פאנל אימהות בשבוע הספר

[נועה_ברקת*]

במסגרת ארועי יריד הספר בגני יהושע ("שבוע הספר"), אני משתתפת השבוע ב-פאנל אימהות, שיתקיים במתחם המבוגרים ביריד - ביום רביעי, 18.6 בשעה 20.30. המשתתפות: סמדר שיר, ורדה רזיאל ז'קונט, רקפת זהר - ואני. מנחה: ד"ר רבקה נרדי.
אשמח מאד אם יהיו מי שיוכלו לבוא ואדע שלקולי (שנראה שעל הבמה יהיה די חריג...) תהיה תמיכה לפחות אצל חלק מהקהל.

[דיאנה_ב*]

נועה, לא אוכל להגיע כמובן אבל הרבה הצלחה!
מה יהיו הנושאים? ובמה את חושבת שתהיי חריגה? מי הן רקפת זהר וד"ר רבקה נרדי?

[רינת*]

נועה, את בחורה אמיצה. מקווה שזה לא ייצא מין 'פופוליטיקה' כזה ושהמנחה תצליח לתת לך, לקולך ולדבריך מקום מתאים ונעים.
לא יכולה לבוא ( לוג שמירת הריון ), אבל שולחת לך תמיכה מרחוק.

דיאנה - רקפת זהר סופרת. היא גם בת דודה של עירית לינור, ונדמה לי שיש דמיון בדעותיהם בענייני משפחה וגידול ילדים (אם לא - סליחה, רקפת). רבקה נרדי פסיכולוגית, אם אני לא טועה. לא יודעת עליה הרבה, אבל זוכרת שהיא עובדת עם בן זוגה (חן נרדי) וביחד מובילים עיסוק בנושא 'גבריות חדשה'.

[שירת_הסירנה*]

וואו, נועה, נשמע כאילו רק עירית לינור חסרה לך על הבמה להשלמת האתגר...
איזה אומץ... ולמה לך בעצם?
אני לא אהיה שם בגלל המקום (רחוק לי) והשעה (מאוחר לי), אבל שולחת את תמיכתי הוירטואלית, ואל תשכחי לספר איך היה...

[נועה_ברקת*]

דיברתי היום עם רבקה נרדי והיא עדכנה אותי שזה לא יהיה "פופליטיקה", אלא שלכל אחת יהיה זמן לענות על שאלה מרכזית אחת בנושא דעתה או עמדתה לגבי אימהות במאה העשרים ואחת ואחר כך שאלה אחת שקשורה לספר שכתבה בנושא. היא הבהירה שאוכל לומר בעצם מה שאני רוצה.
מאחר וביליתי את החודש האחרון בקריאת הספרים של שאר המשתתפות (וטוב, את רקפת אני מכירה מימים רחוקים), אני מניחה שהן תהיינה יותר בעניין של "איך משלבים את הקטע הזה של אמהות - שהיא באמת דבר מאד נחמד, אבל מתיש - עם החיים האמיתיים, בלי לשלם יותר מדי לפסיכולוג". הקטע שלי כמובן הוא שאמהות זה עניין חשוב, אפילו מקודש (אני לא בטוחה שאני אעיז להשתמש ממש במילים האלו) שאין לו תחליף - לא עבור האם וההתפתחות שלה ולא עבור התינוק. נראה לי שהכיוון שלי יהיה - נתיב ההתפתחות של האם. נראה, עוד לא מצאתי זמן לחשוב על זה וחוץ מזה גם אני לוקה ב-דחיינות כרונית
למה לי בעצם? היי, למה את חושבת שאני כותבת ספרים? כנראה שיש לי צורך לשבת על במות ולומר את דבריי...

[ורד_לב*]

באמת בהצלחה.
גם לי לצערי רחוק ומאוחר.
חבל שכל מה שיש לנו כאן להציע לך זו רק תמיכה וירטואלית (אולי יהיו כאלו שלא?!?), אבל גם זה משהו לא?

[נועה_ברקת*]

תודה, ורד. כן - אני מקווה שיהיו גם נוכחים לא וירטואליים. כן - התמיכה כאן (ה"וירטואלית") היא בהחלט משמעותית, גם במקרה זה.
וזאת ההזדמנות להזכיר - האירוע מתקיים הערב...

[אישה_אחת*]

נועה אנחנו מתכוונים כנראה להגיע היום בערב לשבוע הספר, אנחנו רוצים לקחת את דודה של אבישלום שבאה אתמול מקנדה.
אגב אתמול שישבנו לארוכת ערב ודיברנו נודע לי שהיא גידלה את הילדים שלה לפי עקרון הרצף (היא לא ידעה שזה עקרון הרצף) לפני 40 שנה, לינה משותפת, הנקה עד גיל יחסית מאוחר ומנשא. בזמן שכולם פעלו ע'פ דר' ספוק ואף אחת בב'ח לא הניקה. אז יש לך שתי תומכות.

[עדי_יותם*]

אני אשתדל ...

[ענת_גביש*]

רק וירטואלית מכאן, אבל קבלי תמיכה והערכה רבה על האומץ..
רגע, זה כבר קורה עכשיו או נגמר !
אז ספרי...כולנו סקרנים.

[יעל_כ*]

חשבתי עליך מרחוק - איך היה?

[עדי_יותם*]

טוב, אז אני הצלחתי להגיע, אבל באתי מטופלת בשני דורות נוספים, אז לא הייתי פנויה כמו שרציתי להיות (ההורים שלי באו לראות את רסיטל סיום השנה בחוג הריקוד של הבכורה, ואחר כך הצעתי לאמא שלי לבוא איתי; הבכורה שמעה "שבוע הספר" ומיד הודיעה שהיא מצטרפת). הגענו קצת באיחור, אחרי התברברות בפארק הירקון, ואז זו רוצה לאכול משהו, וצריך למצוא שירותים, ואחרי האוכל צריך גלידה לקינוח, וכו'...
אה, רציתם לשמוע איך היה הפאנל?
נועה דיברה מאוד יפה ומעניין, הזכירה את המשמעויות השונות של המלה "ציר" בעברית, ועוד נקודות מעניינות. בשלב מאוחר יותר, שבו היה קצת יותר דיון, הסתערה רקפת זהר על עניין האמהות המקודשת, תפקיד האב כמגן על האם ומאפשר לה להיות אם, ועניין ההתחברות לכאב, בטענה שנועה מחזירה אותנו עשרה צעדים אחורה, התנגדות לכך שלאב ולאם יש תפקידים שונים, ול"התחברות לכאב", שכן עדיף להתחבר לאושר, או משהו כזה. נועה, אני לא יודעת איך את הרגשת עם הדברים האלה, לי זה הזכיר, ובחריפות גדולה, כמה מזל יש לי שאני נמצאת בסביבה שבה לא צריך לפתוח כל פעם מחדש את הדיון ה-(טוב, נחסוך מכם את שמות התואר שעולים לי בראש) זה.
כשנגמר הפאנל ניגשתי להגיד שלום לנועה, ובאותה הזדמנות ביקשתי להעיר משהו לרקפת זהר, על כך שהנה, למרות שנועה באה כביכול ממקום אחר מאוד, עם קדושת האמהות וההתמסרות לה ועם ההתחברות לכאב, היא נמצאת כאן על אותה במה - ז.א, האמהות לא מנעה ממנה לפתח את הצדדים שלה, להוציא ספר, לצאת לעולם. התשובה שקיבלתי היתה ש"טוב, היה צריך להכניס קצת אקשן לדיון." נו באמת.
חלק מהדיון עבר לדף לידה ראשונה
וחוץ מזה זו היתה הפעם הראשונה שלי בשבוע הספר שלא בכיכר, וזה די מוזר, אבל לא ממש הסתובבתי אחר כך בדוכנים כי כבר היה מאוחר והבכורה היתה צריכה ללכת לישון...

[אמבט_ים*]

מסעדה, יפה מה שאמרת לרקפת, גם אני הייתי (גם שירי), נועה היית נפלאה, כל מילה פנינה, הם היו חמש נשים, דר' רבקה נרדי המנחה משמאלה הנשים הפמניסטיות הלוחמניות (ורדה רזיאל זקונט ורקפת זהר), מימינה הנשים הפמיניסטיות הנשיות, הרכות, האמהות (סמדר שיר נועה ברקת) זאת האסואציה שעלתה לי בראש כשהאזנתי לכל הפאנל.
אהבתי גם חלק מהדברים שאמרה ורדה רזיאל זקונט.
בקיצור היה מעניין.

[נועה_ברקת*]

כן גם אני הרגשתי - הרומנטיות מימין, הראליסטיות משמאל; קוסמיות מימין, ארציות משמאל... ואני תמיד בעד חיבור...
האמת שחלק גדול מהזמן הייתי ממש משועשעת. קודם כל מהעובדה שלמרות שרבקה נרדי דיברה איתי קודם ואמרה לי מה יהיו השאלות, היא שאלה שאלות אחרות לגמרי ... למזלי, בסיבוב הראשון היה לי זמן להתכונן כי הייתי אחרונה (זה הלך לפי סדר החשיבות כמובן, ואני, הפחות מפורסמת, הייתי ה"אחרונה חביבה", התינוקת של הפאנל. בסדר, גם את זה צפיתי מראש) השאלה השניה שלה לגבי גברים והשילוב שלהם בחווית האימהות, היא שאלה שהיא פשוט שלפה על המקום ולדעתי היא מאד נבהלה ממה שאני אמרתי וממחיאות הכפיים שליוו את זה. היא נבהלה, כי כל החיים היא מתמחה בזיהוי רגשות אשמה ובהוצאה להורג שלהם. זו הדרך שלה להתמודד עם הכאב, שהיא ללא שום ספק מרגישה. להביא את הגברים בשלב הזה היה הוצאה להרוג מזורזת של נושא ה"התמודדות עם כאב - כדרך להתפתחות אישית", שאותו הבאתי דרך המילה ציר. מאחר ואני אדם די איטי מטבעי (קוסמית מהגליל...) הרגשתי שלא הייתי מספיק בהירה בהצגת התפיסה של "נשים במרכז, גברים בהיקף", מעבר לכך שזו תפיסה מהפכנית עבור נשים שבילו את רוב חייהן במאמץ בלתי פוסק לעבור להיקף. רקפת ישר "הבינה" שאני מנסה להחזיר אותה לסירים... אולי הייתי צריכה להיות כאן יותר אישית ולספר קצת על מה שקורה אצלי בבית. אבל כאמור, אני חושבת בדיעבד שרבקה פשוט יירטה אותי כי המראתי לה גבוה מידי. חשבתי אם לקחת את המקרופון ולהגיב (בנוסח ורדה) והחלטתי פשוט להשאיר את זה ככה.
עצם העובדה שישבתי על הבמה ביחד עם הפמניזם הלוחמני והאמהיזם האולטימטיבי, וניסיתי לייצג את האמהות כדרך של התפתחות, כבר מספיקה לי. עשיתי את זה בשביל זה.

תודה שהייתן.

[ענת_גביש*]

נועה, בא לך לספר יותר בפירוט מה ענית על שאלת שילוב הגברים?
כמה חבל שלא הייתי.

[נועה_ברקת*]

אני אפרט מה שעניתי, ואולי גם אנסה לחדד את מה שרציתי לומר. סיפרתי את הסיפור על איך דולפינה ממליטה - מוקפת בחברותיה הדולפינות ומעגל של דולפינים זכרים, מרוחק יותר, שומר על הטריטוריה המקודשת. שמעתי את זה ממרסדן ווגנר שאמר שהוא חושב על עצמו כעל דולפין זכר כזה (לי עצמי הוא נראה יותר כמו גלגול של מיילדת רוסייה). הריון, לידה והנקה, קשר של תינוק ואם (וגם מין) - הם מרחבים מקודשים בעיני. מתרחשים בהם דברים בעלי משמעות עצומה עבור עתידם של המשתתפים בהם, וככאלו הם ראויים להגנה. המרחבים האלו נפלשו במשך אלפי שנים על ידי תרבות גברית וכיום הם חדורים ברוח של הגבריות (שנישאת היום גם על ידי נשים, זאת אומרת, גם נשים רוצות היום להיות "כמו גבר" - בעולם, בהיקף, בחוץ ודרך אגב, זה בסדר ומעולה מבחינתי, גם אני רוצה וגם אני שם), אבל בשביל להכנס למרחבים האלו צריך את המפתח של הנשיות - להיות מסוגל לתמוך, להכיל, לקבל, להגן, לפנות מקום וכו' וכו'... ישנן נשים שלא יוכלו, ישנם גברים שיוכלו גם יוכלו. אבל זה לא משנה את העובדה שגבר לא יכול לעשות את המלאכות האלו במקום אשתו. הוא לא יכול להיות בהריון, לא יכול ללדת ולא יכול להניק. את כל השאר הוא יכול - ומאד רצוי שילמד - לעשות. בכל פעם שהוא מנסה לתפוס את מקומה של אשתו (האם היא מעוניינת? זה כבר עניין אחר... ) זה מועד לפורענות. השאלה של גברים צריכה להיות (לדעתי הצנועה) איך לסייע לנשים בתפקיד שלהן ולא איך לקחת אותו מהן.
מקווה שהועלתי...

[דקל_נור*]

פעם גם ראיתי פה דף על נשים שמנסות להיות גברים, לא זוכרת איך קראו לו. זה לא גברת זה אדון אולי? משו כזה. אפשר לפרק גם לדף כזה. אם אני אמצא אותו.

[דלית_ב*]

דף יפה @}