שביתת הנכים

[אנונימי]

בעקבות איגרת שהפיצה נאוה פרנס המזמינה אותנו לתמוך בשביתת הנכים באמצעות עמותת קשת ישראל.

[דוד_רובנר*]

הנושא הוא -- מדינת רווחה לעומת מדינה המכבדת את זכויות הפרט.

הבה ניקח את הנכים השובתים.
''כולם'' מפגינים כביכול/לכאורה סולידריות איתם!!?
האם כל אחד מאיתנו מוכן להפריש חלק מכספו עבור הנכים?
''המדינה, בסוף, תחלק להם כסף !!'' -- אין ספק.
ואולי מישהו יכול לומר לי:

על חשבון מי?

האם הורה אשר עמל/ה -- בוא נגיד קשה -- על מנת לממן את לימודי בנו/בתו באוניברסיטה. האם על ההורה הזה להפריש מכספו על מנת למלא אחר תביעות הנכים, מחד?

האם על המדינה להעניק הטבות מס ו/או מענקים לתעשיין מצליח כמו סטף ורטהיימר -- כדי שהוא ''יוכל'' להקים מפעל נוסף שיתכן יביא למדינה כמה-וכמה מקומות עבודה נוספים, מאידך?

ואני שוב שואל:
האם בעלי היכולת ליצור ו/או לייצר מחוייבים לשרת, בזמן שהנזקקים רשאים לתבוע?

אין דבר כזה "זכויות כלכליות" -- יש רק זכויות פוליטיות!!

אי-אפשר למשכן את חיי האנשים לטובת הנדכאים בעולם!!

על מתן גמילת חסדים להיות מרצון!!

---

פתרונות קולקטיביסטיים-בעית הנכים:

פתרונות קולקטיביסטיים טיפוסיים ל''מדינת רווחה'' המוצעים חדשות לבקרים לבעית הנכים:

• מס/היטל 10 אג' על כל ליטר דלק.
• ''תרומת'' יום-חופשה של כל העובדים -- הצעת ח''כ עמיר פרץ, יו''ר ההסתדרות. בראש ובראשונה יורם אוברקוביץ' כבר ''התרים'' את עובדי חברת החשמל.
• 1% (אחוז אחד) תוספת מס הכנסה לבעלי הכנסות מעל 30,000 ש''ח (שלשים אלף שקלים חדשים) לחודש.

ועוד היד נטויה . . .

שימו לב: כל ההצעות מבוססות על השימוש בכוח כלפי ה''תורמים'' -- היינו, אלימות במדינה . . .

---

גזל באור היום . . .

נוסף לכך שהכסף ילך לישיבות ולהתנחלויות -- במקום לנכים ולנגב או ליצור מקומות עבודה למובטלים !!

מדינת אטטיזם של הרווחה -- מדינת בוזזים.

---

ראה: המדינה מחלקת כסף

[נאוה_פרנס*]

דוד, אולי היטלר צדק ויש להכחיד את כל מי ש"פגום" ואני לא מדברת רק על עניין הגזע הארי לעומת השמי או השחור
אני מדברת על כך שהוא שלח לתא הגאזים מפגרים ונכים למניהם
שיחיו כמו בארה"ב - בתוך קרטונים ברחוב, נוסעים על משטח עץ על גלגלים
או שמא שיחיו על צוארם של בני המשפחה נתונים לחסדיהם ולשליטתם
או שמא אולי שיופקרו לכל דורש במוסדות אטומים שרק מאחסנים אותם?

אני יודעת מעט מאוד על כלכלת המדינה אבל יודעת
שחברתי שעבדה למחייתה והתפרנסה יפה, הפכה בן לילה לנכה
היא אינה מסוגלת להתפרנס, אינה ניידת, צמודה לחמצן
אינה מסוגלת אפילו לבשל או לנקות עבור עצמה
מה לדעתך עליה לעשות?
האם היא צריכה לוותר על קצבת הנכות?
האם עליה לחכות להידרדרות מצבה ללא חמצן (שעולה כסף!!)

אני מבינה את הקושי שלך עם המדינה, אבל כאן אני ממש תוהה:
לא ברור לי אם אתה בעד או נגד
ואם אתה בעד או נגד, האם זה בעד או נגד הנכים?
או בעד או נגד השביתה שלהם?

מה אתה מציע שנעשה?

[יונת_שרון*]

דוד באופן כללי נגד מי שחי על חשבון אחרים. רק שאם הוא היה עושה חשבון עלויות, הוא היה מוחק את הדף הזה מחמת זניחות ומתחיל להפציץ את האתר בדפים נגד מה שמקבלים המתנחלים, ואולי גם כמה דפים נגד מה שמקבלים החרדים.

[גילה*]

הוא כבר עשה את זה, לא? (ב-המדינה מחלקת כסף)

[איתי_שרון*]

הבנתי שהנכים דורשים תוספת של 6 מיליארד שקל לקצבאות (בנתיים הם ירדו ל-2 מיליארד). זה סכום לא זניח בכלל לעומת הסכום אותו מקבלים החרדים, המתנחלים או כל קבוצה אחרת (שלא יהיה ספק: אילו אפשר היה הייתי מעביר את מה שמקבלים המתנחלים והחרדים לנכים).
אולי מישהו מוכן לספר מה בדיוק רוצים הנכים? גם אני קבלתי את האי-מייל מקשת ישראל אבל עד היום לא הצלחתי להבין מה בדיוק הם רוצים. שמעתי שבהתחלה הם רצו תוספת של 6 מיליארד שקלים לקצבאות של נכים (זה פחות או יותר אומר שבממוצע כל אדם ששייך למעגל העבודה צריך לשלם 3000 ש"ח נוספים מס בשנה כדי לכסות את זה), ושהם דורשים שהתוספת תהיה לכל הנכים. לא נראה לי הגיוני שנכים שמרויחים, למשל, 20000 שקל בחודש (לצורך הענין) יקבל תוספת קצבה של עוד כמה אלפי שקלים ללא הבחנה (בדיוק כמו שלא נראית לי הגיונית דרישת הסטודנטים שכל סטודנט ללא הבדל מעמד סוציואקונומי יקבל סבסוד מהמדינה של חצי משכר הלימוד).
נכים שמפגינים ועושים שביתות מול משרדי הממשלה בלילות בהם יורד שלג זה מראה מכעיס ומקומם, יחד עם זה 6 מיליארד שילכו לנכים תמיד באים על חשבון משהו (עוד בתי חולים, עוד מעונות לנשים מוכות, עוד בתי אבות וכו, בנוסף לכל אותם דברים להם אנחנו לא מסכימים), או שהם סתם גורמים להגדלת הגרעון של הממשלה. זה אמנם נשמע ארטלאי, אבל בסופו של דבר גרעון ממשלתי מוגדל לאורך כמה שנים יכול להביא אותנו למצב בו ארגנטינה נמצאת היום.
אז... אני תומך בנכים, אבל אני לא בטוח שאני תומך בכל דרישותיהם.

[דוד_רובנר*]

• נאוה, כיצד את מגיעה לקיצוניות כזאת?

עלי להזהירך: אני פעם הזכרתי את השם "היטלר" בפורום, וזה נמחק בצורה "קולנית-חרישית". ועוד
קיבלתי נזיפה !! [ראי: דוד רובנר, רועי שרון (08.08.2001 12:14)]

• אני חייב להודות, התאורים שלך מאד מרשימים ודרמטיים, אולם דרמטיזציה לא מסייעת לנו לפתור

את הבעיה.

"אני מבינה את הקושי שלך עם המדינה, אבל כאן אני ממש תוהה:
לא ברור לי אם אתה בעד או נגד
ואם אתה בעד או נגד, האם זה בעד או נגד הנכים?
או בעד או נגד השביתה שלהם?
מה אתה מציע שנעשה?"

• הקושי שלי הוא לא עם המדינה -- אלא עם השיטה שבה היא מנוהלת.

• אני בדרך כלל לא בעד או נגד מישהו ו/או מעשיו, אני בעד או נגד רעיון מסויים, ישומו והשלכותיו.

• אני לא בדיוק נגד מי שחי על חשבון אחרים -- אני מתנגד למה שאפשר לקרוא "השיטה".

• "מה אתה מציע שנעשה?" זאת שאלה רצינית (שאלת מיליון הדולר). קודם-כל מי זה

"נעשה"? "נעשה" זה אנחנו. האם "אנחנו" זה את ואני? או "אנחנו" הם חברי הפורום? או"אנחנו" זה
עם ישראל? או "אנחנו" הם "מנהיגינו המהוללים" -- הפוליטיקאים? או "אנחנו" זו המדינה?
לכל "אנחנו" הפתרון היחודי לו.
ברמה של הפרט -- היינו, "את ואני" או "חברי הפורום" -- הפתרון הוא איכפתיות.
כנ"ל ברמה של הקולקטיב -- כי הקולקטיב "איננו קיים" -- הקולקטיב הוא דבר ערטילאי -- והוא בסך
הכל מספר גדול של פרטים בודדים.
ברמה של "מנהיגינו המהוללים", הפוליטיקאים -- חושבני שאינני צריך לדאוג להם. הם כבר ידאגו
לעצמם.
ברמה של המדינה, אתרכז בדבר אחד ויחיד והוא: כיצד לאסוף את הכספים שיאפשרו לממן את
פעילות הממשלה ואת מימונם של יחידים חלשים בחברה, מבלי לעשות שימוש בכוח ומבלי להגביר
על ידי כך את האלימות במדינה ותוך כיבוד זכויות הפרט.

אחלק את הפתרון לשניים:

1. מימון הפעילות של הממשלה.
2. מימון יחידים חלשים.

• כדי לממן את הפעילות של הממשלה הפתרון יהיה מבוסס על קניית ההגנה של המדינה על החוזים

מצידם של היחידים.

• על מנת לממן את היחידים החלשים שבחברה הפתרון לדעתי הוא הקמת "מפעל" או מספר "מפעלי"

לוטו או טוטו שיגבה/יגבו את הכספים הנחוצים כדי ליצור קרן/קרנות למען הנזקקים -- ותו לא.

הכל מרצון כמובן.

ומה שאנחנו נרוויח, כבונוס למדיניותנו של אי-שימוש בכוח הוא צימצום האלימות וכיבוד זכויות הפרט במדינה.

מקובל עליך? טוב, אז למלאכה!!

[נאוה_פרנס*]

דוד, קל להגיע לקיצונות כי אני אדם של קצוות

לגבי האכפתיות, זה מה שהניע אותי להפנות את בקשת התמיכה בהם, מלכתחילה

לגבי פתרונות של המדינה - קטונתי, אין לי מושג! אני בקושי מצליחה להבין את הדברים שאתם אומרים בעניין
יש המון אנשים "קטנים" ודי מטומטמים בעמדות מפתח במשרדים ממשלתיים
אני באמת לא חושבת שהם חכמים מספיק בשביל התככנות הזו, שאתה קורא לה: "השיטה"

[דוד_רובנר*]

כעקרון "השיטה" היא לא תככנות -- היא השקפת עולם.

[נאוה_פרנס*]

ואתה ב א מ ת חושב שיש להם איזו השקפת עולם מובנית וברורה?
לי הכל נראה תוצאה של פחדנות, "שמירת תחת", חוסר יכולת לחשוב עמוק או מורכב,
ובעיקר,"אנשים קטנים" בעמדות מפתח (תסמונת הרס"רים)

זה לא שהם לא יודעים אחרת, הם לא מסוגלים אחרת - "אחרת" זה משהו שמנער אותם עמוק מבפנים ומעורר חרדות שהם לא יודעים אפילו להגדירן (אצל כל אחד זה נופל על חרדה אחרת)

השינוי חייב לבוא בקטן - פקיד, פקיד / פקידה, פקידה ועקשנות של האזרח (הקטן גם הוא) לקבל את הזכויות שמגיעות לו, לדעתו.
בתוך כמה אלפי שנים... משהו ישתנה

[דוד_רובנר*]

צריך להפריד בין הפקידים ל"דרג המדיני".

הפקידים הם "רובוטים" (צבא שלם של "רובוטים") -- אסור להם לחשוב. עליהם למלא פקודות, עליהם לציית . מי שחושב ויוזם, ויוצר, ומשנה, ומנסה לשפר -- נפלט -- מפוטר !!
ראי את הדרך "לפיסגה": הילד בבית חייב לציית להורים. התלמיד בבית-הספר חייב לציית למורים [ראי: Learning About Learning ], החייל בצבא חייב לציית למפקדו. הסטודנט באוניברסיטה חייב לציית למנחה, למרצה, לפרופסור. האזרח חייב לציית לרשויות, לממשלה, לבוס שלו . . . והבעל לעיתים קרובות חייב לציית לאישתו -- או להיפך , מתי "הילד" מפעיל שיקול דעת? מתי הוא משתמש במוחו, בתבונתו? מהעריסה עד הקבר מישהו אומר לנו מה לעשות . . . מצב עגום למדי -- כך נראית "תרבותנו".

זה מה שקורה בדרך כלל. וזה לא אומר שאין אנשים שלמזלנו הרב איכשהו עוקפים את "המערכת". היינו, הדבר הוא מיקרי (בחסד -- לא בזכות).

הבה נטפל ב"דרג המדיני" -- מנהיגינו, הורינו, רבינו, מורינו, גיבורינו הלאומיים והלא לאומיים. מה השקפת עולמם? לרובם ככולם השקפת עולם מובנית וברורה -- אם כי תחובה וחבוייה לעיתים בתת-המודע.
הם רובם ככולם:

• אלטרואיסטים (תוצאה מהמורשת היהודית-נוצרית),
• קולקטיביסטים (תוצאה מהמורשת האטֲטיסטית-סוציאליסטית-כמו-פשיסטית),
• אי-רציונליים (תוצאה מהמורשת הכפולה המוזכרת לעיל),
• מיסטיקנים (תוצאה מהבריחה מהמציאות),

מה אפשר לצפות מהשילוב "הנפיץ" הזה?

כתוצאה מכך (ולפי אותו הסדר) :

• אין לנו הערכה-עצמית -- הזולת תמיד חשוב מאיתנו.
• אין לנו זכויות הפרט -- הקולקטיב שולט עליון.
• חברתנו היא בלתי רציונלית -- כבר נאמר: האנשים לא חושבים.

אם אחרים עושים כך -- אז כך צריך להיות.
אם כך קבעו הרשויות, אז אין מה לערער. למה להתעמת? עם הראש לקיר -- אני . . . ? --
"יודעים להסתדר" -- ה"פשרה" חוגגת.

• אנחנו עם "הראש בעננים": בעל-טבעי, בנשגב, בפלאי, בניסי, במחוסר הסיבתיות, ב"נעלה" ובעולם

הבא.

מהמם, מדכא ? . . .

מה לעשות ? . . .

הבה נתחיל לפחות עם הילדים . . .

[נאוה_פרנס*]

או קיי דוד, אני מבינה את מה שאתה אומר ורוצה להתחיל עם הילד -
אתה יכול לפרט לי איך?
אבל פירוט מעשי, יומיומי - לא רעיון נשגב שאני בקושי מבינה אותו ובטח לא יודעת איך ליישם אותו
אנחנו קמים בבוקר, איך אני מטפלת בהתחייבויות? איך אני מטפלת באלימות? איך אני מטפלת בצעקות ויללנות על כל שטות? איך אני מטפלת ברצון לאכול ממתקים במקום אוכל? וכך הלאה?

[דוד_רובנר*]

עם "שכל ישר" -- עם "רציונליות" !!?

הבה ניקח את האוכל כדוגמה: לבן "הקטן" שלנו היה חשבון פתוח במכולת !! . . . כמובן, כל הזמן הוא אכל "במבה" ו"ממתקים". . . היום הוא אוכל אוכל די מגוון יחסית . . .

כמו שדניאל גרינברג כותב ב"בחזרה לדברים הבסיסיים":

_"מי היה חושב לאלץ אנשים לאכול, או לשתות או לעשות מין? (אינני מדבר, כמובן, על אנשים אשר לוקים באי-יכולת מסויימת שמשפיעה על הדחפים שלהם; כמו כן דבר ממה שאני כותב פה על החינוך איננו מכוון להתאים לאנשים בעלי מיגבלה ו/או פגם שכלי כלשהו אשר יש לטפל בהם באופן מיוחד, בדרכי הפרקטיקה הרפואית). איש איננו דוחף את הפרצופים של האנשים לתוך קערות אוכל, כל שעה מידי שעה, על מנת להבטיח שיאכלו; איש איננו כולא אנשים עם בן/בת זוגם, שמונה פעמים ביום על מנת להבטיח את הזדווגותם.

האם זה נשמע מגוחך? אז עד כמה יותר מגוחך הוא, לנסות להכריח אנשים לעשות מה שמעל לכל דבר אחר בא להם בצורה הטבעית ביותר! וכל אחד יודע עד כמה נפוצה ברבים היא הסקרנות המכניעה הזו. כל הספרים על גידול ילדים מאריכים בהוראות להורים כיצד להחזיק את הילדים רחוקים מדברים -- במיוחד מרגע שהם ניידים. אין אנו נוהגים לדחוף את בני השנה שלנו לחקור. להיפך, אנו מושכים לעצמנו בשערות כאשר הם הורסים לנו את הבית, אנו מחפשים דרכים לרתום אותם, לכלוא אותם ב"לולים". וככל שהם יותר מבוגרים, ביותר קלקלות הם מעורבים. האם אי-פעם התעסקת עם ילד בן עשר? עם מתבגר?"_


אגב, זה החיסרון של הפורום "באופן טבעי", כמו החיסרון של בתי-הספר הרגילים: אין עירוב גילים. כיצד אנחנו -- לרבות הילדים -- לומדים? בעיקר, פשוט אנחנו מסתכלים על אנשים אחרים על מנת לראות כיצד הם פתרו את בעיותיהם.
בפורום "באופן טבעי" בקושי יש "עירוב גילים". תאמרו לי, כיצד משפחות צעירות תלמדנה, כאשר אין מודלים לדוגמה?

[נאוה_פרנס*]

דוד, למה אתה חושב שאין עירוב גילים?
יש כאן אותך כנציג הגיל השלישי, יש כאן אותי ועוד כמה, מעל 40
יש כאן המון 30+ ו- 20+
ויש כאן את ילדי החינוך הביתי שברובם בוחרים לא לקחת חלק בדיון
זה שאתה לא חווה כאן את "פער הדורות" שכל כך מאפיין כל מיני מקומות, זה כבר עניין אחר...

[תמרוש_רוש]

אני חייבת להעלות את הדף הזה שוב, והפעם אולי יצמח ממנו דיון יותר רציני.

מה הנכים רצו בשביתת הנכים דאז? מה שהיה הכי בולט בדרישתם - יותר קצבאות נכות.
נכון ש"מגיע להם" - אבל קצבאות נכות לא יפתרו את הבעיה של נכות כדיכוי חברתי.
(שונאת להשתמש במילה "דיכוי". מה לעשות - מדי פעם זה פשוט נכון)

הדברים שאנחנו צריכים להיאבק עליהם (אנחנו - למשל אני כחברה לא-נכה-ברגע-זה בחברה שמכילה גם אנשים נכים או מוגבלים), הם:
נגישות
שוויון הזדמנויות בעבודה, בלימודים ובפעילויות פנאי.
שינוי הדעה הקדומה נגד נכים.

אם יוגשמו נגישות ושוויון זכויות, ממילא נתחיל ליהנות מחברתם של יותר נכים בחיי היומיום שלנו, והסיכוי לשינוי חברתי-תפיסתי יגדל.

אמשיך מאוחר יותר (צריכה להתכונן לראיון עבודה, ולהוכיח ש"יש לי ידע ומחויבות לפיתוח היכולת הקהילתית לשילוב והכלה של כל האנשים בה, ובמיוחד אלה עם מוגבלויות". כל מה שיש לי כרגע זה את הרצון, וחמש מאות סימני שאלה בסגנון "למה התכוון המשורר". דרך אגב, אם יש מי שיכול לתרום לי בתחום הזה, אני נורא אשמח)

טוב, רק עוד שורה אחת:
דוד רובנר כתב:
אתרכז בדבר אחד ויחיד והוא: כיצד לאסוף את הכספים שיאפשרו לממן את פעילות הממשלה ואת מימונם של יחידים חלשים בחברה *הדגש שלי)
וזוהי שטות גמורה, כי הוא מתעלם מכך שהחלשים הם חלשים בעיקר כי החברה שלנו העמידה אותם במצב מחליש, על ידי כך שמונעת מהם, בתור התחלה, להגיע למקומות שונים, ומונעת מהם לבטא את כשרונותיהם, לפרנס את עצמם ולתרום לזולתם. אני רוצה להעביר את הדיון לפוקוס הזה: איך לשדרג מצבים פיזיים מסוימים מ"נכות שהורסת את החיים והסיכויים" ל"ייחודיות שדורשת ומקבלת פתרונות מתאימים".

[תמרול_ה*]

אוי. זה מרגש לקרוא מה שכתבת, תמרוש.
כתבתי כמה דברים בנושא הזה בדף לקויי שמיעה באופן טבעי.
רוצה לומר שהתהליך שעברתי, של מעבר מבושה עמוקה לגאוה, קשור בשבילי מאד מאד ל"חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות" ולאמונות שהוא מבטא.
איני יכולה להאריך כרגע, רק מצרפת קישור לחוק הזה, באתר ארגון בזכות

[רני-בירק*]

_פתרונות קולקטיביסטיים טיפוסיים ל''מדינת רווחה'' המוצעים חדשות לבקרים לבעית הנכים:
מס/היטל 10 אג' על כל ליטר דלק.
''תרומת'' יום-חופשה של כל העובדים......._

תמיד משעשעת אותי הדמגוגיה הזולה הזו
למה הפתרונות הן למדינת רווחה ?

הרי ישנו תקציב ממנו נגזרת עלותם היחסית של הנכים כו גם עלותם היחסית של רכבי הולוו לשרים וההטבות למפעלים כך שבאותה מידה ניתן היה לומר:

פתרונות קולקטיביסטיים טיפוסיים ל''מדינה הקפיטליסטית" המוצעים חדשות לבקרים לבעית רכבי הולוו לשרים ומפעלים:
מס/היטל 10 אג' על כל ליטר דלק.
''תרומת'' יום-חופשה של כל העובדים.......

[רני_בירק*]

הנושא הוא – מדינת רווחה לעומת מדינה המכבדת את זכויות הפרט.

עוד דמגוגיה בגרוש, ניתן באותה מידה לומר :

מדוע לא הנושא הוא - מדינת קרטלים לעומת מדינה המכבדת את זכויות הפרט ?

וכך אפשר גם להכליל את הסיוע השערוריתי לאינטל,

האם כל אחד מאיתנו מוכן להפריש חלק מכספו עבור הנכים?

האם כל אחד מאיתנו מוכן להפריש לטובת אינטל ?