שני תקשורים בפארק הירדן 2007

[אנונימי]

---

---

ברוכים הבאים.
תהיו ערים אל הלב, מרפים את הגוף הפיזי.
שכמות רפויות.
ערים לאצבעות כפות הרגליים, שואפים דרך אצבעות כפות הרגליים אוויר, לאורך הרגל, לאורך המפרקים אל מקלעת השמש זו שממוקמת בין הטבור למפתח הלב.
מחזיקים את האנרגיה הזאת שם, ואז, משחררים את האנרגיה הזאת בהיפוכה, זה שבא מרגל ימין ננשף דרך רגל שמאל ולהפך.
שוב, שואפים אוויר דרך אצבעות כפות הרגליים, דרך מפרק הקרסול, מפרק הברך, אל אגן הירכיים, ומשם אל מקלעת השמש.
מחליפים את האנרגיה שם ונושפים הפוך, ערים אל אצבעות כפות הידיים, שואפים משם אוויר מואר משתי הידיים ביחד, אל הלב דרך הכתפיים.
שם מצטלבת האנרגיה זאת שבאה מימין ננשפת לשמאל, ולהפך - בנשיפתה.
שוב, שואפים דרך כפות בידיים דרך הכתפיים אל הלב, ונושפים החוצה דרך הידיים חזרה.
אז, שואפים אוויר בו-זמנית דרך כפות הרגליים וכפות... אצבעות כפות הרגליים, אצבעות כפות הידיים, ומתרגלים את זה במקביל, אנרגיה של הרגליים דרך מקלעת השמש, האנרגיה של הידיים דרך הלב.
שואפים אוויר דרך אצבעות כפות הידיים אל הלב, נותנים לאנרגיה הזאת לדלג אל מקלעת השמש ונושפים בהיפוכה דרך הרגליים.
אז, שואפים דרך אצבעות כפות הרגליים, אל מקלעת השמש, מאפשרים לאנרגיה הזאת לדלג אל הלב, ולצאת בנשיפתה ובהיפוכה דרך הידיים.
אז, בו-זמנית שואפים דרך כפות.. אצבעות כפות הרגליים, אצבעות כפות הידיים כל אחד לכוונו, כפי בתרגולים הקודמים ונושפים.
ערים אל הלב, מרפים את הגוף הפיזי, שואפים אוויר מואר דרך הקודקוד, מרכז אבר המוח, בית הבליעה, עצם הזנב - אל מרכז כדור הארץ.
אז, שואפים ממרכז כדור הארץ, דרך עצם הזנב, נותנים לאנרגיה הזאת לעלות לאורך עמוד השדרה...

נעשה הפסקה.

ערים אל הלב, מרפים את הגוף הפיזי, שואפים אוויר מואר ממרכז כדור הארץ, אל עצם הזנב, מאפשרים לאנרגיה הזאת, לטפס בעמוד השדרה, חוליה אחר חוליה עד מפגש עמוד השדרה והגולגולת ושם, משחררים את האנרגיה הזו אל כל חלל הגולגולת בבת אחת.

אם יש שאלות.
כן.

אני רוצה לשאול כמה ילדים יהיו לי?

כמה שתרצי.
כן.

אני רוצה לשאול למה אני כועסת על אבא שלי?

במובן הזה, ביטוי של אהבה לעולם מתקיים.
בחירה בכעס מצביעה על, ניתן לומר, עניין לא פתור, של הבעת אהבה - זאת שהיתה אלייך, כבת של.
כאן, כאשר מתבוננת ממבט רחב יותר, על קורות חייך על קורות חייו, על קורות חיי האנושות באשר היא, יכולה לראות שכעס זה, הוא הדרך האופטימאלית מבחינתך, ביום הזה, בזמן הזה, להביע את עוצמת הקשר, שמתקיימת מאליה, ושתתפוגג או שתפוגג את הכעס, ממרום המבט, שבו, יודעת בלבך שעשה כמיטב יכולתו, בדיוק כפי שאת עושה כמיטב יכולתך, ולא תתפלאי אם יבוא היום שבו אחד מילדייך יכעס עלייך.
כן.

אני רוצה לשם מה ניתנה לנו בינה וכיצד עלינו להשתמש בה.

במובן הזה בינה מלשון התבוננות, תבונה, כל אלה הם, ניתן לומר, העונש והשכר של המודעות.
שכן, שהדעת מבקשת לנוח, לאחר שסדרה לעצמה תחת מושגיה, את אותם אישורים, מתחדשים, לגבי אמונות הנפש, שבינן לבין ידע או הבנה אין כל קשר.
מכאן, שטוב לה לנפש להבין כל דבר לאשורו.
בהבשלתה ומתוך בינתה הבסיסית, יודעת ממילא שאין לה שום סיכוי להבין משהו - אלא להנחת דעתה.
שכן, טוב, אם הפועל שנמצא בעומקי הספינה, ומתקן את המנוע - יבין מה הוא עושה.
מצד שני, אין לו שום סיכוי להבין את הים.
האם זה ברור?
כן.
כן.

אני רוצה בבקשה לשאול אם אני עוסק במקצוע הנכון בחיים או שיש לי ייעוד אחר?

במובן הזה, ברשותך, נפריד בין עיסוק לייעוד.
שכן עיסוק שנכנס תחת הכותרת של פרנסה, עשוי להיות לא קשור ניתן לומר, לאותו יעוד שהאדם משכנע את עצמו שזה ייעודו. שכן הייעוד, של חי, דומם, צומח, ואין – הוא עצם ההתקיימות עצמה.
לשם קיום הייעוד הזה....

[נגמרה הסוללה במכשיר הקלטה. חסרות כשש דקות.]


***

ערים אל הלב, ערים אל השכמות, מרפים את השכמות, מרפים את הגוף הפיזי.
שואפים אוויר דרך הנחיריים של האף אל הריאות, מחזיקים את האוויר הזה שם, אז שואפים עוד שתי שאיפות ונושפים יותר ממה שנכנס.
טוב לתרגיל הזה לאט ועמוק.
שוב, שואפים אוויר דרך הנחיריים של האף, אל חלל הריאות ממלאים את הריאות, ממלאים את בית החזה, מחזיקים את האוויר הזה שם, שואפים עוד שתי שאיפות, ונושפים יותר מה שנכנס.
אם יש שאלות.
כן.


איך האנשים בגבול רצועת עזה יכולים לחזור לשגרת יומיום נורמאלית?

במובן הזה, של חיים, בהווה, גם שם, במקום הזה שציין, יושבים האוהבים לאור ירח מלא, ואוהבים אחד את השני, מחזיקים ידיים ורואים עתיד לפניהם.
כאשר מדבר על גורלו של עם, במובן הזה העם הזה, שאיננו שונה במאום משכניו, הן מכאן והן מכאן, כאשר ישכיל, להביע את מחאתו, כלפי ההנהגה שכופה עצמה עליו בכוח הזרוע, ההפחדה, הטרור, יזכו לחיים שלווים ומלאים.
כאן, בדרכם, בסבלם, מקדמים את ההבנה אצל אלה הרודים בהם, הן מבית והן מחוץ, לאפשרות הזו של חיים הוגנים מלאים ושמחים - גם שם.
כל עוד מתחפרים, צדקנים ומתחסדים, בשני צידי המתרס, יהיו אלה שייקחו על עצמם את תפקיד הקורבן גם זה משני צידי המתרס.
כן.

אם אפשר לקבל הרחבה לרעיון של קורבן ולמשמעות שיש לו בתרבות שלנו.
^{מהקהל; לא שמעתי...}
הרעיון של קורבן והמשמעות שיש לזה בתרבות שלנו, התרבות שאנחנו חיים.

ברשותך, נרחיב על היחסים שבין הורים וילדים, כיחסים חד סטריים, בהם, מתוקף הטבע החייתי, נמצאים ההורים מדריכים ונותנים לצאצאיהם, הכל מבלי לקבל או לדרוש או להיות זכאים לדרוש כל תמורה.
כאן, נמצא האדם הפרטי, הנפש הפרטית אל מול אלוהיה, מקבלת הכל בשפע, ובטוב, בחסד שלם, ואיננה נדרשת לדבר להחזיר, בתמורה.
שני היבטים אלה של הנפש מול אלוהיה והנפש מול צאצאיה הפיזיים, ממחישים בצורה הטובה ביותר, את התסכול המתמשך של הנפש: איך תודה על גן העדן בו נמצאת? איך תשיב גמול?
אז, מחפשת קורבן ראוי, להעלות, לפני אלוהיה, ובמובן הזה, כאשר נראה שמועדף או מתקבל קורבן של הזולת, עשויה לקום ולהרוג את אחיה.
קורבנות זו או הקרבת קורבן, לשם קרבה אל האל הטוב, זה, המתייצג במי שהאדם הוא, אם כך, מאפיינים, את האנושות כולה, ובמידה דתית ניתן לומר, פולחנית, את העם היהודי בפרט, זה מקרין על הנצרות ועל האסלאם.
עם זאת, מצב זה, או אמונות אלה, משרתות את הנפש, לשם ידיעת קיומה הבדלתה נפרדותה וייחודה, פה, בחיים האלה.
בהבשלתה למדה הנפש שבפועל אין כל צורך להקריב קורבן, והיא עצמה, תנוח דעתה, מעצם הודיה פשוטה על המובן מאליו - זה שלא ניתן לשלם עליו גם אם רוצים, שכן, אין כתובת למשלוח המחאה בעבור האוויר שנושמים.
מכאן שהקורבן לעולם הוא קורבן של נסיבות - לתפישתו.
ואילו זה שהשכיל לקרבה, בלא הקרבה וללא הצורך לקרבן, במובן הזה לדרוש קורבנות מאחרים, אין נסיבות שיורידו אותו למדרגת הקורבן, שכן, על פני לשלם מחיר בעבור המחר, ניתן לחיות כאן ועכשיו, בשמחה, גם כאשר מכות ניחתות על הראש.
כן.

אפשר לשאול שאלה?
בהחלט כן.

כבר שאלנו אותך פעם ולא הבנתי את התשובה אז אולי הפעם אני אבין. מדוע הבן שלנו פוחד ממים?
^{מהקהל; מדוע מה?}
מדוע הבן שלנו פוחד ממים? או מה אפשר לעשות...

במובן הזה, הפחד הראשוני ממים נמצא טבעי לחלוטין לכל ילד באשר הוא.
תגובתכם לפחדיו ממים, במובנים רבים, מקבעת או מעצימה את הפחד הזה, שכן מבקשים לדעת מהו הגורם - במקום להתבונן איך פוחד ממים.
כאן על מנת שיוכל להתגבר על אלה, טוב להשיט נרות על מים ולשלב אש במים.
כך, שמה שנסתר מתחת לפני המים, במובן הזה, אם מתבוננת על נהר רחב ידיים, יכולה לראות את פני המים, ולא יכולה לדעת אם מתחת לפני המים, מסתתרים תנינים ופירנאות, כך שאם משיטה, נרות רבי עוצמה, על פני המים, יכולה לראות מה קורה בתוכם.
מכאן שזאת ההתנסות וטוב שתעשה בשמחה ובהומור, אם ניתן, תוך כדי רחצה באמבטיה, או בכל מקום בו המים עומדים, לא זורמים, וניתן לראות את קרקעיתם.
לאט לאט ישתחרר מאלה, וטוב על פני להיבהל בבהלתו - שזו מידבקת, להתבונן על האיך – איך פוחד, האם נבהל, האם משתתק, האם בוכה, מייבב, צוהל, זו ההתבוננות המתבקשת.
כן.

אני רוצה לשאול למה אח שלי חלה בסרטן.

אמונה בסיסית, שנועד לשרת את העולם, כך, גם על חשבונו, מקננת מאז ומתמיד, היא המנכיחה בחייו, את האפשרות, לשים את מי שהוא הרחק מאחורי הקלעים של חייו הוא.
האם זה ברור עד כאן?
לא.
נמצא, ניתן לומר, דואג גם ברמה הפסיכולוגית של מה יהיה, וגם ברמה המעשית של מה עושה, לאחרים, ואם נותר דקה או שתיים בסוף היום בעבור עצמו מסכים גם לאלה.
מכאן, שבא הגוף ומצביע ומנכיח את עצמו, במרכז הבמה, כך שיתחיל לתת תשומת לב, לרצונותיו, לצרכיו, ולשמחתו, כך שלא תהיה תלויה בשמחת אחרים.
האם עכשיו יותר ברור?
כן.
כן.

אני רוצה לשאול אני שאלתי אותך לפני שנה והארת את עיני ואני רוצה להמשיך לשאול לאחר שנה, איך אתה רואה את מצבה של ד' ומה עוד אפשר לעשות, לכוון...

כאן, מה שנתפש כחוסר איזון בעיני הזולת יכול להיות האיזון האולטימטיבי בעיני הפרט.
מכאן, שכל עוד תפושה בכרוניות הזאת, בכרוניקה הזאת, של איזון שנתפש כחוסר איזון - שם תישאר. בשנה הקרובה, נראה, או אחד או שני זעזועים, שיזעזעו את הנפש הזאת עד כדי כך שאפשר שתסכים לשינוי.
והיה לא הסכימה לשינוי, אלה יתרחשו בעתידה, הסכמה זאת תתרחש בעתידה.
עד שלא תעלה הסכמה זאת מבפנים, כל שניתן הוא להמשיך את הקיים.
כן.

תודה.

אני רוצה לשאול שאלה לגבי פארק הירדן, אני רוצה לשאול שאלה, מה, מהו הדבר שיוצר את האווירה הטובה כאן, השורה במיוחד על הילדים.

הסכמה לאחווה אנושית פשוטה.
כן.

הבת שלי רוצה לשאול שאלה שאני שואלת בשמה, למה אחיה אוהב פרחים.

במובן הזה, מזהה את כושר האמצאה של הטבע.
כן.

אני רוצה לשאול, אנחנו גרים בדירה שכורה ובעל הבית גר מאחורינו והוא חולה נפש, זה כבר כמה שנים ומידי פעם יש לנו כל מיני בעיות איתו, אני שואלת איך ראוי צריך וכדאי להתייחס אליו, באיזה דרך לפנות אליו.

במובן הזה, מחלתו מאפשרת רגעים של "שפיות", אם יש דבר כזה.
לומדים לזהות, ניתן לומר, את הרגעים הטובים ואך ורק שם מסכמים עניינים.
כך, שכאשר נמצא, ניתן לומר, בחוסר איזון או בשיא של חוסר איזון, גם אם מתרחש אירוע כזה או אחר, לא מניחים שם משקל כלל, זה לא רלוונטי.
מעבר לכך, חמלה היא הכרה בנסיבות, מכירים בנסיבות תומכים בו בכל דרך במובן הזה שאיננו לבד.
כן.

אני רציתי לשאול האם צריכים לזרז מעבר לבית גדול יותר או שזה משבו שיקרה מעצמו, והאם זה ישפר לנו את החיים מעבר לרווחה שלנו.

במובן הזה מדבר על איכות חיים.
כאן באשר לקיים, יכולים ונסות לדחוף ולזרז תהליכים, בסופו של דבר אלה יתרחשו מאליהם בדיוק בזמנם.
עם זאת, שימת תשומת לב וחשיבות להעלאת איכות החיים, היא זו שתזרז את התהליכים האלה ותאפשר מעבר לבית מרווח יותר, בו ניתן לומר יסופקו גם צורכיהם, וגם גחמותיהם של כל בני הבית.
שכן, מרחב מצומצם כמו אצל דגים, חונק.
כן.

אני רוצה לשאול שאלה, אני משכירים את הבית שלנו לעורך דין, אני צריכה לדאוג שהוא לא יצא מהדירה, אפשר לשאול שאלה כזו?

בהחלט כן.

אני צריכה לדאוג?

במובן הזה, אין קל מלטפל בעבריין, ניתן לומר, מוסמך.
שכן, מקצועו לא מגן עליו אלא מחליש אותו.
כל שנדרש הוא עורך דין אחר, ניתן לומר, חריף מזה, ואלה רבים.
כן.

אני רוצה לשאול האם עלינו להמשיך להעדיף את חיי הנוחות שבקרבה למשפחה, בחיים במקום שרחוק מלהיות הפנטזיה שלנו, או ללכת לחיים במקום מגורים שקרוב יותרה לפנטזיה, אבל קשה יותר פיזית ורחוק מהמשפחה.

במובן הזה, בתקופה זו אין רחוק מהמשפחה. נקודה.
מכאן, שתקופה של הפרדה, בלשון המעטה, לא תזיק לבניית הקן המשפחתי, כשהמרחק, שעתיים.
כן.

שאלה קצת מוזרה, האם תופעת הארי פוטר יש משמעויות מעבר לספר שנמכר במיליונים, האם יש משהו שם שאנחנו צריכים ללמוד, או ללמוד מהספרים האלה.

במובן הזה, אין כל הבדל בין זה לבין אגדות האחים גרים.
כן.
כך, שהשפעה של סיפור, דמויות, אירועים, המופץ ברבים וניתן לומר, עובר מדור לדור, מה שנכנס תחת הכותרת – אגדות ילדים – כפי הזמן הזה, מאפשר אגדת ילדים עשירה וסבוכה, שמלהיבה את הדמיון של הילדים והמבוגרים במיוחד לאלה שמקפידים אך ורק לקרוא את הסיפור, אז, מייצרת הסכמה, מכנה משותף בין ילדים ומבגרים, מבני תרבויות שונות, היסטוריה שונה ומנהגים שונים, כך גם כפה אדומה, או כל אותן אגדות נפוצות ברוב חלקיו של הכדור.
גאונות במובן הזה של העלאת הדברים בזמן, בעיתוי המדויק, ובדרך המדויקת, גאונות זו איננה פרטית אלא מתוך שיתוף פעולה של הנפש הקולקטיבית.
כן.

אפשר לקבל הרחבה על החלק האחרון.

נעשה הפסקה ואחר כך.
כן.

***

במובן הזה של הנפש הקולקטיבית, כמו נמצאת הנפש הקולקטיבית, מחלקת סוכריות לפרטיה.
כך, שכאשר נמצא פרט, לוקח על עצמו את עבודת חייו, על פי כישוריו, מתוך שמחת עבודתו ופרנסתו ועשייתו, כמו מאפשרת הנפש הקולקטיבית, את החיבור הזה, אל כוונה ריקה מתוכן, המשולבת בכוון בר תוכן, אצל אותו פרט, כאשר כוונה זו עולה ללא רבב, תוצאות המוגשות לאותו פרט, על ידי הנפש הקולקטיבית, נמצאות הרבה מעבר למה ששיער אותו פרט, כאשר הגה, או כאשר חשב שהוא הגה, את רעיונותיו.
כך למשל, כאשר צייר נאמר, לשם שיחתנו, מיכלאנג'לו את ה'מונה ליזה', נמצא במצב שבו כוונתו, היתה ללא רבב, זו הריקה מתוכן, והניח, ניתן לומר, לבריאה, להנחות את ידיו, את בחירת צבעיו, למרות שבלבו חשב שזה הוא.
מכאן, שגאונות איננה תקן או מתת, אלא, אירוע.
כאשר מתבוננת האנושות אל פרטיה, אלה, שהצליחו, להיות מיושרים עד כדי כך, שעבודתם ניכרת, לפחות בתרבות האנושית לאורך שנים, תקופות - אותו רגע, או אותו מעשה, או אותם שנים בהם עסק בנושא זה, מוקפים ניתן לומר, הילה של גאונות,
וגאה הים.
לא סתם, לעתים קרובות, הגבול בין מה שמוגדר גאונות על ידי האדם, לבין מה שמוגדר טירוף על ידי האדם. דק מאוד.
כן.

למה אמרת שמיכלאנג'לו צייר את המונה ליזה?
^{מהקהל; כן, זה לא נכון...}

שאלה השניים אחד הם.
כן.

תוכל להרחיב על ההבדל בין כוונה לכוון.

כאן כאשר מתכוון להזיז אבן ממקום למקום, ניגש ומזיז את האבן מקום למקום בכוון שחושב שנכון, כאשר עולה הכוונה, ניתן לומר, מופשטת, רחוקת טווח, שביצועה בפועל הוא כמו קביעת זווית לאורך מרחק רב, כמו מכוון למקום מסוים.
כוונתו אם כך, נקבעה, וכאן, אם משכיל להניח בריאה, למציאות למוחלט לכל היש, או לכל דבר שעולה על דעתו כמניע את כדור הארץ נאמר, משאיר לאלה את הביצוע, וכוונתו היתה ללא רבב, כמו גם, כווניו, היו ברורים ונהירים, מופרדים וחדים, יכול לדעת בדיעבד, על כוונתו, ללא רבב, כאשר התכוון נאמר, לצעוד חמישה קילומטר, ומוצא את עצמו, ער רענן ושמח אחרי חמישים קילומטר, או לחילופין כאשר כתב מאמר בעיתון וביקש להשפיע, את תובנותיו על אוכלוסייה, מצומצמת יחסית, והנה מאמר זה מפורסם בכל העולם.
כן.

מה הקשר בין גאונות וטירוף?

שפיות לשמה.
במובן הזה, שני הפנים האלה של גאונות וטירוף, כמו מוציאים את האדם מהנהגתו הריבונית, ומאפשרים לו התפעמות, או התפרשות אל מעבר לעצמו.
זה, המוגדר כגאון, הוא זה החוזר לאיזושהי דמות שיכולה להתקבל על ידי סביבתו ועל ידי עצמו, זה המוגדר כמטורף, הוא זה שלוקח לו הרבה יותר זמן לחזור לעצמו, לאחר התפעמות כזו של יצירה.
כאן, הגדרות אלה, הן ההגדרות החברתיות התרבותיות, הנכונות לאותה תקופה.
זה שנתפש, ניתן לומר, כמטורף, שונה, בתקופות מסוימות, בתקופות אחרות עשוי להיתפש כקדוש.
כן.

האם הגאונות ... לידי ביטוי....

במובן הזה, יותר רגעי גאונות לא באים לידי ביטוי, מאשר אלה הבאים לידי ביטוי.
שכן, כפי המונה ליזה, כבר צוירו אלפי ציורים.
אלה נגנזו באבם, אם במערות מלפני תקופות רבות, אם על מפיות שולחן בבתי קפה, ואם כתחביב של אדם בסוף ימיו.
הנכחה, או תיעוד, או כניסה להיסטוריה הכתובה, המדוברת - אלה המיעוט שבמיעוט.
כן.


אני מבקשת לשאול, מה אתה ממליץ לי לעשות בקשר לא' וד', בתוכי או במציאות עצמה....

במובן הזה פונה אל התבוננות פשוטה, ומבקשת אבחון על פני ביקורת.
אז, מתבוננת בהן, בעיניים האלה הביקורתיות דווקא, ומסירה אט אט מהביקורת את משקלי השיפוטיות, מניחה לדעותייך, לזיקותייך, ולתפישתך את המציאות - מה נכון ומה לא נכון, ומתבוננת באדם עצמו.
כך, שגם אם נמצא, במובן הזה נמצאת, שוברת כוס, בפיזור הדעת, מתבוננת על חן התנועה של היד שהעיפה את הכוס, וגם אם שמחה, מתבוננת על דילוגיה, צהלת שמחתה.
מתמקדת בעיקר באיך.
איך הדברים קורים ומאבחנת תכונות אופי ללא כל משקל של נכון לא נכון טוב או רע.
משם, שני עיקרים:
האחד שכלול יכולת האבחון בלי ביקורת או שיפוט, מה שיביא הנחת הדעת בעבורך את.
והשני גילוי פנים חדשות שלא היו נסתרות, אבל, מי שאת היא, או מי שאת חושבת שאת היא, העדיפה להתעלם.
כן.
תודה.

מה קורה באגודל שלי?

במובן הזה, נבחרה האצבע הזאת על מנת להזכיר למי שאת היא, שבסוף היום או בתחילתו, טוב אם מעשה שגרה, יעלה הטיפול בעצמך.
כן.

אפשר לשאול?
בהחלט כן.
כן.

איך אנחנו יכולים להתייחס לכלבה שלנו כדי שיהיה לנו יותר נעים לחיות איתה בבית?

במובן הזה, נמצאת הדמות הזאת, מלאה באהבה, מבקשת תשומת לב - ונותנת תשומת לב.
עם זאת התנאים בהם נמצאת אינם מתאימים למרצה, ולאופייה.
מכאן, שאו שמוצאים, בדרך זו או אחרת, את האפשרות בעבורה למרחב גדול יותר, במגורים הנוכחיים, או שמאפשרים מעבר דירה, כך שהחוץ יהיה נוכח בחייה, כמובן מאליו, כעיקר.
כן.

אם אני יכולה לעזור..

אם אפשר לחזור על השאלה.

האם אני יכולה לעזור ל...

במובן הזה על פני להעלות את אותה דאגה פסיכולוגית, שעולה מאליה, טוב לשלוח את הדאגה הזו לשעה אחת ביום, למחרת, טוב אם יהיה, איך שקמה השכם בבוקר, שעת הקימה.
מבחינת הדאגה המעשית מבררת מה מבקשים כעזרה מעשית, ופועלת שם.
סילוק, או המסה, או פיגוג, של הדאגה, זו הפסיכולוגית שעולה ממך כלפיהם, יהיה העזרה הטובה ביותר שיכולה לתת בזמן הזה.
אם וכאשר תתבקש על ידי אלה, לעזרה, גם ינחו אותה איך.
כן.

שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלות.

אני רציתי לשאול האם קיים ייעוד באופן ספציפי.

במובן הזה על פני ייעוד, יעד.
והיעד הזה, מתחלף מעת לעת.
שכן היעוד הזה - ובחרת בחיים - הוא הכללי העיקרי והראשוני.
היעד עם זאת, עשוי להיות להגיע מכאן אל שם, או לבשל ארוחת ערב, או כל פעולה שהיא.
כאן, יעד טוב במיוחד יהיה - ושמחת בחייך.
כן.

האם מחירי הנדל"ן בצפון ימשיכו לעלות?

במובן הזה, אם מדבר על מכירה, טוב להמתין לקיץ בעוד שלוש שנים.
אם מדבר על קניה, אביב, הקרוב, וזה שאחריו.
כן.

האם גוש דן מצוי בסכנה ביטחונית טילים וכדומה.

בהחלט כן.
כן.

האם לפגישה שלי עם אורנה ותמי יש משמעות עם מסר או שזה...

במובן הזה כאשר מסתכל האדם אל קורות חייו אל הקורות אותו, ומברך את תוכניותיו שהוגשמו, גם אז, עומד בצד הבלתי צפוי, ומחייך.
עם זאת, הבלתי צפוי הוא חלק מהתוכנית.
כן.

אתה יכול להרחיב על הסכנה הקיומית בגוש דן.

במובן הזה החיים עצמם מסוכנים. נקודה.
אלה שאינם בין החיים אין עליהם כל סכנה.
כאן לגבי המדינה הזו, הארץ הזאת.
אפשרויות אינספור לסכנות מלחמות ובעיות מתרחשות, או מסתברות באוויר תדיר.
אין כל מניעה מפני התנגשות צבאית או מלחמה בין העם הזה, לבין שכניו כמו גם בין עמים אחרים.
עד שישכילו אלה, לחיות בשלום.
כאן, הדרך הטובה ביותר שאדם יכול לדאוג לשלום עולמי, הוא לדאוג לשלום פנימי, ראשית.
סכנה זו על אזור המרכז מבחינת התקפת טילים, וודאית, באשר ואם תפרוץ מלחמה, בכל רמה, שכן, אופי המלחמה משתנה, צבאות, איבדו מכוחם, והעם עצמו, הוא ה"נלחם".
עם זאת, סכנה זאת ברת חלוף ואיננה מדברת, ראשית על כך שבהכרח תתקיים, ואם תתקיים, לא לאורך זמן.
טוב אם העם הזה היהודי, יתעשת, יצדיע למורשת, ויקיים את לאומיותו, דתו, וחייו החילוניים, כאחד, מבלי פחד או מורא.
כן.

שאלה אחרונה.

איך אפשר להפיג את הפחד של הבן שלי מכלבים.

במובן הזה, טוב להפיג את הפחד של אימו מכלבים, או בכלל.
שכן, ילדים פוחדים מדברים שונים ומשונים, והפחדים המורגשים, הם הפחדים הסמויים אצל הוריהם, שמודגשים אז.
לעולם הצעיר מנכיח בעבור הבוגר את מה שזה זנח.


כאן, מרפים את הגוף הפיזי, מאירים את הלב, מודים על עצם הקיום, מודים על המובן מאליו, על גן העדן הזה, שבו מתקיימים, החסד השלם והתואם המושלם.
תודה רבה.

תודה רבה.

---

---

[אנונימי]

ברוכים הבאים.
תהיו ערים אל המצח, מדמים אור במצח.
שואפים אוויר מואר דרך המצח, אל מרכז איבר המוח זה שממוקם מעל בין הבליעה בין האוזניים.
שואפים אוויר דרך הקודקוד, דרך מרכז איבר המוח, בית הבליעה, מחזיקים את האוויר הזה בלב.
אז, נושפים, מהלב, דרך עצם הזנב, אל מרכז כדור הארץ.
מדמים אנרגיה, שעולה מלב כדור הארץ, כמו יונקים אותה, דרך עצם הזנב.
מאפשרים, או מעלים את האנרגיה הזאת חוליה אחר חוליה, מרווחים בין החוליות, כך, שעצמות החוליות, מוארים בזהב בעוד הסחוסים שקופים.
מאפשרים לאנרגיה הזאת לעלות, לאורך עמוד השדרה עד מפגש עמוד השדרה והגולגולת, ואז נושפים את האנרגיה הזאת לתוך כל חלל הגולגולת.
מדמים, עצם הזנב - קצה אחד של קשת, קודקוד - קצה שני של הקשת, שכולה גרמית – עמוד השדרה.
אז, מותחים מיתר, דמיוני, ממרכז איבר המוח, אל עצם הזנב.
כך, שכל מה שבין המיתר לקשת, נמצא ממלא את ההוויה.
כך, שאם מותחים את המיתר במרכזו ביד נעלמה, כמו כונסים את המציאות פנימה, אל בין מיתר וקשת.
מרפים את המיתר הזה, ופותחים את הקשב.
כך, שהצליל הזה הספציפי הייחודי של כל מיתר ומיתר, מהדהד בדממתו.
אז, כאשר מתכווננים, או מכוונים את המיתר, אל הדממה, כמו מתפוגגים כל הסולמות כולם, ונמצא התדר הזה המקיף של הדממה, הוא זה, כמצע - לכל התווים כולם.
ניגון זה האישי אם כך, עשוי להיתפש כמו אותו הדהוד אישי שבין מיתר אל קשת, ולעולם, הפער שמתקיים בין המיתר הזה הספציפי, התו הזה הייחודי, הצליל הזה - לבין הדממה, מוגדר כייחודי על ידי הפרט –
ואיננו במוחלט.
אם יש שאלות.
כן.

שאלה, קצת פרוזאית, אבל ברשותך, מחר בערב, בן דוד שלי מתחתן, ואני מתלבטת מאוד אם להישאר בפארק הירדן או .... מה ימים אני רוצה לשאול אותך מה, תן לי איזה כוון

במובן הזה, ברשותך, שני אירועים אפשריים עולים, כאשר בכל מקרה - חווה את אותו אירוע.
כך, שאם נשארת במקומה, בזמן הזה הספציפי לא תהיה במקומה - אלא באותו אירוע, ואם נוסעת לאירוע - לא תהיה באירוע אלא תהיה כאן.
מכאן, שמסתכלת על ההומור, או השעשוע שבמצב הזה, ובוחרת בזה היותר משעשע.
כן.

כלומר מה שאתה אומר זה שאין באמת משמעות לטווח הארוך... בן דוד שלי ...
במובן הזה
את היחסים עם המשפחה.

במובן הזה של משמעות זו מונחת שם, לעולם על ידי האדם עצמו.
מכך שהמשמעות שמניחה, על אופי הברכה שמתבקשת לתת שם, היא הפרשנות האישית שלך.
עם זאת הנווט הטוב ביותר להחלטה מסוג זה – הלב.
כן.

אמרת שאפשר לשאול אם לא מבינים

בהחלט כן.

_היה איזה משהו שאמרת...
^{מהקהל; לא שומעים אותך טוב..}
אמרת משהו על אופי ה.. אופי ה.. מה שאני אמורה להביא לשם, לא קלטתי את זה._

במובן הזה, כאשר מבקשת לברך אדם בשמחתו, אל הקמת משפחה, יכולה לברך באגרת, במברק, בזר פרחים, או בנוכחותך.
אופי הברכה אם כך יהיה - האופן שבו מברכת.
משמעות הברכה זהה. כן. שנמצאת המברכת מבורכת.
כן.

תודה

אני יכולה לשאול?

בהחלט כן.

יש משהו שאני צריכה לדאוג או לשים לב בקשר לבריאות שלי ואם יש משהו שאתה ממליץ לי לעשות בקשר לזה

במובן הזה ברשותך התשובה לאלה תהיה כללית ומתאימה גם לך.
ראשית, הבה ונסתכל על המושג לדאוג.
יכולה לדאוג, לשבת בביתה על כסא ולדאוג מהיום ועד קץ כל הימים – בריאותה לא תשתפר.
עם זאת, שני היבטים עיקריים לבריאות.
במובן הזה של כבוד לגוף הפיזי, ובמובן הזה של בריאות הנפש, ניתן לומר.
אלה לא מופרדים.
מכאן, שצורכי הגוף הפיזי – מזון, פעילות, במובן היחסי מגע.
לגבי מזון – על מנת לאכול מזון בריא טוב להגיע לרעב בריא.
להקטין את המשמעות הניתנת לטעמים, לא במובן הזה של לאכול תפל, אלא במובן הזה של טעמים פשוטים.
להגיע אל הזנה כאשר הגוף הפיזי רעב, במובן הזה של - הוציא אנרגיה ומבקש לחדש את המלאי.
פעילות, כל פעילות גופנית שמפעילה את הגוף הפיזי, ברמה הזאת של הליכה, שחיה, ריצה, אופניים, ריקודים, נמצאת ראויה - העיקר שיפעל.
במובן הזה של מגע - להזכיר לו לגוף, ולאדם שנושא אותו, ונמצא בתוכו, את שייכותו אל הזן, אל המין.
כן.

ומגע?

במובן הזה, של מין, נועד בעיקרו, לשמור, על רצף התפישה המשייך את המשויך אל הזן הספציפי, במובן הזה של בן אנוש.
כאן, מגע עשוי להיות מסופק על ידי כל יונק.
מין, או במובן של יחסי מין, מדגיש את האנושיות מתוך היונקים.
כן.

והאם בכל אופן, באופן אישי אלי, אם יש משהו שכדאי שאני אשים לב בקשר לבריאות שלי?

במובן הזה, אם מבקשת אחר כלי, שיתריע, או יכוון, את איכות החיים, גם לבריאות, נמצא הגוף הכלי הזה.
מכך, שפעם ביום, לפחות, מרפה את הגוף הפיזי, עוברת בדמיונך על כל אברייך, מאצבעות כפות הרגליים, דרך הקרסוליים, איבר איבר, מערכת המפרקים של הגוף, עמוד השדרה, מערכת השרירים של הגוף, ומזהה שם, היכן עולה חוסר נוחות.
זה, שמתבטא בכווץ, בכאב, במתח.
כשמזהה אחד אלה, או כל תחושה של חוסר נוחות אחרת, דואגת לטפל בזה ברמה המעשית.
כך, שראשית נושמת ונושפת אל אותו אזור.
מאירה, מרווחת, ומניחה נינוחות אל אותו איזור.
והיה ואיזור מסוים מאותת תדיר, ניגשת הלאה - על פי מערכת אמונותייך.
אם לייעוץ או אבחון מה שנקרא אלטרנטיבי, ואם מה שנמצא שם כאמונה בסיסית, ניתן לומר, בחלוקים הלבנים.
כך, מאפשרת לגוף הפיזי להיות הנווט של בריאותו, ואם נמצא מזון לא טעים – לא נוגעת, שאז חוש הטעם מנחה, כפי שחוש הריח מנחה.
באופן כללי, טוב להקטנת סוכר במזון, אם אפשר להימנע בכלל טוב מאוד.
הגברת ירוקים הגברת שתייה, טוב לדגים מהים, ובעיקר טוב לפעילות פיזית יומיומית, הנעת האגן, תשומת לב מיוחדת אל הכתפיים, במובן הזה של שחרור השכמות.
כן.

תודה

האם אני צריכה לצאת לעבודה?

צורך לעולם הוא לתת.
רצון - לקבל.
האם צריכה את לצאת לעבודה?
כן.

אני רוצה לקבל טיפים לשנה החדשה, איך לארגן אותה....

במובן הזה, של לארגן, ולכוון, זמן – זה ניתן אך ורק בהווה.
מכאן שהשינוי הזה, של השנה הזו, ניתן לומר יקצין עוד ועוד, את ההיצמדות הזו להווה, להוויה - כאן ועכשיו.
כאן ועכשיו זה משתנה תדיר, במובן הזה של עתיד שכבר היה, או עבר שעוד יהיה.
שכן, כאשר נאסף האדם כולו אל רגע ההווה, נמצא מגשים את חלומו.
עתיד זורם כל הזמן, אל עבר, וההווה - כמו נוכח מהצד - למה שחולף דרכו.
שנה זו, נמצא התדר הזה של השנים האחרונות מתעצם, ומאפשר, לאדם באשר הוא - להסכים.
לכן תהיה שנה זו מוקדשת ללמידת אותו הווה, איך מארגנים ואיך מתכוונים, האנשים, להיות בהווה בתוך מחזוריות השנה הזאת, אשר, ניתן לומר, מקצינה את האפשרויות לשנה של מי מנוחות, או שנה של נהרות של בוץ - הבחירה בין זה לזה, תהיה יותר מתמיד - בחירת המתבונן.
כן.

האם נכון לי עוד ילד?

כל יצירה באשר היא – נכונה.
הכל נכון.
כאן יכולה ליצור חיים, או במובן הזה להיות שותפה ליצירת חיים, ויכולה ליצור דברים אחרים במובן הזה הרעיוני והמעשי.
אם מבקשת לקבל ברכה לעוד ילד, זו ניתנת מראש וכמובן מאליו.
אם מבקשת לברר, מהו הנתיב, שיביא את היצירה לדרגות של שמחה, זו שיכולה להיות מונכחת אך ורק בהווה, בירור זה שוב, כפי שנאמר – דרך הלב.
כן.

אני רוצה לדעת מה הייעוד שלי ומה עלי לעשות השנה כדי להתקרב אליו.

במובן הזה, כפי שנאמר, ייעוד אחד לכולם - לחיות.
מכאן, שאם חיה את חייה באופן מלא, חשה את החיים שסביבה ויודעת שחלק מאלה, ויכולה לראות את החסד גם כאשר זה מכה, או נתפש כמכה - ממלאת את ייעודה.
אם מבקשת לברר את יעדיה, טוב לזכור, שנמצא היעד חשוב, וחשובות ממנו התחנות שבדרך.
כן.

בקשר לשאלה הזאת, מה שאמרת, אתה סבור שאין תפקידים מיוחדים לכל אדם, שהוא נועד למלא אותם מתוקף האישיות המיוחדת שלו?

במובן הזה הבה ונרחיב:
כל אדם כל בריה, כל יצור חי, כל צומח וכל דומם, הם ביטוי של נשמת הבריאה.
כך, שמתבטאת זאת כצמח, כאדמה, כמים, כאוויר - ככל היש.
הכלי, הוא זה שמעיד על יכולותיו.
אין לבקש ממפתח שבדי למזוג מרק.
מכאן, שהתוואי הזה של חיים, ובחרת בחיים – כייעוד, מאפשר גם למפתח השבדי לחיות, וגם לאותה מצקת.
הביטוי, האיך, וההסכמה של הכלי הזה, הנפש, להיות חלק מעולמה, ולשרת את עולמה בצורה הטובה ביותר - על פי כישוריה, על פי יכולתה, על פי הכלי שהיא, תוך שמירה על הכלי ושכלולו, אלה, הכלים, או המבנים דרכם כל פרט ופרט יכול למלא את ייעודו, במובן הזה של לחיות.
שאם, מכניסים לביאה לכלוב, חייה אינם חיים.
האם זה ברור?
כן.
אז, לא יכולה למלא את ייעודה.
שמחה, עשויה להיות אם כך, האות לכך שחיה את חייה, ממלאת את ייעודה, ומשרתת בצורה הטובה ביותר את עולמה.
ואם ניתן שמחת ילד קטן שגילה דבר מה – מה טוב.
כן.

ואם יש אדם שכבר שכח את האיכות הזאת של שמחת ילד קטן ומחפש אותה, מה תמליץ לו, איך תמליץ לו להתחבר מחדש ולמצוא את הכלי שהוא. או להבהיר לעצמו את הכלי שהוא?

במובן הזה, טוב להיצמד לארבעת היסודות ולשחק שם:
כך, שיכול אותו אדם, לטבול במים זורמים, ולגלות את עליצותו.
יכול אותו אדם, לבנות ארמונות בחול, ולגלות את סקרנותו.
יכול אותו אדם לעמוד ברוח, או להתענג על זו, במובן הזה של התמקדות בנשימות.
יכול אדם להסתכל באש, לשחק עם אש, להדליק אש ולכבות אש, בעליצות הילד.
אלה יפורטו בהמשך.
כן.

האם הזמן מתאים בשבילי לחזור ל....

במובן הזה, כל מעשה שתעשה - הגיע הזמן.
הצומת הזה כבר ניתן לומר – משעמם.
כן.

משעמם באיזה מובן?

במובן הזה - שכבר לא מוצאת בו טעם.
כן.

איך אדם מוצא איזון בין צורך בפרנסה וזמן שהוא רוצה לעצמו ולמשפחה שלו?

במובן הזה, מסכים לקבל את הרעיון הפשוט, שפרנסה לעולם בידי שמיים.
אז, רק נמצא ממלא את תפקידו ניתן לומר, להביא את הפרנסה לידי מימוש, על פי האפשרויות הנקרות על דרכו, בכל מקרה, "האחריות", איננה על כתפיך.
גם אם תבקש לקחת אחריות זו - החסד השלם בכל מקרה מספק את כל צרכיך.
כאשר מבקש ניהול זמן, ניתן לומר, טוב להפרדות, של זמן מזמן, כך שמוצא את הזמן, לעצמך, בכל מעבר, שכזה, שבין עיסוק אחד, נאמר עבודה או פרנסה ובין חזרה הביתה.
לוקח עד עשרים דקות, לעצמך, על מנת להסתנכרן, מאירוע אחד אל השני.
כך גם בין הבית אל היציאה החוצה.
עד עשרים דקות, במובן הזה יכול להיות גם שתי דקות.
שם, בזמן הזה, שלך עם עצמך, מתמקד בהווה, רואה שוב ושוב שלא חסר דבר ברמת הגוף.
מודה, ויוצא לדרכך, לכאן או לשם.
כן.

איזה....

במובן הזה, כמו מבקשת לשחרר, מושכות.
שנמשכות אלה אחורה, בעוד את רוצה להתקדם.
כאן, התקדמות ללא בלימה, כמו, מפוגגת או מדללת את הדחוס לאיניותו.
מכאן שמברכת על הבלימה הזו, מבלי לחקור בה יותר מדי, ועוצרת, ניתן לומר לפקודת צווארך.
אז, כאשר מודעת לאלה, נמצאת מאריכה את העורף, עורף ארוך, כך שמורידה את הראש כלפי מטה, סנטר אל חזה, ומאפשרת לעורף להיות ארוך ומתוח - גם אם עולה שם כאב, כאב זה קהה - עד שמרגישה הרפיה.
מצב זה עשוי להקשות המעט על הנשימה, ככל שמורידה את הראש - טוב לקחת את אלה בחשבון.
אז, לאחר זמן מה, מדמה כאילו יד נעלמה, אוחזת בקודקוד, ומרימה את הראש כך שיתיישב בדיוק בין הכתפיים, במקומו.
כן.
נעשה הפסקה.

***

ערים אל הלב, מרפים את הגוף הפיזי, מודים.
מודים על עצם הקיום.
מודים על המובן מאליו.
אם יש שאלות כן.

במה אני יכולה לעזור לא'.

במובן הזה, שאם מבקש אחרי עזרתך, אך ורק אם מבקש מפורשות אחר עזרתך, מבררת בדיוק מה הציפיות שלו לעזרה זו, וממלאת בדייקנות אחר בקשותיו.
שוב, אך ורק אם מתבקשת במפורש.
כן.

שאלה, המקום שבו אני גרה הוא לא אידיאלי מבחינתי אבל לבית יש הרבה מאוד יתרונות חלקם כלכליים, מתי, או האם הגיע הזמן שבו כדאי לעשות שינוי או להישאר, מתי הזמן הזה? או האם לחפש שינוי באופן אקטיבי או לחכות לסימן או קריאה אחרת?

במובן הזה היות וזה אינו מקום המגורים החביב על מי שאת היא בוחרת בין שתי הברירות האלה: או מעבר מגורים אף אם נמצא יקר יותר ניתן לומר, או שינויים קלים, במבנה הזה עצמו מבחינת תאורה, מבחינת כווני מראות, תוספות של קריסטלים, אבנים טובות, שימת דגש על כווני השינה וטוב לצפון דרום.
צביעה, ניתן לומר, העלאת הילד הקטן שיוכל לעצב את הבית כרצונו, יאפשרו נינוחות גם במבנה הזה, עד שתדע ניתן לומר, שמצאה מקום אחר, זה שמעלה את החיוך הפנימי, שיודעת שכאן מקומה.
כן.

להעמיק בשאלה, אני מסתדרת טוב מאוד בבית הזה, מצאתי את הצורה להרגיש בו טוב אבל אני יודעת שזה לא העיר שאני צריכה להיות בה, שאני צריכה מקום כפרי יותר, אז אני בעצם שואלת האם לחפש באופן אקטיבי או באמת לחכות לאפשרות, או כאילו שיהיה ברור שזה הזמן לעבור או משהו כזה.

במובן הזה כאשר נוסעת לדרכה, לוקחת ניתן לומר עוד שעתיים, מעבר למה שתכננה לנסיעה עצמה, ומאפשרת לידיים להוביל את ההגה.
כך נוסעת, מאפשרת לגוף, להחליט שמאלה ימינה, כמו מסתובבת ללא תכלית.
כך מפעם לפעם.
כאשר נדמה שאיבדה את דרכה, יכולה להסתמך על שלטים, או מתבוננת ברקע, וזה כבר יביא אותה חזרה אל דרכה.
כך בדרך אקראית, לדעתה של הנפש, הגוף הוא זה שנמשך אל האדמה שמתאימה לו.
כן.

אני מבקשת הבהרה בקשר לשאלה לגבי ... האם לוותר או לשחרר? או להתגבר על הבעיות הטכניות? ובאיזה אופן.

במובן הזה, שעל פני שמתחילה בתנועה של לאו ואחר כך כן, מסכימה, ולכל אירוע לכל הצעה לכל רעיון, מתחילה בכן, בהסכמה, כתנועה, כפונקציה של תגובה, ולאחר מכן תמיד יכולה לחזור בך ולהסכים שלא מסכימה.
הזדמנויות אינספור מתרחשות כל יום וניתן לומר שמתוך הצורך הזה להיתקע, חומקות מן העין.
כאשר מתרגלת את ההסכמה הזאת כאוטומטית לכל דבר, ורק לאחר מכן עולה הלא, הופכת את התנועה שרגילה בה, של אין הסכמה, ולאחר מכן ויתור להסכמה - גם אם אלה לא נראים כלפי חוץ.
אותה תנועה - בהיפוכה.
ללא כל מאמץ.
כן.

באיזה אופן, באיזה אופן לתרגל את זה?

שכאשר נקרים אל קראתך, אירועים, הזדמנויות, או רעיונות - על פני לשלול את אלה בתחילה, ואחר כך להסכים להם, מתוך וויתור או מתוך תקווה - נמצאת מסכימה אל הרעיון הזה של הסכמה כתחילת התנועה.
כך שגם מה שנראה לא אפשרי - מסכימה לו, וגם מה שנראה לא הגיוני – מסכימה לו, אם לאחר ההסכמה הזו עולה התנגדות ברמת הגוף או ברמת השכל הישר, תמיד יכולה אז להסכים שכבר לא מסכימה, כתנועה שניה.
כן.

בשנה האחרונה התמודדנו הרבה עם נושא של כינים, פטריות למינהן וקנדידה ומחלות עור, ואני מבקשת לדעת איזה כללים בחיים שלי אני צריכה לשנות שלי של המשפחה שלי, מה צריך לשנות שם?

לעולם הטפיל מטפל, ובא שם לקריאה.
שבנדיבותך, או בנדיבותך גופך, ובנדיבות בני משפחתך, מאפשרים את החיים האלה אל הטפיל, וזה בתמורה מטפל.
טיפול זה איננו נדרש עוד, ואם מבקשת להניח לאלה, ולטפל בעצמך - בעצמך, הדבר אפשרי.
על מנת שעניין זה, יחוזק או יגובש, על כל המשפחה, המקסימום שיכולה לעשות הוא באשר אלייך את.
מכאן, שמקפידה, על אותם פרמטרים שניתנו לגבי בריאות הגוף ובריאות הנפש.
פעילות פיזית, מזון, והתייחסות אל הרוח.
מבלי לשים כל משקל, או קשר, לטפילים האלה, של שאר בני המשפחה.
כאשר מדגישה את עצמך בעצמך ומטפלת בעצמך, אלה כבר מאבדים את תפקידם, ומסתלקים הלאה.
כאשר אחד מבני המשפחה משנה את דפוסיו כך, מקרין הדבר על שאר בני המשפחה.
כן.

למה הכוונה ברוח?

במובן הזה של הנהגת הנפש, ריבונות הנפש, ניתן לומר ששכלול הכלי הזה, אם קיים, של הנפש, מדבר, על מצב הרוח.
שזה ניתן לשליטה, אך ורק זה - ניתן לשליטה.
ומכאן, שכאשר לומדת את הנהגתך, מבחינת מצבי הרוח, לומדת את גופך מבחינת מזונו, פעילותו, ובמובן הזה גם המגע, ויכולה להיזכר בהווה גם כאשר תפושה בעבר, או בתקוות העתיד, כך מנהיגה את הלכי רוחה.
נאמר, שעדיין הטפיל מטפל, והדבר אינו לרוחך.
קבלת עצם קיומו של זה, והמצב כפי שהוא, והיותך נינוחה גם עם נוכחות הטפיל, תהיה הנהגה עצמית, או פניה אל הרוח, אל מצב הרוח.
כאשר במקביל התזונה התנועה והמגע, מוקפדים ניתן לומר, מקבלים תשומת לב, הטפיל, ניתן לומר, הופך להיות טפל.
כן.

מה אני צריכה לעשות על מנת לשפר את מערכת היחסים עם האבא של הבת שלי?

במובן הזה, פנים רבות לאהבה או לאחווה, כאן, שואפת אוויר מכל הכוונים, קדימה, אחורה, שמאל ימין, זניט ומרכז כדור הארץ, אל הלב, מאירה את הלב, מכל הכוונים, ואז משחררת, נושפת את האנרגיה הזו מהלב אל כל הכוונים, גם אלה, שנתפשים כקרני השמש, העוטפים את השמש מכל הכוונים.
אז, כמו מפוגגת את סוגי האהבה השונים שיכולה לחוש אל הדמות הזאת, ומשאירה שם אחווה, שותפות גורל, ערבות הדדית, חברות.
במקביל, פותחת את האירועים האפשריים בכל דרך שהיא, אם וכאשר, מגיעה האהבה אל דלתה.
כך שלא תלוי הדבר ביצירת קשר אחר, או הסכמה לקשר אחר, ברמת השחרור שחשה, או הקשר שחשה, כיום אל הדמות הזו.
כן.

אתה יכול להבהיר לגבי השאיפות של האוויר, באופן פיזי, כל יום לעמוד, להסתובב ולנשום ולנשוף, זאת הכוונה?

במובן הזה, זניט הוא הקו, הדמיוני האינסופי, שעולה מהקודקוד כלפי מעלה.
תרגול זה של נשימות אל הלב מכל הכוונים, ונשיפות מהלב אל כל הכוונים, טוב אם ייעשה פעמיים ביום, בזריחה עם ניתן ובשקיעה, זה, ניתן לומר, לשם שיטוח או יישור, האהבה הממוקדת לאהבה ללא תנאי.
כן.

האם אני יכולה להרחיב ולשכלל את הקשר עם י'?

במובן הזה על פני להרחיב ולשכלל – להעמיק.
בהחלט כן.

באיזה אופן?

שמסכימה לקבל.
כן.

מה זה אומר?

במובן הזה של מסכימה לקבל, מסכימה לקבל את כל האירועים, את כל הנסיבות ובעיקר את מי שאת היא.
שכן, פער עולה בין מי שחושבת שאת היא, תהיה אשר תהיה, לבין מי שאת היא – תהי אשר תהי.
מכאן, שעל פני לברר מי את היא, מסכימה לקבל את עצמך, כפי שאת, כפי כל האיברים כולם, וגם אם לא מוצא חן בעינייך, עיקול המצח שלך בפרופיל, זה עיקול המצח היחידי שיש לך, ומכאן לומדת לקבל, גם את מה שלא אוהבת, בעצמך, כעצמך, במובן הזה של יחידה ומיוחדת, ובכך מאוחדת עם כל הברואים.

זה מה שיכול להעמיק את הקשר?

כאשר למדה לקבל את עצמך כפי שאת היא,
ולמדה לקבל את האירועים ולברך על כל אירוע בתורו,
למדה את הקבלה הזו,
ומתחיל הכלי להתמלא,
ונמצא ממלא את ייעודו,
ומתמלא עוד ועוד,
ומתחיל להשקות את כל סביבותיו,
בקבלה זו עצמית,
כבר נמצא הקשר הקיים, מבלי שעשתה דבר – עמוק יותר.
כן.

האם ד' תגשים אמהות הריון ולידה.

במובן הזה, תגשים אימהות, לגבי הריון ולידה – תגשים הריון, אף כי לא בטוח שתדע ממנו, לא בהכרח תגשים לידה.
כן.

יש משהו שהיא יכולה לעשות? כדי להצליח להגשים גם לידה...

במובן הזה אם מבקשת את האימהות או את ההורות, לא חייבת ללדת.
תמיד ניתנת האפשרות להיות אם, למי שאיננו פרי בטנה.
על מנת שתוכל להרות וללדת, טוב אם זונחת את אלה, לחלוטין, לא עושה דבר על מנת למנוע את אלה, או לקדם את אלה, וטוב אם יוצאת אל שמחה בחייה, מגשימה את חלומותיה, כל אלה שאינם כרוכים בשאלה הזו, ויבוא היום שתבשיל לאלה.
כן.

אני חוזרת לשאלה ששאלתי קודם, לגבי מתן עזרה, והתשובה היתה להמתין שתתקבל בקשת עזרה מדויקת.
מפורשת.
מפורשת.
כן.

איך מבקש העזרה ידע שאני פנויה, כולי, במוכנות להיות בשבילו?

במובן הזה, ברשותך יכולה להסתכל על זה כך, שאם ידע על השתוקקותך לעזור שם - עשוי להיבהל.
כן.

אני רוצה לשאול, אני מאוד רוצה להיכנס להריון, ואני מפחדת, איך אני אצליח להחזיק גם הריון ועוד ילד, וגם את כל הפרויקטים שנכנסו לחיים שלי בשנתיים האחרונות. האם יש לך מסר שיכול להאיר את עיני, לעזור לי לעשות בחירה בלב שלם?

כאן, שוב, אם נמצאת בהריון, כמו נמצאת מצטערת על הפרויקטים שלא נעשים. ואם לא נמצאת בהריון, נמצאת מצטערת על ההריון שאיננו.
בדיוק כמו בשאלה הקודמת.
כן.

צריך לבחור באפשרות היותר משעשעת?

במובן הזה לעולם דרך שלישית - שלא מעלה על דעתה שהריון, פרויקטים, בית ומשפחה, כל אלה ניתן לומר - בקלות וביעילות.
אתה יכול לחדד את המשפט האחרון.

שנמצאת סומכת על עצמה יותר מדי ושוכחת את תפקיד הבריאה.
אוקיי
כן.
תודה

שאנחנו עומדים לסיים אם יש עוד שאלה.

יש לי שאלה, האם יש משמעות למכתב שנתבקשתי לכתוב למשרד הבטחון? משמעות למכתב, או משמעות לעיתוי של הבקשה הזאת בחיים שלי?

במובן הזה, של חיים בהווה, משתפת פעולה מתוך הסכמה.
המשמעות קיימת, ומשתנה תדיר, וטוב, אם מניחה הצידה את דעותייך, וממלאת את מה שהתבקשת, במובן הזה, של – לא לתת לדעותייך ותפישתך – להפריע.
כן.

האם נכון לי לעבור לאשחר?

במובן הזה, עוד לא היכו שורש.
כאן, טוב לדיון בין המשפחה, במובן הזה של הזוג, על הסוגיה הזו, של נדודים, וירידה לשורש העניין, על פיו מעדיפים, - היסחפות - עוגן מסוים לזמן מסוים - והיסחפות מחודשת.
האם זה ברור?
לא
כאן, כמו מאמינים שמי שקובע את השמחה הפנימית, הוא המקום החדש.
אז, כשמתיישן, תולים במקום חדש אחר, את השמחה הפנימית.
האם עכשיו יותר ברור?
כן
זה טוב לדיון, ביניכם, וטוב שכל אחד יעלה שם, את רצונותיו, ואת התמונה שמצייר לעצמו.

מרפים את הגוף הפיזי.
מבורכים בעצם היותכם.
תודה רבה.

תודה רבה.

---

---

---

[מירב_דן*]

הי צפריר

ראשית תודה

לגבי התקשור - נשאלה שאלה : האם אני יכולה להרחיב ולשכלל את הקשר עם י'?
למה לפי דעתך לבן העדיף את המילה להעמיק על פני להרחיב ולשכלל?

[צפריר_שפרון*]

במובן הזה של תקשורת, אם מעונינת לשכלל את הקשר, או להרחיבו, טוב להעמיק את הערוץ הזה, כפי שהוסבר בתשובה עצמה, בהמשכה.
שכן, חוסר קשר או קשר "רדוד" עם הזולת, אינו אלא נתמך, או מייצג, את הצורך והרצון, לתת ולקבל - יחסי גומלין.
ומכיוון שהנטייה הטבעית, להיסחף אחר הנתינה, שזו מחמיאה לה לנפש, כמו מציבה חומות מפני האפשרות לקבל.
מכאן, שהעמקת הערוץ הזה, הפנימי, תאפשר תנועה דו-סטרית, של תקשורת, כך שמקבלת וכשמתמלאה - נותנת, כך, יחסי גומלין מעמיקים את הקשר.
העמקה זו, או עומק זה, עולה מתוך השיתוף הזה, בו מה שנמצא על פני השטח, מתרחב מתוקף המבט, זה הסוקר את המרחב, והעמקת הקשר, מחברת נימים נסתרים מהעין, אל התקשורת הזו, של השניים, זו שמאפשרת ברור אישי, של האדם, עם עצמו - בגובה העיניים.

האם זה ברור?

<שלם>

[מירב_דן*]

נדמה על פי התאור כאילו הצורך לתת גדול לעומת הרצון לקבל
ובמקום של חוסר קבלה עצמית לא תתקבל קבלה מהזולת
אבל קבלה עצמית היא גם ההכרה שמי שאני היא שמציבה את חומות הנתינה, בלי להלחם במצב או לשנותו,לא?
כלומר האם אין כאן סתירה?
ואם רוצה להוריד את חומות הנתינה , במובן זה שמתמלאת ורק אז נותנת נתינה , האם זה שמביאה את
עצמה בקשר,במפגש, אינה נתינה ?
וכן, האם רצון בהעמקת הקשר מראש מתיג אותו כקשר "רדוד" כאשר רדוד=שטחי?
אנא, הסבר

[צפריר_שפרון*]

נדמה על פי התאור כאילו הצורך לתת גדול לעומת הרצון לקבל
בהחלט כך.
אין קל מלתת.
כאשר נמצא האדם נותן מעצמו, מאדיר את ערכו בעיני עצמו.
סירוב לקבל, גם הוא כמו מתעטף באיצטלא של קדושה.

כאן, מכיוון שעניין זה מוקצן ומקובל כתפישה חברתית המנכיחה את עצמה בתפישת האדם את עצמו - מה שמוצע הוא לקבל.

_אבל קבלה עצמית היא גם ההכרה שמי שאני היא שמציבה את חומות הנתינה, בלי להלחם במצב או לשנותו,לא?
כלומר האם אין כאן סתירה?_
במובן הזה, אם מצליחה לקבל שכך הוא המצב, בו נותנת ללא הסכמה לקבל, כבר, עצם קבלת העניין הזה, כמו סותרת את חוסר ההסכמה לקבל.
מכאן, שזה, המהלך, או השינוי הראשון.
כאן, יכולה לקבל את הנתינה הזו, ואף לקבל שכך הוא המצב.
אז, תוכל גם לקבל את העובדה הפשוטה, שאף על פי שצריכה לתת, ואף על פי שהצורך לתת מאפשר לא לקבל, לא תמיד נמצא שם מי שמוכן לקבל את נתינתה, ומכאן, אם חוזרת לשאלתה הראשונה, נמצאת במצב בו צריכה לתת, ומתקשה לקבל את הדחיה, שנמצא מי שלא מוכן לקבל את נתינתה.

כאן, טוב אם לוקחת בחשבון, שהעניין הוא את, והשינוי היחידי שיכול להתרחש בהנהגתך - הוא השינוי שלך.

כך, מקבלת שכך הם הדברים, שנטייתך היא לתת על מנת לחסום קבלה.
אז, מתבוננת באלה.
אז, מתבוננת מה כן מסכימה לקבל, במובן הזה מסכימה לקבל אוויר לנשימה, מזון, ועוד כהנה וכהנה.
אז, מברכת על מה שמקבלת, על המובן מאליו.
משם, ברגע שתנועה של הסכמה לקבל מתחילה, יכול להתרחש שינוי, ומקבלת גם את השינוי.


_ואם רוצה להוריד את חומות הנתינה , במובן זה שמתמלאת ורק אז נותנת נתינה , האם זה שמביאה את
עצמה בקשר,במפגש, אינה נתינה ?_
על פני להוריד את חומות הנתינה, להסכים גם לקבל.
זה שמביאה את עצמה אל הקשר, מצביע על האפשרויות האלה של הן נתינה והן קבלה.

_וכן, האם רצון בהעמקת הקשר מראש מתיג אותו כקשר "רדוד" כאשר רדוד=שטחי?
אנא, הסבר_
במובן הזה של הגדרת הקשר ותיוגו, כרדוד או שטחי, או עמוק, אלה לא רלוונטיים.
על פני לתייג את הקשר, להגדירו, טוב אם מסכימה לקבל מהקשר הזה, את מה שבא אל קראתך.
לעתים קרובות טוב לצעוד במים רדודים, בהם נראית הקרקעית, ולאט לאט להעמיק את הערוץ, בשיתוף פעולה עם הזרימה, על פני לשבת בגדת הנהר, ולבכות את המצב, או להתעסק בהגדרתו.

שוב, בקשה לדעת מה יכולה לעשות על מנת להרחיב, לשכלל, להעמיק, להעצים, לייצב ולייצר קשר.
שוב, על מנת שאלה יתרחשו, ולא רק עם הדמות הספציפית הזו, אלא בכל רבדי החיים, טוב ללמידת הקבלה, באשר היא.

וטוב ללמוד את אלה, כפשוטם, על פני להתווכח או לנסות להבין למה אלה יובילו.
שאם לא מתנסה באלו, ולא מסכימה לקבל את אלה, ונמצאת מתווכחת עוד בטרם ניסתה את אלה, עדיף שתניח לאלה, ותברך את המצב כפי שהוא, ואז, תוכל לחוות את הדחיה הזו, העצמית בעיקרה, כפי שזו משתקפת בעבורה, על ידי אותם שלא מסכימים לנתינתה.

האם זה ברור?

[מירב_דן*]

מוכנה לקבל
גם את הפסקה האחרונה שנשמעה כמו תוכחה
ומודה

[פלוני_אלמוני*]

לגבי השאלה הזאת : (בתקשור השני)
איך אדם מוצא איזון בין צורך בפרנסה וזמן שהוא רוצה לעצמו ולמשפחה שלו

האם תוכל להסביר את הכוונה במשפט
בכל מקרה, "האחריות", איננה על כתפיך.

תודה.

[צפריר_שפרון*]

_במובן הזה, מסכים לקבל את הרעיון הפשוט, שפרנסה לעולם בידי שמיים.
אז, רק נמצא ממלא את תפקידו ניתן לומר, להביא את הפרנסה לידי מימוש, על פי האפשרויות הנקרות על דרכו, בכל מקרה, "האחריות", איננה על כתפיך.
גם אם תבקש לקחת אחריות זו - החסד השלם בכל מקרה מספק את כל צרכיך._

כאן, הבה נרחיב:
פרנסתך הבסיסית, צרכיך הבסיסיים, אלה המובנים מאליהם, ברמה של אקלים מתאים, כוח המשיכה, אוויר לנשימה, מים לשתיה, מחסה, תפקוד מלא, בריאות פיזית וכל המובן מאליו - אינם בידיך.
איכות הפרנסה, עשויה אם כך להיות נגזרת של שמחת העשייה, והסקרנות שעשויה להיות מסופקת מהעניין של עבודתך.
איכות החיים, ברמה של מצב הרוח אם כך, בהחלט בידיך.
רמת החיים, אז, מותאמת לצרכי איכות החיים.
מכך, ומתוך מה שנאמר בשיחות האלה, תפקידך העיקרי, הוא להכיר במי שאתה הוא, ביכולותיך, הנגזרות או הבאות לידי ביטוי דרך סגולותיך, הייחודיות, האישיות, הכלי שאתה הוא, ולשמח את מי שאתה הוא, כך, שהכלי כשהוא שמח, שמחתו מידבקת, והחיים, מתגלים בהידורם, ובמובן הזה הכללי אם כך, בהיותך עצמך, כחלק מכל היש, מאוחד בייחודך, פועל מתוך שלמות עצמית, ושמחתך היא בחירה, נמצא אם כן ממקסם את תרומתו לפרנסה, גם במובן של פרנסת הרוח, וגם, במובן של הכרה באחריות החסד המקיף, המובנת מאליה, לקיום החיים, בתואם מושלם, ואז, כשאחריותך ניתן לומר מותאמת ליכולותיך, שאינך יכול לקחת על אחריותך את מסלול כדור הארץ, או את הגאות והשפל, והנך יכול לקחת אחריות בעיקר, או אך ורק, על מצב הרוח, שאלת הפרנסה גם היא נכנסת אל המובן מאליו.

האם כעת יותר ברור?

<שלם>

[פלוני_אלמוני*]

תודה על התשובות עד כאן.
האם הכוונה שהאחריות היא כן על כתפיי, אם כי היא מוגבלת ע"י הדברים שאינם בשליטתי (אחריותי)? והאם אופי אחריות זו הוא בעיקר לכוון את הלך הרוח והמחשבה שלי?

[צפריר_שפרון*]

כאן, מתבקש להניח לבריאה, לחסד, למציאות, לאלוהיו, את האחריות לקיום כל היש בתואם מושלם.
ובכל מקרה, על מה יכול לשלוט באמת, מלבד על הלכי רוחו?
במובן הזה אם כך, הבין את כוונת הדברים, ועדיין, הפנמת הדברים, הם למידת השמחה.
מכאן, שלוקח על עצמו, להעלות חיוך, אצל כל אדם שנפגש עימו במשך היום, מנהג המונית ועד הבודק הבטחוני, ואם משכלל את עצמו, עד שתנועה זו של הסבר פנים מופנמת והופכת חלק משלמות הווייתך, ומדרך חייך, אזי לא רק שהפרנסה איננה עול המונח על כתפיך, אלא, דווקא הפרנסה, בזרימתה, מתאפשרת מאליה, שכן החסד הזה כל כך מובן מאליו, ומעדיף להתעלם מאלה.
כאן, על פני שמבקש אחר רמת חיים, יכול להתבונן על איכות חייו.
כאשר איך חי את חייו, נהיר וברור, במובן הזה של איכות חיים, אז, מתאימה את עצמה הפרנסה לאלה, בתואם מושלם.

ושמחת בחייך.

תודה רבה.

<שלם>

[פלוני_אלמוני*]

שמח בחיי. תודה מקרב לב.