כסף פמיניסטי הזמנה למפגש

הגיעה אלי הפנייה הבאה, אני מעבירה אליכן, עדי.

כסף פמיניסטי : בואי ניצור אלטרנטיבה כלכלית על ידי מחויבות הדדית

אנחנו פונות אלייך: מנקת בתים, תופרת, עורכת דין, מורה לריקודים, יוצרת מוצרים מקוריים, כותבת זכרונות, שמרטפית, ספרית כלבים, צלמת אירועים, קונדיטורית, מעצבת אופנה, מוסכניקית, רפלקסולוגית, רופאת נשים, וכו'.

מה זה כסף פמניסטי?

קבוצה של נשים הערבות זו לזו, ותורמות זו להצלחתה הכלכלית של זו, תוך תמיכה והעצמה הדדית. ב"כסף פמניסטי" כל אחת מאיתנו תהייה מחויבת לחברות האחרות במעגל: להפנות לקוחות לחברות הקבוצה, לעזור לחברות ביצירת קשרי-עבודה ולהיות לקוחות אחת של השניה.

איך זה עובד?

הקבוצה נפגשת אחת לשלושה שבועות. במפגש אנו יוצרות הכרות ומחויבות בין החברות, ועובדות יחדיו למען המטרה. בנוסף, חברות הקבוצה מציגות עצמן ואת מה שהן רוצות למכור. כל חברה משמשת עבור חברותיה כסוכנת פרסום "מפה לאוזן". מפגישה לפגישה גדל מספר המשתתפות וכך גדלים החשיפה ומעגל המחויבות. לכן, גם אם אין לך מה להציע למכירה, את מוזמנת לשמוע ולהנות מהשירותים של חברות הקבוצה.

מי צריכה את זה?

כולן, גם את. הכלכלה העולמית מושתת על רשת של גברים המעבירים הון זה לזה, על פי עיקרון ה"אני-מכיר-אותו-מהמילואים". כך לנשים יש פחות נגישות להון בעולם, פחות קשרים עם בעלי ההון והכח.

לכן, נשים עניות יותר, מרוויחות פחות, ומעורבות פחות בעולם העסקי. בכסף פמיניסטי נוצרת רשת של נשים, אלטרנטיביה ראויה למועדון הכלכלי הגברי.

נשמע מופרך?

הרעיון קיים ועובד בהצלחה בקהילה העסקית, אבל לא ממוטיבציה פמניסטית. ב"כסף פמניסטי" אנחנו בוחרות לנכס את הרעיון למטרות פמניסטיות, וללא מטרות רווח אישי למארגנות. לכיסוי ההוצאות נגבה במפגשים 15 ₪ (או לפי יכולת).

המפגש הקרוב ב 6.12.04, 20:20, בית תמ"י, גינת שינקין, תל אביב.

"כסף פמיניסטי"- רשת של נשים
5298859- 03
יערה חוצן 8458800-052 f urban@walla.co.il
נעמה בן שמחון 3476640-052

שלום לך,

אנו שמחות להזמינך לפגישה הקרובה של "כסף פמיניסטי", שתתקיים ב6 בדצמבר, יום שני, בבית תמי, מתנ"ס בגינת שינקין, תל אביב. נשמח אם תפיצי לכל מי שרק תוכלי (גם לא דרך האינטרנט) את ההזמנה.
חברות הקבוצה מוזמנות ב19:30, ואורחות שזו להן הפעם הראשונה ברשת מוזמנות ב20:20.

בפגישה נעבוד על העמקת הקשרים העסקיים ביננו, הגדלת מעגל הלקוחות, והרחבת החשיפה. זו ההזדמנות שלך להכיר את החברות ברשת, ולהצטרף אליה. אנו עומדות לפני יריד גדול שיתקיים ב22 בדצמבר. פרטים נוספים עליו בפגישה או במייל. בקובץ המצורף המניפסט שלנו למי שרוצה להיזכר, או למי שעדיין אינה מכירה.
נשמח לראותך בפגישה,

וכן על העזרה בהפצת ההזמנה,
יערה ונעמה.
"כסף פמיניסטי"- רשת של נשים
5298859- 03
יערה חוצן 8458800-052 f urban@walla.co.il
נעמה בן שמחון 3476640-052

הרעיון מאוד מעניין והייתי שמחה להגיע למפגש.
הבעיה שלי היא, שלקבוע מפגש בשעות ערב לנשים, שרובן גם אמהות, זה לא הכי פמיניסטי בעיניי...
לצערי אלה כבר לא שעות הפעילות שלי מחוץ לבית. חבל.

אין לי כל נגיעה לרעיון, ולפעילות - עדיין לא.
חבל שלא תקחי חלק במפגשים .
אני מציעה שתכתבי את מה שאת חשה למייל של יערה המופיע בהזמנה.
אני בטוחה שהן מעוניינות בתגובות, במיוחד כאלו מסוג שיאפשרו את גדילת המעגל.
אולי בעיקבות כך תהיינה פגישות נוספות בשעות שונות, לפי נוחיותן של המשתתפות השונות.

תודה עדי על המידע, הוא מעניין אותי למרות מה שאכתוב בהמשך-
ליאת, אני חושדת שבפמניזם יש משהו לא פמניסטי.
נראה לי שאת מבינה אתה כוונתי.

לדעתי רעיון מקסים ! תודה על המידע.לצערי יש לי כבר תוכניות למחר (בעצם היום...) בערב,אך אשמח לדעת על מפגשים
נוספים,ואתקשר אליהן בהמשך.

כשקראתי "כסף פמיניסטי" חשבתי על משהו בסגנון Gift]gift economy economy[/po]...

מודה שגם אני, כמו יונת, למרות שלא ידעתי את המינוח המקצועי של מחשבותיי...

יערת, אני חושבת שיש הרבה זרמים ומחשבות פמיניסטיות. אני מחשיבה עצמי כפמיניסטית, למשל.

אני לא רואה הבדל גדול בין זה לבין מפגשים אחרים באותו סגנון של רשתות שונות. כולם מבוססים על אותו העיקרון של יצירת קשרים ורשתות המלצה הדדיות. אין בזה משהו פמניסטי חוץ מהמגדר.

בקשר לכסף פמיניסטי - לדעתי מי שתומכת ברעיון יכולה שפוט ביום יום להעדיף אשת מקצוע על פני איש מקצוע. לדוגמה, אם מתכננים בית, אז להעסיק מהנדסת בניין במקום מהנדס.

מסכימה עם טרה רוסה. ויותר מכך, לא מתאים לי להמליץ על נשים רק בשל היותן נשים, זה הרי גרוע בערך כמו השוביניזם. השוביניזם מפלה נשים לרעה בדיוק מאותה סיבה. אז למה לנכס משם את הדבר הזה?!

מה שכן הייתי עושה זה, אם יש מולי שני אנשי מקצוע שפחות או יותר נמצאים באותה רמה שמתאימה לדרישותיי, אז אני אבחר באישה. מתוך סולידריות. אם באותו הזמן אני אמצא גבר שיענה על הדרישה טוב יותר אני אקח אותו. ההבדל הוא, שבשיטה שאני נוהגת, שני בעלי המקצוע צריכים להיות טובים ומוכרים לי (ע"י המלצה וכו'), אבל על מנת שאבחר בגבר הוא זה שצריך להוכיח את עצמו ולא האישה, כפי שהמצב קיים כיום. זו דרכי ליצור איזון.

בשיטה המצויינת למעלה, אין בכלל מקום לבדיקה של בעל מקצוע שהוא גבר וזה הצד הפחות יפה של פמיניזם קיצוני.

יערה, מתאים לי הרעיון שללך.
הייתי פעמיים בפגישות של ארגון דומה אבל עולמי מעורב, גברים ונשים גם יחד, אבל לא התמדתי זה עולה דמי חבר שנתיים די גבוהים. אבל אני יודעת שזה עובד מצוין.
אני נוסעת לחו"ל לשלושה חודשים בשבוע הבא.
כשאחזור אשמח להיות איתך בקשר וגם לתרום את חלקי ביצירת קבוצה צפונית.
האי מייל aלי, אם יש לך מה לשלוח- [email protected]

גם הייתי רוצה להעדיף נותנות שירות על פני נותני שירות (בהנחה שהם דומים באיכותם) - הדף הזה גרם לי להבין שלא זה המצב אצלי.
נכון שהקבוצה מדברת על אפליית גברים אבל ע"י כך היא מאזנת את המצב הקיים, לא?! מה גם שלא הבנתי מהכתוב שגברים לא יועסקו כלל על ידי חברות הקבוצה.
נכון להיום לנשים אין רשתות תקשורת עסקיות כפי שיש לגברים, אנחנו יותר מבודדות, גם בגלל מיעוט נשות עסקים גם כי רוב הפעילויות שלנו הן בבית ע"ע נשות באופן... וגם בגלל סיבות נוספות.
מפגשים כאלו יחשפו אותנו לנשים אחרות - זה לא אומר שנשכור אישה לא מוצלחת לעשות עבודה עבורנו, זה אומר שכאשר נרצה כמו טל טיבי, להעדיף אישה מטעמי סולידריות, תהיה שם אישה שאנחנו מכירות וכבר התרשמנו ממנה.
ככה לפחות אני קראתי את זה. בכל מקרה הייתי קוראת לזה כסף נשי ולא כסף פמיניסטי, לא שיווקי בעיני להתעלם מהקונוטציות הבעיתיות של המושג "פמיניזם" ומהעובדה (שנבדקה במחקרים אגב) שנשים נרתעות מלהזדהות כפמיניסטיות גם כאשר פעילותן כזו. {אני לא מדברת על הנכונות האידיאולוגית של זה אלא על הצד המעשי}

בכל מקרה אולי במפגשים הבאים...

רציתי ללכת למפגש אך הייתי בוסת מקרקעת כזאת.. והבנתי שיותר נכון לי להשאר בבית.
לא סתם אני מספרת את הפרט הזה. כי זה ה"פמיניזם" שלי.

אני חושבת שאתן מפספסות את המטרה.
לא מדובר להעדיף נשים על פני גברים, מדובר על כך שנשים צריכות יותר "כח נשי", רשת נשית שחסרה, תמיכה נשית ומשום כך טוב לנו אם נוותר על התלות וניצור לנו קבוצה. קבוצה יוצרת כח ותמיכה.
ישנן קבוצות עסקיות כאלה, יותר נכון קבוצות של תמיכה עסקית כאלה, דו מיניות. יש אנשים כאן באתר שחברים בקבוצות כאלה. זה בא פשוט לתמוך.
כאן מדובר בקבוצה נשית, כזאת שאומרת- אם אין לי את התמיכה מחוץ, אני אצור אותה מבית.

יתכן שיש נשים שלוקחות את זה ל"אני אשתמש בשירות של נשים בלבד" וכאן אנחנו נשארים בפמניזם לוחמני, מתוסכל, שלא שונה באפיו (לוחמנות ותחרות) מההתנהלות הגברית.

יתכן שיש נשים שלוקחות את זה ל"אני אשתמש בשירות של נשים בלבד" וכאן אנחנו נשארים בפמניזם לוחמני, מתוסכל, שלא שונה באפיו (לוחמנות ותחרות) מההתנהלות הגברית.
כל מילה בסלע - הרבה יותר ברור ממה שאני אמרתי (בדיוק את זה רציתי להגיד (-: )

מסכימה אתכן Pלונית ויערת.כבר מזמן קראתי על הרעיון הזה של קבוצת בעלי עסקים שיוצרים רשת תמיכה וקשרים (BNI)
וזה בעיני נחמד,אנטי תאגידי אפילו.זו כמובן לא חייבת להיות קבוצה של נשים בלבד,אבל אולי יש משהו בזה שנשים
פחות יודעות לדחוף את עצמן,ונוח להן יותר לפרסם את השירות שהן נותנות באופן שהוא יותר אישי וקהילתי.
לדעתי אין שום מניעה לקבוצה מעורבבת,אך אני מתייחסת למה שכבר מציעים פה (מאחר ולי אין את היוזמה ליצור כזה
דבר בעצמי)

אל תשכחו גם, שיש נשים שפשוט מתביישות בחברת גברים, או רגילות לחברת נשים, ומעגלים כאלה הם הרבה יותר רלוונטיים עבורן.

לרשת של גברים שמקדמים זה את זה קוראים "העולם".

מצי שחושב שאני קיצונית שיביט סביבו: למה יש יותר גברים בתפקידי ניהול? למה גברים מרויחים יותר? למה יותר נשים אקדמאיות אבל גברים מרויחים יותר(באותו מקצוע)? למדתי פעם תיאוריה בסוציולוגיה שמדברת על כך שאתה נוהג לקבל לעבודה, לקדם אנשים הדומים לך. למשל יש מנהל. הוא יכול להזדהות יותר עם גבר שנעדר לחודש מילואים מאשר עם אשה שנעדרת פעם ב3 שנים ל3 חודשים. עם גבר שילך עימו למשחקי כדורסל, יחלוק איתו חוויות מילואים. יחליף איתו בדיחות גסות. אני רואה את זה בעבודה שלי יום יום.

אבל על זה בדיוק מדובר.

לכן אני בעד הרעיון.......

אפליית נשים קיימת ברוב שכבות החברה, ולפעמים אפילו מובנית בתוך מנגנונים ממסדיים. בכל זאת, נראה לי שמקרה הפרטי של נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה בעלות השכלה גבוהה (דוקטורט או שווה לו), המעמד המקצועי הנמוך יחסית שלהן הוא תוצאה של בחירה מודעת, ולא של אפליה חיצונית. ואני אפרט:

למה יש יותר גברים בתפקידי ניהול? למה גברים מרויחים יותר? למה יותר נשים אקדמאיות אבל גברים מרויחים יותר(באותו מקצוע)?
אני ניסיתי להבין למה אחוז הנשים שמנסות לקבל משרה באקדמיה (לפחות בתחום של מדעי הטבע) בארץ נמוך בהרבה מאחוז הנשים שמסיימות דוקטרט. המסקנה שלי (לאחר שיחות עם מדגם קטן ולא מייצג של נשים) היא שהרבה נשים מחפשות עבודות שיאפשרו להן להשקיע זמן בילדיהן (אני יודע שיש יחידות סגולה שיכולות גם להשיג קביעות, וגם להשקיע במשפחה אבל הן זן מאד נדיר), בעוד שלגבי גברים רבים המטרה המרכזית לפיה הם מארגנים את חייהם (ולפעמים גם את חיי משפחתם) היא הקידום המקצועי שלהם.

ניתן לטעון שחלוקת התפקידים בין בני הזוג - הגבר "מביא ציד" והאשה מטפלת בבית - היא תוצאה של חינוך שוביניסטי. לדעתי יש ברצון של האשה להשאר יותר עם הילדים משהו מאד טבעי, שלא נובע רק מחינוך "קלוקל".

למעשה המצב היום הוא יותר קשה לגברים מאשר לנשים. מנהל יהיה סבלני יותר כלפי אישה שלא יכולה להישאר שעות נוספות גם כשיש לחץ (כי היא לוקחת את הילד מהגן), ונעדרת ללא התרעה מראש (הילד חולה...), מאשר כלפי גבר באותן סיטואציות.

<גיא כותב דברי כפירה בדף פמיניסטי, ומצפה למטר העגבניות...>

לא עגבניות (עליך? עגבניות?! טוב, נו. אולי אורגאניות), אבל בכל זאת, להגיד שאין חברות סגל בכירות כי נשים מחפשות משרה שתאפשר להן "זמן בית" זה ממש לעג לרש. משרה אקדמית היא, לכאורה, סידור נוח מאד. אני כותבת "לכאורה" כי הרבה מהעבודה (כתיבת מאמרים וקורסים, התעדכנות בפרסומים, בדיקת עבודות וכו') יכולה להיעשות מהבית, כשהילדים ישנים. נשים רבות היו רוצות מאד להשיג משרה אקדמית. נדמה לי (סליחה, אני יודעת) שהבעיה כאן היא לא במועמדות שמוותרות, אלא בוויתור על דוקטורט בכלל. ומי שלא וויתרה על דוקטורט מוצאת את עצמה במירוץ מטורף מול הגברים בתחום, שאכן יכולים להשקיע את כל מרצם וזמנם במחקר שלהם כי יהיה מי שיטפל בילדים שלהם ויאפשר להם את התענוג. וכך נוצר מצב שלרוב הגברים שמתמודדים על אותה משרה נחשקת יהיו יותר פרסומים בתיק האישי מאשר לנשים, מה שמאפשר לאוניברסיטה לרחוץ בנקיון כפיה כשהיא מעסיקה את "הטובים ביותר" (=גברים).
יחד עם זה, ובדיוק כמו שאני לא מקבלת את הטענה שלך שהנשים לבדן אחראיות על המצב, אני גם לא חושבת שזה אכן בעיה של המערכת האקדמית בלבד. אני גם מסכימה אתך שהבעיה היא לא רק חינוך קלוקל (בלי מרכאות). גם גברים צריכים להנות מה"חזרה הביתה" (טרנד שהולך וגובר במערב ארופה).
לגבי סבלנות של מנהלים כלפי נשים או גברים בשעות לחץ - אני לא יודעת, עוד לא יצא לי להשוות באופן אישי. אני כן יודעת שמנהלים יעדיפו גברים בדיוק בגלל החשיבה העקומה הזאת. אז איפה אתה מעדיף "לאכול אותה" - לא להתקבל לעבודה בכלל (או אם כן, לקבל עליה בין שני שליש לחצי משכורת מעמיתיך הגברים), או להיות חשוף ללחצים (וזה יקרה לך בין אם אתה גבר ובין אם את אשה)?

לא דברי כפירה אבל.... על כל דבר אני יכולה להשיב:
המעמד המקצועי הנמוך יחסית שלהן הוא תוצאה של בחירה מודעת, ולא של אפליה חיצונית
בדיוק בימים אלו יש הדיון הזה בין בעלי וביני וברור שיותר "רציונלי" לוותר על ההכנסה (או חלקה) שלי ולא על שלו בשנים הבאות של הורות לילדים צעירים. זה נכון כלכלית, משום שלמרות שאני משכילה ממנו (פער משמעותי), הוא מרוויח יותר. (שנינו בצד "הנכון" של הכנסה גבוהה). נשים מרוויחות כ 70% משכר גברים (במעמד מקביל - זו אפליה בשכר איך שלא תהפוך את זה...)
הבחירה בין אפשרות להרבה כסף / פחות כסף היא מודעת אך האם ניתן לקרוא לה בחירה חופשית? וולה שאלה טובה.

שהרבה נשים מחפשות עבודות שיאפשרו להן להשקיע זמן בילדיהן (אני יודע שיש יחידות סגולה שיכולות גם להשיג קביעות, וגם להשקיע במשפחה אבל הן זן מאד נדיר), בעוד שלגבי גברים רבים המטרה המרכזית לפיה הם מארגנים את חייהם (ולפעמים גם את חיי משפחתם) היא הקידום המקצועי שלהם.
בהנחה שאני רוצה שאחד ההורים ולא אדם זר יטפל בילדינו הרי שאני במילכוד.. והנה אחרי כעשור של השקעה בהשכלה, בפיתוח מקצועי, בקשירת קשרים מקצועיים - אני עומדת לצאת מהמרוץ, (או לפחות להאיט מאוד) לעשור הבא פחות או יותר.
הנשים הללו שמצליחות לשלב?! לא הן הזן נדיר - הן אחד משניים: בנות מזל שהשתלבו בארגונים מזן נדיר שמאפשרים זאת (בד"כ הן "משלמות" בשכר ויוקרה נמוכים יותר) או שהן שק של רגשות אשמה. (ויש הטוענות שהן גם מנוכרות לנשיותן אליה התייחסת בטענתך על טבעיות). {ויסלחו לי החברות שלא שייכות לשתי הקתגוריות הללו וגם מצליחות: להיות אמהות מצויינות ונוכחות, גם לנהל קרירה רווחית ויוקרתית וגם לא להרגיש אשמה (-; - ואם אפשר את הטלפון שלך אני רוצה לדעת איך עשית את זה...D-:)

והשאלה היא באמת למה זה שגברים מארגנים את חייהם לפי הקריירה אולי יש בזה מן הטבע כפי שהצעת, אך גם מן החינוך, וגם ממבנה שוק העבודה, וגם משאלות בדיוק כמו זו שלך... שמעבירות לנשים משכילות את המסר (המדכא, מצטערת לומר לך) שהן לא מתקדמות כי הן בחרו בכך, כשבעצם הבחירה היא בין רע לרע כל עוד העולם מאורגן כפי שהוא מאורגן.

למעשה המצב היום הוא יותר קשה לגברים מאשר לנשים.
עם זה אני פשוט לא יכולה להסכים. בהנחה שאנחנו מדברים על הגברים המשכילים מול הנשים המשכילות... (למה שהדר' לא יתקדם לאט יותר לעבר הפרופסורה כדי להשקיע יותר בילדיו בעוד אשתו משקיעה יותר בקרירה? בקרב חברי, המשכילים כולם, אני רואה את האמהות עושות את הויתורים (ואת האבות מתבכינים ורוחצים בנקיון כפיים - היא בחרה). למה לא לארגן את המשפחה אחרת? למה לא להחליט שאפשר להתקדם (שנינו) פחות בקרירה או יותר לאט, או אולי להכניס פחות כסף ולחיות בצניעות?

האמת? הכי מתסכל זה לשמוע גברים "שיוויוניסטים" - מודעים לפמיניזם מסבירים שבעצם אין בעיה... ושזו בחירה.
(כמה גברים אתה מכיר שמוכנים באמת - לא ברטוריקה, להחליף תפקידים?? אני מכירה אחד כזה זוג אחד בלבד מחברי עשה את "החלפת התפקידים" הזו, הוא האיט את הקצב ( עזב את ההיטק לטובת האקדמיה (-:) היא הקימה עסק... חוץ מהם? קהלת מנסח הרבה יותר טוב ממני "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש" (פרק א' פסוק ט')
טוב האמת לא לגמרי מדוייק - היתה התנועה הפמיניסטית, והרטוריקה השתנתה...

והרי גם אם אכן מדובר בבחירה מודעת - תסכים איתי (אני מקווה) שהג'וב של אמהות הרבה פחות מוערך בחברה מהג'ובים של הגברים. (מומלץ לקרוא בהקשר זה "תחזוקת בעל" שנדון פה בהרחבה).

ממליצה לקרוא את דברי דרור גרין ב"באופן 55" "לאן נעלמו האבות"

< הנה וכל זה בלי לזרוק עליך אפילו לא עגבניה אחת

>

איך אפשר להמליץ על מישהו או מישהי שלא מכירים את איכות עבודתו? רק בגלל שזו אשה נראה לי לא מספיק. (למרות שאשמח להמליץ.)

פלונית,
אני חושבת שאין הכוונה להמליץ בלי להכיר, אלא דווקא להכיר את החברות בקבוצה ואולי גם לדעת מה איך הן מבחינת איכות.
אבל גם אם לא, את לא בהכרח ממליצה אלא יותר מחברת בין אדם שמעוניין בשירות לאדם שמספק את השירות. - זה בעצם מש שעושים ב"רשת" - אני עושה את זה בלי לתתלזה שם עניין של אופי אני חושבת. כשאני יודעת שX מחפש עובד וY מחפש עבודה אני מחשברת בינהם כדי שיבדקו ז"אז אין פירושו שאני חושבת שיש התאמה - רק שיש פוטנציאל

גילי,
משרה אקדמית היא, לכאורה, סידור נוח מאד.
אני לא מדבר על משרה של עוזר הוראה או עוזר מחקר, אלא על קבלת קביעות. מי שהולך בכיוון הזה נדרש להשקיע שעות עבודה רבות + הרבה מאד נסיעות (כפי שכתבת בעצמך). בדומה לגברים, גם לנשים שבוחרות במסלול הזה יש מישהו (איש, סבתא, או מטפלת) שיטפל בילדים במקומן. באופן לא מפתיע, פחות נשים בוחרות במסלול הזה מגברים, אבל אני לא חושב שיש כאן אפליה ממסדית ("הטובים ביותר" הם אלו שמוכנים לוותר על חיי המשפחה לטובת עיסוקם האקדמי - גברים או נשים).

לגבי סבלנות של מנהלים כלפי נשים או גברים בשעות לחץ - אני לא יודעת, עוד לא יצא לי להשוות באופן אישי.
גם לי לא, אבל הכרתי זוג בו האיש (שעבד אי-שם בהייטק) אסף את הילד מהגן, ובעבודה שלו התיחסו אליו בפחות סובלנות מאשר לנשים כאלו.

Pלונית,
תודה על ההתיחסות הסובלנית יחסית (למרות משאלות בדיוק כמו זו שלך... שמעבירות לנשים משכילות את המסר (המדכא, מצטערת לומר לך) שהן לא מתקדמות כי הן בחרו בכך - הרגשתי שם קצת טעם של עגבניה (-; ).

אני לא מבין מדוע בעיניך הבחירה היא בין רע לרע_. לדעתי הבחירה היא בין שתי אפשרויות (משפחה או קריירה) שכל אחת מהן דורשת ויתור בתחום השני. האם באמת _הבחירה בין אפשרות להרבה כסף / פחות כסף היא הקובעת? נניח שלא היו לכם מגבלות כלכליות, האם אז היית בוחרת לוותר על גידול בנך ולפתח את הקריירה שלך?

הנשים הללו שמצליחות לשלב?! לא הן הזן נדיר -
להיות אמהות מצויינות ונוכחות, גם לנהל קרירה - לאלו התכוונתי שהן זן נדיר.

בקרב חברי, המשכילים כולם, אני רואה את האמהות עושות את הויתורים
אני לא חושב שזה הניסוח הנכון. האמהות מוותרות על משהו, והאבות מוותרים על משהו אחר. (נכון שבעיני החברה_ הויתור של האמהות הוא יותר גדול, אבל ממתי אכפת לנו כאן ב"באופן" מה _החברה חושבת?

)
כמה גברים אתה מכיר שמוכנים באמת - לא ברטוריקה, להחליף תפקידים?
וכמה נשים כאלו את מכירה? הרי לכל גבר כזה שבחר בקריירה יש אשה שבחרה במשפחה.

יש לי מלא תשובות אבל נראה לי שלא זה הדף המתאים, רוצה לחפש/לפתוח דף אחר?
ולא יכולה להתאפק:
וכמה נשים כאלו את מכירה? הרי לכל גבר כזה שבחר בקריירה יש אשה שבחרה במשפחה.
בהתחלה כתבתי לך: צודק! אבל אז עלה בדעתי שאני בעצם כן מכירה הרבה כאלו, אלא שהן לא מוותרות על משפחה הן עושות גם קרירה (הרבה שעות וכו') וזוכות להרבה יותר ביקורת מגברים שבוחרים אותו דבר... וגם בד"כ המשפחה - בית זה עדיין "שלהן" למרות שלכאורה זה היה צריך להוביל לחלוקת תפקידים ביתית אחרת.
הרגשתי שם קצת טעם של עגבניה
טוב, הגיע לך, בלי כלום אי אפשר D-:
טוב, נעביר לדף אחר כלשהו... מתישהו... חייבת לזוז

כמה גברים אתה מכיר שמוכנים באמת - לא ברטוריקה, להחליף תפקידים??
קוראת את הדף הזה - וחייבת להגיב.
אנחנו, משפחתנו, היא אחת הפוכה. אני עובדת הייטק, אישי, בעלי, היה מארבע השנים האחרונות בבית, מגדל את שני הקטנים (לא חינוך ביתי).
לאחרונה מסתמנת אפשרות שהוא יעבוד במשרה חלקית בבקרים, ואנחנו מנהלים שיחות בסגנון "אבל ברור שאם וכאשר יהיה עוד תינוק, זה ממש לא משתלם כלכלית שתעבוד..".
המצב הזה לא בדיוק היה בחירה, אלא נוצר באופן טבעי כתוצאה מהמאפיינים של שנינו: יכולת ההשתכרות שלי גבוהה יותר, החרדה שלי לבטחון כלכלי גבוהה יותר, ולאישי אינסטינקטים הוריים חזקים מאד. הוא בפירוש מחשיב את ההורות שלו לדבר החשוב ביותר בחייו, והשאיפה להישגים מקצועיים הצטמצמה מאד (במיוחד בהתחשב בזה שאף פעם לא היתה לו "קריירה").
אני מצידי לא אשת קריירה "קלאסית" ואני לא יכולה ולא רוצה לעבוד שעות אינסופיות. ה -9 שעות שאני עובדת הן מעל ומעבר למה שהייתי רוצה. אני יכולה להיות אמא טובה, אבל יש לי חוסר ביטחון ביכולת שלי להתמודד עם היומיום השוטף של האמהות. יש בי התמרמרות על כך שהמאזן הזוגי שלנו הוא כזה שלא מאפשר לי לגלות את הצדדים הנשיים והאמהיים שלי יותר...

ויסלחו לי החברות שלא שייכות לשתי הקטוריות הללו וגם מצליחות: להיות אמהות מצויינות ונוכחות, גם לנהל קרירה רווחית ויוקרתית וגם לא להרגיש אשמה
יש ימים שבהם אני מרגישה שאני על גג העולם - אמא נהדרת, עם עבודה מכובדת, שילדיה מקבלים את הטיפול המסור ביותר. ויש ימים שבהם אני מרגישה אמא גרועה, עם קריירה מדשדשת ועם טונה רגשות אשמה.
ויש לציין שתקופה ארוכה, כשהקטן אך נולד, זה היה פשוט קטסטרופלי, אבל הרגשתי שאני בסיטואצית אין-ברירה. העדויות לזה פרושות כאן באתר בכמה וכמה דפים.

הדיון כאן מרתק, עוד לא ממש מגובשת מה אני רוצה ואם אני רוצה להגיד בעניינו, אבל מצויין שהוא מתקיים.

אני לא חושב שזה הניסוח הנכון. האמהות מוותרות על משהו, והאבות מוותרים על משהו אחר
זה לא בדיוק כך. כוויתור נפשי מודע - זה בעיקר הנשים. רוב הגברים לא מודעים בכלל לוויתור / החמצה, או לפחות פחות מודעים.
הפמיניזם איפשר לנשים את המקום הגברי - ההשגי. תחרותי והציבורי.
אבל לא כל כך מאפשר לגברים את המקום הנשי, של הפרטי, האישי.

_הפמיניזם איפשר לנשים את המקום הגברי - ההשגי. תחרותי והציבורי.
אבל לא כל כך מאפשר לגברים את המקום הנשי, של הפרטי, האישי._

למה? כלומר, איזה כוח מונע מהגברים (לבד מהחברה הגברית ומהחלטותיהם-הם) את המקום הזה? אולי יהיה יותר מדויק לכתוב "כשלון הפמיניזם לא כל כך מאפשר...". הפמיניזם מציע חברה אחרת, לכולם. לא רק לנשים.

נדמה לי שכל אדם,בין אם הוא גבר או אשה,היה שמח לממש את הפוטנציאל שלו גם בתחום הקריירה וגם בתחום ההורות
(ומן הסתם בעוד כמה תחומים אם אפשר

).למרבה הצער,כנראה שאי אפשר לממש הכל בבת אחת,באותה תקופת חיים,
וכך יוצא שכל אחד מבני הזוג מרוויח משהו אחד ומפסיד משהו אחר.
הלוואי שהיה משתלם לכל אחד לעבוד חצי משרה או אפילו פחות,ובשאר הזמן לממש את ההורות ולהנות ממנה,אך לרוב
אין בנמצא חצאי משרות לשני בני הזוג שגם יחזיקו כלכלית את המשפחה (אבל בכל זאת זה החזון שלי)
בארץ בדרך כלל חצי משרה אומר איזו עבודת דחק זמנית,ללא קידום ושכר הולמים.
אני עצמאית ויש לי גמישות,אך בעלי לא,עדיין לא.
בכל אופן,כמעט שכחנו לציין שאם אנו חפצים בתינוקות יונקים,הרי שאף האב השיוויוניסטי ביותר לא יוכל ממש
להשתתף בנטל,ואז כל העבודה נופלת על האם,שלתקופה מסוימת בחייה ממילא מניחה את המירוץ לצמרת בצד...
ונטל הפרנסה נופל יותר על הגבר (לא כיף בכלל!

).
והרי זו אחת הסיבות העיקריות שנשים מעדיפות להזין בתמ"לֹ.
קשה להיות פמיניסטית עד הסוף וגם באופן טבעי,לפחות בשנות הינקות של הילדים.
פתרון מקורי-לפתח קריירה מפוארת בתחום שקשור ישירות בהורות והריון.ע"ע נירית שפירא...

למה למחיקה? אולי להיפך, להעיר משנתו. אה, שכחתי, כסף ופמיניזם זה פאסה וכל הנשים כבר מרויחות שווה...

סבבה תעירי

אם לא למחוק, לשנות שם? המפגש כבר לא רלבנטי.

דף לשינוי שם