נשים ומחיר המלחמה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3015182,00.html
אמנסטי: 80% מפליטי העולם - נשים
הרג, התעללות, פגיעה מינית, אונס המוני ונישואים כפויים. דו"ח אמנסטי לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי חושף תמונה עגומה ונתונים קשים על המתרחש סביב הגלובוס. הפעם התמקד הדו"ח בנשים שבקונפליקט. "תמיד כשמדברים על מלחמות סופרים את הגברים שנהרגו או נפצעו במהלך המלחמה, אבל גם נשים סובלות, ומדובר בפגיעות שלא מדווחות או מושתקות", אומרים באמנסטי
מירי חסון

מתוך המאמר :
"נקודה נוספת המועלית בדו"ח היא כי למרות שנשים בכל העולם משלמות את מחיר המלחמה, הן מורחקות מתהליכי קבלת החלטות ומוקדי כוח שעוסקים במדיניות שלום ובטחון. כך גם בקונפליקט הישראלי פלסטיני לפי וידן."

מדהים כמה שלפעמים המקריות נדמית כאילו מישהו תיכנן אותה היטב , מראש.
בשבועיים האחרונים אני מתמודדת עם הרחקתי (בלשון סבילה...) מפעילות בה עסקתי באופן אינטנסיבי בשלוש השנים האחרונות. והינה מצאתי את הכתבה הזו הלילה.
הלילות האחרונים לא קלים, אני מחפשת מרגוע...
חשבתי לכתוב לי בלוגון (מנסה להפחית, מתוך חוסר אונים, מעוצמת העיניין, כך שבלוג ממש לא יהיה כאן...)זמני שיעזור לי להתמודד עם מה שקרה.
זה נידחה שוב ושוב בימים האחרונים. כמו אם לא אכתוב, לא היו הדברים מעולם...
אבל הם כן. הם כאן והם יכתבו.
זה יהיה קשה, אבל כולי תקווה שזה יהיה לי לעזר.
אני יודעת שיש כאן הקשבה, גם אם לא תמיד הסכמה. אבל מכאן לא יעיפו אותי...
אז בקרוב, מקווה, אספר את הדברים : אישה, פעילה פוליטית בתנועה גברית נגד הכיבוש.
הוסטתי מהמאמר לעינייני האישיים, אבל הוא מעניין בלי קשר אליהם, ובטוחה שיהיה מה להגיב עליו.

הפעם אני מעדיפה לטמון ראשי בחול...
בעוד סיפורי זוועות על לידה (משכו את התינוק ותלשו לו את הרגל) אני מנפנפת בביטול כלא רלונטיים- סיפורי שוליים לא חשובים. הרי שפליטות (PLITUT), אונס סחר בנשים וכיוצא בהללו טורדים את מנוחתי ומעלים בי את השאלה - איך אני מביאה ילדה לעולם הזה.
ברשותך, הפעם, אני בורחת מהתמודדות לא כי הנושא לא חשוב אלא כי יכולתי קטנה מידי בשלב זה של חיי.
מוזר שהשבוע תהיתי למה אני כה עסוקה בשאלות של פליטות ומלחמה והחלטתי שזה נובע מאיזו תודעה קולקטיבית יהודית - ישראלית (גדלנו על עמוד האש, יד ושם, יום השואה, כולם נגדנו, יש לנו מסעות פליטים צרובים בתודעה הציבורית - אישית)

לגבי בלוג ו הם כאן והם יכתבו.
אשמח לקרוא, אני מעריכה את פעולתך ונראה לי שעמדותינו דומות הרבה פעמים. (אם כי בניגוד אליך אני לא מתרגמת אותה לעשיה ומצטערת על כך שוב ושוב)
בכל מקרה אני מקווה שזה יסתדר נשמע שאת מבואסת.

אוי עדי, אני כל כך יודעת על מה את מדברת.
אני כבר לא שם, בפעילות השלום הגברית. עזבתי, מרוטה, עייפה ומובסת, לתחושתי.
הייתי שם במלוא עצמתי הנשית והגברית פעם, עד שהחיים והבטן התחילו להתעגל. אז, כשהבחילות של הטרימסטר הראשון התמזגו בבחילה מהטון הגברי המיליטריסטי (כן, כן, בארגוני שלום), נשאתי רגלי וברחתי.
הצטמצמתי לנישות קטנות יותר. הפכתי פעילה יותר בתחום של סחר בנשים ושל זנות, בניתי קבוצות פעילות מחברים פעילים. לא צריכה קבוצות גדולות. עשיתי את כל זה גם לפני ההריון, אבל ההריון חידד את הדברים ולא הותיר לי כוחות לעשייה אין סופית. הייתי חייבת להתמקד.
היום אני פעילה בדרך אחרת. גם בגלל שיש לי על תנאי עוד שנה וחצי ואני לא מתכוונת לנצל את ההזדמנות לביקור בנווה תרצה וגם בגלל העובדה הפשוטה שיש לי ילדה.

יאללה, תכתבי. אני מבטיחה להקשיב ולדבר איתך פה.

Adi, I would love to hear about whatever it is that you want to tell. I have no doubt that there is too much testosterone in the peace movement (after all, we can only reflect our own society…). I urge you to share your experience – it’s important for me as a woman and as a leftist.

וגם - זו יכולה להיות דוגמה נהדרת לדף פוליטי בסגנון נשי.

גם אני כאן מקשיבה.

גם אותי נושאים שמועלים כאן מטרידים מאד מאד.

כאוכל לנסח בבהירות רבה יותר אחזור לכתוב.

תודה לכולכם.
ממשיכה לכתוב בדף
דף פוליטי נשי אישי

באופן טבעי

באופן טבעי