ברוכים הבאים.
ערים אל המצח.
נושמים נושפים אוויר מואר דרך המצח אל מרכז איבר המוח, וחזרה דרך המצח.
שואפים אוויר מואר ממפגש עמוד השדרה והגולגולת אל מרכז איבר המוח, ונושפים קדימה דרך הגשר בין העיניים - מתחת לעין השלישית.
מרפים את השכמות.
מרפים את הברכיים.
שואפים אנרגיה ממרכז כדור הארץ אל עצם הזנב, דרך הנרתיק, רחם, אל הלב משם אל מפגש עמוד השדרה והגולגולת, משם לקודקוד ואל הזניט כלפי מעלה אל האינסוף.
מדמים מיתר יורד ממרכז איבר המוח אל עצם הזנב, כאשר הקשת היא עמוד השדרה, בהשלמה של אותו מקטע בין מרכז איבר המוח למפגש עמוד השדרה והגולגולת.
מדמים אפשרות לפרוט על המיתר הזה, פריטה אחת, באותו מקום שבין קו שיער הערווה לטבור, במרכז ביניהם.
כמו פורטים על המיתר הדמיוני הזה המתוח בין עצם הזנב למרכז איבר המוח, ומקשיבים רוב קשב לצליל הייחודי של כל אחת ואחת מכן.
פורטים במקומות שונים על המיתר הזה, אפשר להצמיד אל מיקומי הצ'קרות ואפשר לא, ומקשיבים אל הד המציאות.
אז, כמו יד שבאה מקדימה נמצאת מותחת את המיתר הזה במרכזו, ויוצרת משולש בין קצוות הקשת אל מרכזו, ומדמות ששם בתוך המשולש הזה מוכנסת המציאות הפיזית עצמה.
מדמות חץ המונח על המיתר במרכזו, ומושלך אל מאחורי הגוף הפיזי אל האינסוף.
אם יש שאלות.
כן.
אפשר משהו אישי?
כן.
אני מבקשת לדעת מה בנוגע לילד שלישי.
במובן הזה, בשמחה ובששון.
כן.
האם זה יהיה באופן טבעי?
במובן הזה לא נראית שום סיבה שלא.
עם זאת, טוב לבדוק רצונות מתנגשים ניתן לומר, בתוך עצמך, לאו דווקא עם בן הזוג ברמה הזאת של נדיבות לבך, והתייחסות אל המרחב ואל הסביבה במובן של אי הולדת ילדים מצד אחד, ומצד שני צרכים אישיים שנדמים כשלך ושל ילדייך, ואין בהכרח הדברים כך.
עם זאת יודעת את אלה.
כאן טוב גם לבדוק עם אבי הילדים, וטוב שיבדוק עם עצמו בגובה העיניים - נושא זה של ילד שלישי ורביעי.
כן.
במובן הזה ברשותך טוב להעלות את הדברים כפי שהם.
נמצאת האנושות, במובן הזה הנפש הקולקטיבית מגיעה להבשלתה זו, של הימנעות מהתרבות יתר על מנת למנוע סבל מוות ושכול.
היבט זה של הימנעות בא לידי ביטוי בכמה וכמה דרכים ובתרבויות שונות:
סובלנות גוברת והולכת כלפי נישאים חד מיניים שמניבים " מעט ילודה" אינם סתם בתקופה זו.
כך גם כל היבט שקשור בפלורליזם והאפשרות של האדם לחיות את חייו כאוהב אדם ומשם יכול לבחור את המין.
התבוננות של האנושות כלפי פנים, מצביעה על כך שבהחלט מעדיפה זו, להימנע מהמשך הולדה אשר "נדרש" בעבר, והתמקדות באיכות החיים, ובתיקון עוולות ועוול ואיוולת שהאדם עשה בעיקר כלפי עצמו.
לכן, עולה הקריאה הזאת אל כל זוג, אשר מתקשה או "לא מצליח", לממש את פריונו הפיזי - להפנות את משאביו אל הורות, שעולה מתוך אימוץ, ואלה לא חסרים, ולהותיר פשוטו כמשמעו את כל נושא ההחלטה על הילודה בידי האל הטוב.
כן.
החלטה להשאיר את הדברים בידי האל הטוב הביאה את האנושות לאן שהיא נמצאת היום. לא?
במובן הזה בהחלט כן.
עם זאת טוב אם הרפואה המודרנית תניח לגברים ונשים שפריונם בחסר ואלה "יקבלו את הדין".
אמנם כאשר נמצאת נכות נאמר, של רגל אחת ארוכה מדי קצרה מדי מבין שתי הרגליים, נמצאים מתאימים נעליים מיוחדות אשר יאפשרו לאותו אדם להיראות כאילו אין לו שום מגבלה.
כאן כאשר יש בעיה של פריון, במקום להתערב ולנסות לתקן, איברים שממילא לא נראה שום הבדל בין אלה לבין אלה, להניח לטבע הטהור ניתן לומר, ללא התערבות אדם, לעשות את שלו.
למרבה ההפתעה בסופו של דבר, כמות ההריונות שיהיו בפועל תהיה גבוהה בהרבה ממה שמאמינים אנשי המדע.
כן.
אני רוצה לשאול על תזונה בעקבות שיחה ששמעתי עלה לי הרעיון של להוריד חלבונים מהחי, אני רוצה הרחבה לגבי הרעיון הזה והאם זה מתאים לי?
במובן הזה בהחלט מתאים לך ויודעת את אלה.
מבחינה כללית:
ללא שום ספק אין שום צורך לגוף האנושי בחלבון מן החי. נקודה.
צורך שקיים לגבי חלבון מן החי הוא צורך נפשי, אנושי ניתן לומר.
ללעוס את החיים.
מכאן, שכל הימנעות של אכילת חלבון מן החי תביא מזור לאנושות ברמות שאינן משוערות או נלקחות בחשבון, במובן הזה שנמצאים המגודלים לטובת מאכל מתקוממים.
תקומתם היא אותן ווריאציות מוטציות של מחלות שקשורים באלה שמגודלים לטובת בשר: עופות בקר, חזירים.
כל עוד תמשיך האנושות לגדל לגדר ולהשתמש בחלבון מן החי בצורה הנוכחית התגובה תבוא בצורה של מחלות שבאות מאלה.
לכן ברמה האישית כל מי שמחליט להפסיק לאכול חלבון מן החי על כל צורותיו - מביא ברכה אל החי אל הצומח ואל האנושות כולה.
מצד שני "מהפכה" זו לא יכולה להתרחש בבת אחת.
שכן לשנות הרגלי תזונה של הזן האנושי לא ייקח כהרף עין ויידרש כורח על מנת להשריש את אלה. זה יגיע.
כן.
האם יש דרך לעיבוד על זה בצורה שלא יוותר הכורח, וזה יקרה בלי להגיע למצב של כורח?
אם היית יכולה לסמוך על השכל הישר של האנושות התשובה היתה חיובית.
כן.
במובן הזה בהחלט ניתן הפסקה של האבסה גידול בכלובים או בשבי, במיוחד במדינות המתועשות, הדרגתית מגמתית ומוסכמת ברמה של האיחוד האירופי, ארצות הברית של אמריקה, ולמרבה הצער גם סין נדרשת שם - עשויה למנוע את הכורח.
כן.
בהקשר למזונות האם יש מזונות רצוי להוריד מהתפריט הקבוע שלי?
על פני להוריד טוב להתמקד בשלוש ארוחות ביום, טוב לוותר על מזונות הלילה במידה ויש, טוב לאכול סלק, פירות יער, במובן הזה הימנעות מגלוטן למשך תקופת ההנקה תועיל.
כן.
אני רוצה לשאול בקשר לנושא של לידות בית, שיש תחושה שהזכויות הבסיסיות האלה לא מעניינות את הממסד - מה אפשר לעשות כדי להגיע עם הרעיונות האלה למקומות שמשפיעים?
במובן הזה נמצא הממסד כמו מותקף - בלי שהוא מותקף.
שכן, לידות בית, הרעיון של לידות בית בפועל, שם את הממסד את המוסדות ואת אלה שעובדים שם כבלתי נדרשים.
ואין הדברים כך.
לכן כאשר מדובר על לידות בית, הדרך היחידה שקיימת היא ללכת עם ולא נגד הממסד, עם כל הקשיים הכרוכים בכך.
ובמובן הזה כאשר הממסד מקשיח את עמדותיו, ומעמיד דרישות לא הגיוניות - טוב ללמד נשים ללדת לבדן – בבית, בעזרה של חברה ולא של מיילדת מקצועית.
כאשר יראה הממסד שתנועה זאת היא זו שמתגברת, ואיננו יכול למנוע 'הסתה לשם', תתחיל הידברות אחרת ויתחיל הממסד להבין שלמרות דרישותיו ונהליו - הציבור מתנהג אחרת.
אין צורך במקרים רבים.
מה שנדרש הוא כמה וכמה תומכים לרעיון של לידת בית לבד, עם גיבוי ניתן לומר, של אמבולנס למקרה של צורך לפינוי לבית חולים, זה עיקר התעמולה שתנכיח לממסדיים - שאין להם שום כוח כלפי זכויות בסיסיות אלה.
לאחר ההבנה שכך הם הדברים, שגם זה יכול לקחת זמן, יתחיל להיפתח דיאלוג בין גופים שעוסקים בפן הטבעי של לידה והנקה, לבין גופים ממסדיים וממסדיים יותר, עד לנהלים - עם כל ההסתייגות מהמלה הזו לגבי לידה - שיאפשרו לידת בית עם מיילדת - עם דולה - עם גיבוי - כפי שצריך להיות הדברים על כנם כפי שנעשה בארצות אחרות.
כן.
בעצם האנרגיה צריכה להיות מופנית "לחינוך" של הציבור?
האנרגיה צריכה להיות מופנית כלפי המשפט שמתחבא מאחורי הפעילות הזו: שאומר שהמפתחות להורות נמצאים בידי ההורים ואלוהים – לממסד אין שום חלק שם.
הן בהחלטה על היווצרות ילד, הן במהלך ההריון לידה, הזנה וחינוך – הכל כמקשה אחת.
איך נאמרים הדברים והיכן הם נוגעים, זו הרמה הטקטית של תעמולה.
אם ניתן היה לגייס משרד פרסום, אשר יתמוך ברעיון ללא תמורה ויעשה קמפיין מתמשך בצורות שונות הרי שזהו חומר נהדר ביד היוצר, המפרסם - שרוצה להיות מאותגר יצירתית.
בגדול מדובר להצביע על כך שמוצא האדם מן הקוף וגם אם הוא שם דיאודרנט עדיין משם בא.
כן.
נעשה הפסקה.
חלק שני
ערים אל הכתר - אותו קו שבגובה הרקות כמו מקיף את הראש.במובן הזה כאשר מבקשת לשנות משהו בסיסי - ניגשת אל חוק היסוד.
כלומר, ניתן לומר שעל מנת להגביר את ההנקה, התשובה שניתנת פה היא להציג את אלה שמיניקות כפרימיטיביות, ואז להפוך את הפרימיטיבי משלילי לבסיסי - הרובד הראשוני.
על ידי כך את יכולה להצביע על המערכת הרפואית כשיא הדבר המלאכותי שהאדם יצר בהתערבו במעשה ניתן לומר אלוהי.
הפער בין קור האזמל לבין המיטה של היולדת עצמה בלידה את בנה או בתה, זה השחור והלבן של התעמולה הזאת.
כן.
_אני רוצה לשאול לגבי מקום מגורים.
אנחנו כנראה נצטרך לעבור לגור במקום אחר ואנחנו מחפשים דרך אולי יצירתית למצוא משהו שהוא אולי הרפתקני יותר, אבל יאפשר לנו רווחה בתחום הכלכלי, מה הכוון או סוג של אנרגיה שאפשר לעבוד איתה, תחום, בקיצור כוון של חיפוש, שיכול לעזור לנו למציאת הדבר הנכון ביותר?_
במובן הזה לא ממש מעוניינים לעלות על יאכטה ולנסוע בחופי הים למשך שנתיים שלוש.
נכון
לכן משקללים את כל הנתונים של האזור הגיאוגרפי המתאים - נראה גליל תחתון גליל עליון - עם זאת, בודקים לצרכיכם - לאו דווקא למה שנאמר כאן.
לאחר שמחליטים על אזור כללי, נכנסים לאוטו ונוסעים ללא כל מטרה, יום שלם מטיילים באותו אזור, ונותנים לרכב להוביל פשוטו שמשמעו.
מזהים את האזור המתאים לכם אנרגטית, וממשיכים לשקלל הלאה עד שמוצאים את המטר המרובע המדויק ביותר בשבילכם.
האם זה ברור?
כן.
כן.
תודה.
אני רוצה לשאול שאלה ברמה פילוסופית דתית רוחנית – אם אלוהים נמצא בכל אחד מאיתנו, אז למה הוא מאפשר לנו במקום שנעבוד קשה כדי לתקשר ישירות מולו למה הוא מזמן לנו כל כך הרבה אפשרויות לעזרה, בדרכים צדדיות. וגם שאלה לי באופן אישי למה לי באופן אישי קשה להתחבר לדרכים האלטרנטיביות ואני תמיד צריכה לעשות הכל לבד? בעצמי?
במובן הזה ברשותך הבה ונאחד את התשובה לשתי השאלות:
שכן, מתחילה בהנחת יסוד שאם אלוהים קיים בכל מקום – אז.
ובמובן הזה אלוהים אכן מתגשם בכל צורה ובכל מקום: כל גרגיר חול; כל ס"מ מעוקב של אוויר; כל טיפת מים; כל מחשבה שחולפת במוחך; כל דבר הוא האל הטוב בעצמו ובכבודו.
עם זאת, התגשמות אל תוך תפישה יחסית ברמה הזאת האנושית, שפה קיימת תפישה כלשהי או תפישה יחסית בחיים יחסיים, כבעלי חיים כאלה ואחרים כל אחד ותבניותיו וכן הלאה וכן הלאה אפשר לפרק לאינסוף את צוות החיים שניתנו על ידי אותו האל הטוב - להפרדתן.
שנמצאת את מי שמפרידה את עצמך מהעולם, ודורשת לעשות הדברים בדרכך – לדעתך.
וטוב שכך.
התבדלות זו מהאחדות, מהאל הטוב שקיים בכל אחד ואחת, נדרשת לה לנפש לשם זהותה וגיבושה כ'אני'.
שאם לא היית יכולה לומר אני עשיתי כך וכך, אני חושבת כך וכך אני מאמינה שכך וכך, לא היית מרגישה שיש שם מישהו - זהו הפחד הקמאי הגדול ביותר של הנפש להתאחד עם אחדותה ולאבד את זהותה.
עם זאת עם הבשלתה של הנפש, קורות חייה – כאשר נולד אדם מחובר אל האחדות ברוב רובו דרך אימו.
אט אט למד את ההפרדה את גילוי ה'אני' את הפרדתו ואת נבדלותו.
בהבשלתו ובבגרותו למד חזרה את האפשרות להתאחד ולוותר ולו לרגע על ה'אני' על העצמי על הזיקות ועל המחשבות.
אלה מתרחשים מאליהם אצל כל אחד שמוצא את עצמו בוהה מול המרקע.
כאשר אלה מודעים ומאפשרת הנפש לעצמה להרחיב ולשכלל את כליה על מנת להיות גם במצב הכרה אחר ולהיות ערה שם, אז פחדים אלה נעלמים ומגלה הנפש "שלא יצא לה מזה שום דבר".
לא לשם תועלת כל אלה.
ולכן כאשר את מבקשת לשמוע ולהרגיש ולחוות את האל הטוב בתוכך, כל מה שמתבקש ממך הוא הסכמה, וההסכמה הזו היא אינסופית.
היא מתחילה בכך שהנך מסכימה למי שאת, ולכך שאת צריכה לעשות את הדברים בצורה מיוחדת, הסכמה לשינוי, הסכמה לקצב שמתאים לך, הסכמה לאחדות היא המפתח.
ועל מנת להגיע להסכמה, טוב לתרגל הודייה.
כן.
אם אני אסכים להיות כלי ריק ולבטל את האגו שלי לגמרי, אז זו האחדות שאתה מדבר עליה? האל?
במובן הזה, מי זו שיכולה לוותר על האגו שלה?
שאם נדמה לך שאת יכולה לוותר על האגו שלך, זה יחזור ויכה בך מנה אחת אפיים.
מה זאת אומרת?
במובן הזה על פני לוותר על האגו טוב לטפח את האגו, ללטף את האגו לאפשר לו להיות על פני להרדים אותו – להפוך אותו לשבע רצון.
כאשר למדה להשביע את רצונו של האגו, בתוך תוכך ולא משנה באיזה דרכים ומה מוסרת ומלטפת אצל האגו הזה, אז יכולה לוותר על האגו לפרקים קצרים, לחמש דקות, לתרגול מדיטטיבי, לתרגול שהוא לא מדיטטיבי אבל הוא תרגול – הוא לא כל היום.
על מנת לתרגל את אלה, יום יום, יש להיכנס לשורה של מדיטציות, שבהם לומדים לשחרר את הזיקות ואת המחשבות ולהגיע לריק.
זה לא נקנה ביום אחד, זו עבודה מתמשכת שאין בה שום תועלת, אז, מתבקש להניח את האגו בצד כאשר מגיעים אל האחדות.
אי אפשר לתפקד ביום יום כאשר הנך בתוך האחדות - מצב הערות הוא מצב יחסי שהאגו בו נדרש ויש לו חשיבות רבה.
אם שולט במערכת ואם נמצא שם כמתבונן.
מצבים שבהם נכנסים אל אחדות יכולים להיות במדיטציה, בכניסה לטראנס ובעת חלימה, או שינה.
חלימה יכולה להתפרש לשני קצוות: חלימה ספונטאנית וחלימה מכוונת.
אם מעוניינת להתעמק באלה לקראת החורף יגיע הזמן בסוף הסתיו, להתחיל להיות ערה בחלום ולטובת אלה – במקום לישון המיטה - ישנה על כסא אחר הצהריים כעשרים דקות חצי שעה, ולומדת להיות ערה בחלומותייך ולעבוד עם הגוף החולם ועל כך לא נרחיב כעת - ברשותך.
הרעיון שתוכלי להיות באחדות ביום יום במצבי ערות מתאים לנביאים יחידי סגולה שהיו וקיימים ויהיו על פני הפלנטה הזו.
היא לא הייעוד שלך, היא לא הדרך שלך ולא לשם כך באת לעולם.
האם זה ברור?
אם זה יוצר אצלי התנגדות מה שאתה אומר?
במובן הזה, אלה שמקדישים את חייהם לטובת חיים באחדות ותפקוד בעולם הערות והמציאות - לא נישאים ומולידים ילדים.
האם זה ברור?
ברור.
כן.
האם אני יכולה להגיע לאותו מקום של אחדות שאמרת חוץ מחלום ומדיטציה גם בריקוד?
בהחלט כן.
ריקוד הוא סוג של מדיטציה.
כן.
איך אפשר לחיות בשלום עם האגו בלי להגיע למצבים של יהירות?
במובן הזה, השאלה הזו כשלעצמה טוב אם נפרק אותה.
אפשר לחיות ללא מאבקים עם האגו ולהימנע ממצבים של יהירות.
על מנת להגיע לאלה יש להשתמש במילים טובות, יש לסכם כל יום את היום שחלף, וללטף פשוטו כמשמעו את האגו.
כמו לוחשת לעצמך, בתוכך, לאותה בלרינה שאת היא בדימוייך העצמי, עד כמה היטבת לרקוד היום.
שביעות רצון ומקום שבו האגו מקבל את עצמו במובן של כבוד, במובן של טפיחה על השכם - מבטיח שקט תעשייתי.
התעלמות מהאגו, או ניסיון לוותר עליו בכוח, להתעלם ממנו, הופכת אותו לאח-זר.
במובן של אח ב'ח' - זר.
אז השתלטותו מהירה - ומעשיו עשויים להביא חרטה גדולה לאחר מכן.
האגו במובנים רבים הוא החשיבות העצמית שמתגלמת אל שיאיה בזמן של רחמים עצמיים.
כן.
האם זה מספיק לו? שבא רק מתוכי?
בהחלט כן.
האם זה מספיק לך שזה בא רק מתוכך? זאת השאלה.
כן.
אני מרגישה שהשאלה האחרונה מביאה לאיזשהו מעגל סגור.
במובן הזה בהבשלתה של הנפש, למדת להבחין שכל המדליות, התעודות והמגינים שצברה לאורך חייה לא מניחים לה את האושר, את האישור שאותו חיפשה.
במקביל לרכישת כלים נוספים, אחד הכלים הבסיסיים במסעה על פני הכדור הזה בתקופת חיים זו, הוא אותו מקום שהנפש יכולה לאשר לעצמה את קיומה מבלי להיות תלויה באישורים חיצוניים.
שכן, גם זה שהשיג שמונה או עשר או עשרים מדליות והוא הטוב בעולם, בסופו של דבר צריך לאשר מפנימיותו את היותו, עכשיו ברגע זה ממש.
חסרונו שכבר לא יכול לקבל מבחוץ שום אישור – וזה גן יתרונו.
"האדם הפשוט" שהוא את וכל אחד הנוכח כאן, למד בעולם קפיטליסטי זה, שתעודה חיצונית מאשרת את אושרו.
ואין הדברים כך.
כן.
האם זה שלב ששואלים שאלות אישיות?
אם אפשר עוד פעם?
שאלתי האם זה שלב ששואלים שאלות אישיות?
אפשר גם.
כן.
_הייתי רוצה לשמוע את דעתך על הנושא: אני באיזה מצוקה סביב משפחה מסוימת שהגיעה, ויש לה השפעה בעיני לא טובה על הבן שלי, אני לא מודאגת...
אני אקח כמה משפטים יותר – אני לא מודאגת כשהוא עולה לאוטו, בחזרה מפארק הירדן הוא חוזר להיות הילד המקסים, אני לא אוהבת את ההשפעות שחודרות לו לגוף בזמן הזה. ולא יודעת זה.. הייתי רוצה ואני לא חושבת שאני יכולה לשלוט על ז הייתי רוצה לכוון אותו לשחק עם ילדים אחרים, אני מוטרדת, כי אני לא בטוחה שזה מצליח ואני יודעת שאני לא אמורה לשלוט וכו'.. אבל אני רוצה משהו אחר לשמוע._
במובן הזה, חיכה שנה שלמה על מנת לפרוק מעליו את דאגותייך, את המסגרת שאת חושבת שמתאימה לו, ולמצוא לעצמו מסגרות אחרות גם אם סובל לכאורה מהם.
על פני לשלוט בחבריו, או בהתנהגותו – שלטי בשלך.
על פני לתרגל את שלטונך ושליטתך עליו – תרגלי את אלה עלייך: שלטי חד וחלק במצבי רוחך, הניחי למה שנראה לך לא סביר.
אם יהיה עליו קשה הדבר – יגיע אלייך ואת יכולה לסמוך עליו – ואת יודעת את זה.
אם בוחר להתרועע כפי שמתרועע, ולהראות פנים שאינם נושאות חן מלפנייך, וללמוד עוגמת נפש – שאינך מניחה לו, ולהשתחרר ממך ולו לשבועיים, כבדי את בקשותיו.
האם זה ברור?
כן.
כן.
אני רוצה לשאול מה יעזור ל-X להתאושש ולהתחזק כי הוא רק הולך ומתדרדר מבחינה רגשית נפשית ופיזית.
תחום עיסוק נוסף, אם ניתן לא הגיוני בעליל בעבורו: גינה, טיפוח של גינה יכול להועיל, בניה של רהיטים יכול להועיל.
כאן נמצא במשבר.
חזק משנדמה.
כן.
אז אם המשבר חזק משנדמה...
נמצא הוא חזק משנדמה - לא המשבר.
כן.
יש משהו שאני יכולה לעשות שיעזור לו?
למחוא כף לצאת במחול ולפרגן.
כן.
אם זוכרת דמות זו "שוקעת" לפני שפורצת.
ומכאן ששוקעת כעת, יכולה את לצאת במחול שיודעת שעוד מעט פורצת.
כן.
שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלות.
אני יכולה לשאול עוד שאלה?
בהחלט כן.
מה אני יכולה לעשות כדי להשתפר מבחינה כספית, מה אני יכולה לעשות מבחינה מעשית או מבחינה רגשית בשביל להשתפר בחלק הכספי?
במובן הזה להסכים לקבל.
מקורות לא חסרים בעבורך.
גאוותך מונעת.
האם זה ברור?
לא לגמרי.
מתבוננת על כל האפשרויות שעומדות בפנייך לקבל עזרה כספית ממוסדות והולכת שמה - אחד.
שתיים - מסכימה לקבל כל הצעת עבודה הגם אם נראית לך בזויה בהתחלה, ולו לתקופת מה.
שלוש - מתמקדת בהווה ורואה שלא חסרה דבר.
ארבע - וזה מתקשר לחלקים נוספים בערב הזה - זוכרת שבתוכך נמצא האל הטוב - ולו אין שום כוונה לפגוע בעצמו.
תודה רבה.
תודה רבה.ן.
במובן הזה בהחלט ניתן הפסקה של האבסה גידול בכלובים או בשבי, במיוחד במדינות המתועשות, הדרגתית מגמתית ומוסכמת ברמה של האיחוד האירופי, ארצות הברית של אמריקה, ולמרבה הצער גם סין נדרשת שם - עשויה למנוע את הכורח.
כן.
בהקשר למזונות האם יש מזונות רצוי להוריד מהתפריט הקבוע שלי?
על פני להוריד טוב להתמקד בשלוש ארוחות ביום, טוב לוותר על מזונות הלילה במידה ויש, טוב לאכול סלק, פירות יער, במובן הזה הימנעות מגלוטן למשך תקופת ההנקה תועיל.
כן.
אני רוצה לשאול בקשר לנושא של לידות בית, שיש תחושה שהזכויות הבסיסיות האלה לא מעניינות את הממסד - מה אפשר לעשות כדי להגיע עם הרעיונות האלה למקומות שמשפיעים?
במובן הזה נמצא הממסד כמו מותקף - בלי שהוא מותקף.
שכן, לידות בית, הרעיון של לידות בית בפועל, שם את הממסד את המוסדות ואת אלה שעובדים שם כבלתי נדרשים.
ואין הדברים כך.
לכן כאשר מדובר על לידות בית, הדרך היחידה שקיימת היא ללכת עם ולא נגד הממסד, עם כל הקשיים הכרוכים בכך.
ובמובן הזה כאשר הממסד מקשיח את עמדותיו, ומעמיד דרישות לא הגיוניות - טוב ללמד נשים ללדת לבדן – בבית, בעזרה של חברה ולא של מיילדת מקצועית.
כאשר יראה הממסד שתנועה זאת היא זו שמתגברת, ואיננו יכול למנוע 'הסתה לשם', תתחיל הידברות אחרת ויתחיל הממסד להבין שלמרות דרישותיו ונהליו - הציבור מתנהג אחרת.
אין צורך במקרים רבים.
מה שנדרש הוא כמה וכמה תומכים לרעיון של לידת בית לבד, עם גיבוי ניתן לומר, של אמבולנס למקרה של צורך לפינוי לבית חולים, זה עיקר התעמולה שתנכיח לממסדיים - שאין להם שום כוח כלפי זכויות בסיסיות אלה.
לאחר ההבנה שכך הם הדברים, שגם זה יכול לקחת זמן, יתחיל להיפתח דיאלוג בין גופים שעוסקים בפן הטבעי של לידה והנקה, לבין גופים ממסדיים וממסדיים יותר, עד לנהלים - עם כל ההסתייגות מהמלה הזו לגבי לידה - שיאפשרו לידת בית עם מיילדת - עם דולה - עם גיבוי - כפי שצריך להיות הדברים על כנם כפי שנעשה בארצות אחרות.
כן.
בעצם האנרגיה צריכה להיות מופנית "לחינוך" של הציבור?
האנרגיה צריכה להיות מופנית כלפי המשפט שמתחבא מאחורי הפעילות הזו: שאומר שהמפתחות להורות נמצאים בידי ההורים ואלוהים – לממסד אין שום חלק שם.
הן בהחלטה על היווצרות ילד, הן במהלך ההריון לידה, הזנה וחינוך – הכל כמקשה אחת.
איך נאמרים הדברים והיכן הם נוגעים, זו הרמה הטקטית של תעמולה.
אם ניתן היה לגייס משרד פרסום, אשר יתמוך ברעיון ללא תמורה ויעשה קמפיין מתמשך בצורות שונות הרי שזהו חומר נהדר ביד היוצר, המפרסם - שרוצה להיות מאותגר יצירתית.
בגדול מדובר להצביע על כך שמוצא האדם מן הקוף וגם אם הוא שם דיאודרנט עדיין משם בא.
כן.
נעשה הפסקה.
חלק שני
ערים אל הכתר - אותו קו שבגובה הרקות כמו מקיף את הראש.במובן הזה כאשר מבקשת לשנות משהו בסיסי - ניגשת אל חוק היסוד.
כלומר, ניתן לומר שעל מנת להגביר את ההנקה, התשובה שניתנת פה היא להציג את אלה שמיניקות כפרימיטיביות, ואז להפוך את הפרימיטיבי משלילי לבסיסי - הרובד הראשוני.
על ידי כך את יכולה להצביע על המערכת הרפואית כשיא הדבר המלאכותי שהאדם יצר בהתערבו במעשה ניתן לומר אלוהי.
הפער בין קור האזמל לבין המיטה של היולדת עצמה בלידה את בנה או בתה, זה השחור והלבן של התעמולה הזאת.
כן.
_אני רוצה לשאול לגבי מקום מגורים.
אנחנו כנראה נצטרך לעבור לגור במקום אחר ואנחנו מחפשים דרך אולי יצירתית למצוא משהו שהוא אולי הרפתקני יותר, אבל יאפשר לנו רווחה בתחום הכלכלי, מה הכוון או סוג של אנרגיה שאפשר לעבוד איתה, תחום, בקיצור כוון של חיפוש, שיכול לעזור לנו למציאת הדבר הנכון ביותר?_
במובן הזה לא ממש מעוניינים לעלות על יאכטה ולנסוע בחופי הים למשך שנתיים שלוש.
נכון
לכן משקללים את כל הנתונים של האזור הגיאוגרפי המתאים - נראה גליל תחתון גליל עליון - עם זאת, בודקים לצרכיכם - לאו דווקא למה שנאמר כאן.
לאחר שמחליטים על אזור כללי, נכנסים לאוטו ונוסעים ללא כל מטרה, יום שלם מטיילים באותו אזור, ונותנים לרכב להוביל פשוטו שמשמעו.
מזהים את האזור המתאים לכם אנרגטית, וממשיכים לשקלל הלאה עד שמוצאים את המטר המרובע המדויק ביותר בשבילכם.
האם זה ברור?
כן.
כן.
תודה.
אני רוצה לשאול שאלה ברמה פילוסופית דתית רוחנית – אם אלוהים נמצא בכל אחד מאיתנו, אז למה הוא מאפשר לנו במקום שנעבוד קשה כדי לתקשר ישירות מולו למה הוא מזמן לנו כל כך הרבה אפשרויות לעזרה, בדרכים צדדיות. וגם שאלה לי באופן אישי למה לי באופן אישי קשה להתחבר לדרכים האלטרנטיביות ואני תמיד צריכה לעשות הכל לבד? בעצמי?
במובן הזה ברשותך הבה ונאחד את התשובה לשתי השאלות:
שכן, מתחילה בהנחת יסוד שאם אלוהים קיים בכל מקום – אז.
ובמובן הזה אלוהים אכן מתגשם בכל צורה ובכל מקום: כל גרגיר חול; כל ס"מ מעוקב של אוויר; כל טיפת מים; כל מחשבה שחולפת במוחך; כל דבר הוא האל הטוב בעצמו ובכבודו.
עם זאת, התגשמות אל תוך תפישה יחסית ברמה הזאת האנושית, שפה קיימת תפישה כלשהי או תפישה יחסית בחיים יחסיים, כבעלי חיים כאלה ואחרים כל אחד ותבניותיו וכן הלאה וכן הלאה אפשר לפרק לאינסוף את צוות החיים שניתנו על ידי אותו האל הטוב - להפרדתן.
שנמצאת את מי שמפרידה את עצמך מהעולם, ודורשת לעשות הדברים בדרכך – לדעתך.
וטוב שכך.
התבדלות זו מהאחדות, מהאל הטוב שקיים בכל אחד ואחת, נדרשת לה לנפש לשם זהותה וגיבושה כ'אני'.
שאם לא היית יכולה לומר אני עשיתי כך וכך, אני חושבת כך וכך אני מאמינה שכך וכך, לא היית מרגישה שיש שם מישהו - זהו הפחד הקמאי הגדול ביותר של הנפש להתאחד עם אחדותה ולאבד את זהותה.
עם זאת עם הבשלתה של הנפש, קורות חייה – כאשר נולד אדם מחובר אל האחדות ברוב רובו דרך אימו.
אט אט למד את ההפרדה את גילוי ה'אני' את הפרדתו ואת נבדלותו.
בהבשלתו ובבגרותו למד חזרה את האפשרות להתאחד ולוותר ולו לרגע על ה'אני' על העצמי על הזיקות ועל המחשבות.
אלה מתרחשים מאליהם אצל כל אחד שמוצא את עצמו בוהה מול המרקע.
כאשר אלה מודעים ומאפשרת הנפש לעצמה להרחיב ולשכלל את כליה על מנת להיות גם במצב הכרה אחר ולהיות ערה שם, אז פחדים אלה נעלמים ומגלה הנפש "שלא יצא לה מזה שום דבר".
לא לשם תועלת כל אלה.
ולכן כאשר את מבקשת לשמוע ולהרגיש ולחוות את האל הטוב בתוכך, כל מה שמתבקש ממך הוא הסכמה, וההסכמה הזו היא אינסופית.
היא מתחילה בכך שהנך מסכימה למי שאת, ולכך שאת צריכה לעשות את הדברים בצורה מיוחדת, הסכמה לשינוי, הסכמה לקצב שמתאים לך, הסכמה לאחדות היא המפתח.
ועל מנת להגיע להסכמה, טוב לתרגל הודייה.
כן.
אם אני אסכים להיות כלי ריק ולבטל את האגו שלי לגמרי, אז זו האחדות שאתה מדבר עליה? האל?
במובן הזה, מי זו שיכולה לוותר על האגו שלה?
שאם נדמה לך שאת יכולה לוותר על האגו שלך, זה יחזור ויכה בך מנה אחת אפיים.
מה זאת אומרת?
במובן הזה על פני לוותר על האגו טוב לטפח את האגו, ללטף את האגו לאפשר לו להיות על פני להרדים אותו – להפוך אותו לשבע רצון.
כאשר למדה להשביע את רצונו של האגו, בתוך תוכך ולא משנה באיזה דרכים ומה מוסרת ומלטפת אצל האגו הזה, אז יכולה לוותר על האגו לפרקים קצרים, לחמש דקות, לתרגול מדיטטיבי, לתרגול שהוא לא מדיטטיבי אבל הוא תרגול – הוא לא כל היום.
על מנת לתרגל את אלה, יום יום, יש להיכנס לשורה של מדיטציות, שבהם לומדים לשחרר את הזיקות ואת המחשבות ולהגיע לריק.
זה לא נקנה ביום אחד, זו עבודה מתמשכת שאין בה שום תועלת, אז, מתבקש להניח את האגו בצד כאשר מגיעים אל האחדות.
אי אפשר לתפקד ביום יום כאשר הנך בתוך האחדות - מצב הערות הוא מצב יחסי שהאגו בו נדרש ויש לו חשיבות רבה.
אם שולט במערכת ואם נמצא שם כמתבונן.
מצבים שבהם נכנסים אל אחדות יכולים להיות במדיטציה, בכניסה לטראנס ובעת חלימה, או שינה.
חלימה יכולה להתפרש לשני קצוות: חלימה ספונטאנית וחלימה מכוונת.
אם מעוניינת להתעמק באלה לקראת החורף יגיע הזמן בסוף הסתיו, להתחיל להיות ערה בחלום ולטובת אלה – במקום לישון המיטה - ישנה על כסא אחר הצהריים כעשרים דקות חצי שעה, ולומדת להיות ערה בחלומותייך ולעבוד עם הגוף החולם ועל כך לא נרחיב כעת - ברשותך.
הרעיון שתוכלי להיות באחדות ביום יום במצבי ערות מתאים לנביאים יחידי סגולה שהיו וקיימים ויהיו על פני הפלנטה הזו.
היא לא הייעוד שלך, היא לא הדרך שלך ולא לשם כך באת לעולם.
האם זה ברור?
אם זה יוצר אצלי התנגדות מה שאתה אומר?
במובן הזה, אלה שמקדישים את חייהם לטובת חיים באחדות ותפקוד בעולם הערות והמציאות - לא נישאים ומולידים ילדים.
האם זה ברור?
ברור.
כן.
האם אני יכולה להגיע לאותו מקום של אחדות שאמרת חוץ מחלום ומדיטציה גם בריקוד?
בהחלט כן.
ריקוד הוא סוג של מדיטציה.
כן.
איך אפשר לחיות בשלום עם האגו בלי להגיע למצבים של יהירות?
במובן הזה, השאלה הזו כשלעצמה טוב אם נפרק אותה.
אפשר לחיות ללא מאבקים עם האגו ולהימנע ממצבים של יהירות.
על מנת להגיע לאלה יש להשתמש במילים טובות, יש לסכם כל יום את היום שחלף, וללטף פשוטו כמשמעו את האגו.
כמו לוחשת לעצמך, בתוכך, לאותה בלרינה שאת היא בדימוייך העצמי, עד כמה היטבת לרקוד היום.
שביעות רצון ומקום שבו האגו מקבל את עצמו במובן של כבוד, במובן של טפיחה על השכם - מבטיח שקט תעשייתי.
התעלמות מהאגו, או ניסיון לוותר עליו בכוח, להתעלם ממנו, הופכת אותו לאח-זר.
במובן של אח ב'ח' - זר.
אז השתלטותו מהירה - ומעשיו עשויים להביא חרטה גדולה לאחר מכן.
האגו במובנים רבים הוא החשיבות העצמית שמתגלמת אל שיאיה בזמן של רחמים עצמיים.
כן.
האם זה מספיק לו? שבא רק מתוכי?
בהחלט כן.
האם זה מספיק לך שזה בא רק מתוכך? זאת השאלה.
כן.
אני מרגישה שהשאלה האחרונה מביאה לאיזשהו מעגל סגור.
במובן הזה בהבשלתה של הנפש, למדת להבחין שכל המדליות, התעודות והמגינים שצברה לאורך חייה לא מניחים לה את האושר, את האישור שאותו חיפשה.
במקביל לרכישת כלים נוספים, אחד הכלים הבסיסיים במסעה על פני הכדור הזה בתקופת חיים זו, הוא אותו מקום שהנפש יכולה לאשר לעצמה את קיומה מבלי להיות תלויה באישורים חיצוניים.
שכן, גם זה שהשיג שמונה או עשר או עשרים מדליות והוא הטוב בעולם, בסופו של דבר צריך לאשר מפנימיותו את היותו, עכשיו ברגע זה ממש.
חסרונו שכבר לא יכול לקבל מבחוץ שום אישור – וזה גן יתרונו.
"האדם הפשוט" שהוא את וכל אחד הנוכח כאן, למד בעולם קפיטליסטי זה, שתעודה חיצונית מאשרת את אושרו.
ואין הדברים כך.
כן.
האם זה שלב ששואלים שאלות אישיות?
אם אפשר עוד פעם?
שאלתי האם זה שלב ששואלים שאלות אישיות?
אפשר גם.
כן.
_הייתי רוצה לשמוע את דעתך על הנושא: אני באיזה מצוקה סביב משפחה מסוימת שהגיעה, ויש לה השפעה בעיני לא טובה על הבן שלי, אני לא מודאגת...
אני אקח כמה משפטים יותר – אני לא מודאגת כשהוא עולה לאוטו, בחזרה מפארק הירדן הוא חוזר להיות הילד המקסים, אני לא אוהבת את ההשפעות שחודרות לו לגוף בזמן הזה. ולא יודעת זה.. הייתי רוצה ואני לא חושבת שאני יכולה לשלוט על ז הייתי רוצה לכוון אותו לשחק עם ילדים אחרים, אני מוטרדת, כי אני לא בטוחה שזה מצליח ואני יודעת שאני לא אמורה לשלוט וכו'.. אבל אני רוצה משהו אחר לשמוע._
במובן הזה, חיכה שנה שלמה על מנת לפרוק מעליו את דאגותייך, את המסגרת שאת חושבת שמתאימה לו, ולמצוא לעצמו מסגרות אחרות גם אם סובל לכאורה מהם.
על פני לשלוט בחבריו, או בהתנהגותו – שלטי בשלך.
על פני לתרגל את שלטונך ושליטתך עליו – תרגלי את אלה עלייך: שלטי חד וחלק במצבי רוחך, הניחי למה שנראה לך לא סביר.
אם יהיה עליו קשה הדבר – יגיע אלייך ואת יכולה לסמוך עליו – ואת יודעת את זה.
אם בוחר להתרועע כפי שמתרועע, ולהראות פנים שאינם נושאות חן מלפנייך, וללמוד עוגמת נפש – שאינך מניחה לו, ולהשתחרר ממך ולו לשבועיים, כבדי את בקשותיו.
האם זה ברור?
כן.
כן.
אני רוצה לשאול מה יעזור ל-X להתאושש ולהתחזק כי הוא רק הולך ומתדרדר מבחינה רגשית נפשית ופיזית.
תחום עיסוק נוסף, אם ניתן לא הגיוני בעליל בעבורו: גינה, טיפוח של גינה יכול להועיל, בניה של רהיטים יכול להועיל.
כאן נמצא במשבר.
חזק משנדמה.
כן.
אז אם המשבר חזק משנדמה...
נמצא הוא חזק משנדמה - לא המשבר.
כן.
יש משהו שאני יכולה לעשות שיעזור לו?
למחוא כף לצאת במחול ולפרגן.
כן.
אם זוכרת דמות זו "שוקעת" לפני שפורצת.
ומכאן ששוקעת כעת, יכולה את לצאת במחול שיודעת שעוד מעט פורצת.
כן.
שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלות.
אני יכולה לשאול עוד שאלה?
בהחלט כן.
מה אני יכולה לעשות כדי להשתפר מבחינה כספית, מה אני יכולה לעשות מבחינה מעשית או מבחינה רגשית בשביל להשתפר בחלק הכספי?
במובן הזה להסכים לקבל.
מקורות לא חסרים בעבורך.
גאוותך מונעת.
האם זה ברור?
לא לגמרי.
מתבוננת על כל האפשרויות שעומדות בפנייך לקבל עזרה כספית ממוסדות והולכת שמה - אחד.
שתיים - מסכימה לקבל כל הצעת עבודה הגם אם נראית לך בזויה בהתחלה, ולו לתקופת מה.
שלוש - מתמקדת בהווה ורואה שלא חסרה דבר.
ארבע - וזה מתקשר לחלקים נוספים בערב הזה - זוכרת שבתוכך נמצא האל הטוב - ולו אין שום כוונה לפגוע בעצמו.
תודה רבה.
תודה רבה.
משתמשת