מצאי מיומנויות חברתיות

[אביה_נו*]

לאחרונה יש בבית דיונים אודות היכולות החברתיות של הבכור (4.4 כיום). לפני שניגשים ל"מה עושים", רציתי לברר האם, בעצם, יש בכלל בעיה.
קרי:
מה אמורות להיות היכולות החברתיות של ילד בן 4, ואם כבר – של גילאים אחרים, הן צעירים יותר והן מבוגרים יותר.
רשימה של ה"מה" - לפני הדיון של ה"איך" (איך מגיעים לאן שרוצים).
לפני שיוּרָם דגל ה"כל ילד לגופו", "תסמכי על הילד שלך וזהו " – אני מאמינה שההתפתחות של [גורי] בני האדם משותפת לכלל הגזע האנושי, הן בשלבים והן בקצב – עם דגש על פחות או יותר ;
למשל, דני לסרי כתב איפשהוא שלמידת קריאה ספונטנית קורית בגיל שנמצא בטווח בין 3 ל9, (ונדמה לי גם: ש6 הוא בערך החציון), והנה נתון שאפשר לעבוד מולו. כאחראית לשלומם של ילדי עלי למצוא את האיזון בין "לסמוך עליו שיהיה בסדר ולתת לו להבשיל בקצב שלו" לבין "יש פה בעיה וצריך התערבות". ראו הדוגמא הפשוטה והקיצונית שהתפרסמה באיזה גיליון עבר של באופן, אמא רגועה מדי , על התעלמות מוחלטת מבדיקה אוביקטיבית כלשהי והשוואה לנורמות כלשהן לגבי עליה במשקל של יילוד.
משפחות נורמטיביות אולי תסתפקנה בלשאול את קול אלוהים חיים, קרי הגננת / יועצת חינוכית או מי שיהיה נציג הממסד-יודע-הכל, "איך הילד שלי". לנו אין נציג של הממסד כי אנחנו בבית.
ולגבי ספר הוראות להורים, מן הסתם הנורמות שם מתארות ילדים שנמצאים במסגרות (ובד"כ מגיל צעיר למדי), לא ברור לי כמה מלח עלי להוסיף לַכָתוּב. לא שאמנע מלקרא – (יש לכם המלצה? ) - אבל עלי לדעת לאיזו פרופורציות להכניס את הדברים.

אז אם תוכלו, אנא פרטו פה. איך התנהגו / מתנהגים ילדיכם, אחיינכם, ילדי השכנים – כל ילד שאתם יודעים לספר עליו,
באיזה גיל; מאיזה מין; אם הוא במסגרת או בבית; צאצא להורים חברותיים מרובי קשרים או סוציומטים בישנים שמרגישים לא נוח בחברה , ילד יחיד /בכור / שני, וכל פרמטר אחר שנראה רלוונטי.
איך הם יוצרים קשר בגינה עם ילד זר שמוצא חן בעיניהם (מבקשים תיווך של אמא, ניגשים בעצמם...?)
איך הם מתנהגים בקבוצה – שמוכרת להם / או חדשה?
האם הם יוזמים אלימות? איך מגיבים על אלימות? איך פותרים קונפליקטים?
איך נעשית ההתמודדות על ההיררכיה בקבוצה, ובכלל משחק כוחות (שקיים גם בין שניים)?
איך יוזמים מהלך (משחק, למשל)?

תודה מראש על כל תאור , הפניה לדפים אחרים כאן באתר, לינק , או המלצת ספרים.

[תבשיל_קדרה*]

אחד שאני זוכרת:

לפני כמה חודשים א ילת (אולי א.ילת, אז) תיארה את ילדיה (אז, בני שנתיים וקצת) בגינה ציבורית, יחד עם עוד ילדים מגן. התפתח שם דיון בנושא.

[בשמת_א*]

אני כבר שכחתי (היא בת חמש ו-9 ח).
אולי תתני דוגמאות וזה יזכיר לנו?

[אביב_חדש*]

איך הם יוצרים קשר בגינה עם ילד זר שמוצא חן בעיניהם
אגם (בגיל 4, בכור) - ניגש, מציג את עצמו ומתחיל לשחק כאילו הכירו מאז ומתמיד.
מור (בן 4.9, סנדביץ') - רק עכשיו מציג את עצמו ופותח בשיחה ספונטנית.
האם הם יוזמים אלימות?
אגם - מעולם לא.
מור - מתחיל בהוצאת לשון והתגרויות כאלו. לא מרביץ מיוזמתו, אבל מתגרה.

זה באמת כל ילד ודרכו...

[אם_פי_3*]

אלו שאלות גדולות מדי. אני לא מצליחה לענות עליהן (יש לי בן ובת בני 4.2 שנמצאים בגן מגיל 3 ח'). במיוחד שזה לא קבוע. נסי לתאר סיטואציה, או לשאול יותר ספציפית.
לגבי יצירת קשר בגינה (או מקום דומה, כי ב"גינה" שלנו יש בעיקר ילדים מוכרים), בד"כ משחקים ליד (ביניהם) עד שנוצרת אינטרקציה מקרית, ואז משתלבים במשחק. אין היכרות יזומה - לא עצמאית ולא בעזרתנו (אם הילד הזר מנסה לתקשר והם מתביישים, או מגיבים בתוקפנות רק בגלל שהוא זר, אני עוזרת קצת. בחודשים האחרונים זה העזרה שלי פחות נחוצה).

[אם_פי_3*]

עוד (מנסה בכל זאת לענות): יוזמים אלימות - לא, אבל מתגרים לפעמים. נדמה לי שרק בילדים גדולים יותר (כנראה כדרך תקשורת, נסיון ליצירת משחק). הבן לפעמים יוזם אלימות כתגובה לקונפליקט, בעיקר כלפי אחותו.
תגובה לאלימות: בדרך כלל - בכי, ובקשת עזרה מאיתנו.
פתרון קונפליקטים מאד תלוי במצב רוח וברמת ההיכרות (זרים, חברים או בינם לבין עצמם). לפעמים נכנסים למריבה, לפעמים חושבים על פתרונות אפשריים, לפעמים נכנסים לעקשנות לשמה (בשביל העקרון) ולפעמים מוותרים בנדיבות רבה (בלי תיווך, או עם תיווך שמדרבן אותם למצוא פתרון, אך לא מוצא אותו במקומם).
משחקים בדרך כלל נוצרים על פי הצעות של שניהם (ושל חבריהם) במקביל. לפעמים יוצרים תור.

[יונת_שרון*]

אני לא אוהבת לחשוף פרטים על אנשים אחרים, במיוחד אם הם ילדים, אז אני אכתוב כללית על ילדי חינוך ביתי שאני מכירה בלי לציין מי עושה מה בדיוק. אני מתייחסת לגיל 4 של הילדים שאני עונה לגביהם.

איך הם יוצרים קשר בגינה עם ילד זר שמוצא חן בעיניהם (מבקשים תיווך של אמא, ניגשים בעצמם...?)
תלוי . יש כאלה שניגשים מיד, יש כאלה שבכלל לא (גם אם הם רוצים ליצור קשר).
יש עוד דבר יפה שראיתי, וזה שיקוף:
הילד שרוצה ליצור קשר (א) מתקרב לילד אחר (ב), אבל לא מאוד קרוב, ומתחיל לעשות כל מה שהילד האחר עושה. ב יושב? א מתיישב, בערך באותו כיוון. ב חופר? א מתחיל לחפור. ב קם להביא משהו -- א קם והולך לאותו כיוון. אם אף הורה לא בא "לעזור", תוך 10 דקות אפשר למצוא אותם משחקים, צוחקים, נהנים. או, אם ב לא מעוניין בקשר, אולי נמצא ילד אחד עצבני ושני מאוכזב...

איך הם מתנהגים בקבוצה – שמוכרת להם / או חדשה?
כמעט כולם מתנהגים בקבוצה גדולה "פחות טוב" מאשר עם עוד ילד אחד או שנים.

האם הם יוזמים אלימות?
יש ילדים שלפעמים מגיבים באלימות או צעקות על התנהגות לא אלימה. למשל, מישהו התיישב להם על הבימבה שהם עזבו לרגע, והם דוחפים אותו ממנה. או מישהו לא נענה לנסיונות שלהם להשתלב במשחק ובתגובה הם מציקים לו.
לגבי אלימות שהיא לא תגובה לשום דבר, עד כמה שראיתי זה קשור ל"בעיות בבית", כולל אח חדש או בעיות אצל ההורים.

איך מגיבים על אלימות?
יש כאלה שמחזירים, יש כאלה שבוכים, יש כאלה שממשיכים כאילו רק נפל עליהם ענף...

איך פותרים קונפליקטים?
לרוב בדיבור או בהתעלמות. כמובן שאני מתייחסת כאן רק לאותם מקרים שהם פותרים את הקונפליקטים...

איך נעשית ההתמודדות על ההיררכיה בקבוצה, ובכלל משחק כוחות (שקיים גם בין שניים)?
בדרך כלל הגדולים הם יותר טובים במשחק, יש להם יותר רעיונות ויותר יכולת ליזום, ככה שיש התאמה די ברורה בין גיל להשפעה. אבל יש גם מקרה של שני ילדים (גדולים יותר) שלא הצליחו להגיע למצב יציב ואם שניהם רוצים להיות באותה קבוצה זה פשוט לא מסתדר. אולי זה ישתנה בעתיד.

איך יוזמים מהלך (משחק, למשל)?
"ב, בוא נשחק בכדור?"
או פשוט א מתחיל לשחק במשהו, ב מסתכל מה הוא עושה ומוצא איך להשתלב. למשל, אם א בונה בית מלגו, ב יכול לבנות דרך שמובילה לבית.
ולפעמים הילד ש"מנהל את המשחק" מוצא תפקידים לילדים שרוצים להצטרף.

אני מקווה שזה עוזר במשהו. את מוזמנת לשאול על דברים יותר נקודתיים אם זה לא מה שהתכוונת.

[בשמת_א*]

נדמה לי שבתי היתה איכשהו משחקת ליד, ואם היתה כימיה, אז הם היו מתחילים לשחק יחד.
כמעט תמיד בלי שמות (כשההורים מתערבים, אז מגלים מה השמות).

[עירית_ל*]

הבן שלי אמנם קטן אבל כשהוא "מתחיל" עם ילדים אחרים כמעט תמיד השאלה הראשונה שלו זה "ילד איך קוראים לך". להתבייש בו ?

[אביה_נו*]

תודה על התגובות,

ותרומה מקבוצתנו התל אביבית: מפגש בבריכה, א' ו-כ' (בנות 4+) באות עם אמה של א'. במשך היום א' מכעיסה את כ' בנוגע למשהו. כ' הולכת ל'אפוטרופסית', אמה של א', ומבקשת ללכת הביתה.
"טוב," אומרת אמה של א', "הנה אני מתקשרת לאמך והיא תבוא עוד מעט לקחת אותך", סוברת לתומה שבזה נגמר הענין; אך לא.
"לכי תגידי ל-א' שאני הולכת הביתה -", מצווה כ' על אמה של א', "כדי שהיא תהיה עצובה".
(התישכונה מניפולטיביות ותמימות יחדיו בלתי אם אצל ילדינו?)

[אמבט_ים*]

להתבייש בה?
סתם, אני תמיד גאה בה.(טוב, לרוב).

[חגית_ו*]

ממש ממש לא.
אני נדהמתי מההבנה העמוקה שיש לה על רגשות ואנשים.
נדמה לי שקוראים לה אינטיליגנציה רגשית....

[לילה_טוב*]

עכשיו פידחתם אותי שסיפרתי לכולם. (טוב, רק למי שהיה בבריכה).
סליחה, מאיה. זה באמת היה בנימת התפעלות.

[אביה_נו*]

והרי זו פנינה! (לולא הוקסמתי לא הייתי מפרסמת ברבים!)

[בשמת_א*]

פנינה אמיתית! יש פה מודעות מפורשת לרגשות! אדיר!
הלוואי עלי יכולת כזאת. היה עוזר לי בלימודים אצל המסעדה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כדאי לשנות ל מיומנויות חברתיות בגיל ארבע , לא?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ולקשר ל מיומנויות תקשורת לבן שלוש