אגדות לילדים

[תמרול_ה*]

הרבה זמן אני מספרת אגדות מהראש לבנות שלי.
כשאגדה מתחילה, גם אני כמותן, לא יודעת איך הסיפור ייגמר...
אוהבת את הרגע הזה, חסר הוודאות, שמתחילים משהו ולא יודעים מה יקרה בהמשך,
וסומכים על הסיפור שכבר יקח אותנו לאנשהו...
מנסה עכשיו גם לכתוב אותן.
את האגדה שיש כאן כתבתי בהזמנה לחברה.
הבנות שלי הקשיבו והעירו הערות...
שאין שם ממש סיפור.
כאילו שאין פואנטה.
אני דווקא אהבתי אותה...
אשמח אם תוכלו להקריא לילדים ולספר קצת מה היתה התגובה...
וגם לתגובותיכם...
אין לי מושג לאן הדף הזה ילך,
הדף בעצמו מרגיש כמו סיפור שמתחיל ולא יודעים איך הוא ימשיך...
אז הדף הזה מזמין אתכם, דרכו, לטייל בדרככם בעולם האגדות...

_

אגדה לאורית מתמר

לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה רחוקה, מעבר להרי החושך ולכל הימים הגדולים והאוקיאנוסים,
היה הר גבוה, כל כך גבוה עד שהפסגה שלו היתה מכוסה בעננים לבנבנים.
כל פעם שהיתה רוח, העננים היו מרקדים קצת, ואפשר היה להציץ ולראות מה קורה על פסגת ההר, כמו צעיף שזז ברוח.

והיתה ילדה אחת, שתמיד היתה מביטה בהר ותמיד רצתה לדעת מה יש שם.
כל פעם שהיתה קצת רוח היא היתה לוקחת משקפת ומביטה על ההר, על הטירה והצריחים, ועוקבת בסקרנות אחרי האנשים שגרו בטירה על פסגת ההר.
שכן, בטירה חיה לה משפחה מלכותית אמיתית.
היה שם מלך, שתמיד היה טרוד בענייני המלוכה, כדרכם של מבוגרים, והיו נסיך ונסיכה.

יום אחד הילדה הביטה בהר, וראתה שהרוח נושבת, והעננים הלבנבנים מרקדים.
מיד לקחה את המשקפת צמצמה עין אחת והסתכלה בעניין.

המלך, כמו תמיד, היה טרוד בענייני המלוכה.
הנסיך והנסיכה היו עסוקים בלריב.
היא כעסה והוא כעס, היא דחפה והוא דחף, כתר הזהב נפל מראשה, היא התכופפה להרים אותו ,והנסיך ברח.
הנסיכה קמה כועסת, פתחה פה, ולא סגרה אותו.
היא נשארה עם פה פעור ולא סגרה אותו.
היא לא סגרה את הפה שעה, ושעתיים, יום ויומיים.
שבועיים שלמים והפה נשאר פעור.

אבא שלה הביט בה בדאגה, אך חזר לענייניו.
אחיה הנסיך צחק כל פעם כשראה אותה עם הפה פעור.

באותו זמן חיו ברחבי הטירה שלושה חברים קרובים מאד. החתול, הארנב והברווז. הם לא נפרדו איש מרעהו, עקבו תמיד אחרי הנסיך והנסיכה, שכן, אמא לא היתה להם מעולם, לנסיך והנסיכה, והם לא ידעו למה, והעצב הזה הלך איתם תמיד.
שלושת החברים דאגו להם, שמרו עליהם, והצילו אותם מכל מיני צרות.
ועכשיו, כשהפה של הנסיכה נתקע בצורה שכזאת, הם התאספו לטכס עצה.
לאחר דיונים ממושכים, ויכוחים והתלבטויות, החליטו לגייס את הזמיר לעזרה.

וכך עשו:
הנסיכה ישבה ליד השולחן ורקמה לה, בפה פעור.
ולפתע שמעה קול זמרה מופלא מאין כמוהו.
היא הפנתה ראשה לכיוון הקול, ולא ראתה דבר.
קמה מיד ורצה בעקבות קול הזמיר, רצה ורצה.
הגיעה לקרחת יער נהדרת, מלאה בארנבים.
הזמיר שר לה שיר ערב, היא התיישבה לה, בקרחת היער הפלאית, האזינה בפה פעור, ולפתע נגלה מחזה מרהיב לעיניה.
תשעה גמדים הופיעו לפתע והחלו לרקוד לשירת הזמיר, ריקוד נוגה ומרגש.
לפתע נצבעה קרחת היער בצבעי ורוד, לילך, תכלת ונצנוצי כוכבים הופיעו בכל מקום, על ענפי העצים, על הפרחים, על אפי הארנבים, ונצנוץ אחד נפל על פיה של הנסיכה.

מרוב פליאה, סגרה הנסיכה את פיה!

מתוך ענן של ערפל זהוב, הופיעה פיה יפהפיה, עם כנפיים כסופות ויפות.
הפיה הודתה לזמיר, שהשתתק לו ברוב חשיבות.
היא נגשה לאיטה לנסיכה, ואמרה לה בקול מלא אהבה.
אמא שלך, שנמצאת שם למעלה, שלחה את כולנו אליך.
היא שולחת לך את אהבתה, ורוצה שתדעי שהיא תמיד איתך.
דמעה חמימה ונרגשת זלגה מעין הנסיכה.


הילדה הניחה את המשקפת על אדן החלון וניגבה את הדמעות מעיניה.
הרוח פסקה,
והעננים כיסו את ההר.

[בשמת_א*]

מקסים!
אקריא לילדי מחר!

[נוסעת_סמויה*]

איזה יופי @}.
הדפסתי לי ואקריא בקרוב.

[מיצי_החתולה*]

_מקסים!
אקריא לילדי_ היום.

[פלוני_אלמונית*]

@} מרוב פליאה, סגרה הנסיכה את פיה!

יעלצ

[ע_ע_ע*]

מציעה דף לשינוי שם - שישקף את תוכן האגדה

[יום_טוב*]

הסיפור יפה והאוירה חלומית,
אבל לדעתי ההערה שהבנות נתנו לך היא במקומה.
במעשיות עם, משהו "רע" קורה, קונפליקט כלשהו. והגיבור, בעזרת תושיתו ותכונותיו האנושיות מגיע לפיתרון, מגיע ל"פתרון".
פה פעור זו תוצאה של קונפליקט קל מידי-מריבה עם האח.
והילדה לא נאלצת לעבור שינוי או להוכיח את תכונותיה הטובות בעקבות ה"עונש" שהיא קיבלה.

מקווה שזה נותן לך זוית נוספת.

ותמשיכי לספר...