דף עלון
הרעיון: משפחות חינוך ביתי עם ילדים "יאמצו" משפחות עם פעוטות לצורך מפגשים חברתיים.
אמץ חולם
אמץ חולם
(מגיליון 36, אוגוסט 2001)
אחת מהסיבות בגללן הבן שלי (שנתיים וחצי) אינו בגן היא ההפרדה הגילאית הנהוגה בגנים. נראה לי לא טבעי ולא נכון שילד יימצא בחברה מלאכותית כזו של בני גילו בלבד, בייחוד בגיל כה צעיר.
נכון שזה לא כל היום, נכון שאלה לא כל המגעים החברתיים שלו, ובכל זאת.
במפגשים עם ילדים אחרים ניכר היטב הענין הרב שהוא מגלה בילדים גדולים יותר (ואני מדברת על הפרש של כמה שנים). בין אם זרים, בגינות למשל, שהוא רק צופה בהם, ובין אם מוכרים, ילדי חברים, שגם ישחקו איתו.
יש לו גם ענין בבני גילו, וצמא להימצא בחברה בכלל, ואין לי ספק שהמצב האופטימלי הוא כרגיל – כמו התשובה להרבה מצוקות אחרות שעולות בעיתון – הימצאות בקהילה מעורבת ושלמה.
לו היינו חיים בחמולה או בשבט כמו פעם... אבל אנחנו לא. ואני מעלה רעיון כזה: מין תוכנית "אמץ חולם" – משפחה שיש לה ילד/ים מאמצת משפחה עם ילד צעיר יותר.
ב"מאמצת" כוונתי למפגשים בתדירות פחות או יותר קבועה, פחות או יותר גבוהה (פעם פעמיים בשבוע??), מה שמתאים לשני הצדדים, לתקופה ארוכת טווח. ומשפחת הילד הצעיר יותר, בתורה, כשהילד שלה גדל (ובדרך כלל יצטרפו אליו עוד אחים/אחיות בינתיים) "תחזיר את חובה" בכך שתאמץ ילד אחר צעיר יותר.
כמובן שהעסק יעבוד כשיש שפה משותפת ונוצר קשר, כמו בכל מפגשי "משפחות בקשר".
הסיבה לכך שיש להסדיר באופן מוצהר וקצת מלאכותי (לפחות בתחילתו) קשר כזה היא שחברויות כאלה כמעט לא נוצרות באופן ספונטני. לפחות מנסיוני, רוב ההתחברויות החדשות להורים, שנולדות לאחר ההפיכה להורים, תהיינה להורים עם ילד באותו גיל כשלך.
הנסיבות הנפוצות בהן מכירים הן פונקציה של גילאי הילדים – קורס הכנה ללידה, קבוצת תמיכה לאמהות טריות, חוגי פעוטות, גינות. וההתחברות היא בדרך כלל על בסיס סולידריות בין ההורים, שלילדיהם בני אותו הגיל לערך יש אותם צרכים, וההורים מתמודדים עם אותם אתגרים ושאלות בערך באותן תקופות זמן.
כדי שארשה לעצמי "להתעלק" על מישהו עם ילדים בוגרים יותר, הקשר עם ההורים צריך להיות וותיק ומבוסס. לא לכולנו יש קשרים כאלה במלאי, וגם כשיש, לא בהכרח ניתן לצפות מהם ל"מחויבות" למפגשים. יש הסכמה רווחת ובלתי מדוברת שהורה יפגיש את ילדיו עם בני גילו או יותר, כי לילדך שלך, הצעיר יותר, "אין מה להציע".
אחת מהסיבות בגללן הבן שלי (שנתיים וחצי) אינו בגן היא ההפרדה הגילאית הנהוגה בגנים. נראה לי לא טבעי ולא נכון שילד יימצא בחברה מלאכותית כזו של בני גילו בלבד, בייחוד בגיל כה צעיר.
נכון שזה לא כל היום, נכון שאלה לא כל המגעים החברתיים שלו, ובכל זאת.
במפגשים עם ילדים אחרים ניכר היטב הענין הרב שהוא מגלה בילדים גדולים יותר (ואני מדברת על הפרש של כמה שנים). בין אם זרים, בגינות למשל, שהוא רק צופה בהם, ובין אם מוכרים, ילדי חברים, שגם ישחקו איתו.
יש לו גם ענין בבני גילו, וצמא להימצא בחברה בכלל, ואין לי ספק שהמצב האופטימלי הוא כרגיל – כמו התשובה להרבה מצוקות אחרות שעולות בעיתון – הימצאות בקהילה מעורבת ושלמה.
לו היינו חיים בחמולה או בשבט כמו פעם... אבל אנחנו לא. ואני מעלה רעיון כזה: מין תוכנית "אמץ חולם" – משפחה שיש לה ילד/ים מאמצת משפחה עם ילד צעיר יותר.
ב"מאמצת" כוונתי למפגשים בתדירות פחות או יותר קבועה, פחות או יותר גבוהה (פעם פעמיים בשבוע??), מה שמתאים לשני הצדדים, לתקופה ארוכת טווח. ומשפחת הילד הצעיר יותר, בתורה, כשהילד שלה גדל (ובדרך כלל יצטרפו אליו עוד אחים/אחיות בינתיים) "תחזיר את חובה" בכך שתאמץ ילד אחר צעיר יותר.
כמובן שהעסק יעבוד כשיש שפה משותפת ונוצר קשר, כמו בכל מפגשי "משפחות בקשר".
הסיבה לכך שיש להסדיר באופן מוצהר וקצת מלאכותי (לפחות בתחילתו) קשר כזה היא שחברויות כאלה כמעט לא נוצרות באופן ספונטני. לפחות מנסיוני, רוב ההתחברויות החדשות להורים, שנולדות לאחר ההפיכה להורים, תהיינה להורים עם ילד באותו גיל כשלך.
הנסיבות הנפוצות בהן מכירים הן פונקציה של גילאי הילדים – קורס הכנה ללידה, קבוצת תמיכה לאמהות טריות, חוגי פעוטות, גינות. וההתחברות היא בדרך כלל על בסיס סולידריות בין ההורים, שלילדיהם בני אותו הגיל לערך יש אותם צרכים, וההורים מתמודדים עם אותם אתגרים ושאלות בערך באותן תקופות זמן.
כדי שארשה לעצמי "להתעלק" על מישהו עם ילדים בוגרים יותר, הקשר עם ההורים צריך להיות וותיק ומבוסס. לא לכולנו יש קשרים כאלה במלאי, וגם כשיש, לא בהכרח ניתן לצפות מהם ל"מחויבות" למפגשים. יש הסכמה רווחת ובלתי מדוברת שהורה יפגיש את ילדיו עם בני גילו או יותר, כי לילדך שלך, הצעיר יותר, "אין מה להציע".
- למען הסר ספק, אני לא היחידה שמוטרדת מזה - זה הַ נושא הַ מטריד ב-הא הידיעה את כל חברותי שיש להן ילדים בגיל של בני (סביב השנתיים וחצי) והן איתם בבית, ועולה שוב ושוב בכל שיחה שלנו.
- ב-סוציאליזציה בחינוך ביתי יש קטעים שרלוונטיים לענין זה
- את התובנות לגבי מפגשים העברתי ל-מפגשי חינוך ביתי
-
יונת_שרון*
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
אמץ חולם
ממש לידנו גר חולם צעיר (בן שנתיים) שמתאמץ אצלנו לפעמים. ובמשך הזמן הבחנתי שהמפגשים האלה טובים גם לבנים שלי, שגם הגדולים מרויחים מזה. ההזדמנות להיות בעמדה של "הגדול" - זה שמוביל, זה שיכול לעזור, זה שמבין יותר - היא חשובה ובריאה. בנוסף, לפעמים הוא מזכיר להם כל מיני דברים "של קטנים" שהם מזמן לא עשו, וכך הם יכולים להנות מהם מחדש.
רב-גילאיות היא טובה לשני הכיוונים.
רב-גילאיות היא טובה לשני הכיוונים.
משתמשת