אושר ועושר בשפה העברית

[תוהה*]

אתמול הרהרתי במילים אושר ועושר.
לפתע שמתי לב לפרט חדש לי:
ההטיה של אושר לשם תואר (?) היא מאושר מאושרת מאושרים מאושרות, בכל הזמנים.

ההטיה של עושר היא עשיר עשירה עשירים עשירות. יש גם "מועשר" אבל זה לא לבני אדם, אלא לחלב וכד' וזו בכלל המצאה של חברת פרסום (לא?)

אדם יכול להיות רק עשיר ומאושר ולא אשיר ומעושר .
ההטיה של עושר היא "פעיל" של אושר "מפועל".
אני מבינה שמאושר זה לא פועל (?) אבל גם עשיר לו, ועל-כן זה לצורך הדיון בלבד, אם כי אני גם אשמח להסבר הלשוני עם המונחים הנכונים 

בכל מקרה, זה כאילו בשפה העברית מרמזים שאושר יכול להגיע רק מבחוץ ולהיות מופעל על בן אדם ועושר זה משהו שבן אדם נהיה באופן פעיל.
במציאות, זה לא הפוך בעצם?

מאושר- מטורף, משונה, מיוחד, מעולה, מצויין,
עשיר- נדיב, בריא, לא יודעת מה עוד.

זה קצת מבולבל, מקווה שיקלט מספיק @}

ואם יש כבר דף מתאים, תגידו.

[ג''ימס_בונד*]

זה הרבה יותר פשוט.מילה אושר באה ממילה אישור. אישור לחיים, אישור לשמחת חיים, אישור לאושר להיות מאושר.

[תבשיל_קדרה*]

מענין.
מטריד.

[נטע*]

• ועושר זה משהו שבן אדם נהיה באופן פעיל.

במציאות, זה לא הפוך בעצם?*
לא בהכרח.
עושר שאינו ממון, הון או כסף או שווי ערך להם הוא עושר פעיל.
עשיר בידע, עשיר בחברים, עשיר בחכמה, עשיר במעשים, עשיר בתובנות....

[יעלי_לה]

מזמן לא שמעתי שאלה כל-כך טובה על השפה העברית. גרמת לי לחשוב. תודה @}

[בשמת_א*]

המושג "אושר" הוא חדש בשפה העברית. זו הסיבה.
בכלל, המלה "אושר" נבחרה לצורך מושג לועזי מודרני בתכלית, שתורגם על משמעותו.
אני לא זוכרת כל כך את ההיסטוריה של "החיפוש אחרי האושר" אבל קצת הידע שיש לי מתקשר לפריחת המושג במאה העשרים במשמעותו הנוכחית, הפיכתו למשאת נפש בחצי השני של המאה העשרים ולא קודם לכן, וניצנים ראשונים לו - במהפכה הצרפתית ובמהפכה האמריקאית שהושפעה ממנה, כולל בהכרזת העצמאות האמריקאית שהושפעה מרעיונות המהפכה הצרפתית, לפני קצת יותר ממאתיים שנה - כלומר, כאשר העברית עדיין לא נצרכה למושג הזה.

לעומת זאת, השורש "עשר" הוא עתיק בשפה העברית ועשיר במשמעויות.
בין היתר, אני רוצה להזכיר את הפתגם שלמדנו בכיתה ג': "איזה עשיר? השמח בחלקו".
מה אפשר ללמוד מהפתגם הזה? אפשר להיזכר במשמעות של עושר ועוני בימי קדם (כש"עבדות" היתה מושג בעל משמעות מילולית מאוד ברורה ומוחשית), אפשר לשים לב למלה "שמח" ולמושג "שמח בחלקו", ועוד ועוד.
או במלים אחרות:
יכול להיות שכדאי להסתכל קצת מעבר למלים, ולשאול את עצמנו:
איזו מין תרבות המציאה את מושג ה"אושר" המודרני, ומה בעצם משמעותו האמיתית? (רמז: בדיונים הפילוסופיים וההיסטוריים אין הסכמה, כולל הויכוחים על המשמעות של ה-pursue of happiness בהכרזת העצמאות האמריקאית)
האם לעברית, במשך 3200 השנים האחרונות, היו מלים או ביטויים שהביעו מושג הדומה או הזהה למושג ה"אושר" המודרני?
אם כן, מהם היו, ואיך אנחנו יודעים שזה אותו מושג, שזו אותה קונצפציה?
אם לא, איזה תפיסות כן היו להם שהביעו דברים קרובים או דומים? האם אנחנו מחפשים ביטויים שקשורים לשביעות רצון, שמחת חיים, שמחה בחלקך, שלווה או מה? האם יש בעברית הרבה ביטויים כאלה? למה הם קשורים? באיזה הקשרים הם מופיעים? על איזו תרבות הם מלמדים? מה עקרונותיה, מה חשוב לה?
(רמז: המלה "שמחה" היתה יותר משמעותית בתרבות העברית והיהודית לדורותיה).

אושר לפי אבן-שושן: "נחת, מזל טוב, הרגשה כללית של נעימות הנובעת מהצלחה ומשביעות רצון רבה".
שימו לב לביטויים שהמילון נזקק להם כדי להסביר את המלה "אושר": "נחת" (מלה משמעותית וחזקה בתרבות העברית, במסורתה ובמקורותיה), "מזל טוב" (ביטוי משמעותית ורווח גם בימינו, שזכה למעמד מרכזי בתרבות העברית והיהודית בכל תפוצותיה), "הצלחה" (עוד מלה חשובה בעברית, הקשורה בעושר של ביטויים, כמו "צלחה דרכו", "צלח מכשולים" ועוד) ו"שביעות רצון" (בטוי מפתח, שלדעתי עדיף לנתח אותו ולעמוד על משמעותו העמוקה והרחבה, מילולית ופילוסופית, במקום להידבק למלה "אושר" שלא היתה כל כך חשובה בעברית לאורך הדורות).
וממליצה בהקשר זה גם להיזכר בביטויים כמו "מזל וברכה", "מזל והצלחה", "ברכה והצלחה", ולעמוד על ההקשר התרבותי שלהם ל"אושר". כי אסור לשכוח, שהעברית צמחה בקרב העם היהודי, שהאמין באל אחד, שתפיסתו העמוקה ומורשתו היא לייחס את הטוב שבחיים לאלוהים שממנו זורם אליך הטוב, כאשר גם לאדם יש תפקיד והוא - לדעת לקבל, לכבד ולברך את מה שאלוהים נותן.
זו תפיסה שונה מתפיסת ה"אושר ועושר" המודרנית.

אני לא מתרגשת מהנסיון להלביש מושגים זרים על העברית בלי לדעת שאלה מושגים זרים, או מהבהלה סביב העובדה שתרבות מתורגמת לא תגיע בהכרח מאותם מקורות כמו תרבות מקורית.
גם אין צורך להיבהל מכך ששני שמות עצם/תואר, שנוצרו בתקופות שונות לחלוטין ובהקשרים שונים לחלוטין, לא מתנהגים דיקדוקית אותו הדבר.
לכן לדעתי אין שום משמעות להבדלים דקדוקיים או תחביריים כלשהם בין המלים האלה בשפה העברית של ימינו.

[תוהה*]

תודה תודה לכולכן.

פיענחתי עוד קצת איפה העניין מבחינתי. העניין הוא (גם) לשים לב שהמילים בעברית, נוצרו איך ומתי שנוצרו, מסמלות משהו עגום בעיני שקיים ביהדות מאז הקמתה.
חשיבות גבוהה וקריטית לרכוש וכסף, העדר חשיבות או ביטול תחושות סיפוק אישי.
כאן, במקרה, הקשר הזה מתבטא במילים שהיום הן מושג יומיומי ואיחולי ברכות "הרבה עושר ואושר.." וכו'
השילובים השונים בין מצב חומרי לנפשי כמו "עני אך מאושר" וכד'.

הנקודה מבחינתי האישית, היא שכשאני משתמשת במילים האלו, בהטייתן, "מוח העברית" שלי משייך צורה פעילה למילה "עשירה" וצורה מופעלת למילה "מאושרת". אני תוהה.
כי בחוויה שלי, אושר, במובן האישי שלי של סיפוק יציב וריאלי, אני יוצרת באופן אישי ופעיל.
את הרכוש והכסף בחיי אני לא יוצרת. כדי ליצור אותם, אני מספקת מזמני ומרצי למטרה כלכלית לא שליי, על הקשר בין עבודה לאושר אין צורך להרחיב (?).

יש גם את העניין שמחסור או כשלונות כלכליים, שקשורים תמיד לגם לנסיבות חיצוניות, אמורים ליצור תחושת כישלון אישית.

בטוח יש הסברים לשוניים "נייטרלים" "דקדוקיים" וכד', פשוט יש לי הרגשה שההסברים האלו התלבשו מצויין על הלך רוח שרווח ורווח גם היום בקרבי ובקרב דוברי עברית.
וכנראה הלך הרוח הזה הוא שמסקרן אותי...

[אמא_מיכל*]

לפי מה שאני יודעת, העברית של היום היא לא בדיוק העברית של פעם, כלומר-לא "לשון הקודש" של הדת היהודית שכתובה בתורה.
בכל אופן-לפי לשון הקודש, לכל אות יש אנרגיה מסויימת- כוחות, כלים לחיוב ולשלילה והיא מתקשרת ליסוד מסויים (אש, אדמה, אויר, מים). כמו כל כוח, כל דבר בחיים.
אלוקים ברא את העולם בדיבור, ע"י המילים בלשון הקודש. כך אנו רואים שלמילים(האותיות המרכיבות אותם) יש כוח אדיר ליצור מציאות ולכן אומרים שמילים יוצרות מחשבה ומחשבה יוצרת מציאות.
שמות של אנשים מורכבים מאותיות. שם של אדם זה כוח גדול וכלים שיש לו בחיים. לפי היהדות הורים שבאים לתת שם לילד שלהם - "נחה עליהם רוח הנבואה" או משהו כזה...(לא זוכרת את המילים המדוייקות) והם בוחרים את השם המתאים ביותר לילד/ה שנולדים.(יש המון סיפורים על הורים שכבר בחרו שם וכשהיו צריכים "להכריז" עליו בברית/בבית הכנסת וכו', לא מבינים מה קרה להם ופתאום יצא להם שם אחר כשפתחו את הפה, או שברגע האחרון ממש, התחרטו.)
(כמובן שאופי של אדם מושפע מאינסוף גורמים: השם שלו, האופי איתו נולד, המזל שלו, החינוך שקיבל בבית, האירועים שפקדו אותו בילדותו ובחיים...ועוד...)
לגבי המילים-אושר ועושר: בעברית האות ע' מסמלת, בין היתר, משהו גשמי,חומרי, היסוד של האות ע' הוא- אדמה, והאות א' מסמלת, בין היתר את האלוקי, הרוחני. ולכן שינוי של אות אחת במילה יוצרת הבדל עצום כל כך...
אני לא מומחית בתחום אבל למדתי קצת את הבסיס...

[לי_אורה*]

_ההטיה של עושר היא "פעיל" של אושר "מפועל"... זה כאילו בשפה העברית מרמזים שאושר יכול להגיע רק מבחוץ ולהיות מופעל על בן אדם ועושר זה משהו שבן אדם נהיה באופן פעיל.
במציאות, זה לא הפוך בעצם?
מאושר- מטורף, משונה, מיוחד, מעולה, מצויין,_

ברצוני להתייחס להנחה המרכזית כאן. לדעתי, אין זה נכון לומר ש"מאושר"

פסיבי, מופעל ע"י כוח חיצוני, ואילו "עשיר"

אקטיבי, רוכש את עושרו בעצמו.

האם במילה "מיוחד" הייחוד האישי בא מבחוץ? האם במילה "מעולה" מה שמעולה בא מבחוץ? האם "משונה" משמעו שהשוני בא מבחוץ וכו'?

כל המילים שציינת, כולל "מאושר", אינן נראות לי מילים שמציינות מצב פסיבי שבא מבחוץ, שמופעל על האדם. "מאושר" אינו פסיבי לעומת "עשיר" אקטיבי. לא נראה לי שלמילים אלו יש באופן מהותי משמעות שקשורה לפסיבי או לאקטיבי. כשאומרים שאדם מסוים הוא מיוחד או משונה או מאושר, אין שום התייחסות לשאלה האם תכונות אלו או מצבים אלו שלו הגיעו אליו מבחוץ או מבפנים.