באמצעות צפריר שפרון
<06.10.10>
ברוכים הבאים; ערים אל המצח;
מדמים; אור בוהק במרכז המצח;
שואפים אוויר מואר דרך העיגול הזה במצח;
אל מרכז איבר המוח שממקם בין האוזניים, מעל בית הבליעה.
נושפים חזרה דרך המצח קדימה; אז שואפים אוויר דרך האוזניים אל בית הבליעה;
נותנים לאוויר הזה לרדת אל קדמת הגרון ונושפים חזרה דרך שתי האוזניים.
שוב, שואפים אוויר דרך העיניים אל מרכז איבר במוח מחזיקים את האוויר הזה שם, ואז נושפים בבת אחת שתי האוזניים.
מדמים, דמות קטנה מאחורי כל אישון; עין ימין עין שמאל.
דמותכם, יושבת מאחורי כל אישון.
שואפים אוויר דרך שתי הדמויות האלה,
בו זמנית -
גם אל מרכז איבר המוח שלכם וגם במזעור אל מרכז איבר המוח של שתי הדמויות האלה.
נושפים אחורה, דרך מפגש עמוד השדרה והגולגולת, הן שלכם, והן של שתי הדמויות,
ככה שנשיפה זו של שתי הדמויות מגיעה אל מרכז איבר המוח, ניתן לומר, האמיתי.
מנסים לראות את החיזיון הזה של הדמויות מאחורי העיניים, ומוסיפים דמות נוספת שיושבת במרכז איבר המוח:
דמות זו קטנה דיה על מנת שאם תפרוש את ידיה לא תיגע בגולגולת.
יושבת מתבוננת קדימה אל העיניים, בקדמת הראש,
נמצאת מעל בית הבליעה – בין האוזניים.
אט אט מסובבים את הדמות הזאת כך שמסתכלת למטה אל תוך בית הבליעה, ומדמים שיכולים לראות דרך בית הבליעה, את הלב פועם מלמעלה, כמו תמונה של כדור הארץ -
איך שנראה מהחלל.
במובן הזה אם ככה, רואים את כדור הארץ פועם.
כלב הפיזי.
מסובבים את הדמות במרכז איבר במוח, מהסתכלות כלפי מטה,
פורשים אותה אחורה, נשענת אחורה אל גזע המוח,
מדמים ששם ערסל של עלים בצמרת העץ עליו שוכבת הדמות הזאת.
מניחים, מרפים מכל מחשבה, מודים,
מודים לתפקוד היומיומי של הגוף, של המוח,
של המוח הקטן,
לאוטומט הזה, שלא מתחשב ברגשות ובדעות ובהקשרים ובזיקות של הנפש,
ומאפשר תפקוד תקין של הגוף.
מה שמאפשר תפקוד תקין של הנפש.
שואפים אוויר מואר מהזניט מעל מרכז מוח, מעל הקודקוד, דרך הקודקוד, מרכז איבר המוח, גרון, אל הלב מחזיקים את האוויר הזה שם.
ואז נושפים מהלב אל מרכז כדור הארץ, כלפי מטה, גברים דרך פי הטבעת, נשים דרך הרחם והנרתיק.
שואפים אנרגיה ממרכז כדור הארץ, כלפי מעלה אל הלב, מחזיקים את האנרגיה הזאת בלב ונושפים כלפי מעלה דרך הגרון מרכז איבר המוח, קודקוד, אל הזניט.
בסמן זה של ראשית, התחלה, מבראשית נתחיל את שיחתנו.
אם יש שאלות.
כן.
מה משרתת הפטריה שיש לע' על הפנים?
במובן הזה, פטריות באשר הן מצביעות על נדיבות המטופל ניתן לומר. טפיל שמטפל.
כאן אם כך, תשומת לב אל אזור זה של הפנים מתבקשת, על ידי הנפש,
להראות לעולם כולו את נדיבות לבו.
כאן על מנת, במידה ומעוניין להיפטר מפטריה זאת, קודם כל מתבקשת החלטה.
החלטה זאת אומרת עד כאן, לא מעוניין לשרת עוד את אלה, לא מעוניין לארח את אלה בגופי.
ובדמותי.
עניין זה איננו פשוט כלל ועיקר מכיוון שדימוי הנפש, או דימוי הצורה,
ניתן לומר היופי, הפנימי והחיצוני נמצא שם כבר מקובע זמן רב.
על כן ראשית דבר יש להתבונן האם יש הסכמה להחליט להיפטר מאלה.
במידה וכן,
שינוי תזונתי מתבקש, במובן הזה של המעטה בצורה דרמטית של סוכר מכל הסוגים והמינים,
הפחתה של פחמימות, הפרדה בין פחמימות וחלבונים, במובן הזה פחמימות יכללו בתוכם גם קטניות.
כן.
תודה
הקטנה שלי נמצאת פה איתנו, אפשר לשמוע את הנשימות שלה, כשלהלכתי לברר את זה אצל רופא, אז במשך היום לא שומעים שום שריקה בנשימות שלה, הנשימות שלה מאוד שקטות, זה תמיד בלילה כשהיא נרדמת, או כשהיא מאוד מאוד מרוכזת במשהו, הרופא אמר שהכל בסדר, אני מרגישה הרבה פעמים שהיא ממש נאבקת על הנשימות שלה
במובן הזה מתבוננת את, מי שאת היא, על המאבקים שלך, שכמו נשמעים לך כמאבקים שלה.
האם זה ברור עד כאן?.
כן.
כאן במובן הזה עניין זה של נשימה או קוצר נשימה, קשור באמונות.
כאשר מדובר על הצאצאים, או על התינוקות או על הגילאים הצעירים ביותר. מרוב רובם של המקרים מצביע הדבר על פחדים או אמונות בסיסיות של ההורים, בדרך כלל האמא.
מכאן, על מנת שהיא תפסיק את השריקות המדומיינות אצל, טוב אם את עושה עבודה מול פחדייך ומול מאבקייך את.
כאן לטובת אלה ניתן שני תרגילים אלה:" אחד – שואפת אוויר מלוא ריאותייך, מחזיקה את האוויר הזה בריאות, ואז לוקחת עוד שתי שאיפות ונושפת יותר ממה שנכנס.
תרגיל פשוט זה מומלץ תמיד להרגעה והתמקדות, כך שאם נושמת נשימות אלה שלוש פעמים רצוף, לאט ועמוק, כבר מרגישה מזור, ואם מצליחה להגיע לשבע נשימות רצוף, שזה כבר ממש תרגול, מתחילה לשחרר את אותן אמונות בפחד.
תרגיל שני – עולה על קצה האצבעות עדיף על חול, דשא, או כרית, ונוחתת בבת אחת על העקבים מבלי לנעול את הברכיים, חוזרת על התרגיל הזה שוב ושוב.
שלוב של שני התרגילים האלה, להפתעתך הרבה, יפסיק את הנשימות המדומיינות האלה – אצלך.
כן.
תודה רבה
הבת שלי בת חמש, יש שקד שלילי מוגדל, נשמעת מצוננת כל הזמן, נושמת בכבדות, הרופאים כמובן ממליצים ישר על ניתוח שקדים. רציתי לשאול מה עוד אפשר לעשות?
במובן הזה, היות והאמונה בניתוח נמצאת מושרשת, טוב לבדוק האם לא צריך באמת לעשות ניתוח על פי אמונות ההורים, לאו דווקא אמונות הרופאים.
כאן, על מנת להקל בשנים האלה הקרובות טוב להימנע לחלוטין מכל מוצרי החלב כולל מוצרי חלב עיזים, על מנת להקל על הנשימה, ניתן לשים כמה עלי איקליפטוס בחדר, לא קרוב מדי, שזה הדף חזק האיקליפטוס.
לא נראה שחובה לנתח, עם זאת, טוב לבדוק את האמונות הבסיסיות, מכיוון ששם יש אמונה בסיסית בניתוח הספציפי הזה, ולא טוב ללכת כנגד האמונה הבסיסית.
האם זה ברור עד כאן?
האמונה הבסיסית של מי?
במובן הזה, של ההורים.
אצל רופאים זה לא אמונה זה דרך חיים.
כן.
אפשר לשאול?
בהחלט כן.
האם אני מזמינה לחיי נטישות ואם כן איך יוצאים מזה?
במובן הזה, על פני מזמינה לחייך נטישות, טוב אם מתבוננת מה נוטשת את בעצמך.
כלומר, זה שנוטש ניטש באותה מידה והפוך.
כאן, על פני לצאת מזה, יכולה להתבונן על אותם מקומות יציבים שבהם אין שום סוג של נטישה, למשל ביחסייך עם צאצאייך.
ששם לא יעלה על דעתך, לא לנטוש ולא להינטש.
כאן, נטישה טוב לזכור היא היעלמות, היעדרות לפרק זמן שמעבר ליכולת ההכלה.
נאמר של ילד קטן שניטש, לאחר שעה מתוסכל, לאחר יום מתוסכל יותר, לאחר שבועיים כועס ורוקע, לאחר חודשיים עשוי כבר לא להכיר במי שניטש – מי שנטש.
טוב לשנות את הטרמינולוגיה, מנטישה לפרידה, שכן, על פני מזמינה לעצמך פרידות, משתפת פעולה כאשר נדרש.
וטוב לזכור שהאחריות על קשר או אין קשר מונחת על שני הצדדים באותה מידה.
נכון שנדמה שאם ירדוף אדם אחרי הכלב הפרטי שלו, שלא יעזוב אותו ויתחנן על נפשו שיישאר הכלב בביתו, ולבסוף יצליח. עם זאת נדירים המקרים שכך קורה.
האם זה ברור?
האם אתה יכול להרחיב על החלק האחרון?
ראי, מקובל לחשוב שנמצא זה הכלב רודף אחרי בעליו ומכשכש בזנבו בכל פעם שפוגש אותו.
עם זאת היחסים האלה הדדיים לחלוטין.
כך, שאם נוסע האדם במכוניתו ומניח את הכלב באיזשהו מקום ובורח, ניתן לומר, נמצא הכלב רודף ורודף עד אשר כבר לא יכול.
לעתים קרובות לאחר שבוע שבועיים חודש, יגיע הכלב חזרה אל ביתו, שומר על הקשר הזה למרות שניטש.
כאן ניתנה דוגמא הפוכה, כביכול נמצא האדם רודף אחרי כלבו.
כאשר הגיע הזמן להיפרד, כלומר נגמר פרק אחד בחיים והגיע הפרק השני טוב לזכור שכל הצדדים המעורבים משתפים פעולה.
כך כאשר ילד עוזב את ביתו, כך כאשר הורים עוזבים את ביתם ועוברים לבית אבות, כל פרידה באשר היא על פני להעמיס על פרידה את המושג נטישה טוב "לקרוא לילד בשמו".
כך, שעל פני ננטשת – נפרדת.
כאשר מתבוננת כך מורידה את השפוט והביקורת, את הערך שניתן לנטישה – לאבחון, בגובה העיניים – פרידה.
פרידה היא בלתי נמנעת - לאורך כל חייך, את נפרדת מהיום הזה, מהחולצה הזו, ומהערב הזה.
כן.
מה הוא הדבר שאני צריכה ללמוד לגבי פרנסה?
שזו ניתנת מידי שמיים.
כן.
לא קשורה לעבודה?
במובן הזה, הדרכים שבהם ניתנת הפרנסה רבות ומגוונות, ביניהם גם עבודה.
האמונה שהדבר תלוי בידיו של אדם, היא אמונת המון מקיפה ורחבה, שיש בצידה חלק קטן של אמת.
עם זאת, טייקונים, שאוחזים בקולמוס העט שלהם, את האפשרות לרשום סכומי עתק, ושולטים לכאורה בכסף שהוא הרבה מעבר לפרנסה, יודעים בלבם שזה לא בידם באמת, שכן פרנסה מובטחת מידי שמיים.
את לא חסרה דבר, לא היית חסרה דבר ולא תחסרי דבר.
כאן אם כך כאשר יוצאת אל העולם עם הגישה הזאת, שבכל מקרה ניתן לך הגיבוי הזה של פרנסתך,
המחולקת לאוויר לנשימה דבר ראשון, כוח המשיכה דבר שני, כסות לגופך, מזון, שתייה וקורת גג, יכולה לראות רווחה על פני צמצום, והיא הרווחה רק תתרווח יותר ויותר.
שכן, כסף הוא כמו אבנים, רק צריך לדעת לאסוף אותם.
כן.
זה נכון לכולם או שזה בעבורי?
במובן הזה זה הכלל הבסיסי, נמצאת בעולם כולו מציאות, הבריאה מפרנסת את כל ברואיה, מהנמר בסוואנה ועד הנמלה, כאן מתחת לישבנך.
כל אחד מקבל את פרנסתו.
בהחלט ניתן לראות שחלק מפרנסים אחרים.
עגל של עדר בסוואנה מפרנס נמר, וכן הלאה.
השינוי שמתבקש ממך הוא להתחיל לראות רווחה בכל אשר הולכת, על פני חוסר.
שכן, נמצאת כאן אמונה בחוסר מקבילה לחוסר באמונה.
כן.
זה משפט יפה
בהחלט כן.
נעשה הפסקה.
חלק שני
ערים אל הלב.שואפים אוויר מואר מהקודקוד דרך בית הבליעה אל הלב. נושפים כלפי מטה אל מרכז כדור הארץ.
שואפים אנרגיה ממרכז כדור הארץ אל הלב, נושפים כלפי מעלה.
כן.
מה לעשות, או איך להתנהג עם שני אחים שרבים לא ללא הפסקה אבל המון
לרקוד סביבם במחיאות כפיים.
כן.
ואם אי אפשר לעשות את זה?
במובן הזה ראי, אחים רבים. מאז ומתמיד, מאז ולתמיד.
התערבות בריב עשויה לעלות משתי סיבות עיקריות: אחת סכנה, במובן הזה של פגיעה בראש או פגיעה כלשהי שיכולה להתרחש. השניה, חוסר סבלנות של ההורים.
כלומר, ברגיל טוב לא להתערב, ניתן לעבור לחדר אחר, לשלוח אותם לחדר אחר, ניתן לעשות כל מיני מניפולציות על מנת לא להתערב.
עם זאת, כאשר הדברים מגיעים אל הגבול של ההורה, שלא יכול לעמוד מהצד בלי להתערב, מתערב בלאו הכי עם תשובה כזאת או אחרת.
לכן העצה הטובה ביותר למצב כזה זה לשבת בצד ולהתבונן.
כאשר יושבת בצד ומתבוננת, רואה איך שניהם משתפים פעולה אל הריב הזה, בשמחה ובששון.
למרות שנראה אחד במצוקה והשני בפחות מצוקה - שניהם מתמצקים אל תוך הריב הזה.
למידה זו של טריטוריה בין אחים תשרת ומשרתת אותם בבגרותם, ויכולה לראות כיצד, אלה שלך, אחיותייך במקרה הזה, מורשות להיכנס אל טריטוריה שאף אחד אחר לא מורשה להיכנס,
זה בזכות ריבים בילדות, שנכנס אחד לתוך הטריטוריה של השני והשני מתקומם.
במשחק זה, כמו גורי אריות שלמדים לתקוף במשחק, באותה מידה מניח להם את יחסי האינטימיות בין אחים ובמובנים רבים את יחסי האינטימיות עם העולם.
ככל שתמעיטי להתערב, כך תוכלי לראות כמה שמחה יש בכל ריב ואיך הוא נגמר באופן הספונטאני כפי שמתחיל.
כאן טוב לשים לב כאשר ריב מתחיל על מנת למשוך את תשומת לב ההורים, שלעתים לא שמים את ליבם אל הילדים, וכך, על ידי ריב, מושכים את תשומת ליבם, למען דברים אחרים לחלוטין,
כגון מזון או שתיה או תשומת לב כזו או אחרת.
נסיבות החיים לעתים לא מאפשרות את החירות הזו לריב.
שנאמר, שהולכת עם שני הילדים לטקס רב משמעות עם נשיא המדינה.
לא יכולה להרשות שם ריבים ביניהם.
לטובת אלה קיים הלאו.
ככל שתמעיטי להגיד לא, כך כשתגידי לא – הוא יהיה נחרץ יותר.
כן.
ואוו, תודה
ברשותך נרחיב כאן.
אמירת לא בקול רם איננה מומלצת.
ניתן לסרב על ידי אמירת כן; הצעה לדבר אחר; קביעת הסכמים וכללים כאשר כולם רגועים; כל אלה יכולים לקבוע גבולות - בלי להגיד את המלה לא.
המלה לא, יש לה משמעות גורפת בעבור הילד, שיכול או לקבל את הדין או לצאת למלחמה, ובוחר ברגיל לצאת למלחמה.
כן.
איך אפשר להבדיל בין ריב לצורך משיכת תשומת לב ההורים לריב לצורך שלהם?
עוברת לחדר אחר.
אם רודפים אחרייך – זה הסימן.
כן.
האם הכוונה שלך להתבוננות המשמעות שלה היא נוכחות, להיות נוכחת?
להתבונן, ממש פיזית. להסתכל ולראות מה קורה באמת, שהרבה פעמים זה שנראה שהוא ידו על התחתונה, הוא המחרחר את הריב.
כן.
הייתי רוצה לשאול אם אפשר, על החוויה של הילדה שלי בין שני ההורים שלה שהם פרודים, על ההתנהלות שלה, היא מספרת לי ספור שאני לא מבינה.
במובן הזה מקשיבה היטב לדבריה אם אפשר רושמת אותם.
כאן, לא מכירה מציאות אחרת - זו המציאות בעבורה.
ניתן לומר שאם פתאום שני ההורים ילכו יחד איתה למסעדה, או לאירוע כזה או אחר, תתבלבל.
שכן זה לא המצב הרגיל.
עם זאת, בעבורה זה המצב הרגיל וטוב שכך.
שהרי אם לא היה טוב שכך – לא היה כך.
לכן, מקשיבה היטב למה שאומרת, רושמת, מבין מילותיה תצוץ התמונה שהיא רואה בעבורך.
תמונה זאת לא מתבקשת להשתנות על ידך, לא טוב או לא נכון יהיה לשים שם ביקורת ושיפוט או ערכים אלא רק להתבונן ולהקשיב ולראות מה היא חווה.
הכניסה לנעליים של מישהו אחר, אם זה בתך או כל אדם אחר, לא יכולה להיעשות אם את לא נקייה לחלוטין - מדעותייך אמונותייך וכפיית דעותייך.
למידה של בתך, אם כך, היא הקשבה והתבוננות והדבר נכון לכל ההורים ולכל הילדים.
למידה זאת מתבקשת בעיקר בשביל ההורה, שכן, מתוך הלמידה הזאת יכול להחליט על דרכי הלמידה הנכונות ביותר בעבורו ובעבור הילד.
מהי טובת הילד המקפץ והמרקד מבוקר עד לילה?
האם לשבת מאחורי שולחן וללמוד? או לקבל כדור וחדר עם מזרונים.
לעומתו יכול להיות אחיו או אחותו נמצאים נראים פחות אנרגטיים ויותר מתעניינים בכתוב בספר, לאלה יהיה מתאים ספריה שלמה.
אין ואי אפשר לתת את הדברים האלה מראש כתוכנית או כמתכון - אלא הזכות בידי כל הורה להתבונן בילדו.
התבוננות היא מצב שקט, ללא תגובה ואם ניתן גם, כשהילד לא יודע שמתבוננים בו.
אלה האורים והתומים של התנהלות מול ילדים.
גם כאן, אמונותייך וידיעותייך והשגותייך ודעותייך לגבי הקשר שיש בין הוריה – הם שלך.
על מנת ללמוד את שלה, מקשיבה ומתבוננת.
אם עולה מצוקה, ועולה בקשה לטיפול במצוקה, זה כבר ספור אחר, שם ההתבוננות הופכת להקשבה יותר פעילה ואפשר גם למעשה.
כן.
אני רוצה לשאול האם הבדידות שלי היא מהמקום של ההתקפלות או שהיא באמת אמיתית, אובייקטיבית?
במובן הזה טוב אם זוכרת שאף פעם אינך לבד.
התבדלות או התבודדות, או אותו מקום שמעדיפים לראות את עצמינו כבודדים, נמצאת ככלי בידי הנפש על מנת שתוכל להסתגר ולהשתבלל אל תוך עצמה.
עם זאת, אין שום מצב שבו נמצא איזשהו יצור לבד, שהרי החיים רוחשים מסביב.
כאן, כאשר מחפשת אחר השקט הזה, הקטנת הגירויים האלה והקטנת ההתחייבות, נמצאת פונה פנימה ומתבוננת על הזוגיות שלך עם עצמך.
במובן הזה הזוגיות של הנפש עם הגוף.
יכולה להתחיל משם, לסדר את מארג היחסים בין הנפש לגוף, שנמצא בבסיסו – לא הדדי.
במילים אחרות: נמצא הגוף משרת את הנפש על כל גחמותיה, בעוד הנפש לא מתייחסת אל הגוף - אלא כאל מובן מאליו.
לכן, בעבורך, בבדידותך, טוב אם מקדשת את הגוף שבו נמצאת האכסניה למי שאת היא, תהי אשר תהי, ולמי שאת חושבת שאת היא, תהיה זו אשר תהיה,
במובן הזה של פעילות פיזית, של תזונה, של שינה, ושל סדר יום שמאפשר לגוף את מנוחתו.
האם זה ברור עד כאן?
כן
במובן של פעילות פיזית, ריקוד, ריצה הליכה, נמצאים מתאימים וטוב להגיע לתחושת הסיפוק של אדרנלין.
כן.
איך מיישבים בין הרצון או הצורך להשתקע ולבנות בית בנות גינה ודברים מהסוג הזה לבין הרצון או הצורך לטייל ולשנות חוויות ומקומות וכד'?
במובן הזה מצביע על האמונה, אמונת ההמון שצריך להשתקע, שצריך לבנות בית, שצריך לייצב את המערכת.
עם זאת, הבה ונתבונן על אלה במושג נמל הבית.
נמל הבית מובטח.
נמל הבית הוא ערטילאי, וירטואלי לחלוטין.
הוא מדבר על היחסים בין הזוג – בין ההורים.
הוא מדבר על היחסים בין ההורים לבין העולם כולו.
כאשר נמל הבית בטוח, מעוגן היטב, יכולים לצאת בספינה לטיול בכל העולם כולו, שכן מובטח נמל הבית.
גם אם יוצאת הספינה הזאת אל יבשת אחרת ומשתקעת שם לחמישים שנה, עדיין נמל הבית הוא אותו מארג יחסים במשפחה המתקיימת והמתרחבת.
האם זה ברור עד כאן?
כן, אבל האם אותו הגיון לא תקף לגבי ההשתקעות?
במובן הזה יכול וניתן להשקיע כסף או זמן או מקום, במקום אחד, לבנות איזשהו בסיס "איתן" ואחר כך לצאת הלאה ולטייל בכל העולם, אפשר להשכיר את הנכס אפשר לעשות הרבה דברים בתחום הזה.
כאן, לא הגיעו עדיין אל הישיבה הזאת, ההתיישבות הזאת, במקום אחד, שכן תוססת הנפש ומעוניינת לרוץ הלאה.
לכן יכולים בהחלט לייצר, לקנות מקום במרינה הזאת לספינה הפרטית ולצאת להפלגות.
עם זאת, אין חובה על כך, יכולים באותה מידה לשים נכסים בבנק או בכל מקום אחר, אם בוחרים לבנות בית ולהשתקע, או לייצר מקום שבו ניתן יהיה לחזור אליו להשתקעות, טוב אם יוצאים אל הכפר, אל נאמר חצי דונם אדמה בו יוכלו לגדל מעבר לבית ירקות למחייתם, זה יניח איזשהו בטחון בלב.
שוב, לא הכרח – אפשרי.
כן.
בתקופה האחרונה גיליתי שפחד מכשלון ומהצלחה שמלווה אותי שנים ארוכות, מכתיב הרבה מהדברים שאני עושה ופועל ומגביל אותי, והייתי רוצה להתגבר על הפחדים האלה, איך להתמודד עם זה?
ברשותך, פחד הוא גבול של הנפש שמא תעבור למה שמרשה לעצמה.
שער בלבך שהצלחה היתה רודפת הצלחה היתה רודפת הצלחה היתה רודפת הצלחה והיית מוצא את עצמך מקבל פרס נובל אצל המלכה אליזבת.
האם אתה מוכן לאלה?
מכאן שאותו פחד מכשלון מה שהגדרת, מהווה בעבורך איזשהו גדר. איזשהו בטחון. שומר עליך מפני הצלחה יתירה.
עם זאת, יכול להתבונן איך לצד הפחד מהכשלון, עולה התמדה עיקשת ונחושה להמשיך הלאה, ולהמשיך להיכשל ניתן לומר.
"כשלון" הוא הצלחה כבירה, שכן הוא מדומיין מתחילתו ועד סופו.
לא תעודה חיצונית אלא תהודה פנימית היא מה שמתבקשת ובתוך תוכך אתה יודע שלא נכשלת בדבר.
כאן אם מעוניין דווקא לטפל באלה ולאזן את אלה ולהביא את ההתמדה והנחישות אל מרכז הבמה, מבחינת ההתבוננות שלך על עצמך, הולך אל 'פרחי באך' שם יש תמצית מתאימה.
כן.
איך לומדים לכבד את הגוף?
במובן הזה מקדש הנפש.
מתחילה – עומדת עירומה מול מראה, מתבוננת בגופך, כל אותן נקודות שיש לך ביקורת על גופך.
מקבלת, במובן הזה, שזו הזרת השמאלית שלך – מוצאת חן בעינייך או לא – זוהי הזרת עצמה.
אז, מודים אל הגוף.
נמצאת מודה לאברייך על תפקודם; נמצאת מודה על האוויר שנושמת דרך ריאותייך; נמצאת מודה על מערכת ההפרשות; על המובן מאליו.
משם מתחילה להתבונן על מה שאוכלת; מתחילה להתאים את המזון המתאים לך; על פי חוש הטעם, חוש הראיה, חוש המישוש, חוש הריח, אפילו השמע יכול להיכנס כאן.
מפרידה את הגוף מהמובנות מאליה.
שכן, מכירה את המקום הזה שבו כאב גרון, מסיט את כל תשומת הלב אל הגרון, ונמצאת מייחלת לחזור לתפקוד מלא של הגרון - בלי הכאב הזה.
על פני לחכות לכאב גרון, יכולה להודות לגרון על תפקודו הטוב כבר עכשיו.
כך משנה את מערכת היחסים עם הגוף למערכת יחסים של הוקרה והודיה ממך אל גופך.
מכאן עולה הקשבה אל הגוף, יכולה למשל, להיכנס לאמבטיה, להכניס את ראשך , את האוזניים לתוך המים ולהקשיב לדופק לבך.
נשימותייך.
התבוננות הקשבה, תשומת לב, ילמדו אותך איך לכבד את גופך.
כן.
שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלות.
תודה רבה.
פארק הירדן
באמצעות צפריר שפרון
<08.10.10>
ברוכים הבאים; ערים אל הלב;
מדמים אור בחזית הגוף;
נושפים נושמים אוויר מחזית הגוף אל הלב
ונושפים אחורה בין השכמות.
ערים אל המיתר, זה שנמתח אל מרכז המוח, אל עצם הזנב,
עובר דרך הגרון - בית הבליעה,
אז נמצא עמוד השדרה – הקשת,
כך שהמיתר מחובר אל הקשת למטה בעצם הזנב,
ולמעלה מטווח ניתן לומר שיבר,
ממפגש עמוד השדרה והגולגולת,
עד מרכז איבר המוח.
זה שנמצא בין האוזניים מעל בית הבליעה.
מדמים שנמצאים מותחים את המיתר כלפי החזית,
כלפי קדימה, כמו מכניסים את המציאות כולה,
בין המיתר במתיחתו הרגילה,
לבין אותה מתיחה עם היד,
לאותו משולש דמיוני.
מתיחה זו של המיתר אל מול הקשת
כמו שמים שם חץ מופנה אחורה אל האין
ומשחררים את המציאות הפיזית אל האין,
אל הכוח הגנוז.
נמצא המיתר מתוח בין מרכז איבר המוח לבין עצם הזנב.
מאחוריו כל האין נפרש רחב ובחזית המציאות עצמה.
מדמים כל אחד ואחת; במקומו; במקומה; לאורך המיתר – פריטה.
כמו פורטים על הדממה עצמה, מאזינים רוב קשב, אל הצליל הייחודי,
המדומיין כולו של המיתר הזה האישי המדומיין כולו גם הוא,
שמים לב לקשת - עמוד השדרה.
מאזינים רוב קשב לסביבה עצמה,
משק כנפי המים –
ומתחתם הדממה.
נמצא היש כולו ספון בחומר דחוס,
ומדמיין שאין בו אין בכלל.
מודים, מודים לעצם הקיום המובן מאליו.
אם יש שאלות.
כן.
לגבי זמנים שאני מרגישה בהם חסרת ערך בצורה מאוד קיצונית שאני לא רואה ערך לקיום שלי, מה אני יכולה לעשות פרקטית ברגעים האלה?
נמצאת הנפש מיטלטלת בין אפסיותה המרהיבה, לבין רהב אפסיותה.
במובן הזה אם כך, כאשר מגיעה אל התהומות האלה,
מתמקדת בנשימה,
שכן מזככת הנפש את עצמה דרך שאול תחתיות,
ניתן לומר מאבדת את שפיותה – ביוזמתה.
יש להבין שהנפש – באשר היא,
מחפשת הוכחות תדיר לעצם קיומה,
הוכחות אלה עשויות להגיע ברהבה,
שנמצאת יכולה להשפיע על כל הפלנטה, על כל היש - בעצם מחשבתה,
נמצאת הנפש משולה לגרגיר חול,
שאיננו יכול להשפיע אפילו על הרגל הדורכת עליו.
שני קצוות אלה מאפשרים לה לנפש להבהב,
בין חיותה-נבדלותה-כוח ייחודה, לבין אחדותה המרהיבה,
שמאפשרת לה להרגיש את אפסיותה.
האם זה ברור עד כאן?
כן.
מכאן שכאשר מגיעה אל שם,
אל אובדן החשק ניתן לומר – לחיות,
מודה לכוח החיים באשר הוא,
אשר לא מאפשר לה לאבד את עצמה בכוח המחשבה.
שכן לא מיומנת דיה לשלוט גם בגזע המוח או המוח הקטן.
מתמקדת בנשימותיה,
מזכירה לעצמה את נשמתה.
נשמתה אם כך,
איננה עסוקה כלל וכלל בחיים בגוף הפיזי כן או לא,
אלא מייצגת את אותו ניצוץ ניתן לומר אלוהי,
בתפיסתה היחסית,
את אותו מקום שהבריאה יכולה לחוות בכבודה ובעצמה,
צורה זו או חוויה זו שלך כפי שמתבטאת אצלך.
התמקדותך בנשימה - אומר להזכיר לעצמך את נשימותייך,
לספור את נשימותייך,
לשאוף אוויר מלוא ריאותייך,
להחזיק את האוויר הזה שם,
אחר כך לשאוף עוד שתיים שלוש שאיפות ולשחרר יותר ממה שהכנסת,
אם ניתן את כל זה עמוק ולאט.
סובלנות רבה נדרשת מהנפש על מנת לסבול את עצמה כל חייה.
עם זאת, הכלי הזה של הסובלנות הפנימית קיים בהחלט,
וניתן לראותו ברהבו וברוחבותו,
דווקא באותם רגעים,
בהם נמצאת הנפש מכה את עצמה,
מקטינה את עצמה, מקניטה את עצמה
ואוספת אל תוך סלסילתה את הטרוניות ניתן לומר,
הקטנוניות ביותר.
הסכמה שגם כך את, תועיל.
כן.
אני רציתי לשאול על יחסים בין אחים. כמה חשוב, עד כמה חשוב לשמור על קשר, שיהיה טוב, לא טוב?
במובן הזה מפנה את שאלתה כלפי בגרותה.
שכן אחים, בעת ילדותם כאשר ספונים באותה משפחה,
בעל כורחם מפתחים יחסים, כאלה או אחרים,
ואלה תמיד כרוכים באינטימיות:
אם רבים-אוהבים-מתנכרים-מתנכלים-תומכים וכן הלאה.
בבגרותם לעולם נשארים יחסים בין בני אותה משפחה,
גם אם אותה משפחה נפרדה ופרצה את גבולותיה אל כל קצווי הפלנטה.
יחסים אלה יכולים להיות מאופיינים בקשר יומיומי, בקשר שבועי, חודשי, שנתי,
או פעם בעשור,
ואף בהיעדרם המוחלט.
כאן, יש סיבות להתרחקות,
יש תוצאות שהן התרחקות,
ולעולם נשארת האינטימיות הזאת בין אחים.
לבחירתך האם מעוניינת לשמור על קשר עם קרובייך מילדות,
ובין אם לשמור על קשר בהיעדרו.
דווקא היעדר קשר, הוא זה שמצריך החלטה,
מחשבה ובחירה שנעשית בכובד ראש על ידי הנפש.
כן.
עד כמה זה משמעותי לשמור על קשר בבגרות?
עד כמה שאת שמה על זה משמעות.
בכל מקרה הקשר נשמר, גם בהיעדרו.
הבה וניקח את יעקב ועשיו כדוגמא לשאלה זו.
רמאות, היפרדות, סליחה והיעדר קשר.
עדיין אינטימיות גדולה בין השניים.
האם זה ברור?
כן.
כן.
אני רוצה לשאול יש דיבורים על שינויים שמתרחשים בכדור הארץ לקראת שנת בשנת 2012?
במובן הזה, שינוי הקטבים של כדור הארץ מתחולל מזה זמן,
ניתן לומר מגיע לשיאו בתקופה שדובר בה.
שינויים אלה מתרחשים בלאו הכי,
יכולתו של האדם לקבוע היכן יתרחשו שינויים האלה,
באה דווקא בקלקלתו ניתן לומר.
שאם שוכח האדם, ושוכח, את אפסיותו גם אם מרהיבה,
נמצא אז מעיין הנפט הזה בוקע בלב האוקיינוס ומכה ללא רחם בחיים שם -
כך, שלא יכולות יותר ממשלות להתעלם מזה,
ומחויבות להשקיע שם מחשבה, ממון ויחס.
עם זאת, זכרונו של האדם ניתן לומר קצר,
לפיכך שינוי הקטבים בא לידי ביטוי במה שנקרא "אסונות טבע",
אשר האדם עצמו מוצא את הקשר שלו אליהם ונזכר מחדש,
שטובתו האישית הקטנונית ביותר היא לשמור על הכדור.
שמירה על הכדור איננה מדברת על טובת הכדור,
מדברת על טובת הכדור וטובת האדם.
שכן, גם אם יימחה האדם מעל פני האדמה, חיים ימשיכו להיות בה.
כוח החיים, כוח האהבה הכוח המתגבר והמתפרש איננו תלוי באדם.
האדם, הוא חלק מהחיים, יכולתו במובן הזה בשל המודעות שניחן בה,
להיות שותף בבחירה היכן תתרחש רעידת אדמה,
היכן יהיו מפולות בוץ והיכן תניע הרוח את השריפות -
היא זו שתאפשר לו להבין בסופו של דבר,
שטובתו האישית איננה לצבור נכסים,
או לשלוט בחבריו,
או לסלול דרכים,
או ברוב חוצפתו לכרות את הזהב.
אלא,
להבין שנמצאת הפלנטה הזו גן עדן, שמעולם לא גורש ממנה,
אלא נמצא נהנה, בהווה חייו, מכל רגע ורגע.
כן.
אז יש משהו שהבן אדם יכול לעשות בשנים האלה?
להיות שלם ושמח בהווה חייו.
כן.
אני רציתי לשאול, על מימוש, על הוצאה מהכוח אל הפועל, על הקושי בין רעיון והבאתו לידי מימוש במציאות.
במובן הזה מימוש הוא הרעיון.
הגשמה – היא הוצאה מהכוח אל הפועל.
ברגע שעולה רעיון במוחך,
שנמצאת מאמינה שהרעיון הזה הוא שלך,
אם כי בפועל מגיע דרכך,
עבר כבר במוחות אחרים ואם לא, יעבור הלאה,
נמצא שם כבר המימוש הזה.
הגשמת הרעיון הזה,
נאמר, שעולה הרעיון לשתות ספל תה, הגשמתו פשוטה,
ניגשת למטבח שופתת לעצמך, חולטת לעצמך ספל תה והנה הגשמת.
כך כל רעיון.
עם זאת,
כאשר מעוניינת לפרוש בשמיים פרסומת לטובת גרביונים למשל,
הגשמת הרעיון הזה כרוכה כבר בפעולות נוספות שאינן קשורות רק בך.
גם זה אפשרי.
מהר ויעיל.
עם זאת, ללא שיתוף פעולה של הקולקטיב – לא יצא אל הפועל.
ראי,
האחים רייט, כאשר הגשימו את רעיון הטיסה בפועל,
הגשימו את המימוש של לאונרדו דה וינצ'י,
אשר חשב על רעיון הטיסה, וכבר הכין שרטוטים - כלים להגשמה.
עם זאת, בתקופתו, נמצא אז הקולקטיב לא יכול להכיל את הרעיון שעץ או ברזל יכול לעוף.
לפיכך יש רעיונות שיתממשו בצורה של תוכניות,
בצורה של דיבור, בצורה של הנחת תשתיות,
ויתכן שיוגשמו כמה מאות שנים אחר כך.
ויש רעיונות שיכולים להיות מוגשמים מעכשיו לעכשיו.
נעשה הפסקה.
חלק שני
ערים אל הלב ערים אל השכמות מרפים את הכתפיים, מרפים את הגוף הפיזי.כן.
שאלה קצת הזויה אולי, גלעד שליט – מה אתה יכול להגיד על זה
במובן הזה כבר לא נמצא האדם הזה כאדם פרטי אלא כסמל.
שוב ושוב הזדמנויות לשחרור עולות ומוחמצות.
נמצא אם כך הדיאלוג הזה את הדיאלוג בין שני העמים כשבפועל הם עם אחד.
מהבהב בין חיים למוות, נמצא במובנים רבים מונשם ומוחזק בחיים.
טוב, לו לראש ממשלת ישראל להניח מול שחרור של זה את הקפאת הבנייה.
כן.
האם הוא ישוחרר מתישהו, בחיים?
במובן הזה מה שנראה – אם לא ישוחרר עד סוף האביב הבא,
הסיכוי להמשך חייו קלוש.
באפלה.
נמצא באפלה.
כן.
כמו שחזור של הקודם לו.
כן.
אני רוצה לשאול על אבא שלי שיש לו סרטן, רציתי לשאול על זה באופן כללי, על לווי של הורים חולים במחלות סופניות.
במובן הזה ברשותך החיים הם המחלה הסופנית הנפוצה ביותר.
כולם מתים בסוף.
כאן לגבי הדמות הזאת שמדברת בו.
נמצא למד את נחת הרוח בעל כורחו.
כאן, באופן כללי,
גם לווי של בוגרים את הוריהם, גם לווי כללי של מחלות ה שנקרא סופניות,
או אלה הכרוכות בכאבים, אם הכאב הוא מהמחלה ואם נובע מטיפול במחלה.
על פני לקבץ חולים בחדר אחד, בבניין אחד או במוסד אחד,
הטוב שיכולים להניח שם, זה לבוא ולהנכיח בריאות; הרמוניה; שלמות ושמחה.
אלה משפיעים יותר מכל על הנפש,
בבואה להחליט האם מעוניינת לסיים את חייה הפיזיים – בגוף, בזמן הקרוב,
או למתוח את אלה, וניתן עוד,
גם במקרה הפרטי הזה למתוח עוד עשור או שניים, ואולי אף יותר.
הבחירה הזאת הפנימית, לעיתים קרובות איננה מודעת,
יכול האדם לומר שמעוניין לחיות בעודו מתכונן אל מותו.
לא אחריות המטפלים לכפות חיים או מוות על המטופל.
אחריות המטפלים להיות שם, שמחים שלמים ובריאים על ידו,
ולזהות אם ניתן את בחירתו.
היה ובחר להמשיך בחייו,
נמצאים מקשיבים רוב קשב למתווה שהוא עצמו מניח להבראתו.
מתווה זה ניתן לומר על ידי הבריאה בכבודה ובעצמה,
באותם רגעים של יקיצה או של הירדמות אותו איזור דמדומים,
בו כל אדם מקבל את הנחיותיו, ניתן לומר מהעצמי הגבוה כדבריכם, או מהשכינה.
היה ובחר למות, או לא להיאבק על חייו, נמצאים מכבדים גם את זה,
ועדיין מתבקשים להיות שלמים שמחים ובריאים על ידו.
אז, בחירה זאת של מוות נועדה בין השאר לטובת הסובבים אותו,
שכן המפגש עם המוות אין כמוהו להנכיח חיים,
המוות באשר הוא בן ברית נאמן ביותר לכל אדם והמוות עצמו, אירוע חי.
האם התשובה הזאת מספקת.
כן. בהחלט.
כן.
איך אדם, יכול להתכונן למותו במהלך חייו?
במובן הזה, כל פעם שנרדמת – מתכוננת למותך.
שכן, הבה ונסתכל על מצבי ההכרה שלך עצמך,
כמייצגת את האנושות כולה – ברשותך.
נמצאת חווה את חייך כערה.
כאשר התודעה שלך ספונה בעולם היחסי, הרצף הזמן, עונות השנה, חושך ואור.
במקביל חיה חיים נוספים,
שכן בשנתך אין רצף זמן, אין חשכה ואור,
מה שיש הוא או אין גמור או חלימה.
חלימתך אם כך גם היא חיים נוספים,
שכן, יש חלומות שחוזרים על עצמם משחר ילדותך.
או חוזרים על עצמם, או כנמצאים ספור מתמשך אפילו אם אינך זוכרת אותם.
חלומות באשר הם, לא כפופים לכוח המשיכה, הרי נמצאת מעופפת בחלומך,
לא כפופים לרצף זמן, מדלגת מהירח וכל הכוכבים לפינה אפלה בחדר דמיוני.
אינם כפופים לשום דבר שנוכח בערותך.
אותם חלומות שזוכרת מכניסה תחת כנפי הגיונך ערותך ורצף חייך.
לפיכך כאשר נרדמת – ערותך – מתה.
כאשר מתעוררת – חלומך מת.
מעברים אלה בין חיים ומוות, מבחינת מצבי ההכרה,
זהים לחלוטין לחיים ומוות בגוף הפיזי.
ניתן לומר בהכללה גסה שלאחר מותך כל חייך הם כחלום שנשכח.
התכוננות אל המוות אם כך, מודגשת או מקבלת תוקף,
כאשר נמצא מאן דהוא בחלוק לבן אומר לך שיש לך כך וכך.
אז עולות סדרה של רגשות פחד; הכחשה; קבלה; הסכמה; חוסר פחד.
המוות ניתן לומר הוא היעד של כולם,
בתור שכזה,
מגביר מנכיח ומאפשר חיים שמחים וצוהלים.
כן.
איזה עוד מקומות מגדירים חיים, מלבד המוות?
נביטת הנבט מגדיר חיים,
מעוף ראשון של גוזל מחוץ לקינו, מנכיח חיים,
בכי של תינוק מנכיח חיים,
אין כמעט אירוע שאיננו מגדיר או מנכיח חיים.
המוות מאפשר לחיים גבול,
ללא גבול ניתן לומר שלא היו חיים.
הולכת ברחוב ונושר עלייך עלה.
מנכיח לך, מגדיר לך חיים,
בכל אשר תפני – חיים.
במובן הזה, אותם חיים שמוכרים, לאדם, ליונק, או לכל מי שחי על פני הפלנטה, צומח,
הם רק חלק מאפשרויות אינסופיות של חיים, כולל
אותה אבן שבעטת בה בשביל בלכתך בו אתמול –
גם היא חיה.
כן.
אני רוצה לשאול, יש איזה עניין כספי במשפחה שלי, ואני רוצה לדעת מה נכון לי לעשות, להניח לזה או לפעול מבחינה משפטית?
במובן הזה, יכולה לפעול מבחינה משפטית וטוב אם עושה את זה לא בשביל הכסף,
אלא מפני שכל עניין הכסף בתוך משפחה מייצג יחסים.
עוז רוחך אם כך נדרש לבוא כאן ולהנכיח עצמו, לשנות ניתן לומר את היחסים,
או את היחס שנותנת ומקבלת.
האם זה ברור?
כן. לגמרי.
כן.
יש לי שאלה. פעם אמרו לי בתקשור שאני צריכה להקים משפחה, וכיום המשפחה שלי מונה שתיים, ואני רוצה לדעת אם זה טוב?
במובן הזה לבחירתך.
ראשית ברשותך המשפחה איננה מונה שניים מונה שלושה.
היעדר יחסים או יחסים קלוקלים לא אומר שזה לא המשפחה.
גם זוג שהוליד ילדים, התגרש והוליד ילדים נוספים והתגרש שוב והוליד ילדים נוספים – כל אלה משפחה.
כאן, אם מעוניינת יכולה להמשיך, או להוסיף על משפחתך הקיימת עוד צאצאים,
עוד בן זוג, מה שבוחרת.
האם טוב לך הדבר?
כאן, בהחלט כן.
כן.
אני מוצאת את עצמי הרבה בין שני צדדים, רוצה לא רוצה, בכל מיני תחומים, לא מצליחה אפילו לעשות... כאילו להיות החלטית, אלא פעם רוצה את זה פעם רוצה את זה. זה מרגיש לי שבגלל זה אני לא מצליחה להתקדם. יש לך מה להגיד על זה?
בהחלט כן.
על פני לא מצליחה להתקדם, בוחרת בהתלבטות ובהתחבטות הזו.
התלבטות והתחבטות אלה מצביעים על קונפליקט פנימי שאיננו קשור לנסיבות החיצוניות.
קונפליקט פנימי זה, מלווה אותך לאורך שנים,
ויכולה לנקוט בכמה דרכים על מנת ניתן לומר,
להניח לקונפליקט הפנימי הזה, ולהיות החלטית לגבי עצמך.
כאן ההחלטה הראשונה שמתבקשת היא ההחלטה להסכים,
במובן הזה להסכים לקבל החלטה.
כאשר מסכימה לקבל החלטה,
נמצאת יושבת על כורסא נוחה,
עוצמת את עינייך,
נושמת כמה נשימות עמוקות על מנת להסדיר את נשימותייך,
מרגיעה את הגוף הפיזי,
מגיעה עד כמה שניתן להשתקת המחשבות,
ספירת הנשימות, ומגיעה אל אותו מקום של שווי נפש,
שווי גוף שקט דממה ורוגע.
אז, במקום הזה, מעלה אפשרות א', שמה לב איך הגוף מגיב,
האם מגיב בכווץ או בפחד, במתח,
או האם מגיב בנינוחות – במובן הזה שנשאר בנינוחותו.
אז מעלה אפשרות ב' שוב, שמה לב לתגובת הגוף.
יש להבין שהגוף לא טועה ולא מזייף אף פעם.
כאן, למרות שנראה פשוט ויעיל התרגיל הזה שניתן,
יש לתרגל אותו שוב ושוב, יכולה למצוא את עצמך מחזקת את ההתלבטות וההתחבטות,
על ידי תגובות הגוף שיגיב אל גחמות הנפש.
הבה וניקח את הזוגיות הבסיסית, הזוגיות בין נפש לגוף.
התרגיל הזה נועד על מנת להביא הרמוניה שם.
בין הנפש ובין הגוף.
ההרמוניה למרבה ההפתעה באה לידי ביטוי כאשר מניחה את ההחלטה בידי הגוף,
ומבצעת את רצונו, הפוך מהרגיל.
שכן הגוף עד היום ביצע את כל גחמותייך.
אם מעוניינת לגרד באוזנך השמאלית, היד עולה ומגרדת,
מעוניינת לפגוע בגופך או במובן הזה לתת מזור לנשמתך,
במובן הזה לנפשך, יכולה לאכול ערמות, הררים של שוקולד,
והגוף יאכל למרות שפוגע בעצמו.
לכן, נותנת, הופכת את היחסים האלה,
מרפה את הגוף הפיזי, כמה שיכולה,
ומקשיבה לדבריו,
והוא, יש לו מה להגיד.
כן.
אני חיה היום באמביוולנטיות גדולה, אם... עזבנו את הבית, עזבנו את אבא של הילדה שלי לפני קצת פחות משנה, ואני כל הזמן באמביוולנטיות אם להמשיך הלאה או לנסות לשקם שם, הילדה שלי מנסה לחבר בינינו, ואני אמביוולנטית מה..
במובן הזה את לא חיה באמביוולנטיות.
את חיה את חייך בהווה.
מוחך עסוק בכל מיני כאן או כאן.
כאן, שוב, הולכת אל התרגיל הזה,
יושבת בנוח, מרפה את הגוף הפיזי ומקשיבה למה שהגוף אומר.
יתכן שתקבלי תשובה חיובית גם לכאן וגם לכאן.
שוב, מתרגלת שוב ושוב, ויכול להיות שייקח חודשיים עד שתקבלי את המסר של הגוף.
לא פשוט בתחילה לאחר כל כך הרבה שנים של התעלמות מצוויי הגוף –
להתחיל להקשיב לו.
מהלך זה מבקש ממך להסכים להסכים ולהסכים.
להסכים לשינוי שאולי לא נראה לך עכשיו, ולהסכים כתנועה פותחת,
כלומר, התשובה הראשונה כלפי כל דבר בחייך היא כן.
לאחר מכן יכולה להסכים שאינך מסכימה, לחזור בך.
עם זאת התנועה הפוחת היא הסכמה, חיוביות.
חיוביות שעולה מתוך חיבה, לא מתוך חובה.
כן.
אז במשך הזמן הגוף הולך ונהיה יותר רגיש או שהנפש נהיית יותר קולטת את מה שהגוף מעביר לה?
הבה ונדמה שיש מכשול בדרכך,
את הולכת ונתקלת במכשול, נופלת ונחבלת.
מחליטה ללכת בדרך זו שוב.
שוב נתקלת במכשול ונחבלת. שוב ושוב.
מי שנמצא יותר ויותר רגיש למכשול – זו את, זה לא המכשול.
כלומר, הגוף לא נעשה יותר רגיש, אלא הנפש נעשית יותר קשובה.
כן.
נהייתה לי פגישה שקשורה בעבודה שלי, האם התשובה חיובית שם?
במובן הזה, התשובה החיובית או השלילית עדיין לא הוחלטה.
יש לצפות לפגישה נוספת, בפגישה הנוספת אם תבואי ברווחה,
הסכמה וידיעה שדבר אינו תלוי בעבודה זו, לא אושרך ולא עושרך,
לא שמחתך ואפשרויותייך לחיות בהווה,
כך הסיכוי לקבל את העבודה נמצא עולה בהתאמה לצרכייך.
גם אם תקבלי תשובה שלילית יכולה לשמוח,
שכן משמעות הדבר הוא שמחכה לך עבודה טובה יותר.
כן.
רציתי לשאול אם נכון לי ללמוד עכשיו אצל א' ק'?
לתקופת ניסיון.
כן.
מה זאת אומרת?
במובן הזה נמצא היסוס בשאלתך.
היסוס זה מצביע על כך שמעוניינת לבחון את האפשרות הזו.
האפשרות הזו מבחינות רבות מתאימה לך ביותר.
עם זאת, האישיות הספציפית הזו לא בטוח שמתאימה למי שאת היא. האם זה ברור?
זאת אומרת אני יכולה לשאול אם מורה אחרת מתאימה יותר, נגיד יש מורה בשם ר', היא מתאימה לי יותר?
שם מתחברת יותר.
עם זאת מה שמלמדת פחות נראה לך.
כן.
ראי,
מורה טוב הוא מורה כוון.
במובן הזה, לעתים קרובות המורה הטובה - היא מורת הרוח.
כן.
הבית הפיזי, הכמיהה לבית, אני הרבה מתעסקת בזה, אם צריך בית פיזי כדי להרגיש בית, אני יודעת שבתיאוריה לא, יש לי רצון גדול לבית שלי, ו אם אפשר להגיד על זה משהו?
במובן הזה, השאלה הזאת נמצאת קיימת משחר ראשיתו של האדם,
האם לקבוע את מושבו על צמרת עץ מסוימת, במערה מסוימת, או בכל צורת מגורים.
ראי,
גם אם קובעת את ביתך העשוי בטון ולבנים, במקום מסוים,
עדיין יכולה לשבת על פקק ולשוט על המים.
כלומר, הבטחון שמקנה בית פיזי נמצא ניתן לומר או משלים את הבטחון של משפחה,
שזה הבית הפיזי האמיתי,
או מחפה, מזייף את היעדר המשפחה.
לא לחינם כאשר נאמר 'אלה מבית טוב', לא מודגש שם שגם ממשפחה טובה.
או לחילופין כאשר נאמר 'אלה מבית טוב' לא מתייחסים אל הבית הפיזי.
ברשותך, קבעת את מושבך בתוך גופך, משכן הנשמה.
זה קבוע, וזה מה שיכול לתת לך בחון הלאה.
כן.
נעשה הפסקה.
חלק שלישי
ערים אל הלב. מודים לעצם הקיום מודים על המובן מאליו.כן.
- מאז שאני ילדה קטנה אני חושבת שאני ערה לעניין הזה של החלום שדיברנו עליו, הכל מרגיש לי כמו חלום כל הזמן.
הייתי שמחה לדעת אם יש עוד דרכים להיות שלמה עם זה שככה המצב וליהנות מזה ואולי לא לפחד אפילו מהאשליה והזרות הזאת שאני מרגישה כל הזמן.*
במובן הזה שוב מתמקדת בנשימותייך.
התמקדות בנשימות תאפשר לך את הרגיעה הזאת.
שנמצאת תנועתך בתודעה קלה מאוד.
כאן, ניתן לומר כבר יודעת שניתן לסמוך על טיבה הטוב של הרוח.
על פני לפחד או להאמין שבכוחך להישאר שם,
טוב אם נמצאת דווקא מתרגלת מדיטציות, מתרגלת יוגה,
במובן של מין - טנטרה יכול להיות מצוין.
נמצאת למדה את הנווט הידני.
כלומר, על פני שיוצא וחוזרת אל גופך בצורה אוטומאטית,
נמצאת למדה להפעיל את אלה ידנית.
בעזרת הכלים שנאמרו.
כאן, גם אם מדמה שהולכת על שפת הים, תוך שמדמה שכל טביעת כף רגלך משאירה אור,
הסכמה לאהבתה של אמא אדמה אשר מתבוננת בך ומכירה את צעדייך,
נשימות במובן הזה של מהזניט אל מרכז איבר המוח דרך הגרון אל הלב,
החזקת האנרגיה הזאת בלב, ונשיפת האנרגיה הזאת מטה,
דרך רחם נרתיק, אל מרכז כדור הארץ
ואחר כך שאיפה של האנרגיה ממרכז כדור הארץ,
וטוב לצבוע את זה בכתום,
דרך נרתיק רחם אל הלב, החזקת האנרגיה הזאת שם ונשיפתה דרך הגרון,
בית הבליעה, מרכז איבר המוח, הקודקוד אל הזניט,
יועילו בהחלט.
במובן הזה, מקרקעת את עצמך ומאפשרת לעצמך בו זמנית לעלות אל הזניט, אל הרקיע.
באם זה ברור עד כאן?
כן.
כאן, אם מודעת לכך או לא,
יציאות אלה מהגוף משרתות לא רק את מי שאת היא,
אלא את הסביבה כולה. האם מודעת לכך?
מתחילה להיות קצת.
שכן, כאשר יוצאת מהגוף ניתן לומר,
מביאה פרספקטיבה אחרת אל הסביבה,
גם אם לא אומרת מילה אחת.
לעתים, וכאן טוב שתשים לב, נמצאת נכנסת אל גוף אחר.
במובן של עזרה,
מאמינה שאם תיכנס לגופו של אדם אחר ותחולל שם את השינוי – יבריא.
בהחלט כך יקרה - אלא שעל חשבונך יקרה הדבר.
נמנעת מטיפול בצורה הזאת בכל כוחך ומאודך.
מאפשרת לעצמך לצאת מהגוף, לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת,
לחזור אל הגוף, לעבד את הדברים ושוב בצורה ידנית על פני אוטומאטית,
וגם אם לא אומרת דבר – משפיעה על הסביבה.
במובן הזה יכולה לעשות כך בנוכחותו של אדם חולה,
ותביא לו מזור מבלי להיכנס לגופו,
ויכולה לעשות כך לטובת ריפוי האנושות כולה.
כאן כבר נמצאת מסתקרנת, נמצא הדבר מעניין.
אם כך נרתמת לשם, לאט לאט בצורה ידנית,
ונמצאת הבריאה כולה, השכינה, האלוהות, וכל היש מריעים לכבודך,
מצדיעים לך ומשתפים איתך פעולה.
שכן, הנאתך והעונג הכרוך בכך היא ההנעה / ההנאה של הבריאה,
שחווה את החיים גם בצורה הזו.
כן.
מתוך סקרנות ושעשוע.
כן.
אני הרבה פעמים, מרגישה שכשאני מתרחבת בצורה מסוימת אני ישר חשבת שאני הולכת למות.
ראי הנפש כאשר נמצאת מסכימה להתאחדות אל האחדות נמצאת יראה מהיעלמותה.
היטמעותה, הטמעתה באחדות.
עם זאת, כבר למד ויודעת שלא כך קורה.
מה שומר על הנפש, על צביונה הייחודי?
במובן הזה הגוף הפיזי,
שלא נמצא משתנה כאשר יוצאת מהגוף וחוזרת אליו.
שומר על צורתו, על ייחודו, ואין גוף כזה בעולם כולו.
כל עוד חיה בגוף הפיזי נמצא העולם ניתן לומר, מלא בגוף הפיזי שלך,
כמו שאת ממלאת את הנפח שלו.
כאן בהחלט מרגישה הנפש כאשר מתאחדת אל אחדותה את מותה הזמני, ניתן לומר.
סוג של עילפון חושים.
עם זאת, שוב, תרגול, הסכמה אל היציאה הזאת מהגוף,
ולמידה לעשות זאת בצורה ידנית יביאו תועלת רבה.
מה זה אומר בצורה ידנית?
במובן הזה מחליטה עכשיו שיוצאת מהגוף – ויוצאת.
בתוך ההחלטה לצאת מהגוף יש גם ההחלטה לחזור אל הגוף.
והרי חוזרת.
יוצאת לזמן קצר וחוזרת.
כאן בתחילה יכו להיות שלא תצא מהגוף למרות שהחליטה.
ולאחר שניסתה ונכשלה כך וכך פעמים, פתאום באופן אוטומאטי יצאה מהגוף וחזרה.
אט אט לומדת את הכלים האלה וטוב ללווי של מדריכה רוחנית כזו או אחרת,
במובן הזה מדריך או מדריכה לבחירתך,
אלה לא חייבים להיות בפיזי,
יכולה לכוון יציאה מהגוף, פגישה עם המדריך הרוחני, שכמו ניתן לומר לוקח אותך בידו,
ונמצאים מטיילים בין כוכבי השמיים.
מראה לך את זה ואת זה ונהנים וצוחקים וחוזרת אל הגוף בהחלטתך.
מדריך זה או הדרכה זו אפשר שימשיכו כך וכך פעמים עד שנמצא הנווט הידני, נמצא כבר ניתן לומר – אוטומאטי, ויכולה הדרכה הזאת להמשיך לנצח.
אלה לבחירתך הפרטית.
כן.
אנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלות.
אני רציתי לדעת אם אני אהיה אמא?
במובן הזה טוב אם מסתכלת טוב טוב פנימה,
ורואה את הרתיעה מצד אחד ואת המשיכה מצד שני.
אלה לבחירתך, גם אם נראה שהגוף הפיזי לא משתף פעולה –
אין בעיה פיזית.
גם אם נראה שהנפש לא מצליחה להחליט,
אין בעיה נפשית.
כל אלה לבחירתך המלאה, על פני להתחבט באלה, זורמת עם חייך בהווה,
לא מסתכלת אל העתיד, אם יבוא ניתן לומר הזרע הזה, יבוא, ואם לא – לא.
תודה רבה.
משתמשת