אישור לחינוך ביתי שנה שלישית

אנונימי

ממשיכים בקומדיית המצבים

אנחנו בדיור זמני אצל הוריי - (כבר מעל חצי שנה

)
אז פניתי למנכ"לית באופן ישיר עם הבקשה לחינוך ביתי לשנה השלישית.
כדי שלא תטרח, נתתי רקע, רשמתי מה היתה תכנית הלימודים הראשונית (עודה בתוקף)
הזכרתי את הייזל - אם היא תרצה לשאול מישהו
הסברתי למה לא יכולים להיות תוצרים עתידיים צפויים מראש,
ופרטתי תוצרים שכבר יש ואפילו מגמות...

הכי חשוב במכתב - ביקשתי שלא יטרידו אותי עם קשרים מקומיים כי אני לא נשארת כאן

איזו תגובה קיבלתי? - נחשו!!

נכון!!!!!

לכבוד
גב' נאוה פרנס
ראשון לציון

שלום רב,

הנדון: המשך חינוך ביתי יהונתן פרנס - ת.ז. XXXXXXXXX

קיבלנו בתודה את פנייתך.

פנייתך הועברה לבדיקתם של גורמים מקצועיים במשרד.

עם תום בדיקתם נעדכנך.

בברכה

ציפי ויינברג
עוזרת מנכ"לית*

העתק: גב' דפנה לב, מנהלת מחוז המרכז

מי? מה? מחוז מרכז? מה קרה? מישהו קרא את המכתב שלי?
אולי בעיות בהבנת הנקרא יש גם אצל המנכ"לית (לא רק בבחינות מיצ"ב של ילדי כיתות ח' בשנה שעברה?)
נתתי לזמן לעבור...

בינתיים, במסגרת הפעולות להקמת העמותה, נפגשתי פגישת גישוש אישית עם מוטי בנאו - מנהל ארצי של האגף לביקור סדיר ומניעת נשירה.
ישבנו ופטפטנו שעתיים וחצי בסלון אצל הוריי בבית.
איש חביב, שאמר: "רגע, אם היה לך אישור בשנה שעברה, מה הבעיה לאשר לך אוטומטית גם את השנה הבאה?"
הוא לא שמע על "הבה נטרטר את ההורים עד שנתיש אותם"

היום, קיבלתי טלפון מהקב"סית בראשון - היא השאירה הודעה.
השארתי לה הודעה חוזרת: מוטי בנאו היה בביתי ביום ראשון - נא לברר עם הממונים עליה אם יש צורך בטיפול נוסף...
הרגזתי את עצמי עד שהגעתי הביתה והתקשרתי לגב' ציפי ויינברג שלא היתה.
גם לה השארתי הודעה דומה.
אין לי כוונות להיפגש עם האנשים המקומיים. יהונתן בבית - עם או בלי אישור.
מוטי בנאו היה בביתי - נא לא לחזור אלי לפני שמדברים איתו.
אם רוצים מידע - שידברו עם הייזל - לא מכירה ולא רוצה להכיר אנשים חדשים!!

מבטיחה להמשיך ולעדכן...

אוף! מעצבן לשמוע!
ואני עוד ניסיתי לשכנע אותך שאין עם מי לדבר שם...

חחחחחחחחחח

יש עם מי לדבר - רק צריכים למצוא אותם.

אני כבר מכירה 3 פנינות חושבות ואנושיות במערכת.

עכשיו אני רק מחפשת מישהו חושב במשרד המנכ"לית

אז במשרד המנכ"לית עוד לא מצאתי מישהו חושב...
למעשה, גיליתי שיש להם בעיות הבנה.
נאלצתי להשתמש בכעס, בעקשנות , ובדיבור בוטה,
ביחד עם הבהרה שעם או בלי אישור הילד שלי נשאר בבית והפנייה שלי למשרד היא רק מחווה של רצון טוב,
ואמירה כבדרך אגב, שהנהלים מנותקים מהמציאות אבל זה לדיון אחר שלא רלוונטי כרגע,
ובתגובה למשפט כמו:"אז לא תקבלי אישור" (תגובתה להודעתי החד משמעית שאין לי כוונה לשתף פעולה עם מחוז מרכז)
אמרתי: אז כשאתמקם, אעשה את מה שרוב המשפחות עושות, ואנתק מגע - אעלם לכם.

כל אלו שיפרו שם קצת את הקליטה וגם את הגמישות.

הגב' ציפי ויינברג הסכימה לתת למוטי בנאו את האופציה לטפל במקרה שלי.
הוא כמובן הסכים, ולחיינו חזרה דבורה מרחבי הזכורה לטוב(מהשנה הראשונה).
דבורה הבטיחה שהעניין יטופל בלי להטרידני.
מוטי בנאו אמר שהציע להם להניח לי ולתת לי את האישור (טוב, דבורה תסדר את הניירת בשביל הנהלים)
ועכשיו זה עניין של זמן...

אבל עניין חשוב אחר עלה בשיחתי עם מוטי בנאו היום:
הוא מבין שהנהלים לא מתאימים ושצריך לבדוק מחדש את נושא החינוך הביתי.
מייד קפצתי: אני רוצה להיות בדיונים.
מוטי הסכים בשמחה מתוך הבנה שחשוב שאנשי החיינוך הביתי יהוו חלק מהתהליך.

לא יודעת מה איתכם, אבל אני מעודדת יותר היום.

ולפי מה שאת כותבת את ממש נהנית למשוך את האש ולקבל את התגובה הזו.
אז תמשיכי להנות

חינוך ביתי ומשרד החינוך, סיפורי חלם

משרד החינוך גילה לפני כשנתיים, שאף אחד לא יודע מה עושים
או מי מטפל באמת במשפחות החינוך הביתי.

נקבע: צריך נהלים!!
אז ישבה לה ועדה של אנשים מכובדים.
עבור רובם, החינוך הביתי היה כמו פאנטום - משהו קיים שהם מעולם לא ראו.

את הנהלים שהוציאה הועדה תחת ידיה תמצאו ב הנהלים של משרד החינוך

בחודשים אלו, מתאמץ משרד החינוך ליישם את הנהלים.
אלא מה?
יש נהלים ויש את מה שקורה בפועל.
בפועל, יש סתירה בין הנהלים
בפועל, יש נהלים שאנשי החינוך הביתי יסרבו לשתף איתם פעולה.
בפועל, אנשי משרד החינוך עדיין מתקשים לראות את אנשים מעבר לנהלים.

בימים אלו, מתחילה לחלחל במשרד החינוך ההבנה: הנהלים לא יכולים לעבוד.
עכשיו ייקח זמן עד ששוב תשב וועדה של מכובדים ותחפש דרך ליצור נהלים.
ואין להם ברירה במשרד החינוך, יש קטגוריה - היא צריכה נהלים.

מה דעתכם?
איך לדעתכם יוכל משרד החינוך להגיע להבנה של מהו החינוך הביתי?
האם אנחנו יכולים לעשות משהו כדי לעזור להם להבין על מה הם מדברים?
האם אנחנו רוצים?

מדי פעם, ב פורום שלי בתפוז ובמקומות אחרים,
אני שומעת סיפורים לא פשוטים שמביאים אותי להבנה:
אנחנו צריכים שיהיו דברים מסודרים והולמים שיאפשרו להורים שרוצים,
לממש את זכותם שקבועה בחוק - לבחור את חינוך ילדיהם.

בימים אלו ממש, פניתי שוב לקבל אישור על זכותי לקיים חינוך ביתי ליהונתן שנה שלישית
נסיבות חיי הן כאלו,
שביקשתי לקבל את האישור תוך שאני עוקפת את הרשות המקומית.
כזכור, הפנייה נעשתה ישירות למשרד המנכ"לית
במשרד המנכ"לית שלחו את החומר ל... נכון!!!
לרשות המקומית שמיד יצרה קשר לצורך ביקור קב"סית.

אני בחורה עם אגו - התעלמות מוחלטת? - לא אצלי!!!
אני הופכת את המשרד ומתעקשת.
במשרד המנכ"לית לא יודעים איך לעשות דברים בלי נהלים
זה (חס וחלילה!!) דורש מעט חשיבה וגמישות
פניתי לעזרה ולסיוע.
אנשים חושבים מיד מצאו דרך לעקוף.
אלא מה? צריך שיתוף פעולה מהרשות המקומית - שהדואר יעבור דרכם.
לי יש אגו?
גם להם!!! - מה פתאום שישתפו פעולה אם אני לא מוכנה להכניסם לתחתונים?
זה דורש גמישות, התחשבות, איכפתיות, ענווה ובעיקר - לקחת אחריות ולסמוך על הקולגות.
אין דבר כזה!!! כסת"ח (כיסוי תח...) זה א-ב' של כל עובד ציבור.
לעזאזל עם האזרח!!! מה זה נוגע לו ?!!?!!!

אז הצעתי להתעלם ושהגורם שיכול יגיש המלצה - ישירות למשרד המנכ"לית.

נראה אם במשרד המנכ"לית יכולים להתמודד עם הבנת דואר
שהגיע מכתובת שאינה תואמת את נהלים

חלם??? - מהזווית שלי - זה בהחלט מרגיש ככה!!

שרת החינוך אינה נפגשת עם אזרחים

אני מנסה להיפגש עם שרת החינוך כבר שנה.
אי אפשר!!
כתבתי לה - היא לא ראתה את המכתב כיון שהוא מיד הועבר הלאה למשרד המנכ"לית
זה לא שהמנכ"לית ראתה את המכתב, או שמי שטיפל בעניין קרא אותו.

השנה, פניתי ישירות למשרד המנכ"לית עם מכתב מתומצת יותר, שוטח את הבעיה.
הטיפול - בלי התייחסות לכתוב - בעיות בהבנת הנקרא? חוסר איכפתיות?

החלטתי לפנות שוב לבקש פגישה עם השרה.
בע"פ אמרה לי היום הפקידה: "למה שהשרה תיפגש איתך?"
עניתי: "אני אזרחית ואני רוצה לדבר איתה"
הפקידה: "היא לא תיפגש איתך, היא לא נפגשת עם אף אזרח"

אז אני שואלת:
האם שרת החינוך עסוקה בפוליטיקה ותקשורת בלבד?
האם באמת אינה פנויה לעסוק בענייני חינוך ולדבר עם מי שעל חינוך ילדיהם היא אמונה?
אם לשרה אין זמן בשבילי, האזרח, האימא - למה שאתייחס בכלל למה שיש למשרד לומר?
לי, האזרח, האימא, חשובים הילדים.
מערכת החינוך אין לה חשיבות מלבד השירות שהיא נותנת לילדינו.
אם אין לי גישה לדבר עם מי שמעצבים את החינוך בישראל,
על שום מה ולמה אני אמורה לתת בהם אמון כלשהו?

מה גורם לאנשים טובים, להורים איכפתיים להפקיר את ילדיהם
למערכת שכלל אינה חושבת על טובתם ובוודאי אינה מתייחסת לצורכי ילדיהם.
ואם מישהו מכם ראה הערב את התכנית: "מבט שני" על סמים בבתי הספר,
השאלה הזאת עולה במשנה תוקף.

יש לכם ספק?
ראו את תוצאות מבחני המיצב ואת מקומנו בעולם החופשי.

אני כועסת.
כועסת כאזרחית.
צעד אחד כבר עשיתי לפני שנתיים - הוצאתי את הבן שלי לחינוך ביתי.
אבל זה לא מספיק!!
הכוונות הטובות שלי "לעשות את הדברים בצורה מסודרת" (להגיש בקשה לאישור)
מנוצלות ע"י משרד החינוך לטירטור בצורות שונות.
האמת?
אני לא בטוחה שזה בכוונה.
שהרי בחלם היו אנשים טובי לב - רק מוגבלים בפשטות חשיבתם.

במשרד החינוך, בדרגים הגבוהים יש בעיה חמורה של אי הבנת הנקרא
ויותר קשה זה שהם לא ממש מבינים גם מה מדברים אליהם.
קצת דומה לילדים סוררים

אלא שלילדים יש תירוץ טוב:
הם ילדים, וטבעם שהם שובבים ובוחנים את יכולותיהם בעולם.
מה התירוץ של מי שמאיישים את המשרות הבכירות
ואת לשכות השרה והמנכ"לית?

שרת החינוך, כך נאמר לי, לא תיפגש איתי.
אני עומדת להתעקש ולהפעיל את כל האמצעים שעומדים לרשותי.
מה דעתכם? יש לי סיכוי?

היי נאווה!!

אני בחזרה בארה"ב אבל תמיד איתך...
אני משוכנעת שאם את מאמינה בדרך שלך ו"מתעקשת" בסוף ההם - הרעים האלו נכנעים

השאלה היחידה שנשארת היא השקעת האנרגיה מול התוצאות...

זו אני אריאלה..........ניסיתי לשנות ולא חושבת שהצלחתי

אריאלה,
קודם כל, שיניתי לך

השקעת האנרגיה היא עם מחשבה קדימה.
אני משקיעה היום פחות מאשר בשנה שעברה ושנה שעברה השקעתי פחות מאשר בשנה הראשונה.
מה שחשוב זה,
שלפני 3 שנים, כשהתחלתי לדבר עם המערכת, כשיהונתן היה במצוקה בגן חובה,
לקח לי חודש וחצי (!!!!!!!!) להוציא אותו מהסביבה שפגעה בו.
השנה, אני כבר מכירה את המערכות ויודעת איך לפעול בתוכן.
למשל:
אם את לא כועסת, ומתעקשת אין לך סיכוי שידברו איתך הרבה.
הם מנפנפים את האנשים עם משפטים כמו: "שלחנו לך מכתב", "הנושא בבדיקה, אנחנו מחכים לתשובות" וכדומה.
אז אני מנדנדת, משקפת את האבסורדיות של הנאמר, והרבה עוקפת סמכויות.
כשמשרד החינוך מטפל בנו, האנשים נדרשים לחשיבה - אין לך מושג כמה זה קשה להם

דוגמא? הנה:
היום הלכתי אל הקב"סית לחתום על נייר - מסמך "בקשה לחינוך ביתי" - מתברר שבמחוז מרכז אי אפשר להגיש בקשה בלי המסמך הזה.
שני ההורים צריכים לחתום בפני הקב"ס או נציג אחר של המערכת
(מתברר שיש תביעה נגד המחוז - אבא טוען שהוא לא חתם, וחתימתו מופיעה על המסמך

)
אז כמובן שאי אפשר לחרוג גם במקרה שלי,
מי יודע?
אולי רוח הקודש תחליט להבטיח את היותו של יהונתן בחינוך ביתי ותזייף את חתימתי?
וזה בהנחה כמובן, שהמערכת אינה מכירה אותי, ואינה יודעת שזו בחירתי

.
אבל זה, עוד נניח..... עובדה שלא התעקשתי, וטרחתי ללכת ולחתום

אני נפגשת עם הקב"סית, ממלאה את הפרטים שלי ושל יהונתן (שם, טלפון ות.ז.) וחותמת.
פשוט?
תחשבי שוב!!

תחת הקו עליו צריכה הקב"סית לרשום את שמה כמי שהיתה עדה לחתימה כתוב: "מנהל אגף החינוך"
והגברת, במבוכה אוטנטית ומבט מתנצל אומרת לי: 'אבל אני לא מנהלת'
"אז תמחקי" - אמרתי - "ותכתבי קב"סית"

פשוט?
תחשבי שוב!!!

הצעתי שהיא תתקשר לרחל אקשטיין איתה סוכם שאחתום בנוכחות הקב"סית או בנוכחות מנהלת אגף הפרט בעיריה.
היא התקשרה ומצאה את הבוסית שלה, את דבורה כהן, מפקחת מחוז מרכז
היא הציגה את הבעיה הקשה ו....

תשובה פשוטה?
חס וחלילה!!
הגב' דבורה כהן הלכה לברר אם אפשר לעשות את מה שאמרתי

רק אז, חתמה הקב"סית על אימות החתימה ויכולתי ללכת הלאה

אגב, זה היה רק חלק מהדרמה.
אחרי שאני כל הזמן אומרת: אתם לא יכולים לחקור ולראיין את יהונתן...
כיון שהורי לא היו בבית, הגעתי עם יהונתן.
מיד כשהתפניתי לטפל בחתימה על המסמך, החלה הקב"סית לשאול את יהונתן שאלות.
מיד עצרתי אותה!!
הזכרתי לה את מה שמנסים לחנך את הנוער:
"אם אישה אומרת: 'לא!' הכוונה היא שאסור לגעת בה. אם הגבר נוגע בה זה אונס.
ואז הסברתי את הקשר:
"הפנייה ליהונתן בשאלה חוקרת, לאחר איסור מוחלט שלי, היא כמו אונס"
היא התבוננה בי במבט שלא ממש הסגיר את מידת ההבנה, ועברה להתעניינות בקלפי היוגי הו
בשלב זה, הנחתי לה.

"חלם" - אמרתי?

אז חתמתי על טופס בקשה לחינוך ביתי
ושלחתי מכתב בקשה שבעצם מודיע על החלטתי:

_אני מבקשת להודיע על המשך החינוך הביתי של יהונתן לשנה נוספת (שנה שלישית) – שנה"ל תשס"ד .

מצ"ב הסבר על דרך החינוך של פיה מתקיים החינוך הביתי במשפחתנו, ובו גם התייחסות למה שקורה עכשיו._

והוספתי לזה את ההסבר על הדרך בה אנחנו מקיימים את החינוך הביתי
ונשאר - אליבא לרחל אקשטיין, מעובדי המשרד לביקור סדיר במחוז מרכז - לקבל דו"ח מביקור בית.
היא קראה לזה דו"ח מפקח
לדבריה, היא רוצה לדעת (שמישהו יראה ויחתום על זה) שיהונתן אינו מוזנח או עובר התעללות.
הצעתי שהייזל תתן חוות דעת - זה ירד מהפרק בגלל שעבר זמן רב מאז נפגשנו.
הצעתי שמוטי בנאו יכתוב את רשמיו מהביקור אצלי.
זה התקבל אבל... היא רצתה דו"ח מפקח שאף אחד שדיברתי איתו לא ידע לומר לי מהו

מוטי אמר שיתאמץ בשבילי אבל כלום לא זז...
ב- 3-4 השבועות האחרונים אני לא מצליחה לדבר איתו בטלפון

ראיתי שהכל מתעכב,
אמרו לי שמוטי עמוס נורא ואפילו בקושי מגיע למשרדו,
אמרו לי שהוא יוצא בקרוב לחו"ל (אישי) ולכן הלחץ הנורא

אני רוצה תגובה מהירה - החלטתי לבדוק אופציות אחרות.
פניתי אל הייזל ושאלתי אם תיאות לבוא לכוס קפה על מנת שתהיה כשירה למסור את המידע.
הייזל אמרה שתדבר עם דבורה מרחבי על מנת לא ללחוץ לאיש על יבלות. בכל זאת, זה מחוז אחר...
הן שוחחו והחליטו שראוי יותר, לאור הנסיבות שדבורה, כמפקחת ארצית תעשה את המשימה.
"אין בעיה" - אמרתי - "אשמח שנכיר סוף סוף!!" דבר שאני רוצה כבר שנתיים.
אלא שדבורה עדיין צריכה את ה- OK של מוטי כדי לעשות את הדבר.

אתמול בערב נאמר לי: "מוטי חושב שזה בכל זאת צריך להיות מטופל ע"י דבורה כהן - מפקחת מחוז מרכז.

עמדתי להכריז מלחמה.

בסוף שלחתי לדבורה כהן את המכתב הבא:

הנדון: בקשתך לקבל דו"ח על משפחתנו

לאחר מחשבה מעמיקה, ולאחר שיחות שונות עם גורמים במשרדי הביקור הסדיר ובמשרדי הרשות המקומית, כמו גם שיחות עם משרדי השרה והמנכ"לית, ברצוני להסב את תשומת ליבך לדברים הבאים:
דברי נשיא בית המשפט העליון מ' שמגר, ע"א 2266/93:
א. זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם.
ב. ההורים אוטונומיים בקבלת החלטות בכל הנוגע לילדיהם - חינוך, דרך חיים, מקום מגורים וכדומה, והתערבות החברה והמדינה בהחלטות אלה היא בבחינת חריג שיש ליתן טעם להצדיקו.
ג. במקרה הרגיל שיקול דעת ההורים מסמל ומגבש באופן הטוב והמדויק ביותר, את ההחלטות הראויות בגידול הילדים.
ד. המדינה תתערב כל אימת שהחלטות ההורים ובחירותיהם אינן עולות בקנה אחד עם זכויות הילד וטובתו.
ה. התערבות המדינה תידרש לא משום הפרת חובה מחובותיו של הורה כלפי המדינה, אלא משום הפרת חובת ההורה כלפי ילדו.

כפי שאת מבינה, יש לי זכות חוקית מלאה להחליט על חינוך בני וכך עשיתי.
ובכל זאת, "למען הסדר הטוב", שיתפתי פעולה עם משרדכם, מעל ומעבר.
בתוקף חובותיי ההוריים לפעול תמיד לטובת בני, העמדתי תנאים ל"ביקור הבית" שהתעקשת שיקרה.
תנאים אלו ידועים לכל הגורמים הנוגעים בדבר.
בחרתם להתעלם מהם במפגיע, למרות שכל המידע שאת מבקשת נמצא במערכת.
כיון שכך,
אני אוסרת על משרדך להמשיך בטיפול בעניינינו ומבקשת שתחזירי את הנושא לטיפול המנכ"לית.

בכבוד רב,
נאוה פרנס
אימא שאיכפת לה

עותקים:
משרד המנכ"לית פקס 02-5602336
מוטי בנאו פקס 02-5602787
דבורה מרחבי פקס 02-5602020

המשך יבוא....

והתגובות הגיעו....

משרד המנכ"לית העבירו את הטיפול (סוף סוף

) למשרדו של מוטי בנאו.
זה האחרון, יצא לפני שבוע לחודש חופש. בחו"ל
המכתב, שהודפס ב- 24 ביולי עדיין לא הגיע למשרדו של מוטי,
וגם אם יגיע, ייקח זמן עד שיטופל כי... גם הפקידות בחופשה

דבורה כהן, מפקחת ביקור סדיר של מחוז המרכז,
עדיין חושבת שאני מטומטמת או שמא היא מעידה על עצמה?
ממנה קיבלתי את המכתב הבאף:

הנדון: בקשתך לקבל אישור לחינוך ביתי

אישור לחינוך ביתי ניתן עפ"י נהלים שנקבעו ע"י מנכ"לית המשרד.

אם ברצונך לקבל אישור, פני למחלקת החינוך ברשות בה את מתגוררת, להמשך התהליך.

בכבוד רב,
דבורה כהן
מפקחת על הקב"ס ומניעת נשירה
מחוז מרכז

העתק: (שימו לב!)
גב' רונית תירוש, המנהלת הכללית
גב' דפנה לב, מנהלת מחוז מרכז
מר מוטי בנאו, מונה ארצי על הקב"ס ומניעת נשירה
עו"ד גב' רות יפה, יועצת משפטית
גב' חיה ברנפלד, מנהלת מחלקת חינוך (אופס!! המפקחת לא יודעת את תפקידה: מנהלת אגף הפרט בעיריית ראשל"צ - זניח!)

כאמור, הנושא עבר לידי מוטי בנאו שנמצא בחו"ל
דבורה מרחבי, שמחליפה אותו בהעדרו היא אחת הנשים איתם הייתי מוכנה לדבר ולהיפגש מלכתחילה.

אבל מחר בבוקר יהונתן עולה לצפון
ואני מצטרפת אליו לחופשה ארוכה בעוד כשבוע

ושוב הכל יידחה...

חופשה נעימה

תודהההה!!

הבוקר אני מקבלת טלפון - דינה, הקב"סית מראשל"צ
היא שואלת אותי לשלומי, ואם השתנה משהו במצבנו.
אני עונה: "הדבר היחידי שהשתנה זה שאסרתי על מחוז מרכז לטפל בענייננו."
דינה: "אני צריכה לפגוש אותך, לעשות ביקור בית"

אוי, כמה התרגזתי.
הסברתי לה שלאחר שאסרתי על הגב' דבורה כהן לטפל בעניין שלי,
היא עוברת על חוק זכויות הפרט שלי בעצם העובדה שהיא מדברת עלי בכלל....

אוףףףףףףףףףף
זה כל כך מרגיז - האטימות הזאת.
אמרתי לה שכיון ששיתפתי פעולה הכי שאני יכולה,
וכיון שהם התעלמו לחלוטין מהתנאים שהצבתי, אין לי מה לדבר איתם.

ודינה ממשיכה: "אבל קיבלתי הוראה...."

אני המומה (מה? על מה? האם זה באמת מפתיע?)
מהקלות בה עובדי ציבור רומסים את זכויות האזרח הבסיסיות ביותר.

והמצחיק הוא: המידע קיים במערכת.
נפגשתי עם הקב"סית פעמיים - פעם אחת אחרי פסח לשעה,
פעם שניה ממש לאחרונה - לחתימה על המסמך הרשמי שיש במחוז מרכז.
בשני הביקורים יהונתן היה איתי, ולמרות שלא נתתי לתחקר אותו, לא מנעתי שיחת חולין.

אחרי הפגישה עם הקב"סית ישבתי עם יהותן עוד כשעה לשיחת חולין עם מנהלת אגף הפרט בעיריה (חיה ברנפלד)
אותה אני מכירה אישית מתקופה אחרת... בין השאר היא שוחחה עם יהונתן.

מוטי בנאו, מנהל הקב"ס ומניעת נשירה הארצי, ישב בביתי (בית הורי) שעתיים וחצי,
ובין השאר, פגש את יהונתן בבואו ולפני עזיבתו.

כל אלו לא מספקים את האגו של הגברת דבורה כהן,
שהפכה מהר מאוד לא רלוונטית בדיון.

אז על מה אני מתרגזת????
כעס = להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים.

על מה באמת אני מתרגזת?

ובכן, אני מרגישה שיש התעלמות ממה שאני אומרת, מרגישה שלא מקשיבים לי.
תקשורת היא מצב פעולה דו צדדית.
כשאני מדברת עם מישהו, ומגלה ש'אין אף אחד בבית',
במיוחד במצבים בהם המישהו הזה אמור לתת לי שרות כלשהו,
אני מתוסכלת!!!

היי נאווה! מצטערת על הכעס אבל רוצה בהזדמנות זו להעלות שוב את השאלה...האם יש בכלל עם מי לדבר שם, והאם זה שווה שעות וימים של כעס ותסכול. לדעתי התשובה תהייה לא, לשתי השאלות. לא! אין מי לדבר (למעט כמה יחידי סגולה) ולא! זה לא שווה את הכעס והתסכול. הדרך להתמודד עם המערכת הזו צריכה להיות אחרת.

_אני עונה: "הדבר היחידי שהשתנה זה שאסרתי על מחוז מרכז לטפל בענייננו."
דינה: "אני צריכה לפגוש אותך, לעשות ביקור בית"
אוי, כמה התרגזתי.
הסברתי לה שלאחר שאסרתי על הגב' דבורה כהן לטפל בעניין שלי,
היא עוברת על חוק זכויות הפרט שלי בעצם העובדה שהיא מדברת עלי בכלל....

אוףףףףףףףףףף
זה כל כך מרגיז - האטימות הזאת.
אמרתי לה שכיון ששיתפתי פעולה הכי שאני יכולה,
וכיון שהם התעלמו לחלוטין מהתנאים שהצבתי, אין לי מה לדבר איתם._

כעת שיקוף:
ניקח את הטקסט הזה ונשים אותו בפי פקיד/ה של משרד החינוך:

אני עונה: "הדבר היחידי שהשתנה זה שאסרתי על פטור מחוק לימוד חובה בלא עמידה בקריטריונים."
הורים: "אנחנו צריכים לפגוש אותך, להגיע להסכמה"
אוי, כמה התרגזתי.
הסברתי להם שלאחר שאסרתי על על פטור מחוק לימוד חובה בלא עמידה בקריטריונים,
הם עוברים על החוק....

אוףףףףףףףףףף
זה כל כך מרגיז - האטימות הזאת.
אמרתי להם שכיון ששיתפנו פעולה הכי שאני יכולים,
וכיון שהם התעלמו לחלוטין מהתנאים שהצבתי, אין לנו מה לדבר איתם.

נאוה,
אינך יכולה להציב תנאים. כלומר את יכולה, הרי את עושה זאת ולעתים קרובות רואה שזה עובד. אבל בכל זאת, באמת הרי אינך יכולה לשים תנאים. אינך יכולה להודיע למדינה: הנני מחוץ לתחום. את לא יכולה לפנות לשוטר ולאסור עליו לפנות אלייך. אין הבדל בין שוטר לאיש משרד החינוך. שניהם מקבלים את האקדח הטעון מכוח החוק. הם יותר חזקים ממך.
אבל את יכולה גם לא להסכים לתנאים שאינם מתקבלים על דעתך ולשאת בתוצאות.
עובדת היות המערכת מתנהגת ומתנהלת בכבדות, ברשעות, בניכור ובעיקר באוולת, אינה יכולה לשמש נימוק במשא ומתן שלך עם המערכת, אם כי הצורה שבה את מגיבה, עשויה להיות בעוכרייך, מכיוון שאטימות כפי הנראה מקפיצה לך את הפיוזים.
זה לא משחק שאפשר להגיד "פוס", אני מפסיק לשחק. זה כן משחק שבו אפשר להגיד, אני נותן פירוש חדש לחוקים, אני רוצה לשנות את החוקים, אני טוען שהחוק הזה והזה אינם עומדים בכפיפה אחת עם החוק הזה והזה.
זה כן משחק שבו אטימות הגדול המסורבל והחזק (המדינה או משרד האוצר) מחייבת את הקטן והזריז (ההורה) לפעול ולהעיר את הענק מתרדמתו. במקרה של הקבוצה שמנגד, משרד החינוך, נראה שאנו מדברים עם פיל אפריקאי באנגלית, והוא האידיוט לא מבין.

על מנת שהפיל יהפוך עורו ויהיה בר-שיח, יש להעמיד את משרד החינוך במקומו. אם תרצי, יש לחנך אותו.
אלא, שהעמדת משרד החינוך במקומו אינה כה פשוטה כפי שזה נראה. לכן, כמו במשחק, יש להמתין למעידות של משרד החינוך, ולקוות שיתעשת עוד בטרם נאלץ לחנכו. אבל, כפי שזה נראה, אנשי משרד החינוך מסונוורים מכוחם ולכן אינם רואים את מעידותיהם:
רשימה חלקית בהחלט, לא על פי סדר כלשהו - רנדומלית לחלוטין)

חלוקה גורפת של אישורים לחינוך ביתי בשנת 2002 - לכאורה תרגיל מחוכם על מנת ללכוד את המחנכים בבית לקראת השנה שאחרי. בפועל, אישור זה אשר ספק אם הוא חוקי, מהווה ראיה מוצקה לכך שמשרד החינוך מכיר בחינוך הביתי.
התייחסות לחינוך הביתי - המצלמה תפשה את רונית תירוש אומרת שהחינוך הביתי הוא תופעה שולית.
קריטריונים - המעידה הרצינית ביותר.
נסיון לכפות את הקריטריונים דרך בית המשפט (הדרך האפשרית היחידה) - המעידה העתידית והסופית. נראה כי רק בית המשפט יצליח להעמיד את משרד החינוך במקומו.

לאחר מכן, תעלה אפשרות לשיתוף פעולה. שכם אם אינם יכולים להלחם בהורים, יהיה עליהם להקשיב, להפנים ולשתף פעולה, אם ירצו או לא ירצו.

ובאשר אלייך:
מתוך ידיעה שקטה כי בנך באחריותך וכי אף אחד לא רשאי להכנס ביניכם, התבונני על כל העניין ממקום של עוצמה. התבונני אל אנשי המערכת בגובה העיניים, לא מלממעלה ולא מלמטה.
היי שקטה והזכירי לעצמך שתמיד תוכלי להעלם, להפסיק להאבק ולהמתין עד שיווצרו סדקים באטימות. בינתיים, פתיחת סדק צר שיוביל להבנה עדיין איננה מבושלת דיה. זה קרוב מתמיד וזה עדיין עשוי להיות רחוק ממה שאנו חושבים.

צפריר,
יש הבדל בין מצב של הורים שהחליטו להחיל בביתם חינוך ביתי כי זה נכון לעשות זאת לפי דעתם,
לבין מצב בו הורים בוחרים ממש באותה הדרך לאחר שנעשה לילדם נזק נפשי בלתי נסלח.

לאורך השנתיים וחצי האחרונות עברתי דרך חתחתים שזרועה אבני דרך שכוללים את משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד הבריאות.
נקודת המצב הנפשית שלי הייתה אזהרה של עו"ס שראיינה אותי לפני שהריתי (בתקופתי רווקות היו צריכות אישור עו"ס כדי לקבל מנות זרע).
כך אמרה העו"ס: _"תיזהרי מהקולגות שלי, תעשי חיסונים בזמן, תתייצבי לטיפת חלב וכדומה,
כי בגלל שאת חד הורית, יוציאו לך את הילד מהידיים על הרבה פחות ממה שבכלל לא יתייחסו אצל אישה נשואה"_.

לפני שנתיים וחצי נלחמתי כדי לקבל מידע מהגננת - לא קיבלתי ולקח לי חודש וחצי לשלוף את הילד מהגן.
לפני שנתיים החלטתי על החינוך הביתי. בריאות הנפש - אליהם פניתי לקבלת עזרה טיפולית לילד, דיווחה עלינו: משפחה עם ילד בסיכון
נלחמתי לביטול ביקור הבית שמתחייב מדיווח שכזה - הביקור בוטל, והילד היה מטופל ע"ח הרווחה לאורך כל החודשים עד לעזיבתנו את הצפון.
מאז האירוע הזה, אני לא מוכנה לדבר עם כל אחד במוסדות השונים.
שנה שעברה פעלתי בהתאם להוראות. המפקחת בצפון שמעה שאני מתכננת לעזוב ועיכבה את הניירת.
שוב נלחמתי - הגיע אישור עם הערות. הודעתי שלא מקובל עלי - והגיע אישור רגיל.

השנה, פעלתי בהתאם להוראות רק מול גורם אחר, תוך שאני מפרטת את הנימוקים לפנייתי באופן זה.
הסרוב שלי לעבוד עם מחוז מרכז אינו סירוב לעבוד עם משרד החינוך.
להפך, מעבר לתנאים לגבי מי יכול לבצע ביקור בית, שיתפתי פעולה עם מחוז מרכז.

כשהמפקחת סגרה את כל האופציות שהועלו לביקור הבית, הוצאתי את הנושא מידיה.
היא מנסה עכשיו ללחוץ - ונופלת על פניה.
זה לא חשוב מהו תפקידה במשרד החינוך.
היא עושה זאת תוך הפרה בוטה של זכויות הפרט שלי.
למשל, היא השתמשה בשמי לחיזוק איום שאיימה על אימא אחרת....

מבחינתי, ומבחינת התהליך שאני עוברת, המנכל"ית נאלצה להעביר את הניירת לבדיקת במשרד הארצי, כפי שביקשתי.
אני יוצאת לצפון לחופשה, ובהיותי חסרת דיור, שם אתגורר בשבועיים הקרובים.
כמי שמתגוררת בצפון, אין זה מן הנמנע, שאת הדו"ח עליו מתברברים במשרד כבר חודש וחצי, תקיים מי שנקבתי בשמה מלכתחילה.

האטימות עליה אני מדברת היא ברמה של רוב האנשים אינם חושבים.
אני משתפת פעולה עם המשרד - על זה יכולה הייזל להעיד.
אני שומרת על הזכויות שלי ושל בני כחלק ממחוייבותי ההורית.
יש אנשים במשרד החינוך שהשליטה הטריפה את מוחם. להם קשה איתי, ואני לא מוכנה לדבר איתם.

כשאני פונה לנותני שירות, הם מוגבלים מבחינת הסמכויות שלהם.
לכל נותן שרות יש ממונה בעל סמכויות רחבות יותר - אני פשוט מתעקשת להגיע אליהם.
וכשמישהו אומר: "זה לא בסמכותי" אני מבקשת לדעת "למי כן יש סמכות"

פקידונים לא אוהבים שעוקפים את סמכויותיהם, ומנהלים עוד פחות...
זה כל מה שזה.

לאורך כל המלחמות, בידיעה מה כוחה של נקמה, אני חיה עם החרב של: קל להוציא ילדים מידיהן של חד הוריות
עכשיו אני בשקט.
לפני יומיים קיבלתי הבטחה לגיבוי במקרה כזה "על גופתי" היא אמרה לי.
"גם מול הרווחה?" שאלתי"כן" היא ענתה.

מאז אני בשקט.

אריאלה,
לכעוס עליהם, משחרר לי חלק מהמתח ומאפשר לי לשחרר בכי ולנשום.
הקושי הוא כשאני חשה איום על קיומי - כל פעם שחשתי את החרב הנ"ל של: ייקחו לי את הילד

לגבי אם יש עם מי לדבר, כן!! יש!! יחידי סגולה.
חלק מהמאבק שלי השנה הוא לגשש ולאתר את האדם המתאים.
אני מחפשת מישהו שיקבל סמכות לעשות שינויים והוא בעל חשיבה עצמאית פעילה.
קל? - לא אמרתי.
אפשרי? - בטח!!
כיוון שעוד לא מצאתי את האדם המתאים לדבר איתו, עוד לא רשמתי את העמותה.
אני גם לא אכנס לדיון בלי האישור חתום לי ביד.

התחלתי לפעול לכיוון של פגישה עם השרה.
קל? - ממש לא!!
אפשרי? - בוודאי!
זה רק עניין של זמן.

בינתיים, צפריר, כל משפחה מנהלת את המאבק הפרטי שלה.
הם נתקלים בסירוב כמעט גורף למבחנים ולראיון הילדים ללא ההורים.

בנהלים יש סתירות, חורים ודברים שאנשי החינוך הביתי, כפרטים, לא משתפים איתם פעולה.
הנהלים הולכים להשתנות כי צריך לשנותם.
יש חכמים שמבינים אתזה ופועלים בגמישות
ויש רוב האנשים אינם חושבים שמנסים להתאים את המשפחות למיטת סדום שלהם.

עד שלא יהיה בידי האישור לחינוך ביתי, אין לי כל כוונה לדווח על המעבר, גם אם יקרה טרם...

נאווה,
אני בהחלט מודע למצבך, דברי נועדו לחזק אותך. קראי אותם ברוח זו.

לשם שינוי, קיבלתי אותם ברוח טובה.
רק חשבתי שמשהו לא היה ברור.

תודה!!

היי נאווה

קראתי שוב בעיון את מה שכתבת ונראה לי שאת מדברת פה בשני קולות.
נאווה, האם שלבנה נגרם עוול על ידי המערכת ועל כן היא נלחמת בה והדרך היא להוציא את הילד מהמערכת ולהכתיב את רמת הקשר איתה (המערכת)
בקול השני את מנסה לארגן משפחות כדי לקדם את נושא החינוך הבייתי.
לא ראיתי את זה כך עד שהערת לצפריר על כך שאת לא כמוהו שבחר בדרך החינוך הביתי מתוך עיקרון.
יש בעיותיות מסוימת בעיני בכך שלא תמיד אני יודעת באיזה קול את מדברת.
המאבק שאת מנהלת כרגע עם המשרד האם הוא אישי לגמרי שאז זכותך לעשותו כפי שאת מבינה או שהוא לקידום הנושא כולו ואז יש לי קושי רציני עם הדרך שבה בחרת.
בעוד אני סוברת כמוך שיש מקום לעמותה הרי שהדרך לדעתי צריכה להיות במאבק על נקודות עקרוניות ומוגדרות ולא על התנגחות בבמסד.

אני לא מתנגחת סתם.
אנשים במשרד החינוך חושבים שמה שביקשתי היה הגיוני,
ונמנעים בעיקום אף מלתת תשובה שיכולה להסביר את האטימות מעבר למשחקי אגו / כוח.

למשל:
אני חוזרת לגור במחוז צפון (כן, מצאתי בית!!) - לא היה מקום לדבר בכלל עם מחוז מרכז.

אבל יש כאן משהו רחב יותר.
בחינוך הביתי יש אנשים (צפריר הוא דוגמא בלבד) שישבו וחשבו, החליטו ויום אחד ביצעו באופן גורף.
לאחרונה, יש יותר ויותר אנשים כמוני, ששוקלים את החינוך הביתי רק לאחר נזקים.
מה ההבדל?
המערכת הרבה יותר בעייתית כשרוצים שהיא תיקח אחריות על הנזק שגרמה,
כל אמירה על החזרת הילד למערכת מאיימת (רגשית) על מי שנזוק ממנה הרבה יותר,
ועוד.

עמותה צריכה לתת מענה לכולם. אם לא שמת לב, אני לא מערבבת חלב ובשר.
ברגע שהתחלתי את המלחמה הפרטית שלי, עצרתי את הקמת העמותה.
ברור לי, שהכעס שלי לא יוביל אותנו כקבוצה לשום דבר פרודוקטיבי.
הדיאלוג עם משרד החינוך כעמותה חייב להיות שקול, רציונלי ומתייחס לכל הקשת.
אני ברמה האישית לא שם, אז הפרדתי.

לא ידעתי שהפסקת את התהליך של הקמת העמותה?????????????
אגב, איחולי על הבית! ואיפה הוא?
אני חושבת, אם מותר לי להמשיך את הדיאלוג שהחלנו כבר מזמן - זו לא ביקורת אלא תהייה...האם זה נראה לך לבקש מאנשים ללכת איתך בדרך מסויימת ואז להפסיק, להפריד, או איך שלא תקראי לזה.
ואני חושבת שאי אפשר באמת לעשות הפרדה, אם את מקימה עמותה אז הדרך האישית שלך היא הדוגמא הראשונה שאנשים רואים.
אגב, בדף אחר פה דיברת על מאבק לגבי מתן אישור אוטומטי לאחר השנה הראשונה זו למשל דוגמא למאבק על משהוא שהוא גם אישי וגם עקרוני.

או קיי, את צודקת! אבל...
כחד הורית אני חשופה לבעיות עם המערכת - יותר מאשר זוגות.
בדרך האישית שלי אני מעוררת דברים, מחד ומשיגה את שלי, מאידך.
דרכי האישית מאפשרת לי לבחון דברים ואנשים, וללמוד על הדרך בה נעשים דברים במשרד החינוך.
אני מכירה חלק מהנפשות הפועלות ואת מה שמפעיל אותן, מכירה את יתרונותיהם ואת חולשותיהם.
בהמשך, כשאני באה ומדברת בשקט, ומתארת מציאות,
אני חושפת את הדברים באופן שפועל לטובת כולנו, ושאיש במשרד אינו יכול לסתור אותו.
זה חשוב כדי לבנות את הדרך.

לא ירדתי מזה, אבל אני לא יכולה לפעול במישורים רבים מדי.
נכון, אני רוצה עמותה, אבל אני לא גורו ולכן לא מחפשת אנשים שילכו בדרכי.

הרישום הוא צעד שעולה כסף
כרגע מיותר להוציאו (לפני שמצאתי את האדם המתאים לדבר איתו)
אדם מתאים = גם חושב, גם פתוח וגם בעל סמכות.

או קיי

הבנתי.
עדיין אני שואלת את עצמי אם מאבק על נקודות עקרוניות, כמו הצורך לחדש את האישור או תהליך קבלתו לא צריכים להיות הבסיס.
בסך הכל נראה לי שהתהליך לא יכול להיות תלוי באדם אחד (או בודדים) במשרד החינוך.
בהצלחה!

תתפלאי איך זה עובד.
החינוך הביתי מטופל היום ע"י משרד הקב"ס ומניעת נשירה.
מוטי בנאו, העומד בראשו, אינו יכול לקבוע נהלים, אך היה בין חברי הועדה שישבה לפני יותר משנה.
בפגישתו איתי ציין, שאני האדם הראשון שהוא פוגש שמקיים חינוך ביתי הלכה למעשה.
כלומר:
חינוך ביתי היה בשבילו רעיון בלבד. הוא הבטיח לחקור את הנושא כדי לגבש דעה על בסיס מידע.
אין לי מושג מהי מידת חשיפתם של שאר חברי הועדה, אבל אני מנחשת שהיא דומה.
במשרד המנכ"לית יש אדם אחד שחינוך ביתי הוא תפקידה,
ושרת החינוך בכלל לא נוגעת בנושא.

לדעתי, צריך ללחוץ על קיום ועדה חדשה, שתכלול בין חבריה את נציגי העמותה. צריך ליצור מצב בו הנהלים צריכים להיות מוסכמים ע"י העמותה.
רק בועדה שכזאת, (לדעתי בלבד, כמובן) ניתן יהיה לגבש הלכה למעשה את החופש שלנו כהורים - פשוט להודיע על כוונותינו.

התהליך תלוי באדם אחד (אותו אני מנסה לאתר)
שיכול להורות על הקמת ועדה חדשה, בתנאים שציינתי.

אח"כ התהליך תלוי בחברי הועדה

כך לפחות אני מבינה את זה...

מעבר לזה, כיון שאני היחידה שפועלת לטובת הקמת העמותה,
הקצב והדינמיקה תלויים בסערות של חיי

אז למי שחשבו שהכל כבר מזמן תם ונשלם - קצת עידכונים.
8 חודשים כבר הסתיימו והנה אני בחודש התשיעי להמתנה - החלטתי לנער את המערכת.
טלפון לגב' ציפי וינברג שבמשרד המנכ"לית ו...
שולה בוחבוט מתחילה לרוץ.

עבר לו שבוע והנה הטלפון מגיע.
אישה בטלפון: מדברים ממשרד החינוך מחוז צפון
אני: מי את?
אישה בטלפון: המזכירה של שולה בוחבוט
אני: ברטה?
אישה בטלפון: לא, השנייה
אני: איך קוראים לך?
אישה בטלפון: מירב
אני: מה קורה?
אישה בטלפון: החומר שלך הגיע אלינו עכשיו וחסרים לי כמה פרטים.
אני: את אולי לא מכירה אותי אבל אני את בוטחבוט מכירה כבר שנתיים וחצי
מירב: אל תגידי לי בוחבוט!!
אני: בואי נדבר ישיר. את ואני יודעות שהחומר לא הגיע אליכם עכשיו, אז אל תבלבלי לי את המוח.
מירב: חסרים לי פרטים
אני: מה למשל?
מירב: רשמת את הילד לבי"ס?
אני: כן
מירב: לאיזה בי"ס?
אני: הר גילון
מירב: את יכולה לתת לי פרטים?
אני: כן. בי"ס הר גילון שנמצא בהר גילון.
מירב: את יכולה לשלוח לי את אישור הרישום?
אני: שלחתי פעמיים
מירב: אבל לא אלינו, שלחת לירושלים
אני: שישלחו לך או תתקשרי למחלקת החינוך של מוצה איזורית משגב. את רוצה את הטלפון?
מירב: לא, אני כותבת שאת מסרבת.
אני: את רוצה לכתוב? אני אכתיב לך מה אני אומרת.
מירב: את לא תגידי לי מה לעשות
אני: אם את מוסרת דברים בשמי, את תעבירי רק מה שאני אומרת.
מירב: פרטים של הילד
אני: יש לך, הלאה!
מירב: את צריכה לחתום על מסמך
אני: חתמתי, במחוז מרכז, תבקשי שיעבירו לך
מירב: את לא יכולה לדלג על מחוז צפון!!
אני: שלחתי את כל הניירת, לא תראו ממני כלום! אפילו טלפון אחד אני לא מוכנה לבצע בשביל זה.
מירב: אבל אם זה יעבור דרך ירושלים, זה יכול לקחת הרבה יותר זמן, אפילו 4 שנים!!
אני: שייקח 4 שנים.
מירב: אבל יש לנו נהלים חדשים
אני: לא מעניין!!
מירב: את לא יכולה לעקוף את מחוז צפון!!
אני: לא מעניין!! הדבר היחידי שאת יכולה לעשות זה לשלוח לי את האישור.
מירב סיימה את השיחה

הבוקר אני מקבלת טלפון מברטה, המזכירה של בוחבוט
היא פותחת בשיחה: דיברת אתמול עם שלומית ....
אני: לא, עם מירב.
ברטה: אבל בוחבוט אמרה... ומירב לא עובדת אחה"צ.

טוב, אז אתם מבינים שמיכל היא בחורה מקסימה ונעימה,
ואין לה כלום עם השיחה של אתמול...

בוחבוט שלחה את ברטה כדי לבקש ממני את אישור הרישום,
אז נתתי לה את הטלפון של המועצה,
וציינתי שאין סיכוי להתחיל הכל מחדש,
והוספתי, שכשהאישור יגיע, רצוי שלא יכיל כלום על היות הבן שלי "לא מסוגל"

בהמשך היום התקשרתי שוב לציפי וינברג (משרד המנכ"לית) שמיהרה להעביר לי מסר:
את תטופלי עכשיו מהר מאוד ע"י מחוז צפון.

השארתי לה הודעה שבוחבוט מנסה להתחיל את כל ההליך מההתחלה,
שמישהו שהתחזה איים עלי אתמול, ושרק רציתי ליידע אותה.

בערב, טלפון ממוטי בנאו.
שמע את הסיפור,
הדגיש שהוא יודע בדיוק מתי הניירת עברה מירושליים לצפון - הכל מתועד,
ובכלל הוא הבטיח שלא יעבור על זה לסדר היום.

בקיצור, בוחבוט שוב סופגת בגללי
או שמא זה בגללה?

נאווה
שאלת תם.
כל ההתאמצויות האלה שלך שיכירו/יאשרו
זה כדי שלא תואשמי בעבירה על חוק חינוך חובה?

יש לזה תקדים? מישו הואשם?
כי כתבת שם שאפשר פשוט להתנתק...

טוב, אז...
בתחילת הדרך היתה לי חרדה אמיתית גדולה מאוד.
אני חד הורית.
חד הוריות הן 'מטרה קלה' לעו"ס וכיוצ"ב
ואכן, בשנה הראשונה עברנו חקירה משטרתית בגלל חוק לימוד חובה.
ולפני זה דיווחו עלי משפחה עם ילד בסיכון,
חגיגה גדולה היתה השנה הראשונה.

לי אישית חשוב הסדר הטוב, חשוב לי שלא להיות בהמתנה שמשהו יקרה.
לכן חשוב לי שיהיה לי הנייר.
מסיבה זו ויתרתי גם על הבטחת הכנסה לפני כמה שנים כשאבא שלי נתן לי רכב שישמש אותי.
זה בכלל לא היה חשוב שלא היה לי ממה לאכול...

בינתיים, אחרי מלחמות רבות, וכיון שיש לי עוד 7 שנים!! לפני,
אני רוצה לעשות שינוי כללי.
אז נתתי להם לסחוב מעל 8 חודשים, בידיעה שזה לא ייגמר תוך יומיים גם אחרי שאמריץ אותם.
הם די ירו לעצמם ברגל, וכמו שאתה יכול להבין מהסיפור,
בוחבוט טובה בזה, אם נותנים לה את ההזדמנות

.

עם הרקע של הסיפור שלי, אני רוצה להשפיע על הנהלים ועל המדיניות הכללית.
חשוב לי להפסיק את הנוהל הזה של טרטרת

זו עבודה חלוצית חשובה.
וסיפורייך על המערכת מקוממים ומשעשעים כאחת.

הגיע האישור!! - 9 חודשים + יום זהו מניין החודשים לשנה זו.

אלא מה? שימו לב לנוסח שלו - 2 עמודים!!

ירושלים, כ"ד בשבט תשס"ד
16/02/2004
מספר פנייה: ...
מספר סימוכין: ...

לכבוד
גב' נאוה פרנס
מצפה גילון
באמצעות פקס ...

שלום רב,

הנדון: בקשתך לחינוך ביתי - התלמיד יונתן פרנס ת.ז. ....

מתוקף הסמכות על פי סעיף 5 (ב') לחוק לימוד חובה, התש"ט 1949, אשר הועברה אלי בהודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים 5037 י"ט בכסלו התשס"ב 4.12.2001, הנני מורה כי אתם, הורי התלמיד פרנס יהונתן בעל ת.ז. ... פטורים מהחובות המוטלים עליכם לפי בעיף 4 לחוק לימוד חובה התש"ט 1949, וזאת לאחר שבחנתי את בקשתכם לחינוך ביתי, ואת המלצת הועדה המחוזית לחינוך ביתי בעקבות בקשתכם הנ"ל.

תוקף אישור זה הינו לשנה אחת, דהיינו - לשנת הלימודים תשס"ד
אם וככל שתהיו מעוניינים בהארכת האישור לשנת לימודים נוספת, עליכם לפנות בבקשה מתאימהבמועד הרשמי לרישום למוסדות החינוך.

להלן פירוט הדרישות והתנאים אותם עליכם לקיים:
א. קיום תכנית הלימודים הכוללת את התחומים והנושאים המפורטים להלן, לימודי שפה (כתיבה, הבנת הנקרא), אנגלית, מתמטיקה, יהדות, פעילות חברתית, הצגות, סיורים, פעילות חגים (תיבנה תכנית לימודים מפורטת ביחד עם בית הספר)
ב. קיום התוצרים הצפויים כפי שפורטו בבקשתכם עבודת חקר, עבודה מול מחשב, מבחנים תקופתיים.
ג. האחראים להוראת התלמיד הינם אתם ההורים.
ד. יש לאפשר לנציגת המשרד הגב' שלומית אורן/רחל נבון לבחון את הלמידה המתרחשת בבית ולעקוב אחר יישום תכנית החינוך הביתי, על מנת שתוכל להגיש דו"חות מעקב תקופתיים ובכלל זה תוצרי הלמידה, אשר יוגשו למנהל המחוז פעמיים בשנה.
ה. על התלמיד לעמוד בסטנדרטים של מערכת החינוך ולהשתתף במבחני מיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) או בכל מבחן אחר לבדיקת הישגים שמטה המשרד מקיים על פי לוחות זמנים קבועים וידועים מראש.
ההשתתפות בבחינות הנ"ל תהיה בבית הספר שבו אמור היה התלמיד ללמוד.
ו. עליכם לדאוג שהתלמיד יקבל שירותי בריאות שהוא זכאי להם בתוקף חוק הבריאות הממלכתי, כגון חיסונים.
האחריות להבטחתקבלת השירות הינה עליכם ההורים. עליכם לפנות אל לשכת הבריאות המחוזית באיזור מגוריכם לקבלת המידע בנושא זה.
ז. ביטוחים בכל סוג שהוא לגבי התלמיד הינם באחריותכם
ח. אם וככל שתהיו מעוניינים בהארכת האישור לשנת לימודים נוספת, עליכם לפנות בבקשה מתאימה במועד הרישום למוסדות החינוך (כמובן שבמקביל יש לרשום את התלמיד/ה בכל מקרה למוסד החינוכי שבו הוא/היא אמור/ה ללמוד. מובהר בזה כי הארכת תוקף האישור מותנה בקבלת דו"חות מעקב תקופתיים בכלל זה בדיקת תוצרי הלמידה שיוגשו למנהל המחוז פעמיים בשנה על ידי נציגת המשרד הנ"ל.

מובהר בזה כי אישור זה אינו מחייב את המשרד או כל גורם ציבורי אחר במימון תכנית הלימודים הביתית או בכל מימון אחר.

הנני מאחלת לכם ולבנכם יהונתן הצלחה רבה.

בברכה,
רונית תירוש
המנהלת הכללית

שני דברים לשים לב אליהם:

סתם מעצבן - פעמיים מופיע שם הילד בטעות ופעם אחת באיות נכון.

סתם עניין של לכבד אנשים - כתיבת שמם באופן הנכון

עקרוני יותר, זהו שמה של שולמית אורן (שמופיע בסעיף ד')

אישה זו התקשרה אלי בתחילת החודש, התחזתה לאדם אחר במשרדה,
ניסתה לגרופ לי להתחיל את התהליך מההתחלה, דיברה בגסות רוח
ואפילו איימה עלי בגלוי שאם לא אשתף איתה פעולה קבלת האישור יכולה להתארך אפילו כדי 4 שנים ()

בירושלים, במשרדי הביקור הסדיר יודעים על השיחה ועל אופייה,
והובטח לי שזה לא יעבור לסדר היום
הכיצד יתכן שאני מתבקשת להכניס אישה זו לביתי?

אשמח לקבל את תגובותיכם.
וכמובן שחשוב לי לדעת אם עוד מישהו זכה בנוסח הארוך...

למוטי בנאו - מנהל ארצי של היחידה לביקור סדיר ומניעת נשירה,
שהבטיח לי שלא יעבור על עניין שולמית אורן לסדר היום, שלחתי את המכתב הבא:

אל: מוטי בנאו, משרד החינוך, ירושלים
המחלקה לביקור סדיר ומניעת נשירה
טלפון: 02-5603782
פקס: 02-5603787

מאת: נאוה פרנס
ג י ל ו ן

הנדון: בהמשך לשיחתנו הטלפונית בתחילת פברואר.

בתחילת פברואר הגב' שלומית אורן התקשרה אלי והציגה עצמה כמירב, מזכירתה של הגב' שולה בוחבוט. בשיחה זו היא ניסתה לגרום לי להתחיל את הליך הבקשה לחינוך ביתי פעם נוספת (אחרי 8 חודשים שהבקשה כבר הייתה בטיפול וכל המסמכים הוגשו לפחות פעם אחת, ברוב המקרים פעמיים), נהגה בי בגסות, איימה עלי בגלוי ונקטה בטונים שאינם הולמים עובד ציבור.
יום לאחר האירוע, כשהתבררה ההתחזות, שוחחת איתי טלפונית. נתת לי להבין שאתה רואה את המעשה בחומרה רבה, והבטחת לי שהפרשה לא תעבור ללא תגובה.

אני מבקשת לדעת מה נעשה בנושא.

קיבלתי היום לידי אישור לחינוך ביתי חתום ע"י הגב' רונית תירוש.
מעבר לאישור עצמו, בחרה הגב' רונית תירוש לשטוח בפניי דרישות ותנאים שאצטרך לעמוד בהם אם אבחר להאריך את האישור לשנה נוספת. את תגובתי לתנאים אלו אמסור לה אישית בזמן אחר, אבל אחד הסעיפים מתייחס ישירות לאירוע שהיה והייתי רוצה לקבל את תגובתך בכתב.

נוסח הסעיף:
ד. יש לאפשר לנציגת המשרד, הגב' שלומית אורן / רחל נבון, לבחון את הלמידה המתרחשת בבית ולעקוב אחר יישום תכנית החינוך הביתי, על מנת שתוכל להגיש דו"חות מעקב תקופתיים ובכלל זה תוצרי למידה, אשר יוגשו למנהל המחוז פעמיים בשנה

שאלות:

כיצד הסעיף הנ"ל מבטא (ולו במעט) את הדרך בה טיפלת בנושא.
בהתייחס לסעיף זה, כיצד והאם לדעתך פועל המשרד לטובת בני?
עד כמה שידוע לי התחזותה של הגב' שולמית אורן לאדם אחר היא עבירה על החוק. האם ננקטו אמצעים משפטיים כלשהם בעניין? האם הועבר הנושא לפחות לועדת משמעת של משרד החינוך?
כיון שאני מתרגמת את מעשיה של הגב' שלומית אורן כהתעללות במשפחתי, האם נראה לך סביר שמשרד החינוך מאפשר לה להיות במעמד שמאפשר לה לא רק להמשיך בהתעללות אלא אולי גם לשכללה?

בברכה,
נאוה פרנס
אימא שאכפת לה

ב- 25 במרץ אני נפגשת עם הגב' אילנה זיילר, שעמדה בראש הועדה שניסחה את הנהלים.

מסיבה זו, המכתב הבא יישלח במועד מאוחר יותר.
זוהי טיוטה שאני רוצה לקשט בפסיקות של שופטי בג"ץ בנושא האוטונומיה ההורית.

אני מביאה כאן את המכתב ברוח הצעותיהם של צפריר ואבישלום, על מנת לקבל מכם הצעות לשיפורים.

משרד החינוך הוריד כפפות, ואם לא אצליח להידבר עם אילנה זיילר בהגיון - גם אני מורידה!!

אל: הגב' רונית תירוש
המנהלת הכללית
משרד החינוך, ירושלים
טלפון: 02-5602242
פקס: 02-5602336

הנדון: בקשתך אינה מאושרת
סימוכין ... (האישור הנ"ל)

בקשתך להכתיב את תכנית הלימודים של בני יהונתן, או לבחון את התקדמותו אינה מאושרת.

לאחר שמשרד החינוך נכשל בטיפול בבני כבר בגן חובה, הפקעתי מידי המשרד את הזכות להיות אחראי על חינוכו. יוצא מזה, שמשרד החינוך אינו יכול להכתיב שום דבר בכל הנוגע ללימודיו ו/או קצב התקדמותו של יהונתן.

למען הסדר הטוב, הגשתי בקשות לחינוך ביתי - 3 שנים ברציפות.
גם בטיפול בבקשות, משרד החינוך, באמצעות שליחיו, הראה שוב ושוב שטובת בני אינה שיקול שרלוונטי להתנהלותו.

יהונתן לומד בחינוך ביתי חופשי. אין אופציה אחרת.
האדם היחידי שרשאי להעריך את התקדמותו זו אני, אימא שלו.

משרד החינוך רשאי לתת ליהונתן שירותים - אם יהונתן מעוניין בהם, ועל פי התנאים שאני מציבה להגנתו.

ביטוחים - ביטוח תאונות אישיות אינו זמין לילדים מלבד דרך מערכת החינוך. לכן, אם תבחרו שלא לאפשר את ביטוחו ככל ילדי ישראל, אראה את המשרד אחראי בלעדי לכל נזק שייגרם לו.

בפנייתך (ראי בנדון סעיף ד') כתבת ש'יש לאפשר לנציגת המשרד שלומית אורן לבחון את הלמידה...' ברצוני ליידעך שהגב' הנ"ל פנתה אלי טלפונית בצורה לא הולמת, התחזתה למירב, מזכירתה של הגב' בוחבוט, השתמשה בטונים שאינם הולמים עובד ציבור ואיימה עלי באופן גלוי.
האם נראה לך שאאפשר לאדם כזה להיכנס לביתי ו/או להיות בדיאלוג כלשהו עם בני?
האם זו תפיסתך לגבי 'טובת הילד'?
האם אלו אמות המידה שלך לחינוך נאות?

למען הסדר הטוב, אני מוכנה להגיש בקשה לחינוך ביתי גם לשנה"ל תשס"ה.

התנאים והדרישות אותם עליכם (משרד החינוך) לקיים:
א. תכנית הלימודים היחידה היא זו שנקבעת על ידי => הסבר על דרך התנהלות החינוך החופשי בביתנו מצ"ב..
ב. אין תוצרים צפויים כי למידה היא עניין אישי ופרטי שיהונתן ישתף בה את מי שהוא רוצה, בזמן שיבחר.
ג. אני האחראית היחידה לחינוכו של יהונתן, לרבות קביעת תכנית הלימודים, הערכת התקדמותו וכל עניין אחר.
ד. משרד החינוך יכין הצהרת כוונות, אמונות וסגנון חיים של נציגיו שאמורים לבקר בביתנו. אשמח לראיין כל אחד מהם ולהודיעך מי רשאי לבוא אל ביתנו. נציג זה אינו רשאי לבחון או לראיין את יהונתן, לא בנוכחותי ובטח שלא בהעדרי. הנציג הנבחר יהיה רשאי לשתף את מנהל המחוז ברשמי הביקור.
ה. אילו חשבתי שהסטנדרטים של משרד החינוך מתאימים לנו - לא הייתי מפקיעה מידיו את הזכות לחנך את יהונתן. יהונתן לא ישתתף במבחני מיצ"ב או בכל מבחן אחר לבדיקת הישגים שמטה המשרד מקיים.
ו. משרד החינוך יוודא שיהונתן יבוטח כמו כל ילדי ביה"ס אליו הוא רשום - ביטוח היא הסיבה הרלוונטית היחידה לרישום.
ז. האישור לחינוך ביתי יגיע לידי לא יאוחר משבוע לאחר שליחת המסמכים(אישור רישום, תפיסת החינוך שלנו והודעתי על המשך קיום החינוך הביתי במשפחתנו) וביקור נציגכם שאושר על ידי
ח. משרד החינוך רשאי לוותר על הדיאלוג ולשלוח לנו אישור אוטומטי מדי שנה.

בברכה,
נאוה פרנס
אימא שאכפת לה

הצעות מישהו?

לא רציתי להיות הראשונה שכותבת, אבל התרשמותי:
קבלי חיזוק על סעיף ד.
אני חושבת שההצהרה: אימא שאכפת לה מיותרת ומתנשאת (שוב, לטעמי).
אני מקווה שסעיף ח. יתקיים ולא תצטרכי להתעמת עם המערכת יותר עד גיל 15!

אין לי עדיין הערות, אם כי מסכימה עם אביב חדש לגבי אמא שאיכפת לה.

נאוה,
אני מפנה אותך לדברי הקודמים בדף זה. מתוך ראיית טובתך האישית בלבד.
על פני תקיפות עולה ממכתבך תוקפנות.

אמנם העליתי כאן אפשרות בה אנו לא מאשרים למשרד החינוך .... אבל הרעיון הוא מבחינת העמדה העקרונית. העלאת הנושא כפי שהעלית עשויה להתקבל בחיוך או חס וחלילה בתגובה נגדית ברוח דברייך - כאמור - תוקפנות.

אבל, כל דרך לגיטימית - בהצלחה.

שליחה על ידי רני.ב* » 05 מרץ 2004, 22:38

לנאווה

לדעתי ניתן לנסח -

כפי שאין צורך לקבל אישור לחינוך בבית הספר כל שנה כך אין צורך לקבל אישור לחינוך ביתי כל שנה

לא הייתי מפקיעה מידיו את הזכות לחנך את יהונתן ...........

הפקעתי מידי המשרד את הזכות להיות אחראי על חינוכו. יוצא מזה, שמשרד החינוך אינו יכול להכתיב שום דבר בכל הנוגע ללימודיו ו/או קצב התקדמותו של יהונתן

אומנם זו מדינת ישראל אולם לדעתי ניתן לנסח דברים יותר בעדינות

ד. משרד החינוך יכין הצהרת כוונות, אמונות וסגנון חיים של נציגיו שאמורים לבקר בביתנו ........

בעדינות, גם לסתם אדם אוהד קשה לשמוע ביטויים קשים (-:

לא הייתי מפקיעה מידיו את הזכות לחנך את יהונתן. יהונתן לא ישתתף במבחני מיצ"ב או בכל מבחן אחר לבדיקת הישגים שמטה המשרד מקיים

משרד החינוך רשאי לוותר על הדיאלוג ולשלוח לנו אישור אוטומטי מדי שנה.

בדיוק כפי שנעשה לגבי חינוך בביתי ספר אלטרנטיווים למיניהם

תודה לכל המגיבים והבהרה.

צפריר, אתה צודק!!
המכתב מאוד תוקפני אבל רחוק מלהיות הנוסח הסופי.

זוהי טיוטה שנכתבה מיידית לאחר קבלת האישור.
המטרה בכתיבת המכתב כל כך סמוך לטריגר שלו הייתה כדי להוציא את הכעס בשיאו.
זה המסר שאני רוצה להעביר.

פניתי אליכם כאן ממש כדי לתסייעו לי לרכך את ההתבטאויות, מבלי לאבד את המסר,
ויותר מזה,
כדי להרחיב ולחדד את המסר שכולנו רוצים להעביר, אבל תקועים בלהעביר אותו אחד לשני.

כל המכתבים שלי שיוצאים אל מערכת החינוך, עוברים סינון של מי שמכירים היטב
גם את המערכת וגם את הנפשות הפועלות.

לאורך 3 שנים נגנזו הרבה מכתבים עמוסי רגש, לטובת התבטאויות מתונות בהרבה.
זו פעם ראשונה שאני משתפת אתכם בתהליך.
הסיבה: אני עוברת ממלחמת יחיד למאבק מייצג.
חשוב לי לתת לכולם הזדמנות לתרום להצלחת הדיאלוג.

בכל מקרה,
מכתב זה יעוצב סופית לאחר ה פגישה עם אילנה זיילר ב- 25 במרץ 2004.

החתימה: 'אימא שאכפת לה' מופיעה על כל נייר שאני שולחת למשרד החינוך כבר 3 שנים.
היא החלה כ'אמירה' ברורה, והמשיכה בכוח האנרציה.
אני חושבת שאין לי בעיה לוותר עליה בשלב זה, כלומר: אם נראה לכם שהיא כל כך מפריעה

נאווה,
כדי להרחיב ולחדד את המסר שכולנו רוצים להעביר, אבל תקועים בלהעביר אותו אחד לשני.

מהו המסר שכולנו רוצים להעביר? אני למשל חלוק אתך על מהות חלק מהנושאים ולא רק על צורתם.

_הסיבה: אני עוברת ממלחמת יחיד למאבק מייצג.
חשוב לי לתת לכולם הזדמנות לתרום להצלחת הדיאלוג._

שוב, את מי המאבק מייצג? מי עומד מאחורייך? כמה אנשים? מי הסמיך אותך לייצג?
אני שואל את זה לא על מנת לקנטר או לרפות את ידייך, אבל אינני היחיד שאינך יכולה לייצג, יותר מכך להערכתי אינך יכולה לייצג אפילו עשרים אחוז מהמחנכים בבית. לכן, יצגי את עצמך ואת מי שהסמיך אותך לייצג אותו (למרות שחוקית אינך יכולה לייצג אף אחד בעניין חוק לימוד חובה).

דיאלוג מטבעו הוא בין שניים. לצורך הענין את ומשרד החינוך, לכן אף אחד לא יכול לתרום להצלחת הדיאלוג שלך עם משרד החינוך.
ראי, אינך יכול לייצג משפחות שמחנכות מהבית ראשית מתוך עמדתך הבסיסית לפיה המדינה חייבת לתת לך את מה שאת רוצה על מנת שאת תוכלי לחנך את ילדך מהבית. עמדתך זו עולה מחדש בכל פעם, כשאת מפרטת את עוולות העבר ומצפה לפיצוי על עוולות אלה. דרישותייך ממשרד החינוך אינן בהכרח תואמות את דרישות המחנכים בבית ולפיכך יהיה ראוי אם תתמקדי במקרה הפרטי שלך.
כל מקרה שהמערכת מתכופפת בפניו מרכך את שרירות לבה. הצליחי במקרה הפרטי ויהיה זה עוד נדבך לשינוי ביחס משרד החינוך לחינוך הביתי.
לא סתם מתחילים להשמע קולות אחרים במשרד החינוך, לא סתם עולים שם הרהורים מחדש לגבי היחס לחינוך הביתי, זוהי תוצאה של עמידתם האיתנה של כמה וכמה משפחות שהבהירו למשרד החינוך שהוא טועה. גם את כלולה באלה, לכן קדמי את ענינך ואל תבזי את עצמך ואת האחרים בבואך להלחם בעבור מישהו מלבד בעבור יונתן.

אני צופה איך דברי מרגיזים אותך שוב. אין בכוונתי להרוס לך דבר וחצי דבר, אבל, אנא ממך - אל תייצגי אותי.

אני לא מייצגת אותך צפריר, אבל מוכנה לשמוע מה שיש לך לומר, בעיקר כדי לא לקלקל לך.

עמדתי אמנם לא מייצגת אותך ושכמותך, אבל...
היא בהחלט מייצגת רבים אחרים שאתה אולי לא מכיר.

עמדתי היא שלכל אחד יש מקום, וחשוב לתת לכולם את המרחב לעשות חינוך ביתי על פי תפישתם.
אתה רוצה שיניחו לך לגמרי,
אחרים רוצים לקבל תכניות לימוד (שתי הקצוות לדעתי)

כן, יש לי כעס כלפי משרד החינוך,
ואת מה שאני דורשת מהם אני מקבלת בלי קשר לחינוך הביתי.
לרגע אינני קושרת את הדברים (ההטבות האישיות והמאבק העקרוני).

ובכל זאת...
למשל...
יש לי עכשיו משפחה שהילד לומד מהבית באמצעות תללים כבר שנה שניה.
עד כה המשפחה לא הייתה בחינוך ביתי. הם נחשפו לנושא רק לאחירונה.
משרד החינוך מעוניין לשלב את הילד במערכת,
המשפחה רוצה להמשיך במתכונת המנצחת בבית.

לדעתי, חשוב שלילד תהיה אפשרות להמשיך עם תכנית תללים שכל כך עובדת בשבילו.

אני יודעת שלדעתך המשפחה צריכה לעשות את המלחמה בעצמה,
ובכלל בטח תאמר שבעצם הם לא רוצים חינוך ביתי,
וכאן אנחנו נבדלים (אחד הסעיפים) - לדעתי יש מקום לכולם - גם מי שלא נחשב בעיניך "כשר".

אם במסגרת כל מה שיש לי לומר, אני יכולה להוסיף משפט אחד, אולי שניים,
ואם זה יסייע לאותה משפחה, ואולי גם למשפחות אחרות שמעוניינות, להשתלב בתכנית תללים - מה רע בזה?
זה לא מחייב אותך, אותי או כל משפחה אחרת לעשות את זה גם,
ובכל זאת מאפשר את זה למי שזה חשוב בעיניו..

בכל מקרה,
אני חוזרת ואומרת שוב ושוב שאני לא מייצגת אותך או כל אדם ספציפי אחר,
אבל אם אני רוצה שינוי עקרוני, אני מדברת עקרונית.
וחינוך ביתי בעיני אינו אנרכיה, גם אם יש מי שרוצים לראותו ככזה.
וכיון שאינו אנרכיה הוא מחייב שהעניין יסודר מול הממסד (משרד החינוך, הרשויות המקומיות וכדומה)

שוב, אין לי כוונה להיכנס לדיון אם כן או לא.
אני רק נותנת הזדמנות לכל הדעות להישמע.
מה שאני יודעת - יילקח בחשבון בהתבטאויותי,
מה שלא - לא.

אם מישהו ייפגע בגלל שלא ידעתי - אני מסירה אחריות.

בשיחה שהייתה לי עם אורנה רעייתך על נושא הגיוס לצהל, למשל,
היא הפנתה את תשומת הלב שלי שלא כל משפחה רוצה שילדיה יוכלו להתגייס.
היא ממש הדגישה כמה טוב לה שילדיכם לא גוייסו.
לקחתי לתשומת הלב שלי, להקפיד על התבטאויותיי בנושא, עד כדי לוותר עליו לגמרי,
כדי לא לפגוע בה ובאחרים.

לעומת זאת, אם בשלב כלשהו אבין שהגיוס לצהל חסום בפני ילדי החינוך הביתי,
אלחם על כך, גם במחיר גיוס של כולם.
זאת למרות שממש לא ברור אם יהונתן ירצה להתגייס או לא.

ועוד זווית ראיה:
למרות השונות בינינו, עבור משרד החינוך אנחנו קבוצה אחת (לא חשוב כמה תמחה על זה)
כיון שכך, חשוב לדעתי ליצור במשרד החינוך מרחב רחב וגמיש ככל האפשר, שיכיל את כל סוגי המשפחות וצרכיהם.

כאמור, אתה כל הזמן אומר שכל משפחה צריכה להלחם לבד,
אני חושבת שאפשר לקצר ולצמצם את הסיוט.

הבדל נוסף הוא, ש לי אין מי שיטפל בבית ובילדים בזמן שאני משחקת עם המשרד, או עובדת או מסיידת את הבית.
ואין מי שיספוג חלק מהקשיים, ואין מי שישא בעול עד שכוחותי יחזרו אלי.
אז מבחינתי, כל מאבק הוא במטרה שיהיה אחרון בשורה (עד סוף חינוך חובה)
כל שנה אני מצהירה שזו האחרונה, וכשהאישור מגיע אני לוקחת אוויר.
השנה לא!! השנה אני ממשיכה במרץ כדי לא לאבד את המומנטום.
השנה, יש לי סיכוי סביר להצליח.

לסיום, אתה לא הורס לי בדבריך, לא עוד.
נכון שדבריך השאירו אותי בעבר, וגם עכשיו מאוד מבודדת ב'באופן טבעי' לפחות כלפי חוץ,
אבל יש מאחורי יותר אנשים ממה שאתה חושב.

לקח לי הרבה זמן למצוא את האדם המתאים לדבר איתו - לדעתי מצאתי.
למרות התנגדותך, ולמרות שהייתי די לבד במערכה - המשכתי לפעול להשגת מטרתי.
את כל מגעי עם משרד החינוך אני מנהלת במגמה אחת.
בקיץ היו לי מספיק אנשים להקמת עמותה אבל עוד לא ידעתי עם מי לדבר.
פעלתי לעומת זאת ברמה האישית כדי לקדם את המטרה שמובילה אותי.
היום יש מאחורי די והותר אנשים להקמת עמותה וזה רק עניין של זמן - להתפנות לעשות את ההליכים.
בינתיים, המוקד הוא פגישתי עם זיילר
זו פגישה שמטרתה כפולה - אישית ועקרונית.
למרות שאני הולכת כאדם יחיד כי העמותה עוד לא קמה,
זו פגישה כבדת משקל - אני מרגישה שהלך הרוח של הפגישה יכול להיות משמעותי לכולנו.
בין השאר, אני הולכת להגיש לזיילר הצעה חלופית לנהלים
לכן ביקשתי עזרה.
(גם עודדו אותי לפנות ולהיעזר בכם, מישהו עדיין מפרגן לכם)
זה לא מחייב אף אחד - אני ממשיכה קדימה.
ואני אשיג את מה שאני רוצה - לעצמי בלבד (אם אין ברירה) או לכולם (אם תרצה או לא).

וברגע שרק אתפנה (או כשלא תהיה לי ברירה

) - העמותה תקבל תוקף חוקי.
הגב כבר ישנו.

נאווה,
הקימי עמותה - צריך בשביל זה רק שבעה אנשים. פעלי בשם העמותה ובשם מי שעומד מאחורייך. לדעתי עד שתקימי את העמותה לא יהיה בה צורך - גם אם תעשי את זה מחר.

אצביע בפנייך על כמה עניינים:

עבור משרד החינוך אנחנו קבוצה אחת (לא חשוב כמה תמחה על זה)

זה לא עניין של מחאה. זה פשוט לא נכון.

_לעומת זאת, אם בשלב כלשהו אבין שהגיוס לצהל חסום בפני ילדי החינוך הביתי,
אלחם על כך, גם במחיר גיוס של כולם._
אבוי לנו. נמשיל - אם אבין בשלב כלשהו שיש מי שמשתמש בחינוך הביתי כקרדום להשגת עזרה מהממסד תוך העלמת בעיותיו האמיתיות (אלה שמתחום הרווחה), אלחם בו מלחמת חורמה. גם במחיר פגיעה באחרים. איך נראה לך? בשם הצדק כמובן.

למרות התנגדותך, ולמרות שהייתי די לבד במערכה - המשכתי לפעול להשגת מטרתי.

התנגדותי מעולם לא היתה לפעולותייך, רק לרעיונותייך. פעולותייך להשגת מטרתך כפי שכבר כתבתי מצטרפות לפעולות של אחרים, אשר פעלו לא פחות ממך: כל תגובה פרטנית למשרד החינוך נמצאת בעלת משקל.

נאוה,
הבעיה היא לא שאת מתימרת לייצג את החינוך הביתי, הבעיה היא שאם יצוץ אי פעם צורך במייצג של החינוך הביתי מול משרד החינוך - משרד החינוך יקבע מי מייצג בעבורו את החינוך הביתי ולא אף אחד אחר. כך היה לפני קביעת הנהלים האחרונים, משרד החינוך נפגש עם איזו משפחה עלומה: זוג עם ילד קטן או משהו כזה.
אם מחר יקום מישהו ויקים עמותה שמטרותיה לייצג את החינוך הביתי - אין כל וודאות שאכן מטרה זו תושג מכוון משרד החינוך. לכן, בבואך כאדם פרטי, כאשר את מעלה את טיעונייך ההגיוניים בפני משרד החינוך, כשאינך מוסיפה את בעיות המחנכים בבית, אלא את ענינית בהירה ומסבירת פנים, את מגדילה את הסיכוי שמשרד החינוך או נציגי הממסד באשר הם יבחרו לשמוע את דברייך או גם את דברייך בהקשר לנושא הזה - בעתיד.

אז, ימצא הממסד מחבק אותך על פני נאנס על ידך. וגם אז, כשהממסד מחבק אותך (זה יקרה כאשר הממסד יזמין אותך לדיון בנושא החינוך הביתי בפורום יותר רחב מאשר בפגישה אישית), הזהרי לדבר בשם כולם, או לפחות הדגישי שאת מדברת בשם חלק, כך אני נוהג.

גם עודדו אותי לפנות ולהיעזר בכם, מישהו עדיין מפרגן לכם
יקירתי,
את נכנסת כאן לרבדים אישיים. הבה נמנע מכך. לטובת כולם.

נאוה, מי שהוציא את עצמו מתוך באופן טבעי , זאת את. את מנסה לטשטש את היותו של באופן טבעי קיים במקומות בהם את פועלת, (אולי כדי שהאנשים לא יעלמו לך בנבכי הפורום הנ"ל) מעולם לא פרגנת את לבאופן טבעי ובפורום שלך אין שום איזכור לאתר זה, אז בבקשה ממך, טלי קורה מבין עיניך והפסיקי להשתמש בנו לצרכיך. ולענין מישהו עדיין מפרגן לכם אם את לא מפרגנת ליושבי הפורום הזה את פשוט יכולה לא להכנס אליו.
<אלמוני שהתרגז מאוד>

אלמוני,
על פני להתרגז קבל את הדברים ברוח טובה. אין זה חשוב כיצד מאן-דהוא פועל, בסופו של דבר החינוך הביתי מתקדם או מתקיים גם למרות פעילות זו או אחרת וגם כתוצאה של פעולות אלה.
עניין ההדגשה על כך שאין מי שייצג את משפחות החינוך הביתי עולה מתוך ההבנה שכל אדם במשפחה כזו מייצג את רעיון החינוך הביתי.
להערכתי הזהירה דווקא נאוה עם המקרה הפרטי שלה - ולא אכנס לחייה הפרטיים - מביאה רוח מסוימת אל משרד החינוך, רוח דבריה אם כן ישמעו במשרד החינוך מחד, מאידך איני משוכנע שאותה הסמכה לטפל בעניני האחרים, לנסות לעשות צדק בעבור האחרים, הסמכה שמגובה בכמה אנשים שמתחברים לנאוה ולרעיונותיה מתוך ראייתם והשקפת עולמם, ובכן איני בטוח שהיא תצליח לשכנע מישהו (מלבד אותם שאיני יודע עליהם והם רבים כדברי נאוה) שהיא אכן הכתובת לפתרונות בעיית ממסד מול האנרכיסטים האלה - שמעיזים לקחת אחריות על חייהם.
יהיה עליה לשכנע את המשרד שהיא כתובת.
נהפוך הוא, לדעתי באופן הצגת הדברים ומתוך העמדה שנאוה מקרינה - דבריה ילקחו בהתאם. מה שיחזק כל מי שעמדתו נאמר את זה כך - שקולה יותר, אחראית יותר ופחות צדקנית.

לעניין הפרגון שנאוה לא מקבלת מ"באופן טבעי" כביכול, או אותו פרגון שהיא כן מקבלת במקומות אחרים, אלה הם פני הדברים. כבר הגיעו תלונות כאלה או אחרות על כך ש"באופן" היא קהילה סגורה. תמיד עמדה מאחורי הטענה הזו הטענה שאנשי הקהילה אינם מוכנים לקבל את גודל האמת שאותו אדם רצה להעביר. או במילים אחרות: מי שמחפש עדר לרעות אותו ולהנחות אותו בכשרונו המופלג, הוא זה שמתלונן שהקהילה הזו מסרבת להתנהג כעדר.
אם אינך אומר אמן - אתה סגור, אם אתה הופך לחסיד ומעריץ - אתה פתוח ופלורליסטי.

אין צורך בכל ארגון פורמלי, והנה אנו מאוימים שוב ושוב שארגון כזה אוטוטו יקום, והנה עכשיו כבר יש גב, ובעצם הארגון עוד לא קם עד היום כי אנשים כמוני למשל שמים מקלות בגלגלים ועוד ועוד הסברים ותירוצים.לכן, גם אם וכשיקום הארגון, אין כל סכנה של השפעה אמיתית. זה הכל דיבורים בעלמא. סתם.
לכן. תירגע אלמוני, אין מקום להתנצחויות אישיות. מאלה כולם יוצאים נפסדים, למרות תחושת ההנאה שבאכזריות ואלימות - ניתן ליהנות מזיו החמה השוקעת, יותר פרקטי, יותר מעשי ואין נזקים מצטברים.

צפריר, הכל נכון, אבל - די מספיק להחפיש ולהשתמש. לא טוב שתלך.

פלוני,
אז זהו בדיוק. די להכפיש. להשתמש? למה די, שישתמש מי שרוצה - זהו עצם העניין, הכל פתוח. כל עוד משתמשת נשארת זיקה כלשהי, וכל עוד נשמרת זיקה נשאר קשר.
עדיף קשר רופף או כזה שנראה שאינו בריא מבחינת יחסי הגומלין (במקרה זה כך נראה לך מצידך וכך נראה לנאוה מצידה) על פני אין קשר כלל. שאז, ימצא מי שעומד מנגד - אשר נטייתו והאידאה שלו היא כפייה - דרך להפרד ומשול, ואף שדרכו לא תצלח בכל מקרה, מדוע עלינו לייצר במו ידינו עוד עיכוב ועוד דחיה עד שאנשי הממסד יבינו שיש להם עניין מהותי לעסוק בו, לצד ציד האנרכיסטים האלה או אם תרצה המתמסדים האלה עשויה לעלות הבנה. לא כולם מטומטמים שם בממסד, לא כולם עוורים. הרחקה או היפרדות אם כן תהיה תשתית למרוח את הנושא הלאה לתוך כל מני ויכוחים צדקניים על פני ענייניים.

ביטוחים - ביטוח תאונות אישיות אינו זמין לילדים מלבד דרך מערכת החינוך.
תבדקי שוב , טוב טוב! אנחנו פתחנו בי"ס באופן שאינו חוקי! כן כן היינו קבוצה של כ-70 משפחות שהחליטו לעבור על החוק באופן מודע וחושב (שקול?) מכיוון שכך היה מאוד חשוב שיהיה בטוח תאונות אישיות. ואכן היה (בשנתו הראשונה של ביה"ס ללא אישור). אם את משלמת לחברת בטוח היא תבטח אותך. אם את מחפשת עצה מעשית פני ל-aig הם מבצעים את הבטוח הזה עבור רוב בתי הספר (מדובר בתשלום של כ- 19 ש"ח לשנה) ולמיטב הבנתי אין אפשרות לעשות את זה דרך ביה"ס שיונתן רשום אליו כי הבטוח מוגבל מבחינה גאוגרפית (אם אני זוכרת נכון)

_משרד החינוך רשאי לוותר על הדיאלוג ולשלוח לנו אישור אוטומטי מדי שנה.
בדיוק כפי שנעשה לגבי חינוך בביתי ספר אלטרנטיווים למיניהם_

בתי ספר אלטרנטיביים למינהם (כמו בי"ס דמוקרטי, פתוח, דיאלוגי וכו') מקבלים את האישור לפעולתם מהאגף לחינוך מוכר שאינו רשמי.
חינוך רשמי זהו חינוך שממומן בחלקו ומופעל במלואו ע"י המועצה המקומית/עיריה.
למיטב הבנתי חינוך ביתי שייך לאגף חינוך מוכר שאינו רשמי, וככזה עליו להגיש בקשה ולקבל רשיון כל שנה מחדש. ככה האגף הזה עובד, אין לי מושג למה אבל זו המציאות. ולכן את גם לא יכולה לדרוש לקבל אישור תוך שבוע, האגף מנפיק אישורים בתווך של שלושה חודשים, כל שנה לכל בתי הספר האלטרנטיביים מחדש. הבקשה מוגשת עד לסוף אפריל והאישור מתקבל עד לסוף יולי - לשנה העוקבת.
אם חינוך ביתי אינו שייך לאגף זה, אולי כדאי לו להשתייך לשם, כי דווקא שם יש אנשים עם ראש קצת יותר פתוח, לא אכפת להם לתת אישורים כל עוד לא צריך לתת תקציב - ופה בעצם העוקץ של כל הבעיה (כנראה).
מתוך נסיוני - הידברות אינטנסיבית עם עובדי האגף בשנת הלימודים תשס"ג בנסיון להגשת רשיון לתשס"ד - אם מדברים אליהם יפה, הם באים לקראתך, אם תוקפים אותם, הם מתגוננים.
בסופו של דבר, עד היום משרד החינוך תמיד הפסיד נגד ההורים בבג"ץ. במקרה הפרטי שלנו אפילו לא נאלצנו להגיע לבג"ץ המשרד הפסיד כבר בוועדת הערר. עוד סימן להתקדמות.
נאווה,
אני מחזקת את ידייך וחושבת שאת צריכה להאבק קודם כל בשביל עצמך, עמותה (כמו זו שאנו הקמנו) זו ישות משפטית מסובכת שדורשת כסף ומשאבים ועו"ד, חבל על הזמן ועל הכסף שלך, זה לא מועיל ובעיקר מייצר עבודה לעצמו, ויגרום לך הצורך להתמודד עם עוד בירוקרטיה של המדינה המופלאה שלנו. לא כדאי.

שליחה על ידי א_ילת* » 16 מרץ 2004, 14:51

קראתי את הכתבה ב"סגנון" על חינוך ביתי.
משתמע משם שהדרך הנפוצה בארץ היא "חינוך ביתי חופשי" ושלושת המשפחות שרואיינו שם הן מייצגות את החינוך הביתי בארץ. נארה לי שעל קוראי העיתון נמנים גם נציגי משרד החינוך והכתבה שמורה אצלם (כפי שהיא שמורה אצלי).
לא ברורה לי ההשתלחות בנאוה. ממילא חלק מאנשי הקהילה אינם מעוניינים האישור משרד החיונך. האישור שקיבלה נאוה הוא האישור המופץ היום למי שמקבל אישור.
אפשר להמשיך וךהתעלם ממשרד החינוך, אפשר לקבל את האישור הנ"ל ולהלחם עליו ואפשר לקבל את האישור, שלמור על יחסים טובים עם משרד החינוך ו"להתחמק" מהבדיקות המרגיזות הנדרשות במכתבם.
זכותה של נאוה לייצג את החינוך הביתי מול משרד החינוך. זכותם של אחרים לייצג את החינוך הביתי לקוראי "מעריב". אותה השפעה, לדעתי.
עמותה אינה מייצגת את כולם ואינה מחייבת.
אני בטוחה שכשם שיש משפחות אשר החינוך הביתי בהם הוא לא כמו אצל פרנס, כך יש משפחות שבהם החינוך הביתי הוא לא כמו אצל שפרון, או אצל כשר, או אצל רוטר.

א ילת, ההשתלחות כפי שאת קוראת לה, אינה מתוקף העובדה שנאוה רוצה לייצג את החנוך הביתי כלפי משרד החינוך, אלא מהיותה מזלזלת באנשים שכאן. מצד אחד ראי את דבריה - יש עוד מי שמפרגן לכם - אם היא אינה מפרגנת ליושבי האתר, למה לה להעזר בהם הניסוח, בחשיבה, ומצד שני אל לה לייצג אנשים שכאלה. שתלך לה לאתר שהקימה, תתיעץ תבקש עזרה, שם כולם יעזרו לה. שם יעמדו אנשים מאחוריה והיא תרגיש נח לייצג אותם.
וחוץ מזה כתבה בעיתון לא מיצגת אף אחד אלא את אותם אנשים שרואינו, ונאוה בניגוד למתראינים שם רוצה לייצג את כולנו מול משרד החינוך, ועל כך - לא תודה!

א ילת,
זו אינה השלתחות. זו כניסה דרמתית של נאוה בעוד היא צועקת על כולם כמה שלא מקשיבים לה. בפועל, נאוה מייצגת את עצמה בדרכים שלה ואילו אחרים בדרכים שלהם.
אל תזלזלי במי שמסכים להתראיין לעיתון ולתרומת כל ראיון כזה לכלל המחנכים בבית. בעוד כחודשיים לערך יוקרן בערוץ הראשון "הסיפור האמיתי" על משפחת שפרון. ההחלטה להפתח לפני סרט כזה לא היתה קלה כלל ועיקר ואני מניח שאם היינו חוזרים אחורה יתכן שהיתה מתקבלת החלטה אחרת.
אין זה חשוב אם הסרט יהיה טוב או רע, עצם התקיימותו מעיר את המערכת כולה.
ההתייחסות מהפן האישי היא המשרתת את הכלל.
כאשר נאוה באה לייצג אחרים על חשבון הייצוג העצמי שלה (בהכרח), יוצאת למאבק בשם אחרים בטרם סיימה את מאבקה הריהי יורה לעצמה ברגל. היא אינה יכולה לעשות נזק לעניין החינוך הביתי בכל מקרה. אבל אם נאוה רוצה לעזור לעצמה ולעניין כולו - עליה להתמקד במשפחתה.
התנהלותה של נאוה מול אנשי "באופן טבעי" עליה היא נשענת (בטובתה או שלא בטובתה, ברצונה או שלא ברצונה), לעתים קרובות צורמת מתוך הצהרותיה וחוסר תשומת לבה. למשל שהאתר הזה הפתוח איננו המקום להתייעצות לגבי נוסח מכתב כזה או אחר אל משרד החינוך כשהנוסח שהיא מעלה נכתב לשם פריקת כעסיה.
יש אנשים במשרד החינוך שקוראים את מה שכתוב כאן, ואילו אני הייתי קורא את דבריה של נאוה - אפילו כטיוטה, לא הייתי מצליח למצוא שם נסיון להדבר עם משרד החינוך, או במילים אחרות: דעתי היתה כבר מגובשת לגבי "המקרה" הזה, ולא לחיוב.
לכן, מה שנראה לך כהשתלחות בנאוה הוא בעצם הבהרה ונסיון להניא את נאוה מלמעוד שוב. שהרי הפן היחידי בעמותה של נאוה הוא עתידיותה והצורך הדחוף להקמתה. עם זאת, יש להבהיר שוב - מי שייצג את החינוך הביתי בפני משרד החינוך - יבחר על ידי אנשי משרד החינוך. במידה והיחידים שיסכימו להתראיין יהיו משפחות כשר, רוטר ושפרון, הרי שמסע היחצ"נות יוביל בהכרח לבחירתם כמייצגים את החינוך הביתי. זו דרכו של עולם. זו לא עוגה שמחלקים בה לפי איזה קוד מוסרי או סוציאליסטי.
נאוה הולכת בדרכה ואיננה מעונינת להצטרף אל. אחרים הולכים בדרכם. אין זה חשוב באיזו דרך תושג המטרה, מי יצליח להכניס שכל בממסד, מה שחשוב זה שנתקדם.
והתקדמות כל הזמן מתרחשת. לא הכל צריך להתקדם ברעש וצלצולים, יש עבודת שטח שנעשית בשקט - היא זו שמביאה תוצאות, לא ההמולה אלא הנחישות והמעשה.

מיכל שץ,

ביטוחים - ברגע שיהונתן רשום, הם מבטחים אותו דרך המועצה.
יש 3 סוגי ביטוחים למערכת,

ביטוח תאונות אישיות - מכסה את הילד בכל מקום בארץ ובעולם 24 שעות ביממה

ביטוח של ביה"ס - מכסה רק את התלמידים של ביה"ס

ביטוח שמכסה מורים שנתבעים ע"י תלמידים,
הביטוח הראשון נעשה ע"י הרשות המקומית - אישית לכל תלמיד
הביטוח השני נעשה ע"י הרשות המקומית שהיא בעלת ביה"ס
הביטוח השלישי נעשה ע"י משרד החינוך.

כל זה, אם אני זוכרת טוב את כל המידע שאספתי.
בזמנו (לפני שנתיים וחצי) ביקשתי מסוכן הביטוח שלי לבדוק,
וגם דיברתי עם חברת כלל שביטחה בזמנו את כל המערכת (כל שנה יוצא מכרז)
וגם דיברתי עם המון גורמים במשרד החינוך, בכל מיני אגפים וחברות בת .
אף אחד לא ידע לומר לי בפשטות את מה שכתבתי כאן - קיבלתי פיסות מידע מכל גורם שדיברתי איתו.

בכל מקרה,
כשבי"ס פונה לעשות ביטוח, זה דבר אחד.
יש ביטוח מבנה, ביטוח ציוד, ביטוח צד ג', ביטוח אחריות מקצועית לאנשי הצוות ואז מרחיבים לעוד ביטוח תאונות אישיות.

לבטח ילד בודד - זה עניין אחר.
ביטוח תאונות אישיות יכול (אני מאמינה) להיות חלק מביטוח חיים למשל, אבל לא לעמוד בפני עצמו.
ואולי...
אולי חברת AIG כן מבטחת ולא ידעתי...

מן הסתם, אולי אתקשר לברר את האפשרות, סתם כדי לדעת...
יהונתן שלי מבוטח.
השנה אפילו גבו ממני את הכסף.

עמותה (כמו זו שאנו הקמנו) זו ישות משפטית מסובכת שדורשת כסף ומשאבים ועו"ד, חבל על הזמן ועל הכסף שלך, זה לא מועיל ובעיקר מייצר עבודה לעצמו, ויגרום לך הצורך להתמודד עם עוד בירוקרטיה של המדינה המופלאה שלנו. לא כדאי.

ובכן, זו בדיוק הסיבה שעד כה לא הקמתי את העמותה.
הכי טוב היה, אילו העבודה השוטפת של העמותה הייתה נעשית ע"י אנשים שמתאימים לזה.
עבורי, זהו עומס גדול מאוד, גדול מדי.
ובכל זאת, אם וכאשר יתבקש להקים ישות משפטית זו - היא תקום, גם אם אצטרך להפעיל אותה בעצמי.
ברור לי, שאם יהיה צורך לערב גורמים פוליטיים יותר כמו למשל: ח"כים וועדת החינוך בכנסת,
היחס לאדם בודד (אפילו כמה...) שונה מהיחס לעמותה (גם אם חברים בה רק מעטים)
לפחות זה מה שאמר לי גורם שמקורב לוועדה.

בינתיים כאמור, אני פועלת מול גורמים של המשרד, כמו שמתאים לי לפעול בכל זמן נתון.

הבעיה של : חושבת שאת צריכה להאבק קודם כל בשביל עצמך היא:
שבפרטני זה מאפשר למשרד להתעלל במשפחות רבות, ולהתחמק משינוי מהותי.
כל משפחה שעושה אחרת היא בחזקת יוצא דופן.
נכון שלאורך זמן זה כשלעצמו יעשה את העבודה,
אבל...
עד שזה יקרה, הבן שלי יעבור כבר את גיל חינוך חובה.

המלחמה שלי היא עקרונית וכוללת ומתנהלת בשני מישורים במקביל ולסירוגין:

יש גורמים שאני רבה איתם - אנשים שמשחקים עם האגו שלי. מכבידים 'כדי להראות לי מי הבוס', מאיימים ועוד. נתקלתי אפילו בהתנהגות פלילית.

אנשים אלו - אני לא מדברת איתם ישירות, אלא דואגת שינחיתו עליהם הוראות מלמעלה, או משתלחת בהם במכתבים.

יש גורמים שאני בהדברות איתם - אנחנו לא מסכימים על הכל, אבל מבינים היטב זה את זה. ברמה מסוימת יש בינינו שיתוף פעולה פורה.

ברמה האישית אני נתקלת בכל מיני טיפוסים בדרכי לאישור כל שנה מחדש. אני תלויה בתפקוד שלהם, ב'עד כמה אני מוצאת חן בעיניהם' (או לא),
ברמה האישית אני צריכה בכל פעם להתנגד מחדש לסעיפים שאינם מתאימים לי בנהלים ולבחור שוב ושוב אם להסתכן בתביעה משפטית.
ברמה האישית, במיוחד בהיותי חד הורית, אני חשופה יותר מכל אחד אחר כאן.
ברמה האישית, אני ממשיכה גם להתרגז על עוולות שנעשות לאחרים - ואני בהחלט שומעת סיפורים קשים..

הגורמים שאיתם אני בהידברות הם אנשים שרואים תמונה רחבה מזו שבאה לידי ביטוי בערוצים הרגילים.
מסיבות שונות, אני שופכת כאן יותר את התיסכול שלי מהאטימות בה אני נתקלת מאשר את החלקים הטובים, הנעימים והתומכים.
הגורמים שאיתם אני בהידברות היו רוצים לראות אותנו עושים חינוך ביתי בשקט - לא פחות ממה שאנחנו רוצים.
הם מודעים לא פחות מאיתנו לרמת הבזבוז המיותר של משאבים - עלי למשל...

אלא מה?
במקביל, הם מכירים את המערכת ואת מגבלותיה.
אני לומדת מהם המון!
בשיחותנו אנחנו מדברים על כל קשת המחנכים בבית, ועל צרכים שונים שעולים בכל משפחה.
אנחנו מחפשים יחד תשובות שיכולות לתת מענה לכולם.

אני לומדת הרבה גם מהדרך בה אנשים מגיבים כאן, בפורום של תפוז, ובשיחות אישיות שיש לי.

דבר אחד ברור לי:
החינוך הביתי צריך להיות דרך חוקית ברורה ונעימה, שמשיקה למשרד החינוך אך לא ממש נוגעת בו.
אם ההחלטה לבחור בדרך כרוכה בפחד או אי נעימות מול המערכת - משהו כאן מסריח, בשני המחנות.

מגיעות אלי הרבה משפחות שרוצות לעשות חינוך ביתי ומחפשות לעשות זאת בצורה מסודרת.
רמת החרדה היא איומה ונוראית.
זה תמיד מעורר בי מחשבות על רוסיה הקומוניסטית - הפחד הגדול מה- KGB.
כייף לשמוע אנשים מחייכים ונושמים לקראת סוף השיחה,
נעים לי לשמוע את העידכונים שמגיעים אח"כ.
בדרך כלל אני מכוונת אנשים לעמוד על שלהם מצד אחד, ולא להתעמת חזיתית מצד שני.
זה עובד,
אני מכוונת אותם פנימה לבדוק את הצרכים שלהם ושל ילדיהם,
מכינה אותם ל"תרגילים" של המערכת, ומציידת אותם בתשובות אפשריות (שיבחרו מה שמתאים להם)
זה מוריד את החרדה, זה חוסך להם טרטור מיותר,
וזה מגדיל את מספר האישורים שניתנים ע"י המשרד - 'בתנאים שלנו'.
אגב,
רק בשבוע האחרון, במסגרת חוקים ופסיקות ותקנות שאני עוברת עליהם לקראת הפגישה עם זיילר,
גיליתי שבתי הספר החלופיים צריכים לבקש אישור כל שנה.
יותר מזה, גיליתי שבתי הספר החלופיים אינם יכולים לפתוח יותר מאשר כיתה אחת למחזור.
(מה שמסביר למה אין כמה כתות לכל שכבת גיל, למרות רשימות ההמתנה הענקיות)

אז כל הזמן לומדים,
ולמדתי גם ממך.

אני מקווה שהפגישה עם זיילר תפתח את הדלת שאני מחפשת כבר שנתיים וחצי.

תודה על הודעתך.

שבפרטני זה מאפשר למשרד להתעלל במשפחות רבות, ולהתחמק משינוי מהותי
מנסיוני בהקמת בי"ס (חלופי, כמו שאת קוראת לו), ההתעללות, ההתנהגות הפלילית וכו' היא גם נגד קבוצות (אפילו גדולות) שלא הולכות עם הזרם. ובכלל הם מתחמקים מכל סוג של שינוי. זו דרך לא קלה בכלל!!!
גיליתי שבתי הספר החלופיים צריכים לבקש אישור כל שנה.
ניסיתי להגיד לך את זה... משום מה לא היית קשובה.
יש לי תחושה שאת חייבת לעשות הכל בדרך שלך ולא מנסה ללמוד מנסיונם של אחרים. למרות ההבדל, יש גם הרבה משותף בין חינוך ביתי לחינוך אלטרנטיבי (מוכר שאינו רשמי). אני ממליצה לך לפנות לשתי"ל (ארגון התומך בארגונים המעוניינים לחולל שינוי חברתי) אם טרם עשית זאת, הם נותנים המון תמיכה והמון כלים. וגם למכון לחינוך דמוקרטי (מאגד את רוב הפעילות הפוליטית של ביה"ס פרטיים מול משרד החינוך) - אני חושבת שהם יכולים לתרום לך מנסיונם לא מעט. המון בהצלחה.

ניסיתי להגיד לך את זה... משום מה לא היית קשובה
סיפרתי לך כתגובה לדברייך.

- גיליתי זאת ממש ימים לפני שקראתי את הודעתך והופתעתי.

אגב, אני יודעת שמשרד החינוך נלחם בכל מי שאחר.
הייתי מעורבת בעבר בניסיון להקים בי"ס דמוקרטי בעפולה (שלא קם),
בהחלט דיברתי בזמנו עם המון גורמים כמו: עמותות של בתי ספר אחרים, המכון הדמוקרטי ועוד...
אבל זה היה לפני 3 שנים כמעט - ממש לפני ששיניתי כיוון לחינוך הביתי.

לגבי שתי"ל - תודה! לא מכירה אותם.
את כותבת שהם תומכים באירגונים, זה אומר שהם יעזרו רק אחרי שנתארגן?
אני חושבת שאאתר את הטלפון שלהם ואשאל אותם.

ושוב תודה!

שתי"ל הינו גוף שאמור לסייע לעמותות
יש שם מקורות מידע לגבי אפשרויות מימון, אך משום מה קשה מאד להוציא משם מידע
בפועל הדבר היחיד שמעניין לגבי עמותה לחינוך ביתי הינו הספרון של הקמת וניהול עמותה
http://www.shatil.org.il/site/index.asp
הם מארגנים ימי עיון תמורת תשלום (למרות שימי העיון ממומנים ממקורות מקבילים)
ימי העיון הינם יותר פרסום הדוברים וקבלת הכספים ממקורות שונים

תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם,
יש לי שאלה - איך אפשר ליצור קשר עם ציפי וינברג? מה הטלפון שלה ומה האימייל שלה?
תודה:)
אלה