סיפור הלידה של חגית ל

[אנונימי]

דף סיפור לידה
^{דף סיפור לידת בית דף סיפור אחים בלידה}

[חגית_ל*]

גם אני, גם אני - לידת בית - ה-צ-ל-ח-ת-י!!!!!!

יום ראשון, 1/6/03. אני מרגישה די נפוחה, לשון כבדה מנוזלים. אמרו לי שהאף/הפרצוף/הידיים - מתנפחים לפני הלידה. אולי היום? בערב חברה שלי מתקשרת שאם אני צריכה מקום לשים את הגדולה (בת 6) אפשר אצלה, שאתקשר מתי שארצה.
כנראה לזה חיכיתי. ב-21:30 אני מרגישה שיש לי ירידת מים קלה. מייד גיא מתקשר למיילדת, גרה לא רחוק. במקביל הוא מתקשר לחברתי לשאול אם אפשר להביא את הגדולה, שהודיעה שהיא לא מעוניינת לשמוע צעקות ולראות דם. הוא מכין לה תיק עם מברשת שיניים ומשחה ובגדים ולוקח אותה לחברתי. בינתיים פרלה בן-דוד, המיילדת שלי, מגיעה. הם ביחד מכינים פינת מזרן ליד האמבטיה. גם אני קצת עזרתי לפנות את המקום.
חברתי מתקשרת שהגדולה לא רוצה להשאר. גיא נשלח להביא אותה. מתחילים לי צירים. לא חזקים במיוחד, אפשר לסבול. אני מסתובבת לי בלי בגדים בבית - מה זה חם!. גיא חוזר עם הגדולה והם ניכנסים לחדר, סוגרים הדלת, מספר לה סיפור והיא נירדמת לה - יודעת שהיום אמא תביא לה אחות קטנה.
הצירים לא זזים כ"כ. אני יושבת הרבה על האסלה וניכנסת לאמבטיה לטוש חמים על הבטן ולפעמים מסתובבת לי. אכלתי מעט אבטיח אבל אין לי תיאבון כ"כ. פרלה מציעה לי לאכול דבש. אני אוכלת קצת מולסה ואח"כ גם קצת דבש. שותה מיץ ענבים אורגני.
בינתיים שום דבר לא זז.
הלכו לישון כולם, גם פרלה, על הספה. אני מסתובבת לי בבית. מעת לעת פרלה שואלת מה המצב. לא זז כלום, צירים לא סדירים.
יום שני - 2/6/03
הבוקר מגיע. אני מתקשרת לאמי ב-8:30. לא מספרת לה כלום. היא לא יודעת שאני מתכוונת ללדת בבית. היא שואלת אם אני קצת מצוננת ואני אומרת שיש לי קצת ליחה. ב-9:00 החבר'ה עוד ישנים. פרלה מציעה להעיר אותם, אולי היא תלך לגן.
התעוררו. לא רוצה לגן. גיא לוקח אותה לגינה ולטיול במרכז - עם כניסה לכמעט כל החנויות ופינוקים.
אני די מבואסת. פרלה חושבת שבצהריים כבר נאכל עם הקטנה צהריים. אבל שום דבר לא זז. איפה הצירים החזקים? אני כנראה מאוד מפחדת מהם ואני עוצרת אותם. אני מנסה הכל: תנוחות, קפיצה על כדור פיזיוטרפי, השענות, אסלה, שכיבה על הצד, טושים - שכנראה בדיעבד עצרו את הצירים.
לגיא ולגדולה נמאס. הם חוזרים לקראת הצהריים. חם בחוץ להסתובב. רואים טלויזיה. פרלה מעודדת אותי שהעניינים בכ"ז מתקדמים. מדברת עם גיא ומסבירה לו כל מיני דברים והוא פחות לחוץ. אומרת לו שאם עד 19:00 לא יזוז נאלץ לנסוע לבי"ח. אני נלחצת, לא רוצה בי"ח, אני מייבבת.
אני מדברת אל הקטנה בבטן, מבקשת שתצא לראות את אמא, שתעשה לי קוקו - כלום. שמה עלי פס.
פרלה מציעה לי לשטוף כלים. אני שוטפת, עם הפסקות צירים. סוף סוף משהו זז שם, יש טיפטופים של מים, גיא מפזר אחרי מגבות. אני מתחילה לייבב בייאוש.
ב-13:30 מתקשרת אחותי מאוסטרליה. אצלם 23:00. שואלת אם אני באמצע לידה. אני מתפלאה, מאיפה היא יודעת? היא אומרת שהיא מרגישה אותי (גדולה ממני בשנה) והיא כל היום דואגת והחליטה לצלצל. מציעה לי לדבר עם הגוף שלי, לומר לו 'תן לפרי ליפול!' אומרת לי שיש לי מיילדת מעולה, שאפשר לסמוך עליה. אני עושה מה שהיא הציעה.
לפעמים פרלה בודקת אותי. אומרת שהקטנה תקועה למעלה, שהצירים לא מספיק סדירים וחזקים לדחוף אותה ובנוסף המבט שלה כלפי מעלה. גם הפתיחה לא משהו מסתבר. הבדיקה כואבת.
בינתיים מסתבר שאחותי התקשרה לאמי, לא אמרה לה שאני בלידה רק שיש לה הרגשה שאני אלד בקרוב. אמא שלי חושבת שהיא מדברת על עוד שבוע ומקבלת ממנה מרשמים למזונות להכין לי אחרי הלידה - אורז עם עדשים אדומים, שקדים וכו'.
פרלה עושה לי מסאז'ים בגב עם שמנים. שואלת אם אני מעוניינת לקחת משהו הומאופטי לזירוז. אני שוקלת - מצד אחד בטוח יתחיל לכאוב יותר, מצד שני - נסיעה לבי"ח. אני מעדיפה לקחת. פרלה נותנת לי למצוץ 3 כדורים קטנים.
שוב היא בודקת. מתחילים צירים - צירים!!! פתאום ירידה של המון מים. אני מברכת שהחיינו, מזל טוב, סוף סוף. אבל עכשיו כואב-כואב!!!. אני מדברת אל הגוף 'תן לפרי ליפול'. מתה מכאבים.
ב-16:00פרלה מציעה לי לעבור למיטה שלנו. אני עוברת. מתחיל גהינום. אני שוכבת על הצד, בקצה המיטה. מרגישה שכל הגוף נקרע עם כל ציר. אני צווחת מכאב, רועדת, מתכווצת, מוציאה כמעט את כל האוויר שיש לי בגוף, מרגישה שכל הטוסיק שלי מתהפך החוצה. אני נזכרת במה שכתוב בספר על הלידה הטבעית, שאני פיצוץ של סופר נובה, שזה כאב של פרידה - אני מייללת שאני לא יכולה שיבוא עוד אחד כזה אבל עוד לפני שאני גומרת ליילל הוא מגיע. אני בטוחה שעוד מעט השכנים מזמינים את המשטרה.
פרלה אומרת לי מהר לעבור למזרן. גיא עוזר לי. היא כבר הדליקה שמן יסמין, רחצה קערה עוד קודם לקטנה שתצא. אני בכלל לא מאמינה שהיא תצא, אני חושבת שליסורים האלה לא יהיה סוף. אני גוררת את עצמי למזרן. רציתי ללדת בכריעה על 4 אבל פרלה - מיילדת סופר מנוסה - עומדת על כך שזה יהיה בחצי ישיבה, כדי שלא יקרע לי, בהשענות על גיא - שבינתיים כבר מעודד אותי 'את חזקה, את נהדרת' ואני צווחת מכאב ומסננת 'תשתוק!', כי גם ככה קשה לי לשמוע את מה שפרלה אומרת דרך הצווחות שלי. והגדולה בינתיים לא מעיזה לזוז מהטלויזיה ושומעת את הצווחות שלי ליד.
פרלה אומרת לא לדחוף - איך לא? עושה לי פו-פו-פו ואני חוזרת אחריה - אני מאוד ממושמעת, יודעת מה טוב לי, מה שהיא אומרת אני עושה. היא עוזרת עם הידיים, אני מרגישה שאני נקרעת לחתיכות, היא מביאה קומפרסים חמים עם שמנים ומבקשת עכשיו לדחוף. אני יודעת שעכשיו זה הרגע. אני צורחת כמו מטורפת. פרלה נותנת לי להרגיש את הראש!
אני לא רוצה, אני רוצה שהיא כבר תצא החוצה. בכ"ז אני מרגישה את הראש הרטוב. עוד לחיצה אחת, אני יודעת שזהו, אני אוספת את כל מה שנשאר מהסמרטוט הזה שהייתי אני וד-ו-ח-פ-ת - היא בחוץ!!!! פרלה שמה אותה עלי. אני לא מאמינה - זה נגמר, היא בחוץ, היא היתה בבטן שלי ועכשיו היא בחוץ והיא לגמרי אמיתית!
כמה היא יפה!. היא אוכלת ציצי. גיא רץ לשעון הדובר לברר מה השעה 17:05 - נולדה לנו אחות קטנה.
הגדולה הולכת לבכות בחדר. אנחנו קוראים לה. היא מייבבת 'עכשיו לא יהיה לך זמן בשבילי!'
פרלה "לא מרשה" להודיע לפני שהשיליה יוצאת. אני מתעקשת לחכות עם השיליה. אחרי שעה פרלה מציעה לי למשוך אותה לבד ולדחוף. אני עושה כן, והיא יוצאת באמת. פרלה בודקת אותה - אומרת שכבר יש קצת הסתיידות, למרות שרק היום התחלתי שבוע 39. יצאה בזמן.
פרלה שוטפת את הקטנה, אומרת שהיא אוהבת מים. איזו מתוקה!!!.
סוף סוף הגדולה מתקשרת לסבתות להודיע: 'את יודעת, יש לי אחות קטנה'.
אמא שלי בהלם. בעצם כולם. כמובן גם מזה שילדתי בבית.
אין תפרים, אין חתכים, אין קרעים.
פרלה מסבירה לי מה לעשות, איך לשטוף עד מחר. אני מ-א-ו-ש-ר-ת ! ! ! @} @} @}
אין כאבים, שכחתי שהיו. פרלה מנקה אותי. שתבורך פרלה. גיא מזכיר את שמה 10 פעמים בשעה.
ישנתי במיטה שלי. למחרת התקלחתי במקלחת שלי. הגדולה מתרגשת נורא. קשה לנו להירדם. דווקא הקטנה ישנה טוב עד 6 בבוקר - היא מקסימה.
ביום הרביעי ללידה כבר השקיתי את העציצים.
עכשיו אנחנו מחפשים שם לילדה מ-ו-ש-ל-מ-ת. נראה שעוד לא המציאו את השם בשבילה. רעיונות יתקבלו בברכה.

[אביב_חדש*]

מזל טוב חגית וכל המשפחה!

[נועה_ברקת*]

מזל טוב לכולכם !!!
הרעיון המיידי שלי לשם הוא רות , שם שאני מאד אוהבת ,שהיה הבא בתור ברשימת השמות שלי (ונשאר בחוץ...), וכמובן שייך לזמן שבו נולדה ביתך. אם תתני עוד קצת רקע על מה שאתם מחפשים, אולי יבואו עוד רעיונות.

[חגית_ל*]

תודה, תודה @}

[בשמת_א*]

כמה מרגש!
רות שם נפלא, ילדה מתנה לשבועות, ואין היום כמעט רות. גם עתיק, גם מתוק וגם ייחודי.

[תבשיל_קדרה*]

סיפור נפלא! כ"כ אמיתי. עם הפחדים, הלא-רוצה, כן-רוצה.
מזל טוב לכולכם!

[רועי_שרון*]

ואוו! איזה סיפור.
מזל טוב והרבה כיף עם הקטנה.

[מיכל_מ*]

חגית, חיכיתי לסיפור שלך... איזה כיף!!!!! מזל טוב! ואיזו אחות יש לך.

[עדי_יותם*]

מזל טוב!

[נועה_ברקת*]

חגית ל - הסיפור שלך הועלה לאתר
זה סיפור נפלא ומרגש ואני ממש רוצה באתר כמה שיותר "מאלה".

[אם_פי_3*]

מזל טוב חגית!
יופי של סיפור!

[אמבט_ים*]

חגית המון מזל טוב,

[בשמת_א*]

אח, גם לי עלו דמעות בעיניים מהסיפור. איזה יופי! מייד התינוק שלי קיבל גם כן נשיקה. וגם הבכורה. הרי אלה הלידות שלי...

[לילה_טוב*]

חגית, מזל-טוב!
איזה סיפור חזק! מזכיר לי קצת את הלידה שלי ברוחו. גם התאריך כמעט אותו הדבר (או בדיוק?) - 3.6 - שלי לפני שנה.
ורק עכשיו כתבתי את סיפור הלידה (בקרוב אצלכם).

[אמא_גמדים*]

חגית,
רק עכשיו קראתי. מדהים. המון מזל טוב.
וכל הכבוד לגדולה שלך... שיהיה לה בקלות.

[חגית_ל*]

תודה. @} . הלוואי לכולנו שיהיה בקלות.

[חגית_ל*]

לילה טוב - כמעט, נולדה ב-2/6.

[אמא_מתחדשת*]

התרגשתי עד דמעות. העולל שלי לא הבין מה קרה ועברתי לצחוק בריא. סיפור נפלא!!!!!

[שרה_ק*]

איזה יופי, לידת בית אחרי הלידה במשגב לדך ה'טבעי'!

[מאיו_צ'אן*]

היי מה איתי אני גם הבת שלך אמא אוף איתך