פגיעה מינית וחווית הלידה

אנונימי

דברים שנכתבו ב בלוג שוליית המיילדת, והיה נראה שיש צורך בדף נפרד.

זה התחיל בשאלה של נינה:

נשים שעברו התעללות מינית בילדותן ולידה מבחינתן היא כמו לפתוח את תיבת פנדורה
רציתי לשאול אותך מה את יודעת על הנושא הזה, כי יש לי הסטוריה של פגיעה מינית, ולמרות שהחלמתי ממנה טוב אני יודעת שלידה זו נקודה רגישה. איך אני יכולה להתכונן ללידה יותר טוב, (חוץ מלקרוא את הספרים הרגילים וללכת לקורס הטוב הרגיל, ולשקול לידה בבית). למה אני צריכה לשים לב, בהקשר הזה? ומה ידוע על הנושא?
תודה.

המשיך בתשובה של דנה ה:

טוב. אז קודם כל אודה שאני לא מומחית בנושא ורק שמעתי אזכורים שלו פה ושם. זה מורכב מכמה דברים בעצם. האחד, שלידה עלולה להיות מאורע טראומטי בפני עצמו (עקב הפחד שמלווה את הלידה, תחושת חוסר האונים שנשים רבות חוות, הכאבים, הדם, המפגש עם המערכת הרפואית וכו'). נשים רבות חוות לידה כטראומה ואף סובלות מתסמונת לחץ פוסט טראומטית (כמו חיילים שחווים הלם קרב). בחלק מן הנשים זה אפילו מגיע לדרגה כזו שזה פוגע להן בפוריות, כי הן פשוט לא מוכנות להיכנס להריון שוב.

דבר שני, לידה היא חוויה כל כך חזקה, שהיא מעלה על פני השטח דברים חבויים ולא פתורים. לידה יכולה להיתקע בגלל משהו שהיולדת מוטרדת ממנו ואפילו אינה מודעת לכך. זה יכול להיות ריב מתמשך עם אימה שלה, פחדים שלא טופלו, חרדות שונות, מטען כלשהו כלפי בן הזוג ועוד.

דבר שלישי, הוא הקשר של הלידה למין - הלידה היא מאורע מיני, ההריון הוא תוצאה של יחסי מין, הלידה מתרחשת בין השאר באיברי המין וכו'. בלידה עצמה, הרבה אנשים, זרים בד"כ (והכוונה ללידה בבי"ח), מתעסקים באיברים האינטימיים של האישה (חוקן, בדיקות ואגינליות, חתכים, עיסויים, ועוד). זה כמובן יכול לעורר תחושות לא נעימות עד תחושת אונס ממש, גם באישה שמעולם לא עברה התעללות מינית. אני עצמי הייתי עדה לכמה התעללויות כאלו, ולפעמים הרגשתי כאילו אנסו אותי למרות שאותי לא בדקו!
זכורה לי פעם אחת למשל, שבה רופא ניגש לאישה, שהיתה גם במקרה חרדית (כזאת שאולי לא נבדקה אף פעם בבדיקה ואגינלית, וגם בחדר לידה ביקשה שרק מיילדות יבדקו אותה), ואמר לה שהוא רוצה לעזור לה להתקדם בלידה, ולפני שהיא בכלל הבינה מה קורה, שלא לדבר על הסכימה, הוא כבר התחיל לעשות לה סטריפינג נוראי, והיא צעקה וביקשה שיפסיק אבל הוא לא הפסיק אלא אמר "עוד קצת, עוד קצת, אני רוצה לעזור לך!". בסוף הוא הפסיק, יצא מן החדר, ואז האישה פרצה בבכי וכל מה שיכולתי לעשות זה לחבק אותה, לבכות גם קצת ולקלל את הרופא. אח"כ התלוננתי עליו לאחראית חדר לידה, והיא אמרה שהוא כל הזמן עושה את זה ואין מה לעשות. אם זה לא אונס, אז מה זה?

זו אולי דוגמא קיצונית וזה לא משהו שקורה לכל הנשים, אבל גם לא למעט. עכשיו, כאשר מגיעה אישה שכבר עברה התעללות מינית כלשהי, ברור שזה יכול לעורר אצלה שדים רדומים. אגב, יש הרבה נשים שמסרבות לבדיקה וגינלית או מתכווצות כולן, או בוכות מכאבים (ממש בוכות) או שיש להן וגיניזמוס (נרתיק כה מכווץ עד שאי אפשר להכניס אצבע). בהרבה מקרים אלו נשים שכנראה עברו איזו שהיא התעללות מינית.

מה אני מייעצת לך? שאלה קשה. יש לי כמה רעיונות. אחד, אולי לעבד את הנושא והחששות שלך מפניו באופן ישיר. אולי עם מינדי למשל (מיילדת בית), ששמעתי שהיא עובדת עם נשים על "תיקון" חווית הלידה שלהן לקראת הלידה הבאה למשל. היא גם חקרה רבות את הנושא של טראומה ולידה (עשתה עבודת מאסטר על כיצד נתפסת חווית הלידה אצל נשים שחוו טרואמה בעבר, והתמקדה אמנם בפיגועים, אך אני בטוחה שיש לה הרבה ידע גם נושא התעללות מינית). אז מינדי או כל מטפל/ת אחר זה כיוון אחד.
כיוון אחר זה באמת להגיע מוכנה ללידה. לידה בבית היא דבר נהדר ולא רק מהבחינה שאנו מדברות עליה. אבל בהחלט אני יכולה לראות יתרון משמעותי ללידת בית במקרה כזה - יהיו שם רק האנשים ש את תבחרי ושאת סומכת עליהם ובוטחת בהם ב- 100%, המיילדת תכיר אותך, ואולי גם תבחרי לספר לה על מה שעברת והיא תוכל לקחת את זה בחשבון. בנוסף, בלידות בית לרוב ממעיטים בבדיקות וגינליות (מה שעשוי גם להתאפשר בבי"ח, אבל שם זה יהיה מן הסתם כרוך בויכוחים ושכנועים).
אם תלדי בבי"ח ולא בבית, אז רצוי שיהיו לך מלווים נאמנים שאת אוהבת ובוטחת בהם. אפשר גם לשקול לשכור מיילדת פרטית או דולה כדמות תומכת נוספת (או אולי אחותך או אמך, מי שיקנה לך את תחושת הביטחון הכי גדולה).

זה מה שעולה לי כרגע כתשובה. אני מאוד מקווה ומאחלת לך לידה נהדרת, שתהווה אולי נקודת ריפוי נוספת למקום הכואב הזה, ולא תוסיף למטען הכאב. אני מצדיעה לאומץ ליבך, ולנכונות שלך לטפל, לספר, ולא לחיות בשתיקה כאובה.

ובתוספת של מיכל שץ:
_נשים שעברו התעללות מינית בילדותן ולידה מבחינתן היא כמו לפתוח את תיבת פנדורה
רציתי לשאול אותך מה את יודעת על הנושא הזה, כי יש לי הסטוריה של פגיעה מינית, ולמרות שהחלמתי ממנה טוב אני יודעת שלידה זו נקודה רגישה. איך אני יכולה להתכונן ללידה יותר טוב, (חוץ מלקרוא את הספרים הרגילים וללכת לקורס הטוב הרגיל, ולשקול לידה בבית). למה אני צריכה לשים לב, בהקשר הזה? ומה ידוע על הנושא?_
אני מקווה שלא תרגישו שנדחפתי סתם.
מהבחינה הרוחנית התעללות/ניצול/הטרדה מינית יושבות על צ'אקרת המין. במרכז צ'אקרת המין נמצא הרחם.
התהליך של ההריון והלידה מהבחינה הזאת גורם להצטברות של אנרגיה בצ'אקרה הזאת, מה שבהחלט יכול לעורר שדים וזכרונות רדומים. לפעמים אפילו להחזיר לזכרון דברים שהודחקו לגמרי (כאלה שאין שום דרך להזכר בהם).
כמו כן הלידה פותחת את הצ'אקרה. אני חושבת שזו הזדמנות מצויינת להתמודד עם הדברים, לנקות את האנרגיה השלילית הזאת מהגוף ולהחלים באמת.
אני לא יודעת להסביר לעומק כי אני רק תלמידה. הייתי בהחלט ממליצה על ייעוץ רוחני, לימוד רוחני ומעל לכל על עבודה רוחנית, כחלק מההכנה להריון וללידה.
אם עובדים עם מטפל - אפשר לבקש להתמקד בנושא הזה. מנסיוני הקצר אני מאמינה שאפשר להגיע ללידה עם צ'אקרת-מין נקיה לחלוטין מבחינה אנרגטית (המשמעות של זה היא בעצם שאין לעבר שום השפעה). בהצלחה.

ומשם זה ממשיך..

שליחה על ידי נינה* » 29 יולי 2005, 13:15

דנה, תודה על התשובה המפורטת.
ותודה גם גם למיכל שץ.

חידשת לי על הנושא של נשים שחוו לידה כטראומה - לא ידעתי שזה יכול להיות גרוע עד כדי הפרעה פוסט-טראומטית! אני טיפה בשוק עכשיו. אני שמחה שסידרת לי את הכל בצורה מאורגנת, כמענה ישיר על השאלה שלי - זה מה שהייתי צריכה.

על לידה התחלתי להתעניין בערך ברגע שהתחילה להסתמן לי האפשרות של כניסה להריון. כאשר אכנס להריון, הכיוון שלי יהיה לידת בית. זה נראה לי הגיוני עוד לפני שחשבתי על לידה-עם-רקע-של-טראומה-מינית וזה נראה לי עוד יותר מתבקש עכשיו. ברור לי שזו תהיה חוויה חזקה ומשמעותית בשבילי, ואני צריכה להיות מוכנה לאתגר.

אני שמחה שכתבתי לך ושענית לי, כי יש כל כך הרבה פגיעות מיניות בעולם, ואף אחד לא מקשר בינן לבין חוויית הלידה, לא מכינים או מתכוננים, ולא מתייחסים ברגישות. כאילו שלידה זה בכלל לא אירוע מיני. אז עכשיו זה כתוב!!! שחור על גבי לבן! וכולם יודעים!!! ואם לא הייתי עוצרת את עצמי בכוח - גם הייתי כותבת בניק הרשמי שלי.

ושתמות הבושה. יש אדם אחד בעולם שצריך להתבייש במה שקרה לי - וזה בטח שלא אני.
(כשגיליתי את התפיסה שלידה זה אירוע מיני הייתי קצת בהלם - כל כך הורגלתי לתפיסה הרפואית - ואחר כך הרגשתי שמחה אדירה. כאילו החזירו לי משהו גזול.)
תודה.

השפעותיה של התעללות מינית בילדות על ההריון והלידה

ולפני שהיא בכלל הבינה מה קורה, שלא לדבר על הסכימה, הוא כבר התחיל לעשות לה סטריפינג נוראי, והיא צעקה וביקשה שיפסיק אבל הוא לא הפסיק אלא אמר "עוד קצת, עוד קצת, אני רוצה לעזור לך!". בסוף הוא הפסיק, יצא מן החדר, ואז האישה פרצה בבכי וכל מה שיכולתי לעשות זה לחבק אותה, לבכות גם קצת ולקלל את הרופא. אח"כ התלוננתי עליו לאחראית חדר לידה, והיא אמרה שהוא כל הזמן עושה את זה ואין מה לעשות. אם זה לא אונס, אז מה זה?

עשית לי צמרמורת נוראית. אני פשוט לא מאמינה. לא, זה לא נכון - אני כן מאמינה, וזה מה שעושה את זה עוד יותר גרוע.

אני אמורה ללוות בלידת בית קרובת משפחה שעברה התעלות מינית קשה בילדותה. זו הלידה השנייה שלה. גם הראשונה הייתה לידת בית.
נכנסתי לקישור שהביאה רחלי, והמאמר מעניין מאוד. אבל...
אני לא מרגישה שהוא נותן לי כלים אמיתיים ללידה. הוא לכאורה מעשי מאוד בעצות שלו, אבל בפועל, בעצם אני מבינה שכל דבר שאגיד או אעשה, עלול להזכיר לה את ההתעללות המינית ולפגוע המהלך הלידה או אפילו להישאר אחר כך כמשקע. הרי אין לי מושג באילו מילים או מעשים השתמש התוקף שלה, ואני לא מתכוונת לשאול אותה. עצות כמו להזכיר לה שהתוקף נכנס ואילו התינוק יוצא, נראות לי מזעזעות. אין סיכוי שאני אגיד דבר כזה.
אני יודעת שהלידה הקודמת שלה נחרטה בזיכרונה כחוויה לא טובה, ואני חוששת שזה רק יעצים את הפחד מפני הלידה הזאת. אחד הדברים שהיא מספרת על הלידה הקודמת שלה הוא על ההתבטאויות מרגיזות של המילדת, ויש לה כעס עליה עד היום. יש לי חשש שהפעם יקרה אותו דבר, ואולי הכעס יופנה כלפי ויעכיר את היחסים ביננו בעתיד. הצעתי לה להיפגש עם אותה מילדת לסגור את סיפור הלידה הקודמת, והיא סירבה.
האם אתן חושבות שכדאי לי להדפיס את המאמר ולתת לה? היא לא מסתירה את מה שקרה לה בילדותה, אך עדיין נראה לי שאולי קישור כזה ישיר בין הלידה לבין ההתעללות המינית בשלב זה (שלושה וחצי חודשים לפני הלידה) אולי לא מספיקים לעיבוד רציני.
אולי אציע לה להיפגש עם מינדי. אולי ללדת איתה. היא עושה לידות בית עכשיו, נכון?

אולי אציע לה להיפגש עם מינדי. אולי ללדת איתה. היא עושה לידות בית עכשיו, נכון?
נכון. ואפילו עדיין יש לה ביטוח...

אני מבינה שכל דבר שאגיד או אעשה, עלול להזכיר לה את ההתעללות המינית ולפגוע המהלך הלידה או אפילו להישאר אחר כך כמשקע. הרי אין לי מושג באילו מילים או מעשים השתמש התוקף שלה, ואני לא מתכוונת לשאול אותה.

קודם כל תבטחי בעצמך, שאת יכולה. סביר להניח שהוא לא עיסה את הגב שלה, לא קרא את הצרכים שלה, לא ליטף לה את הלחיים ולא ניגב לה את הדמעות.
פשוט תהיי נוכחת בלידה שלה תוך התמסרות ואהבה אין קץ.

דנה, הדף הזה כל כך במקום, תודה.
גיליתי שכל פעם שאני עושה עיסוי פרינאום, אני מוצפת דמעות. בוכה נורא, נכנסת למערבולות חזקות מאוד של כעס, בכי, כאב.
ועוד לא הגעתי לאפינו, נראה לי שאוותר על החוויה הזו...
כאילו שהפרינאום-נרתיק מעיר את כל עוצמות ההשפלה מאז ומעולם. כל מיני זכרונות כואבים, משפילים, מכאיבים.
בהריון הראשון שלי האיש עיסה ואני בכיתי. הפעם אמרתי- אני מעסה, לא רוצה לחבר בינך לבין הכאב, הדמעות.
ועכשיו, אני חושבת שהזכות שלי ללדת איך שאני רוצה היא יותר גדולה ממה שתיארתי לעצמי.
זו גם הזכות ללדת בלי כאב, הזכות ללדת בלי לעבור את הואגינה ואת הכאב שאצור בתוכה. הזכות לעקוף מימין...
התחלתי להוביל את עצמי ברסן משוחרר לעבר לידה קיסרית.
הנה, אמרתי את המילים הללו באתר הזה.
מתוך זכותי ללדת איך שאני רוצה.
אני רוצה לידה קיסרית.
זהו.
והכל מתוך עיסוי הפרינאום והפגיעה המינית הטמונה בזכרונותיי.

אה, והקטע הוא שאני לא ממש זוכרת מה היו הפגיעות. רק אחת, כשהייתי בת 12 ועד היום אני מתחלחלת כשאני נזכרת בחבורה ההיא.

שליחה על ידי נינה* » 31 יולי 2005, 17:59

שיחה, אני מאחלת לך בהצלחה.
כל הכבוד על כך שאת מקשרת בין החוויות הקודמות לרגשות שלך עכשיו. המודעות שלך היא חשובה וטובה.
זו לא הדרך שאני הייתי בוחרת בה, אבל זו ודאי דרך לגיטימית.
אם את לא בשלב של לעשות רמונט לרגשות שלך, ואת מרגישה שהדבר הנכון ביותר כרגע הוא לעקוף מימין, מתוך בחירה מודעת - לכי על זה, ותוכלי להיות אסירת תודה על שהתרבות והטכנולוגיה שלנו מאפשרות לך את זה.
אני מאמינה שבשלב כלשהו כן תרצי לחזור לדרך המלך, וגם שיש לך כוח לעשות את זה, ולהירפא. אל תדחקי בעצמך, רק תזכרי שהאפשרות קיימת.
ובינתיים תדאגי להקיף את עצמך בתמיכה הרבה ביותר האפשרית (ברמה הטכנית), כי גם לקיסרי יש מחיר משלו, ועדיף שתצמצמי את המחיר הזה ככל האפשר.

קראתי את המאמר שבלינק.
קודם כל אני חייבת לתקן משהו: הם אומרים ששלושה רבעים מנפגעי התעללות מינית בילדות הן נשים. שטויות במיץ. עד גיל 14 בנות ובנים נפגעים במספרים שווים. בין גיל 14 ל- 18 יש עלייה קלה במספר הבנות הנפגעות, יחסית לבנים, אבל היא לא מובהקת מבחינה סטטיסטית, ואחרי גיל 18 כבר יש רוב ברור לנשים נפגעות.
(נלקח מהנתונים של מרכז הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית).
אם כבר מתחילים לדבר על דברים שלא מדברים עליהם - אז גם הנתון הזה חשוב. למרות שהוא לא קשור לנושא הדף.

בקשר למאמר עצמו - הוא באמת לא משאיר מי יודע מה תחושה של "עכשיו קיבלתי כלים". אבל עולה בדעתי הרעיון לחבר דוגמה של תכנית לידה, שמכילה את האינפורמציה שהיולדת עברה פגיעה מינית כלשהי (בלי פירוט, או עם פירוט מינימלי רק של העובדות שנראות הכי חשובות לצורך העניין), ומכיל את הבקשות שהכי חשובות ליולדת, ברמת התחשבות והתייחסות אישית.

אפשר להגיש את תוכנית הלידה לפני הלידה בצורה דיסקרטית לאדם אחראי בצוות הרפואי (נניח, לאחות הראשית?), ולבקש שהמידע יופץ בין הצוות, תוך שמירה על דיסקרטיות ורגישות.

אני מתחילה, וכל אחת מוזמנת להוסיף ולשפר:

בחרתי ללדת בבית החולים שלכם, לאור המלצות רבות שקיבלתי מחברותיי. גם סיור שערכתי במקום, הותיר בי את הרושם כי תהיו גמישים באשר לבקשות מיוחדות, במידה שתנאי הלידה מאפשרים זאת. התכוננתי היטב ללידה באמצעות קריאה, השתתפות בקורס הכנה ללידה, עיסוי פרינאום, תרגול נשימות וכו`.

שמי כך, ואני עוסקת ב.... איתי נמצא ....

לפני מספר שנים היתה לי חווייה של פגיעה מינית. בגלל חווייה זו הלידה עלולה להיות קשה יותר בשבילי, ולכן אני מבקשת שתנהגו בי ברגישות ותשתדלו מאוד למלא את בקשותי, ולהיות קשובים לצרכי המיוחדים. כמו כן, חשוב לי במיוחד שתכבדו את פרטיותי, ולאורך כל הלידה תפגינו יחס של כבוד לרצונותי (אפילו אם אי אפשר להיענות להם במלואם), ותקפידו לבקש את הסכמתי לכל נוכחות של איש צוות, בדיקה, או התערבות כלשהי. כמו כן אבקש מכם להקפיד על שימוש בשפה מכבדת ומחזקת, להימנע ממילים או מטון מזלזל, וכן לנסח את דבריכם המידת האפשר תוך הדגשה של האקטיביות שלי ולא של הפאסיביות.
למשל: "את עומדת ללדת ואני אעזור לך" במקום "אני עומד/ת ליילד אותך"
עוד דוגמאות: ???

בעת הקבלה לחדר הלידה:
הייתי מבקשת להיבדק בנוכחות המלווה שלי. אני מבקשת שלאורך כל הלידה, מספר הבדיקות הווגינליות יוגבל ל... (מי מוכנה להשלים?)
אני רוצה ללבוש כתונת שהבאתי מהבית במקום זו של מחלקת היולדות.
אני רוצה שכל אדם העומד לטפל בי, יציג את עצמו תחילה בשמו ותפקידו, יציג את עצמו גם למלווה שלי, ויבקש את רשותי לעבוד אתי בלידה.
אני מבקשת שלחדר ייכנסו רק X אנשי צוות, ובשום פנים ואופן לא תהיה כניסה של אנשי צוות בלתי נחוצים. אני רוצה שהדלת תהיה סגורה כל הזמן.

בשלב הראשון של הלידה:
אני רוצה שכל אדם העומד לטפל בי, יציג את עצמו תחילה בשמו ותפקידו, יציג את עצמו גם למלווה שלי, ויבקש את רשותי לעבוד אתי בלידה.
אני מבקשת שתעודדו אותי להחליף תנוחות ולבחור את התנוחה שבה ארגיש הכי נוח והכי מוגנת.
אני מבקשת להימנע במפורש מתנוחה XXX, שבה אני במיוחד מרגישה פגיעה, גם בזמן בדיקה וגינלית.

בשלב השני של הלידה:

בשלב השלישי של הלידה:

???

נינה,

אפשר להגיש את תוכנית הלידה לפני הלידה בצורה דיסקרטית לאדם אחראי בצוות הרפואי (נניח, לאחות הראשית?),
עולה בדעתי כי ניתן גם לפנות לעובדת הסוציאלית הקשורה למחלקה, כמה זמן לפני הלידה. ייתכן שהיא האדם שיכול להעביר לצוות המיילד מודעות לנושא כזה.

דנה, עד כמה מיילדות מודעות לנושא הזה ? האם הוא מוזכר בקורס מיילדות?

אני מניחה שיש מודעות לנושא, אבל לא גבוהה במיוחד. כי אם אכן היתה מודעות גבוהה והמיילדות היו מודעות לאחוז הנשים שעבר פגיעה מינית כלשהי, אני מניחה שהיו משתדלות להתייחס לכל הנשים קצת אחרת, ופועל, לא כל המיילדות מתנהגות כך. אגב, במקום שבו אני מתנסה עבר כל הצוות הכשרה בנושא כי הם מטפלים גם בנפגעות אונס, אבל זה לא כך בכל מקום. במקום הקודם שהתנסיתי בו אני זוכרת מקרה למשל שבו היתה אישה שהיה די ברור שעברה פגיעה מינית כלשהי, והצוות דיבר על כך בגלוי ולא ניסה להתחשב בה בשום צורה, רק ניסה כל הזמן לשכנע אותה שתפתח כבר ת'רגליים.
בקורס עדיין לא התייחסו לזה כנושא נפרד, אבל אולי בקרוב, כי השבוע דיברנו על אלימות נגד נשים.

יש הרבה עבודה שאפשר לעשות לקראת לידה כדי לאפשר ללידה להיות דווקא מקום בו טראומות משתחררות ונרפאות.
כל יולדת, בכל לידה, (גם בלידה קיסרית), עוברת במודע או שלא במודע תהליך בו צפים רגשות וארועים שאינם קשורים באופן מיידי להתרחשות המיידית של הלידה וזה קורה מכמה סיבות. הסיבה העיקרית היא הנתונים הבסיסיים - בלידה אנו מוצאות את עצמנו חשופות להתרחשות אינטנסיבית (בגוף ובנפש), כשהרוח (האני הגבוה) נמצא מחוץ לגוף. ההתרחשות האינטנסיבית והיציאה של הרוח הם חלק מהתהליך התקין של הלידה, כמו שפתיחת צואר הרחם הוא חלק מהתהליך. המצב הזה יכול להיות גם תיאור של טראומה - אינטנסיביות של התרחשות פיזית ונפשית ויציאה של הרוח מהגוף. בלידה, שלא כמו באונס, הוא לא חייב להחוות כטראומה. ומה שמסייע לי זה הבנה עמוקה של התהליך הנפשי והרוחני בלידה. מה קורה שם בתהליך תקין. אחרי שאני מבינה את זה, אני יכולה לתמוך בתהליך - כמו שאני מבינה שהאגן שלי יפתח יותר וכוח המשיכה יכול לעזור ולכן אלד בתנוחה מתאימה, כך אני יכולה למצוא את התנוחות הנפשיות שיאפשרו לאותם רגשות קמאיים (שיכולים להיות קשורים לאונס שחוויתי גם לפני שלושה גילגולים) להשתחרר באופן הבריא והבטוח ביותר וכך גם לגבי התנוחה הרוחנית שתתמוך ביציאה של הרוח מהגוף.
זו כמובן עבודה שכל אחת יכולה לעשות אבל לאלו מאיתנו שצופות ומקשרות ארועים ספציפיים ללידה יש את ההזדמנות לעשות עבודת עומק מרפאה יותר. הלידה היא אכן הזדמנות להרפא, ולרפא ואני מרגישה שקיבלנו את הלידה כפי שהיא כדי שנוכל ליצור בה ריפוי.
אפשר לקרוא קצת על התהליכים הנפשיים והרוחניים בלידה באתר בתוך הדף מאמרים והגיגים.

אמא גמדים, הלינק שצירפת לא פעיל:-(

אם אכן היתה מודעות גבוהה והמיילדות היו מודעות לאחוז הנשים שעבר פגיעה מינית כלשהי, אני מניחה שהיו משתדלות להתייחס לכל הנשים קצת אחרת
ומה עם הרופאים והרופאות? עד כמה הם לומדים על הנושא?
אולי אפשר לפנות למרכז סיוע ולהזמין אותם לעשות יום עיון לרופאים ומיילדות? התחלה צנועה, אבל ריאלית

ועוד משהו: אם הם ילמדו להתייחס ברצינות לנפגעות אונס, זה יכול לעזור לכל הגישה להשתנות, להיות הומאנית ועדינה יותר.

שליחה על ידי שוני* » 07 מרץ 2006, 18:18

לנפגעות, בני זוגן, מלווים וקרובים אחרים. יש מקום ברשת, שעבורי, אשר נפגעתי בילדותי טופלתי (ועודני מטופלת) עכשיו נושאת את בני בי רגע ליפני הגעתו לעולם.יש מקום אשר מספק תמיכה וידע והבנה מרגשת למתרחש ברגשותי ומחשבותי. אולי תוכלו גם אתם למצוא בו מקום. http://www.macom.org.il

תודה על השיתוף

מישהי ניסתה לתת לצוות את הטופס הזה? מישהו בצוות היה מוכן להתייחס?

לצערי נפגעתי בילדות

ילדתי לידה ראשונה בבי"ח, טראומטית מאוד. שעות ארוכות של צירים לא מקדמים, תחושת חוסר אונים, החפצה של הגוף, חוסר רגישות כמעט מוחלט של הצוות. רופא שחצן שעשה דברים בניגוד לרצוני.
הלידה גרמה לי לרה-טראומטיזציה ולתקופה מאוד קשה של התמודדות.

לידה שניה בבית, מיילדת מאוד קשובה ששיתפתי אותה בסיפור שלי וגם ב"חוית" הלידה הראשונה. הייתה לידה זורמת, קצרה יחסית,
הרגשתי מאוד בשליטה וכולתי להשתחרר בבטחה, תוך ידיעה שלא אפגע.

המיילדת שלי אגב, אישרה את החשש שלי - התמחות של רופא מיילד ומיילדות לא כוללת חומר בנושא נשים עם עבר של טראומה מינית, למרות שאחוזים גבוהים באוכלוסיה הן נפגעות (אחת משלוש חוותה טראומה כלשהי, אחת משבע נפגעה בתוך המשפחה - גילוי עריות). המיילדת שלי בעצמה לא הייתה מודעת לסטטיסטיקה הזו, היא כמעט נפלה מהכיסא כששמעה בכמה אחוזים מדובר. גם לה לא היה נסיון או הכשרה בנושא אבל היא הייתה רגישה מספיק כדי לשאול ולהתחשב בחלקים הקשים, וזה בעצם מה שיצר את התיקון.

מומלץ מאוד להתכונן היטב ללידה, נפשית, פיזית, רוחנית. למצוא מיילדת שמרגישים בטוחים איתה! לדבר עם המיילדת כמה שיותר פתוח, לנסות למצוא מראש את נקודות התורפה ולספר עליהן למיילדת, להתוות יחד "תכנית פעולה". ממליצה להפגש כמה שיותר עם המיילדת לפני הלידה כי בעית האמון שנפגע היא קשה בד"כ. כשמכירים - קל יותר לרכוש אמון, וזה מאוד מסייע לזרימה של הלידה. צוות זר (גם אם זו דולה מקסימה שהמיילדת מביאה) הוא גורם מאוד מעכב, ומי שרוצה לדעת בדיוק למה אני אפרט.

ומי שרוצה לדעת בדיוק למה אני אפרט.
אנא פרטי.

ותודה על השיתוף.

באופן טבעי

באופן טבעי