למעט התקשור השלישי (לילדים), החלק הראשון של התקשורים עוסק בשאלות כלליות, והחלק השני בשאלות אישיות.
במידה ועולות שאלות או עולים הרהורים לגבי התשובות שניתנו, הדף הזה פתוח לאלה.
תודות למשתתפים,
תודות ל<שלם>.
עונג צרוף.
>צפריר<
תקשור ראשון
- 09.08
ערים אל השכמות, מרפים את השכמות, שואפים אוויר מואר אל הריאות. מחזיקים את האוויר הזה שמה, שואפים עוד שתי שאיפות ואז מרוקנים יותר ממה שנכנס.
שוב ממלאים את הריאות באוויר, מחזיקים את האוויר הזה שם, לוקחים עוד שתי שאיפות, ונושפים יותר מה שנכנס.
לאט ועמוק.
שואפים אוויר מהזניט דרך הקודקוד, דרך מרכז איבר המוח, משם דרך בית הבליעה אל הלב, מחזיקים את האנרגיה הזאת שם.
אז נושפים את האנרגיה מהלב דרך עצם הזנב אל מרכז כדור הארץ, ושואפים אנרגיה ממרכז כדור הארץ, דרך עצם הזנב, מקלעת השמש אל הלב, מחזיקים את האנרגיה הזאת שם.
אז נושפים כלפי מעלה דרך בית הבליעה מרכז איבר המוח, קודקוד, אל הזניט.
אז, שואפים בו זמנית מהזניט וממרכז כדור הארץ, אנרגיה אשר נשאפת אל הלב כמו מתחלפת שם, נשזרת זו בזו וננשפת בכוון הנגדי.
שואפים אוויר משמאל אל הלב דרך צד הגוף, מחזיקים את האנרגיה הזאת שם דרך צד ימין.
שואפים מימין אל מרכז הלב מחזיקים את האנרגיה הזאת שם ונושפים שמאלה.
שואפים מחזית הגוף אל החזה אל הלב, מחזיקים את האנרגיה שם, ונושפים אחורה.
בזמן שנושפים אחורה אפשר לשים לב איך נפער הגב.
אז שואפים מאחור אל הלב מחזיקים את האנרגיה הזאת שם ונושפים קדימה.
אז, בו-זמנית, שואפים מהזניט, ממרכז כדור הארץ, מימין, משמאל, מהחזית ומאחור, אל הלב, מחזיקים את האנרגיה הזאת שם, ונשפים לכל הכוונים.
מודים על עצם הקיום, שואפים שוב ממלאים את הריאות, נושים יותר ממה שנכנס.
אם יש שאלות.
כן.
אני רוצה לשאול על שיתוף הפעולה או חלוקת התפקידים בעידן שלנו בין גברים ונשים בתוך המשפחה.
במובן הזה לא השתנה הרבה מבחינת תפישה תרבותית של תפקידי זכר ונקבה.
עם זאת, בתקופה זו, כמו מתאפשר לכל צד לקחת חלק בצד השני, מבחינת היכולת של האם, למלא תפקידי גבולות-טריטוריה, ולאב ניתן לומר להכיר את רגשותיו, עד כדי כך שיכול להביע אותם החוצה.
כאן, כל תרבות מאפשרת לתת-תרבות להתפתח בתוכה, ומתוך כך שאלה פרושים ומקובלים בחברה גם ניתן לומר גבר נשי או אשה גברית – אינספור האפשרויות מתממש יותר מבעבר.
כן.
יש הבדל בין יחס של אבא לבן שלו או נגיד לבת שלו? מתוך העובדה שזה בן וזה בת?
במובן הזה לעולם ימצא הבדלים ביחס של. כל יחס אל כל יחס אחר, שכן יחסים.
עם זאת קשר הורה צאצא הוא מוחלט.
ובמובן הזה, לעולם ימצא ניאונסים כאלה ואחרים שמצביעים על הבדלים, אם מתוך הבדלים גנטיים שבאים לידי ביטוי גם בהעדפה רגשית, ואם מתוך האיך.
עדיין אותה נתינה של הורה לצאצא גם אם נסתרת מתקיימת כמוחלטת.
בזרעך נוצרו.
כן.
אפשר שאלות אישיות?
אם ניתן בחלק השני.
כן.
נשים נהיות יותר גבריות וגברים נהיים יותר נשיים, או שיש איזה, איזה מגמה?
במובן הזה יותר מקובל לראות או להנכיח את היפוך התפקידים הזה, מאשר בעבר, שכן בעבר, זה היה צריך להיות תחת מסגרת, בעוד היום, הקצנות של ביטויים כאלה כופים עצמם על המסגרת.
כן.
אפשר לפרט?
במובן הזה שיש תיאטראות בהן אין נשים ויש תפקידי נשים, במסורת שקשה לומר שמהללת את הנשיות שבגבריות, כמו גם קבוצות לוחמניות שעיקרן חד-מיניות, שהיו, שהיית צריך להשתייך שם על מנת להיות מוגן ומקובל, בעוד היום מתאגדים אלה לכדי מצעד, וכופים עצמם על הרוב שאיננו כמותם.
האם זה ברור?
אני חושב שכן.
כן.
וכשהילד שלי מבקש לקנות רובה הוא עושה את זה כי הוא בן, או כי הוא למד איזה משהו מההורים שלו?
גם וגם. ובמובן הזה כאשר הוא מבקש לקנות רובה, כל תגובה שיקבל – היא תגובה תומכת, גם אם ייאסר עליו.
אם היא תבקש לקנות רובה, התימהון יהיה כל כך גדול, שלא תבקש בשנית.
כן.
האם רצוי להבליט או להתייחס להבדלים האלה, למשל ההבדל הזה שדיברת ילדים וילדות, או שראוי באמת לנסות לייצר יחס שווה
במובן הזה גם כאשר מנסים לייצר יחס שווה, חוץ מבלבול לא משיגים דבר.
שכן, אלה הקטנים עדיין לא מצויים בתרבות ובהיתרבותה, או פרישתה העכשווית, ועדיין תפושים בתפקידי זכר ונקבה, לא חשוב כיצד באים לידי ביטוי - באותה תרבות.
מכך שמזהה את עצמו כזכר ומבקש לעצמו כלי נשק, מתוך המיתולוגיה, מתוך הסיפורים, מתוך מה שמתחולל סביבו, על ידי אינספור מסרים, שנמצאים הבוגרים אפילו לא מודעים להם, ומגיב שמה.
וכך גם הקטנה.
עם זאת, הזהות המינית או ההשתייכות, או ההכרה את עצמי כשייך למגדר זה או אחר, איננה מתרחשת בפועל ברמה הזאת של הבדלים ניכרים בין בנים ובנות, אלא ברמה הזאת שלעולם בנים טרם התבגרותם, נמצאים מבקשים איזון בין שמאל וימין, במובן הזה של מרחב, כוונים, בעוד בנות אפשר שיחפשו איזון מסוג דומה, עדיין, עיקר הווייתן היא למידת הזמן מחזור עונות השנה, לקראת אותו מחזור שמצפה להן בעתידן, התבגרותן המינית.
כן.
כלומר שתנועה תהיה ההבדל בין הזכרי והנקבי, וזה כבר ניתן לראות בעת ינקות, תחילת התנועה, תחילת התנועה ב.. אותה תנועה לא רצונית, שמושכת את הפה אל השד, שכבר שם, בעין מאבחנת ובעלת ניסיון, יימצאו דפוסים דומים אצל בנות ואצל בנים, והבדלים ניכרים, ומשם, כל דרך התנועה עד גיל ההתבגרות ולאחריו, ניתן לראות שהתנועה משתנה, שהזכר שואף אל איזון בין שמאל ימין בדרך כלל פונה לאחד הכוונים, ומסתחרר סביב עצמו, בעוד הנקבה מסתכלת ניתן לומר מהצד על אדוות הגלים.
כן.
מה עתיד המים בישראל?
אם ניתן לחזור על השאלה.
מה עתיד המים בישראל?
במובן הזה, מים היו, מים קיימים ומים יהיו.
עם זאת, במשורה, כפי שהיה, כך יהיה, כך הווה.
כן.
האם באמת יש זמנים קשים שהולכים לקרות בשנים הקרובות?
גם.
כל התנבאות לגבי העתיד היא אותה קשת הסתברויות שנראית ניתן לומר, כוודאית בעוד שום דבר אינו וודאי, לגבי העתיד זה הבא אל קראתך.
כאן, סנריו של חורף גשום, יכול להטות את הקערה על פיה, סנריו של חורף גשום מאוד, יכול להביא לנזקים גדולים מזמנים אלה של בצורת, ובעיקר מה שמתבקש מהאדם, הוא לא הרבה, רק קצת יותר התחשבות בסביבתו, גם אם על ידי אקט סמלי, שמשמעותו הוא שינוי תרבותי, כמו למשל הוצאת חוק או תקנה, האוסרת על ייצור, אספקה ויבוא של מים מינרליים.
כן.
כלומר, תרבות השפע כמו שאנחנו מכירים אותה היום, יהיה לה עוד דריסת רגל? או שתלך ותשתנה, כלומר, האם תהיה חזרה לאיזשהי התפשטות שתהיה כפויה על האנשים, אם לא מרצון?
במובן הזה, בתרבות האנושית אין כל צורך, או אפשרות לקרוא כתרבות השפע.
שפע הוא עץ שקדיה שמניב אלפי פרחים, שמתוכם אולי יצא נצר אחד כשקד נוסף.
זהו שפע.
מה שמכנה תרבות השפע, היא תרבות הניצול של האדם, את סביבתו, לשם גחמה רגעית, מתוך הצדקות, ופעולות זדון כלפי בני מינו כמו גם כלפי מינים אחרים, אלה החיים ואלה הדוממים, וכבר התחיל ניתן לומר, לכרסם את זנבו.
כן.
האם אתה חושב שחינוך ביתי לא ראוי ברמה כלכלית מסוימת?
במובן הזה, חינוך איננו נמדד כראוי או לא ראוי, אם טבעי אם לא טבעי, אם ביתי ואם בספרטה.
חינוך הוא חינוך.
אותו תהליך שבלתי ניתן לצפיה מראש, בלתי ניתן לתכנון מראש, בו כל חלקי הבית, כל כתלי הבית, כולל הגג, כולל חלונות, דלתות וסף הכניסה, כל כולם מתחנכים אל חנוכת הבית, אותו מקום בו נמצא האדם, יודע שזהו ביתו, זה מקומו, ומכאן יכול להסביר פניו לעולם.
מכך שכל חינוך ראוי וכל חינוך איננו ראוי, הכל בעיני המתבונן.
וכאשר מעוניינת להסתכל ולראות כיצד עצמאות צומחת, מתוך כל אחד מבני הבית, תוך כדי התלות, המתחייבת והמתקיימת בכל מקרה, בין בני הבית, יכולה להצביע על כך שמתרחש כאן תהליך של חניכה.
חניכה זו איננה חניכה של הקטן על ידי הגדול, ואיננה חניכה של הגדול על ידי הקטן, אלא כור אחד, אליו נצרפים, הילדותיות שבבוגר, והבגרות שבילד, היבטים של זוגיות, הפרשים והבדלים של מגדרים, כמו מין וגיל, ומתוך כל ההתכה הזאת, נצרפים תולדות המשפחה, כמתארים תהליך חניכה אינסופי, דור לדור, אדם לאדם, ובעיקר אדם בתוך עצמו.
כן.
אפשר לקבל הנחייה לשנה הבאה, או ברכה לקהילה
בהחלט כן.
מבורכת בעצם היותה.
כאן, שנה זו תתאפיין בהזדמנות נוספת, אל, ניתן לומר, משרתי הקהילה הזו, לבוא ולהמליך עצמם מחדש, או להביע את רצונם אל כוון, אליו מוזמנת הקהילה לבוא אחריהם.
הזמנה, במובן הזה של כוון או מגמה, תיענה. נקודה.
עם זאת, אם אותה בחירה של הנהגה ללא הנהגה, עדיין, תיבחר על ידי ניתן לומר משרתי הקהילה, תימצא הקהילה מדשדשת במים נעימים וחמים, ניתן לומר, נחה, ומחכה להוראת מנהיגותה.
בכל מקרה קהילה זו עיקר כוחה בחולשתה.
וגם כאשר מזנבים בה התנים והצבועים ונראית שותתת דם, לעולם יבוא אותו מאיץ, שינכיח את הצורך הזה, בהנהגה פעילה, לעתים.
ובמובן הזה, בשנה קרובה זו, הנהגה פעילה תניב תוצאות מעבר למשוער.
כן.
עם כל התיאוריות השונות של סוגים של אוכל שכדאי לאכול, איך בוחרים מה נכון?
יכולה לפני שמכניסה מזון לפיה, להתבונן בו, לגעת בו, להריח אותו, לדמיין את הצליל שהיה יכול להפיק, אם הדבר היה בידייך, ולטעום אותו.
מכל החושים, על מנת להגיע לתפריט נכון מבחינת הגוף, במובן הזה הגוף הפרטי שלך, טוב אם מטהרת את חוש הטעם והריח.
לשם כך, טוב לשתיית רק מים, טוב לתקופת ניקיון, במקרה הספציפי הזה של ארבעה ימים, בהם אוכלת אך ורק אורז מלא, ושותה אך ורק מים, ומשם שמה לב למה אומר חוש הטעם לגבי כל מזון ומזון.
מקשיבה אל חוש הטעם.
כן.
נעשה הפסקה.
ערים אל הלב.
מאירים את הלב.
כן.
אני עוברת עכשיו עם עצמי נושא של גבולות אישיים, ומה שמאוד בא לידי ביטוי בחיים שלי זה תופעות של טפילים, למשל. רציתי לדעת אם יש דרכים שבהם אני יכולה להתמודד עם הנושא ולשפר את נושא הגבולות האישיים שלי במרחב?
במובן הזה טוב אם מכירה בכך קודם כל, שלעולם הטפיל מטפל.
לעולם נקרא הטפיל על ידי זה שנטפל אליו, על מנת לטפל במה שנדרש.
בנדיבותך מארחת את הטפילים האלה, ומאפשרת את חייהם, מתוך ניתן לומר חיים הדדיים, שמספקת להם והם מספקים בעבורך.
על מנת לשים חיץ, להגדיר את גבולותייך, ולהיפטר ניתן לומר, מנדיבות זו, שכופה על עצמך, טוב אם מסתכלת מה מסכימה לקבל מהעולם, ומה נאלצת לקחת.
הבדלה זו בין לקחת ולקבל, היא אותו ההבדל, שבין מי שעובר ליד דוכן ירקות ומוגש לו פרי, על ידי המוכר ולוקח בשמחה, וממשיך לדרכו בלי להרגיש חייב, שיודע שמה שקיבל כעת - ייתן אחר כך, לבין מי שחוטף לנוכח עיניו של בעל הדוכן, ולוקח אליו את הפרי – רק כי אפשר.
במובן הזה בכל מקום, שנמצאת לוקחת מהר מהר, לפני שתוכל לקבל הצעה מבעל הדוכן לקבל את אותו פרי, מייצרת את אותה הזמנה של טפילים.
לכן, מסתכלת על אותם מקומות שבהם מתקשה לקבל, מתקשה לקבל מהעולם, מתקשה לקבל את הרעיון שיכול להיות טוב, מתקשה לקבל את גבולותייך את.
שהרי גבולותייך, לכאורה, מסתיימים באיבר העור, שזהו הסוף של גופך, כך בפיזי.
מבחינתך גבולותייך מתפרשים עד לאן שהאוזן שומעת והעין רואה, ואף מעבר לכך.
שכן, דמיונך יכול להנפיק גבולות אינסוף, בתוכך.
לכן, לא מניחה משקל יתר על נתינה, שזו נמצאת שם כאופציה מלבבת לכל אחד, אלא מסתכלת על ההבדל שבין לקבל לבין לקחת, שבין, לא להסכים לקבל, לאורך מספיק זמן, על מנת שתהיה הצדקה לקחת.
האם זה ברור?
אתה יכול להסביר שוב את המשפט האחרון.
במובן הזה נאמר שנמצאת במסיבה, ונמצא מלצר אחד מגיש לך גביע של יין, ואומרת לו – לא תודה.
והמלצר השני בא עם כוס תה ואומרת לו – לא תודה. ומגיע השלישי ומציע דבר מה נוסף ושוב מסרבת לקבל, מסרבת לקבל עד כדי כך, שבסופו של ערב נשארת צמאה, שכן לא הסכימה לקבל אף משקה שהוצע לה, ואז הולכת ולוקחת דווקא מהשמפניה המובחרת של החתן והכלה.
כן.
אני רציתי לדעת מה הסיבה שהיתה לי לידה מאוד מסובכת, ואיך זה משפיע על הבן שלי?
כמו רוב הלידות ה"מסובכות" לעת הזו, עיקר העיקרים היא סיבה תרבותית.
איננה קשורה, לא אל מיכשור ולא אל זמן, לא אל עיתוי, וקשורה גם קשורה למשתתפים בלידה, היילוד עצמו, אימו, אביו, כל היש וגם כל הנסתר.
שכן, צריך היה לבוא זה לעולם, ניתן לומר מתוך מערבולת, על פני בצורה חלקה, ובחר את הייחוד הזה, שישפיע בהחלט, על כל חייו, כפי שצריך היה להיות. נקודה.
כאשר מסתכלת על עצמה, אם מסתכלת באמת על הלידה עצמה, מהבחינה הפיזית, מהתהליכים הפיזיים כולל הכאבים, כולל ניתן לומר טראומות רגעיות של חלקים בגוף הפיזי, ונאמר שיכולה להרחיק ולהסתכל על אלה, בפרספקטיבה של שלושה-ארבעה-חמישה עשורים, יכולה לראות ששום דבר לא קרה.
כל ההסתבכות, כל התוצאות האפשריות, וכל ה"טראומה" שהרי האירוע לא נסתיים, עדיין, כולם אינם ברי חשיבות באמת, אלא כמצע עליו יכולה לפסוע, אם מעוניינת.
ואם לא מעוניינת, יכולה לקחת מרצפות אחרות, ולרצף לעצמך שביל אחר, שמתאר את אותם אירועים, בדרך אחרת לחלוטין, ומתפלא על כמה פשוטה היתה הלידה.
כן.
יש לי בעיות בציפורניים, מה הן באות לספר לי?
במובן הזה אלה משתייכים אל הצומח מן החי. שיער, ציפורניים.
קורולאציה נראית בין שני אלה, כמו שנראה נסדקות הציפורניים, נסדק השיער, במובן הזה שמתפצלים קצוותיו.
כאן, על מנת לחזק את אלה, טוב אל תפרחת של רוזמרין, יחד עם שורש רוזמרין, חליטה, קירור, תוספת של ג'לטין דגים, ומריחה על הציפורניים.
כן.
מה השעור או הסיבה שאנחנו נקלענו למשבר בבית, משבר כלכלי ואיך אפשר לצאת מזה עכשיו?
במובן הזה כמו ביקשו לעצמם אתגר, וכעת, יוצאים כצוות לעמוד באתגר הזה, ובכל צורה שלא יסתכלו על כך, כבר הרוויחו יותר ממה שהפסידו, הן במובן הפיננסי, המוניטרי, של סכומים, והן בכל הסיבוב ניתן לומר, של שבע השנים האחרונות.
כן.
אני רוצה לשאול, אנחנו כרגע בצומת דרכים לגבי המגורים שלנו, מצב מאוד מבלבל ומבולבל, הייתי רוצה לשמוע איזשהו הבהרה או איזשהו כוון.
אם ניתן לארוז את כל החפצים לתוך מחסן אחד, לקחת את עצמכם וליסוע למשך חודשיים, אל מקום שלא חשבתם עליו מעולם, מה טוב.
שכן, הבלבול איננו נובע מתקופה של מעבר, אלא מכך שלא יודעים לאן, מתי, ומה לא רק רוצים מבחינת מקום מגורים, אלא רוצים מהחיים ניתן לומר.
לכן, צומת הזו שמתארת, גם אם עוברם למקום מסוים, נשארים בצומת עצמו.
ומתוך כך שנמצאים בצומת, טוב להתחיל להסתכל בסביבות הצומת ולראות היכן כדאי להניח את הראש אחר הצהריים - היכן שיש צל.
לא להתקדם או לנסות לקפוץ מהצומת הזו לכוון ראשון שעולה על הדעת, אלא לברר את כל הכוונים כולם, וניתן בהחלט לעמוד, פיזית, פנים צפונה, לאט לאט להסתובב, עם כוון השעון, כך שצפון, מזרח, דרום, מערב, לאחר מכן להסתובב לצד שני, בחצאי כוונים ניתן לומר, צפון מערב, דרום מערב, דרום מזרח, צפון מזרח, ולזהות מתוך הסבוב הפיזי, מבחינה גופנית, איזהו הכוון הנכון.
משם יפתחו כוונים נוספים.
כן.
איך אני יכולה לעזור לעצמי להבריא והאם אני אוכל להביא עוד ילדים?
במובן הזה נכנסת, ניתן לומר למסגרת משחררת.
כך, שמקפידה על פעילות פיזית, וטוב לפעילות פיזית שתעלה את רמת האדרנלין בדם, אל אותו מקום של ניתן לומר אופריה, מתמקדת באלה, מקפידה על מזונך, מקפידה להרחיק כל כימיקל ממזונך, מקוסמטיקה, מלבוש, עד כמה שניתן, מקפידה על שתיית מים, ואם ניתן מים מטוהרים מהברז, כך ייטב, ונכנסת למסדר של מדיטציות יומיות, שעת הזריחה, שעת בין הערביים, מדיטציות אלה ללא הנחייה, חופשיה לגמרי בדמיונך; יכולה לעצום עניים ולדמיין ככל אשר עולה על רוחך; ויכולה לשבת בטבע להתבונן בכל מה שיש, להתמקד בפרט אחד, להיכנס פנימה, יותר ויותר אל אותו פרט, ולאפשר לפרט הזה להראות לך תמונה חדשה; יכולה ללכת על שפת הים ולהרהר בינך לבינך, מדוע, נדמה לך, כהחלטה שהוחלטה מזמן, שאינך ראויה למשהו, בעודך מקבלת את כל הטוב הזה.
כל אלה אם יתבצעו כלאחר יד, מה טוב, שכן, אם תקבעי לעצמך מסגרת נוקשה, הרי מראש יודעת שלא תעמוד בה.
כן.
בהמשך לשאלה הקודמת מה ניתן לעשות על מנת לצאת מהמשבר שבו אנחנו נמצאים?
במובן הזה ראשית דבר מבררים בפרטי פרטים את כל הנתונים ומקבלים את הנסיבות כפי שהן.
משם, בוחנים אפשרויות של מימוש, ובוחנים אפשרויות של לקיחת המצוקה הזו, שכך נתפסת, והיפוכה כך שמנצלים את החולשה לייתרון.
כך, שגם אם נדרש לחזור לעיסוק קודם אין זה פסול, למרות שאין זה הפתרון.
ומתוך כך שנדמה שאין אוויר, לוקחים אוויר.
מאפשרים לעצמכם שעה ביום, שבה רושמים את ההישגים עד היום, גם אם אלה כוללים כשלונות, שגם להיכשל זו הצלחה כבירה.
אז, מסתכלים זה בעיני זו, אוספים כוח ניתן לומר, משניים ליחידה אחת, ועושים את מה שמתבקש. אם מה שמתבקש כרגע זה איסוף כספים על מנת לאפשר זמן חשיבה - פונים שם.
אם יכולים לממש, מממשים מה שניתן, על מנת שישאר אותו זמן לחשיבה.
מפנים זמן, מהעתיד ומהעבר אל ההווה. מתיחת ההווה היא המפתח.
כן.
מה אני יכולה לעשות בשביל לעזור לאחים שלי שהם בסכסוך?
לשמור על קשר טוב עם כל אחד מהם בנפרד, ולדמיין את שני אלה, כפי שהיה בילדותך, מצד אחד רבים כאחים, מצד שני מתחבקים כאחים.
מעבר לכך כל ניסיון לקרב את אלה – רק ירחיק אותם.
כן.
יש לי נשירת שיער מאוד חזקה האם זו בעייה בריאותית, או שחסרים לי ויטמינים משהו שאני צריכה לבדוק?
במובן הזה לא נראה חוסר, B-6 ניתן לקחת, אלא שזה לא העניין.
מה שמומלץ הוא לסרק את השיער מצד אחד לצד שני באותו כוון.
כלומר, שאם מסרקת משמאל לימין, לוקחת את השיער מצד שמאל של הראש ומסרקת כלפי ימין, וגם את השיער שבצד ימין הראש מסרקת כלפי ימין.
האם זה ברור?
אני חושבת.
כן.
הילדה שלנו נכנסת לתקופה של גיל ההתבגרות, מתחילה לגלות סימני גיל ההתבגרות, ומתוך כך לאט לאט מתרחקת מאיתנו. רציתי לדעת איך נכון לנהוג, איתה גם כדי לתת לה את המקום וגם כדי שלא תתרחק יותר מדי.
מברכים אותה, ומברכים על כל טעות שהולכת לעשות, אלא אם כן זו עוברת את הגבולות שלכם.
כך, שגם אם יוצאת לדרך חתחתים ידועה מראש בעבורכם, מסבירים לה שזוהי דרך חתחתים, ונותנים את ברכתכם, כך שתצא אל דרך חתחתים עם ברכת הוריה, על פני שממרה את פיהם. שבכל מקרה תצא שם.
כאן, בגרות או גיל ההתבגרות מרחיק במעט את הילד מהוריו, ונמצאים ההורים בתחושת נבגדות, שכן, כבר לא ניתן למגע כפי שבעבר.
עם זאת, לשם כך קיבלו פיצוי.
כן.
שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלות.
האם אני למדתי את השעור שלי באינטימיות?
במובן הזה, בהחלט למדה, לומדת ועוד תלמד.
תודה רבה.
תודה רבה
תקשור שני
- 09.08 לפנ"הצ
ברוכים הבאים, ערים אל הלב שואפים אוויר מואר מהחזה ישירות אל הלב, מחזיקים את האוויר הזה שם. מרחיבים את הלב בדמיון, ואז נושפים אחורה דרך הגב, בו-זמנית נפער הגב נפתח.
שוב שואפים מהחזית אל הלב, מרחיבים את הלב, מסתכלים אל הלב מלמעלה, כמבט על כדור הארץ מהחלל, ומזהים את ההתרחבות הזאת, ואת ההתכווצות בזמן שנושפים אחורה, אל הגב הפעור, אל האין.
חזית הגוף מוארת, אחורי הגוף אפלה.
אז מדמים כמו לוקחים צעד אחד אחורה, אל מאחורי הגוף ורואים את הדמות הזו, בקווי המיתאר הזוהרים, עם ההבדלה הזו של בין חזית לגב.
צעד אחד נוסף לאחור, ייתן פרספקטיבה עוד יותר רחבה על הדמות הישובה.
כך שנמצאים הן בתוך הגוף הפיזי, והן שני צעדים לאחור.
מתבוננים.
שואפים אוויר דרך העיניים אל מרכז איבר המוח, זה הממוקם מעל בית הבליעה, בין האוזניים.
נושפים חזרה דרך העיניים, דרך האישונים.
אז, בזמן שאיפת האוויר דרך האישונים אל מרכז איבר המוח ונשיפתו חזרה, מתבוננים מהדמות שנמצאת שני צעדים אחורה על כל התהליך כולו, כל אחד לפי דמיונו.
בשאיפה הבאה דרך שתי האישונים, משתפים את הדמות שנמצאת שני צעדים מאחורה וגם היא שואפת דרך שני האישונים של הדמות הישובה, אל מרכז איבר המוח שלה, דרך אישוניה היא, כך שהפעולה עצמה מתמשכת מחזית הגוף הפיזי, דרך שני האישונים אל מרכז איבר המוח, ומשם אל שני האישונים של הדמות הממוקמת מאחור, אל מרכז איבר המוח שלה, והנשיפה - להיפך.
שיחתנו זו, אם כך, תהווה מעין צל, הד, כדמות השניה, לפחות בחלקה הראשון.
אם יש שאלות.
כן.
_הייתי רוצה הבהרה לגבי הכוונים שיכולה לקחת הנהגת הקבוצה של באופן טבעי עליה דובר התקשור הקודם.
את יכולה לחזור על השאלה?
כן, דובר בתקשור הקודם על ההנהגה של 'באופן', שרצוי שתיקח כוונים חדשים, תהיה אקטיבית יותר._
במובן הזה לשם פעילות או לשם כוון זקוקים למטרה.
כאן, מטרתה של קהילה זו היא לכאורה – אין מטרה.
כוונים אפשריים לאותה הנהגה קיימת, הם לייצר פעילות ניתן לומר "פולחנית" כפי שכבר נוכח במפגשים – עצם קיומם, ולהנחיל יתרונות נוספים מעבר לחברותא, אלה המתבקשים בין חברי הקבוצה, ככל קהילה שהיא, ולהנכיח ניתן לומר יחסי גומלין, ברמה הזאת של עסק כלכלי - שמשמעויותיו יכולות להיות הן בעבור כל פרט מהקהילה בדרכים שונות ומשונות.
אלה, אשר בהכרח אם יתאפשרו ויתבססו יהוו או ייצרו אג'נדה, הם המתבקשים מההנהגה – אם חפצה בכך.
אין כל פסול בקהילה זו כפי שהיא, בהנהגה זו כפי שהיא.
כן.
תודה.
בהקשר של הקהילה, הייתי רוצה לדעת מה האפשרויות? מה האפשרויות של קשר של הקהילה הזאת עם כלל ישראל?
במובן הזה אם מסכימה הקהילה להיחשף, הרי שתתרחב ותתקהל להיות גדולה יותר, משמעותית יותר, בהסכמה הזו של פרסום או תעמולה, נכנסים כבר לרבדים של פוליטיקה.
כאן, עדיין לא הגיעה הקהילה אל הבגרות הזו – הפוליטית.
כן.
מה עם הכוון החברתי? לא פוליטי ממסדי?
במובן הזה שהקהילה הזו כממסד לעולם לא תהיה, כממסד.
אלא, מתוקף הכרזותיה, והתעמולה שמובילה אם במכוון ואם לאו, השפעותיה החברתיות יהיו בעלי משקל פוליטי.
ומכאן שלא חייבת לייצג את עצמה בפוליטיקה, אלא, להשפיע על פוליטיקה, זה הרובד הפוליטי שאליו עדיין לא בגרה.
כן.
לאיזה כוון ישתנו החיים שלנו בשנים הקרובות?
במובן הזה מהבהבים שניים עיקרים עם אינספור אפשרויות ביניהן.
כך שיכול להתפתח גיהנום עלי אדמות, ויכול להמשיך גן העדן הזה.
במובן הזה נמצא כפי שנאמר האדם כבר מכרסם בזנבו, ואוכל בכל פה כל מה שנקרה על דרכו.
עם זאת, התעוררות של חלק, ניתן לומר אלה המקורבים יותר אצל הזנב, פותחת פתח להסכמות נרחבות מאלה הקיימות היום, בדבר הסביבה, איכות הסביבה, וככל שאלה יתקבעו גם אם בדרכים קפיטליסטיות, ויכו שורש, כך גם תתפתח האקולוגיה הנדרשת בין בני האדם, אקולוגיה חברתית. וזה באשר לקהילה הזו, זה המסר של הקהילה הזו.
מכך שבכל מקרה, גם כאשר גוג ומגוג, החיים של כל אחד ואחת, יהיו אותם החיים כפי שמצייר לעצמו אותם היום, עם תפאורה שונה, ועדיין הירח יזרח, ועדיין השמש תשקע, והאוהבים ילחשו דברי אהבה אחד באוזנו של השני.
כן.
לאור הדברים שנאמרו כבר על השינויים שחלים בין.. אצל גברים ונשים, שגברים נהיים יותר נשיים, זה נאמר בתקשור הקודם, ונשים... נוצר איזון שונה, אני רוצה לשאול על אינטימיות בין גברים ונשים בעידן הזה, או באפשרות החדשה הזאת.
מבחינה חברתית האידיאל שמתגבש בתקופה הזו, המתעצם, הוא אותו אנדרוגינוס, לא גבר לא אשה.
עם זאת, ככל שתנועה זאת מתגברת מבחינה תעמולתית, מבחינת מה שמספר האנוש לעצמו, דרך שלטי חוצות, עדיין הזכרי והנקבי, נוכחותם אינם מוטלת בספק.
כאן, ניתן לומר שריסון יתר מצד הזכרי, והתגברות יתר מצד הנקבי, שבכל מקרה זהו הכוח המניע והשולט, ממשיכים ניתן לומר, לייצר מסגרת שמחייבת את אותן תופעות חברתיות, על פיהן יש המורדים כנגד התנאים והמסגרת, במובן הזה של מוות או רצח.
כך שאותם מקרים, של רצח נשים ורצח ילדים, באים להצביע, על חוסר היכולת של אותו אדם, לנקז אליו, את אותו עול, ולאבד את האינטימיות שלו עם עצמו.
שכן אינטימיות היא ראשית דבר בין נפש וגוף. זוהי הזוגיות הבסיסית והאינטימיות הבסיסית.
וכאשר הגוף מלא ברעלים או במתחים, שלא הושכלו לצאת החוצה, דומה הדבר לאדם שלא מצליח להוציא את הפרשותיו.
אלה מנפצים כל תקווה של אינטימיות בין אותו 'אני' הער, המודע, לבין גופו.
מכך שגם כאשר כואבת לו האצבע, לא הוא כואב, אלא האצבע שלו – מופרד.
אינטימיות אם כך מתחילה בין האדם לבין עצמו, בין האדם לבין הדמויות שמכיר בתוכו, אלה הניבטות אליו.
וכאשר מדובר על זוגיות בין אותו אנדרוגינוס שזיהה עצמו כגבר, או כאשה, ונמצא שם עם עצמו, נמצאת האינטימיות מתפרשת הלאה.
וכאשר אינו שלם עם עצמו, שכן, חיבוטי הנפש בין כל דמויות הפנים שלו, שנדמה לו שבאות מבחוץ, מסעירים את נפשו עד כדי כך שלא יכול להגיע לרגיעה, ולהיות בשקט עם עצמו, מקרין הדבר הלאה ולא יכול להיות כביכול, מצב של אינטימיות בינו ובין אחר, אם גבר אם אשה.
כן.
לאור הדברים שנאמרו אפשר לראות שבקהילת באופן טבעי, או האנשים שיושבים כאן, דווקא יש חזרה לתפקידים יותר מסורתיים ויותר מובחנים בין גברים ונשים, ובהקשר הזה מעניין אותי לשמוע באמת על התפקידים, מה קורה עם חלוקת התפקידים בתוך המשפחה, בהורות, בכלל בתוך במשפחה בין גברים ונשים?
במובן הזה קהילה זו מקבצת סביבה את אותם שבחרו לחיות בדרך מסוימת, מבחינת חלוקת התפקידים, ובתוכם ניתן לומר, הנהגת המשפחה ניתנת בידי האשה, שמנהיגה את כל המעשה היומיומי, בעוד הגבר כבמסורתו של הזכר, דואג יותר לכל מה שקשור מבחינת המבנה הטריטוריאלי, כך שמסמן למשפחתו את הטריטוריה, הן הפיזית, הן הכספית, הכלכלית, ובעיקר תרומתו בריסון עצמי.
שכן, מאפשר........, שכן, בריסונו העצמי נמצא מאפשר את ההנהגה בידי האם, ונמצא מסמיך אותה להיות הפוסקת בענייני היומיום.
עם זאת, באופן מובן מאליו, נמצאים השניים כמנהיגי המשפחה, למדים את ממלכתם, ולמדים את הורותם מתוך ילדיהם הם.
כאן, כל זוג ואיפיוניו, כזוג וכאחד-אחת.
שיש שנטייתם הנקבית גוברת דווקא כשהם הזכרים, ולהפך.
התקבצות זאת של קהילה שמדמה עצמה לשבט, ניתן לומר שבט וירטואלי שגם נפגש, נמצאת ללא מנהיג.
אלא כמשפחה, שהנהגתה ניתן לומר, ודרכי חייה של המשפחה הזאת, הכוללת את המשפחות האלה, מובנת מאליה.
טבעית, באופן הטבעי.
כן.
רציתי לדעת יותר על התפקיד של סבים וסבתות בחברה, בקהילה הזאת ובחברה בכלל.
במובן הזה אלה כבר בשלו לדעת שלא משנה מה שיעשו, הכל יהיה אותו דבר.
ובעודם מסתכלים על בניהם, אלה המזיזים הרים וגבעות, מתוך אמונה ומעשה, יכולים לחוות את נחת הרוח, של עולם כמנהגו נוהג, ונכדיהם מחייכים אליהם.
כאן, ככל שבוגרים ההורים, ומוצאים את מקומם, את דרכם, ואת דרך חייהם, כך היחסים בין ההורים לבין הסב והסבתא, נמצאים מפרים יותר את המשפחה הגרעינית, שכן, שלום בין הורים לילדיהם, לעתים מתאפשר אך ורק מתוך יחסים של נכד וסב, ומתוך ההיבטים הפסיכולוגים בהם גדל אותו הורה עכשווי.
מכך שבכל מקרה גם מהבחינה הגנטית וגם מבחינות אחרות, כחוט השני, מהסב לנכד, עובר מה שצריך לעבור, וגם אם יינתקו לחלוטין גורלותיהם או תולדות חייהם, מבלי שהכירו אחד את השני, גם שם תבוא השפעת הסב על הנכד, אם במודע ואם לאו.
כן.
דווקא בקהילה הזאת, אני לא יודעת אם זה יותר אופייני ממקומות אחרים אבל אופייני שיש נתק בין סבים ובין הורים, על רקע של חילוקי דעות, ומעשים שנתפשים על ידי הסבים כקיצוניים. איך אפשר לגשר או מה דור ההורים, איך דור ההורים למנוע את הנתק הזה, מה לעשות איתו?
במובן הזה ככל שההורים הצעירים מתבגרים, כך מרידתם דועכת.
ובעוד נמצאים הדור המבוגר, זועף ורוטן ובא בטענות כלפי הדור הצעיר, בחדרי חדריו – נחת רוח.
כן.
רציתי לשאול באופן אישי לגבי התפקיד שלי....
אם כך נעשה הפסקה.
ערים אל הלב. מאירים את הלב. מרפים את השכמות.
כן.
רציתי לשאול איך אני יכול לאזן בין התפקיד המסורתי של המפרנס ובין החיים בחינוך ביתי, באופן אישי
במובן הזה שטוב אם יזכור שפרנסה לעולם בידי שמיים, ויכול להפוך אבן על אבן ולא תהיה פרנסתו בידו - לדעתו.
ויכול לגלגל מיליונים ולהאמין שאלה בידיו ופרנסתו בדוחק.
שכן, הפרנסה הבסיסית היא המובן מאליו, שנמצא מוזן באוויר תדיר, לא חסר מים, מזונו בהישג ידו, קורת גג ולבוש מתאים.
לא שמתבקש להסתפק באלה אלא שמבקש לראותם, לברך עליהם ולהודות עליהם כל עוד מסופקים.
כך, יש אנשים שלשם גחמותיהם או אמונתם, בדבר הרעיון שיש לה לנפש ערך כלשהו הניתן למדידה בעוד היא הנפש ברהב אפסיותה אין לה ערך, ערכה לאין שעור, ומכך שיש המאמינים שיכולים להגדיל את ערכם בעבודה קשה, דם יזע ודמעות, ומגיעים להישגים במובן הזה הכלכלי, ניכרים בכסף ובממון, בעוד האוויר שמסופק להם לנשימה - נחסם בצרות נשימתם.
ומכאן כאשר מסתכל על פרנסה כעל הבסיס הנדרש על מנת להתקיים, יודע שזו ניתנת כמובן מאליו, בחסדי שמיים.
ומכאן, שהיבט זה נמצא רגוע.
שכן בכל הווה שיבחר, ויתבונן מה חסר לו עכשיו – יגלה שלא חסר לו דבר.
מנקודת המוצא הזו, יכול לצאת ולרווח את חייו על ידי רווחת נפשו, שעולה מכך שמצא את מקומו ועושה באשר נראה לו נכון לעשות וממלא את לבבו שמחה.
מרווחת הנפש, בהכרח, תעלה גם רווחה כלכלית.
גם אם לא ביחס ישר.
שכן, מרבה נכסים מרבה דאגה, ובמובן הזה, נפש שכבר יודעת כיצד לא לדאוג, יכולה להרבות בנכסים.
האם זה ברור עד כאן?
כן.
ומכאן שכל ההיבט הכלכלי, או הפרנסתי, הוא הלך הרוח שלך, ידיעתך שהמובן מאליו מובן מאליו, שהשמש תזרח בכל בוקר ותשקע בכל ערב, גם אם אתה עולץ לבך, או נמצא מבכה את מר גורלך.
כך העולם ממשיך לספק לך אוויר, אוריינטציה סבילה וסבירה מבחינת כושר תפקוד, מוח מתפקד, מזון מים וכל אשר זקוק לו.
מכאן יוצא להביא את מה שמעבר לזקוק לו, בשמחה ומתוך שעשוע.
כן.
_הייתי רוצה הבהרה על נושא הטפילים וכוונים איך אני יכולה להתמודד עם הנושא, להשתחרר ממנו.
יחד עם מציאת מרחב אישי
את יכולה לדבר יותר בקול?
כן. אמרתי שאני רוצה הבהרה בנושא הטפילים ומרחב אישי, אני רוצה לדעת אם יש דרכים שאני יכולה להשתחרר מנושא הטפילים ולהגדיל את המרחב ולהגדיר את הגבולות האישיים שלי בצורה יותר טובה.
טפילים כמו תולעים?
כן_
במובן הזה, ממיסה בכוח האהבה.
כך, שמברכת ומקבלת את הטפילים, ואת הטיפול שמעניקים לך, מזהה את אלה ולא עושה דבר.
אך ורק מקבלת. בנדיבותך.
מאפשרת לעצמך לזהות כיצד אלה, משרתים ניתן לומר את קצוותייך.
עוזרים לך לעצב את קצוותייך מחדש.
ומכאן, מתוך קבלה שלמה הודייה וברכה, מאפשרת את הזמן הזה, לפרידה מאותו טפיל, ולקיחת אחריות על אותו קצה.
האם זה ברור עד כאן?
כן.
ומכך, שלאט לאט, מזהה את הקצוות שנדרשו לפרימה ותפירה מחדש, אם ניתן להגדיר זאת כך.
כשאלה, מאחוריהם, במרחק ניכר, נמצאים קצוותיה הפרומים של הנפש, ומכך שיכולה באופן הזה המדיטטיבי, להרחיב את תודעתך עד לקצוותייך הפרומים, לשהות בדממה הזו ככל שתשהי, שם שניה כנצח, להשקיט את מחשבותייך כליל, עד כדי כך שתוכלי לזהות את כך שלא חשבת אחרי שתחשבי, לדומם כל צבע, כל רחש, אל אותה נקודה, ניתן לומר אינסופית, של דממה. וחוזרת דרך קצוותייך הפרומים, כך שאם כוונת לכך מראש, אותם קצוות המקבילות לקצה הפיזי, כמו ישחררו את הטפיל לדרכו, ויאפשרו את הריבונות הזאת שלך, ניתן לומר על קצוותייך, על עצבייך.
כן.
תודה.
ילדה; יש לי שאלה
בהחלט כן.
מה עושים כשמשעמם?
במובן הזה משתעממים.
כן.
אבל אם משתעממים אז משעמם.
במובן הזה, אם מה שמתבקש הוא למצוא עניין, או לעורר עניין, טוב להסתכל סביבך ולזהות כל מה שאדום.
כאשר מזהה כל מה שאדום, מסתכלת אך ורק בכל מה שאדום, בחדר, או בסביבה שבה נמצאת.
ככל שמצליחה להסתכל רק על האדום, מגלה המון עניינים.
כן.
אני שואלת שאלה שנעה בין האישי לכללי, איך אני יכולה לשפר את התזונה של הילדים שלי, במובן הזה של להגיע למצב שהם ימשכו גם למזונות בריאים מלאים ולא רק לסוכרים ומזונות ריקים
במובן הזה מקפידה על מזונך ובעיקר טוב שצאצאים יראו את אביהם אוכל מזון שמתאים לו.
זה מה שניתן לעשות.
כל ניסיון לחנך להגביל או ליצור תפריט שאיננו מתאים לילד לדעתו, גם אם זו טועה - לא יצלח.
עם זאת הקפדה על מזונך את, על מזון אביהם, תניע אותם להקפיד על מזונם כשיהיו הורים.
ועד שיהיו הורים? זה לא משמעותי?
במובן הזה, כל עוד צומח יכול לקבל גם דשן כזה וגם דשן כזה, כל עוד פעיל ונמצא מוציא אנרגיה, כל עוד חולה מפעם לפעם במחלה כזו או אחרת, מחלת חום או לא מחלת חום, כל עוד נפצע וכואב את תסכוליו בצמיחתו, המשמעות של סוגי מזונות, ניתן לומר מגילאי שבע-שמונה, ועד בגרות פחות חשוב.
תקופת הינקות, בה יונק התינוק, חשיבות עליונה למזונה של האם, תקופה בין ינקות לגילאי שבע שמונה, טוב בהחלטה שרירותית, ללא כל הסבר, למנוע ככל הניתן גלוטן במקרה אחד, ואם ניתן במקרים רבים להימנע מכל תוספים כימיקליים, צבעי מאכל וכו'...
שכן, עד גיל שבע שמונה מתגבשת קיבתו של האדם בתקופה זו, שנמצאת רגישה, ניתן לומר מפונקת, וטוב לתת את הבסיס הזה לשאר החיים.
כן.
להימנע מגלוטן זו הנחייה רחבה או אישית?
רחבה וכללית, לכל בני האדם באשר הם, כאן טוב גם לזהות מיני ירקות, שנמצאים הקטנים מפתחים אלרגיה כלפיהם, ולהביא את זה למודעותם.
במובן הזה שגם בגיל שבע-שמונה, יחושו את השפעת ניתן לומר, אותו כרוב על מערכת העיכול לאחר שקיבלו על זה הסבר.
כן.
הכונה לרגישות אישית של אותו ילד?
בהחלט כן.
...או באופן כללי?
באופן כללי להתייחס לכל ילד לרגישותו האישית.
שכן, שוב, בתקופה זו לאחר הניסוי הגלובלי שנעשה במזון מהונדס, נמצא תהליך זה של עיכול רגיש במיוחד אצל האדם.
כמו הפך להיות סוס אציל.
כן.
_יש בי שני צדדים, צד אחד שמאוד מחפש את בן הזוג המיועד שלי, והצד השני שכל הזמן עושה את כל מה שאפשר בכדי שזה לא יקרה. וזה כבר ככה שנים ואני מרגישה המון בזבוז אנרגיה.
השאלה?
מה אני צריכה לעשות?_
כפי שנאמר, זוגיות או אינטימיות מתרחשת ראשית דבר, בין האדם אצל עצמו.
ולפיכך מתבוננת על יחסייך שלך, כמי שאת נתפשת בעיני עצמך, ל....ניתן לומר, גופך.
כאשר אותם שני צדדים יגיעו לכדי הסכמה, אם יש בך רק שני צדדים, תוכלי למצוא את השלם שמאחד בין שני הניגודים, כך שבן הזוג האידיאלי יהפוך להיות בן זוג ממשי.
כן.
אפשר לחזור לתזונה רגע?
בהחלט כן.
רציתי לשאול מה לגבי סוכר ומלח, אצל ילדים וגם אצל מבוגרים
במובן הזה כאשר מדובר על ילדים, שוב, עם ההבחנה הזאת של מעל גיל שמונה, לא נראית הנחייה רחבה שמתאימה לכולם. אין נזק בסוכר ומלח. נקודה.
אלא אם כן בהיבט האישי יש בעיה, אם כי אלה נדירים בגילאים הצעירים.
כאן, ניתן לומר שהאנושות מכורה לסוכר, וטוב אם ניתן לקבל סוכר מפירות.
לגבי מלח, זה נראה כלא מתאים בעיקר מגילאי ארבעים חמישים, במובן הזה שלא מתאים להפרזה בו.
עדיין מלח הוא הטעם, כל השאר טעמי לוואי.
כן.
האם אפשר או מומלץ להיפרד ממלח לגמרי, לא לצרוך מלח בגילאים שדיברת עליהם
גילאים מבוגרים מעל ארבעים חמישים בהחלט טוב להקטין עד להימנע ממלח.
עם זאת, אז טוב, מאוד, להיות בים.
כן.
יש לי תמיד התלבטות לגבי שמש. נזקי שמש, אם למרוח את הילדים בקרמים, קרם הגנה, כמה חשוב לכסות אותם, ואני תמיד תוהה עד כמה הנזקים האלה משמעותיים כשמדובר בנטייה גנטית או השפעות של תזונה ודברים כאלה. עד כמה צריך באמת לייחס לשמש את התכונות המזיקות ובאיזה.. מהן הדרכים הכי טובות להתמודד עם זה?
במובן הזה, שעות הצלייה ניתן לומר, טוב להתכסות בבגד או לשבת בצל, על פני כל קרם.
כאן, בהתאם לעונת השנה, זווית השמש, בהחלט ה"סכנה" לילדים, מתבגרים, ובוגרים עד גילאי ניתן לומר 25 – 30, פחותה בהרבה ממה שהתעמולה עושה.
שכן, זו נדרשה על מנת להפסיק את הנוהג להיטגן בשמש, שהביא בהחלט, ניתן לומר התגברות של סרטן העור.
כאן, הקפדה על השעות האלה של לא להיחשף בהם לשמש, לבוש הולם, מספיקה בהחלט, ולא קורה שום דבר אם קורה שהילד 'נשרף'.
אז טוב לטפל באלה, במובן הזה אם רוצה להגיע לטיפול האופטימלי, לוקחת חוטמית, חותכת אותה, חולבת את חלבה, ומורחת על איזור ה'שריפה'.
זה ימנע סרטן.
כן.
_אני רוצה לחזור להתמכרות לסוכר, מה פשר העניין הזה? ואם זאת התמכרות אז איך זה לא מזיק?
לא שמענו
להתמכרות לסוכר, מה פשר ההתמכרות של האנושות, אתה אומר שהאנושות מכורה לסוכר, ואם זאת התמכרות וזה לא מזיק, לא מתיישב לי._
במובן הזה, סוכר מרגיע את העצבים. נקודה. מזין אותם.
וככל שהסוכר יותר זמין, והתהליך מהיר יותר, כך נמצאים עצבים מרוטים נרגעים נוכח סוכר, וזה מושרש עד כדי כך במזון האנושי, שרוב האנשים שעצביהם מרוטים ללא סוכר, אינם יודעים זאת בכלל.
עם זאת, גילאים צעירים, בהם אנרגיה נכנסת ויוצאת במהירות, חילוף החומרים הוא מהיר, והיכולת להתאוששות והבראה, החלמה, גבוהה בהרבה משל המבוגר, מהירה בהרבה ויעילה בהרבה, לא נראה נזק אמיתי, גם אם סוכר מלווה את הצמיחה, ומהווה קטליזטור לצמיחה על פני קטליזטור להתמכרות.
כאן, מתוך זה שחלב אם מתוק, נמצא האנוש שמח אל מתוק.
נאמר גם שטוב להתמקד בסוכר פירות.
שכן זה, איננו מהווה לאחר מכן הצטברויות של משקל מיותר בצורת שומן.
כן.
אני רוצה לשאול בהקשר הזה, להרחיב את זה לתחומים אחרים של מזון ולשאול על תחום של מינונים והקשבה. יש לי תחושה שההתמכרות לסוכר קצת חוסמת. בכלל כל הנושא של לא - לא בכלל, אבל איך למצוא את הכמה כן.
שוב, גילאים שמונה וצפונה אין כל בעיה באכילת סוכר אם זה לא נהיה ניתן לומר אובססיסבי, כל אובססיה טוב לשים לב אליה, גם אכילת סוכר.
עדיין, שימוש בסוכר, אם להמתיק משקה, אם לאפות, ואם לאכול מתוק, איננו מהווה כסכנה, או כזרע פורענות לעתיד באופן הכללי.
ברמה הפרטנית, כאשר רוצה להגביל את כמות הסוכר שנאכל בביתה מגבילה את עצמך בכמות הסוכר שאת עצמך אוכלת.
ומכאן כאשר את עצמך אוכלת סוכר – מזמינה את כל השאר.
סוכר מניב אנרגיה זמינה ומיידית.
כן.
אני רציתי לחזור לשמש, ולשאול קצת על הנזק שנגרם לנו ברמה הנפשית אולי אפילו הרוחנית, ממסע ההפחדה, שהתרבות יוצרת. ואם לנזק הזה יש קשר להתפתחות של סרטן, האם הפחד מהשמש מעודד יצירה של סרטן עור, גם אולי?
במובן הזה, התמרון הזה של מסע ההפחדה הלאומי או בינלאומי, יעיל עד רמה מסוימת, שכן מצפה לשכל ישר מהזן האנושי, בעוד זה שולח את שליחיו לגור ולהתגורר למרגלות הר געש.
כאן, לגבי הסרטן. מחלה זו שבה הגוף תוקף את עצמו, היא בדיוק אותו מקום, שבו האדם התחיל לאכול את זנבו.
כלומר, מרוב שאיפה לכבוש טריטוריות כאלה ואחרות, נפשיות ופיזיות, מתחיל האדם לכבוש את עצמו ולאכול את עצמו מבפנים.
התגברות הסרטן היא תוצאה של שני דברים: אחד יעילות בטיפול במחלות, שהיו ברום טבלת המוות ניתן לומר, והשני, אותו איפיון שניתן לומר שמאפיין את העולם המערבי בעיקר, בו עלייך להיות כל מה שאת לא.
כן.
איך זה מתקשר לפחד?
במובן הזה הפחד דופק על הדלת, הנפש ניגשת לפתוח ומגלה שאין שם אף אחד.
פחד הוא המניע, ניתן לומר מספר אחד לפעולה, או להימנעות מפעולה – שיתוק.
אותה תעמולה של פחד שמאפיינת דתות, כתות, מדינות ותרבויות, עובדת עד דרגה מסוימת.
שכן בעוד קוראת בעיתונים על תוהו ובוהו שמתחולל במדינתך, כל מה שיכולה להקשיב זה לרעש הבניה שמתרחש סביבך, ומכך שהתעמולה, כוחה מוגבל, ועיקר כוחה בדעותיה על עצמה.
עם כל אותה מודעות, של לא להיחשף לשמש, מעדיפים הרוב להימרח בתכשירים מסרטנים, ולהיחשף לשמש, מאשר לשבת בצל.
ציפיותייך מהמין האנושי לשכל ישר, אם כך, אינן באות מתוך שכל ישר.
כן.
שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלה.
יש לי שאלה על פרנסה, זאת שאלה כללית, על הדרך בעיקר בהקשר של גברים - מפרנסי משפחות, אני רוצה לשמוע משהו על הדרך שאנשים עוברים מהצורך לפרנס, לצורך לפרנס ולממש את הייעוד שלהם בו-זמנית.
במובן הזה, כאשר יוצא האדם כשמטרתו היחידה היא להביא כסף, ומצליח להביא כסף, ואף מצליח להביא הרבה כסף, נקודת השינוי יכולה להיות תחושה של ריקנות, שמלווה אל הכסף, מה שצובע את הכסף באור ניתן לומר שלילי.
כאשר אדם יוצא אל פרנסתו מתוך כורח להביא כסף, יכול לקדש את הפרנסה, ומתוך כך שמביא פרנסה לבני משפחתו, להיות מאושר עד הגג גם אם מנקה רחובות.
תהליך זה, שמבקשת איפיון לגביו שבו מוצא האדם את מקומו, איננו קשור דווקא לפרנסה, אלא יכול להיות שזור בתחנות חיים, שקשורות בפרנסה.
עדיין יכול אדם למצוא את עצמו, שלם עם עצמו ושמח במעשיו, במקביל לעבודה כזו או אחרת.
אם יבחר להפוך תחביב למקצוע, טוב אם ידע שגם חסרונות יש בבחירה זו, שכן מרגע שמתחיל להתפרנס מתחביבו, נכבלות ידיו אל תחביבו.
מכך שבמקרה הספציפי שמדברת עליו, נמצא הרצון לא להיות כבול לדבר, גובר על הנכונות "להקריב" את התחביב לשם עשיית רווחים, לאו דווקא פרנסה.
כאן פרנסה לעולם בידי שמיים, בעוד ההאדמה מפרנסת את כל ברואיה, בלי כל תמורה.
האם זה ברור עד כאן?
כן.
כן.
תודה רבה.
תודה רבה.
תקשור שלישי
(ילדים ובני נוער והקשבה של מבוגרים)- 09.08 אח"הצ
מדמיינים שנושמים אל הברכיים, מחזיקים את האוויר בברכיים ונושפים חזרה החוצה - דרך הברכיים.
אז, מדמים ששואפים אל המרפקים, כאילו ששואפים כמו ששואפים אל החזה, שואפים אל המרפק, ונושפים מהמרפק החוצה - לוקחים שלוש נשימות עמוקות.
אם יש שאלות.
כן.
איך המורה לפיתוח קול בשבילי?
במובן הזה, נמצאת הדמות הזאת מדויקת בעבורך, גם אם לעתים מסתכלת בהשתוממות על שזו ניתנה לך, שכן מתעקשת על המובן מאליו.
האם זה ברור עד כאן?
כן.
ומכאן שמאפשרת לך גם את הלמידה הזו המובנת מאליה, של המובן מאליו, תוך ניתן לומר פרישת נוצות הטווס שלה, מתוך ההסתכלות שלה על עצמה, ובמקביל ללמידתך את נושא פיתוח הקול, למדה גם להתבונן מהצד ולראות עד כמה האירוע יכול להיות מצחיק או מעניין.
כן.
למה אני גרוע כמעט בכל דבר?
במובן הזה גרוע בכל דבר חוץ מאשר בלהיות גרוע, שם – מצליח מאוד.
מכאן שאם מנסה לקחת את זה שגרוע בכל דבר, ולשים את זה על ההצלחה הזאת של – לא להיות גרוע בכל דבר, תהיה זו הצלחה גדולה משמשער לעצמו.
כאן, אותה גריעה, אותו מקום ששם את עצמו כקטן, או כפחות טוב, או כלא מוצלח, נובעת אך ורק ממך, תוך שהיא נשענת על דברים שבאים מבחוץ, בדמות הוריך-חבריך-מוריך - סביבתך הקרובה.
עדיין אם תיקח את הגריעה הזאת, את הגרוע הזה, ותשליך אותועל אלה שמחליטים בשבילך האם אתה גרוע או לא גרוע, ושם עליהם את המשא הזה של להיות גרועים, ומתוך כך שהם גרועים, אין להקשיב להם, ואז יכול להתחיל להסתכל על עצמך, לא מתוך מקום שאתה הקטן והעולם הוא הגדול, אלא מתוך מקום של גובה העיניים – שגם אם גמד צריך לעמוד על שולחן כדי להסתכל בעיניו של ענק, עדיין מסתכלים בגובה העיניים.
כן.
למה שאני תמיד אומרת: אני בחינוך ביתי – למה כולם מתפלאים?
אם אפשר לחזור על השאלה יותר חזק.
למה שאני אומרת שאני בחינוך ביתי – כולם מתפלאים?
במובן הזה, ראשית הפליאה היא למראך.
שאת עצמך מפליאה.
ומתוך כך שמתפלאים ואומרת שגדלה בדרך חיים מסוימת, מתפלאים עוד יותר.
כאן, כל דבר שנעשה והוא לא מקובל - לא הרוב עושים אותו – מעורר פליאה.
כך, שלמרות שהיום מקובל ביותר לראות גבר עם שיער ארוך, הרי שלפני ארבעים-חמישים שנה, גבר עם שיער ארוך נתפש כמאוד מפליא – מאוד מיוחד.
ככה החינוך הביתי היום, שעדיין מפליא.
כשאת תהיי בחינוך ביתי – עם ילדייך, לא יעורר הדבר שום פליאה אצל אף אחד, מכיוון שהדרך הזאת תהיה מוכרת ומקובלת.
כן.
האם החליל זה כלי שמתאים לי?
בהחלט כן.
שנמצא חלול, ובלב חלילותו נמצא האין, כמו שאין שום דבר בלב כלי.
מכאן מתאים למי שאתה הוא, שיודע לנגן באין.
כן.
האם הגיטרה מתאימה לי?
כל כלי שיבחר, מתאים.
כן.
למה אין לי כסף?
במובן הזה, שלא זקוק לכסף.
מה שזקוק לו, אלה בגדים להתלבש בהם כשקר, מקום לישון בו, אפשרות להתכסות, מזון – אוכל, מים לשתיה. ויחס של אהבה.
את אלה מקבל.
כשזקוק לדבר מה שעולה כסף – הכסף מגיע.
כן.
למה אח שלי כל הזמן מציק לי?
במובן הזה, הבה ונסתכל על המציק ועל המוצק.
וככל שנמצא מציק לך יותר ככה אתה נעשה יותר מוצק.
אם לא מתאים הדבר בעבורך יותר, יכול לשים לזה סוף בקלות וביעילות – במובן הזה של פשוט לעמוד ולצרוח - עד שאלה יפסקו.
בינתיים נמצא נהנה מההצקות יותר מאשר מתלונן עליהם.
כן.
למה האחים שלי כל הזמן במחשב?
במובן הזה שאינם כל הזמן במחשב, אלא נמצאים אל מול המכשיר הזה, בזמן שאתה משתוקק להיות מול המכשיר הזה.
כן.
שנה הבאה אני הולך לבית ספר. רציתי לדעת איך יהיה לי שם.
במובן הזה, שיידרש אל גמישות, כך שיוכל להתאים את עצמו אל המסגרת שאליה נכנס.
כאן, טוב לדמות מים, שאם ייקח תבנית עגולה יסתדרו המים בצורה עגולה, ואם ייקח תבנית מרובעת יסתדרו המים בתבנית מרובעת.
הסכמה, קבלה, והחלטה עקרונית להשתלב, יהיו דרכים מצויינות, להתגבר על חלק מהתסכולים שקשורים בכניסה למסגרת - בעבור מי שאתה הוא.
עם זאת, הבסיס, אותה נוכחות אישית, קיים.
והולך לשם מתוך שעשוע ושמחה.
כן.
נעשה הפסקה.
ערים אל המצח.
שואפים אוויר דרך המצח אל מרכז איבר המוח – בין האוזניים מעל בית הבליעה, מעל הגרון, ונושפים חזרה דרך המצח החוצה.
ערים אל הלב, מאירים את הלב, מרפים את השכמות, כתפיים רפויות.
כן.
למה יש זרעים?
במובן הזה, טוב אם נסתכל ביחד על האדמה, זו שמונחת על כדור הארץ, שמאפשרת תנאים מתאימים לכל ברואיה, כל החיים על פני האדמה, הצומח ובמובן הזה גם הדומם.
כאן, הזרע הוא בדיוק אותו מקום שבו מה שמתפתח מדור לדור מזמן לזמן – משתנה.
זה שמשנה את החי הבא, אם צומח – אם בעל חיים.
ומכך שהזרע הוא זה שמאפשר צורות חיים נוספות-ייחודיות, שכל אחד שונה מהשני כל עלה שונה מעלה אחר, וכל זרע – מזרע אחר.
מה שמשותף לכל הזרעים היא התבנית, שממנו, מהזרע הזה, יכולה להיווצר - אם כתבנית של צמח, ואם כתבנית של יונק או של עוף, ובמובן הזה גם יכול לדמות זרע לדומם – במובן של אטום.
כן.
או מולקולה.
כן.
עם מי צפריר, או אתה, אני לא יודעת אם זה צפריר בדיוק – מדבר עכשיו?
במובן הזה שהדמות שהזכירה איננה מדברת עם אף אחד.
כן.
איך אני יכול לגרום לעצמי ליהנות פה?
במובן הזה מחליט שנהנה ומאותו רגע – נהנה.
שכן, יכול למצוא, ניתן לומר, פיקסלים בודדים בתמונה הכללית, ולבחור ולברור מתוכם את אותם פיקסלים שמביאים אליך נחת רוח.
כך שמנווט את מצב הרוח, אפילו אם צריך להיות ילדותי יותר על מנת ליהנות – יהא נא ילדותי יותר, או בוגר יותר – יהא נא בוגר יותר.
עיקר הבעיה היא חוסר תעסוקה, כך שנמצאת הנפש, שכל הזמן מפטפטת עם עצמה, מוצאת את עצמה כשאין לה על מה לדבר עם עצמה.
ואז מחפשת מיד מה לעשות, או איך למלא את ההווה.
יכול לקחת רגעי הווה, ולייחד אותם להתמקדות בכל אשר סביבך, במובן הזה בצומח, בחי בדומם ובאירועים שמתרחשים לנגד עיניך.
אירועים שיכולים להיות מעוף הדָבּוּר או מפגש של אב ובנו בחיבוק.
מה שיבחר, מה שתבחר, איזה כותרת שתשים בכניסה אל המראות שאופפים אותך, היא שתקבע את מידת הנאתך או סבלך.
הסבל הוא אותה הבדלה ממך ובין כל היש.
ההנאה היא תחושת האחדות, השייכות אל כל היש.
ומתוך כך שהאחדות המלאה ביותר, המקיפה ביותר, והמכנה המשותף הרחב ביותר, בין כל הברואים ובין כל היש, היא אותה ייחודיות שמגדירה אותך כאותך, בכל מצב ובכל עת, ולו גם אם אלה באים אך ורק בצורת גופך – ואין הדברים כך.
שכן, ייחודך נשמר לעולם, ורשום לעולם לנצח נצחים בתולדות האדם.
ומכאן, כאשר מוכן להניח לאותו 'אני', אותה הזדהות אישית שמבדילה אותך מהעולם, ולהסכים לזה שאינך שונה בהרבה מהאדמה עליה אתה יושב, יכול לחוות הנאה מסוג חדש, שזו גם חווייתית, במובן של מרגיש טוב בתוך גופך, וגם במובן ניתן לומר הרוחני-אינטלקטואלי, שכן, נוכח שהעולם הזה, כולו, מא' עד ת' - שכל ישר.
כן.
למה ההורים שלי החליטו לעבור דירה?
במובן הזה, שנמצא המקום שבו גרו, לא מתאים מלכתחילה.
עם זאת התאים בגלל שהיה לא מתאים, על מנת לספוג לתוכו, זכרונות, מתחים ומשקעים שטוב שיישארו שם.
מעבר זה ממקום למקום פותח תקווה חדשה, אפשרות לשינוי ולהתאמת האדם למקום, במובן הזה ממש הפיזי, שיש מקומות פיזיים, פיסת אדמה ספציפית, שאינם מתאימים לחלק מהאנשים, יש שמתאימים לכל האנשים, ויש שמתאימים אך ורק לחלק מהאנשים.
במקרה הזה, כמו עברו ממקום שאיננו נכון, ומחפשים אחד מהשניים: או את המקום הספציפי שמתאים כמעט, ניתן לומר שמתאים אך ורק להם, או את המקום שמתאים לכולם ויכולים למצוא את עצמם בו.
כן.
מי אתה?
במובן הזה של מי או אתה, עולה קושי ניכר להסביר את הדממה בעזרת צלילים.
האם זה ברור?
לא.
כיצד, באיזו מנגינה, ניתן או מתקבל על הדעת שאפשר לנגן שקט?
כך, מבוקש כאן על ידי מילים לתאר דממה.
כאן, ניתן לומר שהמילים הנאמרות, הרעיונות המובאים, הם שקלול של חלקים נרחבים מהנפש הקולקטיבית.
כביכול יש ספריה, בתוכה נאספות אם לא עיקרי אז, אם לא רק עיקרי, אז כל המחשבת האנושיות באשר הן, ומשם יורד המידע הזה.
כן.
אני לומדת קרן יער, אני רוצה לדעת האם אני אצליח בזה.
אם ניתן, לומדת מה?
קרן יער. אני לומדת קרן יער ואני רוצה לדעת האם אני אצליח בזה?
במובן הזה בהחלט כן.
וטוב אם מוסיפה תפאורה ללימודי הכלי הזה הספציפי, במובן הזה של קשר לסוסים, במובן הזה של קשר לבגדים ספציפיים, מדים מכל סוג או לבוש קבוע, ובמובן הזה של כלבי צייד.
כן.
התחלתי השנה ללמוד סקסופון, האם אני אצליח בזה?
במובן הזה, של הצלחה, הוצאת צליל מכלי נגינה היא הצלחה כבירה.
היכולת לנגן, היא הצלחה גדולה אף יותר - אם מדובר בכמה צלילים.
הצלחה לשמה היא, אותו מנעד, שמפיק מגופך, ועובר דרך אותו עלה, שמרעיד את האוויר.
אם תהודת האוויר הזה, הצליל הספציפי הזה, נמצא מרעיד את מיתרי לבבך, אין כל חשיבות להצלחה.
כן.
אני רוצה ללמוד תופים, אני אצליח בזה?
במובן הזה מתחיל בתיפוך על הגוף. מחיאות כפיים, תיפוף על אמות הידיים, ירכיים, בטן, תוך כדי תנועה, כמה שיותר סימטרית, תניח לא רק את הכלים לתיפוף על תופים, אלא יותר את כוון התנועה הגופנית, ששם מבקש להביע את קצבו, אם ברמה הזאת של סטפס ואם ברמה זו של ריקודים מודרניים.
כן.
איך אני פותרת את בעיית העיניים שלי?
שמה משקפי שמש.
כן.
שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלות.
גם את בעיית השעורה?
במובן הזה, שנמצאת מסתנוורת בקלות וטוב אל משקפי שמש באור חזק.
לעניין השעורה טוב אם נמנעת מכל איפור, מקטינה כימיקליים במיוחד באזור הפנים, מקטינה דיאודורנט עד כמה שניתן, או שמקפידה על זה שיהיה אורגני, כך גם לגבי שמפו וסבון, ומשתדלת גם מבחינת מזון.
במקביל חבישת משקפי שמש, בהחלט יועיל, שכן ניתן לומר, קורנת מדי – מי שאת.
כן.
אני חושב שאני קצת מדי נחמד. זה נכון? ואם כן, אז איך אני הופך לקצת פחות?
אין גבול לחמידות.
אין צורך להקטין נחמדות.
עם זאת, מה ששואל, הוא באותם מקומות שבהם מבקש לעמוד על שלך ונגרר ל- להיות נחמד, בתמורה לחברות.
האם זה ברור?
כן.
אם חברות עם מישהו תלויה בזה שכל הזמן תהיה נחמד, כדאי שתסתכל עוד פעם האם אתה רוצה את החברות הזאת - בנחמדותך.
תודה רבה.
תודה רבה.
תקשור רביעי
- 09.08 לפנ"הצ
פארק הירדן, תקשור רביעי 24.09.08
ברוכים הבאים.
ערים אל המצח.
שואפים אוויר דרך המצח אל מרכז איבר המוח, זה שממוקם בין האוזניים מעל בית הבליעה, ונושפים דרך המצח חזרה.
מדמים דמות קטנה, בתוך איבר המוח, במיקום של מרכז איבר המוח.
דמות זו ישובה במרכז איבר המוח, וקטנה מספיק כך - שאם תפרוש את ידיה למעלה ולצדדים לא תיגע בגולגולת הראש.
יושבת דמות זו ועיניה אל המצח – קו ישר.
שואפים אוויר דרך המצח אל עיני הדמות הזו, אישוניה, משם אל מרכז איבר מוחה, ומשם נושפים דרך הדמות הקטנה, דרך עיניה, דרך המצח לחזית.
מאפשרים לדמות הזו להסתובב כך שמסתכלת אל בית הבליעה.
מדמים מבט כמיתר, הנמתח ממרכז המוח של הדמות הזו דרך בית הבליעה אל הלב וממשיך אל עצם הזנב.
מתבוננים לאורך המיתר הזה.
הופכים הֶיות המיתר הזה, כך שמתבוננים אל עמוד השדרה מלפנים.
צובעים את עמוד השדרה בזהב ומסתכלים אל החוליות, אחת אחרי השניה.
מיישרים ניתן לומר, או מייצרים את הסימטריה האפשרית לכל חוליה, בין שמאל וימין, את המיקום של החוליות באשר הן.
שואפים אוויר דרך האף אל חלל הפה, מחזיקים את האוויר שם ונושפים דרך הפה גם אם השפתיים סגורות – דרך השפתיים.
שמים לב למשולש הזה מעל החיך העליון, מנהרות האף, מדמים שנמצאים בלב הפירמידה הזו, מוגנים מכל ולא זקוקים לדבר.
מודים על עצם הקיום.
מאפשרים לרגע הזה ממש, להיות מלא סיפוק – לחוות חירות.
אם יש שאלות.
כן.
אני יכולה לשאול? שמעתי שיש... לא יודעת להגיד, אמונות דעות ששנת 2012 היא שנה מכריעה לאנושות. אם יש לך מחשבה ידע...
במובן הזה גוג ומגוג הוא אפשרות שיכולה להתרחש בכל רגע או בכל תאריך.
הישענות על אמונה הנוקבת בתיארוך מדוייק כזה או אחר, באה להצביע על "סוף העולם" האישי, הפרטי של כל אחד.
אילו היה מדובר בשנת 4012 על פני 2012, ניתן היה לומר שהאמונה הזאת של 4012 היא כמו אותה אמונה שהיתה לגבי מה שנקרא "באג 2000".
כן.
באיזה מובן?
במובן הזה, שאמונה זו יותר מאשר מצביעה על אמת או יכולת לחזות עתיד, נמצאת מושרשת כעתיקה, יותר מאשר כנכונה, או כמשהו שניתן להסתמך עליו.
מכאן שההצדעה היא לעתיקותה ואל התרבות שממנה באה, בעוד התוכן פחות חשוב.
כן.
כלומר סוג של ביסוס של פחד שתפס תאוצה?
מרגע שנהיה האדם מודע לעצם קיומו, ניתן לומר נולד הפחד הפסיכולוגי, או התקווה הפסיכולוגית, מפני הבאות.
עם זאת, מה שעתיד לבוא – בא, בכל מקרה.
כאן מה שנתפש בעיני האדם ניתן לומר, כשואה או סוף העולם, לא מצביע בהכרח על סוף העולם, רק על סוף האדם.
כפי שמכחיד צורות חיים מעל פני האדמה, בהסכמתם ובהסכמת האדמה כולה, כך ההבטחה להמשך קיומו ניתן לומר תלויה אך ורק בו שכן מודע למעשיו ואיננו כקן טרמיטים שגדל עד שנופל על יושביו.
שכן, אלה ניתן לומר לא מודעים למעשיהם והאדם מודע למעשיו וחרף מודעותו ממשיך כפי שנאמר לאכול את זנבו.
כן.
זאת אומרת שהאנושות לדעתך היא באיזושהי תקופה של התפכחות/התפתחות?
במובן הזה מה שהיה, הוא מה שהווה הוא מה שיהיה.
אין חדש תחת השמש.
שיחה זו שמתקיימת עכשיו כבר התקיימה ותתקיים אינספור פעמים, בספיראלת הזמן ובהתפשטות המרחב.
זה שקיים אשכול ענבים בכרם לא אומר בהכרח שהוא מודע לכך, שבעונה שעברה בדיוק באותו מקום היה אשכול ענבים.
עם זאת, כל החוויות כולן, כל הסיפורים כולם, כל תולדות הזמן, ניתן לומר הכל מִתְמָצֵת, או נכנס אל אותה מילה שמכנים – נצח.
הנצח הוא עכשיו.
חלוף הזמן, או חלוף האירועים, או ריצוף במובן הזה של הנחת מרצפות, אמונות, לשם יצירת איזשהו רצף פרטי - כל אלה פנימה, לתפישתו של האדם, וכאשר בא סופו - בא סוף העולם.
חיים בהווה הם הנצחת הנצח.
הניסיונות והכורח להסתכל קדימה ולהשען אחורה, אינם חייבים לבוא בסתירה אל ההוויה - כאן ועכשיו, אל ההודיה על כאן ועכשיו, ואל הציפיה אל העתיד לבוא ניתן לומר בזרועות פתוחות.
שכן הבלתי צפוי טומן בחובו בכל מקרה הפתעות, והבחירה האם ההפתעה היא טובה או לא, בידי האדם, ויכולה להיקבע מראש.
כן.
גם אם אדם קרוב לנו מאוד וחולה אפשר לקבל את זה כמשהו חיובי?
במובן הזה על פני להזדהות עם אדם אחר, טוב לגלות כלפיו אהדה.
שכן, ברגע שמזדהה איתו, הוא כבר לא בתמונה, איננו מעניין ואיננו מעניינך.
אלא את הסובלת כמוהו, הופכת להיות העניין.
בו ברגע שמגלה אהדה למצבו כאדם, מגלה את רגשותייך כלפיו במידה וקרוב אלייך יותר, ומאפשרת לו להיות איפה שהוא מונח, מבלי להזדהות ולקחת ממנו את מקומו, בהחלט נמצאת ההתנסות הזאת מועילה ניתן לומר, לכל הצדדים, אם מחפשת תועלת.
כן.
אתה יכול להרחיב לגבי הסכמת האדמה למה שהאדם עושה לה?
במובן הזה, נמצאת האדמה כאם כל הברואים כולם, אלה הקיימים בחומר. ונמצאת מקבלת בהבנה ובמשיכת כתף כאשר נמצא האדם מגרד את פניה.
כאן, האדמה רואה אותך - מי שאת, חשה אותך ויודעת אותך ומסתכלת מתחת לכפות רגלייך את פסיעותייך, ומכירה את כל ברואיה.
כאן נמצא האדם במובן הזה כקן נמלים, לאיים להגיע לרבדים שאיננו אמור להגיע שם, ועוד בטרם אלה קוורים נמצאת האדמה מאותתת בדמות נמה שמכונה אסונות טבע, מאותתת לאדם את אפסיותו.
הכל אחד ואיננו מופרד, ונמצא אם כך האדם, במעשיו ובהתגבשות תפישותיו, אמונות ההמון, פולחנים, התמסרות אל הפרדה כזו או אחרת, בהחלט קובע היכן, מתי ובאיזה עוצמה אסון הטבע הבא יתרחש, למרות שמופתע כל פעם מחדש.
כן.
אני רוצה להבין יותר את ההשלכות של החיים שלנו שמופרדים מהטבע, חיים בתוך בתים ובכלל בתוך סביבה שהיא מלאכותית.
במובן הזה אם רוצה להסתכל במבט רחב יכולה לראות את שודדי הטבע מתכנסים אל מאורותיהם. ויוצאים אל הטבע מתוך רצון לקחת, לנצל, כשכל הניצול הוא, מאבקים ילדותיים בינם לבין עצמם.
לשם כך כורתים יערות.
עם זאת, נמצא הכל בתואם מושלם, ויש שוב, את אלה שכבר לפני דור או שניים אם לא יותר, התריעו בפני אכילת הבית, ובמובן הכלכלי מנוּוָט, או מנווטת האנמושות את עצמה, להפוך את הסביבה - כל היש, לעסק כלכלי, שיאפשר את אותן מריבות משחקי כבוד – כוח בין אנשים, מבלי לפגוע בסביבה, אלא לתרום.
כאן טוב אם יזכור האדם, שחיים בכל מקרה, איתו, או, וּבלעדיו – מתקיימים.
כן.
אני רוצה לקחת את זה למקום יותר אישי, של אדם בינו לבינו, איזה מן אדם זה? שגדל במנותק מהטבע?
תופעות של הפרשות מוגברות, או בעיות בהפרשות, יכולות להצביע על ריחוק האדם מטבעו שלו, שטבעו לאכול ולהפריש, לשתות ולהפריש, לקבל ולתת.
כאן אין זה חשוב היכן גר, שכן, מספיקים הסמלים האלה, של פרחים בעציץ על אדן החלון גם בלב עיר עשויה בטון ברזל ולבנים.
על מנת להרחיב ולהביא הרמוניה אל ההסכמה הבסיסית, זו שכל כך קשה לו לאדם לקבל אותה גם בערותו, להיותו בתוך גוף פיזי.
כאשר נמצא מקיף עצמו בברזל בטון ולבנים, ונמנע לראות בנמלים בעלי חיים אלא מזיקים, ונמנע "מלהסתדר" בתוך הסביבה כחלק ממנה, גם אם תורם מדמו לעקיצת יתוש, אז דומה הדבר לאותו אדם שמושך על פניו שכבות על שכבות של איפור ויוצא החוצה כשאין שום קשר בין טבעו, למראהו ולהתנהגותו.
כן.
אז בעצם אתה אומר שהתרחקות של אדם מהטבע זה התרחקות של אדם מעצמו.
במובן הזה אדם בתוך עצמו הוא גר.
כן.
אז זה לא באמת אפשרי ההתרחקות הזאת.
במובן הזה כל הקונפליקט או המאבק של האדם, הוא להכיר כך שהוא בתוך עצמו, שכן נדמה לו שיש איזה דמות שעליו למלא את תפקידה, ונמצא ממלא תפקיד שאיננו הוא עצמו, אלא של איך הוא עצמו ממלא תפקיד שהוא עצמו המציא.
כן.
אפשר להגיד על המצב הפנימי של מדינת ישראל בשנה שנתיים הקרובות.
במובן הזה על חבל דק.
נמצאים תהליכים רבים מאוד, התלויים אחד בשני והאיזון יכול להיות מופר בקלות רבה, על ידי אירוע פעוט ערך.
עם זאת, עדיין בתקופת המתנה במובן הזה של אויבים מבחוץ, ובמובן הזה של אויבים מבית.
במובן הזה של אויבים מבחוץ, ממתינים לשעת כושר, וניתן לומר שמיטיבים לבחור בשכזו כשמגיעה.
לגבי אויבים מבפנים - נמצאים אינטרסיים כלכליים מובהקים, שדוחפים כל העת אל עימותים, ניתן לומר, אל הפחדה ואל טרור.
כך שהאויבים מבפנים מתוך כוונה טובה דוחפים אל אלימות וזו בהחלט ניכרת כהסתברות בתקופת האביב.
כאן, נמצאים ערבים זה לזה, שני העמים האלה, שאילו אחד מהם היה מסתלק השני היה מתאדה.
כן.
העמים הישראלים והערבים אתה מתכוון?
במובן הזה הפלשתינאים והישראלים.
האם יש מנהיג בתקופה הזאת יותר ראוי מאחרים, במדינת ישראל?
מנהיג נבחן בדיעבד, אם נבחן. בכל מקרה ההנהגה, הנהגת הדברים, איננה בידי אדם.
אלא בידי מי?
לשם תשובה על השאלה הזאת, נאמר שבידי הדממה.
כן.
אתה יכול להסביר יותר?
כפי שנאמר: איזה כלים ומהו הלחן על מנת לנגן שקט?
כן.
מה יש לנו כיחידים וכקהילה ללמוד מההתכנסות השנתית הזו בפארק הירדן?
כמו חוצבים תעלות תת קרקעיות, אל לב כדור הארץ, ומאפשרים את החיבור של הלב האישי אל לב כדור הארץ.
כך שיונקים ודוחסים אל אותו מרכז.
שכן מפגש זה של אחוות רעים, בהצטרפות מתוך הסכמה אל הטבע, אל היות חלק מ. היא המאפשרת לכל אחד ואחת מהנוכחים, לחוות ריבוי של חסד, התעלמות, הדחקה או הקטנה של דין, ואולי בחלק ניכר מהמקרים, לחוות יותר משלוש דקות בלי לחשוב בכלל.
כן.
האם כדאי ללכת מהארץ הזאת בגלל שהיא מסוכנת מדי, ללכת למקום אחר על כדור הארץ.
במובן הזה יכולה ללכת לכל מקום בכדור הארץ – גם מחוצה לו.
עם זאת טוב אם מסתכלת על הגדרתך את עצמך מעבר להיותך אדם, אשה - במובן הזה של יהדותך.
שכן, הארץ הזאת, הקרקע הזאת, כאן, מובטח לעם היהודי - כעם יהודי.
ומתוך כך שביהדות, או העם היהודי נשזר הלאום אל ניתן לומר הבירוקרטיה של החיים, לאו דווקא כמצוות, המתפרשות כך או כך אלא יותר כמנהג, פרקי אבות כמנחים התנהלות של שלטון המשרת את נתיניו.
מכך שיכולה לוותר על יהדותך ולעבור לכל מקום אחר בעולם, תוך "שיתוף פעולה" עם הסכנה שמאיימת על מדינת ישראל כמדינת היהודים, שכן אם לא יהיו מיוחדים העם הזה, ביהדותם, לא יקבלו את חסות העולם כולו שאיפשר ומאפשר את החיים על הארץ הזו.
מכאן שמסתכלת שם בשאלת היסוד ואם בוחרת להגר טוב אם תלמד שפה נוספת.
כן.
אני בעצם... ומי שבעצם לא מרגיש שייכות, הוא נולד כיהודי אבל לא מרגיש בהכרח שייכות לעם הזה.
ילך לגולה - ירגיש.
מה זה הייחוד הזה של היהדות?
בתקופה זו טוב יהיה להדגיש 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך' על פני 'ואהבת לרעך כמוך', שכן עיקר ההחצנה של מערכות יחסי הגומלין בין בני האדם, ניתן לומר היא ביטוי של אהבה העולה מתוך שנאה.
ומכך שהשנאה מוכרת כל כך, קל לזהות מה ששנוא עליך, ומכאן, אותו פקיד במשרד ממשלתי, יוכל להגיע אל הסבר הפנים, המתבקש מעצם זה שמשרת לאום, משרת קהל, ואלה הקודים של דרך הארץ המתבקשת בין אדם לאדם.
מעבר לכך ניתנו עשרת הדיבר האלה, אשר כל אדם יקח ויפרש כרצונו, כהעצה לסדרי חיים, ראשית בין אדם לאדם, בין אדם לסביבתו, ובין אדם לאלוהיו או במילים אחרות – לעצמו.
כן.
אפשר להגיד בעניין הבירוקרטיה, שדווקא.. ככה אומרים שהיהודים הכי שכחו את ההסבר הפנים, את המה ששנוא עליך, במקומות אחרים בעולם אומרים שזה נראה אחרת.
במובן הזה, תכונה זו של התבדלות מה שמכונה גזענות, נמצאת שומרת על העם היהודי, במשך אלפי שנים, ללא כל ערך של חיובי או שלילי, כך היה.
עם זאת, תקווה של אלפי שנים הוגשמה, בהכרה של תושבי הכדור הזה, בני האדם האחרים, אשר אינם שונים במאומה, מהקבוצה המתבדלת הזו.
כאן, גם כיום נמצא גרעין שאפילו שאיננו מכיר את סדור התפילה, מחזיק את גרעין העם היהודי בארץ ישראל, ומתוך כך שאיננו מקורב אצל תרבותו היהודית, ברמת ערכים, הסכמות ובעיקר פולחנים שיש עליהם הסכמות.
מכאן עולה הסכנה האמיתית שכן מוסדות המדינה, נמצאים מחקים מוסדות של לאומים אחרים, אשר אינם מתאימים לא לעם הזה, לא לאקלים הזה ולא לתקופה הזו.
הסכנה היא אובדן הזכות על ארץ ישראל מידי היהודים.
כן.
האם נראה לך אפשרי שהאנושות תגיע למצב בכדור הארץ הזה, שאנשים יהיו שווים ללא הבדל דת גזע לאום ויחיו באחווה על הכדור הזה?
במובן הזה כבר עכשיו שווים ללא הבדל דת גזע ולאום, לא מין ולא גודל לא משקל לא חוכמה ולא יופי.
השאלה בפני מי שווים?
להגיע לאותו מקום בו בני האדם יחיו על פי אותו קנה מידה, לא רק שלא יקרה אין שום טעם בכך.
עם זאת, מדובר בהסכמה, בקבלה ובשמחה לשרת את הארוע על פני חיפוש איך האירוע משרת את האדם.
נעשה הפסקה.
ערים אל הלב מרפים את השכמות מרפים את אגן הירכיים.
כן.
אני מבקשת מסר לג'.
במובן הזה, שכל מה שרוצה מגיע, וגם אם תרפה מאחיזתה בסולם – לא תיפול.
מכך שגם אם מדמה לעצמה, שהרפתה מאחיזתה, טוב אם תתבונן שם שוב ותראה איך תפוסה בכנפיה ניתן לומר, ולא יכולה לעוף אל הכוונים שרוצה.
עם זאת, כנפיה תפוסות בקפיצת האגרוף.
כן.
האם זה נכון לעשות הפרדת רשויות ביני לבין בן זוגי או להמשיך להתאמץ שיהיה יותר טוב ביחד.
במובן הזה גם אם מנסים להפריד את רשות ההורים, בלתי אפשרי.
כאן, על פני להתאמץ, לוקחת לעצמך פסק זמן של שלושה ימים לבדך, במקום שאין בו אפשרות לגירויים, אלא להרהורים.
וטוב אם לוקחת כלי כתיבה, ומתחבטת עם עצמך בשאלות של מחוייבות הבאה מתוך מתוך חובה, מחוייבות שבאה מתוך חיוביות וחיבה, וההסכמה הבסיסית, לכך שלעולם אינך לבד, גם אם עושה כל מאמץ בשביל זה.
כן.
הנך או אינך?
אינך לבד.
כן.
רציתי לדעת איך אני יכולה לשפר את הראיה והשמיעה שלי.
שואפת אוויר דרך האישונים אל מרכז איבר המוח, שמה לב להצלבה הזאת.
מחזיקה את האוויר הזה במרכז איבר המוח, ונושפת לכוונים המנוגדים.
אז מדמה את דמותך ישובה, מאחורי כל עין דמות מוקטנת, ומעבירה את הנשימות האלה בכל אישון, ממרכז האישון אל שני האישונים של הדמות הישובה, אל מרכז איבר המוח של הדמות הישובה, ומשם אל מרכז איבר המוח שלך.
כך לגבי שתי העיניים - שתי דמויות.
מתרגלת את הנשימות האלה ומשחקת כיד הדמיון הטובה עלייך בכניסה ויציאה של אנרגיות אוויר מואר.
שמה לב אל המפרצון שקיים בגלגל העין, באופן טבעי, תוך כדי התהליך, כאשר מדמה את עצמך מתבוננת ממרכז איבר המוח אל כל התהלך כולו.
זה לגבי שיפור ראייה.
לגבי שיפור שמיעה: נמצאת אוטמת את אוזנייך, ומעלה את הקשב הפנימי, ברמה הזאת של מה שמתרחש בתוך גופך: צועדת ושומעת את עקבייך נוקשים את הרצפה, מגרדת באף ושומעת את הגרוד הזה מבפנים, מקשיבה למערכות פנימיות, מעלה את הקשב שם - אל דקויותיו.
כאן, בכל מקרה היחלשות הראיה הפיזית אל העולם החוצה, מצביעה על אפשרויות של הסתכלות פנימית כך גם לגבי שמיעה, שלא מעט אנשים היו מסכימים לשים כפתור off על השמיעה.
מה זה המפרצון?
במובן הזה תפתח ספר אנטומיה.
כן.
אני מבקשת עזרה מה אני צריכה לעשות, מה אני יכולה לעשות, בשביל להצליח לארגן את הבית, להיפרד מחפצים, שיהיה יותר סדר ברמה הפיזית.
במובן הזה מכינה כלים דרכם תוכל ניתן לומר, לארגן את הבלאגן.
שכן מבקשת לשנות את אופייך ולא מוכנה באמת לשנות את אופייך.
התנהגות אופיינית בה הסדר איננו סימטרי או נראה לעין, ניתנת לשינוי ולמשמעת עצמית על פיה כל דבר יראה במקומו במבט העין, כשבפועל מקומו היה יכול להיות עוד מקומות רבים בבית.
כאן טוב לייעוץ במובן הזה של פנג שואי, בחירה מחודשת של חדרי הבית ושימושיהם, הגברת אור שנכנס הביתה תועיל, ובמיוחד להתייעץ לגבי מראות בבית.
כן.
מה באופי הייתי יכולה לשנות שבעצם לא רוצה?
במובן הזה שאם מדמה את עצמך, ניתן לומר אובססיסבית לסדר וניקיון, ניתן לומר שתרגיל כזה לא יצלח.
כן.
אחות שלי מאוד רוצה להביא ילד לעולם ובעצמה מאוד מוגבלת, האם אני אמורה לתמוך בה? להתנגד לעניין? לא להתערב?
אהדה תועיל.
כן.
האם הדפוס שבחרנו באופן חלקי בבית ספר ובאופן חלקי בבית, האם זה דפוס טוב? האם זה טוב לנו?
במובן הזה כאשר רוצה לבחון האם טוב לך, טוב להסתכל על איכות החיים, ברמה הזאת של עד כמה נמצאת נדרשת להסתיר, מהסביבה ומעצמך, את אותם מקומות שבהם אינך שבעת רצון.
להיות שלמה עם עצמך, כולל בתוכו להיות שלמה גם עם מה שאינך שלמה איתו.
אם מה שאינך שלמה איתו מוסתר או לא מובא לידי דיון כלל, הרי ששלמותך העצמית איננה מלאה, ומרגישה את אלה, ומעלה תהיות חדשות ובקרים, לכל דרך חיים, ומכאן שטוב אם מסתכלת על איכות חייך, במובן הזה שחופשייה להתנהג, לומר ולחיות על פי מה שמעונינת, ולא על פי תוכנית כזו או אחרת, מה שראוי ומה שנכון.
משם, יכולה לדעת שכל מסגרת היא נכונה לכל אדם - אם מוצא שם את מקומו.
כן.
אני רוצה הנחייה לגבי מישהו שאני מרגישה שהקשר שלי איתו לא סגור, לא ברור אם זה סיום או לא סיום.
במובן הזה, כאשר נפרדו יעקב ועשיו במנשיקות ובחיבוקים פרידתם לא נסתימה עד היום.
במילים אחרות: מה שנתפש בעינייך כסיום, ואפשר שנתפש בעיניו כסיום, איננו סיום, אלא ניתן לומר, קטיעת רצף.
תקופה ניתן לומר של בין הרצפים נָכונה, ואפשר שיחזור בעתידך, באופן כזה או אחר, ואפשר שלא.
כאן מסתכלת על הקושי שלך אם קיים, ושמה אותו אל מול הקושי או הצורך שלו, ומחליטה כיצד לנהוג.
כן.
לא הבנתי את מאיפה להחליט כיצד לנהוג.
במובן הזה של מסתכלת על כל אחד מהצדדים, ביחסי הגומלין האלה, ויכולה להעריך אך ורק את מה שמתחולל בקרבך.
ומתוך כך שיכולה להעריך או לדעת ולהרגיש את מה שמתחולל בקרבך, ולא יכולה להעריך את מה שמתחולל בקרבו, אלא לשער השערות או להעלות אמונות, ושמה את מה שמרגישה מבחינתך את אל מול משהו שאיננו ידוע לך, משם יכולה להחליט האם הופכת את הקערה על פיה או לא.
במובן הזה של הופכת את הקערה על פיה, אם כך נוקטת יוזמה, ואז יודעת שנמצא הצד השני יודע מה מתחולל אצלך, ולא בהכרח את יודעת מה מתחולל אצלו.
כן.
אני מבקשת הנחייה אם יש משהו שאני יכולה לעשות או לבחור להרגיש אחרת בקשר לאבא שלי, ובקשר לכסף עם אבא שלי.
במובן הזה טוב אם מביאה את בן הברית המוות הזה, המוות, אל אותם שיחות דמיוניות שמנהלת בכל מקרה עם אותה דמות, אם בנושא זה ואם בנושאים אחרים.
נמצאת מסתכלת בגובה העיניים, מתוך ידיעה ברורה שנמצאת הדמות הזאת עושה כל חייה כמיטב יכולתה, וגם אם נמצאת שבויה בדפוסי אהבה, על פיהם אהבה באה לידי ביטוי בכל מקרה, טוב אם מאפשרת לדמות הזאת לענות לך בדמיונך, ומקשיבה רב קשב לתשובותיה - כאשר מטיחה בה את מילותייך.
שאם היו נותרים חמש דקות בלבד במחיצתה, היתה מעדיפה להחזיק בידה ולשתוק.
כן.
אתה יכול לחזור שוב על מה שאמרת על מוות בהתחלה?
מדמה שנמצא הוא על ערש דווי ובעוד זמן קצר ילך לעולמו ונותר לך הזמן הקצר הזה איתו,
או לחילופין נמצאת את על ערש דווי, ונותרו לך דקות מעטות לומר לו את מה שעל לבך.
מה נותר מלבד אהבה?
כן.
שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלה.
רציתי לשאול אם אני אוהבת את ההורים שלי?
במובן הזה, אף אחד לא מתבקש לאהוב את הוריו.
עם זאת אם מתבוננת על כל הרגשות כולן, יכולה לראות שכולם אהבה.
ומתוך כך שאינך אדישה להורייך יכולה להקיש שכל יחסייך גם עם הורייך - אהבה צרופה.
עם זאת לעתים האהבה כל כך חזקה שנדרשת לריסון, שכן, יכולה לכלות באהבתך את סביבותייך.
כאן, איזה משקל שמה על הידיעה שילדייך אוהבים אותך?
תודה רבה.
תודה רבה.
משתמשת