לשחק בבוץ

[אנונימי]

אני שומעת את המושג הזה לשחק בבוץ, כבר כמה פעמים. כאן, ב-ילדי אדמה, אצל דני לסרי ואולי גם בציטוט של דוד רובנר על בית-הספר סדברי-ואלי.
לאחרונה הילדה שלי התחילה להתעניין בבוץ.
יש לי כמה שאלות:

• מה מיוחד בלשחק בבוץ?
• למה ילדים נמשכים לזה?
• מה הם לומדים מזה?

[נאוה_פרנס*]

המשחק בבוץ שייך לתקופה התפתחותית שנקראת: התקופה הפאלית (פרויד). זו תקופה בה הילד מתעניין בהפרשותיו ואוהב למרוח אותם, אם את לא רוצה קקי על הקיר, בוץ הוא פיתרון מאוד מפתה

[אם_פי_3*]

לשחק בבוץ זה כמה דברים.
קודם כל, זה היכולת לשחק במה שאתה רוצה, בלי לפחד להתלכלך. כשנתתי לילדי, כשהיו בני מספר חודשים, לזחול בגינה ציבורית, אמא אחת שאלה אותי, אם אני לא פוחדת שהבגדים שלהם (שהיו, במקרה, חדשים) יתלכלכו. באופן בלתי מפתיע, הילדה שלה, גם בגיל 9 ח' עוד לא זחלה (יכולות להיות הרבה סיבות לזחילה מאוחרת, אבל במקרה הזה זה נראה לי קשור) ורק ישבה.

חוץ מזה, חלק מתהליך העידון (סובלימציה) כולל משחק בחומרים מלכלכים - צבע ידיים, בוץ, בצק וכו'. אומרים שזה שלב התפתחותי, אבל אני חושבת שגם מבוגרים, אם הם מצליחים לנער מעצמם את החשש מלכלוך, נהנים מאד מעבודה/משחק בחומרים הרכים האלו. לפעמים המשחק בבוץ מהנה בגלל שהוא מלכלך, ולפעמים למרות שהוא מלכלך...

[יונת_שרון*]

אם לא תנסי לא תדעי. לכי למקום שיש בו בוץ טוב ועסיסי, תכניסי פנימה את הידיים עד למרפקים, ותתחילי לשחק. אחר כך תחזרי ותגידי לנו מה למדת.

[ענת_גביש*]

זה מזכיר לי יונת משהו שפעם כתבת, על אחות טיפת חלב ואכילת בוץ.מה זה היה?

[יונת_שרון*]

כשהבן הגדול שלי התחיל לתפוס דברים ולתחוב לפה, קיטרנו על זה לאחות בטיפת חלב. היא שאלה אותנו: "אתם יודעים איזה טעם יש לעץ? לאבן? לאדמה?" תנסו לחשוב - איזה טעם יש לדברים האלה? מסוגלים להעלות את הטעם הזה בפה? לי זה היה ברור מיד. אז היא אמרה: "אנחנו יודעים מה הטעם של הדברים האלה כי פעם טעמנו אותם, כשהיינו תינוקות." זה עשה לשנינו סוויץ' מחשבתי בעניין הכנסת דברים "מלוכלכים" לפה. זה לא שאין שום כללי בטיחות, אבל היום ברור לי כבר שאין רע בטעימת בוץ או חול או דשא.

[גילה*]

ואו! אני מעריצה את האחות. רועי - זו דוגמה לתרגיל בהנמכת ציפיות (רוב האנשים אינם חושבים). דעתי על אחיות טיפת חלב די נחרצת.

[אביגיל_בו*]

לא יודעת אם זה הדף המתאים ביותר, אבל רציתי לדבר על לכלוך...
אודֶה, אני אוהבת כשבני (בן שנה) מלוכלך. לא סתם שוות נפש לחולצות המרובבות, לידיים המוכתמות ולבירכים השחורות מעמל יומן - ממש אוהבת!
אני עצמי לא אוהבת להיות מלוכלכת. אני חושבת שלכלוך הוא אחד הטאבויים החברתיים שלא טורחים לדבר עליהם. הלכלוך קיים רק בשוליים, אצל החולים, המשוגעים, המוזנחים. דרך הלכלוך של בני, אני נהיית יותר סבלנית ללכלוך שלי ובכלל, וכך מרגישה שאני מורדת מרד קטן (קטנטן) במוסכמות החברתיות.

[טרה_רוסה*]

תהנו מהדף!

[זהירות_חרצולים*]

למה ילדים נמשכים לזה?
מה זאת אומרת? בוץ זה הכי כיף בעולם!!! זה כמו חימר! אפשר לעשות ממנו קובבות, למרוח לילד אחר או לאבא על האף, זה רך, נעים למגע, אם זה סתם מים בוציים אז אפשר לקפוץ בתוך זה, זה כמו צבעי גועש אבל לא
אין כמו בוץ... אם לא היה אכפת לי מהבגדים שלי ואף אחד לא היה רואה גם אני היתי משחקת לי בבוץ

[אהבת_עולם*]

דף חמוד.
וגם דף היסטורי.
(צריך כבר לפתוח דף לתיוג הזה.... )