חינוך ביתי והורים עובדים

[עובדת_על_כרחה*]

אחרי הרבה שנים של חלומות על חינוך ביתי תוך כדי עבודה במשרה מלאה פלוס, הבנתי שאם לא עכשיו אז ההזדמנות הבאה תהיה רק עם הנכדים. יש לי בני 9 עד 17. להפסיק לעבוד זו לא אפשרות מעשית, לצערי.

רציתי להתייעץ - אולי אפשר להשאיר את הילדים בבית, לעבוד אתם בבקרים ובערבים, ושאר הזמן לתת להם להסתדר לבד?

[עובדת_על_כרחה*]

חפשתי קצת ברשת. נראה שבארה"ב זה מקובל - אנשים מתמרנים. שעות גמישות, בוקר/ערב, סופי שבוע, חלוקה בין שני הורים.

יש כאן מישהו שעושה את זה?

אולי פה בארץ זו תהיה עילה למשרד החינוך לא לתת אישור?

[תבשיל_קדרה*]

אני מכירה משפחה בה שני בני הזוג עובדים במשרה חלקית.
אם חלק מהעבודה נעשית מהבית, אולי אפשר שהחלקיות תהיה של מעל ל 50% או בחפיפה.

[אם_פי_3*]

כאמא שעובדת ולא עושה חינוך ביתי (אם כי כמובן, כן מחנכת מהבית...), נראה לי שנוכחות הורית, היא חלק מהמהות, ועיקר ההבדל בין חינוך ביתי להזנחה.
אם אפשר לדאוג שחלק ניכר מהיום, יהיה לפחות הורה אחד נוכח, אז יופי. אבל אם מדובר על שהות בבית, ללא נוכחות הורה, באופן קבוע וממושך (כמה זה ממושך? לא יודעת. אני מתארת לעצמי ששעה העדרות ביום היא לא בעיה, אני בטוחה ש-15 שעות העדרות הן בעיה. איפה הגבול - אין לי מושג) זה אולי יכול להקרא אי-חינוך ביתי...

[מונו_נוקי*]

אני מאמינה שאפשר להסתדר. תלוי מאד גם בסוג העבודה, בגילאי הילדים וכמובן חינוך ביתי אין פירושו של דבר שאי אפשר להעזר בשירותי בייביסיטר (או לארח ולהתארח אצל משפחה אחרת)
יצא לי לפגוש אנשים שעובדים בעבודות שיותר קל לילדים להיות נוכחים בהן.
נועה בר פתחה בית שאפשר להגיע אליו וגם לעבוד לפעמים אם הילדים משחקים או ישנים.

[נועה_בר*]

נועה בר פתחה בית שאפשר להגיע אליו וגם לעבוד לפעמים אם הילדים משחקים או ישנים
הו מונו, את רק מתארת את החלום שלי
יש אמנם את הבית לקהילה בתל אביב שפועל, לא אני פתחתי אותו אלא חן אמא לשניים והוא מתפקד כמקום מפגש פעמיים בשבוע.
זה עדיין רחוק ממקום שמאפשר להורים גם לעבוד לצד הילדים, בטח שלא מאפשר 25-50% משרה
השאיפה קיימת - אצלי לפחות, אבל בשלב זה הבית לא מספק את הרצון הזה.

מי שיחפש להקים כזה בית, אשמח לדבר איתו ולהעלות את הקשיים.
בעיקרון, חינוך ביתי הוא ההורים נמצאים עם הילדים, רוב הזמן.
את ה עבודה מהבית אפשר לנתב בהתאם. יש היום הרבה מאוד אפשרויות לעבודה מהבית, גם אם היא חלקית - עדיין יש בה תרומה כלכלית משפחתית ואולי אפילו הגשמה אישית. וגם יציאות מהבית יכולות להיות חלק מאיזושהי שיגרה.

אולי אפשר להשאיר את הילדים בבית, לעבוד אתם בבקרים ובערבים, ושאר הזמן לתת להם להסתדר לבד?
אני חושבת שבגילאים מסויימים אפשר להשאיר ילדים בבית, ובכלל - גיל 17 כבר לא ילד (מזמן ) ובגיל זה כבר יכול להיות אפילו בייביסיטר (בתשלום) לקטנים ממנו.
אני לא יודעת אם זה נכון כשיגרה של 5 שעות ביום, יום-יום.
חשוב שכל משפחה תמצא את מה שמתאים לה, ולא כל יציאה של ההורה לכמה שעות מהבית היא בהכרח הזנחה.
ההורים יכולים להיות קשובים למתרחש, וחשוב גם קשר עם הורים אחרים כדי לקבל תמיכה, חברה ושיתוף.

[נועה_בר*]

טוב, עכשיו קראתי יותר בסבלנות את ההודעה הפותחת את הדף ( קודם מונו נוקי הסעירה אותי )
חינוך ביתי בעבודה של יותר ממשרה מלאה? ואיך עובד בן הזוג?
כשאת חושבת על חינוך ביתי את מדמיינת עצמך נשארת באותה עבודה ובאותו היקף?

[עובדת_על_כרחה*]

ממש תודה לכל מי שהגיב.
_חינוך ביתי בעבודה של יותר ממשרה מלאה? ואיך עובד בן הזוג?
כשאת חושבת על חינוך ביתי את מדמיינת עצמך נשארת באותה עבודה ובאותו היקף?_
אני עובדת בהייטק. בן הזוג מורה וסטודנט. מרויח ממש פינאטס כך שאני חייבת לעבוד. הבעיה שבתעשיה שלנו משרה חלקית לא מקובלת. יש תרבות של למכור את נשמתך לשטן. אבל יש גמישות בשעות. ובעלי נעדר מהבית רק שלושה ימים במשך השבוע.

[סוף_מעגל*]

אולי אפשר להשאיר את הילדים בבית, לעבוד אתם בבקרים ובערבים, ושאר הזמן לתת להם להסתדר לבד?
אני לא מבינה (טכנית) את השאלה שלך :
את עובדת בהיי טק (מחוץ לבית) ורוצה שהילדים יהיו לבד בבית כשאת אינך (בהנחה שאלו הימים שבעלך אינו בבית) ?
או שאת מתכוונת לעזוב אצת ההיי טק לטובת עבודה במשרה מלאה בבית ?
לא ברור.
תעשי סדר...

[עובדת_על_כרחה*]

_לא ברור.
תעשי סדר..._
כן, הכוונה היא שהילדים יהיו חלק מהזמן לבד בבית. הם בני 9 עד 17.

[השאלה_היא*]

כן, הכוונה היא שהילדים יהיו חלק מהזמן לבד בבית
איזה חלק מהזמן?? - זאת השאלה!

[תבשיל_קדרה*]

הבעיה שבתעשיה שלנו משרה חלקית לא מקובלת
אבל קיימות.

[אם_פי_3*]

_הבעיה שבתעשיה שלנו משרה חלקית לא מקובלת
אבל קיימות._

[אורנה_שפרון*]

עובדת,

תעשי סדר...

מנסה לעשות סדר -

אולי אפשר להשאיר את הילדים בבית, לעבוד אתם בבקרים ובערבים, ושאר הזמן לתת להם להסתדר לבד?
כשאת מדמיינת לעצמך חינוך ביתי - על מה את חושבת?
האם את חושבת שאת צריכה לעשות "בית-ספר" בבית?
האם את חושבת על אפשרויות אחרות? (יש כאלה, אפשר ללמוד עליהן כאן באתר)

לשאלה הזאת יש השפעה מכריעה על ההחלטה שלך. בחני אותה, בררי עם עצמך מה מתאים לך, מה מתאים למשפחה שלכם. החלטה בסוגיה זו יכולה למנוע הרבה התלבטויות.

ובעלי נעדר מהבית רק שלושה ימים במשך השבוע.
כשבעלך נמצא בבית - הילדים לא לבד, נכון?
צריך גם לזכור שמדובר בילדים גדולים - יש לי בני 9 עד 17 .
אצלינו למשל בני 17 כבר בכלל לא נחשבים ילדים ורוב הזמן הם לא נמצאים איתנו - הם פשוט כבר לא גרים בבית. וגם כשהם נמצאים עם הילדים הקטנים יותר, - מבחינתנו אנחנו משאירים את הילדים עם אדם בוגר.
אם כך, מדובר בשלושה ימים, שגם בהם הקטן בן ה-9 נשאר עם אחיו בן ה-17.

ואולי זאת בכלל לא השאלה - אלא השאלה היא האם את באמת רוצה לעשות חינוך ביתי? האם את רוצה "לקפוץ למים הקרים"?
שוב, נראה לי שתשובה לשאלות הללו תחסוך הרבה התלבטויות.

[עובדת_על_כרחה*]

_כשאת מדמיינת לעצמך חינוך ביתי - על מה את חושבת?
האם את חושבת שאת צריכה לעשות "בית-ספר" בבית?
האם את חושבת על אפשרויות אחרות? (יש כאלה, אפשר ללמוד עליהן כאן באתר)_
אני חושבת על חינוך ביתי מובנה, לא unschooling. תכנית לימודים בסיסית של כמה דברים שנראים לי חשובים, והשאר לפי נטיית ליבו של כל אחד - אבל הם צריכים לבחור משהו ולהתקדם בו. אני יודעת שזה לא מה שרוב חברי קהילת "באופן" מתכוונים בחינוך ביתי. אני מאמינה שבהשקעה של שעתיים עד חמש בשבוע הם יכולים לכסות את כל מה שלומדים בביה"ס. הציפיה שלי שבחינוך ביתי הם יעשו הרבה יותר, ועדיין יהיה להם הרבה יותר זמן פנוי, שלדעתי חסר להם מאד היום.

ואולי זאת בכלל לא השאלה - אלא השאלה היא האם את באמת רוצה לעשות חינוך ביתי? האם את רוצה "לקפוץ למים הקרים"?
כן, אני בטוחה שחינוך ביתי (מהסוג שתיארתי) זה מה שאני רוצה בשבילי ובשבילם. אני חושבת על זה הרבה שנים. בכל פעם שהשקעתי בילד אחד על אחד, עשינו המון בהשוואה לביה"ס. חלק מהילדים שלי מוכשרים מאד, ואני מרגישה שביה"ס מנוון אותם. יש לי גם אחת שמתקשה, והדימוי העצמי שלה על הקרשים.

אתמול ניסיתי להציע את הרעיון לשני הגדולים. הם לא מוכנים לחשוב על זה! הם רוצים את החברים שלהם. אני לא אנסה לשכנע.
בענין שמירה על הקטנים, זה לא רק ענין של שמירה פיזית - הרי אפשר לשכור בייביסיטר. במקרה שלנו יש אופציה של סבתא. אבל ברור שזה לא נוכחות של הורה. ואם אני חושבת על חינוך מובנה, אני צריכה זמן לשבת איתם, ובערב הם כבר עייפים.

[עובדת_על_כרחה*]

_הבעיה שבתעשיה שלנו משרה חלקית לא מקובלת
אבל קיימות._
כשאת כבר בגיל העמידה, וכבר הרבה שנים מנהלת ולא מתכנתת, הסיכוי למצוא משרה חלקית כל כך נמוך, ואני פוחדת להסתכן.

[אורנה_שפרון*]

ואם אני חושבת על חינוך מובנה, אני צריכה זמן לשבת איתם, ובערב הם כבר עייפים.

לפעמים אפשר להגשים חלומות רק אם מתגמשים. בתנאים הנוכחיים נראה באמת שאין לך אפשרות להגשים את חלומך.
האם את מסכימה לראות גם אפשרויות אחרות?

אחת מתקיימת כרגע - ילדיך בבית הספר.
האם יש עוד אפשרויות?

[תמרוש_רוש]

ואם אני חושבת על חינוך מובנה, אני צריכה זמן לשבת איתם
לא בטוח.
האחיין שלי לומד בשיטת מונטסורי (איפשהו בחו"ל), ומגיל 13 כבר רוב הלימוד שלהם הוא לימוד עצמי. כלומר הם מקבלים הדרכה על איך לחפש ולמצוא חומר שמעניין אותם, אבל תכלס הם יושבים ולומדים די עצמאית, ופונים לעזרה כשהם צריכים אותה באופן ספציפי.
ברור שצריך זמן לשבת אתם, זה מהווה חלק משמעותי בלמידה, אבל לאו דווקא את חלק הארי, מבחינת כמות הזמן המוקדשת לו.

[עובדת_על_כרחה*]

האם את מסכימה לראות גם אפשרויות אחרות?
את מתכוונת לגישת ה- unschooling?
קראתי קצת באתר וברשת. ברור שיש בה דברים נהדרים - כמו לימוד ללא כפיה, ולימוד מתוך החיים עצמם. אבל אין לי אומץ. אני יכולה להעריך אנשים שנותנים לילד שלהם לזרום עם עצמו, אבל קשה לי להשתחרר מהצורך שהילדים שלי יהיו משכילים, כולל התעודות. אני חוששת שהם פשוט יימרחו אם אני לא אדרוש מהם ללמוד. אולי אני טועה.

[עובדת_על_כרחה*]

ברור שצריך זמן לשבת אתם, זה מהווה חלק משמעותי בלמידה, אבל לאו דווקא את חלק הארי, מבחינת כמות הזמן המוקדשת לו
צודקת. ואני גם יודעת שהילדים שלי מסוגלים. הבת בת ה-11 עשתה לא מזמן עבודה במדעים. היא מצאה בעצמה מידע ברשת (טוב, בעיקר ויקיפדיה), ופנתה אלינו רק בנקודות מסוימות שהיא לא הבינה. הרגשתי שהיא עושה את זה הרבה יותר בהתלהבות משיעורי בית רגילים.

לכן פתחתי את הדף הזה - חשבתי על מודל שבו אני יושבת בבוקר משהו כמו 20 דקות עם כל ילד, עוברים על בעיות אם היו, מגדירים יעדים להמשך היום, ומאותו זמן הם עצמאים.

[מונו_נוקי*]

כשאת כבר בגיל העמידה, וכבר הרבה שנים מנהלת ולא מתכנתת, הסיכוי למצוא משרה חלקית כל כך נמוך, ואני פוחדת להסתכן.
למה לא לנסות?

[עובדת_על_כרחה*]

למה לא לנסות?
בחברה שאני עובדת בה, לא אוהבים משרות חלקיות באופן כללי, וממנהלים מצפים לעבוד 130% מינימום כסטנדרט. מה אני חושבת על התרבות הזאת זה נושא לדף אחר.

אפשר לחפש במקום אחר. ונניח שאמצא. אחרי הרבה שנים בתעשיה הזאת, חמישה מקומות עבודה, כולל סטארטאפים, זה שיש לך משרה היום לא אומר שום דבר על מחר.

[צפריר_שפרון*]

עובדת,
אני חושבת על חינוך ביתי מובנה,

המודל שמחפשת אחריו, בו מנסה להחליף את בית הספר, מהבחינה הזו של לימוד, ומבקשת להכין את כל המערכות והנסיבות, על מנת שתוכל ל"שחק בבית ספר", כפי הנראה נמצא שם, על מנת שתוכל להגות ולבלות זמן איכות, עם הזדהותה ,כמי שאחראית על מוחם ושכלם של ילדיה.
שכן, אין הדברים כך, ויודעת את אלה בלבה, ומשחקת עם אפשרויות דמיוניות לא פחות, כשמדמיינת מצב בו, ילדיה ישתוקקו ללמוד (ואין זה חשוב מה) דווקא מאימם, חומר, שמלכתחילה, בכלל לא מעניין אותם.

אין פלא שהם מתקוממים. שכן ללעוס חומר לא ראוי או לא מעניין, ולהבחן עליו, מעדיפים בבית הספר.
שם, עולה הנחמה החברתית, ובמובן הזה, שם יכולים להיות "לא בסדר".

לכן, מברכת על החלטתם, ובכך כבר מגמישה את תפישתה, ומניחה לילד עצמו את החירות להתפתח, לצמוח ולהבשיל מתוך חייו, ולא למרות חייו.

---

כאן, כפי שבית הספר לא יכול להחליף את הורי הילד וסביבתו הטבעית, כך, גם, הבית, המשפחה, לא יכולה להחליף את בית הספר.
גם אם, תיצמד לתוכניות משרד החינוך, ותזדמן לה ההזדמנות הכלכלית, ללמד את הילדים, את החומר הנראה לה, בעצמה, או לפחות בביתה, תימצא שעדיין, החינוך המובנה, זה שמחפשת אחריו, אינו יותר או פחות מאילוף, ובמובן הזה, האילוף, הוא ראשית החינוך, כפי שהא' ראשונה לאותיות.

שכן, חינוך, במובן הזה, הוא השתלבות אל תוך החיים.
וכפי שנמצא הפעוט מאלף עצמו לסגור את פתחיו, כהיבט של חינוך, מה שמשרת את התרבות בה חי - כך, במובנים רבים נמצאים מאלפים אותו לעמוד, ללכת ולדבר, מעצם התנהלותם של ההורים עצמם, כבני תרבות.
מכאן, שאילוף, במובן הזה אילוף עצמי, מוסרות אלה של ריסון, אמנם ניתנים ללמידה, במובן הזה בכוח השררה, מתוך פחד ואימה, ועדיין, דווקא הריסון העצמי של ההורה הוא המניח אפשרות לחיקוי, שזו דרך נרכשת ללמידה, ובמובן הזה, דרך זו כל כך מובנת מאליה, עד כי איננה נכנסת כפרמטר בתוך אותו חינוך מובנה.

שאם מקבלים את העיקרון הזה שהנוכחות והמעשה האישי, הם בכל מקרה מה שנמצא הילד רואה, מה שנמצא לומד כמובן מאליו, הרי שאותו תוקף, המונכח אל מול הצעיר, ודורש ממנו דרישות לכווני מחשבה, איך להרגיש, מתי להרגיש והיכן, איננו אלא, מצביע בפני הילד, כיצד הדרישה הזו עולה ממי שאינו נוהג כך בעצמו.
ונרחיב:
במובן הזה עומד הבוגר וכופה על הצעיר את אותו ריסון, אותו אילוף עצמי, בעוד הבוגר עצמו, אינו מצליח, לרסן את תשוקתו, לעצב את הצעיר, כך, שזה, יחיה את החיים, שהבוגר מעולם לא חי, יגשים את שאיפת הבוגר, וישיג את ההישגים, שהבוגר עצמו, מאמין בכל לב, שניתנים להשגה, בתנאים שהוא מספק, אותם תנאים שלא ניתנו לו בילדותו.
גם זו צורה של אהבה. עם זאת, לא 'נאה דורש-נאה מקיים', לא 'נאה מקיים-נאה דורש'.
אלא, אילוף, כפייה, עולים כלפי הצעיר, ובמובן הזה, נמצא הצעיר כבולם זעזועים, העולים מכפיית התרבות על הוריו, להעלאת קורבן, העולה מתוך הנסיבות האלה, בהם נמצא האדם יהיר דיו, לחשוב, שהוא עצמו מנהל את חייו.
כאן, בעוד החיים במובנים רבים מנהלים את האדם, לעולם נמצאת בידיו הבחירה, להצטרף אל החיים, לזרום עם החסד, ולברך, בתוך ריבונות עצמית, במובן של הלכי רוחו.

וטוב אם מתבוננת ברעיון הזה, של: נאה מקיים! - שהוא לב ועיקר של חינוך באשר הוא, ובמובן הזה, חינוך לעולם הוא עניין פנימי, ובמובן הזה אם כך, כולל את כל בני המשפחה, המבשילה בתואם מושלם, לתועלת כל בניה, כפי שהקהילה היא, כפי שהמשפחה האנושית, מבשילה, מתחנכת, אל איזונה.

---

תודה לך.