פטירה של חיית מחמד

אנונימי

_{ראו גם הדפים: פרידה מבעל חיים אהוב / פרידה מכלב אהוב / מה לעשות עם כלבה זקנה מופלגת}

_{וגם: מדור בעלי חיים שהוא דף אינדקס לכל דפי החיות שבפורום...!}

מה עושים עם הילדים במקרה של פטירה של חיית מחמד? למישהו יש ניסיון עם זה?

שליחה על ידי תמר* » 23 יולי 2001, 15:53

רועי ,
אין צורך לעשות עם הילדים שום דבר מיוחד מלבד מה שהם מרגישים שנכון לעשות.
אנחנו עברנו פעמיים מקרה כזה שחיית מחמד אהובה נפטרה (בעצם נטרפה) ובפעם הראשונה הילדים פשוט ברחו ובכו המון ובקשו מאיתנו לסלק כל שריד שהזכיר להם את החיה.
בפעם השניה הם שוב בכו המון אך הפעם ביקשו לקבור אותה במקום שהם יוכלו לגשת אליו מדי פעם וכך היה.
ידוע לנו שיש בעיה בלקבור חיות בסביבת מגורים או בקרבתה מכיוון שבעלי חיים מריחים את הפגר שמתחת לאדמה וחופרים בטרוף עד שהם מוצאים אותו. (גם כלבים נוהגים לעשות זאת) וזאת בעיה! לכן ישנם בתי קברות לבעלי חיים ואפשר למצוא אותם דרך צער בעלי חיים.
כמובן שאם מדובר בבעלי חיים קטנים כמו אוגרים למשל זאת נראת לי פחות בעיה.
ובכלל לילדים יש תשובות מקסימות בהגיוניותם לכל תהליך טבעי המתרחש סביבם וגם מוות הם מקבלים בדרך מופלאה משלהם.
כדאי להקשיב להם הרבה, לחבק המון, לנשק מיליונים לאהוב עוד יותר ולנסות להסביר......... פחות.
מקווים שלא ממש נתקלתם בזה........ ואם כן, אנחנו עצובים אתכם.

שליחה על ידי חדוה* » 24 יולי 2001, 07:31

רועי יונת גל ובועז, כולנו עצובים אתכם.

ישנו ספר של מיריק שניר,שנקרא אורה, ומספר על ים ורום נכדיה של מיריק, ועל החתול שנעלם להם, או שמת.
אני לא מכירה את הספר באופן אישי, אבל מהכרות עם ספריה של מיריק, אני מניחה שהוא טוב, ומסתכל על הדברים מנקודת מבט של הילדים.
באופן אישי לא חווינו חוויה שכזאת עם ילדינו. בתור ילדה אני זוכרת עצב גדול מאוד על חתולה שנטרפה, ותגובתה של אימי הייתה "טוב, אם זה כך (שאתם כל כך עצובים), אז יותר לא נגדל שום חיה."
תגובה שלא הייתי ממליצה עליה.

תודה על ההשתתפות. נחפש את הספר.

זואי הכלבה שלנו מתה ממכת חום. בית הספר לכלבי נחיה בסאסא לקחו אותה לקבורה (היא גדלה להיות כלבת נחיה). דיברנו עם הילדים, והגדול עשה מן דף/ספר זכרון עם ציורים ודברים שהוא הקריא לנו וביקש שנרשום. שתלנו בגינה שתיל של עץ לימון שהבאנו מהמשתלה לזכרה.

אוי, כול כך עצוב

בתור ילדה כשעברתי מוות של חיה שלי או פרידה מחיה מסיבה אחרת תמיד ניחם אותי להביא בעל חיים חדש הביתה...

רועי, יונת, אין איך לתאר כמה עצוב. כשנודע לנו על זואי צלצלנו מייד והשארנו הודעה שכנראה לא התקבלה. כשמתה לנו עז לראשונה, אחרי מחלה קשה ונוראה, בכיתי שבוע כמעט. הגדי שהשאירה אחריה חי אצלנו בבית במקלחת. כל בוקר פעה והזכיר לי שאימו מתה, בגללי כך הרגשתי, והוא רעב. הבנות ואני האכלנו אותו והוא היה יוצא אחרינו כמו כלב לבלות את היום בדיר. הבנות ראו שאני עצובה ובכיתי המון, אבל הן לא ראו בזה משהו נורא. מאוחר יותר אותה שנה היה לנו נחש בדיר שהכיש כמה מן העיזים. חלקן החלימו, ואילו גדיה אחת, חלק מתאומות, מתה. כשבאנו הביתה וסיפרנו לבנות, עלעול הגיבה: "לא נורא שניסן מתה, העיקר שנשארה מאי".ומאז כל פעם שקורה לנו משהו נורא אנחנו אומרים: לא נורא העיקר שמאי נשארה". הפרופורציה היא העיניין. צריך לראות את הכל דרך העיניים של עלעול. היא ואפיק לא ראו את הנורא הן ראו את מה שנשאר, את חצי הכוס המלאה, ונתנו לי שיעור בהתמודדות עם המוות. נראה לי שמה שעשיתם עם הילדים נועד יותר למענכם, כי לילדים כמו לילדים יש תשובות אחרות לדברים. אנחנו לא עשינו מצבת זכרון, לא שיחה מכוונת ,לא דף זכרון, ואולי חבל שלא עשינו כך. אבל תחושת העצב שלי, וההאשמה העצמית, קיבלו את המימדים הנכונים דווקא בזכות ילדי. חפשו שם נחמה, כי המוות, כמה נדוש, הוא חלק מהחיים.

כי המוות, כמה נדוש, הוא חלק מהחיים
אמן. ואחרי שזואי מתה, ביררנו מה פירוש השם שלה (הילד שאל) והסתבר שזואי זה ביוונית "חיים".

בתגובה לחדוה

הארנבת שלנו המליטה פעמיים עד שהבינה שהיא צריכה להכין להם קן, להניק, ולטפל בהם (לא טיפול אינטנסיבי במיוחד לעומת תינוקות בני-אדם). בכל פעם הגורים הצליחו לשרוד כמה שעות והילדים היו שמחים מאוד ומיד עצובים מאוד. לא מיהרנו לקבור את הגורים והיתה להם הזדמנות להסתכל עליהם גם כשהם מתים. הבטחנו להם שתוך חודש יהיו גורים חדשים והיא תלמד לטפל בהם. ובאמת יש לנו היום כבר 5 גורי ארנבים חמודים ומתוקים.
שגית

היי רועי, נתקלתי פעם בבית קברות לחיות מחמד באינטרנט, אנסה לאתר אותו (עברה יותר משנה מאז) זהו אתר נחמד שמאפשר לספר על החיה, להוסיף תמונה, וזה לא מושך חיות אחרות.

הנה אתר הנצחה, קיים באתר: http://www.petnet.co.il/
יכול לאפשר לילדים סוג של סגירה
או אפשר לעשות אתר שלם כמו שעשו לדייב http://www.davovo.homestead.com/1.html

מקווה שעזרתי
מאחלת שהילדים ימצאו ניחומים

עכשיו איזה 12:00 בלילה ואני חוזרת מפינת החי שלי . (מחנכת ומטפלת בעזרת בעלי חיים פינת החי המדוברת נמצאת במעון להתערבות בשעת משבר עבור נערות בסיכון ) מתו שני ארנבונים ואני נסעתי לספר לבנות וקצת לעבד איתן בעיקר עם מישהי ספציפית שהארנב זה היא והיא זה הארנב ויש להם היסטוריה ארוכה יחד , וגם לקחת את הארנבים לוטרינר לנתיחה כי כנראה מסתובב אצלנו איזה וירוס.
מה אני אומר אני חיה עם המוות הזה כל הזמן. איפה שיש הרבה חיים ופינת החי מלאה חיים יש גם הרבה מוות (יותר חיים והמלטות , למזלנו טפו טפו טפו ) לפעמים יש רגשי אשמה , והמון פעמים השאלה למה דוקא הוא ?
קשה לחיות קרוב למוות כי זה לא נותן לשכוח לשנייה כמה החיים לא צפויים ויכולים להגמר מחר , גם שלנו . אני לוקחת את זה אישית למקום שממנו אפשר לצמוח שבגלל שאולי לא יהיה לי מחר אז אני צריכה לחיות כל הזמן בצורה שלמה עם עצמי , לא לדחות דברים בעיקר לא זמן עם אנשים שאני אוהבת או מחוות של להגיד אני אוהבת אותך שתמיד אחרי המוות מצטערים שלא אמרנו מספיק . המוות צובע את החיים באור הרבה יותר ממוקד וחד פעמי וזה מסר שחשוב לי להעביר לאוכלוסיות שאני מטפלת בהן : (וכדאי להתרומם למנוף מכל מקרה כזה גם מול הילדים כשמתה חיה כי אצלנו בחברה המערבית המוות מנותק : בבית חולים או מוסד סיעודי , לא רואים גופה לא מרגישים את הסופיות , לא חופרים את הבור לבד וטומנים ולכן התחושה קצת ארטילעית .)
המסר הוא שהמוות הוא לא המקום לשאול למה מה שחשוב זה החיים שלפני ואז כשמת הכלב או מי שזה לא יהיה נדע שאפילו שחייו היו קצרים הם היו מאושרים ונתנו לו את הכי טוב שיכולנו (אין שלמות , יש רק השתדלות ) כי יש לנו שליטה רק על איך שאנחנו חיים ולא על איך או מתי נמות או מישהו ימות לנו ובזה צריך להתמקד. או במילים אחרות לצמצם את ה"חבל שלא הספקתי " שתמיד אומרים אחרי במידת האפשר.

היי לכולם
כתומכת הוליסטית בבעלי חיים יצא לי ללוות חיות בית ואת בני הבית בתהליך הפרידה, המוות. במקרים בהם החיה מאוד מבוגרת או חולה ואיכות החיים שלה כבר לא ממש איכות, אפשר ללוות את החיה ולהכינה לקראת המוות. מה שאני עושה במקרה כזה- קודם כל בודקת עם החיה באמצעות בדיקת שריר או מטוטלת כמה זמן הכנה היא צריכה לקראת המוות. אז אני בודקת אילו תמציות פרחים יעזרו לה בתהליך הפרידה וביום הפרידה אני בודקת אילו תמציות יתאימו לה לאחר המוות (בדקות הראשונות, שוב, לעזור לה להשתחרר בקלות). לאחר מתן הזריקה, רצוי לעטוף אותה בבד ולהניח אותה במקום האהוב עליה בבית למספר שעות מסוים (משתנה מחיה לחיה) ואז לקבור אותה. התהליך הזה הוא תהליך המכבד את החיה ועוזר לה ולבני המשפחה- אני תמיד ממליצה להם גם להיתמך על ידי התמציות, והוא הופך את תהליך הפרידה לתהליך טבעי יותר.
נורא חשוב שבעלי החיות האהובות יבינו שלפעמים אהבה אומרת גם לתת, לשחרר, להפרד. תריך לראות את טובת החיה קודם כל, ולא לשכוח שלהם אין פחד מוות. בשבילם זה חלק מהחיים.
אני מקווה שלא משתמע מדבריי שהיד קלה על המזרק. אני מפצירה בבני המשפחה להתבונן בסוגיה בכובד ראש ולהתייעץ עם הוטרינר. קלות דעת לא מתקבלת על הדעת..
במידה ומישהו רוצה פרטים לגבי הליווי שאני יכולה לתת, ניתן ליצור אתי קשר בטלפון 054-4316157

אני מתלבטת בנושא וזקוקה לעצה.
לפני כשלושה ימים נעלמה החתולה של הילדים (בבית יש עוד חתולה זקנה וגורה עצמאית של המנוחה).
שאלתי את השכנים אם הם ראו אותה. השכן סיפר לי שראה חתולה דומה נדרסת למוות ע"י שכנה אחרת, בערך באותו מועד ההיעלמות. הוא חשב שהיא לא שלנו כי היא נראתה לו גדולה יותר משלנו. אבל הנסיבות לא מותירות לי מקום לספק (מועד, מיקום, צבע החתולה).
באינסטיקט ראשון ביקשתי ממנו לא לספר לילדים שלי, וגם לא לשלו כדי שלא ישמעו את זה ממישהו אחר.
עכשיו אני מתלבטת - האם לספר לילדים (גדולה בת 11.5, קטן בן 8.5), או שנמציא ביחד סוף שמח לסיפור ההיעלמות (מצאה לה חתול חבר חדש ומשפחה שלא יודעת שהיא שלנו אמצה את שניהם...).
ואם לספר: איך לספר ומתי? איך להכיל את הכאב של הילדים ואיך לתמוך בהם?
אנא תגובותיכם.

שליחה על ידי מאמא* » 25 יוני 2007, 13:57

,לדעתי לספר את האמת. בדיוק כפי שאת מרגישה אותה.
במלים פשוטות , השכן ראה וסיפר לי לא חייב לספר להם מי דרס אותה. אלא נדרסה ופינו אותה , אולי להגיד שניסו לעזור לה , אבל היה כבר מאוחר ועכשיו היא מתה. לתת להם להביע את הרגשות שלהם כעס, כאב, וכו ולהתמודד ביחד.ולשתף אותם בכאב שלך.
אני אישית לא מאמינה בסודות. וחושבת שאם תספרי סוף שמח... מצאה בית אחר הם בסופו של דבר יקלטו את האמת. או דרכך באופן לא מילולי ,או אפילו דרך אחד השכנים. ולא רק שזה יכאב להם יותר. לא רק שילמדו שלא ניתן לסמוך על מה שאת אומרת. גם יקבלו מסר שאסור לדבר על מוות. אי אפשר להתמודד עם אובדן... וכו מה יקרה אם חלילה יחוו בעתיד אבדן של אדם מוכר או קרוב? אובדן של בעלי חיים הם דרך ללמידה גם על אובדן בכלל ולמידה של איך להתמודד עם האובדן. לכן ככול שכואב העניין יש לומר להם את האמת.

אני מסכימה עם כל מילה של נגה ומאמא בעניין הזה.צריך לספר את האמת.
גם כשהבת שלי הייתה בת שנתיים סיפרתי לה על הארנב והדג שמתו ועשינו להם הלוויה. גם את יכולה לעשות לחתולה הלוויה אפילו בלי הגופה.

תודה על התגובות ועל התנחומים.
בדרך כלל אני נוהגת לספר לילדים את האמת ולא "למרוח". במקרה זה בן זוגי ייעץ לא לספר, והעצה שלו גרמה לי להתלבטות. אני זוכרת את עצמי כילדה מאבדת חתול ועוד חתול. הפעם הכואבת ביותר היתה כשההורים שלי ניסו להסתיר ממני שחתולה שלי נטרפה ושמעתי את זה מילדים אחרים... (במקרה זה להבדיל הם לא ישמעו את זה מאחרים. לולא העדות של השכן גם אני לא הייתי יודעת).
נכסנתי לקישורים שיעל צרפה, וראיתי שבסך הכל זה באמת תהליך שכואב אך נתפס לכולנו באופן טבעי, ואין טעם לחוס על הילדים במקרים שכאלה ע"י הסתרה. אבל אשמח לשמוע דעות שונות/ נוספות.

היום הבת בחזרות סופשנה עד מאוחר, אז כנראה נחכה למחר.

נ.ב. ילדי כבר התמודדו עם אובדנים של הורים מהכיתה, של סבא ושל חבר שלנו ההורים. המוות לא זר להם. בכל המקרים האלו סיפרתי להם ללא שהיות והתחמקויות. רק כאן קשה לי להיות השליח של בשורה שתכאיב להם במיוחד. הם אמצו את פיצי החתולה מהרחוב כגורה, נתנו לה שם, שכנעו אותי לא לעקר אותה לפחות עד לאחר הלידה הראשונה (מזל שכך, יש לנו את גורביצ'ה הבת להתנחם) והלכו לישון איתה כל לילה במיטה.

יש את הספר של מיריק שניר- "אורה"
אנחנו השתמשנו בו כשאחת מהחתולות שלנו מתה.

תציצו למעלה בהודעות של שלומית ושל ארני. עדיין למחיקה?

במקור חשבתי לקחת את כל דפי "חיות המחמד" האלה ולאחד אותם למשהו אחר, אולי של זכרון לחיה שאהבנו או משהו כזה.
אבל אז חשבתי על שיקול ההאם זה "באופני", ופתאום זה נראה לי כבר לא רלוונטי. מה דעתך?

זרח הפרח, אני ביקשתי במפורש לא למחוק את הדף הזה ודפים מהסוג הזה.

במקור חשבתי לקחת את כל דפי "חיות המחמד" האלה ולאחד אותם למשהו אחר, אולי של זכרון לחיה שאהבנו או משהו כזה.

בבקשה לא לגעת בדף הזה ובדפים מהסוג הזה (שבהם חברים ותיקים של הקהילה דנים בנושא כלשהו מחייהם).
תודה

שם הדף הזה מצויין ומעיד על תוכנו.
אני לא מסכימה למחיקתו, אבל אם יש עוד דפים בנושא אז אולי כדאי לשלב אותם לתוך הדף הזה?

בדיוק מה שחשבתי. לשאר הדפים בנושא יש שמות לא ברורים.