש לה רשימת מחזרים שמחכה לה על סף הדלת כשהיא מרגישה כל כך בודדה, אבל זה בדיוק העניין. כי למען האמת אפילו שהיא לא רואה את זה כרגע, יש לה שפע עצום בידיים כי כל מה שהיא צריכה זה רק אחד. והאחד הזה צריך להיות שווה אותה בדיוק כמו שהיא צריכה להיות שווה אותו.

לא יודעת, אני מאמינה שגם זה עוזר. להרגיש שאת יודעת מה את רוצה ולהאמין בכל הכוח שזה מה שאת תקבלי.

[אהבת_עולם*]

כן, זה באמת קשה - ?- הרי זה קצת דבילי. זה מה שהיא הייתה שמחה לשמוע?
אני באופן אישי - כן.
זה בדיוק מה שאני שמחה לשמוע.
ויש כלכך הרבה אנשים שמוכנים להגיד את זה הרבה פחות מדי.
(שינסו בכל דרך להראות לי למה 'זה לא כ"כ נורא', או למה גם 'הצד השני קצת צודק' וכו' וכו' - וזה הכי מתסכל בעולם)

הזדהות ואמפטיה בדרך כלל גורמים לתחושה טובה יותר משלל עצות וניחומים....
נכון.
זה לא שולל גם לנחם ולעודד אותה כפי שרצית - שהיא תמצא בסוף, שמגיע לה וכו'.
אבל קודם כל מתחילים בלהבין את הצד שלה.
אח"כ עוברים לעידוד.

כי הרגשתי שברור שהיא יודעת שזה באמת קשה. בגלל זה היא כתבה לי. אם היא הייתה רוצה לשמוע את מה שיש לה להגיד, היא הייתה מדברת עם עצמה ולא איתי?
לא.
אנחנו מדברים עם אנשים כי אנחנו הרבה פעמים רוצים אישור למה שאנחנו מרגישים.
אנחנו מחפשים הדהוד.
אחד הדברים הכי מתסכלים זה לדבר עם אנשים מתוך ציפייה לאישור/הדהוד - ולקבל בדיוק ההפך.
אנשים כלכך רוצים לעזור - שהם מיד קופצים לעצות או לסתירת הרגשות שלך.

אנשים הרבה פעמים שואלים: 'מה, אתה רוצה שאני אגיד לך את מה שאתה רוצה לשמוע?'
בדיוק !
אולי זה לא נכון בכל המקרים, אבל ברוב המקרים שמדברים עם אנשים, אם אנחנו רוצים לתמוך בהם ולהגיע אל ליבם - הדרך הכי טובה זה לומר להם את מה שהם רוצים לשמוע.

[מצ'רה*]

_אנחנו מדברים עם אנשים כי אנחנו הרבה פעמים רוצים אישור למה שאנחנו מרגישים.
אנחנו מחפשים הדהוד._
גריינתי.

[חני_בונה*]

מכיוון שהספר המדובר בדיוק היה לי ביד, תהיתי. איך אני יכולה להכיל את הרגשות שלה? לכתוב לה- כן, זה באמת קשה - ?
הייתי שואלת אותה מה היא צריכה ממני. הכלה? זוית ראיה חדשה? עידוד?