להסתכל בעיניים

[אנונימי]

עושה רושם שזה אחד הדברים החשובים ביותר.
לעיתים אני מוצאת את עצמי כל כך עסוקה בעניינים 'חשובים' שאני לא מסתכלת בעינים של הסובבים אותי. אין לי זמן. זה, כמובן, תמיד יוצא בימים לא טובים. לא ברור לי מה נובע ממה - האם רע לי כי אני לא מסתכלת בעיניים או אי הסתכלות בעיניים גורמת לי להרגיש רע.

מה שהופך את האינטרנט לכלי בעייתי. כי המקסימום שאפשר לראות (בתאורה מאוד ספציפית) זה את ההשתקפות של העיניים שלנו. אני לא מתעלמת מיתרונותיו (לא חסר), אני רק מציינת מגרעת אחת (וגם כאלה לא חסר).

[אם_פי_3*]

וואו, זאת הגדרה ממש מדויקת (בעיני). לראות את ההשתקפות של העיניים שלך.
אבל יחד עם זה, ככה אפשר ללמוד המון על עצמך, ולפעמים גם רואים בכל זאת דברים אחרים ואנשים אחרים, ובסופו של דבר זה מה שעושים כל החיים בכל מקום...
אז לפעמים צריך לפרוץ את גבולות הרשת, וכמובן שלא כל החיים נמצאים במחשב וברשת, אבל בסופו של דבר, להכיר את עצמך זה כלי חשוב, ואני חושבת שהרשת עוזרת לי בזה מאד, אפילו שנדמה לי שאני מדברת עם אנשים אחרים... אבל כמו שכתבת, אני רואה רק את ההשתקפות שלי...

[ורד_והמשפחה*]

ולפעמים ההתנצחויות הן בעצם עם עצמך,(ויש משתתפים אחרים שעוזרים ), כאשר בסוף אתה מגיע להבהיר לעצמך כל מיני דברים שהתחבטת לגביהם.
כמו בדימוי של הסנגור והקטגור שיושבים על הכתפיים ומתווכחים.

[נאוה_פרנס*]

כל החיים, אינטרנט או לא
אנחנו רואים רק את ההשתקפות של עצמנו
כשאנחנו מבינים את זה,
ונוהגים באחר כאילו הוא אנחנו,
זה מה שיפה כל כך

[Pלונית_אחרת*]

לפעמים מעירים לי שאני לא מסתכלת לאנשים בעיניים. זה נכון, אני תמיד בודקת גם את הסביבה - מה קורה בצדדים, מאחור וכו' מאז האירו את עיני (-: אני מנסה לשים לזה לב, אבל מאוד לא טבעי לי להביט ככה ישר בעיניים. ראשית זה גורם לי אי נוחות בגלל המבט בעיניים ושנית זה מפריע לי להתרכז בדברים שאומרים לי כי אני מתרכזת בזה שאני רוצה להסתכל בעיניים.
<Pלונית מהגגת, אין פואנטה>

[משקפיים*]

אני עוד לא החלטתי - האם כשאני מרכיבה משקפיים זה טוב או רע, מצד אחד זה מחדד את הראייה, מצד שני אני מרגישה כאילו זה סוג של מסכה.

[אליס_בארץ_המראה*]

האנגלים ממש שונאים מבט ישיר ומתמשך בעיניים. זה כל כך טבעי בשבילי והם מיד נרתעים. צריך להתרגל.

[מייק_בר_רב_אשי*]

האם כשאני מרכיבה משקפיים זה טוב או רע,
הכי גרוע זה משקפי-שמש

[עודד_המחפש*]

הכי גרוע זה משקפי-שמש.
לפעמים אני ממש בדילמה. יש שמש חזקה ואני עם משקפי שמש. מצד אחד אני באמת מרגיש שזה לא לעניין לדבר עם מישהו כשאני עם משקפי שמש (במיוחד אם זה מישהו קרוב) אבל מצד שני אם אני אוריד אותם אני פשוט אסתנוור ויהיה לי לא נעים.

[תבשיל_קדרה*]

אני בלי האופציה, אז אני משתדלת לתפוס זווית מוצלחת.

[מ_י_כ_ל*]

האם כשאני מרכיבה משקפיים זה טוב או רע.
תיראי, לאבא שלי יש משקפיים שכאלה, שבהן עין שמאל (או ימין? תמיד קשה לי להפוך כשזה מישהו מולי...) נראית ע-נ-ק-י-ת. ואז היא ממש ממש (ממש!) מסתכלת עליך. עין שמאל, זאת אומרת. או ימין.

<מיכל מבינה שהיא לא ממש עוזרת >

[חלי_ש*]

יש אנשים שמרכיבים משקפי שמש גם כשלא צריך אותם, למשל כשהם נכנסים לתוך מבנה. לפעמים נדמה לי שהם עושים זאת מטעמי התנשאות וזה מעצבן אותי.
אני כמעט ולא מרכיבה משקפי שמש מפני שגם אם יש יום יפה בחוץ, אי אפשר להנות ממנו.

[תזמורת_הים*]

אני כמעט לא מסתובבת בחוץ בלי משקפי שמש, קשה לי לסבול אור שמש בעינים לא מוגנות (וזה גם לא בריא).
קורה לי הרבה שאני שוכחת להסיר את המשקפיים כשאני נכנסת לבניין. אני גם קצרת ראייה, אז כשאני מסירה את משקפי השמש אני צריכה להחליף למשקפי הראייה, או להסתובב בלי לראות בפוקוס, ולפעמים אם זה לזמן קצר פשוט יותר נוח לי להשאר עם משקפי שמש ודי.
בקיצור, אני אחת מאלה שמרכיבים משקפי שמש גם כשלא צריך אותם, למשל כשהם נכנסים לתוך מבנה אבל זה ממש לא קשור לטעמי התנשאות...

[מ_י*]

זה נכון, אני תמיד בודקת גם את הסביבה - מה קורה בצדדים,
מילא לא להסתכל בעינים, אבל כשמישהו מדבר אתי ובודק תוך כדי את הסביבה, אני ממש נעלבת. יש לי חברה כזאת, יושבת אתי בבית קפה ומשקיפה בינתיים מסביב, אולי יעלה בחכתה עוד מישהו שהיא מכירה. ומכאן העלבון: מה יש, אני לא מספיק מעניינת בשבילך?

[אמא_של_יונת*]

גם אני כמעט לא מסתובבת בחוץ בלי משקפי שמש, קשה לי לסבול אור שמש בעינים לא מוגנות (וזה גם לא בריא).
אבל לעולם לא קורה לי שאשכח להסיר אותם כשאני נכנסת לתוך בניין או אפילו לאזור מוצל. אני פשוט לא רואה טוב עם משקפי שמש בצל.
לעומת זאת, אם אני מדברת עם מישהו -- בעיקר עם מישהו שלא מזהה אותי במשקפי-שמש או עם ילד -- אני תמיד מסירה את המשקפיים, ולא משנה כמה חזק אור השמש. אני מרגישה כמו מאחורי תריס, או חלון שקוף בצד אחד ואטום בצד השני, כמו במשטרה או אצל פסיכולוגים. נראה לי מאוד לא מנומס.
להרכיב משקפי ראייה, לעומת זאת, זו לא בחירה אלא הכרח.

וכמו שכתבה אליס בארץ המראה , גם זה תלוי-תרבות. אצל האנגלים -- ולא רק הם -- מבט ישיר בעיניים נחשב לחוסר-נימוס .

[משקפיים*]

להרכיב משקפי ראייה, לעומת זאת, זו לא בחירה אלא הכרח.
מספרים על א. איינשטיין שלא אוהב להרכיב משקפיים מחוץ לבית (בבחינת סביבתו הקרובה), בעיקר בהופעות - חוץ מזה שהוא חושב שהוא נראה מגוחך (במידה כלשהי של צדק), הוא מעדיף לא לראות.
אני מבינה אותו.

[הפיה_טינקרבל*]

דף מומלץ