לרקוד את החיים ולחיות את הריקוד

[נ_ע_מ_ה*]

כותרת הדף מושאלת מתוך פרסום של מנחה קבוצת ריקוד שרקדתי איתו הרבה שנים,פעם...
איציק ברזינר.תודה איציק...

אוהבת לרקוד את החיים
מתגעגעת למקום שרקדתי בו "ריו אביירטו". מקום שזימן לי מפגש עם עצמי ועם עוד שכמותי,אנשים טובים ושמחים שמודעים לחיבור בין הגוף והנפש שלהם ושלי. מקום שאיפשר לי לבטא עצמי דרך תנועה,דרך ריקוד. מקום שבו הנשמה שלי היתה משוחררת מהכל ונתנה דרור לגוף לפזז סביבה,לזרום עם המוזיקה והאנשים סביבי,אנשים טובים ויפים,טעונים באנרגיות חיוביות והמון המון אהבה.מקום שבו יכולתי להבלע בתוך היצר והיצריות והיצירתיות שלי,באמצעות הריקוד.

שולחת תפילתי אל העולם:
אולי,רק אולי,במקרה במקרה,מישהוא מכיר מישהוא שמכיר מישהו
שירצה לגבש פה,באילת,קבוצה שכזו?...
גם למבוגרים וגם לילדים. והכי שווה זה קבוצה של ביחד

פותחת את הדף לא רק כדי להודיע/לבקש אלא גם כדי להזמין אתכם לדיון בסוגיות שעוסקות ב"אנסקולינג בריקוד" (על משקל "אנסקולוינג במוסיקה" שטבעו אורנה שפרון ועודד במעגל ביום העיון האחרון. אהבתי,אז אימצתי גם את הרעיון)

בתי בת ה 9 ביקשה השנה ללכת לחוג ריקוד סטפס.רוב הזמן נהנתה (בעיקר מזה שיש לה נעלי עכב שעושות רעש),אבל לקראת סוף השנה נמאס לה. לא מעניין לה לרקוד את אותו הריקוד 20 אלף פעם רק כדי שתגיע למופע הסיום כשהיא מבצעת פרפקט את התנועות ,בתואם מושלם עם שאר הבנות בקבוצה. התלבושות שנדרשו הבנות ללבוש להופעה מגוכחות ומכוערות (והיא כל כך חיכתה לשמלה הורודה המתנופפת בסיבובים...)
ולא נעים לה כשהמורה נוזפת בה אם היא לא עונה לציפיות.
בתי הודיעה שלא רוצה להשתתף במופע הסיום ובכלל היא כבר לא הולכת לחוג הזה. נסיונותי לשכנע אותה עלו בתוהו. "אמא,תארי לך שהיו אומרים לך כל הזמן איך לרקוד ומעירים לך אם את לא עושה בדיוק כמו שהמורה דורשת,היית נהניית?...
ובכן,לא הייתי צריכה להשיב דבר.תשובתי היתה ברורה לה עוד לפני שנשאלה השאלה.
מאז היא לא הולכת.
היא רוקדת נהדר,עם המון שמחה. הייתי רוצה לזמן לה התנסות חיובית בחוג ריקוד בסגנון אחר,אבל לך תמצא כזה,ועוד לילדים...
עד השנה האמנתי שייטב לה אם תפתח את היצירתיות שלה בריקוד ממקום פנימי,ולכן מעולם לא שלחתי אותה לחוג. השנה חשתי שהיא כבר גדולה יותר, שחוג כזה יכול להעשיר את רפרטואר התנועות שלה,לזמן גירוי מוזיקלי ובין השאר גם עניין חברתי (לאור מיעוט החברים הזמינים לנו בחיינו בבית,בחינוך ביתי). חשתי שהרצון והאהבה לרקוד כבר מושרשים בתוכה מספיק ושהגירוי החיצוני יעזור לפתח ולא ידכא את היצירתיות והסגנון האישי שלה.
אז התאכזבנו,ועכשיו אני רוצה למצוא עבורה מענה,כמו זה שאני מצאתי לי,פעם, בחוג של "ריו נאביירטו". מקום שבו יכולתי לבטא את עצמי דרך תנועה וריקוד,מקום שבו התקשורת הבינאישית היתה מדהימה. היה חיבור שכזה,ללא מילים,רק בתנועה,במעגל,במרחב,בזוגות,לבד,עם ובלי,בתרגילים שונים או בריקוד חופשי. הכל הולך.עם מוזיקה נהדרת ומגוונת,בשלל מקצבים וסגנונות.

רוצה לחזור לרקוד,

מחפשת

אם מישהו מכיר מישהוא שמכיר מישהוא...

אולי

שירצה לבנות פה,באילת,קבוצה שכזו. גם למבוגרים וגם לילדים ואולי אפילו ביחד,זה יהיה מגניב לאללה.

מזמינה אתכם לשתף ולהשתתף בשיח בנושא ריקוד


בוקר טוב לכל הרוקדים והרוקדות שאוהבים את החיים ואוהבים לרקוד אותם...

[אילת*]

הו נעמה יקרה,
תודה לך על הדף.
מצטרפת לתפילות.
אולי מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שירצה לגבש קבוצת ריקוד ילדים מבוגרים
בצפון הנגב , איזור ב"ש-קריית גת.
גם אני מתגעגעת לריקודי "ריו אביירטו".
אילת

[נועה*]

האם יצרת קשר עם האנגר אדמה במצפה רמון?
אני לא מתמצאת בסגנונות וכד' אבל מתקבצים לשם רקדנים ואנשי תנועה מכל מיני.... ושווה לשלוח להם מייל עם הבקשה שלך.אולי מישהו/י ירימו כפפה?
בהצלחה!

[נ_ע_מ_ה*]

רק לרצות
צריך רק לרצות
לשדר לעולם את מה שאתה רוצה
ואז לשחרר כל ציפייה
ולהאמין
להאמין שמגיע לך לקבל את מה שאתה מבקש
ואז...אז זה מגיע אלייך. בדיוק מה שחיכית לו. במקום ובזמן הנכון.

יום אחרי שפתחתי את הדף הזה,קיבלתי במייל הזמנה לסדנת ריקודים של "ריו אביירטו".
הריקודים שלי,שאני אוהבת,מזמינים אותי...
הייתכן? לא... לא אפשרי... איפה אני ואיפה הם. אני באילת והסדנה בגליל. כמה דרך לסוע,כמה זמן,כמה בלגן להתארגן עם סידור לילדים,כמה כסף,כמה רחוק...
ובכל זאת...אולי?הייתכן?...

מחליטה לזנוח את הפנטזיות ולממש מה שאפשרי במציאות,במגבלות המציאות שלנו.
מחליטה לעשות חוג ריקודים להורים וילדים,פה, אצלנו ביישוב.בסלון של השכנים (שלנו מבולגן מדי...). כל יום ראשון בחמש אחרה"צ.
אין לי דיסקים מוכנים עם מוזיקה מתאימה. אין לי מספיק משתתפים כדי שזה ירגיש כמו חוג אמיתי.אין לי מנחה מקצועי. אין מרחב ציבורי גדול מספיק וממוזג שיכול לארח אותנו
מה יש לי?
יש לי את הרצון שלי , וכשאני רוצה ומחליטה,הכל יכול לקרות
מה עוד יש לי? ילדה בת 3 שנתליית עלי בבכי ולא נותנת לי לזוז,תינוק בן 4 חודשים שצריך לינוק,לישון ולהתפשפש(בלי חיתולים...),שתי חברות אימהות שנרתמו ליוזמה הספונטנית שלי,4 בנות שמפזזות בהתרגשות לצלילי המנגינה,שני בנים שעושים גלגלונים על/מתחת/ליד/מאחורי הבנות המפזזות, דיסקים שרוטים שאותו שיר תקוע וקופץ איזה 20 פעם עד שאני מוצאת לו תחליף.
אבל מה זה משנה
יש לנו חוג ריקוד וכל השאר פחות חשוב.

מחליטה על שני כללי ברזל של החוג:

1. ילדים מגיעים רק בלווית הוריהם (כי אין לי כוונה לעשות ביביסיטר לילדים שאינם שלי)
2. מי שנוכח-משתתף! אין אפשרות לעמוד בצד ורק להסתכל

עוברים כמה ימים,ואני לא מפסיקה להרהר בדבר המייל שקיבלתי. ההזמנה לסדנה בגליל.
אולי?...

יש!יש! אני נוסעת!
משכנעת עצמי שזו תהיה מעיין השתלמות מקצועית עבורי כמנחת החוג שלנו.
בעלי היקר מעודד,תומך,מאפשר .
יש!יש!אני נוסעת!

להלן רשמים מסופ"ש של high מרגש וממלא.:


לרקוד את החיים. לחיות את הריקוד.
"ריו אביירטו" , כך זה נקרא בארגנטינה. "נהר זורם" בתרגום לעברית.
המוזיקה זורמת משיר לשיר,מניגון לניגון,מצליל לצליל.
התנועה זורמת מצעד לצעד,מאיבר לאיבר,מגוף לגוף,מאדם לאדם
האנרגיה זורמת מלב אל לב,מבטן לבטן,מיד ליד,מהפנים לבחוץ ומהחוץ פנימה
האהבה זורמת באוויר,במעגל,מרחפת ברוח סביב סביב
ואני-אני זורמת בתוך כל אלו,רוקדת את חיי,חיה את הריקוד

סופ"ש בגליל,נוף מהמם. שקט. אנשים יפים.סדנה של ריו אביירטו.
עשיתי את זה. יצאתי לחופש.רק אני והתינוק הקטן שלי. אני והאנרגיות שהצטברו בי אחרי שנים של הפסקה בריקודים. אני,עם היצר,היצריות ,היצירתיות שלי שחיכתה להתנועע לצלילי המוזיקה
אני,עם הצורך להשיל כמה שכבות מיותרות שהצטברו של מחשבות,התלבטויות,דפוסי התנהגות-כאלו מהסוג שהכביד. אני,עם הצורך לחוש קלילות,לרחף,לנשום.

[עצם_מעצמי*]

מחדשת את הדף ומזמינה לשיח בנושא ריקוד :

לאחרונה כבר לא מתחברת לריו אביירטו-מונחה מדי בשבילי
כן יש שם אהבה ונוצרת קירבה בין המשתתפים,ויצירתיות וכן יש מקום להבעה עצמית ,אבל לא מספיק,לא מספיק לי עכשיו
מוצאת את החיבור לעצמי ולאחרים כשיש מרחב חופשי אמיתי שבו כל אחד יכול להתחבר לעצמו ולמוזיקה ולאחרים באופן טבעי
כמו שטבעי לו.
פתאם כל ההנחיה והעובדה שכולם עושים אחד אחרי השני את התנועות-נראה לי לא שייך לי בכלל

הריקוד הוא כלי עבורי להיות קשובה לקצב שבא מתוכי,לתקשר עם הסביבה שלי באמצעות הריקוד-זה אחלה

לאחרונה עולים בי תהיות באשר לדילמה מוסרית של צניעות: מרגיש לי לא צנוע לרקוד בסביבה שיש גם גברים. יש בריקוד משהו מאד חושפני
נוצרת אינטימיות גבוהה ולכן חשוב לי שיהיה חיבור עם הרוקדים האחרים/אחרות ליתר דיוק ושיהיה המשך לקשר שנוצר ולא מפגש חד פעמי אנונימי

עוד שמתי לב שנשים זזות אחרת למשמע המוזיקה
אולי גם גברים מתחברים למוזיקה דרך התנועה,אבל היא לא מניעה אותם באותו אופן שהיא מצליחה להניע נשים



אשמח להמלצות/הזמנות למקומות באזור הצפון הקרוב (אני בעמק יזרעאל עכשיו) שבהם מתקיימות מסיבות/מפגשי ריקוד נחמדים

ועוד: ממליצה מאד על "ריקוד אחר" שמעבירה טלי רכט בקציר, בחוג נשים שמתקיים ביורטה מדהימה
אחלה חוויה!!!
(לי זה רחוק מדי ויקר מדי. מחפשת הזדמנויות של חיבור לעצמי ולמוזיקה ולאחרים באמצעות הריקוד,בסביבה הקרובה שלי)

[אהבת_עולם*]

_לאחרונה כבר לא מתחברת לריו אביירטו-מונחה מדי בשבילי
כן יש שם אהבה ונוצרת קירבה בין המשתתפים,ויצירתיות וכן יש מקום להבעה עצמית ,אבל לא מספיק,לא מספיק לי עכשיו
מוצאת את החיבור לעצמי ולאחרים כשיש מרחב חופשי אמיתי שבו כל אחד יכול להתחבר לעצמו ולמוזיקה ולאחרים באופן טבעי
כמו שטבעי לו.
פתאם כל ההנחיה והעובדה שכולם עושים אחד אחרי השני את התנועות-נראה לי לא שייך לי בכלל_

הריקוד הוא כלי עבורי להיות קשובה לקצב שבא מתוכי,לתקשר עם הסביבה שלי באמצעות הריקוד-זה אחלה

תיארת את החוויה שלי.
גם אני מחפשת ריקוד כזה. משהו שבא מהבטן. משהו נורא אישי.
כשניסיתי ריו אביירטו כך גם אני הרגשתי - כיף, משחרר, אבל לא מאפשר את כ-ל המקום שלי.

(זה כן מתאפשר לי בג'ינגה בת"א פעם בשבועיים. לא יודעת אם את מכירה... זה רחוק לך. אבל נדמה לי שיש דברים דומים גם בצפון. באזור בית אורן בכל מקרה אני יודעת שיש.)

מעניין שגם אני התלהבתי פעם כשראיתי מודעה של טלי רכט, והצטערתי שזה רחוק לי.

[יוללה*]

איך זה שאף אחד לא כתב פה על שיטת חמשת המקצבים?
http://www.mc5.co.il/info.asp?w=5

[טוהר_אהבה*]

יש לי חברה שסיימה קורס הכשרת מנחים ראשון מסוגו בארץ של ביודנסה
היא סיפרה לי ששתי חברות שלה פתחו קבוצה בטבעון בימי ראשון בערב והיא פתחה באזור הדרום

http://www.biodanzaisrael.co.il/

[שיר*]

משהו יודע פרטים על החוג של 5 המקצבים בחיפה?

[פלוני_אלמונית*]

מוזמנות ומוזמנים לרקוד את החיים:
http://www.bodyways.org/pages/flyer.asp?id=10696