- אנורקסיה ובולימיה - אנטומיה של מגיפה חברתית
קרא והאיר: רני כשר.
ביקורת הספר הופיע בגליון מס' 41 של באופן טבעי (באופן 41), אשר הופיע בחודש יולי 2002.
ניתן לכתוב תגובות על המאמר בדף תגובות לגליון 41.
דף זה הוא דף עלון
אנא אל תוסיפו תגובות בדף זה.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לעליה גדולה במספר מקרי האנורקסיה. יש להניח שכולנו שמענו על אנורקסיה, ומעט אף על בולימיה; רובנו מכירים נערות אנורקסיות או הורים לנערות אנורקסיות.
בספרו "אנורקסיה" ובולמיה מנסה גורדון לענות על השאלה מדוע ישנה עליה כה תלולה במספר המקרים של אנורקסיה נרבוזה ובולימיה בשלושים השנים האחרונות בחברות המערביות.
לדברי המחבר מדובר ב"מגפה" חברתית. בבואו לתת הסבר לתופעה הוא מתיחס לגורמים הפסיכולוגים האופייניים לנערות החולות, אך נותן דגש רב להיבטים החברתיים תרבותיים בתוכם פועלות היום נערות ונשים צעירות. מתוך ההיבטים הללו עולות הסיבות להפיכת הפרעות האכילה למחלה כל כך נפוצה בימינו.
אנורקסיה נרבוזה
אנורקסיה מתוארת לראשונה בספרות הרפואית כבר בשנת 9861. במאמר גדול אודות שחפת, שנכתב ע"י מורטון, רופא אנגלי דתי נון-קונפורמיסט, הוא מתאר תופעה של "היעדר תיאבון" ואובדן משקל, שהיתה מלווה בסימפטומים של שחפת )חום ושיעול(, אשר יוחסה ככל הנראה ל"דאגות וחרדות".
מאוחר יותר, בתחילת שנות השבעים של המאה ה-91 תוארה המחלה, ע"י סר וויליאם גול בלונדון, וצ'רלס לסג, נוירולוג פריסאי. שניהם תיארו סימפטומים ברורים של המחלה, כולל פעילות יתר ואנרגיה מופרזת אצל המטופלות - כולן נשים, הכחשה האופיינית לאנורקסית, גישות מוזרות של החולות כלפי אוכל, וקשרי גומלין משפחתיים בעיתיים. הם תיארו את המחלה כ"הרעבה עצמית".
כבר בראשית שנות עבודתו פגש גורדון בנערה אנורקסית והתייחס אל התופעה כנדירה במיוחד. במשך הזמן הוא צפה איך התופעה של "הפרעות אכילה" הולכת ומתרחבת.
כיום קובעת האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית ארבעה קריטריונים אבחנתיים חיוניים להגדרת נערה כ"חולת אנורקסיה":
סירוב לשמור על משקל גוף מעל המינימום המותר לגיל וגובה.
פחד עצום מפני עלייה במשקל או השמנה.
דימוי גוף מעוות.
אל-ווסת.
המהלך הקליני של האנורקסיה כולל התחלה אופיינית בדיאטה, אשר הופכת לצום ולבסוף לרעב רצוני. בהמשך נוהגת האנורקסית לפרוש מכל פעילות ויחסים רגילים, היא נוהגת לחזק משטר של פעילות פיזית כפייתית, ועשויה במשך הזמן להכפיל את מאמציה המטורפים להישגים. עיסוקה באוכל, בפרטי הדיאטה, בספירת קלוריות ובהשתקפות דמותה בראי, נעשה אובססיבי. לאחר שהגיע האנורקסית למשקל נמוך, היא שומרת עליו ע"י שיטות מתוחכמות להיפטרות מאוכל, וכן מסתירה את משקלה הנמוך תחת בגדים רופפים. בשלבים מתקדמים מופיעים סימפטומים רפואיים של תשישות כגון חיוורון, חולשה ועייפות שרירים, צמיחה של שיער גוף עדין, ואל-ווסת.
רובם הגדול של האנורקסים הן נשים. חמישה עד עשרה אחוזים בלבד מתוך כלל המקרים המאובחנים הינם גברים. האנורקסיה היא בעיקרה הפרעה של גיל ההתבגרות, ושיא התפתחותה הוא בגיל 41 ו-81, אם כי בשנים האחרונות יש עליה הן בהקדמת הופעתה, והן בשכיחות הנשים הבוגרות המפתחות את התופעה. יש להדגיש שאנורקסיה נרבוזה קטלנית ב-5 עד 01 אחוז לערך מכלל המקרים המאובחנים, שיעור גבוה מכל הפרעה פסיכיאטרית אחרת.
בולימיה נרבוזה
בולימיה נרבוזה נקראת גם "בולימיה במשקל נורמאלי" למרות שמשקלן של החולות עשוי לנוע בין גבוה מידי לנמוך מידי, והיא תופעה הולכת ונפוצה בתקופה הנוכחית. הגדרתה:
מקרים חוזרים ונשנים של זלילה
היטהרות תכופה או הגבלת מזון חמורה בין האפיזודות
דאגה מופרזת מתמדת לגבי משקל גוף וצורה.
בולימיה נדמית כנפוצה פחות משום שהחולות בה מסתירות בדרך כלל את מחלתן והיא אינה ניכרת במראה גופן. ההתנהגות של החולות כוללת התקפי זלילה בלתי נשלטים של כמויות מזון גדולות ביותר, בדרך כלל כשהן נמצאות לבדן, ולאחר מכן טקסי היטהרות הכוללים הקאות ושימוש בחומרים משלשלים. הבולימיה במקרים רבים מאפשרת לנערה או לאשה הלוקות בה להמשיך באורח חייהם בצורה שגרתית ולכן מקרים רבים אינם מאובחנים ומטופלים.
התיאור האופייני לבולימיה מתואר בצורה חיה, ומותיר פה ושם תהיות, האם כל אחד מאתנו הוא למעשה בולמי בכוח:
"נהגתי להתחיל לאכול בשעות הבוקר המאוחרות. בהגיע שעת הצהרים ידעתי שעלי לזלול. נהגתי לצאת... לסופרמרקט במורדות גוש הבניינים, ולקנות גלון או אולי אפילו שני גלונים )כל גלון מכיל מעט פחות מ-4 ליטר( של גלידת אגוזים ברוטב סוכר אדר, ומספר חפיסות של תערובת להכנת עוגיות שוקולד... בדרכי הבית הדחף לזלול היה הולך וגובר. בקושי יכולתי לנהוג במכוניתי כיוון שלא הייתי מסוגלת לחשוב על דבר מלבד אוכל. נהגתי לחלוף על פני חנות סופגניות בדרכי הביתה, וכמעט תמיד עצרתי את המכונית כדי לקנות תריסר סופגניות, שהתחלתי לכרסם אותן עוד לפני שעברתי את מפתן הדלת. כמעט תמיד כיליתי את כל שניים-עשר הסופגניות בדרך הביתה... נהגתי למהר לדירה, כשהדחף להמשיך ולזלול הולך ומתעצם... עירבתי במהירות את תערובת העוגיות; הכנסתי את העוגיות לתנור, ובדרך כלל הצלחתי לאכול כמות הגונה של התערובת תוך כדי הכנתה. לאחר מכן, בעודן עדיין בשלבי אפיה, אכלתי את הגלידה. רק על ידי אכילה בלתי פוסקת של גלידה היה בידי לסבול את העיכוב עד צאת העוגיות מהתנור. לפעמים נהגתי לכלות גלון שלם לפני שהעוגיות היו מוכנות, ולהוציא אותן מהתנור בעודן בשלבי אפיה. בכל מקרה, נהגתי לפתוח באכילת העוגיות, למרות שבשלב זה חשתי כבר בחילה והיה בכוונתי לחדול לאחר שתי עוגיות או שלוש. לאחר מכן הן הפרו לחש או שש. במהירה, אכלתי כחמש עשרה או עשרים עוגיות שוקולד ואז נתקפתי במבוכה. מה יקרה לו תגיע אחת מחברותי לחדר הביתה, ותראה שאכלתי עשרים עוגיות שוקולד!. ברור שהדרך היחידה להסוות זאת היתה לסיים ולאכול את חמישים ושתיים עוגיות השוקולד הנותרות בעצמי, לרחוץ את התבנית ולנקות הכל...
לאחר שבעים ושתיים עוגיות שוקולד נתקפתי בדיכאון. נכנסתי לחדר האמבטיה, הכנסתי את אצבעי עמוק לתוך הגרון, והכרחתי את עצמי להקיא. מיומנותי בכך היתה כה רבה עד כדי כך שבצעתי זאת כמעט באופן אוטומטי - ללא כל צורך במאמץ, רק הקאה מידית, שוב ושוב עד שדבר נוסף לא יצא מבטני מלבד נוזל צלול ירקרק בהיר".
התייחסות תרבותית להפרעות אכילה
גורדון טוען כי הפרעות אכילה הנן מצבים קליניים מורכבים אך העובדה שרוב החולים הנן נשים - עובדה המקובלת על כל החוקרים והמטפלים בהפרעות אכילה - מצביעה על מרכיב תרבותי חשוב מאוד בשכיחותה של המחלה. המחבר מונה גם מספר הסברים מהתחום הביולוגי אבולוציוני לכך שהתופעה רווחת בעיקר אצל נשים אולם בספרו וכן לתפיסתו מודגש הפן החברתי תרבותי.
לדבריו התמורות הגדולות שחלו במעמד הנשים בעת האחרונה וכן השינוי בתפקידיהן המסורתיים הם הגורמים לשכיחותן הרבה של הפרעות האכילה.
נערות בתקופת ההתבגרות עומדות היום בפני אתגרים רבים ומורכבים. העתיד שלהן בתור נשים אינו מובן מאיליו כפי שהיה לפני עשרות שנים בהן אשה בוגרת היתה רעיה ואם. הן נדרשות היום להוכיח את עצמן בתחומי חיים שונים - גם קרירה וגם משפחה, עובדה הגורמת לפחד עצום מפני ההתבגרות ונסיון להמנע מלהגיע לשלב הזה. הרצון להצליח בתחום הקרירה, שבעבר היתה מגרש גברי, מחזקת אצל הנערה את הצורך להכחיש את ההיבטים הנשיים שלה ולכן היא מאמצת לעצמה את המראה הרזה והזוויתי האופייני לגוף הגברי, על ידי כך שמרעיבה את עצמה ומונעת מגופה להתעגל כפי שקורה באופן טבעי לגוף הנשי במהלך תקופת ההתבגרות המינית.
מהפכת השחרור המיני על ביטוייה הבוטים באמצעי התקשורת גורמת אף היא לפחד מפני תקופת הבגרות ומובילה את הנערה להמנע בדרך ההרעבה מלהגיע לבגרות מינית מלאה.
מקום נרחב מקדיש גורדון לסוגיית עליית קרנו של הגוף הרזה במאה העשרים. הפיכת המודל הגברי למודל הרצוי מחזקת דימוי גוף מאורך וצינורי על פני גוף עגלגל. ירידת קרנה של הרביה כמרכיב מהותי בחיי האשה אינה מתירה מקום ויחס חיובי לגוף השמנמן והעגלגל כפי שהוא מתקיים בזמן ההריון וההנקה. המהפכה המינית הקוראת לנשים להיות משוחררות מבחינה מינית דוחה את דימוי האם המאופיין בגוף עגול ונשי, ומחזקת את הרצון לזכות בגוף רזה ונערי המשקף חירות מינית וחוסר אחריות. לבסוף מונה המחבר גם את הזוהר הנלווה למראה הגוף הרזה בתודעת הציבור ומשתקף בצורה בוטה במיוחד באמצעי התקשורת.
אחד ההיבטים של מגיפה חברתית לדברי גורדון הוא העובדה שהתופעה בצורתה המתונה זוכה להסכמה חברתית רחבה. כך הרזון, שהוא אידאל משותף לנשים כה רבות משתקף בביטויים תרבותיים חזותיים שונים בצורה מוגזמת ביותר. המראה של דוגמניות אנורקסיות מהווה מודל לכלל הנשים למרות שאין כל קשר בין מראה זה למראה הנשי האופייני. עוד מספר המחבר כי אחד מספרי הדיאטה הנפוצים ביותר הוא ספר המלמד כיצד לאכול הכל ולהשאר רזה באמצעות הקאה.
המחבר ממשיך וסוקר עניינים נוספים הקשורים הן להתפתחות ההיסטורית של השאיפה לרזון )וכן למראה צעיר( בחברות המודרניות, ופותח לנו אשנבים רבים למחשבות - רבות מהן נוגות - הן על הבעיות הרבות שהקידמה הביאה, והן על האופן בו אנו מושפעים מאופנות המגיעות מארה"ב ואירופה, ואשר תוצאותיהן ניכרות היטב בכל צעד ושעל בתקשורת הציבורית וגם בתקשורת האישית.
לדבריו של מחבר הספר "הפרעות אכילה הן הביטוי הקיצוני לתמורות הקיצוניות, שחלו בציפיות החברתיות מהאישה, ואשר הופיעו בקנה מידה עצום בערך באמצע המאה, אך בעיקר מאז שנות השישים. במהלך פרק זמן הקצר יחסית זה, נשים צעירות נתקלו בסדרת לחצים חדשה, התובעת הישגיות, תחרותיות ועצמאות, סידרה של ערכים המהווה ניגוד גמור להגדרות המערביות המסורתיות של תפקיד האישה. בתקופה של ריבוי הזדמנויות, אך גם התחזקות של לחצים, רבות התקשו לגבש זהות "בר קיימא" או "פועלת", ובתוך תוכן סבלו מתחושה של פיצול, בלבול וספק עצמי. אני סבור שהבעיות הפסיכולוגיות המרכזיות בהן מתנסות מטופלות עם הפרעות אכילה, ואשר כרוכות בבעיות של הערכה עצמית, אוטונומיה והישגיות, הן בבואה מוגדלת של קונפליקטים הרבה יותר נפוצים לגבי תפקיד האישה במסגרת תרבותית רחבה יותר. האישה הצעירה עם הפרעת האכילה נושאת שלא ביודעין משבר תרבותי הולך ונפוץ".
המשפט האחרון מדגישה מאד את ההיבט הרחב של הפרעות האכילה, ובעיקר את ההזדמנות שלנו ללמוד מן התופעה על בעיות בהן אנו נתקלים בביתנו, גם אם הדברים אינם מגיעים לידי הפרעות אכילה קליניות. הממד התרבותי אשר מוצג בספר, שהמחבר מדגיש שהוא רק בבואה של בעיה רחבה הרבה יותר, אכן יכול לתרום לכל אחד מאתנו הן בהבנת בעיות שונות הקשורות באכילה, והן בנושאים הקשורים למעמד האישה, תפקידה בחברה, ובעיקר הצורה בה החברה המערבית המודרנית רואה את תפקידה זה.
קריאה מעמיקה של הספר עשויה לעזור לנו רבות בהבנת הגורמים הרבים המשפיעים על דימוי הגוף שלנו, בעיקר של נשים, אבל גם של גברים, וכן להאיר את ההתייחסות הגברית לצורת הגוף הנשי, ואולי לתרום לנו במניעת הבעיות הקשורות לדימוי גוף שלילי והפרעות אכילה, בסביבתנו המשפחתית והקהילתית.
הספר עצמו הוא ספר עיוני ו"כבד", כלומר ברובו הוא מצטט ומסכם מחקרים, מנסח הכללות לתופעות שונות ומסבירן, ומביא מעט דוגמאות. אולם בתור שכזה, אם מצליחים לגייס את הכוחות לקוראו, ניתן בהחלט לקבל נקודת השקפה רחבה הרבה יותר על התופעה של הפרעות אכילה, ואולי אף להיעזר בכך בהימנעות מפגיעה ממנה.
משתמשת