איך מתנהגים נהגים

[כוכב_נגה*]

רציתי לפתוח פה נושא שלא ראיתי התייחסות אליו וממש מפריע לי.
כן, איך הם נוהגים???
יותר ויותר אני מרגישה שכל יציאה עם הרכב אל הכביש היא כמו יציאה לשדה קרב
כל נהג הוא לוחם בפוטנציה וכולם
מתחרים זה בזה
להגיע ראשון, להידחף לפני...
בעיקר מאז הלידה הראשונה (וגם אחרי השתיים הנוספות)
אני פשוט מרגישה שאני כ"כ לחוצה על הכביש, גם כשאני לא נוהגת
ואין נסיעה שתעבור חלק בלי שלפחות שלושה נהגים מסביבי (שוב גם כשההגה לא בידיים שלי)
יעשו משהו מסוכן ולא יתנהגו בכבוד וסובלנות וסלחנות על הכביש.
אז מה אפשר לעשות עם זה? אני מבינה את כל הסיבות הפסיכולוגיות-חברתיות-ואפילו מדיניות שגרמו למצב,
אבל איך אפשר למתן את הנסיעה?
אני מצאתי דרך משלי שכשיש לי זמן עובדת - אני פשוט נוסעת בצד ימין במהירות המותרת או טיפה מעל, ועוקפת רק אם יש צורך
אבל גם אז כמובן שנצמדים אלי מאחורה (טוב, לא אלי לאוטו אבל התחושה ממש מאיימת)
וצופרים ועושים אורות.
בהערת שוליים אני זוכרת איך כשהגעתי להודו (אוי זה היה כל כך מזמן...), וראיתי את ההתנהלות שלהם על הכבישים
איך כל הבלגן הזה מסתדר ומתנקז עם מינימום טעויות או תאונות,
הרגשתי שבהודו הם לא יודעים לנהוג (אבל יודעים להתנהג) ובישראל זה בדיוק ההיפך...

[דרך_עפר_שם_זמני*]

בדיוק אתמול התעצבנתי על זה: אני נוהגת די לאט. גם כי זה המזג שלי, גם כי זה מה שהגטס שלי אוהב, וגם זה שעברתי לפני כמה חודשים תאונה קשה לא עושה לי חשק לעמוד על הדוושה. את הנהגים האחרים זה כמובן מעצבן, כי מה פתאום לזחול בתשעים קמ"ש בכביש ארבע? הם עלולים לאבד שלושים שניות שלמות מהחיים בגללי, אם הם יחכו בסבלנות עד שהם יוכלו לעקוף אותי בבטחון! אז בינתיים הם יצפרו, זה לא יחזיר להם את הזמן האבוד, אבל ייתן קצת פורקן לאגרסיות.
אז אני משתדלת להישאר ככל האפשר בנתיב הימני. אבל מה לעשות שאני צריכה לפנות שמאלה?.. אם אני עוברת נתיב מבעוד מועד, בדרך כלל יהיה מישהו שיתעצבן כי אני נוסעת לאט בנתיב השמאלי; ואם אני עוברת מאוחר, לא נותנים לי לעבור ובסוף שוב מתעצבנים וצופרים (ואני מתכוונת בתנועה זורמת, לא לחתוך לתוך פקק חלילה!).
טוב, ומה העניין הזה עם להיכנס לצומת חסום ולהיתקע שם? זה משגע אותי! ומה העניין עם לצפור לנהגים שלא עושים את זה?
כוכב נגה{{}}, נגעת בנקודה טעונה (לא יודעת אם שמת לב). תודה על הדף! אני כבר מרגישה יותר טוב.

[פלוני_אלמונית*]

טעות. יש המון תאונות בהודו.

[כוכב_נגה*]

יש המון תאונות בהודו
מה באמת?
יותר מאשר בישראל?

[בשמת_א*]

את הנהגים האחרים זה כמובן מעצבן, כי מה פתאום לזחול בתשעים קמ"ש בכביש ארבע?
אני אשתף אותך בפיתרון שלי:
כל פעם שאני נוהגת לאט מאיזושהי סיבה (בהריונות הסיבה היתה בחילות קיצוניות...) אני מפעילה את המהבהבים, שמראים לכל הנהגים שמסביבי ש"יש בעיה באוטו".
משום מה, כשנהגים ישראלים נתקלים בסימן הזה, הם לא צופרים, נוסעים לידך בזהירות ועוקפים בלי בעייה.
כאילו הסימן "אני נוסעת לאט כי יש לי פה איזו תקלה, זה לא מתוך בחירה" (-; מרגיע אותם והופך אותם למשתפי פעולה D-:

[דרך_עפר_שם_זמני*]

לא חשבתי על זה. אולי אני אנסה את זה, אבל אני צריכה להתגבר קודם על המכשול התפיסתי ש-90 קמ"ש זה לא לאט...

[בשמת_א*]

המכשול התפיסתי ש-90 קמ"ש זה לא לאט
בכוונה לא התייחסתי לזה.
אין חשיבות למהירות האובייקטיבית.

יש חשיבות רק לשאלה: האם את מעוררת עצבנות בנהגים אחרים, או לא?
אם אף אחד לא צופר לך ולא עוקף בצורה גועלית, אז אין בעיה.
אם הם כן מתנהגים ככה, זה האות בשבילך להפעיל את הטריק (-:

[בלה_שנדמה_לה*]

באמת דף חושב לפורקן.
אז אנחנו בבאר שבע, ואני לא יודעת למה - אולי כי לא הייתי בארץ כמעט שלוש שנים ושכחתי, או שהמצב החמיר מאז שנסענו - אני מרגשיה שבבאר שבע כולם על קוצים וחסרי התחשבות, במיוחד ברמזורים. אם אני לא מתחילה לנסוע בשנייה שהרמזור התחלף לירוק, מישהו כבר יטרח לצפור לי. זה נורא. פעם כמעט התחלתי לבכות מרוב עלבון/כעס/תסכול... לא יודעת מה בדיוק זה היה.
חוץ מזה שלא מאותתים כשעוברים נתיב, צופרים באמצע הלילה או לפנות בוקר ברחוב מגורים בלי סיבה טובה, עוצרים באמצע הכביש כדי להוריד מישהו (וברור שאם מישהו אחר עושה את זה אז צופרים כי הוא חוסם את הנתיב...)... והכי חמור - לא עוצרים לפני מעבר חצייה, גם אם אני עומדת לפני המעבר עם שני ילדים ומחכה.
לא מזמן יובל היה עם אחד הילדים ליד מעבר חצייה. מגיע רכב ללימוד נהיגה, באמצע שיעור. התלמידה מאטה אך לא עוצרת. יובל שאל את הנהג (אולי עצרו על המעבר כי זה צומת, לא יודעת....) אם הוא לא מלמד את התלמידים לעצור לפני מעבר חצייה, והמורה ענה לו שרק אם הולך הרגל מוריד רגל לכביש!!! 0-:

אני רק רוצה להזכיר שכולנו (או רובנו) נהגים, וזה לא רק הם בכביש, אלה גם אנחנו, כל אחד מאיתנו. (-:

[דרך_עפר_שם_זמני*]

בלה, גם אני יוצאת מדעתי בדיוק בגלל הדברים האלה! וגם אני יכולה להגיע לדמעות של כעס.
אני בודקת את עצמי, איך אני כנהגת, ומשתדלת לא לעשות את הדברים שמרגיזים אותי - לא להיצמד למכונית שנוסעת לאט, לא לצפור כשלא צריך, לא לחתוך פקקים, לתת זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה (גם אם שתי הרגליים שלהם על המדרכה), לא להיכנס לצומת מלא. מודה שגם אני מחליקה לפעמים, בהחלט (ויעידו הנהגים שראו אותי נכנסת לצומת הכפר הירוק באור אדום{{}}, בוקר אחד בעוד אני עסוקה בריב נוראי עם הבת שלי, ועוד צופרת להם בכעס שמה פתאום הם נכנסים לי לצומת). אבל משתדלת.